תמליל אוטומטי מהשיעור (יתכנו שגיאות):
בסיעתא דשמיא חזרנו לקוהלת.
הפסוק שלפנינו מפרק שני פסוק טז אז נקרא ביחד. אחר כך עוד בהמשך השיעור שוב נחזור לפסקאות ובסופו נסגור את העניין שוב.
שלמה המלך אומר פסוק קצת ארוך והלשון קצת קצת קשה. אבל.
בסיעתא דשמיא נעבור גם את זה.
כי אין זכרון לחכם המקסים לעולם.
פירוש.
ה אין מקום לעשות קשר ביניהם, לזכור את המציאות שלהם בצורה זהה לעולם לנצח לא?
משמעות הלשון היא שבחלק מהזמן, על כל פנים בראשיתו, יש מקום להסתכל על החכם ועל אקסיל בצורה זהה ושווה. נצטרך להתבונן בזה.
בשכבר הימים הבאים הכל נשכח.
במשך הימים ברצף הזמן בהמשכתו של הזמן הכל נשכח. זה הכוונה. אותה בחינה של קשר ראשונית שהייתה בין החכם לבין אקסיל ככל שהזמן עובר.
נשכח.
הוא מסיים בסוף ואיך ימות אך חכם עם מקסים.
כלומר, לא יכול להיות מציאות שאנחנו נשווה ביניהם בין החכם והאקסיל, וניתן להם יחס זהה.
שיש אצל שניהם כביכול עניין של מוות באותה הרמה או באותה הבחינה. הפסקה האחרונה באה כאילו בסימן שאלה שלמה רוצה לומר לא יכול להיות שהחכם ימות באותה צורה שאקסיל ימות. אנחנו נראה את הדברים בהמשך בפירוש.
איך שהחסידות והקבלה מסבירים את העניין לא מדובר פה על מוות.
גשמי מדובר פה על בחינה רוחנית ואנחנו נשתדל להסביר את הדברים מהפסקה הראשונה. לאט לאט אין זכרון לחכם המקסיל. יש לנו בתורה פעמיים שאנחנו מצווים לזכור דבר.
פעם אחת הזיכרון נאמר ביחס לשבת קודש זכור את יום השבת לקדשו פעם שנייה נאמר הזיכרון ביחס לעמלק.
זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך וצדך.
יש לנו זכרון זיכרון של חוכמה המדרש מדרש תנחומה, מדרש קדום.
מגדיר שהחכם שעליו מדבר שלמה. אין זיכרון לחכם עם מקסיל מפרש המדרש החכם זוהי השבת, כלומר הזיכרון שלנו את השבת הקדושה זה בחינת החכם הקסיל. זה הזיכרון השני שמצווה אותנו.
הבורא לזכור את מה שעשה לנו המלא.
הוא אכסיל, אז הזיכרון של החכם והאקסיל לא עולים בקנה אחד.
את השבת אנחנו זוכרים במטעמים על השולחן.
במפה לבנה.
בבגדים יפים, ואילו את כל הכבוד הזה אנחנו לא רוכשים לעמלק שעליו נאמר מחוט תמחה את זכר עמלק, אז אין זכרון לחכם המקסים. אנחנו לא משווים בין החכם ובין הקשיל בין שבת קודש לבין בחינה של עמלק שהוא כסיל בעינינו מי הוא החכם, מהי בחינת החוכמה, מה הקשר?
בין שבת קודש לבין חוכמה.
הגמרא אומרת שחכם תלמיד חכם נקרא שבת, מה הקשר בין תלמיד חכם לבין שבת?
תלמיד חכם יש לו.
הפשטה מסויימת מענייני עולם הזה הוא לא מונח בפוליטיקה, הוא לא מונח בגשמיות החומריות של העולם, הוא מונח בעניינים יותר רוחניים. כיוון שכך הוא דומה לבחינת השבת השבת שבה אנחנו שובטים מכל ענייני הגשם.
במלאכה, מעבודה וכדומה, היא נקראת בחינה של תלמיד חכם. הגמרא מספרת שהיה אדם שהגיע להתארח אצל משפחה מסויימת והם הגישו לו אוכל מאוד מאוד.
יקר משובח ושאל אותם איך ידעתם שאני אמור להגיע? אמרו לו לא, לא ידענו שאתה אמור להגיע, הכנו את האוכל הזה לשבת בסך הכל מה שעשינו נתנו לך את מה שהכנו לשבת.
מכאן לומדים וגם הזוהר הקדוש כותב את זה במפורש שחכם ביחד עם שבת יש להם מכנה משותף עם ידידים. יש לזה קשר גם כן עם ציפוי יפה שהיה עם הבעל שם טוב.
הבעל שם טוב הגיע פעם.
למצב כזה.
שהיה לו נפילת הרוח מפני שהוא ראה.
אדם.
ששמר תורה ומצוות אדם יהודי שנפל ונכשל בחילול שבת, הבעל שם טוב לימד אותנו שכל דבר שאדם רואה או שומע זה איזשהו רמז שהקדוש ברוך הוא רוצה לרמוז לו.
אבל שם טוב והאמין שאם הקדוש ברוך הוא מראה לו דבר כזה, סימן הדבר שבו בעצמו קיים המראה שאותו הוא ראה הוא חיפש חיפש ופשפש בנבכי הנפש שלו היכן נמצא אצלו חטול שבת שלכן הוא ראה את החץ הזה אצל אחרים.
וככל שהוא.
התעמק הקדוש ברוך הוא, סייע בידו. מה היה היה שהוא שמע פעם שמזלזלים באדם תלמיד חכם.
אומרים לתלמיד חכם מילות גנאי והבעל שם טוב. הוא שמע ושתק, אמר הבעל שם טוב על זה שאני שמעתי ושתקתי ולא מחיתי. הקדוש ברוך הוא כביכול מחזיר לי חזרה בזה שאני בדקות כאילו חיללתי שבת.
מה הקשר בין זה שהוא שמע זילזול של תלמיד חכם לבין חילול שבת? הקשר הוא כיוון שעל פי הזוהר ועל פי הגמרא התלמיד חכם נקרא שבת, אז אם ראית מישהו שמזל.
בתלמיד חכם אז בעצם היה פה זלזול בשבת בעצמה. טוב, עד כאן זה היה הקדמה לפתח הדברים. אנחנו רוצים למצוא את הקשר בין שבת לבין חוכמה כדי להבין את הקשר בין שבת לבין חוכמה.
אנחנו צריכים למצוא את הקשר שבין חוכמה לבין גאולה הזוהר הקדוש כותב.
שבאלף השישי בשש מאות שנה לאלף השישים ייפתחו מעיינות.
החוכמה בעולם כולו.
ובגין כתוצאה ממעיונות החוכמה שיפתחו באלף השישי בוא תבוא הגאולה כלומר יש קשר בלתי נפרד בין חוכמה לבין גאולה זה שבעולם כולו העולם מתפתח.
במשנת אי אלפים תאף ריש בעולם המדעי ובמקביל אז פשטה תורת החסידות שזה.
הפנימיות של התורה יש קשר בין חוכמה בכלל לבין גאולה ועל הקשר הזה אני רוצה לעמוד בכמה מילים. למה חוכמה קשורה עם גאולה ולמה החוכמה מביאה את הגאולה? החוכמה כידוע לכולם זו הספירה הראשונה מעשר הספירות.
מדוע הבורא בחר בספירת החוכמה להיות הראשונה?
לפני 10 הספירות, כלומר.
כשהקדוש ברוך הוא רצה לברוא את העולם, הוא עשה מבחינת אינסוף.
דירוג של 10 ספירות מי זו שעומדת כממוצע בין האינסוף שהיה לפני יצירת 10 הספירות לבין 9 הספירות שבאים אחרי זה ספירת החוכמה? מה מיוחד בספירת החוכמה? במילה אחת דבקות ספירת החוכמה דבקה בשורש והמקור של.
השורס של החוכמה זה העין האלוקי זה האינסוף של הקדוש ברוך הוא. והחוכמה, ספירת החוכמה הדבוקה בו בצורה מוחלטת. אם אני רוצה לסבר את האוזן מה המשמעות של ספירת החוכמה דבוקה באינסוף.
החוכמה, בשונה ממה שאנחנו היינו מתרגמים בעברית.
אדם חכם זה אדם גאון, אדם ממציא וכדומה.
החסידות לא מסבירה את החוכמה כהמצאה.
החוכמה היא בסך הכול אחת שמשתדלת מאוד לשווק את מה שמעליה.
ברמת דיוק מירבית. כלומר יש לך למשל.
אדם שאתה רוצה לקבל אותו לעבודה, אתה עושה לו ריאיון, אתה רואה שיש לו תעודות ויש לו שם טוב הכל טוב רק מה, אין לו קבלת עול אתה תאמר לו דבר אחד הוא יכול לעשות דבר שני תאמר לו דבר שני הוא יכול לעשות דבר ראשון.
