זו רק אַלוֹפֶּצְיָה 👩‍🦲

"אמא, תראי איזו מסכנה…"
אני עושָה את עצמי כאילו איני שומעת
את ההורה התורן שמנסה
להשתיק את הילד חסר הנימוסין.

אני כבר רגילה למבטים המרחמים,
ללחישות ולהסתודדויות.
אמת, לא נעים, אך התרגלנו.
ברוך ה' שמדובר רק בתופעה
קוסמטית ולא בסימפטום של…

את רותי המתוקה שלי זה תפס
כשלא היינו מוכנים בכלל.
נשירת השיער שלה אינה נובעת
תודה לה' ממחלה חס ושלום,
אך כשאנשים רואים ילד קירח
הם חוששים שזה מדבק.
בכלל, אנשים מסתכלים על שיער
כדבר שמשדר בריאות וחוזק
אצל ילדים. בפרט אצל בנות
המראה החיצוני משמעותי מאוד
ועלול לגרור תופעות לוואי
וביקורת לא נעימה מהסביבה.

מה שחשוב הוא שהצלחנו
בסייעתא דשמיא
לשדר שהיא הכי מיוחדת
והכי טובה בדיוק כמו שהיא,
ולמרות שסביב תחילת גיל ההתבגרות
המראה החיצוני תופס מקום בולט
בנפשם של הצעירים,
תודה לה' יש לה גם
מעמד מצוין בחברה.

הצוות בבית-הספר יודע אף הוא
להתנהל עם המציאות בצורה טבעית
והכובע שהיא חובשת דרך קבע
כדי להפחית את (חוסר) נראות השיער –
כבר לא מציק לסביבה.

כאמור, תודה לא-ל רותי שלי
ניחנה בביטחון עצמי גבוה,
והיא יודעת לדקלם מצוין
שלכל אחד יש את המעלות שלו
וגם את מה שקצת הפוך ממעלות
ומוסיפה בקריצה:
"זה שאת החיסרון שלי רואים מיד –
לא גורע ממעלותיי האחרות".

בעבר, כשהייתה חשה
את המבטים ננעצים בה,
הייתה מפנה את ראשה
בשיא הטבעיות ואומרת
בארשת חשיבות
לסַקרָן התורן:
"חמוד/ה אל תדאג/י
ב"ה אין לי סרטן
זו בסך הכל אַלוֹפֶּצְיָה".
היא הפסיקה לומר כך,
כשקלטה שרוב השומעים
נרתעים עוד יותר מהמילה
המוזרה הזו.
יש כאלה שחוששים להידבק
ומעדיפים להתרחק וזהו.

זה קרה כשיצאנו בהרכב משפחתי כמעט מלא
לחדש את קולקציית בגדי החורף של הילדים.
דני ורותי – הבוגרים במשפחה,
זוכים לחדש בכל עונה את רוב הקולקציה.
הילדים הבאים אחריהם מסתפקים בירושה
שהותירו להם הגדולים, יחד עם כמה
אביזרים משלימים חדשים
בשביל ההרגשה הטובה.
הם כבר יודעים שכל עוד הבגד
טוב ושימושי אין צורך לבזבז.
"את רגש הריענון וההתחדשות שומרים
לעניינים רוחניים נַעלִים יותר".

דווקא בגלל תהליך הירושה שמצפֶה
לבגדים שאני רוכשת לילדים,
אני משתדלת לקנות רק ביגוד איכותי.
אמנם ב-sale או בסוף עונה,
אך מבלי להתפשר על הטיב של הסחורה,
יודעת שגם אם יקר כרגע –
זה יהיה שימושי לטווח הרחוק.

הפעם היינו זקוקים גם למעילים חדשים.
נזכרתי גם בחתונת גיסתי המתקרבת
והחלטתי להכניס את זה לרשימת הקניות,
מה שגרם לי לצרף את החבריה כולה לקנייה.
"בלי סט-תואם לכולם – אין כניסה לאולם"
הרהרתי, תוך שאני מדמיינת
את העיניים של חמותי,
נהנית גם מהחרוזים.
אבל באמת אירוע של פעם בחיים
דורש הופעה הולמת.

