שימור ופריון בחכמה

תמליל אוטומטי מהשיעור (יתכנו טעויות):

קוהלת פרק שני, פסוק ט. אנחנו עדיין בסריה של התשבחות העצמיות ששלמה מדבר.
דווקא הפסוק של היום יוכיח מעל כל ספק ששלמה לא מתכוון להתגאות:
"וגדלתי והוספתי מכל שהיה לפני בירושלים".
כוונתו שהוא גידל והוסיף וטיפח יותר מכל המלכים שהיו לפניו.
דרך אגב, מי היה לפניו, בירושלים, אבא דוד.
הוא הראשון שמלך בירושלים. כן, אז וגידל.
וגדלתי והוספתי מכל שהיה לפני בירושלים. הוא מתכוון לאבא שלו. אם אנחנו נלמד את הפסוק כפשוטו אז כאילו אין לו סוף.
אבא שלי קטן עליי.
זה ככה, אומר המדרש, כאילו זה מה שיוצא, אבל אנחנו נראה עוד מעט.
החלק השני של הפסוק "אף חוכמתי עמדה לי". עוד פעם וגדל וגדלתי והוספתי מכל שהיה לפני. בירושלים אף חוכמתי עמדה לי פשט מה שלמה מתכוון?
בקשר של שתי הפסקאות.
קודם כל, גדלתי והוספתי סתם.
ככה בלשון הקודש הגדלה.
לא כמו שאנחנו הורים בעברית הגדלה זה הגדלה באיכות והוספה זו הוספה בכמות ההוכחה.
כי כשאתה מדבר על הוספה זה הפירוש שיש משהו קיים, אתה עליו.
הוספת.
אז הוספת את אותה.
בחינה שהייתה קודם הוספת על אותה בחינה שהייתה קודם. כלומר.
שהוספת דבר כמותי בלבד שאתה מדבר על הגדלה.
הגדלה יכולה להיות גם בכמות, גם באיכות. כשאני אומר הגדלה סתם, אז יכול להשתמע ככה. הוא יכול להשתמע.
ככה, אבל כשאני מעמיד.
את שתי המילים האלה בכפל וגדלתי והוספתי זה הפירוש הוא.
כמותי.
וכמות.
אחרי שהוא אומר שהוא גידל והוסיף גם בכמות, גם באיכות.
הוא מוסיף.
אף חוכמתי עמדה לי, מה המשמעות בדרך כלל?
כשבן אדם הופך להיות.
איש כללי עשיר, אומרת המשנה במסכת אבות.
מרבה נכסים, מרבה דאגה. זאת אומרת ישוב הדעת של האדם, ככל שהוא מתפרס יותר ויותר עסקים, ישוב הדת לשבת.
וללמוד בנכות בעיון הולך וקטן.
בשלמה אומר, אצלי זה לא היה.
ככה?
גדלתי והוספתי ותדע לך שהחוכמה.
המשכתי הלאה ללמוד ולהחכים, ללא שום הפרעות.
אבל כאן נחלקו הפרשנים.
יש פרשו שחוכמתו של שלמה.
רק.
נשמרה. כלומר,
הוא גדל וטיפח וכול הוא הגיע לרמה מסוימת של חוכמה.
ככל שהוא.
הפך להיות אדם יותר עסוק, הייתי מצפה ממנו.
החמטות אליך ותדאך מפני.
הטרדות והדאגות שאופפות כל אדם.
שהוא עסוק והוא.
טרוד אבל אצל שלמה זה לא היה ככה אלא חוכמתו נישתמרה ואילו לא.
לפי
הפרשנות הנוספת שישנה לא.
רק שחוכמתו, אלא היא התברכה. זאת אומרת, נוסף לה עוד.
על אף.
שהוא היה מאוד מאוד עסוק.
העסקים שלו רק הלכו וגדלו במה שנקרא בניינים גשמיים, אבל הוא הצליח איכשהו להחזיק את הראש שלו במושכלות+ לטפח ולגדול בהם.
הגמרא במסכת ברכות.
מתארת את החסידות את.
החסידים הראשונים חסידים הקדמונים.
שהיו לפני מאות ואלפים 6 שנים שהם היו?
עוסקים הרבה מאוד מהזמן שלהם.
בהשקעה בתפילה, עכשיו כשאתה מתעסק.
למשל בתורה אתה מפתח.
את השכל, באופן טבעי כשאתה.
עוסק בתפילה, פיתוח השכל קצת כהה מפני שאתה קצת מבזבז את הזמן.
אומרים על דברים אחרים.
והגמרא אומרת מתוך שחסידים הם תורתם.
משתמרת. מה פירוש תורתם משתמרת? הוא למד שעה. הוא זוכר כל מה שהוא למד.
אז יכול להיות שבאמת זה רק שעה.
אבל זה שעה.
מאוד מאוד משמעותית שהיא תצטבר לו לשעה של מחר או לשעה של מחרתיים. יכול להיות בן אדם שלומד 8 שעות ביום אבל הוא גם כן שוכח עם הזמן ואצלהם לא הייתה שכח?
מתוך.
שחסידים אם אני מיד שומע אותך מתוך שחסידים הם התורה שלהם משמרת החוכמה שהם.
לומדים נשארת להם לנצח.
שבן אדם אומר אתה שומע את זה המון פעמים.
שחברי כנסת עולים לרדיו והם מתחילים להסביר.
שכל העולם מתקיים רק.
בגללם ורק הם רק הבועדת חקירה שאני העמדתי הצליחה לעשות את כל.
העניין אז אז הוא אומר לך זה וזה וזה וזה.
ובגדול בכלל. כאילו אז הפסוק הזה אז הבגדול בכלל.
אז שוב אנחנו אוחזים במתברכת והמשתמרת.
החסידים הראשונים, כמו שאומרת הגמרא מוסרת, ברכות כיוון שהם היו.
חסידים זאת אומרת, הם התנהגו.
במידות מתוקנות יותר אז התורה שלהם?
נשמרה עכשיו פה.
יש לנו שתי גרסאות, כולם יודעים שיש את התלמוד הבבלי.
ויש את התלמוד הירושלמי.
