תפילין גסות ודקות

[1] תורת הלוי להגר"ש ואזנר עמ' רנ: "שבדורות הקודמים לא היו בקיאים כל כך לעבד עור בהמה גסה שהוא עבה מאוד וקשה לקפלו וכיו"ב כו', אמנם היום עושים לזה כמה פעולות [כימיים] שעי"ז נוח לעשות הבתים כראוי מעור גסות למהדרין". וראה שוע"ר סי' לב סנ"ח שעושים התפילין מ"עור עגל הרך" (וכמדומה שלענין זה אף הוא נחשב כבהמה דקה). קסת הסופר בהסכמות שוה"ג אות ד ד"ה והנה: "הראשונים ז"ל כתבו בענין עשיית הבתים לקחת עור דק כו', והיינו מפני שהעור הדק מתכווץ בקל ויצלח למלאכה זאת".

[2] הסופר הרב דוד מנדלבוים, הערות וביאורים תתרלז עמ' 163.

[3] הלקח והלבוב ח"ב עמ' ריא: "הסופר ר' בן ציון קירזון ע"ה מדובראוונא סיפר לי שכ"ק אדמו"ר מהרש"ב נבג"מ הזמין אצלו ב' זוגות תפילין (רש"י ור"ת) ושאל הסופר את כ"ק אם רוצה שיהיו הבתים מעור הגס, וגם הראה לכ"ק בית של עור הגס עם חלל קטן, ואמר לו כ"ק שהבתים הם בשביל הפרשיות, ולא הפרשיות בשביל הבתים, שהחלל צריך להיות גדול".

[וראה גדולת מרדכי עמ' סו אודות הרה"ק רבי מרדכי מנדבורנא שהקפיד "שהבתים יהיו דווקא דקות"].

[4] הסופר הרב בצלאל וילישנסקי בשם סופר אחד בארה"ק, יגדיל תורה צמח צדק ח"ד תשל"ח עמ' 52: "שתפילין מעור גסה הם באמת עור אחד אבל מדקות הוא מהרבה עורות". וכן כתב בספר בית הסופר עמ' תכה שבתפילין דקות "בתי התפילין עשויים ממספר חתיכות עור שעליהם ציפוי מעור אחד". וראה שוע"ר סי' לב סנ"ח: "ד' בתים של ראש צריכים להיות מעור אחד שנאמר ולזכרון בין עיניך זכרון אחד אמרתי לך ולא ב' וג' זכרונות וחתיכות עור תפורים יחד חשובים כעור אחד (והוא הדין אם הם מדובקים בדבק) ומכל מקום טוב ונכון לעשותם מעור אחד ממש". ומכל מקום גם בדקה אפשר לעשות מעור אחד, וכמו שממשיך שם בשוע"ר: "שנוטלים עור עגל הרך ומכניסים אותו בחריצי הדפוס ומניחין אותו כך עד שיתייבש ונוטלין הדפוס מתוכו ונמצאו הבתים עשוים מאליהם".

[5] קסת הסופר שם: "החוש מעיד כי העור הדק אף לאחר שיתיבש לא ישמור הריבוע כראוי". שו"ת שבט הלוי ח"א סי' יד: "בדין נקבים הנעשים בתפילין דקות בפרט בקרן זוית כו'". מכתב מזכירות הרבי לצא"ח יו"ד תמוז תשכ"ט, קונטרס את"ה בחרתנו עמ' 108: "להשתדל להשיג [=לצורך מבצע תפילין] תפילין גסות, אשר נוסף על שאר המעלות, אינם מתקלקלים כל כך הבתים מחום השמש וכו' בהיותן מונחות תחת כיפת השמים".

[6] עדות הסופר הרב בצלאל וילישנסקי, יגדיל תורה צמח צדק ח"ד תשל"ח עמ' 51.

[7] עדות הסופר הרב בצלאל וילישנסקי, יגדיל תורה שם עמ' 52. עדות הסופר הרב דוד מנדלבוים, הערות וביאורים תתרלז עמ' 163.

[8] ראה קובץ אור ישראל מאנסי גליון נז עמ' קסג שבתפילין דקות "אין לעור זויות חדות וקשיחות הנצמדות זל"ז לגמרי". וראה עוד שם גליון נח עמ' רמז שדוקא בתפילין גסות ש"אפשר להצמיד הד' בתים יחד (ע"י פטנטים מיוחדים) מכח זה מצוי מאוד שיהיה פסול של 'אין חריצן ניכר' אפילו בלי שום דבק". וכן כתב הסופר הרב דוד מנדלבוים בהערות וביאורים תתרלז עמ' 162. וראה שוע"ר סי' לב סס"א: "חריץ שבין בית לבית צריך שיגיע עד מקור התפר ואם לא הגיע כשירה והוא שיהיה ניכר החריץ למעלה כדי שיהיה ד' ראשיה נראות לכל". ובסידור אדה"ז: "צריך להשגיח ולראות בחריצים שבין הבתים אם נדבקו מעט בדבק בשגגת הסופר יזהר להפרידם בנחת בראש סכין דקה וחדה שיהיה נפרדים בין בית לבית עד למטה ממש".

[9] ראה שוע"ר סי' לב סס"ה: "יש אומרים שהשיני"ן צריכים להיות מקמטי העור ואם עשאן בדפוס לא יצא מפני שהוא כחק תוכות כו', ויש אומרים שאין לחוש בשי"ן זו לחק תוכות כו', וכן המנהג פשוט לעשותה בדפוס, ואעפ"כ טוב לחוש לסברא הא'".

[10] קובץ אור ישראל מאנסי גליון יח עמ' כח-לח: "בענין הפקפוקים על התפילין הגסות שעשיית השי"ן יש בהם חששא דחק תוכות כו', בכל הדורות הראשונים עשו תפילין מעור דק שהיה אפשר לקמט בקלות בצורת שי"ן בדרך של חק ירכות באופנים שונים כמבואר בשו"ע שם ובמגן אברהם ושאר מפרשים. לפני מאה שנה בערך התחילו לעשות תפילין בעור עבה, 'גסות', ובו אי אפשר לעשות שי"ן בדרכים הישנות כו'. לסיכום, הדרכים של עשיית השי"ן הנהוגות היום הן מלאות מכשולים וספקות בכשרותן כו'".

[11] וידוע שכשהרבי הזמין תפילין עבור אנשים אחרים (עשרות ומאות זוגות במשך השנים), היו אלו של בהמה גסה. כמו כן, לא ברור שהרבי עצמו הניח כל השנים רק את התפילין מבהמה דקה שקיבל מהרבי הריי"צ. כי כידוע היו לרבי זוגות תפילין נוספות, ויתכן שהניח גם תפילין מבהמה גסה (בחדרו), ואת התפילין מבהמה דקה הנ"ל הניח מצד 'התקשרות' לרבי הריי"צ שקנה לו אותן. ויש אומרים על פי השמועה שאף לא בדק תפילין אלו מעולם כדי לא להפסיד את קשר היו"ד שעשה לו הרבי הריי"צ. לכן אין ללמוד מאומה מכך שהרבי לא החליף את התפילין הדקות שלו כל כמה שנים, כפשוט.