מפנים זמן לחשבון נפש

תמליל אוטומטי מהשיעור (יתכנו טעויות):

פרק ב' פסוק י"א "ופניתי אני בכל מעשיי שעשוי ידי ובעמל שעמלתי לעשות הנה הכל הבל רוח ואין יתרון תחת השמש".
אנחנו אומנם לא סיימנו עדיין את הפרק, אבל במידה מסויימת הפסוק הזה הוא מסכם כמה שבועות שאנחנו קוראים כל פעם על מעשים שעשה שלמה. מעשים מיוחדים מופלאים היא השקעה בכל מיני תחומים.
וכאן הוא מסכם, טוב ופניתי, אני בכל מעשיי. פניתי אני. זה הכוונה שהתחלתי לעשות חשבון נפש, מסקנות על כל ההשתדלויות שעשיתי עד היום הזה הכל.
שזה כולל כל מה שלמדנו עד עכשיו, והמסקנה, כמובן. מסקנה קוהלית מובהקת הכל.
אבל הוא רואות רוח, אז יש פה כמה התבוננויות. במילים של הפסוק, אז קודם כל, לפני ההתבוניות הפרטיות, אני רוצה לומר משהו כללי ופניתי, אני מכל מעשי שעשו תחת ידי. יש פה איזה שהוא מסר ממש ממש, מעשי אלינו שלומי.
הוא היה עסוק בעשייה, הוא לא עסק בחשבון נפש, וכשהוא עסק בחשבון נפש הוא לא עסק בעשייה בלי עירוב תחומים. זאת אומרת הרבה פעמים אנחנו יכולים לפגוש באנשים שאנחנו רואים עליהם שהם.
התנועה של יאוש מה קרה? אתה באמצע העבודה? תראה, אני לא מאמין שאני אצליח לעשות משהו מכל מה שאני עושה. הוא עוסק במשהו? אני לא מאמין שלי שלמה, לא חושב על אמונות.
הוא לא חושב על שום עניין. כשהוא עוסק בעשייה נטו, עשייה והשכל בצד זאת אומרת השכל, אני לא מתכוון לשכל.
שקשור לעשייה, אלא השכל שקשור למסקנות הדברים. הוא פשוט לא מתייחס אליו.
הייתי מדמה את זה ליום בחירות שיש קלפי ויש משקיפים וגם יש קלפי שנמצא ליד הקלפי ובוא נאמר ש שעתיים 3 4, תלוי לפי העניין כבר.
מזהים- או יותר איפה המפלגה שלך? אוכל? זה אז בראש מפלגה שהולך בשיטתו של קהלת אומר מה זה משנה, אנחנו ממשיכים על עם התעמולה שלנו ועם ההשתדלות להביא כל אחד וכל הקלפי בלי שום קשר.
לנתונים שבשטח שאנחנו נעסוק בחשבון נפש. למה נכשלנו? נעסוק בחשבון נפש. אבל עכשיו אנחנו עוסקים בעשייה, אז אין שום מקום לחשוב על שום דבר עד הרגע האחרון ממש.
וזה בעצם מה שעשה שלמה זה שהוא אומר אני פונה מכל המעשים. זאת אומרת עד עכשיו עסקתי בכל המעשים בצורה מוחלטת בעשייה ובנייה, ביצירה כדי להגיע לחוכמה, כדי להגיע לאמת כדי להגיע בסדר. אבל עכשיו החלטתי דפקתי על השולחן. אמרתי זהו, עכשיו אני מסכים לעשות בדיקה. אז עכשיו עושים בדיקה ועד שלא עושים בדיקה. והיסוד הזה זה יסוד שהאדמור הזקן בספר התניא מרחיב עליו בסוף פרק ח וו, שלא יתכן.
יעסוק כל הזמן בחשבון נפש. הוא לא מדבר על שלמה, הוא מדבר על אדם כערכנו. לא יכול להיות שאדם יעסוק כל הזמן בבחינת הנפש שלו אני בסדר, אני לא בסוף. הוא יוצא מדעתו, זה צריך להיות זמן מסויים שאני מקדיש לזה טוב ואחרי זה כלום זאת אומרת אחרי זה אני לא לא, שאני לא חי מוסריות אחרי זה, אבל אני לא חי עם עם מצפוניות מפותחת שגורמת לי כל הזמן לשאול אם אני בסדר, אני כן, אני לא, אני כן, אני כן, אני לא אני.
לא זה עושה לאדם תלתולי נפש שהוא לא יכול לעמוד בהם.
מאיפו, הדיוק של הרעיון הזה, המושג גופניתי בלשון הקודש, בעברית אתה יכול להגיד פניתי. מישהו נתן לי תפיקה על השכם ופניתי לראות מי זה. הפנייה יכולה להתבטא כפניה גופנית לחלוטין ואילו בלשון הקודש כשרשי מפרש את המילה פניתי. יש לה פסוק שהקדוש ברוך הוא.
ונתתי פניי בנפש האי. זה לא מופיע לפנינו זה בספר ויקרא, או פנית ופניתי הוא ונתתי פניי בנפש האי וכול. אז רשי מפרש את המילה פני. אומר רשי, פנאי שלי פניתי.
זה לא.
אלא לקחתי את כל הפנאי שלי וכל.
כל הזמן שלי והשקעתי בנושא הזה. פניתי זה הפירוש השקעה של כל כולי רש. י לא מסתפק במילים פנאי שלי, אלא מפרש יותר פונה, אני מכל עסקיי ועוסק בו זה הכל בטרמינולוגיה של פניתי בשפה העברית המקורית. זאת אומרת בלשון הקודש אז לכן גם כאן אומר פניתי אני איך אני אמור להבין את הדברים שלו.