התלמוד הירושלמי נכתב, בארץ ישראל הוא הסתיים כמאה שנה אחרי.
התלמוד הבבלי.
כמו לבבלי הוא התלמוד.
העיקרי והוא יותר מתכונתי. יש לו גם כן ההלכה כמותו.
ואילו התלמוד הירושלמי הוא קצת יותר מקוצר וקצת.
יש בסגנונות.
שלהם הבדל גם כן, נעריך.
בזה, אולי בהזדמנות אחרת. אז מה ההבדל בגרסה?
הזו?
הירושלמי כותב שאומרים, ירושלמי זה הכוונה תלמוד ארץ.
ישראלי זה לא תלמוד של ירושלים.
אלא התלמוד שהיה פה בארץ עכשיו, הוא כותב ככה.
מתוך שחסידים הם תורתם מתברכת.
איזה הבדל משמעותי, לא רק שהם הם ילמדו שעה. הם יזכרו. מה שלמדו באותה.
שעה זאת תהיה שעת איכות ששווה 1000 שעות.
לדוגמא, 1000 יכול להיות 100, אבל היא.
= יותר ממה שהיא= אצלם.
במדם אחר.
ההבדל בין בבל לירושלים, שזה אמר תורתן משתמרת, וזה תורתן מתברכת, זה מפני שההשראה.
האלוקית שהייתה פה בארץ הייתה.
הרבה יותר גבוהה, והיא באמת גרמה לחותם חכמים שאמרו את זה שהם.
ראו על עצמם אצלהם התורה מתברכת, וזה היה הזכות של הישיבה בארץ.
ואילו הבבלים שלא היה להם את הקדושה?
של הארץ ואת.
הזכות של הישיבה פה?
בארץ, אז הם הרגישו שהמעשים הטובים?
שלהם גורמים רק שתורתם תהיה משתמרת בלבד.
אז אצל שלמה, שתי הפרשנויות שנתנו הפרשנים לפסוק.
וגידלתי והוספתי על כל.
המעשים, אחד מהמפרשים פירש שאני אף על פי שעסקתי בעניינים של סוחר של איש עסקים.
גדול והייתי מאוד מאוד עסוק.
עם כל זה אני הצלחתי להוסיף.
בחוכמה זה תורתן מתברכת.
ואילו לפי הפרשנות השנייה, שלמה רק.
הצליח לשמר.
את מה שהוא למד למרות כל התולדות והעסקים שלו, זה המצב שתורתו רק היא השתמרה, ולא.
התברכה זה, זה ההבדל.
וכאן אנחנו מגיעים.
השאלה שהגברת העלתה ביחס לשלמה ביחס לדוד, אביב, זאת אומרת אני, אני שואל.
את השאלה הרבה יותר חמור זה לא סתם.
שוויצריות שהוא מתגאה על מה שהוא עשה, אלא כמו.
שאומר המדרש המדרש אומר את זה ככה, הוא אומר. וגדלתי וגדלתי והוספתי מכל שהיה לפני בירושלים. אז שואל המדרש.
וכי מה היה לפניו בירושלים.
לא דוד אביו היה.
זה היה דוד אביו אז דוד אביו.
ככה מדברים על אבא?
כאילו כל מה שיש לך זה רק בזכות אבא, ואתה בא ואומר שאתה גדלת, והוספת יותר מאשר דודו. אז פה יש פירוש זה יהירות ואין שום ספק שהדברים טעונים יהיו. אז פה יש ביוש.
שהוא קצת עמוק אז.
בדרך החסידות.
וגדלתי והוספתי. יש פה בפסוק הזה.
איזה שהיא סתירה מהמה.
שנקרא מהרייש על הסיפא.
מהתחילה לסוף.
אז וגדלתי והוספתי כמו.
שהסברנו מדובר על.
כמות על איכות וכמות.
אז אין שום ספק שמדובר על פיריון.
זאת אומרת על הוספה משמעותית גם בחוכמה, עכשיו כשאנחנו.
מסתכלים בסוף הפסוק תראו אף חוכמתי עמדה לי.
מה, מה, מה?
איך אתם הפרשים את המילים בעברית?
פשוטה אף.
חוכמתי אף גם החוכמה שלי עמדה לי.
איך אתם מתרגמים?
את עמדה לי זאת אומרת יש ידע.
שהוא הולך, ופרה ורווה, וזה.
גדלתי והוספתי ויש ידע שהוא עומד טוב.
אני יודע כמו מספר אוטובוס או מספר טלפון, אתה עוצר את הידע הזה בראש שלך, אתה שולף אותו כשאתה צריך, אבל מה התפתח לך בראש במספר הטלפון שאתה זוכר?
כלום.
אתה זוכר אותו זה חוכמתי עמדה לי, ופה בתחילת הפסוק הוא אומר שהוא גם גדל והוסיף, ומה שמו? בכל כמו שהזכרנו שהפסוק הזה לא אומר דברים מסוימים במה הוא גדל, והוסיף, מה שמה שגם בחוכמה הוא גדל והוסיף, אז גדלת והוספת או שעמדת אני.
זוכר בראש 50 מספרי טלפון, ואני שולף כל פעם את המספר.
הנכון בזמן הנכון.
יש בחוכמה את היכולת.
הצלבה מדבר לדבר.
והפיריון בתוך החוכמה. ההוספה חידוש, מה שנקרא.
שאנחנו משתמשים במילים וגדלתי והוספתי ומשמעות של חידוש.
כשאנחנו מדברים במשמעות של.
חוכמתי עמדה לי.
אז כמו שאומרים אני.
חמור נושא ספרים, כן?
להוריד את המילה חמור.
נושא ספרים.
אני זוכר את הדברים כמו שהם כתובים ואני.
משתמש בהם.
ניקח למשל רופא רופא.
שמגיע אליו חולה אז הוא צריך לקלוט את המחלה. מה?
קורה איתו ואז.
מתוך סריה של תרופות שעומדות אצלו בראש וצריך לרשום מרשם.
אז יש.
גבול לתרופות שהוא שהוא מסוגל לרשום.
הוא ראה.
הוא צריך רק להצליב בין בין המחלה לבין הארץ.
זה באמת.
חוכמה, אבל זה הוא רופא ועל זה הוא לומד.
