שש ושלושים וחמש דקות.
עוד בוקר לחוץ,
סנדוויצ'ים ומעקב על
מערכת הלימודים של הילדים,
ילקוטים נסגרים,
נשיקה לאוצרות הקטנים שלי,
אני מתניע את הרכב
ופותח בנסיעה לכיוון תל אביב.
רחוב קטן וחד-סטרי מפריד
בין ביתי לבין הכביש הראשי.
פחות מדקה וחצי אחרי
שהמפתח הסתובב בסוויץ',
ומשום מקום היא הגיחה,
בשנייה האחרונה הצלחתי
לבלום בפתאומיות, אך
המפגש החזיתי של פגוש בפגוש
היה בלתי נמנע.
נהגת מבוהלת יצאה מהרכב שמולי,
מוּדעת לכך שהאשמה היא רק
אבל ממש רק שלה.
היא יצאה בתנופה מחניית הבניין
ונסעה במזיד נגד כיוון התנועה!!!
על הרכבים של שנינו
נותר 'רושם' רציני מהמפגש.
צילמתי את הרכב מכמה זוויות,
ומפאת לחץ הבוקר הזדרזנו
להחליף פרטים אישיים ונפרדנו.
השארתי את הרכב בצד הכביש
ומיהרתי לברר אצל חברִי
שעובד באותו מתחם
אם טרם יצא מן העיר.
הפקקים לכיוון תל אביב בשעות הללו
הופכים להיות בלתי נסבלים
בכל דקת איחור.
הצלחתי 'לתפוס' אותו בזמן
והוא חיכה לי במרחק
חמש דקות הליכה.
בעודי צועד לטרמפ,
חייגתי לאשתי וסיפרתי
לה את השתלשלות הדברים,
משתדל להרגיע אותה שלא תילחץ.
כשהגעתי לכיכר בה המתין לי החבר
ראיתי שהוא משוחח בינתיים עם
עמית נוסף לעבודה שהצטרף אליו.
בקושי סגרתי את הדלת
והוא כבר האיץ בדוושת הגז,
"אנחנו במרדף אחרי מחוגי השעון",
הסביר.
"החיים של כולנו חשובים לא-פחות",
הדגשתי.
"לפחות בזכותך נוכל לעלות
על הנתיב המהיר המיועד לשלשה נוסעים",
אמר כמסביר כיצד התאפשר לו
להמתין לי בשעת בוקר לחוצה כזו,
"ככה יש לנו עוד סיכוי להגיע בזמן
לבוס הקשוח שלא סובל דקת איחור".
לאחר שהסדרתי את נשימותיי,
סיפרתי לו את הקורות אותי בבוקר.
"הכל בגלל הנהגת הזו", התעצבנתי,
"גם יצאה נגד כיוון התנועה,
וגם לא מסתכלת לאיפה היא נוסעת,
מזל שלה שלא פגעה בהולך רגל
או רוכב אופניים!
אינני רוצה לחשוב מה אז היה עלול לקרות".
בן-שיחי לא אהב את הסגנון הזה.
"תראה, זה היה יכול לקרות
לכל נהג על הכביש",
ועוד לפני שהצלחתי
להשחיל עוד מילה,
הוא הוסיף:
"חוץ מזה, אל תשכח
שכשקנית את הרכב,
קיווית שתוכל 'לעשות' עליו
'כסף קל' בדמות הליך 'גלובלי'
בחברות הביטוח אחרי מכות פח קלות.
'מחשבה יוצאת מציאות', הלא כן?!"
אמר בעוקצנות.
אין ספק שנבוכותי מדבריו.
אמנם נהניתי בעבר פעם אחת
מסכום כסף נחמד שקיבלתי
מהביטוח אחרי מכת-פח שספגתי
ולא היה לי חשוב לתקן אותה
כי הייתה רק קוסמטית.
אבל בוודאי שלא התכוונתי
להסתכן כך בתאונות
בשביל כמה שקלים מהביטוח.
"אז עכשיו אתה פונה לביטוח"
התערב הבחור מימינו,
"אתה יכול להרוויח מסיפור כזה
סכום לא רע בכלל".
"עוד לא הספקתי לחשוב על זה,
אבל בעצם כן,
כבר עכשיו אתקשר להגיש תביעה", עניתי.
