גוי שלא עבר גיור כהלכה אבל אביו יהודי, אפשר מבחינה הלכתית לכבדו בפתיחת הארון או בהגבהה או בהולכת הספר תורה לבימה?
הורים שנפטרו והשאירו בנים ובנות, והבנות קיבלו חלק שווה כמו הבנים מכוח חוקי המדינה, האם יש בכך בעיה?
אדם ששמע קידוש ביום השבת בבית הכנסת אחר התפילה ויצא ידי חובתו, האם יכול לכתחילה להוציא אחר כך את אשתו ידי חובת קידוש על ידי
במהלך 'מבצע תפילין' ניגש אל הדוכן צעיר שלראשו רעמת שיער. הלה הניח על ראשו כיפה, לבש את התפילין כבקי ורגיל, וקרא קריאת שמע. כשסיים, הבחין
אשה שהרופאים אומרים שיש לה חשש סכנה אם תתעבר, האם על פי הלכה מותר לה לסכן את עצמה?
למנהג חב"ד שאין מקדשים בליל שבת בשעה השביעית, האם בתנאים מסוימים, כגון לצורך אורחים ובפרט בבתי חב"ד, יש מקום להקל בזה ולקדש לכתחילה בתוך השעה
גוי שלא עבר גיור כהלכה אבל אביו יהודי, אפשר מבחינה הלכתית לכבדו בפתיחת הארון או בהגבהה או בהולכת הספר תורה לבימה?
[1] שו"ע אה"ע סי' ד ס"ה: "ישראל שבא על אחת מאלו הולד כמותה".
[2] הרמב"ם בהלכות ספר תורה פ"י ה"ח התיר לגוי להחזיק ספר תורה: "כל הטמאין ואפילו נדות ואפילו כותי מותר לאחוז ספר תורה ולקרות בו, שאין דברי תורה מקבלין טומאה".
אולם הטור והשו"ע יו"ד סי' רפב ס"ט שינו מדברי הרמב"ם וכתבו: "כל הטמאים אפילו נדות מותרים לאחוז בס"ת ולקרות בו". כלומר תיבת "כותי" שכתב הרמב"ם הושמטה בטור ובשו"ע.
השלחן גבוה שם כתב שהטור והשו"ע אינם חולקים על הרמב"ם רק "דסבירא להו דבכלל כל הטמאים הם";
אך מצאנו בשו"ת מים רבים ח"ב סי' נג שהסתפק בזה, וכתב: "האחרונים שהעתיקו דינו של הרמב"ם ז"ל כהריב"ה וב"י ז"ל דלגו מילת כותי, או לפי שבדברי ספר הרמב"ם אשר העתיקו ממנו לא היה כתוב כותים, או לפי שנחלקו עליו בזה".
וראה גם ט"ז סי' שמט ס"ק א שכתב לענין טלטול ספר תורה בשבת מבית לבית דרך כרמלית: "וע"י עכו"ם ודאי אסור להוציאה מן הבית וה"ל מצוה הבאה בעבירה לפי דעתי". וביאר בדבריו בשו"ת כתב סופר או"ח סי' לז: "דזלזול הוא לס"ת לטלטל ע"י עכו"ם".
אמנם, המור וקציעה שם כתב על דברי הט"ז: "ושמא קפיד הרב על נגיעת הגוי בס"ת, דלא שפיר דמי שהגוי ישא הס"ת מן הבית, שאין זה כבודו. ולהא קרי ליה מצוה הבאה בעבירה, דקבעו למעבד ליה יקרא טובא, וקמזלזלי ביה בהוצאתו ע"י גוי. אפ"ה לא ידענא, למאי ניחוש לה בהאי פורתא";
אך גם מדברי המור וקציעה משמע שאינו חולק על יסוד דברי הט"ז שטלטול ס"ת ע"י גוי יש בו משום זלזול, אלא שלדעתו "בהאי פורתא" – לטלטלו בשבת מבית לבית דרך כרמלית לצורך הציבור שאינם יכולים להביאו בעצמם – אין לחוש לזה. אבל בבית הכנסת יתכן שמסכים עם הט"ז שאין לתת לגוי לשאת הס"ת, משום זלזול.
והנה עד כה דיברנו על נשיאה סתמית של ס"ת ע"י גוי, שגם בה יש סברא גדולה להחמיר כמבואר לעיל.
אבל כאשר מדובר על קריאת התורה בבית הכנסת ומנהגי ישראל הנלוים אליה כגון: פתיחת הארון ונשיאת הס"ת והגבהתו – כיון שמנהגים אלו קשורים במצות קריאת התורה שתקנו לנו חז"ל – הדבר חמור יותר.
דהנה בהלכות מלכים פ"י ה"י כתב הרמב"ם: "בן נח שרצה לעשות מצוה משאר מצות התורה כדי לקבל שכר, אין מונעין אותו לעשותה כהלכתה". וכתב על זה הרדב"ז: "ומ"מ במצות שצריכין קדושה וטהרה כגון תפילין ס"ת ומזוזה אני חוכך להחמיר שלא יניחו אותם לעשותן".
עפ"ז, כיון שפתיחת הארון ונשיאת הס"ת והגבהתו בבית הכנסת הם חלק ממנהגי ישראל הקשורים במצות הקריאה בס"ת בציבור, אין לשתף גוי במנהגים אלו, מחמת הקדושה והטהרה היתירים הנדרשים לס"ת.
עוד יש להוסיף, שאין זה מכבוד הציבור לתת לנכרי כיבודים בספר תורה (להעיר משוע"ר סי' רפב ס"ה).
פה ניתן להקדיש.
תוכן