אבל אין שום.
ספק שזה לא.
מה שנקרא.
אלה שעוסקים.
במחקר הרפואי שמגלים דברים נוספים יוצרים תרופות נוספות ועושים הצלבות. יש באמת רופאים קלים שהם באמת גם כן.
כאלה.
אני מכיר רופא.
כללי שלי אני אומר לו איזה שהוא דבר, אז אני מוציא את הפנקס ורושם משהו, ואחר כך הוא יכול להגיד לך אחרי כמה שהוא. אתה זוכר שאמרת לי זה וזה אז אני ביררתי, או שנדמה לי, או ששמעתי וכמה וכמה אמרו לי אותו דבר. אז נראה לי שככה וככה וכך אז הוא עושה משהו שלא הוספת.
יחסית לכוחות והזמן.
שיש לו?
אבל זה גדלתי והוספתי והאדם עמדה במקום.
אחד אז אז אז.
אנחנו צריכים להבין, אין שום ספק שגם זה חוכמה וגם זה חכמה, אבל זה סוג אחר של חוכמה. זה סוג אחר של.
התפתחות, אז השאלה.
היא מה היה אצל.
שלמה ושאנחנו נתעמק.
כמו שאומרים בזה, אז אנחנו נוכל לגלות שבעצם שלמה לא לא משוויץ פה בכלל, אנחנו נראה שזה משהו אחר פה מתרחש.
פה משהו אחר פסוק.
יש כאלה שלמדו באמת, הוא אומר עוד משהו גם.
חוכמתי עמדה רק שהיה.
קשה להם. למה? למה אתה צריך להגיד?
את זה ואז הם פרצו שמכיוון שבדרך כלל כשאדם עוסק בדברים רבים ועסקים.
אז אין לו הרבה זמן.
ומה שנקרא את יישוב.
הדעת.
להעמיק בחוכמה.
אז כיוון שכך.
בדרך כלל האדם קצת כועס, יכלו או?
שאין לו זמן להתפתח, ואצל שלמה זה לא. זה לא היה ככה.
אבל מה שאני רוצה להתקדם?
להתקדם בנקודה הזאת בהקשר לשאלה ששלמה כאילו פה משבח את עצמו.
ולא רק זה, עוד מעליב כאילו את.
האבא שלו.
אז אני אכן הבאתי.
את השאלה הזאתי שלכאורה יש.
כאילו?
סתירה זה לא סתירה, זה כאילו סתירה מתחילת פסוק לא?
ואנחנו צריכים רגע להתייחס.
לדוד המלך דוד המלך.
בתהילים אומר על עצמו.
אומר לקדוש ברוך הוא, שמרן נפשי תשמור.
אותי כי חסיד אני.
כי אני מתנהג במידת.
חסידות.
לכן תשמור את הנפש שלי, והוא מפרט.
בגמרא הוא מפרט מה, בדיוק אני חסיד כל המלכים כולם?
הם קמים לשלוש שעות, והם, איך אומרים, מתנהגים?
כמו מלכים.
ואני שופט את העם ועמל ומתנהג כאחד הפשוטים ולא מתגאה עליו אף אחד אז.
תשמור לי את הזכות הזאתי לטובה, שאני משקיע הרבה יותר.
ממה שמלך היה מור להשקיע, זה דוד המלך.
מבקש אז הוא אומר כי חסיד אני אני מתנהג במידת חסידות שלמה המלך, בשונה מאבא.
שלו.
לא מסופר עליו שהוא לא התנהג כמלך והתנהג.
כאחד העם זה.
בכלל לא היה ככה. הוא התנהג כמלך.
עם כל מה שזה כלל, גם דוד.
המלך היה צריך להתייג.
הידע החוכמתי שלו התורני שלו, כלומר המלך.
קיבל אותו במתנה.
זאת אומרת ושלמה הכל היה כמו שאומרים עם כפית של זהב או של כסף בפה.
זה היה ההבדל ביניהם.
לפי מה שלמדנו קודם, יש הבדל בין החסידים יש.
תורתן מתברכת, ויש תורתן משתמרת.
והסברנו שההבדל הוא בין שאתה מדבר על ארץ ישראל.
לבין שאתה מדבר על חוץ לארץ?
בתלמוד הירושלמי התורה מתברכת, כי בארץ ישראל יש את הע, סיאטא דשמיא לקבל ברכה.
יותר גדולה בחוץ.
לארץ משתמרת דוד ושלמה.
אנחנו אומרים שבתפילה אנחנו אומרים שהשם.
תזכור את דוד ושלמה.
בירושלים זאת.
אומרת דוד ושלמה זה.
כולנו יודעים שהם גרו.
פה בארץ ישראל, אבל גם.
מייחסים.
אותם.
בספרות לירושלים דווקא.
לתלמוד הירושלמי. כלומר, כשמדברים על דוד כחסיד שמרה נפשי כחסידני.
אז המשמעות.
היא דוד חסיד.
שתורתו מתברכת לא שתורתו משתמרת בלבד.
עכשיו אנחנו חוזרים חזרה.
לשלמה המלך.
שלמה המלך מדבר ביחס.
לאבא שלו אומר ככה.
וגדלתי והוספתי מכל שהיה לפני בירושלים, אומר המדרש.
מי היה לפניו בירושלים?
אבא שלו.
יש ביטוי אצל חכמינו יפה כוחיו מכוח האב.
למשמעות של חז"ל יש פרשנות פשוטה ויש פרשנות עמוקה, פרשנות הפשוטה היא הבן.
הכוח שלו יפה מאיפה?
הכוח.
שלו עוד יותר מאשר.
האבא.
האבא היה ברומה מסויימת, הבן עוד.
יותר זה הפרשנות הפשוטה, הפרשנות העמוקה קוראת את המשפט בצורה הזאתי יפה. כוח הבן היופי של כוח הבן. למה הכוח של הבן הוא יפה? מי כוח האף?
מה פירוש וכל?
אדם יש את הכוחות הגלויים שלו את הכוחות הנעלמים שלו. לפעמים אתה רואה שבן.
הוא יותר מוצלח מהאבא. אז אומרים לך תדע לך?
שהאבא היו לו עוצמות.