כלומר, הוא לא יהיה ממושמע לגמרי לצו שאתה תצווה אותו. יש בזה מעלה כי הוא מאוד מוכשר, אבל יש בזה גם כן חיסרון גדול. הרבה פעמים מנהל מעדיף אפילו תסלחו לי על הביטוי.
עוזר קצת טמבל אבל שיעשה בדיוק מה שאני אומר. מכיוון שאם אני אקח אדם חכם הוא יעשה מה שהוא רוצה הוא יכול לעשות לי חורבן. נכון שהוא מוכשר ונכון שכשאני לוקח עוזר שהוא לא כל כך.
מבין עניין, אז אני קצת מפסיד, אבל כשאנחנו מדברים עכשיו על המשל הזה של האינסוף האלוקי שרצה להוריד את עצמו לעולם הזה, שהעולם הזה הוא עולם מוגבל.
לא הייתה אינסוף האמיתי שום דרך, אלא לקחת ספירה כזאתי שכל עניינה לשמור אמונים למקור הראשון.
מה הבעייתיות הגדולה שאנחנו מדברים על מצב של אינסוף ואנחנו רוצים להכניס אין סוף בתוך העולם הזה? מישהו ראה פעם בחיים שלו אינסוף העיניים הגשמיות שלנו כיוון שהם מוגבלות, לא יכולות לראות אינסוף? איך יכול להיות שבעולם הזה הגשמי פתאום יכנס תיקנס בחינה.
מוגבלת אין סופית בתוך גבול שיכנס בלי גבול. צריך סייע אתה צריך עזרה מאוד מאוד אלוקית. העזרה הזאתי באה באמצעות ספירת החוכמה.
צפירת החוכמה מעניקה לעולם נקודות מסוימות של אינסוף מהעין האלוקי שקדם לעשר הספירות, והיא מצליחה להחדיר ניצנים של אינסוף שאיפה של אינסוף.
כל הבריאה כולה בדומם בצומח, בחי, ובמדבר. וזה היתרון של ספירת החוכמה לספירות כולם. בינה זו ספירה כזאתי שמפתחת מרחיבה.
יש לה כבר דעה עצמאית, היא יכולה גם כן לטעות בהרחבה שלה. היא צריכה שמירה כדי לא לטעות, כדי לא להתפתח לכיוונים ואפיקים לא רצויים. אצל החוכמה לא יכולה להיות טעות אף פעם.
בקבלה קוראים לזה.
שבספירת החוכמה אין מיטה ואין שבירה אין טעות מערכת על כשל היא לא יכולה לטעות. מתי קורה מצב שאפשר לטעות? רובוט מחשב לא יכול לטעות מתי אפשר לטעות כאשר אתה בן אנוש כאשר אתה אדם שמכניס גם את הרעיונות שלך, את המחשבה שלך, את ההסברים שלך, את הפילוסופיה שלך, את התפיסה שלך.
המודעות האישית של האדם.
מתחילה מאיזו ספירה רק מספירת הבינה, ואילו בספירת החוכמה אין מודעות אישית. אתה מחובר, כמו שאומרים לשורש אתה משתדל להעביר את השורש למטה, וזה היתרון המיוחד של ספירת החוכמה במילה אחת ספירת החוכמה היא ספירת האחדות. היא מאחדת בין מה שלמעלה העין לבין היש שנמצא למטה צבירת החוכמה.
שיא של אחדות לפי זה אנחנו יכולים להבין מדוע יש קשר מיוחד שאותו שעליו עומד הזוהר הקדוש, שהוא אומר, שהחוכמה שתתגלה בעולם המדע שהתפשט בעולם הקבלה שהתפשטה בעולם החסידות שהתפשטה בעולם בשנת תו רייש האפים תו ריש זה בעצם הכנה לגאולה.
מהו סוד הגלות? סוד הגלות לא התחיל כשעם ישראל יצא מארצו, סוד הגלות התחיל במיוט הלבנה.
הלבנה והחמה היו זהים היו שווים גדולים באותה צורה, ואילו הלבנה לא מצאה חן בעיניה השוויוניות הזאתי, והיא אמרה לקדוש ברוך הוא איך יכול להיות ששני מלכים ימחו בכתר אחד, ואז, כתוצאה מהבקשה שלה, הקדוש ברוך הוא, אמר לה לכי מעתי את עצמך, ואז הלבנה התקטנה, וגם היא איבדה את האור העצמי שהיה לה היום.
הירח לא.
לא מאיר לנו באמצעות.
אישי, אלא יש לו אור שהוא מקבל. יש לה אור שהיא מקבלת מן השמש בעבר וכן לעתיד לבוא יהיה לאור עצמי משלה והיא גם תהיה חזרה גדולה כמו שהיא הייתה כמו הגודל שלה של החמה בהתחלה. אם אנחנו מסתכלים מבחינה פסיכולוגית, מה בעצם היה כאן בטיעון?
שהלבנה טוענת לקדוש ברוך הוא לא יכול להיות ששני מלכים ימחו בכתר אחד.
היה אחדות היה.
זהות כולם שווים.
חמה באותו גודל לבנה באותו גודל זה לא מתאים לה לירח ללבנה זה לא מתאים. היא רוצה שיהיה פירוד שיהיה שינוי. זה החטא הראשון הראשון בעולם בבריאה.
החטא הראשון היה פירוד, אני רוצה להיות שונה ממנה. אני רוצה להרגיש אחרת, היא ציפתה שאלוקים יגדיל אותה ואילו על קדוש ברוך הוא אמר את טוענת שצריך להיות פירוד? בבקשה אני לוקח את.
החמה משאיר אותה באותו הגודל את הלבנה אני מקווה.
ובזה אני בעצם אצור את הפירוד המתבקש. החטא הראשון אני מיד שומע החטא הראשון הוא חטא של פירוד, וממנו הפירוד הגיע גם אל אדם הראשון כמו שנסביר מייד. אבל לכן אני נותן את המשל תלוי איפה מדברים כשאנחנו מדברים למשל על אדם שהוא אמור לתרגם אותך, אתה אומר משהו בשפה העברית, ואתה רוצה שמישהו יתרגם אותך.
אתה מאזין למה שהוא אומר? או שיש מישהו שמבין את מה שהוא אומר ומספר לך שהבן אדם הזה איך אומרים?
מרחיב משנה, מוסיף עושה מה שהוא רוצה בתרגום שאתה נתת אז אתה עומד ומוכן, זאת אומרת יש לפעמים שהדיוק וההיצמדות למקור יש להם את המעלה שלהם שאנחנו מדברים על מישהו שיגשר ויקשר בין העין האינסופית של הקדוש ברוך הוא אל עולמינו הקטן מוגבל, אז אין ספק.
שהמקשר והמגשר יצטרך להשתדל לעשות מקסימום.
של דיוק והשוואה לבחינה שאותה הוא מנסה לקשר ולגשר, ואני אסביר למה כשאנחנו מדברים על אינסוף אין שום סיכוי שהוא ירד לעולם הזה כמו שהוא, כי העולם הזה הוא מוגבל. אז איך הוא יכול לקבל אינסוף? חייבים לעשות כאן איזה שהם שינויים.
אנחנו רוצים אבל שהשינויים יהיו מה שנקרא שינויים מינימליים כדי שבסך הכל אנחנו נקבל את המסקנה הכי מדוייקת מה שהיה.
לפני זה.
כתבה לצייר ואתה אומר לו.
קח את הצילום הזה אני רוצה העתק אז אתה מבקש ממנו תעשה לי את העתק הכי מדוייק שיכול להיות פה. לדיוק יש מעלה מיוחדת אתה יכול להיות יצירתי בשלבים יותר מאוחרים, אבל כשאנחנו מדברים על השלבים הראשונים, השלבים הראשונים של היצירה הם חייבים להיות מדוייקים מאוד. אתה יושב בהרצאה, אתה אמור להפיק מההרצאה הזאתי הרצאה שלך.
אבל בשלב שאתה נמצא בהרצאה ואתה מקשיב, אתה חייב לדייק, להעלות בדיוק מה ששמעתי.
אחר כך תשב בבית, תשב בחדר בדלת אמות שלך ותנסה לפתח את הדברים, להוסיף עליהם את מה שנראה לך וכדומה. אבל אם בשעה שאתה יושב ושומע את הדברים תנסה להוסיף עליהם את מה שנראה לך, אתה עלול להגיע לחדר ולראות שמה שהוספת לא כל כך מדוייק, תרצה לחזור לשורש למקום. אין לי אותו כי אני לא הייתי עסוק באותו זמן לדקדק בדיוק מה אני שומע, ולכן גם הפיתוח שיבוא אחר כך גם אחר כך להיות מדויק.
וזו היא בעצם הבחינה של השמש והירח שהם השמשים העליונים שנמצאים במרום, והם אלה שמעבירים את האור האלוקי למטה.
שהוא מרום עיניכם וראו מי ברא אלה השמש והירח. לכן דווקא הם היו צריכים להיות במידה= ולכן כשהלוקים ברא אותם ובר שמש וירח בגודל זהה הם היו צריכים בעצם להעביר את האלוקות בצורה מלאה ושווה בעולם בהירח הלבנה ואמרה.