שהכוונה היא שהוא פנה כל כולו לעניין, לא רק פנייה חלקית למרץ של הרביה ואם אנחנו מקובלים אז זה גם כן בלשון של הספירות זה. הפירוש הוא לא רק פנייה בחלק המה היא נהי זה נצח. עוד יסוד שזה החלק המעשי הגופני של האדם, אלא פנייה בחרוד של הרגש חבד, של חסד, גבורה, תפארת וגם בחלק המחי גם כן שם. פניתי כל כולי לנושא הזה.
זה הרעיון הראשון עכשיו. מה התועלת בזה? יש בזה איזושהי תועלת ישירה לנושא שלנו.
בהבנה הפורמית של העניין מה ההבנה הפנימית של העניין, ושאנחנו בעצם אוחזים כל הזמן בתנועת הנפש של שלמה של שלמה. רוצה לשכנע אותנו אלה שקוראים את הספר. רוצה לשכנע אותנו תשמעו. אני עשיתי את כל הבדיקות האפשריות ותאמינו לי שהיה לי את היכולת נהניתי מכל דבר.
בדקתי כל דבר, בכל דרך ובכל אופן, כמו שלמדנו בשיעורים הקודמים, אז כששלמה רוצה להבטיח לנו שהוא עשה עבודת מחקר מלאה וטובה אז הוא משתמש המילה, פניתי כי הוא רוצה להגיד לנו. תדעו לכם שעד הרגע שהתחלתי לעשות חשבון, אני הייתי במאה% שקוע בעבודת המחקר שלי, לא בחצי מהנפש, אז תשתכנעו שזה תהיה עבודה טובה.
ברמה של זמן יש לזה חשיבות אלינו שחזרנו עליה כמה פעמים בוריאציות שונות, אבל כאן יש לה משמעות מעשית אלינו.
שההצלחה בזמן היא רק כאשר האדם שקוע בעשייה מסויימת כל כולו.
כלומר מספרים על הרשבא רבי שלמה בן אדרת, אחד מהראשונים בספרד שמת.
מספיק במשך היום.
לכתוב כמויות.
למסור כמה שיעורים בנושאים שונים וגם לטייל, לנשום אוויר, התעמלות וכדומה.
וכשעשו עבודת מחקר התלמידים שלו על היכולות שלו. אז הם גילו שיש דבר אחד שמאפיין אותו חזק מאוד וכנראה שזה הבסיס.
הוא פשוט. כשהוא מטייל, הוא רק מטייל. הוא לא גם מונה תשובות לפלאפון וגם מנהל את כל העולם וגם ומשוחח עם זה. לא עכשיו אני מטייל וכשעושה התעמלות. עושה התעמלות לא, לא לא. תוך כדי שמיעת מוזיקה או איזה הרצאה, וכשהוא לומד הוא לומד והוא לא שם את הפלאפון לפניו לראות.
אני אומר מה הוא מונח כל כולו במה שהוא עושה, אז כיוון שהכוח הריכוז שלו היה גבוה והוא הרגיל את עצמו גם כן.
להיות מאוד ממוקד. אז אז כל דבר שהוא עשה היה מלא, ואז.
הייתה לו ברכה בזמן זה בעצם המושג, פניתי, פניתי. זה שעד עכשיו הייתי ממוקד כולי בנושא הקודם זה בהחלט דבר שאנחנו צריכים ללמוד משלמה רק שאנחנו קוראים את הפסקה הראשונה הוא פנית עני. טוב. עכשיו אנחנו עוברים למילה השנייה הוא פניתי. אז הבנו את העניין מה זה, הוא פניתי, אני לא נראה לכם מיותר.
פניתי אני זה כמו איזה ביטוי כזה שאחד שמרביץ מילים בלי שהוא מה. זה האני הזה שהכניס פה שלמה.
אז האור אז פה. בשבילנו זה ממש נחוס. זאת אומרת בשביל העברית שלנו זה לגמרי נחוץ.
כשאנחנו אומרים בעברית פניתי, אז אנחנו יכולים להבין את זה, כמו שאמרתי קודם. בפנייה גופנית למישהו שתפח לי על השכם שלמה, רוצה להוציא את את הטעות הזאתי. אני לא מדבר איתכם על פנייה מהסוג הזה, אלא האני כל המהות שלי פנתה. מה זה האני. הרי גם בפניתי בלשון הקודש זה פנייה מהותית.
המציאות היא.
שוב לדאבוננו, שאנשים יכולים להיות מחולקים.
בתוך.
החלק השכלי והרגשי והנשמתי, אפילו הם יכולים מחולקים בכמה מקומות. זאת אומרת, גם אם אנחנו יוצאים מתוך נקודת הנחה שאני פונה מכל עסקיי ועוסק בו.
זה שאתה פנית מכל עצך, מאיזה סיבה פנית מכל השקך. אם למשל, אתם תהיו שכולכם שקועים בספר, ואני פתאום אדפוק על השולחן ואתם לכם תרימו את הראש, אז פניתם כולכם מכל עסקכם כדי?
לראות מהו הקול המוזר שאני אשמעתי נכון, ואף על פי כן זה לא יקרה, שהמהות הפנימית שלכם פנתה. פירוש יש לפנות, כתוצאה מאיזה שהוא חתול, שהילל והבעיל אותי, ולכן אני פונה ויש פניה שנולדה מתוכי. ובגלל זה אני פונה אז אצל שלמה, אצל הקדוש ברוך הוא כשהוא אמר ונתן פני בנפש האוכלת את הדלת את הדם.
פירש שהוא פונה מכל עסקיו, אבל מי גרם לו לעשות את זה?