גם למוסך התקשרתי בהמשך הדרך,
לוודא שיהיה מי שיבדוק לי את
עוצמת הפגיעה, והאם נפגעו
מערכות חיוניות ברכב.
מגדלי עזריאלי כבר ניבטו מולנו,
מוודא שתיק הג'יימס בונד לצידי,
ומגלה שהשקית עם הסנדוויצ'ים
נשארה כנראה ברכב הפגוע.
"נו נו, גם זה כפרת עוונות,
אקנה משהו בקפיטריה",
ניסיתי לנחם את עצמי.
יום עמוס בעבודה עבר עלי.
מיד לאחריו הלכתי למוסך.
לא לקחתי סיכון והזמנתי גרר.
המכונאי אמר שהנזק הוא בעיקר חיצוני,
"מראה שמאלית קדמית,
פנס שמאלי קדמי וכנף, זה הכל.
משהו כמו אלפיים או שלושת אלפים ₪,
אבל זה רק בשבילך".
חשבתי כבר קדימה.
אם הולכים להליך הגלובלי
שמציעות חברות הביטוח
בהתאם להערכת שמאי,
זה יכול להגיע לסך של פי שלוש וארבע
ממה שמציע ה'חאפער' הזה
שאני הולך אליו תמיד.
חככתי ידי בהנאה.
ההנאה לא ארכה זמן רב.
בשעת ארוחת ערב,
בה סוף סוף היה לי פנאי
להיות עם האישה והילדים
ולהתעניין איך עבר עליהם היום,
צלצל הטלפון ממספר לא מוכר.
השתקתי אותו.
זמן האיכות עם המשפחה
אצלי הוא קדוש.
עד שיושבים ביחד חצי שעה,
לא אתן להפריע לנו.
אני לא כונן בארגון 'הצלה'
ולא כל דבר קריטי כזה
שלא יכול לחכות כמה דקות.
המטלפן לא ויתר.
ולאחר עוד פעמיים שהוא חייג
אשתי סימנה לי שאענה לו.
יצאתי מהחדר, "הלו..?"
שומע את ההיסוס בקול המתקשר.
"ערב טוב, אני מתנצל על ההפרעה.
קוראים לי X ואני הבעל של הגברת
שהייתה מעורבת בתאונה הבוקר".
'מעורבת?!' איזו מילה עדינה גיחכתי בליבי.
"אני שומע", לא ידעתי לאן בן שיחי חותר.
"תראה, הבנו שהגשת לחברת הביטוח
תביעה נגדה. זה לגיטימי ומוצדק בהחלט,
אני רק רוצה שתשמע עוד קצת מעבר".
הוא סיפר לי שכעת הם בעיצומה של
תביעה אחרת מול חברת הביטוח
על רכב אחר בו נהגה האישה
והיא החליקה איתו בגשם הראשון,
נתקעה בגדר ואמנם יצאה מזה בשלום
אך 'זכתה' להפוך את המכונית
ל'טוטלוס' – אבדן מוחלט לרכב.
"מוכשרת האישה שלך",
לא התאפקתי מלסנוט בו.
"כן, היא מוכשרת בהרבה דברים אחרים,
אבל בעניין הזה היה לה ממש מזל רע".
הגיב תוך שהוא מגונן על זוגתו.
"מה אתה מצפה בעצם,
שאתחשב במזלכם הרע
ואתגבר על הנזק בעצמי"? התרגזתי.
"לא, מה פתאום!"
מיהר האיש לתקן:
"אנחנו מוכנים לשלם את
מלוא מחיר התיקון.
מה שאני מבקש זה רק דבר אחד,
שלא תממש את התביעה בביטוח.
תבין, אחרי תביעה אחת –
הפרמיה הביטוחית מתייקרת,
אך מי שכבר הגיש תביעה פעמיים –
חברות הביטוח לא מעוניינות
לבַטח אותו שוב
אלא בתוספת של עשרות אחוזים".
רציתי לומר לו שאם הגברת לא יודעת
לנהוג כמו שצריך – אני לגמרי בעד
ואין צורך לתת לה לעלות על הכביש
ואני לא הייתי מבטח אותה בכלל,
אבל החזקתי את עצמי ואמרתי לו
שאחשוב על כך.
