עקיצה שלאחר המוות

התיישבתי בעדינות על קצה הכסא.
עורך הדין העונה לשם זיו צחור
לא חנן אותי כלל במבט.

נעתי בחוסר נוחות, כחכחתי בגרוני
ואז הוא הפנה את מבטו אלי
ממסך המחשב שמולו,
הביט לרגע בשעון, ושאל:
"אה, זה אתה דוד שטרן?!
הנה, זו המעטפה שלך, תפתח ותקרא".
את חלקו השני של המשפט הוא
אמר כשראשו היה מופנה שוב אל המסך.

אחרי כמה דקות של שקט
הוא הסתכל עלי ושאל
אם הכל ברור לי
ואם אני יכול כבר לחתום.

כשהוא הציג בפניי את הצוואה,
והבחין בהלם שהתפשט על פני,
הוא ניסה להישמע כמי שמתעניין:
"אני מבין שאתה מופתע מרצונו
של אביך המנוח עליו השלום"?

לא הייתי בטוח שהשאלה באה
ממקום כנה או בגלל שהוא רצה
שאחתום ואגמור כבר את הטקס.

"תראה, אתם נראים אנשים דתיים,
אני מציע לך שאחרי שתחתום לי
על כך שהצגתי בפניך את הצוואה,
תיגש לבדוק את תוקפה בהלכה".
הנהנתי בראשי למרות שלא ממש
הבנתי את דבריו,
חתמתי היכן שהצביע ויצאתי
אל הרחוב הסואן.

הפתגם אומר: "יש משפחה ויש יורשים".
משפחה שלמה חיה בשלווה
עד שקופץ עליה רוגזה של הירושה.
לא האמנתי שזה הולך לקרות גם אצלנו.

חיכוכים קלים היו ביני לבין אחי מאז ומקדם,
העובדה שאנחנו רק  שני אחים הייתה
תמיד סיבה למתיחות של קנאה והשוואות,
אבל לא ציפיתי שזה ישפיע גם על זה.

האמת שגם לא ציפיתי לפטירה,
אם מישהו בכלל מצפה לכזה דבר.
אפילו שאבא עליו השלום כבר לא היה צעיר
והתאלמן לפני כעשור,
התקווה מפעמת באיזשהו מקום
שהוא יחיה לנצח…
גם אם יודעים שכל עוד אנחנו בגלות
יש לכל אחד את הקצבה שלו…
לא תיארנו לעצמנו
שזה יקרה מהר כל כך.

היו סימנים מקדימים רבים,
כמו דיבור לא ברור לכמה שניות,
סחיבה של רגל,
אבל גם אם דאגנו וחששנו –
אבא הרגיע שהכל בסדר.
'זה אופייני לגיל', פטר אותנו
בנפנוף יד כל פעם שהבענו דאגה.
הוא כנראה ניסה להסתיר מאיתנו
ואולי גם מעצמו, תוך שהוא
מקפיד לשדר 'עסקים כרגיל'.

בתכל'ס, זה קרה בפתאומיות מפחידה.
אירוע מוחי, קריסת מערכות, טיפול נמרץ,
אמירת תהילים בניסיון לקרוע את השמים.
תוך יומיים כבר אמרו לנו שלמרבה הצער
אין לרופאים מה לעשות…

הבנו שנגזרה גזירה,
וישבנו לחוצים ליד החדר
מעבירים את הזמן באמירת תהילים.
כשהבינו שהחולה ממש על סף מוות,
הזעיקו אותנו להיפרד.
לא הספקנו לאסוף מניין ליד המיטה,
אך לפחות 'שמע ישראל'
אמרנו לידו ברגעיו האחרונים.

ההלוויה הסתיימה, ואחריה
גם השבעה.
חלפו עוד שבועיים.
כשהגיע הזמן להתחיל לחשוב
על התאוששות מהאירועים,
אשתי הזכירה לי את עניין הצוואה.

אמנם אבי לא היה משופע בנכסים,
אך עבור שני ילדים אני בטוח
שנשאר סכום מכובד בהחלט
שיתן קצת יותר ממרגוע ללחצים הכלכליים
בהם אנו נתונים כעת –
לאחר שחיתננו ב"ה חמישה
מתוך תריסר ילדינו.