האדם שכביכול הכעיס אותו, גרם לו לפנות מכל העסקה ולעשות בו שלמה, אומר לו, אני מדבר איתכם על פנייה שנבעה מתוך שיקול דעת פנימי שהגעתי עכשיו מספיק באיסוף בגידול עצמי. עכשיו עושים מבחן בדיקה לפי כל הקריטריונים שאספתי עד עכשיו.
זאת אומרת, אם היה משהו חיצוני שגרם לי תעצור, אז הייתם יכולים להגיד לו השקעת מספיק? הייתה לך טעות? אני אומר לכם, לא הייתה לי שום טעות. בכל תחום. היה לי הצלחה מלאה והייתי יכול להמשיך ככה בלי לעשות חשבון. אני עוד מבקש להבהיר את עצמי כשמנהל מפעל עושה איזה שהוא דיון מנהלים בפורום. כתוצאה מזה שמנהל החשבונות שלו אומר לו שמע משהו משהו. פ לא בסדר.
זה נקרא שכתוצאה מדבר חיצוני הוא יושב לעשות חשבון שלמה אומר לא עשיתי את זה ככה, הכל הלך בסדר. שום גורם חיצוני לא עורר את תשומת ליבי שיהיה איזה שהוא בעיה. כולם יסתכלו עליי כאחד הכי מוצלח והכי מושלם, שהכל בסדר איתו. ואף על פי כן, כיוון שאני את האמת, חיפשתי דווקא מתוך נקודת מבט של עשיר מוצלח, בשיא הקריירה שלו, שאני עוצר ועושה עכשיו חשבון. ואיפה האמת בכל מה שעשיתי אז אני יש סיכוי שאני.
התוצאות שאני אביא בפניכם יהיו קרובות, אל האמת הרבה יותר. מה שאני כן, כאשר אני יש לפעמים שמספרים לנו על אישתי פוליטי זהו פוליטי אחר שעשה איזה שהוא תרגיל או קידם בחירות או הרחיק אותם, כתוצאה מהמצב והקולות ומה שהוא שומע מבחוץ ולרגע אתה חושב שמדובר במשהו רציני פשוט לקידום המפלגה. לא מדובר בדברים הכי פשוטים שהולך לקרוס. משהו בגלל זה הוא רוצה לשמר ובגלל זה הוא עושה את הפעילות שהיא עולה הרבה מאוד כסף.
אז לא תמיד צריך לראות את זה כתוצאות אמיתיות, ונכונות ולא תמיד אפשר להתייחס בצורה רצינית למה שהוא מסיק. אבל אצל שלמות זה בהחלט לא היה ככה, כי הכל היה בסדר, והפנייה לעשות חשבון נפש נבעה מאוד.
מי היה? מי עמד מאחורי זה? אני בעצמי אף אחד אחר לא אילץ אותי.
עכשיו, אם תסתכלו, רגע בפסוק יש.
איזה שהוא כפל שהוא טעון. איך אומרים, ביהור נמרץ בכל מעשיי שעשוי ידיים, ובעמל שעמלתי לעשות כל מעשיי שעשוי ידיים. אז בסדר, שמעתי אותך שעשית בידיים. שמעתי בסדר+ בעמל שעמלתי לעשות זה לא. זה לא אותו דבר מעשה ידיך שעשו. זה לא עמל שעשית אמרת לעשות זה שיש את.
בהתחלה אז הוא עושה אותו בלשון, הוא מספר לך מה שהוא עשה זה תיאור על מה שהוא עשה. לא מה שהוא יעשה, אלה מה שהוא כבר עשה, שעשו שעמלתי. אז זה זה מחזיר אותי אחורנית עכשיו.
יש פה בחזל יש שתי בירורים על העניין הזה. אחד מהם נוגע בדבר שכבר הזכרנו בעבר, ואתם בטח זוכרים, והשני זה משהו חדש.
השלמה.
היו דברים שהוא עשה בהחלט בידיים שלו, והיו.
דברים שהוא העמיד אנשים תחתיו שיעשו.
עכשיו, מה הסיבה שהוא עשה כך ועשה? כך אנחנו נגיד שטוב בסדר. מה אנחנו שלמה? בכל זאת? אתה תבנה את כל הבניינים, ותטע את כל הנטיות. יש לזה משהו יותר עמוק, משום שהוא רצה לבחון כל דבר אפשרי ואנחנו יודעים, יש אנשים שכוחם בניהול בארגון ויש אנשים שכוחם בעשייה שיהיה מישהו על גביהם והם יעשו. שלמה בדק גם את מצב הזה וגם את המצב הזה ורצה לראות איפה יש יותר שמחה, איפה יש יותר סיפוק איפה שיש.
אנחנו יודעים שיש סיפוק של מנהל ויש סיפוק שעובד. זה שני. זה דברים שהם קיימים והוא רצה להיות כמו שאומרים בשני הסרטים הללו. אז יש פה שתי פסקאות שמדגישות את שתי הבחינות הללו, בכל מעשה שעשוי ידיי. זה מה שאני עשיתי.
כפועל כפועל שכיר, כמו שאומרים כפועל עמל, בכוחו הוא בעמל שעמלתי לעשות זה העמל שהפעלתי אחרים.
הפעלתי אבל שעמלתי. אני עמלתי מה לעשות שאחרים יעשו. אני הפעלתי אחרים כדי שהם יעשו זה באור אחד. המירו הנוסף הוא באיור יותר עמוק והוא כבר יותר על ערך הסוד. העניין של המושג שנקרא יגיעת נפש ויש מושג שנקרא יגיעת בשר.
הידיעת נפש זה.