שיערתי שעלי להיערך לפרידה
מכמה אלפי שקלים חדשים,
והבאתי איתי גם כסף מזומן
וגם צ'קים למקרה שלא יספיק.

השם היה בעזרנו
ותוך כשעה מצאנו חנות
שעוֹנָה על כל הצרכים.
יש בה מחלקת ביגוד לילדים
ולנוער עם המגוון שרציתי.
מסתבר שהגענו לאחר
'מבצעי פתיחת עונה',
אבל אני יודעת שהכל
בהשגחה פרטית.
לפחות החנות הייתה
ריקה יחסית, כך שקיוויתי
שמצפה לנו חוויה רגועה.

לאחר בדיקה קצרה,
נתתי לילדים אפשרות לבחור
מתוך כמה דגמים חגיגיים
שהיו נראים לי מרשימים מספיק לחתונה,
ובינתיים הגדולים שלי בחרו בגדים
בתוך מסגרת התקציב שהבהרתי להם.

די מאתגר לתזז בין שישה ילדים
שנוגעים בכל דבר שזז ותינוק
נוסף שצווח מדי פעם מהעגלה
כדי שלא נשכח על קיומו.

עובדת נחמדה ניסתה
לסייע תוך כדי, והרגשנו סוף סוף
שאנחנו לקראת סיום.
כשהילדים גמרו את
המדידות הנרגשות,
ביקשתי שישאירו את
השמלות והחליפות אצלי
ושלחתי אותם לקנות ארטיקים
עם דני, הבכור האחראי שלי.
הזהרתי אותו שיקנה לקטנים רק
ארטיק-קרח פשוט.
"את הסוגים היקרים הילדים בסוף
לא גומרים", הסברתי.

סוף סוף סיימנו לבחור
את כל הנדרש.
סימנתי וִי על כל שורה ברשימה
המסודרת שהכנתי לי מראש
והתקדמתי לקופה.

רק עכשיו שמתי לב ללחשושים
שהגניבה העובדת החביבה
עם בעלת החנות.
היא הייתה כל הזמן מאחורי הקופה
תוך שהיא מחלקת הנחיות לעובדות
ומשיבה לשיחות טלפון במקביל.
תפסתי פתאום את
המבט ה'מזהה'
ואחר כך ה'מרחם'.
הבנתי שהן קלטו את רותי שלי,
אבל התעלמתי, מורגלת כבר…

לאחר חשבון ארוך וקצת מייגע,
שמחתי להיות סוף סוף אחרי.
המחיר הסופי היה יקר אמנם,
קרוב לאלף וחמש מאות שקלים,
אבל יחסית למה שקנינו,
יצא הרבה פחות ממה שחשבתי.

אחרי שהגענו הביתה
בעלי התעניין איך היה ומה קנינו.
הילדים הנרגשים החלו לשלוף
את השלל מהשקיות
ולאחר השתתפות סמלית
באושר שלהם,
הוא שאל אם אפשר
לראות את הקבלה.

אדם מסודר כמותו,
לא יכול לראות שעשינו
קניה גדולה כל כך
בלי לעבור על החשבון
ולוודא שלא נעשתה טעות.
אני לא כזו. עד שגמרתי את הקניה
אין לי סבלנות לעשות
"שניים מקרא ואחד תרגום" עליה…

בפועל, בעלי התיישב כאילו יש לו
את כל הזמן שבעולם
והתחיל להעביר את הבגדים
אחד אחד לידו
כשהוא מסמן בעט הפרקר שלו
כל פריט לפי התווית על הקבלה.

לאחר דקות ארוכות,
היה נראה שנרגע
כשהביקורת עברה בשלום,
אך לפתע הצביע נרעש על הסיכום,
"תראי מה זה!" הוא קרא לי,
"לאחר כל הסיכום
פתאום יורד כמעט חצי מהסכום"!
הוא הצביע לי על שורה בה
כתוב '1000-'.