אין שני מלכים בכתר אחד ואז הקדוש ברוך הוא יצר את הפירוד כבר אז הפירוד אז לא היה צריך להיות.
הנקודה הנוספת שמהשמש והירח הפירוד הגיע לאדם הראשון בחטא הידוע חטא עץ הדעת. האדם הראשון הצטווה מעת הבורא לאכול מהעצים שניתנו לו ולשמור את עצמו מהעצים שהוא לא יאכל מעץ הדעת מעץ החיים ועץ הדעת.
אדם הראשון לפי החסידות, ראה שיש לו מה לתקן בזה שהוא יוכל מהעצים הללו. ואז הוא הגיע כמסקנה עצמאית שהוא צריך לאכול והוא חשב שבזה הוא מתקן את הקליפות והסיטרה אחרא. זה נושא לשיחה בפני עצמה.
איך הוא חשב בדיוק לעשות את זה, אבל זה בכמה מילים קצרות זה היה הנושא.
התנועת נפש הזו של אדם הראשון שהוא מחליט.
הוראות, אבל נראה לי אחרת הנושא של הטוב והרע היה בעולם לפי תורת הקבלה והחסידות. רק שההערה לא היה מחובר ביחד עם הטוב הוא היה, הוא היה עומד בפני עצמו. מה שעשה חטא עץ הדעת ערבב, הוא ערבב את הטוב ביחד עם הרע בכל דבר, עד שאין בעולם טוב בלי רע ואין רע בלי טוב.
זה רק מאז לפני זה הם עמדו היה הקדוש ברוך הוא יוצר אור ובורא חושף.
אז בקבלה מסבירים יוצר אור זה טוב הוא בורא חושך זה רע. הקדוש ברוך הוא כבר בבריאת העולם. ביום הראשון כבר ברא את הרע, ולכן כשאדם הראשון בא לעולם היה בו ראה רק שהרע לא הפריע לו, לא יתערב איתו לתת הדעת ערבב את הרע.
אבל הנקודה שעליה אנחנו מדברים בשיעור עכשיו.
היא שהערבוב של הטוב והרע נבע ממה?
שהאדם הראשון החליט להפריד את עצמו מהוראות המטכל שהוא קיבל מהקדוש ברוך הוא.
הוא החליט שהוא עושה משהו על דעת עצמו, ובניסוח הקבלי הוא החליט לא להיות חוכמה. הוא החליט להיות בינה. זאת אומרת עוד לפני שיש ספירת חכמה.
הוא היה האדם הראשון. הוא היה צריך להיות חוכמה עוד לפני שיש את המדרגה הראשונה. הוא קפץ למדרגה השניה בבינה.
באמת האדם צריך להרחיב לאורך ולרוחב, כפי יד השם הטובה עליו.
אבל בחוכמה הוא צריך להישאר צמוד למקום היה מאוד חשוב שהוא יעמוד על הצו הזה בצורה מאוד מדויקת.
והאדם הראשון לא עמד בו ההתגלגלות הנוספת שלו. הסלטה הנוספת שהייתה לאדם הראשון ולעולם כולו זה שהוא בא לקדוש ברוך הוא, אומר האישה אשר נתת עם מדי. היא נתנה לי ואוכל מה זה האישה שנתת עם מדי נתנה לי יש אני יש לי זה לא אני אני זה לא היא, היא בלבלה אותי, היא עבדה עליי וכולו וכולו זה סוד פירוד נוסף.
כאן כפר בטובה, הוא לא ראה את עצמו חלק ממנה.
את עצמו כאישיות נפרדת זה עוד פירוד שהתגלגל בעולם. פירוד ראשון לבנה מחמה פירוד שני קיבלת הוראות? אתה לא מיישם אותן.
פירוד שלישי האישה אשר נתת עם מדי היא לא אני, היא זה, זה תנועה שוב שהוא מפריד את עצמו. כך התחילה הבריאה, כך התחילה הגלות, הגלות היא הפירוד.
והגאולה היא שורש האחדות, שורש ההרמוניה, שורש החיבור.
ולכן אנחנו חוזרים חזרה לעניין של.
השבת הנקודה המהותית של הגאולה זה נקודת האחדות, החיבור.
כדי לתקן את מה שתקלקל, צריך לחזור לשורש ולתקן את מה שהתקלקל יש ביטוי בקבלה כי בחוכמה איט ברירו כדי לתקן את הקלקול צריך את החוכמה. מה עושה החוכמה היא לוקחת את כל הפירודים האלה שהיו בהרס הבריאה. את כל הבחינות של הפירוד וחוזרת ומאחה אותם חוזרת ומחברת אותם.
וזו בעצם הגאולה.
וזה הקשר שעליו מתכוונת הזוהר שבשעה שמשיח צריך לבוא יפתחו באלף השישי בשש מאות שנה לאלף השישי יפתחו כל מעיינות החוכמה וארובות השמיים ויהיה הרבה חוכמה בעולם. מה מיוחד בחוכמה? אני לא מדבר כעת דווקא על חוכמת התורה, על חוכמה בכלל.
מה מיוחד בחוכמה בכלל.
בחוכמה האדם צריך להיות בטל כדי להיות כלי אל ההשראה יש איזה שהוא יתרון.
דורות שלנו, מה שלא היה בדורות עברו, והיתרון הזה נמצא בשורש הענווה, בשורש הביטול היום יש משפט רווח.
שכל דבר שאני אומר נכון עד שיוכח ההפך. כל דבר שאני נראה לי נכון עד שיתגלה משהו נוסף, הענווה הזאתי שאין עמיתות מוחלטות.
וגם כאשר אנחנו יודעים איזשהו דבר, אבל מחר יכול להתגלות לנו עוד משהו ההפתעה שעומדת אורבת לנו מאחורי הפתח נמצאת היום בין עיניו של כל מדען. הוא בטוח שמה שהוא מגלה היום יכול לקדם המון, אבל אין לו ביטחון במאה% שזה זהו בצורה מוחלטת.
הרעיון הזה נמצא היום בכל תחומי החוכמה בכל תחומי החכמה.
יוצא מן הכלל כל תחום של חוכמה היום האדם יודע שהוא צריך כל הזמן להתעדכן, כל הזמן להתעדכן בעולם הרפואה של פעם. הדבר הזה לא היה. הרופא ידע ואחר כך הוא התנסה בחיים הקצרים יחסית שיש לכל אדם.
הוא התנסה למטופלים שלו, הסיק איזה שהם מסקנות. אחרי 30 וארבעים שנה של ניסיון ואיתם הוא צעד עד שהוא.
סיים את חייו היום המדע נמצא במצב כזה שהוא כל הזמן.
משתלב ב-1 עם השני, זאת אומרת רופאים מכאן ורופאים משם ומנסים כל הזמן למצוא פתרונות. ואפילו אם אני אמרתי אתמול שהתרופה למחלה הזו היא זו אני יכול מחר לעמוד על אותה קטנדר ולהגיד שהתרופה למחלה הזו היא אחרת, ואני ואני לא ארגיש שום בושה ושום עלבון בזה, מכיוון שכולנו יודעים שהדברים כל הזמן משתפצים.
וכל הזמן מתחדשים התנועה הזאת, אז מייד, מייד של.
שברגע.
שהאדם האדם נמצא בתנועה שהוא חש, הוא חש את העין שלו, את האפס שלו. אני יודע פתאום מספרים לי, אבל יש משהו אחר. אין לי את העוז ואת הגבורה להגיד שטויות.
מה שהוא אומר הכל שטויות. רגע, אולי הוא יודע משהו שאני לא יודע. התנועה הזאת כל הזמן נמצאת אצל כל אחד, וזו תנועה מאפיינת את ה, את הדור או את.
דורות שמתקרבים אל הגאולה מפני שהגאולה עניינה האחדות, הגאולה עניינה חוכמה, הגאולה עניינה הרמוניה, וזה קיים רק כאשר אנחנו נמצאים.
אנחנו זה רק אנחנו, זה נמצא בנפש שלנו רק כאשר אנחנו נמצאים בתנועה של ביטול הרבה מאוד גילויים מדעיים זה נושא לשיחה ארוכה גם כן, הרבה מאוד מהגילויים המדעיים התגלו אצל המדענים.
בהשראה השראה זה לא שהמדע המדויק שאותו הם חקרו גילה, אלא תוך כדי שהוא עוסק באיזה שהן מבחינות פתאום עף מהרוח איזה נבץ ונפל לו בפנים, ומתוך זה נוצר משהו והוא בדק מה נוצר פתאום הוא גילה, וכך נוצר הפניצילין. וכך נוצר מי שקצת קרא לנושאים האלה, יודע שהרבה מאוד, אפילו אפילו התאורה של החשמל.
כשאדיסון עשה את השמונים ניסיונות.
כדי למצוא מה הוא החוט שהוא יכול ליטול לחבר וליצור, שהוא יהפוך להיות חוט הגיע למצב של כמעט ייאוש ותוך כדי היאוש שלו הוא ממולל ביד שלו. איזה חתיכת זפת זה היה חוט הלהט הראשון חתיכת זפת.
