אני עוסק בגישור, האם מותר לי לכתוב חוזה שמפרט את ההסכם בין הגרושים ובו כתוב שהבעל יגיע בזמנים מסוימים לבית גרושתו לקחת את הילדים הקטנים כדי לבלות איתם? האם לפי ההלכה הם אסורים לראות אחד את השני אחרי הגירושין?
א. רבים מהשלוחים ואנ"ש מתבקשים לעיתים קרובות לארח בביתם בשבת צעירים או צעירות המתעתדים להתגייר, על מנת שיוכלו לחוות באופן בלתי אמצעי את אורח החיים
האם חייבים להשתכר בפורים? ומה הדין במי שיודע מניסיון שהשכרות גורמת לו לזלזול במצוות?
בשבת ראש חודש אדר שחלה בפרשת תרומה מוציאים לקריאת התורה שלושה ספרים: אחד לפרשת תרומה, השני לפרשת ראש חודש, והשלישי לפרשת שקלים. כיצד יעשו כאשר
איזו ברכה מברכים על פרי הפפאיה, פסיפלורה (שעונית), וסברס (צבר), והאם יש בהם דין ערלה?
אני עוסק בגישור, האם מותר לי לכתוב חוזה שמפרט את ההסכם בין הגרושים ובו כתוב שהבעל יגיע בזמנים מסוימים לבית גרושתו לקחת את הילדים הקטנים כדי לבלות איתם? האם לפי ההלכה הם אסורים לראות אחד את השני אחרי הגירושין?
בהלכה מצאנו שתי דיעות על רמת הקשר המותרת בין גרוש לגרושתו:
א. יש אומרים[1] שאסור להם לרקום ביניהם שום קשר ישיר ומתמשך כגון קיום עסק משותף או קיום שורת דיונים בבית הדין, אלא אם כן יעשו זאת באמצעות גורם שלישי שיתווך ביניהם, אבל מפגשים אקראיים ביניהם מותרים גם אם לשם כך הגרוש מגיע לביקור קצר בבית גרושתו (ובתנאי שלא יעברו על איסור ייחוד, כמובן);
ב. ויש מחמירים[2] שכל מפגש של הגרוש בבית גרושתו, אפילו באופן אקראי ואפילו בנוכחות אנשים נוספים, אסור.
יש שכתבו[3] שגם הדעה המחמירה הנ"ל, לא אסרה מפגש אקראי אלא אם הוא נמשך כשעה, אבל מפגש אקראי הנמשך זמן קצר לכולי עלמא אינו אסור.
על פי זה מקובל כיום שאב גרוש אינו נמנע מלהגיע אפילו בעצמו לבית גרושתו בכדי לקחת את הילדים לצורך המפגש הקבוע ביניהם. ובתנאי שיזהרו לא לשוחח ביניהם מעבר למילות נימוס הכרחיות (בכדי שלא יהיו כשונאים) ומעבר לשיחה עניינית ממה שקשור לצורכי הילדים ותו לא (ועל אחת כמה וכמה שיזהרו מאיסור ייחוד וכנ"ל)[4].
תוכן