זהירות! פקח

"נו, איך היה היום בחנות"?
שאלה אותי זוגתי
תוך כדי ארוחת ערב
חפוזה לאחר יום עבודה ארוך.
"היה נחמד", חייכתי.
"מכרתי היום 6 זוגות אופניים,
מתוכם אחד אופני פעלולים
ואחד חשמליים ב-3000 שקלים".
"וואו, אז זה ממש יום מושלם!
יש ימים שאתה עוסק רק
בבירורי-סרק או במקרה הטוב
במכירת אופני ילדים בכמה
מאות שקלים בודדים".

אשתי מכירה אותי ויודעת
שאני לא יודע מנוחה מהי.
אף שכיום אני כבר בעלים של
חנות אופניים מוּכרת ומֹוֹכרת,
אני מחפש לשדרג כל הזמן.
אשתי דואגת להזכיר לי
מדי פעם להיות שמח בחלקי,
"אם תסתכל אחורה אתה אמור
רק להודות לה' על הזכות
להתפרנס כך ברווח".

"קודם כל, 'אמוּר' זה שם של דג
וגם הוא מת מזמן",
השבתי לקול הגיחוך של אשתי
ששמעה ממני את הבדיחה המקומטת
הזו יותר מפעם אחת,
"פרנסה ברווח?! זה באמת נחמד
למכור מדי פעם כמה זוגות אופנים,
אני יודע שזה לא מובן מאליו
ויש מוכרים שעומדים שעות
בפתח החנות ומנסים 'לדוג'
קונים פוטנציאלים,
אני זוכר את הימים בהם שימשתי
עוזר בחנות אופניים,
כל מה שהגעתי אליו היה
בהרבה עמל ויזע
אבל אני לא מסתפק בזה.
'ילכו מחיל אל חיל'
לא חייב להיות רק ברוחניות, נכון"?!

אשתי היתה קצת מופתעת
מהציטוטים שלי, וניסתה לרמוז
לי שאמנם יש שבעים פנים לתורה,
אבל המשכו של הפסוק
"יֵראה אל אלוקים בציון"
קצת סותר את ה'פירוש' המחודש שלי.

לפני שבוע בארוחת ערב
הרציתי בפניה בשטף
איך נדהמתי לנסוע ברכבי
כשלצידי אופניים חשמליים
הנעים לצידי במהירות מקבילה
כשאני על 80 קמ"ש…
"אני חייב להבין איך הברנש
הזה פרץ את מגבלת המהירות!"
על פי החוק המהירות המותרת
היא עד 25 קמ"ש בלבד.
"אם אני עולה על זה
החנות שלי תהפוך להיות
פורצת דרך – תרתי משמע,
המכירות של האופניים החשמליים
יזנקו במהירות גבוהה מהרגיל",
סחתי לאשתי שניסתה קצת למתן
את ההתלהבות שלי.

"זה סיכון בלתי מחושב,
אם יעלו עליך זה יכול להיגמר
בצורה לא נעימה בכלל".
אך הכסף הקרוב קרץ לי,
אולי בבחינת 'מים גנובים ימתקו'…
שתיקתה של אשתי לא
היה בה כדי לבטא הסכמה.
ניכר שלא היו בפיה המילים
הנכוֹנות שיוכלו להרגיע אותי
מהרעיון ה'גאוני' שנפל במוחי.
סיימנו אז את הארוחה בשתיקה
שניסיתי למצוא בה הודאה.

כשביררתי אצל עמיתיי למקצוע,
גיליתי שלאופניים חשמליים
שהגבלת המהירות נפרצה –
יש קונים רבים.
התחלתי עם שיפוצים לסוללות
עוצמתיות יותר ותיקוני-בקרה
קטנים וחוקיים,
כשהרגשתי מספיק מומחה
התחלתי להתעסק גם עם
מנגנון הבקרה והגדלתי מאוד
את מעגל הלקוחות.
בכל יום התפללתי שלא יופיעו
בחנותי אורחים-פקחים
בלתי קרואים.