זה ההכנות שאני צריך לעשות בשביל הדבר שאותו אני עושה בעניין בשר. זה פשוט העשייה, העשייה בפועל או משהו. יש כדי להכין את המצב, שפועלים באים לשטח ושמים בלוקים ומלט ומערבל בטון מסתובב כדי לארגן את זה, זה חתיכת השגת רישיונות ולרוץ.
לשעה ואחר כך ההזמנה של החומרים אחר כך להמתין שהם יבואו עד שאני רואה שכבר הפועלים עובדים. זה אמר לא- מאשר העבודה בעצמה, אז זה.
זה העניין של ידיעת נפש והגיעיעת בשר זה העבודה עצמה. אז פה שהוא אומר הוא מתייחס לשתי הבחינות הללו של היגיעה בכל מסה שעשו ידי שהייתי קבלן, שהייתי שהייתי פועל בניין. מה זה שעמלתי לעשות?
קבלן בניין ה.
התכנון לפני העשייה, ההכנה להעשייה, ההשקעה והמירוץ ואפילו התכנון של של של הבנייה, של הארמון, או של הנטיות, וכל זה כל בוף. המערך הלוגיסטי שעמד מאחורי זה, זה עמל נפש.
יש פסוק שאומר נפש המעילה, אז שאומרים, עמל, סתם ככה מדובר על עמל נפש. מעשה זה ידעה איזה עמל גוף הוא, אשר אמרתי עניין של ידיעת נפש וידי עד בשר. אז זה שתי הבחינות הללו. וזה לא זה לא חוזר על עצמו. זה יש פסוק שאומר נפש עמלה בלשון הקודש עמל. המילה עמל היא נותנת יותר אל הנפש מאשר אל הגוף.
לא שאין מילים בלשון הקודש, שמבטאים את העמל של הגוף. זה יגיע, נקרא.
יגיע בלשון הקודש? עמל ש.
יותר לנפש, כמו שאמר פסוק נפש, עמלה זאת אומרת הנפש, כשיש לה איזה שהוא מסע שהיא סוחבת והאדם מתעייף נפשית, כמו שאומרים, אז אומרים שרואים שהוא אדם עמל, עמל פנימית? יש לו עמל פנימי עמל זה עמל פנימי, ואילו היגיע זה יגיע גשמית.
הגיע בשר, אז זה פשוט משחק משחק. מילים. אני אומר זה פשוט איך להתייחס למובן הפנימי של המילה הזו. אז זה באמת החזל, אומרים חזל, דנים האם לעמל לעמל עמל עמל בסוף. מה המסקנה שלהם? עמל תורה? מה זה עמל תורה? כן הבנתי. לא הבנתי הסתדר לי לא הסתדר לי וזה לא הוא לא.
אומרים הטרקטור על
הגבעה, וחופר הוא בראש. הוא מנסה להבין. הוא עמל פנימי כשכואב לו. איזה שהוא דבר הוא קורא לו. לא הבנתי. אז איזה כאב זה כאב נפשי, זה לא כאב, זה לא פיזי.
טוב עכשיו יש איזה שהוא עד עכשיו זה היה יחסית פשטני, אבל ב פה נכנסים בעלי התוספות והם נותנים איזה שהוא. רובד קבלי למושג עמלתי.
הם לוקחים את המילה מלטי, מחלקים אותה לשתיים, זה מהראשונים. הם עושים עמל טי.
עמל זה עמל טי. הם עושים אותו.
גימטריה של תף יוד.
שלמה המלך היה הראשון שבנה את בית המקדש. בית המקדש הראשון היה 410 שנים. כאילו שהוא רוצה להגיד.
זה נורא ואיום. מה שאני הולך להגיד אבל זה המשמעות שהיא יוצאת מדבריהם. אני עמלתי.
לבנות את בית המקדש עמל טי. וזה הכל.
כמו שאומרים הבל הבלים ככה יוצא, כשהכוונה הפשטנית שהם התכוונו ככה הם כותבים שהוא נחרב והוא רואה את זה עוד לפני שזה קרה, והוא מבכה את זה. זאת אומרת הוא מבכה את זה כאילו, ללא תועלת. כאילו מה שעשיתי זה באיך אומרים מה שכתוב, בעלי התוספות על קוהלת, ככה מפרשים את העניין. ברובד הפנימי, אני הולך לאור לאורם עוד צעד.
בקבלה, מושג תיו יש עוד כזה מושג תיו 410 שערות.
ככה זה נקרא תף יוד זה מושג קבלי תיו יוד נימים.
ניסיו הרשע היו לו 400 איש שהלכו איתו והוא גם היה שעיר, והוא רומז, לבחינה הזאת. אני לא אאריך בה משום שאנחנו לא נגמור את הלילה אבל רק במילה.
בצורה מברכית העניין של של התף יוד יוצר דגימטריה של המילה קדוש, קוף דלד וו שין.
קוף, וש 400, וו ודלד 410 זה הקדוש עכשיו במקרא הקדוש מופיע לפעמים, אם כבר, לפעמים הוא מופיע בלי ו, אבל אנחנו תמיד נקרא אותו קדוש, או עם חולם, או עם חולם בלי וו אבל, אבל הוא אנחנו נשמע את הצליל קדוש, אבל לפעמים בתורה הוא יהיה כתוב בלי וו. אז איך אומרים כשסתם? ככה קוראים את זה? אין לזה חסר משמעות, אבל מהבחינה הפנימית יש לזה משמעות.