בניגוד למשפחה הקטנה ממנה הגעתי,
ה' בירך אותנו בילדים רבים.
רק שהשפע לא תמיד נראה לעין.

אחי יהודה ואני עובדים כשכירים,
והמעסיקים שלנו לא מוותרים לנו
על יום עבודה כמעט בשום צורה.
כשביקשנו בוקר פנוי לפגישה
עם העורך דין אצלו הופקדה הצוואה,
המעסיק של אחי אישר לו
לאחֵר בוקר אחד בתנאי
ש'ייקח את העבודה איתו'
וישלים בבית את שהחסיר.

המעסיק שלי היה נוקשה יותר,
"מספיק עבודה הפסדת בגלל ה'שבעה'
וכל מה שמסביב. מצפה ממך להתעלות
ולמצוא זמנים שלא יבואו על חשבון העבודה"
אמר לאכזבתי.

מחוסר ברירה, סיכמנו עם העורך דין
שכל אחד יבוא בשעה אחרת
כדי לפתוח את הצוואה.
ידעתי שאשתו של אחי
דווקא שָ‎מחה מההסדר.
משום מה כל מפגש בינה לבין אשתי
מעורר התלקחות רגשית.

נראה לי שזה נובע פשוט מקנאה.
אולי היא חושבת שהדשא של השני
ירוק יותר מבחינת חינוך הילדים,
אולי תפקידה הנחשק של אשתי בעבודה,
או כל דבר אחר שגורם לה
לנחיתות רגשית מול זוגתי.

כנראה בזה שהיא יורדת עליה
בכל הזדמנות, היא חושבת
שמחזירה לעצמה
את כבודה האבוד. עצוב.

הגיעה השעה לפגישה שלי
עם עורך הדין.
לא הבנתי למה יהודה
לא כתב לי כלום לפני.
ידעתי שיש לאבי נכס בשווי מכובד,
וקיוויתי שהוא לא מכר אותו
בשביל איזשהם חובות לא ידועים.

ישבתי, כוסס ציפורניים,
מנסה להבין האם ייתכן
שאבי אכן נישל אותי לגמרי
מכל הרכוש והותיר לי רק
100,000 ש"ח.

אולי זה נשמע סכום מכובד
שלא הייתם מתנגדים לקבל סתם כך,
אבל כשיש בית בשווי כמה מיליונים
אתה מצפה ליותר מכמה עשיריות בודדות.

טוב, גם את החפצים האישיים
הוא נותן לי כמזכרת,
את פמוטי הכסף
ששווים כמה אלפים,
ועוד אי-אלו פריטים שאולי
הילדים שלי יהנו להציג במדף…

אני יודע שזה נשמע ציני,
אך עם כל הצער קשה לי להבין
מה אבא התכוון כשהוריש לאחי
את הבית כולו,
ולי הותיר שווי של
אחוזים בודדים מתוכו.

אחרי ניסיונות בירור
והתחמקות מצדו של אחי,
הבנו בסופו של דבר
שידה של גיסתי באפלייה הזו.

אחרי פטירתה של חמותי
היא הייתה האחראית בפועל
על הסיוע היומיומי לאבי בחלק
מהדברים בהם התקשה לתפעל
את הבית כאלמן.

מסתבר שבין השאר היא
שכנעה אותו עד כמה
היא ובעלה זקוקים
לסיוע כלכלי פי כמה מהאח השני –
כלומר אני.
כנראה שאחרי שהיא הרבתה
עליו בדברים שאין הדעת סובלתן,
הוא החליט לחתום על הצוואה
כפי שהיה בעומק רצונה.

המשפחה שלנו אמנם חרדים לדבר ה',
אבל כנראה כשהיצר מתערב –
החרדה נעשית בכיוון ההפוך…

נפרדתי מעורך הדין בצורה מאופקת
כשאני שומר את האיזכור שלו
על צוואה תורנית.
הוא טרח והעניק לי
עותק מהצוואה.

בדרך הביתה התקשרתי לאשתי
כדי שלא תתרגש יותר מדאי.
כשנתתי לה לקרוא את הצוואה
ראיתי על פניה את אותות התדהמה
בערך כמו שאני הייתי נראה
לפני קצת יותר משעה…
אמרתי לה:
"אני גם לא מבין מה קורה פה.
אבל צריך לבדוק אם מה שכתוב
כאן תקף מבחינה הלכתית".

