מעבר ממנהגי ספרד למנהגי חב"ד

[1] ראה מכתב הרבי שנדפס בספר הרבי ויהדות ספרד עמ' 349: "מפורסם הדבר אשר כששלח כ"ק מו"ח אדמו"ר שלוחיו הראשונים למדינת מרוקו לפני שלושים שנה ויותר לעבוד שם בהפצת התורה והיהדות, ובפרט בשטח החינוך, היתה הוראה שלו להשלוחים להפיץ לימוד התורה, הן תורת הנגלה והן פנימיות התורה, תורת החסידות וכו', ובנוגע למנהגי ישראל ולנוסח התפילה וכיוצא בזה לתת לכל אחד ואחד להתנהג כפי רצונם ולא ללחוץ או לכפות עליהם חס ושלום מנהגי חב"ד. ביחד עם זה, מובן גם כן שהשלוחים המשיכו בנוסח תפילה שלהם במנהגיהם הם, ובאופן שלא יהיה שייך לא תתגודדו וכו'. ואשר לתלמידים והתלמידות, היה תלוי ברצונם, אשר חלק מהם המשיכו במנהגיהם לפני זה, וחלק החליטו לאחרי העיון וההתבוננות והחליטו על דעת עצמם (הנני מדגיש זה) להתנהג לפי מנהגי חב"ד, כולם או חלקם, ועל דרך זה בנוגע לנוסח התפילה. והרי זה גם כן על דרך הנהוג שכמה מחליפים מנוסח אשכנז לנוסח ספרד ועל דרך זה מנוסח ספרד לנוסח האריז"ל. ומפורסם והאריכו בזה גם כן האחרונים בכמה מקומות, מהם שו"ת מנחות אלעזר ועוד".

[וכן שמענו מהרב שלמה גלעדי שליט"א, שסיפר לו הרב שמואל לויטין ע"ה מה שהורה לו כן כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ ביחס לשליחותו במדינת גרוזיה. וכן מסופר על הרב ניסן נמנוב ע"ה שהיה מורה לתלמידיו שבאו מבתים ספרדיים ולמדו בישיבת תומכי תמימים ברינוא, שיאמרו 'סליחות' במשך כל חודש אלול כפי שהורגלו בבית הוריהם. כמו כן ידוע על שליח ששימש כרב בבית כנסת ספרדי, והרבי הורה לו להנהיג את בית הכנסת בנוסח ומנהגי ספרד עם ניחוח חב"ד].

וראה שו"ת השלוחים ח"א סי' סז שנתבאר באריכות ההיתר על פי הלכה לעזוב את מנהגי אבותיו על מנת לקבל על עצמו מנהגי קהילה אחרת.