המילה קדוש עם ו. רוצה לבטא מה זה קדוש? קודם כול, בתרגום קדוש מובדל כמו איש קדוש הוא איש מובדל למשאר העם. הקדוש ברוך הוא הוא מובדל מהבריאה כולה, הוא למעלה. הוא ברא אותנו הקדוש זה מובדל. עכשיו יש קדוש עם וו יש קדוש בלי וו. מה המשמעות כשהקדוש הוא בלי וו הניתוק שלו מאיתנו או מכל הבחינות שאנחנו רוצים לסמל את הניתוק גדול הרבה יותר משום.
שעבר.
המלט, הירידה שלו למטה ברמה מסויימת רב וו. זה קו ישר מלמעלה עד למטה, כמו שאומרים, הרגליים שלו על הקרקע כאילו יש אדם שהוא קדוש.
הוא קדוש עם הרגליים על הקרקע. הוא נמצא פה. הוא לא מרחף כמו שאומרים.
סיפר לי איזה אדם מאוד מאוד פשוט ממש פשוט, פשוט פשוט פשוט שהוא בא לרבי בדולרים ואמר לי אני לא התביישתי. כמו כל החסידים כאלה שפנפננים. אני נפלא שנתתי לו יד.
ושהוא לקח לי את היד, אני הרגשתי.
הביטוי שלו הרגשתי שנגר לוחץ לי. הדיין אמרתי לו הוא נתן לי יד כמו שכתוב, לא אומר הרבה צדיקים. הייתי כזה יד כזה של של צדיק. הוא נתן לי יד כמו קטן, אז זה נקרא צדיק עם עם הרגליים למטה. זאת אומרת יש.
הוא מרגיש שהאדם מרגיש שהוא פה זה קדוש. אם כבר זה הגימטריה תף יוד. נימים שהבחינה הרוחנית של השערה זה להוריד את הקדושה עד כמה שיותר למטה. הרבי כל הזמן דיבר על זה שעניינו להוריד את הקדושה למטה למטה מעשרה טפחים למטה מעשרה טפחים. זה בחינה מסויימת טוב, אז אנחנו חוזרים לשלמה, עמלתי המיוחד אצל שלמה, בהמשך לדבריהם של בעלי התוספות ששלמה מוריד את הקדושה לעולם.
באופן כזה שהיא מתלבשת פה למטה, זאת אומרת, ככה היה משכן שעשה משה במדבר. אחר כך היה משכן. שילה ואני מונה את התחנות המרכזיות ואחר כך היה בית המקדש בירושלים.
כן היה בית אל, אבל אני מדבר על התנועה המרכזי עכשיו, למה אני מניתי את זה ככה? בגלל שהמשכן במדבר היה מלב שיטים ומהיריות, כלומר, בשפה, מה שנקרא.
מטריאלית זאת אומרת מה הם החומרים שתמיד בנית, עצים צומח ואור מן החי.
והמשכן שלו כבר היה בית מאבנים, זאת אומרת, היה במקום את עצי שתים, החליפו אבנים, שזה דומם.
אבל מלמעלה היו היריות שזה מן החי. עכשיו בבית המקדש. גם זה כבר לא היה. זאת אומרת הכל. היה אבנים ועד כדי כך שאסור שיהיה עצים בבית המקדש כלל. אז עץ בולט, בוודאי שאסור, זאת אומרת, מדובר פה על רמה של ירידה גדולה יותר מהפירוש שאתה מדבר. אתה רוצה להוריד את הקדושה ואתה משתמש במן החי, מין החי הוא מין מעולה ביחס למין הצומח והדומם.
זאת אומרת, הוא התערב אינטליגנט, זה נראה שאתה לא הורד את הקדושה מספיק למטה שהיא תתגשם פה למטה אתה משתמש במין הצומח רק במין הצומח או ראה במין החי, סימן שאתה איך אומרים הקדושה נשארה מרחפת ברמה זו או אחרת. אחר כך היא ירדה יותר. כבר יש יש בית מסגרת של אבנים אבל היריות מלמעלה שזה בעצם מה שנותן את השם בית. מה זה בית עם אל תקרא איזה בית, איזה דיל זה או לא יודע מה זה סתם.
מחיצות הבית? זה הגג עדיין הגג עשוי מיריות של בעלי חיים זה מוריד הקדושה. החיבור של הקדוש ברוך פה בעולם לא יתלבש בצורה מלאה. איפה התלבש פעם בצורה הראשונית המלאה בתוך הגשם הכי נמוך של העולם בבית הזה, שבנה שלמה? זאת אומרת שלמה ה ועל הוא אלוף העולם, או הוא בשיא? בספר השיאים של גיניס הוא במקום ראשון של הורדת הקדושים.
האבנים לאבנים ולעפר הגשמי הכי חזק, לא עץ בולט הכל בפנים פנימי בולט. רק אבנים, זאת אומרת האבנים הם העיקר, אבל שלמה בעיקרון הוא.
המייל ביותר נחבר שתי דברים שהם לגמרי.
שני דברים שהם לגמרי רחוקים זה מזה העולם הזה.
ואלוקים זאת אומרת האלוקים לא מתכוון לרוחניות הגשם והרוח. ואיפה הם אמורים להתחבר? איפה הם נושקים זה לזה ובית המקדש בקולש הקודשים שם הוא הצליח לפעול את הורדת השכינה אז אנחנו. מתי נוצר מצב של עמל? גם עמל בעברית שהוא יכול להיות גם בגוף וגם עמל.
בלשון הקודש, שזה עמל רוחני זה תמיד בנקודה. חיכוך.
תמיד שיש חיכוך שזה לא הולך, זה לא חלק שיש קושי שיש קונפליקט. שמהמל נמצא החיבור שבין הגשם לרוח. אם הגשם מוריד את העניינים למטה והרוח, כל הזמן רוצה לברוח למעלה כי הוא רוח, אז הקונפליקט כל הזמן נמצא בחיבור שלהם, כי החיבור כמו שאומרים חיבור לא יציב הוא חיבור של של אדם.