אם בפגישה מה שעניין אותי
זה רק התוכן של הצוואה,
כלומר הכסף שאני אמור לקבל
מול הכסף שאחי יורש,
כעת ניסיתי להבין
מה אומר המושג 'צוואה תורנית'.

מיהרתי לקבוע פגישה אצל הרב זליקוביץ
שמשמש גם כדיין מומחה.
הרב שמע את השאלה
והסביר בחיוך שאין צורך
לכתוב 'בס"ד' בתחילת הצוואה
כדי שהיא תהיה צוואה על פי תורה.
"הדבר החשוב זה סגנון המתנה
שהמנוח מצווה לאחר מותו.
זו צריכה להיות 'מתנה מחיים'",
אמר, תוך שהוא מרפרף בעיניו
בין סעיפי הצוואה.

"מה זאת אומרת"?
לא הבנתי את פשר המילים.
מה כל כך 'הלכתי'
במילים ה'מרגשות' הללו?
הרהרתי בציניות.

הרב הסביר:
"שלמה המלך אומר 'אין שלטון ביום המוות'.
כלומר, אחרי שהאדם נפטר
הוא אינו יכול להחליט מה ייעשה ברכושו.
"אחרי הפטירה – רכושו של האדם
מתחלק על פי הלכה באופן אוטומטי
בין היורשים התורניים בלבד.

כדי לבצע חלוקה אחרת,
צריך שהנפטר יתן את רכושו
בחייו למי שהוא מעוניין.
זה הפירוש 'מתנה מחיים',
צוואה כזו שהחלוקה בה הייתה
בעצם בחייו של הנפטר.
לכן כותבים בצוואה סעיף המבהיר
כי האדם נותן את המתנה
'שעה אחת קודם מותי',
כך יש לצוואה תוקף הלכתי
בכל אופן.
בצוואה של אביך זה לא מופיע!!

"בנוסף, בצוואה תורנית יש לוודא
שחתימות העדים מופיעות בתחתית
כל עמוד ועמוד של הצוואה.
על פי תורה העדים צריכים לחתום
בתחתית השטר, וכיון שהשטר
שלנו היום מורכב בדרך כלל
מכמה עמודים – צריכות החתימות
להופיע בסוף כל 'שטר' דהיינו
בסוף כל עמוד.
גם דבר זה לא קיים כמובן,
בצוואה שחתם אביך אצל עורך הדין".

שמחתי במידע החיוני שקיבלתי,
רק חשבתי איך להעביר זאת לאחי היקר.
הרב ייעץ לי לבקש סיוע מיהודי
שמשמש כמגשר במקצועו.

המגשר אכן עזר לי לתווך לאחי את המידע,
כשבמהלך השיחה הבנתי שגם
רוחו שלו לא הייתה נוחה מהעניין,
אך הוא היה במלכוד בין
יושרו הטבעי לבין רצון זוגתו.
בעזרת היועץ הצלחנו להגיע
לחלוקה הוגנת בינינו,
ו'על ישראל שלום'.

שלום?! גיסתי עדיין נמנעת
מלדבר עם אשתי מעבר להכרח,
אך נקווה שעם הימים שיעברו
הן תתבגרנה ותנהגנה
לפחות כמו שתי גיסות,
גם אם לא חברות בלב ונפש –
לפחות שהתמונה המשפחתית
בחתונה הבאה תהיה נעימה לעין
בעזרת ה', אמן.

מקורות:
שו"ע חו"מ סי' רפא ס"א. סי' רנז ס"ו וס"ז. תשב"ץ ח"ב סי' נ"ז שבכל דף צ"ל והכל שריר וקיים וחתימה מלאה של שני עדים. וע"ע פתחי חושן ח"ט סוף פ"ד בכללי עריכת צוואה אות ה.

[עריכה: ש. מלומד ©️]

נ.ב. שמות האנשים והמקומות המופיעים בסיפור הינם בדויים.

להרשמה לדיוור השבועי בדואר אלקטרוני לחצו: 
https://avodatlev.minisite.ms/4