אבא, אמא.
אותו דבר היה להם עוצמות של פיתוח שכלי מסוים היה להם עוצמות שלא באו. הם היו מה שנקרא היום תכונות רססיביות.
אצלהם לא דומיננטיות של.
אצלהם.
זה לא בא לידי.
גילוי, אבל אצל?
הבן זה בא לידי גילוי.
לכן אתה יכול לראות.
בגשמיות שיש.
אבא עם עיניים כחולות.
או אמא עם עיניים כחולות והילד עם עיניים חומות מפני שהחום היה אצלהם בתכונה רצסיבית. וכאשר הילד נולד, זה התגלה אצלו.
כתכונה דומיננטית.
אז אני רוצה לומר שגם בנפש.
זה ככה יפה כוח, הבן, אם אתה רואה.
יופי בכוח, הבן בכוח רשמי.
איך פתאום ילד כזה בריון נוצר מאבא כזה חלש. התשובה היא שבה היה לאבא את.
הגנים החזקים האלה רק שבגלל סיבות חיצוניות, הם לא התגלו בגוף שלו מסיבות כאלה או אחרות. אולי חוסר תזונה אולי משהו אחר, אבל אצל הבן זה כבר התגלה בצורה גלויה וככה זה כוחות.
הנפש.
על המאמר חזל הזה אם המאמר חזל הזה אנחנו נחזור להבין את מה שאומר שלמה.
כאן וגדלתי והוספתי מכל שהיה לפני בירושלים. מי היה לפניך אבא שלך, איך?
איך גדלת, ואיך הוספת מכל שהיה לפניך בירושלים ממנו?
בעצמו אתה גדלת והוספת זאת אומרת זה לא.
משהו שלך, אלא מי אבא שלך בזכותו.
עכשיו אנחנו חוזרים חזרה.
לשאלה שאני שאלתי בפתח.
הדברים, גדלתי והוספתי. פירוש פריון, אף חוכמתי עמדה לי.
זה כמו מים עומדים זה חכמה, אבל עומדת לא לא פורה ורובא, לא פרה פורץ ורווח וזה בדיוק מה שאומר שלמה. לא רק שהוא לא מתגאה פה אלא הוא עוד משפיל את עצמו.
את תכונת הפיריון שיש.
בי, גדלתי והוספתי. אתם יודעים מאיפה יש לי מכל?
שהיה לפני בירושלים מאבא. למה כי אבא, יחסים שמרן נפשי כחסידני? אני לא בדרגה של אבא.
אני לא הגעתי.
לרמה של חסיד חסידים.
תורתם מתברכת.
אבא היה לו את הכוח הזה של תורתה מתברכת. לי אין את זה, אבל אני קיבלתי ממנו.
על זה שאתם רואים בי את התכונה?
הזאת זה ממנו.
אבל אתם שואלים, מה איתי חוכמתי עמדה?
אני אוכל משהו 5.
שעומדת ממקום אחד זה היה בראש החסידי, כתוב במדרש האדם הראשון.
חסיד גדול היה הוא לא היה חסיד חבד, וגם לא חסיד רסלה. לא זה.
הכוונה חסיד במובן האמיתי.
שהוא עושה?
יותר מן הנדרש ממנו.
חסיד זה לשון התחסדות.
זאת אומרת אני מעבר, אני עושה יותר ממה שאני חייב. ככל שהאדם זה נקרא מידת חסידות, מידת חסידות בהלכה. יש מה שאתה חייב, אבל אם אתה רוצה להיות.
צדיק יותר, מוכשר יותר, נקי יותר. אז?
אתה עושה את זה, אתה?
עושה מבפנים משורת הדין. אז דוד הוא הסמל של החסיד.
חזל באמת אומרים שדוד כמה פעמים חטא וכל.
פעם שהוא.
חטא הוא מיד השתטח על הרצפה וצעק חטא.
זה עצמו חסידות מפני.
ששאול למשל לא ידע לעשות את זה, הוא התווכח.
זה הקדוש ברוך הוא.
שבא בן אדם והקדוש ברוך הוא אומר אתה לא בסדר.
הוא חטא נכון כל הלב, אבל כשאתה מתחיל להתווכח, אבל אחר.
כך, איך שהוא אתה זה לאורך השידות אף אחד לא אמר שאי אפשר לטעות. אם אנחנו הבנו את העניין אז אז יש לנו בעצם על זה עכשיו, שאלה לפי כל.
המהלך, נכון, אנחנו לומדים פסוק פסוק, אבל המהלך גם כן.
שלמה בעצם עומד ומתפאר זה זה עובדה שהוא עומד ומתפאר בכל הפסוקים. מה עשיתי כדי להגיע?
לחוכמה.
לא התפארות לשם. התפארות מה השתדלתי בעצמי?
בעם שלי בפיתוח המדינה, פיתוח השכל וכולי כדי להגיע להחלטה מה הכי טוב לעשות בחיים.
כן, פה נשאלת השאלה.
אם.
זה הפירוש בפסוק ששלמה,
באבל משבח את אבא שלו, שאצל אבא שלי החוכמה.
הולכת, מוסיפה וגודלת ואני ירשתי את זה ממנו. אבל אם אתה שואל?
איפה אני? אני עומד במקום אחד.
זה משמעות.
הפסוק אז אולי זה נשמע.
טוב שהוא לא מתגאה?
אבל איפה איפה איפה איפה?
השבח? הוא מחפש פה להגיד איזה שהוא שבח על ההשתדלות שלו המיוחדת להגיע.
לחוכמה או לפתח את המדינה. ואם.
ובסוף, כאילו כשהמסקנה תהיה בסוף, אבל הבלים הכל. אבל אז איפה פה בפסוק הזה לפי הפרשנות החסידית הזאתי נמצאת.
הבחינה של השבח.
שהוא מעניק למה שהוא עשה.
רגע, אנחנו מחפשים?
עכשיו את הצד השני בפסוק, התחלה.
חיפשנו איפה הענווה.
בפסוק אחרי שמצאנו אותה.
בסדר, אבל אתה לא באת. מה שנקרא להפגין ענווה פה. אתה באת להגיד את סך הכל. מה?