שהוא לא אדם בחינה שרוצה.
לפרוח. אם בוא ניקח נר האש היא רוח והנר. הוא גשם. הנר. שומר את האש פה למטה. אבל זה לא חיבור יציב. ההוכחה שכל רוח קלה מחבה אותו עם קצת מים יבואו ויחברו אותו. ואם אתה לא תהיה זהיר, אז הוא עלול לשרוף. זה חיבור, לא חיבור קל שלמה. במשך החיים שלו השקיע מאוד בחיבור כזה שהוא חיבור לא קל.
החיבוש בין הגשם והוא הרבה את המקדש. אז הוא קורא לזה המלתי עמלתי עמלתי 410 שנים. עמלתי בחיבור כזה שהוא חיבור של קושי טוב עכשיו אנחנו בעצם מגיעים לשאלה עד עכשיו, זה היה רק פטפוטים סביב השאלה המרכזית היא איך אפשר לבוא ולומר על השקעה של בית המקדש, שעכשיו הסברנו שזה עמל להוריד את הרוחניות והגשמות והגשמיות כל?
הבל הבלים אז הוא רואה שיחרב. אז אתה יודע מה שהיו אומרים פעם נו, שנולד שנולד ילד, אז כולם שמחים.
אתה יודע, אבל שאיך אומרים יש מקום מקום. כל אדם לאן מגיע? נו. אז אולי תבכי, אז מה? התשובה בזמן, שמחה שמחים, בזמן עצב עצובים. אז נו, אז יכול להיות שהוא יודע שבית המגרש הואחרם אבל בינתיים זה.
מקן לוקסוס. אפשר לרקוד, לא קרה שום דבר עכשיו. בית המקדש קיים כאילו, מה הבעיה? כאילו, מה העניין אז כאן יש איזה שהוא הסבר.
שמנסה לומר אותו בקצרה, הנקודה היא.
זה שצריכים להקדים ולהבין מה זה. אבל שאומרים הבל אבלים, מה זה? זה גם איזה שהיא טרמינולוגיה פנימית, אבל קודם בביטוי העברי זה הפירוש זה כלום, אבל מאיפה זה נולד דם? הביטוי. כלום זה כמו אבל פה, אבל פה הוא כלום, סתם רוח עכשיו.
מה הוא האבל? האבל הוא כוח של הוצאת רוח, שנוקשת בחמשת מוצאות הפה ומוציאה מידי מילים.
זה ההבל עכשיו. האבל הוא בעצם עומד בנקודת חיבור שבין גשם לרוח. למה אנחנו כולנו חושבים כל מיני מחשבות. המחשבות שלנו הם לגמרי רוחניות, הפה נושק אותם לגשמיות. זאת אומרת אין שום יכולת שהדברים האלה יתבצעו יתוודעו או יתגשמו ללא אותיות ברורות. מה אתה בדיוק רוצה לעשות? אתה לא יכול, אתה לא יכול לתת לנו.
לפועלים לבנות לך בית.
שאתה מעביר להם זרמים, משהו בסגנון של שתי מכוניות עם כבלים. תשמעו, אני אשים פה. כבל, אשים לך בראש כבל ואתה כבר תבין מה אני בדיוק רוצה, אבל בינתיים זה הפה, הוא זה שמעביר את הדברים. הפה הוא זה שמגשם את הדברים, מכניס אותם ליכולת העברה לאחרים אז.
הנשיקה שבין הגשם לרוח נמצאת בפה.
כן, עכשיו כיוון שזה.
חיבור שבין גשם לרוח, הנמצא שהאבל במהותו הוא המחבר, בין גשם לרוח. עכשיו אנחנו צריכים להבין שהאבל יש לו כמה פנים, לפחות שתיים יש, אבל קדוש ויש, אבל טמא.
זה כמו שחז'ל אומרים על אבל של ילדים קטנים, אבל שאין בו חטא כאילו יש אבל שיש בו חטא. ויש אבל שאין בו חטא אבל שיש בו חטא זה הפירוש הוא שבתוך כל העניין מחובר גם כן מבחינה רעה.
בתוך החיבור שבין הגשם לרוח ישנה גם בחינה רעה ואבן שאין בוחרת זה הפירוש הוא שבחיבור שבין הגשם לרוח זה היה נקי טהור, ללא שום בחינות שליליות.
הבלשון של הקבלה זה זה נקרא, אבל של הקליפות והסיטרה אחרת אבל של הקדושה האבל של הקדושה זה הקדושה, הצליחה כמו שלמה בבית המקדש, לחבר בחינות מסוימות שבין גשם.
לרוח חיובי, וגם הקליפה. היא צריכה לעשות את זה. למשל, כשאנחנו מדברים, דיבורים טובים זה הפירוש שאנחנו נושקים בין גשם לרוח חיובי, קדוש, בדיבורים של תורה של תפילה, דברים שבונים דברים יוצרים, אבל כשאנחנו מדברים למשל על לשון הרע, רכילות, קללות, ניהול פה וכדומה. אנחנו גם כמגשמים עכשיו אידאות.
רוחניות של קללות של מילים מטונפות של עניינים של לשון המערה ורכילות.
שזוריים.
וחורבן גרוע בעולם? כן, אז זה זה אפשרות 1000 ואפשרות בית עכשיו זה עובדה.
שהנשיקה של הסיטרא אחרא, זאת אומרת החיבור של האבל הלא טוב קיים בעולם מה?
שלמה מתלונן בהקשר שאנחנו לומדים עכשיו. הוא מתלונן ככה.
ירד לעולם ענן אפור של.
של אבל רע?
