שוב הכנסתי את המפתח בסוויץ',
קולות גניחה חנוקה נשמעו מכיוון המנוע.
אוֹיש, רק זה היה חסר לי עכשיו…
למה לא מניע?!
נשפתי אוויר יחד עם המנוע
שלאחר שלל ניסיונות
נכנע והניע.
קוראים לי ראובן, ואני נהג הסעות
שכיר בחברת 'הדרום טורס'
עם צי של אוטובוסים ומיניבוסים.
שעות העבודה שלי אינן סדירות,
כיון שאני עורך בדרך כלל נסיעות
שאינן במסלול קבוע.
קצת קשה, אבל משתדל
ליהנות ממה שיש,
להודות לה' אשר זן ומפרנס,
ולהיות מאושר על הזכות
לסייע ליהודים בעבודת בוראם.
כהכנסה מהצד אני לוקח גם
הסעות קטנות בתוך המושב
עם הרכב הפרטי שלי,
משהו כמו שירותי מוניות פנים-יישוביים.
כעת הייתי בדרכי להסיע
שני בחורים לשדה התעופה.
נכנסתי ללחץ,
שמא איאלץ לדחות את הבחורים
ברגע האחרון.
נשמתי לרווחה כשהאוטו הניע לבסוף.
אני כבר למוד-אכזבות מהמונית,
סליחה, המכונית שלי.
לפני כשנתיים החלטתי להסב אותו
מבנזין לגז.
ההוצאות על הדלק גזלו נתח
ניכר מההכנסות שלי והעלות הזולה
של התדלוק בגז קרצה לי.
חשבתי שאני מקל על עצמי את החיים,
לא תיארתי לעצמי שמכאן
יצטרפו עוד בעיות…
רק אחרי למעלה מחמשה
ביקורים במוסך בתוך ארבעה חודשים,
גילה את אוזני בעל המוסך
שככל הנראה חלק ממערכת הגז
שהתקינו ברכבי היא יד 2.
'זה דווקא מסביר לי את המחיר
הזול ששילמתי על ההתקנה',
הרהרתי בעצב.
חשתי על בשרי את הכלל
שאמר לי פעם איש חכם
'לקנות בזול – זה לשלם ביוקר'!
גררתי כך עוד כמעט שנתיים,
חשבתי שאני 'חותם קבע'
אצל בעלי המוסכים באזור…
אחרי ההתנעה הלקויה שסיפרתי עליה,
הסעתי את הבחורים לבית הנתיבות,
וחייגתי מיד ליואב, בעל-מוסך
שאמינותו קנתה את לבבי.
"הלווו", שמעתי אותו עם רעש חזק סביבו,
וניסיתי להסביר לו את התקלה שאני חווה.
"תבוא מחר, עמוס פה עכשיו מאד", השיב.
התחלתי להתחנן שאני נהג הסעות
וכל שעה שהרכב לא אצלי זה נזק נקי
"טוב טוב, תבוא ואני אנסה להכניס אותך
בין התורים".
זה היה נשמע כאילו אני מגיע
ל'עזרה ראשונה' במרפאת שיניים
ומבטיחים להכניס אותי בין התורים.
ציפיתי להמתנה של כשעתיים,
כמו במרפאת שיניים.
בכניסה למוסך הופתעתי לגלות
שלשה רכבים, כשאחד מהם
שייך לבעל המוסך, והשני לעובד שלו…
גיחכתי לעצמי כשחשבתי
איך המוסכ'ניק רצה להיראות טרוד
בלקוחות עד למעלה ראש.
ככה זה בעלי עסקים,
לפעמים הקשר בין דיבוריהם
לבין המציאות – קלוש.
'גם אצל ילדים זה כך', הרהרתי,
כשילד מספר לך סיפורי גבורה
מתובלים בהגזמות פרועות,
לא אומרים לו שהוא מדמיין,
"נכון חמודי שמאד היית
רוצה שכך יהיה"?!
יתכן שגם מוסכ'ניקים רוצים
לפעמים להיות קצת ילדים…
אחרי 2 דקות של המתנה
הוא העלה את הרכב על הליפט,
בחן אותו בפנים רציניות,
וקרקש עם אחד מכלי העבודה.
'קולות של עשייה',
חלפה בראשי המחשבה.
"תראה", אמר לי תוך שהוא מנגב את ידיו
בארשת חשיבות:
"ככל הנראה 'הלך' מנוע.
אולי רק שסתומים,
אבל כפי הנראה זה מנוע.
ואני אומר לך" הוסיף בלחישה,
"זה הכלל בגלל ההמרה לתדלוק בגז,
תאמין לי, זה נזק חמור לכל המערכת
של הרכב. היה לי פעם חבר
שקנה רכב מסוג …"
כאן כבר איבדתי אותו.
נתתי לו ללהג כמה דקות,
והחזרתי אותו במהירות לתכל'ס:
"כמה מזומנים אני צריך להכין?"
"המממ… בשבילך, אבל באמת
רק בשבילך, אני מעריך שמדובר על
סכום שנע בין שש לשבע אלף ₪.
אין לך מושג כמה אני בא לקראתך,
לא תמצא מחיר כזה בשוק,
וזה רק בגלל שאני אוהב אותך,
ואם תמצא מישהו שיתן לך מחיר נמוך יותר –
שלח אותו אליי. אין מצב, פשוט אין!
קח בחשבון שאני כמעט לא לוקח על העבודה,
רק החלקים עולים לי …"
"הבנתי", נאלצתי לעצור אותו באמצע
ההספד שלו על טוב ליבו.