שעשית בחיים תעשייה שלך? אז מה פה העשייה?
שלך שהחוכמה שלך, עומדת והחוכמה של אבא שלך פרט.
ונווה אתה בעצם כלומניק. כאילו ביחס לאבא, מה אתה רוצה להגיד בזה? אז פה יש עומק נוסף שמלמד את החסידות מספרים שפעם.
הגוי שלמה של היהודים יש חוכמה בתלמוד, אז הוא רצה.
גם הוא גם רצה.
ללמוד תלמוד, אז הוא בא לאיזה רב יהודי ואמר לו, אולי תסכים ללמד אותי תלמוד. שמעתי על תלמוד שלכם משהו משהו.
הזרה.
התחמק, מה אתה לא?
תבין את.
זה זה לא בשבילך.
למה אתה מעליב אותי? למה אתה מזלזל באינטליגנציה שלי? אני.
אבין את זה, אמר לו, אתה יודע מה אני אעשה?
לכם בחינה?
מה שאם אתה תעמוד בבחינה אז סימן שיש לך את הראש הזה שיכול להבין את הלוח.
בבקשה תשאל. אני אשאל.
אותך שאלה תשאל.
זה אומר לו שתי.
אנשים נכנסו לשני, אנשים נכנסו לארובה.
הערובה המפוחמת שחורה.
ואחד מהם יצא שחור מפוחם.
ואחד יצא לבן.
מי מהם הולך להתרחץ?
הזגול חושיר כמובן. השחור שיצא מפוכה הוא הולך להתרחץ.
אומר לו, אומר לו.
הרב לא לא תפסת, זה לא נכון הלבן. אני מסתכל על השחור, הוא רואה אותו שחור אז הוא אומר כנראה אני מלוכלך גם כן. אז הוא הולך להתרחץ השחור, מסתכל על לבן, רואה אותו לבן.
הוא לא הולך להתרחץ.
אז אני אומר, איי איי איי, זה באמת אתה צודק? אני חושב שעכשיו תפסתי את הפרונציל, חשבתי, תשאל אותי עוד שאלה אומרים בסדר בבקשה.
שני אנשים נכנסו לארובה אחד יצא שחור.
אצל לבן? מי מהם הולך להתרחץ?
אז הגוי אומר נו, אמרת שהיו?
הולך, אז הוא אומר לו יהיה המוח של גוי הלבן, מסתכל על הידיים שלו, רואה אותם נקיות.
אז הוא יודע.
שהוא נקי השחור מסתכל על הידיים שלו, רואה אותם שחורות אז יודע שהוא מלוכלך. אז השחור הולך להתרחק, אומר לו. אני חושב שעכשיו השלמת לזה תלונה. עכשיו אני הבנתי.
שאל אותי עוד שאלה אחת.
אני חושב שהפעם אני עונה לך, אני כבר הבנתי את הפרינציפ.
אומר לו שני אנשים, שני אנשים נכנסו לארובה אחד יוצא שחור אחד יצא לבן.
מיני הולך להתרחץ אגוי לגמרי. היית מדבר על לבן השחור והוא לא יהיה המוח של גוי. עם שני אנשים ינסו לארובה ערך אחד יצא אחד שחור, אחד יצא לבן הזה בבדיחה כמובן, אבל אבל זה זה זה טבעו של שכל שהוא.
צריך שלא יהיה.
אנחנו צריכים להבין מה התכוון בכל זאת שלמה, מה?
באיזה שבח הוא רצה?
להעניק.
לפעולות שלו בזה.
שהוא אומר שהוא גידל?
והוסיף, וחכמתו עמדה לו.
אז כאן יש איזושהי.
שהיא נושא כללי והוא.
חשוב בכלל בהבנה.
אנחנו כולנו יודעים שאת הביטוי סגור בפי העם, שאין חכם כבעל ניסיון.
הביטוי הזה יש לו שורשים בפסוק פסוק.
אומר, רוב שנים יגידו חוכמה.
כלומר יש חוכמה שניתן ללמוד אותה בספרים.
יש חוכמה שאפשר חוכמת חיים שאפשר לקלוט אותה ממה שמספרים לנו. האנשים המבוגרים מאיתנו, אבל יש חוכמה שלא.
יעזור?
לא מה שנקרא, ולא מה שנשמע עד שלא נעבור את.
החיים לא יהיה לנו.
את החוכמה הזאת זה.
מה שנקרא חוכמת חיים.
רוב שנים יגידו חכמה עכשיו כן.
ככל שהאדם מתחבר יותר.
אל החכם הזה, שרוב שנים אמרו לו חוכמה.
ומנסה להזדהות איתו מבחינה רגשית, אז יש לו יותר סיכוי לקלוט.
ולהפנים מהחוכמה של אותו של אותו זקן ואז יכול להיות מצב שחזל אומרים בפרקי אבות, יש קנקן חדש. מלא ישן, ויש קנקן ישן.
שהוא חדש בעצם. יש קנקן חדש, יש אדם צעיר והוא מלא.
ישן מפני שהוא קלט.
מן הזקנים מהחוכמה שלהם.
על על רבי אליעזר בן עזריה, אחד מהחשובים של התנאים. מסופר שבגיל 18 מינו אותו.
לנשיא על עם?
ישראל באותו יום כל.
השערות שלו נסעו לבנות.
והחזל מספרים שהוא היה גלגול נשמה של שמואל הנביא שמואל הנביא נפטר בגיל 52.
והוא היה בן 18, רב. אליעזר בן עזריה היה בן 18 כשהוא נעשה הנשיא.
והוא אומר וכולנו אומרים את זה בהגדה של פסח הרי אני כבן 70 שנה.
וחול ולא זכיתי.
שתימר יציאת מצרים.
אז הרבי שואל.
מי אתה בן 18 שלא זכית לעניין זה או לעניין אחר? אתה אתה אתה, איך שאומרים את זה עכשיו אז אז אומרים, לא, הוא התכוון כשהוא אמר, הרי אניכוון 70 שנה שהשנים של שמואל הנביא החמישים ושתיים.
שלו והשמונה? 10 שלי עושים אותי בן.