שהרגיע את העצבים שלה ופתאום הוא אומר רגע ואולי אם זה.
ומתוך זה התגלגלה מנורה מהמצב הראשוני שלה וכולי. ובקיצור הדברים כמו.
שהם מתגלגלים בעולם מצריכים את האדם לארכנת ראש ענווה מסוימת, שזה בעצם היסוד השם הפנימי של החוכמה, כוח מה כוח של ביטול שהוא בעצם יגרום אחר כך לגילוי ולחיבור של כל הדברים. ולכן הגאולה השייכת עם החוכמה בצורה בלתי נפרדת. כל פעם שהמדע עומד וחוקר על איזה שהוא דבר תצאו ותבדקו.
ותראו שאולי 90%.
מהגילויים המדעיים האמיתיים.
זה שחקרנו משהו אחד וגילינו משהו אחר, זאת אומרת, זה נפל עלינו ללא הודעה, זה נקרא עין.
מה זה נקרא? יש יש זה שאני הלכתי צעד אחרי צעד ומה שאני ציפיתי לקבל או מה שאני תכננתי זה מה שקיבלתי, אבל כשנפל לי איזשהו דבר שלא ציפיתי ולא קיוויתי לקבל ופתאום הוא התגלה לי בצורה פלאית על המבחנות שלי זה נקרא. עשיתי כלי לנס, אבל הגילוי היה ניסי, זה נקרא עין.
כן, אז.
כל הנושא הזה שאני דיברתי עכשיו החוכמה והקשר שלהם עם הגאולה קשור בקשר בלתי נפרד עם פתח הדברים. התחלנו בפתח הדברים שיש לנו את החכם ויש לנו את הכסיל ושאין זיכרון. החכם עולה ביחד עם הזיכרון של הכפיל הבאנו את המדרש תנחו מה שאומר שהחכם זו השבת והכסיל זה עמלק.
ומי זה החכם? השבת זה התלמידים חכם.
שנקרא שבת חזל אומרים ישראל משמרים את השבת, הם נגעלים לאור הדברים הללו. מה הקשר בין זה שאם ישראל שומרים שבת, הם נגעלים? מה מיוחד בשבת שבגלל זה באים לגאולה כששומרים אותה מפני שהשבת השורש שלה זה שורש החוכמה?
התלמיד חכם נקרא שבת והשורש של החוכמה זה האחדות, זה ההרמוניה לפך הפירוד.
כל הגלות התחילה בגלל פירוד כמו שהרחנו.
והשבת יוצרת את האחדות, הדבר הזה נמצא ברמז בתוך השבת עצמה. זה שהשבת עושה הרמוניה בתוך הבית והתא המשפחתי. זה לא צריך הרבה להעריך זה דבר פשוט.
מאיפה זה בא לשבת? זה בא מהשורש הפנימי שלה, שהוא שורש החוכמה, שהוא שורש של אחדות, אבל מעבר לזה.
יש דבר מעניין שכתבו אותו גדולי עולם בדורות עברו שמחשבות של שב זה דבר.
מחשבות של שבת הם יוצאות דופק, זאת אומרת הם מיוחדות. אנחנו לפעמים כל כך מחוספסים עד שאנחנו לא שמים לב למה שעובר לנו בראש. אבל המחשבות של שבת כתוצאה מהנשמה היתרה שנכנסת הם מחשבות יותר הרמוניות, יותר אחדותיות.
היו מגדולי ישראל שהיו מסוגלים לפתוח ספר.
של מחבר בין זמנם ולהצביע על כמה שורות.
השורות הללו התחדשו לו בשבת.
יש בשורות האלה ריח של הרמוניה מיוחדת יש בשורות האלה ריח של אחדות, השבת היא חוכמה והחוכמה שואפת למקורות, היא שואפת לשורש דבר שאתה רואה שהוא, כמו שאומרים בביטוי הוא כפתור בפרח. הוא ממש מתאים. הרעיון מבריק, הוא ממש מתאים עם כל הכיוון.
זה רעיון שבתי זה רעיון שמתאים עם המשבת, כי השבת.
גורמת לך להתחבר לשורש של העניין.
אז כתוצאה מזה שהתחברת לשורש של העניין, אתה מוצא את המקבילות המתאימות והאמיתיות לאותו עניין שאתה רוצה להעביר הלאה. ישנו דבר מעניין. ישעיהו הנביא אומר שעל סמך הפסוק לדבר דבר שאמר ישעיהו הנביא למדו שלא תהיה, שלא יהיה דיבור למצוא חפצח ודבר דבר אומרים את זה בקידוש, שלא יהיה דיבורך של שבת כדיבורך של חול.
שלא תהיה המחשבה של שבת כמו שא, כמו המחשבה של חול.
מהי המחשבה של חול מחשבה בעסקים בעניינים? מה אני מתכנן לעשות שלא תהיה המחשבה של שבת כמו המחשבה של חול? מדוע?
למה זה ככה? זה לא רק בגלל קדושה של שבת. יש משהו בשבת, שהמחשבות של יום שאם אתה תער בעסקים שלך בשבת ויפלו לך איזה שהם רעיונות, איך לייעל איך לאיך.
לסדר ואתה תיקח את המחשבות הלל ותנסה ליישם אותם אחר כך בטוח עולם העסקים.
זה יביא רק חורבן לעולם העסקים שלך. למה זה ככה? היה פעם רב שמסר שיעור שצריכים להיות ישר, אסור לגזול, אסור לגנוב צריך להיות ישר היה שם איזה יהודי תמים זה סיפור לפני הרבה שנים, עוד לפני שהיו קונים שקיות חלב או בקבוקי חלב, היה החלבן עובר מבית לבית מוכר חלב.
הרב אמר שצריך להיות ישר.
אז החלבן התחיל להתבונן במה שהוא עושה כל פעם.
אחרי שהוא חולב את הפרה אז הוא מוסיף איזה 40%, 50% 60% במקרה הטוב מוסיף מים בחלב וכך הוא מוכר. אבל הרב אמר שזה צריך להיות ישר. אנשים משלמים על חלב, לא משלמים על מים.
אז הוא החליט. מהיום והלאה אני מקבל החלטה טובה, אני מוכר חלב נקי בלי הוספות של מים אז הוא יום ראשון חולב את הפרה, מתחיל למכור חלב.
אנשים רגילים כבר לחלב עם 60%.
אומרים לו איזה חלב נתת, איזה טעם משהו לא טוב בחלב שלך, הוא חוזר חזרה לרב אומר כולם באים בטענות. החלטתי להיות ישר ואף אחד לא רוצה לקבל את היושר שלי. מפסיקים לקנות אצלי.
אני נותן את החלב הכי איכותי והאנשים אומרים שיש משהו מקולקל אצלי בחלב. אמר לו הרב תשמע, העולם הזה זה עולם השקר. אתה מנסה להעביר את האמת כמו שהיא בעולם הזה, זה לא התקבל, הוא צריך לקבל את ה, הוא לא קורא.
את החלב שלך העולם לא קורא. המחשב של העולם לא קורא אותו. תערבב אותו קצת בשקר אז יסתדר.
אנשים יודעים שאתה מוסיף מים זה לא נורא הסיפור הזה סיפור אמיתי אבל הוא המחשה לדבר אחר שאני רוצה לומר שבת היא הרמונית שבת יאחדותית שבת היא חוכמה שבת מחפשת את החיבור לשורש היום חול.
זה 6 ימים תעשה מעשה.
לחרוש, לזרוע עסקים, עניינים. העסקים נקראים בפרקי אבות. מרבה נכסים, מרבה דאגה בקבלה זה נקרא עולם הפירוד.
פירוד עכשיו ברגע זה לא שיש פה משהו שלילי או חיובי, זה פשוט עולמות שונים. שבת זה עולם האחדות.
יום חול זה עולם הפירוד, אתה יושב בשבת קודש כשהנשמה יתרה מהירה בך אם תרצה או לא תרצה ונופל לך איזה שהוא רעיון מבריק איך ליעל את העסקים שלך? אני מציע לך אל תשתמש בראיון הזה. זה רעיון שהשורש שלו, שורש האחדות, שורש החיבור.
העסקים וההצלחה של העסקים זה בששת ימי המעשה שהשורש שלהם זה הפירוד. אם אתה בא ולוקח רעיון משורש האחדות ואתה מכניס אותו לשורש הפירוד, התוצאה לא תהיה תוצאה מבורכת. היא לא תהיה תוצאה טובה.
ולכן הגמרא בירושלמים מספרת על אדם שהלך בשבת טייל הוא עבר ליד השדות שלו.
פתאום הוא רואה.
שהגדר נפרצה.
בחלק מסוים של השדה הוא אומר וואי, עוד מעט יבואו ימי הבציר ימי הזה. מה יעשו לי בעלי החיים? הם ייכנסו פנימה, גנבים יכסעו פנימה.
אני צריך מיד לבוא פה את הקטע הזה, לסגור אותו. אחר כך הוא חוזר הביתה והוא אומר וואי.