התחלתי לתהות מהיכן אשיג עכשיו
את הסכום המדובר.
התחלתי להתקשר למכרים,
אולי יש להם להלוות לי,
כי המצב שלי היה די דחוק.
אחי משה אמר לי שגם אצלו
הארנק לא עמוס במצלצלים,
אבל הוסיף לי עצת ידיד:
"מי אמר בכלל שהלך המנוע?!
לפעמים קל לנצל בוֹרוּת של
אנשים שאינם מבינים בתחום.
תפנה לקבל עוד חוות-דעת או שתיים".
בעל מוסך אחר דווקא הציע פתרון פשוט יותר,
"לדעתי זה יכול להיות רק מערכת הוויסות,
גם זה יקר, אבל לא כמו עלויות של החלפת מנוע".
חזרתי ליואב עם הרעיון,
והוא דווקא קיבל אותו.
חששתי שייפגע, אבל הוא הסביר לי
שתמיד הוא אוהב לשמוע שתי דעות
ואף פעם לא להחליט לבד.
נאלצתי גם הפעם לקטוע אותו באמצע
נאום הלל-עצמי.
"יהללך זר ולא פיך",
כך אמר החכם באדם –
הסברתי ליואב,
שמיד הסכים איתי גם על כך.
"זה יהיה הרבה יותר זול,
תבוא ביום ראשון עם הרכב
תשאיר אותו לכמה שעות
ומשהו בערך כמו אלף וחמש מאות
עד אלפיים שקל זה כל הסיפור".
כשאני יוצא, אני קולט בזווית העין
את מוסטפא, הפועל הערבי,
צועד בעקבותיי:
"אני יכול לעשות לך עבודה כזה
במחיר שלא תמצא בשום מוסך.
אלף שקל, יום שישי הבא,
אצלך בחנייה, אתה תהיה מרוצה על הגג…".
"טוב, נראה" הפטרתי.
באותו יום, הזדמן לי להסיע רב חשוב
בדרכו לשיעור תורה.
הוא ביקש ממני רשות לחזור
באוזניי במהלך הנסיעה על תוכן השיעור
כדי להסדיר את הדברים בפיו.
הסכמתי בשמחה,
למה לא להרוויח
קצת תורה על הדרך.
בהשגחה פרטית
השיעור עסק במצווה לקנות
ולצרוך מוצרים של בעלי-עסק יהודים
ולהעדיף אותם מאשר לקנות אצל
בעלי עסק נכרים,
הדיון נסב גם אודות קניית מוצרים
דרך האינטרנט וכדומה,
ומה הדין כשהפער בין המחירים
גבוה בהרבה או במעט,
והאם מותר לשלם את הפער
לטובת היהודי מכספי מעשרות וכו'.
"לי אין מעשרות מיותרים", הרהרתי.
"הם בקושי מכסים את שכר הלימוד
של הילדים הגדולים, והשאריות
הצמוקות מועברות לכולל
ולמוסדות צדקה אחרים.
יש גם את ה'מעשרות'
שאני עושה בגופי כמו הסעות
בזול למעוטי יכולת.
יותר איני יכול", הרהרתי.
"רגע, יכול להיות שהשאלה היא בכלל
מצד דיני גזל. האם מותר לי לקבל שירות
פרטי מערבי העובד במוסך של היהודי,
שמא אני גוזל בכך את בעל המוסך",
שאלתי את עצמי תוך כדי האזנה
חלקית למהלך השיעור.
"אנסה לשאול את הרב
בדרך הנסיעה בחזרה" החלטתי.
"האמת היא שאם הערבי יטפל ברכב שלך
מחוץ למוסך – אין לך בתוּר לקוח
איסור של גזל, כיון שאינך 'שייך' לו בדווקא
וזכותך לגשת לקבל שירות היכן
שנוח לך יותר,
אך בהחלט יש עניין שתעשה
את העבודה אצל היהודי".
בינתיים דחיתי את התיקון,
כיון שבמהלך החגים הצטברו
הזמנות רבות לנסיעות
שהיה קשה לי לוותר עליהן.
אמרתי לעצמי שמיד
באסרו-חג סוכות
אפנה לערבי שיתקן לי,
תוך שאני מתמודד לבינתיים
עם 'חריקות' בהתנעה
בכל בוקר מחדש.
למרות המצב הביטחוני
לאחר החגים,
התגברתי על החשש והתקשרתי למוסטפא
שהשיב לי שהוא מפחד
להראות את פרצופו באיזור שלי
שלא יבולע לו על ידי היאהוד
כשיראו אותו מתקרב לשכונה…
הבנתי אותו,
אבל לא היה לי הרבה מה לעשות.
בסוף חזרתי ליואב.
הפעם הוא באמת היה נראה
עמוס בעבודה, כשאבא שלו
בא לעזור לו במה שיכול.
"המילואים שלי זה כאן",
הסביר לי בחיוך קל.
כשראיתי איך הקב"ה
סידר אותי בחודש תשרי
עם הכנסות טובות,
מה שלא היה מובן מאליו
בהתחשב בהוצאות הכבדות,
החלטתי שזה רמז משמים
שעדיף לפרנס את אחיי היהודים.
"איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק".
מקורות:
ויקרא כה, יד. ספרא בהר ג, ג. שו"ת הרמ"א סי' י ד"ה היסוד הגדול השלישי. שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קנא. שו"ת חתם סופר חו"מ סי' עט.
נ.ב. שמות האנשים והמקומות המופיעים בסיפור הינם בדויים.
להרשמה לדיוור השבועי לחצו:
https://avodatlev.minisite.ms/4