70. אז נכון שאני צעיר מבחינת הגוף ואני מקבל את הירושה הרוחנית שלו. כיוון שנדבקתי, הדקת בנשמתו.
ביטוי כזה גם כן.
מצאנו אצל אחד מהאדמורים של חבד, שהיה לו פעם ויכוח עם האח.
שלו, וזה עניין. אז הוא אמר לו.
אתה מבוגר ממני בשנים שלך אני.
מבוגר ממך בשנים של האבא, מפני שאני הייתי מאוד מאוד דבוק עם האבא, אז קיבלתי ממנו יותר ממה.
שקיבלתי מה שאתה קיבלת ולכן יכול לסמוך על המסורות?
שלי ועל הקבלות שלי יותר ממה שלך.
מה המשמעות הדבר בהקשר שלנו?
שהחוכמה והניסיון הם אלה שמביאים יותר את הדבקות של האדם.
סליחה. הדבקות של האדם במבוגרים היא הם אלה שמביאים.
לו את החוכמה.
בניסיון שהזמן לא יכול לתת לו.
וכאן אנחנו בעצם באים.
למעלה של שלמה המלך שהוא משבח שלמה, אומר.
תראו, יש דברים.
אני מודע להם שאני אף פעם לא הייתי יכול לעשות אותם.
במה כמו שאומרים היום ברחוב, גם אם אני אעשה?
שמיניות באוויר.
אבל אני רק בין 12, הפכתי להיות מלך ואני צעיר שאתה מלך בעצמו נפטר בגיל 50 ומשהו.
אז הוא סך הכל כל.
החיים שלו היה צעיר, או כמו שאנשים היום לומדים את התורות של רבי נחמן.
מברסלב סך הכל.
רבי נחמן מברסלב נפטר בגיל 36 אז אתה יכול להבין?
שמדובר בבנאדם אני לא.
יודע אם יש.
דם בגיל הארי זל שאנחנו שאנחנו עומדים עכשיו בליל ההילולה שלו היי במנחם אב נפטר בגיל 36. זאת אומרת כל.
השלושים ושמונה לפי דעות מסוימות.
כל כל התורה הזאת וכל זה בסך הכל כל.
הקבלה בוא נאמר הרי זה להם נסתר. כל החיים שלו שנתיים סך הכל. הוא לימד תלמידים שנתיים.
קולה פרי עץ חיים וכל זה זה שנתיים של לימודים, וזה לא מובן איך איך בן אדם?
צעיר כזה יכול, אלא מה לא מדובר.
בשנים שלו מדובר בשנים של הוא מקבל שנים של אחרים גם כן, את היכולות של אנשים אחרים.
עכשיו שלמה המלך בא בעצם.
להגיד כאן בפסוק הזה שהיו לו את היכולות האלה, זה נכון. הוא אומר שאני גידלתי והוספתי לו בכוחי, אלא בכוחי של בכוחו, של אבא.
וזה עצמו עוצמה.
זה הדבר הזה עצמו.
הוא עוצמה להתחבר.
ליכולות של האבא ליכולות.
הפנימיות של האבא שזה נובע.
רק מהרבה מאוד ענווה והתחברות, נפשית, נשמת פנימית לדור הקודם ליכולות הקודמים. אז אני רוצה להגיד לכם שאני כל כך השקעתי בחוכמה, אומר שלמה המלך. אז הצלחתי לפתח אצל עצמי את היכולת.
הפנטסטית הזאת להתחבר לבחינות לשנים למישהו, אז כמו שאדם תגיד.
אני עכשיו רוצה להתחבר.
לצורך הדוגמה איזה?
גוי יגיד שהוא רוצה.
להתחבר לאלכסנדר מוקדון, שמלך.
על כל העולם כדי.
להרגיש מה זה למלוך על כל העולם איזה?
תכונות נפש צריכות להיות.
בשביל זה, אבל כדי שהוא יתחבר ל, איך אתה יכול להתחבר לאחד שהיה לפני כך הרבה זמן והוא לא לפניך והוא לא?
אתה והוא לא איך אתה יכול?
להתחבר אליו.
אז אומרים לך שעל ידי הרבה ביטול בהרבה הנבל בהרבה.
מדיטציות פנימיות עם הנפש, אפשר להגיע לזה.
יש לי איזה חבר שסיפר. הוא נולד בטורקיה וגדל בטורקיה.
הוא היה גם בצבא הטורקי.
אז הוא אומר אני.
לא יודע, אבל הוא.
אומר לי שיש להם איזה שהם, מדיטציות שהם עושים, שהם חוזרים.
לצוואות של פעם.
ולומדים איזה שהם תרגילים.
בקרטה וזה.
מהמומחים של פעם, בלי שהם אף פעם לא ראו אותם, לא למדו מהם. אבל כשהם נדבקים בדמות שלהם, הם מסוגלים לשאול.
את את החוכמה של היוונים הקדמונים בלוחמה לי אין לי מושג.
אם הם מצליחים לעשות את זה או לא, אבל אין שום.
ספק.
שהעניין הוא נכון זאת אומרת, ככל שאתה מתחבר יותר.
אתה מדבר על אבא ובן הבן בהחלט יש לו מתכונות האבא ויש לו באמת יש.
אפשרות להתחבר לנשמתיות של האבא אז.
בהחלט זה השבח, שמשבח.
שלמה את עצמו?
זה שבח שהוא יכל להתבטל בעוצמה האיומה הזו להוציא את את השנים שלה.
את היכולת של הרוב ימים יגידו חוכמה שזה לא.
זה לא דבר רגיל שבן אדם יצליח.
לקנות ולהעביר.
בן אדם מתקשר ושואל שאלה.
טוב, אז אתה עונה לו? אחר כך הוא אומר לך כן, אבל איזה מישהו שאמר לי שזה?
איזה מישהו אחד אמר לי אני לא יודע אם אתם מכירים את הסגנון, איזה מישהו אחד אז אז מה את יכולה לענות לו? נניח שזה נושא שאתה למדת אותו 20 שנה.
ואתה יודע ואתה שמה שאותו מישהו אחד אמר, כמו שאומרים, לא מתחיל.
אז מה תגיד לו במקרה הכי בענווה הכי גדולות? שמע, אני 20 שנה בתחוש אם לא תגיד את זה.