אני הרעיון הזה נפל לי בשבת שבת זה שורש האחדות. אני אשתמש עכשיו עם הרעיון הזה ליום חול. שורש הפירוד אוי ואבוי מה שיהיה לא יהיה טוב, הוא היה חסיד, הוא לא היה חייב לעשות את זה, אבל הוא עשה נהג במידת חסידות, קיבל על עצמו אני את הפירצה הזאת לא מתקן, הגיעו ימי הבציר, הוא כבר אומר לעצמו אני לא מוצא שום דבר בשדה.
בטח הרופות בעלי חיים הגנבים.
גמרו את הכל, הוא מגיע, הוא רואה יבול מלא, הכל בסדר, הוא הולך לחפש את הפירצה. הוא רואה שבאותו מקום גדל שיח צלף וסגר את הפירצה הזאת באופן לא לא נתן לאף אחד להיכנס.
הרעיון של אותו חסיד הרעיון הזה היה הרעיון שאנחנו מדברים עכשיו. הוא לא רצה לתת לעצמו כישלון. שבת היא כל כך קדושה, אתה לא יכול לקחת את הקדושה שלה ולהשתמש בה לענייני.
סליחה על הביטוי תינוק.
של ימי החול הראיונות של שבת הם מידי תמירים מדי מה שנקרא על שכליים, כדי שהם יביאו לתפוקה חיובית בעולם. אבל אם אתה חושב שאתה תפסיד משהו, לא תפסיד שום דבר.
הקדוש ברוך הוא יגרום שהחיסרון שלך יתמלא, הוא יתמלא באופן כזה של למעלה מהשכל שלך למעלה מהדאז לך פתאום יצמח משהו יסגור לך את הבעיה הזאת. אבל לא באופן שאתה במוח, השבתי שלך מתכנן תכנונים.
עכשיו דיברנו על הצד של החכם, הצד של הגאולה, החוכמה והצד של השבת זה הצד של אין זיכרון זיכרון לחכם עכשיו אנחנו רוצים לדבר קצת על אקסיל כדי שהוא לא ירגיש מקופר גם כן.
מיהו האקסיל אומר מדרש תנחום האקסיל הוא עמלק, אומר האדמור הזקן בליקוטי תורה. מה זה עמלק? עמלק זה מתיקון עם מלק?
מלק זה זה כמו מליקת העוף זה חתיכה, הפרדה עמלק זה בדיוק ההפך מן השבת, אם השבת שהיא מבחינת החוכמה עניין של אחדות, עניין של חיבור וכולו עמלק זה בחינה של פירוד מליכעם של מליכעם של עם של הפרדה.
זה בא אצלו הרבה בהרבה הרבה הרבה בחינות לידי ביטוי.
הפריע לו מאוד מאוד. הקדושה של הבית היהודי לעמלק. אני לא רוצה להרחיב בנושא משום שזה נושא שהצניעות יפה לו, אבל הוא היה מכשף גדול והוא מאוד מאוד השתדל לגרום פירוד בין איש לאשתו בנושאים הכי הכי עדינים של חיי הנישואים, דרך הכישופים שהוא עשה הוא הפריע לעם ישראל בנקודה הזאתי.
זה היה עניינו וזה הקשר ביןינו ובין.
השם שלו המלא.
לגרום להפרדה כל הזמן.
מי היה הלוחם הראשון בעמלק? משה רבינו אומר ליהושע תלמידו בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק. ומה עשה משה?
יושב על האבן.
וכי ידיו של משה עושות מלחמה? משה רבינו יושב על האבן.
ומחזיקים לו את הידיים והוא מתפלל משה לא יצא להילחם רק יהושוע יצא להילחם מה הסיבה לזה? אומרת תורת החסידות? יהושע היה האדם היחיד שהיה מה שנקרא המנגד הכי גדול לפירוד של העמלק.
יהושוע היה?
התלמיד הכי מסוראי פעם שאנחנו.
מנסה לרבו לא ימיש מתוך האוהל, הוא היה אדם שבטל כל כולו בצורה מוחלטת למורו בלשון של חסידי חבד. הוא היה אומרים את זה בהגעה, הוא היה בעסקה הכי גדולה, בהתקשרות ההכי חזקה, עם הרב שלו יהושע למשה יהושע היה התלמיד שאלוקים נתן לו.
את מה שנקרא את שרביט ההנהגה אחרי משה רק בגלל.
אופי המחובר הזה הקדוש ברוך הוא, אמר, נוצר תאנה יאכל פריה, לא מה שאתה מתוך האוהל קיבלת דרכי ההנהגה ממשה, אתה זה שצריך.
לאחד את העם אתה זה שתמשיך את הדרך אחרי משה.
בגלל שיהושע היה שיא של חיבור והתקשרות, הוא היה הלוחם נגד עמלק כשהוא שיא של הפירוד.
לא משה רבינו, משה רבינו בעצמו. איך אומרים?
הוא כל כך גבוה, אבל הגבהות שלו הייתה הרמונית או התבדלות.
בדלותית הוא נטע את אוהלו מחוץ לאוהל.
וקרנו עור פניו והעם לא יכול להסתכל עליו. תשמע, אתה קדוש מידי, אז כשרוצים להילחם בעמלק כשהוא שורש הפירוד, צריך לקחת מישהו כזה שמסוגל לחבר לאחד. לאגד הוא זה שנלחם מהבחינה הרוחנית בעמלק, ולכן יהושע באמת יצא להילחם ויהושע ניצח ויחלוש.
את עמלק ואת המולפי חר דווקא יהושוע.
ומשה נשאר מחוץ למלחמה, הוא רק בתפילה הוא בזה יצא לי חובת המלחמה לא היה שייך לו לעשות את המלחמה בפועל. ממש שלמה המלך אומר במישלי וכסילים ישנאו דעת.
קלילים ישנו דת. מה זה קשור אלינו בפסוק שלנו? תראו בפסוק שלפניכם כן או לא אבל אין זכרון לחכם עם מקסיל כסילים ישנאו דעת אומר המאירי מי זה הכצילים ששונאים דעת?
זה העמלק עמלק שונא דעת. מה מיוחד בספירת הדעת על פי הקבלה היא המחברת בין החוכמה לבינה הדעת זה לשון התקשרות והתחברות כן היא מחברת בין שתי בחינות שהם נפרדות.
ועמלה כשורש אכילה.
הוא כשורש הפירוד, לא יכול לסבול את הדעת, הוא שונא את הדעת. מה אומר עמלק יוסיף דעת יוסיף מעוף. אם אתה מחובר לאיזשהו דבר.
אתה חייב להיות אתה חייב להיות.
עקבי אחריו. אם אתה למשל אומר אני מוסר שיעור בקהלת אז אתה לא יכול להגיד מה שבא לך. אתה צריך להיות באיזה שהוא צורה מחובר לפסוק.
אבל אם אתה רוצה להגיד משהו.
שאתה רוצה להיות משוחרר ולעשות מה שבא לי ציפור דרור.
עם כזה אתה רוצה להיות שזה השורש הפירוד של המלא אז אתה שונא דעת? כי הדת תמיד אומרת לך תתחבר תתחשר תתאזן לבחינה מסויימת ותתמקד בוא נגיד זה הביטוי הכי מדוייק. תתמקד על משהו מסוים זה הדעת ועמלקס שונא דת הוא לא יכול לסבול את זה, הוא מרגיש שזה בעצם מחליש אותו, זה מדכא אותו.
אז לכן כסילים מסעודת.
וכאן מגיעים לעוד ביטויים שאומר שלמה ביחס לקחת.
אנחנו השווינו את הכסיל העמלק לשורש הפירוד. לב חכם לימינו, לב כסיל לשמאלו. אז השאלה היא כזו, האם יש הבדלים פיזיולוגים בין החכם לכסיל?
אצל זה הלב בימים אצל זה הלב בשמאל אומרים הפרשנים לא ולא. הלב של החכם באותו מקום של הלב של האקסיל לא מדובר כאן על הבדלים פיזיולוגים.
מדברים כאן על לב הרצון.
לב חכם בצד ימין מימינו אש דת לנו.
זה התורה והמצוות ואילו שמאל ובי שמאלה אושר וכבוד. לא מדובר כאן לא על אושר גשמי ולא על אושר רוחני אלא על תנועות נפש. יש תנועה ימנית ויש תנועה שמאלית.
זה בחינה רוחנית. הבחינה הימנית.
הבחינה השמאלית שייכת לאושר שוב, לא מדובר פה עוד מעט אני אסביר לא מדובר לא על אושר גשמי ולא על אושר רוחני. זה סוג אחר של אושר שאני מיד אסביר מהו הבחינה הימנית היא בחינה של אני הפוך אני בעין עליון, איפה זה כתוב הפסוק כי יעמוד לי מין אביון להושיע משופטי נפשו?
העשיר נמצא בצד שמאל.
זה פסוק במפורש מי יגיד מצפון זהב יעטה?
השירים נמצאים בצפון.