כשם שיש 7, אבל של קדושה יש 7, אבל של סדרה ירד לעולם ענן אפור שאבל רע? אני בניתי את בית המקדש והצלחתי למגר את האבל הרע. הצלחתי, אבל אני דומה לאותו שועל שנכנס רעב לכרם ויצא ממנורה, זאת אומרת.
זאת אומרת, אומנם הצלחתי להוריד ארטילריות של קדושה בזכות העמלתי 200 410.
אבל סך הכל, מה הם עשו? תטעו את הרחובות מהתחנה והטינופת שהקליפות הורידו לעולם. אז תגידו, זה לא עוול ורועות רוח, זה לא זה לא גורם באיזה שהוא תסכול כשאתה בונה ובונה, וכל התוצאות של מה שבנית. זה רק שהצלחת להחליט להחליש. עשית. ר, אח רב שאדם בונה.
הכיוון שלו זה כיוון יצירתי. בניתי לקדם משהו חיובי זה כמו אפס מתחת לאפס מעל לאפס. אני רציתי להגיע להישגים מעל האפס. בסוף הגעתי למצבים אין- בבנק. זה כל מה שרציתי. רציתי שלקדושה יהיה+ דה+ רציתי שיהיה ביאת משיח. רציתי להגיע לשלמות. איפה אני ואיפה השלמות. זה ביטוי לתסכול לא.
שהמה של שלי באמת שלי באמת לא= כלום.
לא שבית המקדש לא הוריד קדושה לעולם, ולא שהחיבור בין הגשם לרוח לא היה נצרך. הכול נצרך אמת ויציב, אבל השאלה היא מה תועלת שנשארה מזה כאילו מבקרת זה שהוא עדיין לא הגיע לשלמות אחרי כל העמל זה משהו כזה, כמו הקריאה של הרבי בכזען שהוא חוזר ואומר לך אם כל מה שעשיתי להבל ולריק זה הביטוי שהוא בטוח.
הבל ולריק. אז ככה, זה יודעים. עמדו עמומים להבל ולריק. אתה כל כך הרבה שנים אבל בעשייה כל כך בונה כל כך. יוצרת כל כך יפה להבל ולריק. הם היו מוכנים לשמוע כל דבר, אבל לשמוע כזה ביטוי שהביטוי הזה, כמו שאומרים, אומר לא עשיתי כלום. כלום. זה ביטוי מתסכל, אם זה הכלום שלו. אז אנא אנו באים. זאת אומרת, לאן? מה עוד צריך להיעשות?
אבל זה העומק של העניין, מה שאמר שלמה וכנראה גם מה שהתכוון הרבי, הוא לא התכוון לבטא שלא עשיתי כלום. מה הפירוש בן אדם עשה טובה למישהו אחר? זה כלום. כתוב שמי שמקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא. זה כלום אומר, כן, זה כלום ביחס שרק הצלחתי לפתות את הרע ונמאס לי מזה. כבר אני רוצה כבר לעסוק.
בעשיית טוב שהוא טוב בשביל טוב.
לא טוב בשביל לנקות רע? איפה זה רמוז בספר הראשון שהרבי כתב, יש מה שנקרא מלחמת הגנה הגנה.
ויש מלחמת תנופה. אז הרבי יותר, גורס מלחמת בנייה כמו שהיא ולא מלחמת חורמה במנגד. זאת אומרת, הוא לא רואה בזה מטרה. יכול להיות שצריך את זה. יכול להיות שזה מה שקורה, אבל לא זה המטרה שלנו. צריך להיזהר מזה עד הקצה האחרון.
בעיקרון בעיקרון, איך אומרים?
כל הנשמות האלה, שלא מסוגלות להחזיק פה מעמד בעולם או מפני שנפתרו בגיל צעיר או מפני שנפטרו אפילו בגיל מבוגר. אבל מוות טרגי.
כל מי שנהרג או נפטר במוות לא רגיל, מה שנקרא לא מוות, על מיטתו. אז הוא נקרא נשמה דאבל.
ויש להם את, יש להם בחינה מסויימת. אבל שוב, ברגע שאנחנו נדבר על זה אז אתם עלולים לבכות ואני לא רוצה שתעשו את זה זה זה נושאים מדהימים, זה נושאים כואבים זה יש מאמר מהרבי האמצעי, בתורת חיים, מאמר ארוך שהוא מדבר על נשמות דקיין נשמות. אבל הוא מסביר בדיוק למה הם מתים קודם ולמה.
נשארים חיים שזה סדר שלם.
אז זה אבל מסוג אחר, זה כן. אז נחזור לעניינינו.
בספר נתניה ואני כבר משתדל להגיע לסיום בספר נתניה. יש ביטוי כזה, זה פרק וו.
והם הם כל המעשים אשר נעשים תחת השמש אשר הכל, אבל הואראות רוח.
אז יש פה כמה דברים שטיעונים הסבר בלשון הזו ואין הם. כאילו, מה זה הכפל הזה של האם הם וגם.
כל המעשים אשר נעשים תחת השמש הכל אבל הוא רואות רוח מאיפה הוא לקח את זה. הביטוי הזה זה מהפסוק שלנו הוא לקח את זה מפה. מכללת, מה הם? מה פירוש הוא ככה זורק לחלל? כל המעשים שנעשים תחת השם כן זה שאנחנו יושבים עכשיו בשיעור.
וזה הכל זה, אבל אורות רוח מה? מה הכאב בהתאם למה שלמדנו עכשיו, אנחנו יכולים להבין את זה יפה.