אז הוא מעמיד אותך כנגד איזה שהוא איזה מישהו אחד ברחוב שאמר לו מה אתה יכול לעשות עכשיו שלמה? הוא רוצה?
רוצה לשכנע אותנו שנקבל את האמת שלו. אז מה אתם רוצים שהוא יעשה?
כאילו איך שלא יגיד ואנחנו נקלוט.
מה שדוד עשה עם דם וחרב שלמה, הצליח לעשות בדיפלומטיה. ההוכחה של שלמה היה.
חכם, לא אם אנחנו רוצים.
הוכחה פילוסופית כי אנחנו אין לנו מאזניים של חוכמה למדוד חוכמה קדמונית. אין לנו את היכולת הזאת.
ואם אנחנו רוצים?
הורחה פשוטה פילוסופית שאנחנו.
יכולים כן למדוד אותה.
אנחנו יכולים לראות את זה כשיש לך 5 1000. ראשי בקר כן ונער אחד ערבי קטן בן 7 שולט בכולם. השאלה היא איך זה קורה, איך הם לא.
מספיק שהם יחליטו לרוץ עליו.
גומרים אותו. אז היסוד הוא זה שככל שהאדם חכם יש לו יותר אינטליגנציה.
הסובבים שלו מתבטלים אליו.
וזה חוק.
מתבטלים אליו. זה חוק טבע, זה חוק טבע שגורם הרבה פעמים.
גם כן, שנאה בין אנשים שהאדם שונא את השני זה הרבה פעמים מפני שהוא חש שהשני חכם ממנו. ושהחוכמה של השני טובעת ממני להרכיב ראש. האגו לא נותן לי אז אני שונא אותו.
אם כל כך הרבה אנשים אני לא יודע.
מה היה החוכמה של?
שלמה, אבל אני לא יכול גם כן לשפוט את החוכמה שלו כי אנחנו.
נמצאים בצורה.
אחרת של חשיבה היום.
אבל עם כל כך הרבה אנשים.
מכל העולם התבטלו. הגם.
שתגידו שזה טקטיקה של נשים. אבל למה, למה עוד מלכים לא עשו את?
הטקטיקה הזאתי?
למה זה לא עבד? לא? למה הוא הפך להיות מלך העולם?
תקופה מסוימת שכולם התבטלו.
למה בלי חרב ובלי דם זה החוכמה.
שלו.
זה החוכמה אם הוא הצליח לקחת את כל את כל האי קיו של כל האנשים ושכולם יגידו שהבן אדם הזה חכם, זה החוכמה.
טוב זה שיעור בפני עצמו. יש כמה ניתוחים שעשו בכמה אוניברסיטאות על מה שעשה היטלר ואיך הוא תפס את ההמונים. מעבר לפן הרוחני שאנחנו מרימים ידיים, אומרים שזה היה משהו רוחני, אבל מעבר לזה גם איך, באיזה טקטיקות הוא עבד. הטקטיקות היו מאוד מאוד פשוטות וברורות. אני סיפרתי כבר ב-1 השיעורים אתם מזכירים את אלכסנדר.
מוקדון המדרש.
מספר עליו שהוא הגיע.
לעיר מסוימת של נשים.
עיר ש ארץ.
מדינה, אני לא יודע.
שכולה נשים?
והם יצאו לקראתו, הם יצאו לקראתו בפירות.
של זהב.
ומסתכל על הפירות ואומר להם זה מה שאתם אוכלים.
אז הם אמרו לו לא, אז למה אתם מגישים את זה? אז הם אמרו לו אתה אתה באת עד לכאן כדי לאכול את הפירות שלנו?
אז הוא תפס את הצחוק בשאלה שלו, ואת התשובה אז הוא כתב על שערי העיר. אני אלכסנדר מוקדון שכבשתי את כל העולם. הייתי טיפש ועליתי עד לכאן ואנשים ניצחו אותי בגוף. זה- או יותר התרגום הארמית של מה שהוא עשה.
מלב יש בהחלט.
לפעמים.
קורה שהשם נותן כוח.
למישהו על הכביש הוא משתמש בו לא נכון והוא מזיק.
מי שקרא פעם את.
הוא שראה את הסרט של המשפט אייכמן אז הוא מטיב אייכמן בעצמו. כן, מטיב להסביר, את זה שואלים אותו איך אתה? היית הרוס של המשלוחים וזה וזה אתם טועים ובשיא ובשיא.
העוצמה את הפרוטוקולים בדיוק.
אתם טועים.
אומרים לו אבל?
מה, בגלל משוגע אחד להרוג ילדים ותינוקות? וזה אתם לא מבינים, אי אפשר היה לחשוב אחרת.
זה איך אומרים, עשו ניסיון על נפש האדם. זה באמת גילו.
כאילו זה היה באוניברסיטת קונאתי, כן?
שנתנו לאדם מסויים אמרו כאילו שעושים פיתוח החשיבה.
באמצעות האנשה?
למה אנחנו מושיבים בן אדם על כיסא? אומרים לו טור מספרים לא זוכר טך מכת חשמל, פעם הבאה, הוא יזכור כאילו ככה זה לא היה ניסיון אמיתי. זה היה.
זה הושיבו בן אדם בחדר, מישהו בחדר שני כאילו מכה.
אותו ממכות, חשב ומתקשר.
איתו וכל פעם שהוא לא יודע מעלים את.
העוצמה של החשמל.
בקיצור, בסוף ההוא מת, כאילו.
בדמיון ההוא מת.
אז שואלים את מי שלחץ הזה למה עשית את זה? אתה אמרת לי כאילו ה אני הייתי אומר לך לקפוץ מהגג גם היית קופץ?
טוב, אז אני רק אסיים במשהו שהוא מעשי, שזה בסיום הפסוק.
אף חוכמתי עמדה לי סיום הפסוק.
חז"ל מסכת שבת לומדים אף חוכמתי הם הם עושים קצת הקפצה של מילים, חוכמה שלמדתי באף.
עמדה לי אף כאילו בקושי החוכמה.
שעמדה באף עמדה לי.
מי היה חכם יותר גדול?
מהרמבם אני רוצה לצף.