גם אם הייתי מסתכלת
קודם לכן על הקבלה,
הייתי חושבת שזה בגלל טעות בחישוב,
אבל אני סומכת על בעלי הדייקן
שבדק זאת גם במחשבון, ליתר ביטחון.

"אולי היה איזה מבצע
שברכישה מעל סכום מסוים יש הנחה"?!
ניסה לוודא.
ניענעתי בראשי לשלילה.
"בוודאי היו מיידעים אותי
על כזו הנחה משמעותית"
אמרתי, כשאני נזכרת לפתע
במבטים ובלחשושים של בעלת החנות.
עכשיו הבנתי.
"היא כנראה ריחמה עלינו
ולכן עשתה את ההנחה" לחשתי,
רק שבתי רותי לא תשמע.

בעלי מיד נזעק,
מנסה ללחוש אף הוא:
"הרי זו גניבת דעת!
גם אם לא עשינו זאת בכוונה
אך זו התוצאה!"

הבנתי למה הוא מתכוון,
ובכל זאת תמהתי בקול:
"למה גניבת דעת?
אם העובדת ריחמה בגלל המראֶה,
הרי המראה לא נעים גם בלי קשר
למחלה הארורה השם ישמור".

אמנם כבר התרגלתי ל'אלופציה' הזו,
אבל המחשבה על הסכום
הנחמד שנחסך כאן
ניסתה ליצור תירוצים למה כן מגיע לנו…

בעלי לא קיבל את המחאה שלי,
"קודם כל, עלינו שוב להודות לה'
שאכן זה רק מראה חיצוני,
אבל עם קצת יושר שלנו כנראה
בעלת החנות לכאורה לא הייתה
מעניקה הנחה כה משמעותית
אם לא המחשבות על ההתמודדות
של המשפחה הגיבורה עם
מחלה נוראה כל כך".

ידעתי שהוא מדבר מניסיון,
דוֹד שלו, עליו השלום,
התמודד בעבר פעמיים
עם המחלה הנוראה לא עלינו
ולא על אף אחד מעם ישראל,
והוא בהחלט יודע במה כרוך הסבל
והתגובות האנושיות יותר או פחות של הסביבה…

"טוב" הגבתי לבסוף,
"נראה לי שבכל מקרה
המוכרת כבר ויתרה
על חלק הרווח שלה
ואין טעם להשיב לה לאחר מעשה".

"מה הפירוש ויתרה"?
התקומם שוב בעלי,
"זו הרי נקראת 'מחילה בטעות'.
המוכרת ויתרה בגלל דבר שאינו נכון".

"אתה בעצם אומר שיש פה 2 עניינים,
גם 'מחילה בטעות' על רווח במכירה,
שאותו צריך להחזיר,
וגם 'גניבת דעת' שנעשתה כביכול,
עליה צריך לעדכן".

"אמת", סיכם בעלי.

"טוב" עניתי בהשלמה,
"עכשיו החנות כבר סגורה,
אבל מחר בלי נדר
אלך מיד כשאוכל,
כדי להסביר את הטעות שנעשתה
ושמגיע להם הכסף חזרה".

מה שבטוח, עם הנחה או בלי,
אדע להמליץ על חנות עם שירות כזה,
בו יודעים להתייחס ברגישות ובנעימות
גם למקרים שנראים לא נעימים.

מקורות:
גניבת דעת – ירושלמי שביעית פ"י ה"ג בסופה; פירוש היפה מראה שם; שו"ת חיים שאל ח"א סי' עא אות ו; מגן אברהם סי' קנו ס"ק ב. מחילה בטעות – שו"ע חו"מ סי' רמא ס"ב ברמ"א.

[עריכה: ש. מלומד ©️]

נ.ב. שמות האנשים והמקומות המופיעים בסיפור הינם בדויים.

להרשמה לדיוור השבועי במייל לחצו: 
https://avodatlev.minisite.ms/4