אם בפעמים הראשונות
הרגשתי רעד וחשש פן יתפסו אותי,
הרי שאט אט חשתי בטוח יותר בעצמי.
בשביל הפרוטוקול והרוגע האישי
תליתי בחנות שלט מאיר עיניים
המבהיר כי נסיעה באופניים
חשמליים מותרת רק מגיל 16
ומחייבת נקיטת אמצעי זהירות
הנדרשים בחוק.
קיוויתי שהמודעה פועלת לפחות
באופן רוחני כדי להגן עליי
מהשטויות שאני עושה בפניה.

זה קרה בשעות הצהריים המוקדמות,
מצאתי את עצמי בחנות ריקה יחסית
עם זוג אחד של אופנים חשמליים
שהיה בשלבי סיום של שינוי וסת הבקרה.
האופניים היו תלויים על וו הקבוע בתקרה
כשתוך שאני מחזק את הבורג האחרון
כששמעתי מישהו נכנס לחנות.

העמדתי פנים של מוכר עסוק במיוחד
ואפילו לא הרמתי את הראש לכיוון הנכנס.
זה לוּק שחשוב לבעל חנות. מניסיון.
"שלום וברכה אני רוצה לקנות אופנים
חשמליות" אמר הקול,
שנשמע לי מוכר.
"אומרים חשמליים, למיטב ידיעתך", עקצתי
תוך שאני מרים את עיניי, לבדוק מי הדובר.
הופתעתי לראות כי מדובר בלא-אחר
מאשר המחנך של הבן שלי.
דֵי-נבוכתי מכך שתיקנתי אותו כך
על שגיאה הנפוצה אצל אנשים.
הוא דווקא חייך חיוך סלחני.

לא הצלחתי לדמיין אותו
רוכב על אופניים חשמליים,
בטח לא כאלה שאני מתעסק איתם…
או שהוא כל כך תמים
וטרם יודע על ההתחכמויות שלי.

בעודי מתלבט כיצד להציג בפניו
את האופניים האחרונים שנותרו בחנות
הוא פנה לבחון את מגוון
זוגות האופניים התלויות על קירות החנות.
התחלתי להציג בפניו את הזוג האחרון
תוך שאני נמנע מלפרט בעיניו את השינוי
שביצעתי לפני רגעים מספר בווסת שלו.

הוא התקדם לכיוון האופניים
ומבלי להבחין, תוך שהוא מוריד
את המגבעת שלו, הוא נתקע
בגלגל האחורי שהיה נטוי אלכסונית.
לפני שהספקתי להבין מה קורה,
האופניים נפלו בקול רעש גדול
והתעקמו על צידן.
"אוי אני ממש מתנצל, לא התכוונתי"!
נבהל האיש.
'כאילו שהיה צריך גם כוונה'
הרהרתי בציניות.

בעודי מנסה לאמוד את עלות הנזק,
האפִילה דמות על הכניסה לחנות.
לפני שהספקתי לחשוב
איך אני מטשטש את הבלגן שנהיה כאן,
קלטתי שמדובר באדם גבה קומה
שלראשו כובע מצחייה עם תג 'פַּקח'.
"בדיקת פיקוח לחנות"
הוא הכריז בקול רם.
נרעדתי קמעה.
התעשתתי ומרחתי על פניי את החיוך
הכי רגוע שיכולתי, "בשמחה!".

הפקח משך כתף אדישה והחל
לבחון את האופניים המוצגים למכירה.
כשסיים פנה למשרד
ופישפש בפנקסי החשבונות.
כל ה'פעלולים' שאני עושה
נרשמים אצלי בקטגוריית 'תיקונים'.
לאחר כמחצית השעה
יצא הפקח מהחנות,
נראה מאוכזב משהו.
"כנראה מישהו הלשין עלי"
הרהרתי תוך שליבי חוזר לפעום בקצב רגיל,
אך בחסדי ה' התחמקתי מקנס גדול.

לא שמתי לב שהמורה
יצא מהחנות זה מכבר,
אך מסתבר שהוא לא שכח
ובחלוף שעתיים התקשר לברר
כמה עליו לשלם על הנזק שגרם.