אתכם יש לו פירוש של.
המשניות הוא כותב ככה ואמרו.
ככה ברצף לשונו זה תרגום מערבית, אבל זה בסדר זה.
נבין משהו, אומר ואמרו.
שלא?
התקיים מן החוכמה, אלא לפי מה שתלמד בתור רכבי המהמל הלאה.
אבל קריאת התענוג והמנוחה אין.
קיום לה ולא תועלת.
בה קריאת התענוג.
והמנוחה הוא מתכוון.
קריאה זאת אומרת.
שבגל על רגל ולהחזיק.
את הספר ככה.
ובניחא, כמו שאומרים על.
שפת הים הוא מתכוון.
שכשאתה לומד אל תלמד.
מתוך מתוך, תענוג ועידון. וזה פשוט לא.
נקלט זה לא.
נשאר מזה הרבה כדי.
זה לחרוט את הדברים בשכל, זה רק
באופן הזה זה.
למה זה?
ככה רק במילה.
אחת החוכמה בכלל, היסוד של העובה מהביטול שבנפש, כוח מה מהכוח של האפס אפסיות, של האדם שהוא.
כלי לקלוט משהו שמעבר לו.
והרגשת העצמי והאגו עומדת בסתירה עזה לאושיות החוכמה. מכיוון שכך היא לא נקלטת באדם, בטח לא להרבה זמן.
כאשר הוא לא נמצא במצב של ביטול, וזה שלמה אפילו אומר אפילו שלמה בתוכך מכל אדם אומר, דעו לכם, חוכמה שנשארה לי בימי זקנותי. לפי לשון המדרש, זה רק אותה חוכמה שלמדתי בקושי בקושי.
דברים.
שלמדתי ככה בהלעול במהירות.
בזריזות בחוסר תשומת לב.
נכון, לא נשאר לי מהם כלום. אני רק אוסיף.
כל זה זה בזמן הזה.
כתוב שבאחרית הימים כיוון שהאף.
בא לבטל קליפתיות מסוימת של ישות בתוך הנפש שלנו, כדי שהדברים ייקלטו.
היישות מפריעה ללמידה והביטול עוזר ללמידה.
והאף קשה לך? אז אתה מבטל את עצמך ואז נקלט בך הדברים. אבל העתיד לבוא שהביטול יהיה טבעי.
אז באמת יהיה אפשר?
לקרוא כמו שאומר הרמבם וגם הדברים ישארו בראש.
בכל התחומים הללו אנחנו צריכים לדעת שיש בזה עומק לפנים, מעומק בדרך כלל, וזה אומר הבאני, איש חי בדרך כלל בן אדם שקולט באב זהקים ככה טבע. אז הוא קולט והוא לא מעמיק, ובדרך כלל מי שמעמיק אז הוא לא קולט, לא קולט בהבזקים כל אחד עם הכישרון שלו. אז לכן אי אפשר לבוא ולהקיש מאדם. זהו בן אדם.
אחר כי באמת יש יש יכולות כאלה.
ויש בדרך כלל זה זה שאנחנו מדברים דרך אגב.
אני אומר את זה לא ביחד.
מוח הזיכרון בטבע לא הולך עם מוחקה בטבע. למה? כי מה זה, מוח הזיכרון, מוח הזיכרון. הוא לוקח כל דבר, ומפרק כמו אש הוא כך. אש כמו האש שמפרק את הארבע יסודות של העץ כדי לזכור אתה צריך לשים את כל הפרטים היטב היטב, בכל פרט לחלק אותו ולסדר אותו במוח, שיהיה בצורה מסודרת, מוח. החידוש וההמצאה הוא כמו מים שלוקח.
ומקבל עושה בוץ מחבר דברים לדברים וזה פשוט סתירה אחד לשני.
לכן, בדרך כלל מי?
שחזק בזה לא חזק בזה ומי שחזק בזה לא חזק בזה. איך אומרים? גאון מפוזר יש כזה ביטוי למה הוא מפוזר, הוא שוכח, איפה שם את המשקפיים ואיפה שם את הגרביים? למה? כי הוא יודע לחבר דברים. הוא יודע להמציא, אז מכיוון שהוא יודע להמציא אז.
זיכרון שלא עובד-
מישהו גאון, ויש שתי סוגי.
גאונים יש גאונים מאספים.
ויש גאונים, יוצרים בדרך כלל הגאון.
היוצר הוא לא מאסף.
זאת אומרת הוא.
לא בקיא.
בכל כך הרבה דברים.
והגאונה הבקי, לא.
מחדש יודע מה שכולם אומרים, אבל הוא לא הוא.
בעצמו לא, לא, זה הכוח שלו אני.
חושב שזה.
שני שני זה.
סתם שאלו את הרב קוק.
בזה אני אסיים הרב קוק, הרב הראשון של מדינת ישראל שאלו אותו פעם הוא עיין באיזה שהוא ספר?
והספר היה של גאון מסוים שהיה.
חדשן נפלא.
וגאון מהסף אחד יצא עליו בשצף קצף וכתב עליו דברים קשים. אז הוא שאלו למה אתה מסתכל בספר שלו. אומר אני אגיד לכם, זה גאון יוצר זה גאון מאסף. זה המילים האלה. אני לקחתי ממנו. זה גאון. יוצר, זה גאון נוסף. אנחנו מצווים ללכת אחרי הגאון היוצר, זאת אומרת.
בסופו של דבר.
מהות החוכמה האמיתית של האדם לא.
מתבטאת.
בקיאות וההוראה הפשוטה לזה אם אנחנו רוצים כל מה?
שגם דומם צומח, חי, מסוגלים לעשות, זה לא מעלת האדם.
אם היום המחשב יכול לתת לך נתונים של זיכרון אינסופי, סימן והוא ככלי דומה סימן שזה חשוב, אבל זה לא מעלת האדם מעלת האדם אמין המדבר. מי אנחנו מצפים ממנו? תמיד להיות הרבה יותר זה משהו אחר. זה משהו עמוק יותר.
המוח של האדם לא נוצר רק כדי לזכור. הוא נוצר כדי להמציא.
רק דבר אחד ללכת לישון אף אחד לא יכול. צריך לעשות.