בצפון השירות נמצאת.
העניין של העניין של של העניות נמצא בצד ימין איזה עניות. ועל איזה השירות מדובר פה?
מדובר פה על תחושה בנפש. לא מדובר פה על השירות מהמונית.
ולא מדובר פה על השירות בדעת. מדובר פה על תחושה.
אביון, אומר רשי, זה התאב לכל דבר, אביון אב, תן לי עוד, אני רוצה הכול.
אדם יכול להיות עשיר מופלג.
והוא עדיין רעב לקס לא ישבע יכול להיות אדם חכם מאוד והוא בכלל לא מרגיש חכם. הוא עדיין שוחר דעת. עדיין מחפש לדעת ללמוד, להשיג וכולי.
האוויון זה לא תנועה שלילית, זו התנועה החיובית עשיר זה תנועה של הרגשת שובע, הרגשה שיש לי. אני לא מדבר כעת. האם באמת יש לך?
זה לא מעניין את אף אחד אני מרגיש.
שיש לי מספרים על איזה שהוא שיכור שהיה מתגולל בבוץ אחרי שהיה שותה והילדיו היו ממש מתביישים בו אז הם לקחו ממנו וידאו שיראה אחרי שהוא מתפתח איך הוא נראה כשהוא שיכור.
והראו לו את הוידאו הזה, הם מסתכלים טוב טוב ושתי נוסחאות לסיפור.
רואים אותו מסתכל טוב טוב בוידאו. שאלו אותו אבא על מה אתה מסתכל, אומר אני מסתכל על הבקבוק.
איזה איזה יין הביא לאיך אומרים לספרות הזאת?
אבל הייתה נוסחה שנייה שהם אומרים לא בוא תראה איך אתה מזולזל תראה איך אתה והוא אומר להם מה זה משנה שאני מזולזל אבל כשאחרי שאני שותה אני מרגיש שכל מוסקבה שייכת זה תנועה של עשיר מדומיין זה עשיר מדומיין מה פירוש זה לא משנה אם אני אשיר באמת אני מרגיש אשיר.
וזה מספיק. דיברתי פעם עם אדם שהיה מכור לקניית מפעל הפיס.
והוא היה אומר לי תשמע, למה אני עושה את זה כשאני קונה אני לא מקנא באנשים. כל השבוע אני הולך. אני רואה אנשים עם מכוניות כאלה, מכוניות כאלה.
אני אומר עוד מעט גם לי יהיה נו אני שומע אותו ככה ואני מנסה להיכנס, כמו שאומרים לתחושות הנוסטלגיות שלו. אבל מה קורה בסוף שבוע שמתברר לך שאתה לא? אז אתה מאבד את כל המתנח לך הכל מול הפנים.
מה אתה לא מבין עניין?
אף אדם שיודע לקנות כרטיס מופעל לפיס לא הולך לבדוק האם הכרטיס שלו זכה לפני שהוא קונה את הכרטיס לשבוע הבא ואז הוא ממשיך הלאה. זה השיר שעליו אנחנו מדברים כאן. יש אני שהוא רעב, למה הוא רעב?
הוא רעב שוחר דעת, הוא מחפש דברים מיוחדים, הוא רוצה להתעדכן יותר, רוצה להיות יותר ויותר מפוקח.
לא טוב לו במצב שלו ויש תנועה של אשר יש לי כבר. זה בסדר אני לא מקנא באף אחד אין לו גרוס לקנות את הכרטיס מפעל הפיס אבל הוא יש לי הכל העולם שלי, אתה רואה כל הרחובות שאני כבר זכיתי, הנה הכרטיס הזה מביא לי את האושר, יש לי הכל אז הוא חי בתנועה של עשיר, יש תנועה כזו ההבדל בין האמת.
שיש לאביון לבין הרב שיש להשיר זה הבדל שבין תכשיט אמיתי לבין אני רעב לכל דבר.
זה בעצם מביא אותו לשירות פנימית אמתית, עמוקה יותר. כל דבר שעושים אותו יותר מידי הוא בעייתי. נכון?
זה הופך להיות כפייתי ושלילי חוץ מאדם ששוחר דעת שעל זה אתה באמת יכול להיות. מה שנקרא מכור זה זה ההתמכרות היחידה שהיא חיובית זה אדם שהוא.
הוא לא היה ישן, הוא לומד, לומד, לא ישן, נופל על הספר ישן, הוא אומר. בסוף. אחר כך היה לו איזה חצי שנה.
בחולשה כזאת היה אסור לפתוח ספר לפעמים כשהבן אדם לא עובד באיזון הוא הורס את הגוף, הורס את הנפש.
לא על זה מדובר. מדובר על שאיפה מתמדת רעבון תמידי שאין לו שובע. הוא לא מוצא את עצמו בשובע מוחלט.
יש דבר שנקרא.
ביטחון אישי בלי מופרז, אבל ביטחון אישי.
הרבה פעמים מה שאתה מאמין על עצמך ואתה מקרין את זה החוצה.
זה נתפס בעולם.
חזק בעולם אתה נתפס כאדם אמין. אם אתה מרגיש את עצמך אמן, אתה נתפס כאדם אמין.
מה הסכנה בדבר הסכנה בדבר? יכול להיות מציאות שאין לך שום דבר פנימי, אבל אתה באמת מרגיש משהו? אני לא יודע אם נתקלתם פעם בבן אדם, אבל יש אנשים שמאמינים שיש להם משהו ולאו דווקא שיש או לא באותה עוצמה שהם מרגישים שיש להם את אותו המשהו.
התחושה הזו יש לי.
התחושה הזו, הפנימית שיש לי, גורמת להם להרגשה של רגיעה מסוימת. יש לי את זה אני, אני אסתדר עם זה, אין בעיה.
והשירות הזאתי זה השירות של הקסיל שעליה מדבר שלמה כאן.
אנחנו הקבלנו את הלב של החכם לימינו ואת לב הכיל לשמאלו החכם זה בחינה של ימין ואביון ואקסיל זה בחינה של שמאל ואושר.
ההביונות לא מדובר על אפיונות פיזית אלא הרגשת עליונות והשירות לא מדובר על השירות בפועל אלה הרגשת השירות. אני רוצה לשתף אותכם בדבר.
שאני חושב.
כמעט במאה% נכון? זאת אומרת הוא חוזר על עצמו. יש לך אדם שהרגיש.
מסכן אפילו ברובד הכלכלי והוא השקיע והתיגע ובעשר אצבעות בנה את השירות המפלגת שיש לו.
הרבה מאוד פעמים. אולי ברוב הפעמים הילדים שלו לא נמצאים ביכולות הפיננסיות שיש לו.
למה? מפני שהם קיבלו אותם ללא עמל, ללא ידיעה, ללא איזה שהוא הדבר הזה נכון לא רק ביחד.
לממון, אלא גם ביחס לחוכמה אין עשיר אלא בדעת זה חוזר על עצמו גם כן בדת. גם כן יש לך אדם.
שהשם חנן אותו בכישרונות מסוימים הוא מאוד התיגע והגיע לאיזה שהיא רמה מסוימת.
הילדים שלו נולדו, כמו שאומרים בקריירה הגבוהה של האבא או של האמא, לא משנה.
מהם רגועים, הם אוחזים שם בסדר מתקדמים יותר, מתקדמים- אבל הם לא בתנועה של רדיפה כמו שההורה שלהם היה ושלהם לא הייתה התנועה של החסר שהייתה לו לא היה, לא היה להם תנועה של עליונות. הם הגיעו לתנועה של אושר מההתחלה בכל התחומים של האושר. לפעמים אתה עומד משתהה, אתה אומר יש לך את כל הנתונים, למה אתה לא קופץ למים?
למה אתה לא עושה גם כן, למה אתה לא משתדל? לפעמים האבא אוכל את עצמו?
נקודת היסוד נקודת המוצא היא אם אנחנו רוצים.
לגרום לילדים להגיד אושר זה הכי קל לתת כדוגמא אם אנחנו רוצים לתת לילדים את אותו החשק ואת אותו הרצון ואת אותם הכלים שגם הם יעשו כסף כמו שאנחנו עושים, נניח אם זה האידיאל, כן, אז שהם יצליחו באותה העוצמה שלנו. הם חייבים לא לחיות כמו לורדים וזה תמיד תרצרי אותם.
אלה שהצליחו לגדל את הילדים שלהם, מה שנקרא ברמה חיים סבירה, לא ברמת חיים נוצצת. הם מצליחים להעביר את העסק ואת המה שנקרא שיהיה תורשתי במשפחה שיהיה גם הילדים ילמדו את אותה נו, את אותה את אותו ביזנס שהאבא ימשיכו אותו הלאה.
מה שאין כן כשהיה איזה שהיא תנועה של הרחבה.
בהתאם לרמה הכלכלית.
אין מה לעשות, מכיוון שבנפש נכנס האושר הזה של הכעיל, אז נעשה סוד הפירוד והילדים עוברים לאיזה שהם אפיקים אחרים ומחפשים את ההצלחה שלהם ואת האושר שלהם באל ף במקום אחר. גם את האושר בעין הם מחפשים במקום אחר, ולכן הם מצליחים ברמה המסוימת שלהם. מה שיצא שאיפה כבר אין להם.
