לשכנע לקוח לעבור לחברה אחרת

[1] ראה שו"ע חו"מ סי' רלז ס"א: "המחזר אחר דבר לקנותו או לשכרו בין קרקע בין מטלטלים, ובא אחר וקנאו נקרא רשע, והוא הדין לרוצה להשכיר עצמו אצל אחר, ויש אומרים שאם בא לזכות בהפקר או לקבל מתנה מאחר ובא אחר וקדמו אינו נקרא רשא כיון שאינו דבר המצוי לו במקום אחר". ושם ס"ב: "אסור למלמד להשכיר עצמו לבעל הבית שיש לו מלמד אחר בביתו, אם לא שיאמר הבעל הבית אין רצוני לעכב המלמד שלי". וראה ביאור הגר"א שם ס"ק יא שיסוד האיסור בסעיף ב' גבי מלמד, הוא "כמו שכתב לעיל סעיף א' והוא הדין כו'" ("והוא הדין לרוצה להשכיר עצמו אצל אחר").

וכך נפסק בשוע"ר הלכות הפקר והשגת גבול סי"ב: "אסור למלמד להשכיר את עצמו לבעל הבית שיש לו מלמד אחר כל זמן שהמלמד בביתו, אם לא שיאמר בעל הבית אין רצוני לעכב המלמד שלי, אבל הוא אסור לפעול עם הבעל הבית שיפטרנו בכלות זמנו, שהרי הוא יכול למצוא בעל הבית אחר על ידי טורח והשתדלות. והוא הדין אם אין המלמד בביתו של בעל הבית אלא כשכבר ביקש מבעל הבית תחלה אף שעדיין לא הבטיחו, הרי זה כעני המהפך בחררה שאסור לאחר ליטלה ממנו". ושם לעיל ס"י כתב: "שעני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה ממנו נקרא רשע כו', כשמהפך להשתכר אצל בעל הבית חררה בעד איזה שירות שישרתהו ובא אחר וקדמו נקרא רשע מפני שהוא יכול להשתדל להשתכר כן במקום אחר אף שיהיה לו איזה טורח בהשתדלות עד שימצא מקום אחר כזה".

כלומר, 'נותן שירות' שיש לו לקוח קבוע השוכר את שירותו, או אפילו רק ביקש ממנו לשכור את שירותו, אסור ל'נותן שירות' אחר לגשת לאותו לקוח ולשכנע אותו לשכור את שירותו הוא. והוא מדין "עני המהפך בחררה ובא חבירו ונטלה ממנה נקרא רשע", כמבואר בבית יוסף שם. אלא אם כן הלקוח עצמו הביע דעתו שאינו רוצה לשכור את שירותיו של הראשון, אזי רשאי השני לשכנעו לשכור את שירותו.

וראה שוע"ר להלן שם סי"ג: "ישראל שיש לו נכרי מכירו שהוא נושא ונותן עמו תמיד או מלוה אותו ברבית תמיד, יש אומרים שמותר לישראל אחר לעסוק עם אותו נכרי ולהלוותו ולשחדו ולהוציא ממנו, לפי שנכסי נכרי הן כהפקר וכל הקודם זכה שבהפקר אין בו משום השגת גבול על פי סברא האחרונה שנתבאר למעלה. ויש אוסרין שכיון שנכרי הוא מכירו של זה ורגיל לעסוק עמו תמיד והישראל בטוח בו הרי זה כאילו בא העסק לידו של ישראל ומי שבא לפתות הנכרי לעסוק עמו הרי הוא פוסק חיותו של זה. ואפילו ישראל שהוא בעל מלאכה ורגיל לעשות תמיד אצל נכרי אחד אסור לאחר להוזיל השכר כדי שיתן לו הנכרי המלאכה לעשות הואיל וזה הוא רגיל עם נכרי זה מכבר ובטוח בו והרי זה כאילו חייו תלויים בו וזה פוסק חייו. וכן כל כיוצא בזה מדברים שאדם בטוח בהם ורגיל בהם אסור לאחר למנעם ממנו מפני שהוא כפוסק חייו. ולענין הלכה זה תלוי במנהג מקומות, יש מקומות נוהגין להקל כסברא הראשונה ויש מקומות נוהגין להחמיר כסברא האחרונה וירא שמים יחמיר לעצמו בכל מקום". למדנו מדבריו שגם המתירים 'לסחוב לקוח גוי' לא התירו אלא משום שהגוי נכסיו כהפקר וכמציאה, אבל בלקוח ישראל אסור לכולי עלמא מדין עני המהפך בחררה.