יש דברים שלקח אותם השטן לחלקו יש בחינות כאלה, שהם, כמו שאומרים מהבל של הסדרה. אבל יש בחינות כאלה, שהם מהאבל הקדוש מהבל החיובי, והכאב של בעל התניא, שהוא אומר כל המעשים אשר נעשים תחת השמש, אשר הכל יש פה פעמיים המילה.
קודם כל כי הוא רוצה להגיד לך שזה לגמרי ככה, כל המעשים הש נעשים איתם אנשים, הכל, אבל רואות רואה מה אתה, מה אתה מיואש כזה? התשובה היא זה מאותה בחינה של כאילו יאוש מביע שלמה.
גם המעשים הטובים שאנחנו עושים.
הם תמיד יהיו מעורבבים עם בחינות מסוימות שהשורש הרוחני שלהם הוא שורש של קליפה. זאת אומרת גם כשאנחנו נעשה מעשה הכי קדוש והכי טהור והכי הכי נקי בלב, נקי.
ככל שתקלף יותר את הקליפות הפנימיות, שבודקות מה הניע אותך לעשות את העניין, תגלה שבאיזה שהוא מקום יש פה תנועה שהיא קשורה עם הגשמה שלילית? זה הסיבה שכשחריה 120.
שכל אדם גם אחרי המאה ועשרים של צדיק הוא עובר דרך, מה שנקרא נער דינור, נער דינור. זה כזה נהר כזה שמזכך את האדם מאותן בחינות שליליות של מה של האלון נקי שלא היה לגמרי להשם, אז הבחינה הזאתי. זה מה שמבכה בעל התניא אומר, כל המעשים, בסופו של דבר הם כאלה, גם המעשים הטובים, באיזה שהוא מקום הם לא.
נקיים לגמרי. וכאן אנחנו מגיעים להסבר של השאלה השנייה ובזה אני רוצה לסיים, נשמע אחר כך את השאלות.
אין הם כל המעשים מאשר נעשים תחת השמש. מה זה, האין? אם האלה יש שתי סוגים של קליפות, יש שתי בחינות של קליפות וסיטרה אחת יש שתי בחינות של אבל וריאות רוח יש, אבל ורואות רוח שהוא לגמרי.
ליפט התרחרה לחלוטין לחלוטין שאין ממנו טוב כלל זה.
בחינה של הן זה לשון, נקבה הסיטרה אחרא היא רק מקבלת, היא נקראת בקבלה לשון הב. תן לי, למה לא?
מפני שאין לה חיות מעצמה אז היא כל הזמן נמצאת בתנועה של קבלה.
הקדושה היא בתנועה של ציינה, יש לה כוח, יש לה חיות משלה, וזה ההם יש הם ויש. הם רוצה להגיד שלא רק ההם, שזה הסיטרח הגמורה, היא אבן ורוט רוח. תדע לך. לכן הוא אומר את זה על הסדר של הדברים הוא ככה ואין קודם כל מבחינת הסיטראדה לגמרי.
ואחר כך הם הם הם. זה אותה קליפה. אותה בחינה של קדושה שאתה כבר עושה דבר חיובי ואתה עושה אותו כמו שצריך ובקדושה והכל. אבל עוד נמצא בו איזה שהיא, איזה שהיא, מה שנקרא שלא לשם שמיים. קטנציק. זה גם כן לא חיובי. זה גם כן צריך להתנקות, אז על זה הוא מביא את הלשון הזכרית מפני שלזה יש עוד תיקון. מפני שבסופו של דבר אם לא למשל.
כבוד או שר?
או מה העלו את האדם לאיזה שהיא רמה מסויימת רוחנית כי הוא רצה לקבל את אותו כבוד. אז הכבוד הזה אומנם שלילי וצריך זיכו וכדומה אבל אפשר להעלות אותו לקדושה באיזושהי רמה. אז לכן הוא נותן לו את השם כאילו הוא בחינה של קדושה, כאילו בחית כאילו הוא בחינה כזאת של הם שאפשר יהיה איתו לעשות איזה שהיא לעשות איזה שהוא תיקון. אז בוא נחזור שוב על הפסוק ונסך ונסכם.
ופניתי, זה כל כולי, אבל אפשר שאני כל כולי, אפנה כתוצאה ממשהו חיצוני. לכן זה האני, כלומר שאני פניתי מצד הפנימיות שלי בכל מעשה אשר עשוי ידי ועמל אשר עמלתי לעשות זה כפל לכאורה. אז הביוב הראשון שהבאנו זה עמל שאני עשיתי לעומת עמל שנתתי לאחרים לעשות או הביאור השני.
עמל, זאת אומרת יגיעה.
של ידיים לעומת ידיעה של נפש, והנה הכל, אבל הוא ריאות רואה. עמלתי עמל טי. זה בית המקדש שהוא החיבור שבין הגשם והרוח.
ושלמה עמל כל הזמן, והוא כואב את זה שזה נחרב. בסוף, על פי הפנימיות.
הסיבה שהוא רואה גם את בית המקדש כהכל.
רוח זה מכיוון שבסופו של דבר כל הנמל במשך 410 שנים שבית המקדש היה קיים.
החזיק.
רק כדי לשלול את הסיטרא אחרא, ולא כל כך כדי להוסיף אור וקדושה ו.
הסיום של הדברים היה זה.
בכל מעשה שאנחנו עושים גם במעשה חיובי, אומר אדמור הזקן בתניא. הוא מוסיף על הדברים שהפסוק, יש תמיד את התערובת השלילי?
אבל יש את השלילה שהיא מעשית ר. אחלה לגמרי שלה. אין תיקון שזה בחינת. הן. יש את הסיטרא אחרא הזאת שהיא היא בעצם זה דבר קדוש, רק שמעורב בו מעטרה, והוא בהחלט יש לו תיקון.