הדבר הזה חוזר על עצמו כל הזמן. לכן חזל אמרו במסכת נדרים בדף פה 1000 תיזהרו מבני העניים שמאד שמהם תצא.
זה לא רק תורה במובן של תורה, זה בכל התחומים. שימו עליהם עין אפילו שנראים לכם מזלזלים עכשיו הם אלה שימשיכו את הדור הבא ורואים את זה בפועל ממש יש לך אבא פרופסור לב, אתם יודעים כמה סטודנט צריך פרוטקציות כדי להיכנס לראות איזה ניתוח, איזה עניין, איזה זה?
מקיא דם עד שהוא מצליח למצוא את האנשים שמקדמים אותו פה יש לך אבא מוכשר שמנהל מחלקה. מה שאתה רוצה הוא יראה לך איזה ניתוחים שאתה רוצה ליישם, הוא ימצא לך את כל השפנים שאתה תוכל להתנסות עליהם.
אף על פי כן, הילד לא בא, לא בא ולא לומד, הולך להיות משהו אחר, סיבה מפני שזה היה כזה פשוט זה היה מזולזל זה היה.
האילו האבא היה מצליח לגרום זה המומחיות בחינוך. אם הוא היה מצליח לגרום לילד איזשהו עליונות, איזשהו רעב לאותו התחום שבו הוא עוסק, היה מגר אותו היה מצליח לעשות מה שנקרא רופא לב עוד יותר גדול ממנו משום שהוא כבר עול הוא מתחיל את העם.
מה שנקרא את הקדנציה שלו, על כל הידע של האבא. זה קורה במקרים מאוד נדירים, אבל זה הסוד וזה השורש. זה ההבדל בין החכם לבין הקשיל הכסיל הוא בפירוד.
למה הוא בפירוד? זה הנקודה שאני רוצה שהיא תהיה מובנת, בעיקר דוגמאות תסכימו לא תסכים, הוא לא נורא הכסילו בפירוד ובפירוד, מכיוון שיש לו כבר יש לי כבר את הכרטיס מפעל הפיס בכיס.
כל דיזנגוף שייך לי כבר. מה אני צריך יותר מזה?
אז הוא ישאר אני כי כבר יש לו. אבל אם בן אדם מרגיש שאין לו אז יש סיכוי שהוא יתקדם הלאה. אדם מתקדם רק כשהוא רעב.
שהוא 7 הוא לא מתקדם לשום מקום רק לאמיטה לישון נקרא עוד פעם את הפסוק אין זכרון לחכם עם הקסיל לעולם.
בשכבר הימים הבאים הכל נשכח אני לא כל כך הרחבתי על הקטע האמצעי, אבל אני בהתאם למה שדיברנו, אמר עכשיו בקצרה ושכבר הימים הכל נשכח הרבה מאוד פעמים מהאנשים מתוסכלים אני אומר את זה ביחס למה שנקרא לישראלים שלנו ובכלל הדור הזה ושכבר הימים הכל נשכח. יש לך לפעמים אדם שאתה יודע?
שהוא לא עשה חצי מהמאמצים שלך.
וגם עכשיו הוא לא עושה חצי מהמאמצים שלך וכל הקידום שלו נובע מתוך יכולת טבעית שלו להתחנף עם זה. להתחנף לבוס. אם זה להתחנף אני לא יודע למה ובשום משום מה הוא מקבל קידומים ללא עוול בכפו.
פשוט סיבה אמיתית הוא מקבל את הקידומים שלו. אתה אוכל את עצמך, אני עמל ויגע ואוכל חצץ.
והוא מקבל את כל התמלוגים למיניהם.
יש לך אחד שלומד באמת יש לך אחד שלא לומד באמת שניהם מקבלים בסוף אותה תעודה יש לך אצל השם חנן אותו בכזה כישרון. טאק טאק טאק מתקתק אותה לפני המבחן שוכח יומיים אחרי כידוע לי יודעי חן ככה הדברים עובדים שלומדים מהר ובפועל הוא לא יודע את החומר אבל תעודה יש לו ותיק טק הוא מקבל איזה שהוא משרה ופותח קליניקה.
ואתה מדד אחריו כפי שאת החומר אתה יודע ותמיד השקעת יותר ותמיד למד יותר.
אומר לך שלמה, דע לך שרק ההתחלה שלהם היא זהה אבל בשכבר הימים הכל נשכח בשכבר הימים החכם.
הרבה פעמים נמצאים באותה נקודת מוצא כי החכם אלוקים ברא אותו כילד קטן ומסכן. תמיד אלוקים לוקח לחכם. זה סדר בבריאה.
מי שירצה יסכים איתי. מי שלא ירצה שיצא ויבדוק תמיד. החכם הקדוש ברוך הוא שם אותו כאחד שיש לו איזה שהוא סבל איזה שהוא סבל פנימי, סבל משפחתי, סבל סביבתי.
וכל מיני סבלים למיניהם.
והוא ללא.
פרוזקטורים ללא ניירות צלופן שהכל נראה מאוד מאוד אפי עד שהוא מתחיל לא להאמין בעצמו כי כל כך לא מאמינים בו כולם. יש לו איזה דחף פנימי שדוחף אותו קדימה הכסיל. ככה השם ברא בעולם.
תמיד הילדים של העשירים, השמנים המשומנים עם מוחות סתומים ותמיד הם יקבלו את כל התהילות שהם הכי מוכשרים בכיתה.
והם הכי נהדרים. באיזה שאלה יפה. שאל למה?
כי המורה מוצא קצת להכניס.
עשיר או להחליף לה מכובד או לחבר כנסת או לבן של ראש הממשלה, אבל זה לא האמת. ואיך אומרים הילד הקטן והמסכן במשל עומד ואומר איך אומרים אני יכול פה, אני צריך להיוולד מחדש כדי להגיע.
למה שיש לזולת שלי שהוא לא בערך שלי, אומר לו מודיע לו שלמה המלך בשכבר הימים הבאים. דע לך שבימים שהולכים לבוא הכל נשכח.
בהתחלה שמו אותו כילד פלא, אבל עוד כמה ימים ימים הבאים אולי זה יקח כמה שנים, אז כולם יראו שהפלא הלך ונשאר הילד ונשאר לכל החיים. הילד, זאת אומרת שאין לו שום, אין בו כלום, אין בו שום דבר מיוחד נכון, הוא מיוחס, נכון, הוא הבן של הוא הזה של אבל אין בזה כלום.
ואז מסיים שלמה. ואיך ימות החכם ממקסין החכם בעצם לא שייך.
למיטה מוות זה פירוד בין הנפש ובין הגוף החכם. אף פעם חכם אמיתי אף פעם לא עשה עסק מהגוף. חכם אמיתי שייך לדברים תוכניים.
הוא לא מחפש את הגוף. ההבדל בינינו בין אדם לאדם נמצא בגוף האדמור הזקן. בפרק למד בית בטניה עושה את ההבדל השנאה שיש בין אחד לאחד הפירוד שיש בינינו זה מחמת הגוף.
מצד.
הנפש אנחנו מאוחדים, החכם אף פעם לא עשה מהגוף עסק. גוף זה גוף, אבל לא הוא לא השקיע בו.
האקסיל השקיע בגוף כי האקסיל הוא שואף אל הפירוד, אז הוא משקיע בשורש הפירוד החכם, לא השקיע בגוף. בגלל זה הוא לא רואה את הפירוד.
השורש של החכם החוכמה תחייב בעליה יש משל שחזל מביאים לגבי אדם שנסע בספינה עם הרבה אנשים, והם כולם היו עשירים.
כל אחד מהם מתרברב על איזה סחורות הוא הביא וזה וזה והוא ישב בשקט. שאלו אותו איזה סחורה אתה הבאת? אומר אני החפאתי את הסחורה שלי.
לא רוצה להגיד לכם. בקיצור הם צחקו ממנו, חיפשו בכל הספינה, לא מצאו כלום אמרו אתה סתם מבלבל את המוח. עשו ממנו בדיחות באמצע לב ים הגיע ספינת שלודים, עלתה לספינה שלהם, לקחה את כל הסחורות, הכתה אותם וברחה.
ואז הם מגיעים סוף סוף אל החוף אל החוף.
וכשמגיעים אל החוף אז התוך חכם מלומד באו לקדם את פניו התלמידים שלו והם כולם מוכים וחבולים ואין להם מה לעשות עם עצמם כי הכסף שלהם הלך. שאלו אותו האנשים איפה הסחורה שלך? זאת אומרת זה הסחורה שלי, החוכמה שלי היא הסחורה שלי בראש שלי, החבאתי אותה ואף אחד לא יכל לגנוב אותה ממני.
זאת אומרת החכם בעצם.
מקושר לחיים החיים לא מתבטאים אצלו, הם לא, הוא לא תלוי עם איזה שהוא בקבוק חמצן בכסף.