אמרתי לו שאני מודה לה' על כך
שיהודי כמוהו הוא המחנך של הבן שלי.
"הלוואי שהמורים שלי היו
יראי שמים לפחות כמוך,
אולי ככה הייתי יותר מאמין ובטוח בה'
ולא מתרוצץ כל הזמן אחרי כל שקל.
האמת כבוד הרב,
הצלת אותי מנזק הרבה יותר גדול".
יכולתי לראות את פרצופו המתפלא
למרות שלא הייתה זו שיחת וידאו.

"אני חייב לגלות לך שהצלת אותי!
האופנים שהפלת מהמתלה
היו עלולים להשית עליי קנס כספי גדול".
לאחר פירוט קצר מהצד שלי,
הגיעה הבהלה מהצד שלו
"אני לא מאמין שבמו ידיך
אתה מסכן ככה אנשים"…
פתאום הבנתי איך תוספת ההכנסה
שאני מנסה לעשות נראית מבחוץ.
"טוב, את חשבון הנפש שלי
תשאיר לי לעשות לבד"
מלמלתי בזעף מהול בחשש,
"מה שחשוב זה שאתה
לא תלשין עלי,
ובגלל שהצלת אותי מהקנס
אני חושב שאתה פטור מהנזק".

הוא הגיב "אני צריך לחשוב",
ועם המילים המפחידות האלה
הסתיימה השיחה.

עברו יומיים, בהם לא ידעתי
את נפשי מדאגה.
לא העזתי לשתף את אשתי
במה שקרה והשתדלתי
לשדר 'עסקים כרגיל'.

בצהרי היום השלישי ניצב
המורה בפתח החנות,
"בדקתי את העניין אצל הרב
תוך טשטוש הפרטים המזהים",
אמר כדי להרגיע אותי,
"אני לא אלשין עליך,
אבל את הנזק אני מחויב לשלם,
זה לא רלוונטי אם מה שהזקתי
מותר או אסור על פי החוק,
אין לי היתר לבוא סתם
ולהשחית דברים שאינם חוקיים
כל עוד אינני מוסמך לכך
מרשויות האכיפה והגבייה,
אלה שכבר ביקרו אצלך"
הוסיף בקריצה.

נזכרתי בסיפור שקרה לגיסתי
שהשאירה בטעות פאה חדשה
תלויה בשקית על הידית מחוץ לדלת
ולאחר כמה שעות שלא הבינה
להיכן השקית נעלמה
גילתה לתדהמתה פתק מ'קנאי' אחד
שמצא את הפאה והחליט
לשרוף את העבודה זרה הזו…
'כנראה שפסקי הלכה
היו הצד הפחות חזק אצלו', הרהרתי.

"הנביא מלאכי מתאר שלעתיד לבוא יתקיים
'והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם'"
קטע המורה את מחשבותיי,
"ולמרות שאני המורה רק של הבן שלך
יכול להיות שכדאי שתחשוב קצת על
העיסוק המפוקפק באביזרייהו
דשפיכות דמים.
חובות הלבבות מסביר שלפעמים ה'
מביא ניסיון לאדם שעול הפרנסה מוטל עליו
באמצעות פיתוי להרוויח 'כסף קל'
שלא בכשרות, והתפקיד שלנו הוא
לעמוד בניסיון", אמר תוך שהוא
מותיר בידי מעטפה עם סכום כסף נכבד
ויוצא מהחנות.

ימים יגידו עד כמה אצליח
לתפקד ביושר בחנות,
אבל גיליתי יושרה אמיתית נדירה
ואני מאושר שזכיתי
שדמות כזו תחנך את הבן שלי.

מקורות:
שו"ת מקור חיים סי' לב. שו"ת קנין תורה בהלכה ח"ה סי' קנד. חובות הלבבות שער הביטחון פ"ד. מלאכי ג כד.

[עריכה: ש. מלומד ©️]

נ.ב. שמות האנשים והמקומות המופיעים בסיפור הינם בדויים.

להרשמה לדיוור השבועי לחצו: 
https://avodatlev.minisite.ms/4