הבנתי שהוא מעוניין שאמשוך
את התביעה מהביטוח
והוא ישלם ישירות למוסך על תיקון הנזק
וכך יהיה לאשתו סיכוי
לקבל ביטוח בעתיד במחיר שפוי.
חזרתי לשולחן האוכל,
מגלה שכולם סיימו
את הארוחה זה מכבר,
ואשתי כבר שוטפת כלים.
"מה היה הסיפור"?
היא התעניינה.
חזרתי על מה שהסביר לי
הבעל של ה'מעורבת' בתאונה.
אשתי הגיבה מיד,
"וואיי, זה נשמע כבר אחרת, מסכנה".
"מסכנה מסכנה, אבל האם עלי
להפסיד כסף בגלל זה?!".
חלפו כמה דקות ועל הצג
נראה שוב מספר בלתי מוכר.
זה היה אבא שלה.
טון הדיבור שלו היה נחרץ
ותוכן הדברים היה תקיף יותר
"תראה ידידי, בדקתי את זה
ועל פי הלכה אין לך שום זכות
לגשת אל הביטוח,
זה אפילו ממש אסור
ויש בזה חשש של דין 'מוסר',
ממתי יהודי דתי ניגש
אל הרשויות ומלשין על נזק
שגרם לו חבר?!
אם מישהו עשה נזק –
מתקנים. בשום פנים ואופן
לא פונים לביטוח,
וכי הם 'בית דין'?
כשאתה פונה אליהם
אתה עובר על הציווי
'ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם –
לפני בית הדין ולא לפני ערכאות".
לא היה לי סיכוי לעצור
אותו לרגע באמצע הנאום הנלהב.
המהמתי משהו וסיימתי את השיחה.
"מעניין" הרהרתי,
"הוא נשמע יהודי יודע-ספר
ואיני יכול שלא להתייחס
לסברות שהעלה.
מחר אחרי התפילה אשאל
את המרא דאתרא כיצד
עלי לנהוג הלכה למעשה".
שטחתי בפני הרב את
כל השתלשלות האירועים,
לא כיחדתי שהיה בדעתי
להרוויח סכום מכובד
על ידי הפנייה לביטוח
יותר מאשר העלות הבסיסית של
התיקון המינימלי שאפשר לבצע.
כשסיימתי, הרב שקע בהרהורים
לכמה רגעים, אחריהם היישיר
אלי מבט ואמר:
"תשמע רפאל, בדיני ממונות
כששני אנשים מסכמים ביניהם
שאם יקרה להם מקרה פלוני
הרי הם מקבלים על עצמם מראש
לנהוג באופן מסוים,
יש לכך תוקף הלכתי גמור,
כיון ש'כל תנאי שבממון – קיים'.
"הנוהגים ברכב ומבטחים
את עצמם כחוק,
מקבלים על עצמם מראש שבכל
אירוע של נזק מחמת תאונה
יעשו שני הצדדים כפי המנהג
המקובל בחברות הביטוח –
לטוב ולמוטב.
"המושג 'מסירה' ו'פנייה לערכאות'
אינם רלוונטיים כלל כאן,
כיון שחברת ביטוח אינה
עוסקת בשפיטת הצדדים,
אלא בבדיקת נתונים עובדתיים,
בשיפוי הניזק, ובגביית השתתפות עצמית
או העלאת פרמיה על פי כללים הקבועים מראש.
"אשר על כן, אתה יכול להגיש את התביעה
ללא שום היסוס הלכתי.
"באם תרצה – לפנים משורת הדין –
שלא להגיש את התביעה כדי
שהפרמיה שלה לא תתייקר,
אתה רשאי, אך בוודאי שאינך
מחויב לכך מעיקר הדין.
"זוהי הכוונה בדברי משה לעם ישראל
על חוקי התורה: 'ומי גוי גדול אשר לו
חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת',
התורה מלמדת אותנו את דרכי המוסר
והמשפט ההגונים ביותר,
ומונעת מאיתנו ללכת על פי הרגש
במקומות שהוא עלול לבלבל אותנו",
סיים הרב.
מקורות:
דברים ד ח. חו"מ סי' טז סוס"ב.
[עריכה: ש. מלומד ©️]
נ.ב. שמות האנשים והמקומות המופיעים בסיפור הינם בדויים.
להרשמה לדיוור השבועי לחצו:
https://avodatlev.minisite.ms/