אדם שהכסף הוא היסוד שלו, אז כשהן בשביל מה לשמוח אז אפשר. אפשר למות גם כן, זה החיים. אבל ברגע שאתה התחברת עם החוכמה אז זה מחובר בתוך הפנימיות הכי עמוקה שלך.
זה לא איזה שהוא דבר נפרד שאתה צריך לשאת אותו על הכתפיים עוד כסף או חשבון בנק וכדומה, אלא זה חלק ממך.
והחוכמה תחיה בעליה, כמו שאומר הפסוק.
אז כיוון שכך המוות בעצם המוות שהוא מסמל את הפירוד, הוא לא שייך אצל החכם החכם בעצם לא מפחד גם כן מהמוות. הוא יודע שבכל מקום איפה שהוא נמצא, אלוקים נמצא איתו. הוא רגוע.
ברגע שבן אדם שם את המפתח שלו באיזה שהוא דבר גשמי, איזשהו דבר, איזה דבר חיצוני מחוצה לו הוא נמצא בפירוד. אני משהו אחד, הדבר השני מחוצה לי מפורט לי, אז יש לו בעיה, יש.
הקושי, אבל ברגע שהדבר איתו התחברתי נמצא בתוכי אז הוא לא בשורש הפירוד הוא בשורש האחדות, כיוון בשורש האחדות אין לו אף פעם מצב של חידלון. אין לו אף פעם מצב של מוות במובן הפנימי של המילה מוות, אבל יש בזה ניסיון. הניסיון הוא קשה, מכיוון שכל פעם שאנחנו מדברים על על עניין של תחושת השירות.
תחושת אקסיל, תחושת המלא התחושה הזאת היא מאוד מאוד קלה. מה יותר מה יותר קל?
להרגיש גאון או להיות גאון? מה יותר קל להרגיש? להיות עשיר או להיות עשיר, לעשות כסף הרבה יותר קשה מאשר להרגיש שיש לי כסף וגמרנו או להרגיש שאני חכם.
אני שם לעצמי, מדביק לעצמי, מתחיל להאמין בזה בשטיפות מוח. אז למה אני צריך להשחיל את ימי בלימודים? מספיק שאני ארגיש חכם ואז כולם ירגישו את זה עליי והכל יהיה בסדר, יגידו שאני חכם והכל יהיה בסדר.
אומרת תורת החסידות, וזה סיום הדברים. עולם הרגש, עולם חזק מאוד, עולם שהוא כל כך חזק, שהוא יכול להשפיע אפילו על הזולת. יש לך אדם חכם שאנשים לא מזהים עליו אפילו שהוא חכם כדי לזהות מישהו שהוא חכם.
צריך להיות חכמים. קחו למשל שיעור, יש שיעור שבו יש הרבה רגש.
הרבה סיפורים, הרבה הרבה נפשיות.
שהוא סוחף זה רגש זה תופס יש לך שיעור שהוא מוכין מוכין מוכין מוכין כמה אנשים נשארים בסוף השיעור אומר זה נשאר לבד. למה? כי מוחין זה דבר שזה קשה, זה יותר.
זה לא סוחף מוח לא סוחף מי שסוחף זה הרגש סוחף הלב סוחף. אז באמת הרגשיות הזאת היא תחושת העשירות של העשיר סוחפת היא סוחפת אותו היא סוחפת את הזולת.
אבל זה לא נשאר הרבה זמן.
עולה ודועך, ואילו מוח הוא צומח לאט לאט, אבל בטוח לא. אבל בטוח לאט לאט אבל בטוח ויציב ונכון וקיים. יש לו יציבות לאורך זמן, אומרת לנו תורת החסידות.
כדאי שהאדם יהיה עם- כוח.
– כוח זה- עשירות- תחושת עשירות ויותר שכל מאשר עם יותר כוח.
ומעט שכל הכוח דועך מהר, ואילו השכל נצחי לאט ולכן אומר התורה זה בזה אני מסיים.
שהצורה שלנו של החיים שלנו צריכה להיות, שהמוח שולט על הלב, מוח שולט על הלב זה לא הפירוש. רק בשעה שיש לנו איזה יצריות למשהו אז המוח שולט על מה שהלב רוצה אלא מוח שליט על הלב הפירוש הפנימי הוא יש לי מוח יש לי לב בשניהם אני צריך להשתמש.
השאלה את מי אני מבקר על מי, האם אני נותן לתחושות שלי למלא אותי ובזה אני 7 ורגוע או שאני נותן להרגשה האובייקטיבית לא הרגשה אלא בדיקה או אובייקטיבית של המוח להגיד לי יש לך או אין לך ואם אין להשתדל להשלים כמו אביון שמרגיש שהוא חסר ולא מתבייש בזה שהוא מרגיש שהוא חסר.
וזה מה שמסיים שלמה. הייתי שם פה? בסוף הפסוק ואיך יכולים.
החיים מקסים, הוא לא מקבל את זה שהחכם מת ביחד אני מקסים, חכם וכסיל הם שני נפרדים לחלוטין עם שני עולמות נפרדים. זה עולם החיבור, זה עולם הפירוד ואין להם שום שייכות אחת עם השנייה. מה שאנחנו צריכים להשתדל בחיים שלנו ביומיום שלנו.
דקה דקה אנחנו עובדים כל הזמן על עריץ מוסד הזה, האם אנחנו חכמים או שאנחנו פסילים? אם אנחנו משלים את עצמנו? אם אנחנו בת יענה שטומעים את הראש באדמה.
הולכים עם התחושה יהיה בסדר.
איפה הקבלות שלך שיהיה בסדר? על סמך מה יהיה בסדר? מה עשית בשביל שיהיה בסדר?
תעשה משהו בשביל שיהיה בסדר זה החכם אבל שאני מה? סמוך על סמוך אמרתי לך אני נזכר רק לפני.
כמה שנים, כמה וכמה שנים עמד שר החקלאות, אני חושב והייתה שנה מסויימת שדיברו עליה שהיא תהיה שנה שחונה, שלא ירדו גשמים.
והוא אמר מה שמה בסוף הקדוש ברוך הוא עזר והשנה הייתה מלאה בגשמים כמו שבעזרת השם תהיה לנו גם השנה.
והוא עמד בראיון של רדיו ובלי להתבייש אמרתי לכם.
כאילו, כאילו.
באמת.
שיח של הקסמים נמצא אצלו בכיס, אז שוב, בשביל בדיחה ובשביל רדיו, בשביל תוכנית, הכל דיבורים זה ממש נהדר, אבל אם זה בשביל מה שנקרא קבלות על השולחן, משהו ריאלי זה תנועת זה. תנועת אקסיל זה לא תנועת החכם החכם רוצה דבר מיוסד אמיתי עם רגליים וידיים וגם זה יקח כמה שנים טובות עד שהוא ישיג אותו= לו.
הוא מעדיף לשים בצד את תחושת הבטן של האקסיל, הוא שם את זה בסוף איך אומרים? הוא לא רואה את זה ממטר.
אז זה הורס הרבה פעמים את הצעירים, את הנוער הורס אותו. הוא רואה שזה מה אני עמל שבנו המילים אני אגיע משחית את ימי ופה אנשים עושים כסף קל על שטויות הם עושים למה אני כל כך צריך להתיגע אומר לו שלום שלמה, דע לך שזה לא יהיה לאורך ימים ככה זה הנחמה של קהלת, זה הנחמה שלנו ואני רוצה להגיד גם ביחס לגלות וגאולה.
אנחנו נמצאים בגלות, העם היהודי בגלות עוד יותר מכל העמים האחרים. הכל קשה לו, הכל נמוך לו הכל.
הוא שואל את עצמו למה זה אנוכי? למה כל הספינות שנוסעות מסביב נוסעות בשקט? למה שאני רוצה לשבת על הארץ הקטנה שלי?
כל הזאבים עליי אלה רוצים לטרוף אותי ואלה רוצים לטרוף האתי נמאס כבר לא רוצה להיות יהודי, נלך לפה נלך לשם נסתדר בכל אומרים לו תדע לך זה ההבדל שבין חכם לקסיל אלה שהם חיקויים חיקויים לא מנסים, לא מנסים לרדוף אחריהם, מי שיש לו דבר אמיתי כל הניסיונות רודפות אותו.
כל הבחינות.
של היאוש רוצות להוריד אותו זה המשחק פה בחיים הוא קיבל אוצר אמיתי ובגלל שהוא קיבל אוצר אמיתי מנסים להוריד אותו לראות שמה הוא לא ישתמש בו באופן הנכון וזה יהיה השכר של החיצוניים והקליפות בעל שלמה ואומר אין זכרון לחכם מקסיל לא כדאי שתיכנס לתוך העם שקר הזה שהחיצונים מנסים להכניס לך.
אל תטעה בעצמך יש בך הרבה עשירות פנימית, אף על פי שאתה מרגיע.
טוב שתרגיש אני אם לא תרגיש אני תהיה באמת אני שהקדוש ברוך הוא יעזור שנהיה עשירים עניים.
