תמליל אוטומטי מהשיעור (יתכנו שגיאות):
פרק ו' פסוק א ב מלמד אותנו היום שלמה משהו קצר.
הפסוק הוא ארוך, אבל הרעיון הוא קצר, קצר וקולע. אנחנו ננסה להקיף אותו מכמה וכמה זוויות נושא מעניין לכשעצמו.
יש לו כמה וכמה פרטים וכמה וכמה עניינים שנוגעים אלינו, לזולתנו, היחס שלנו לנושא שלהם.
ביחס שלהם לנושא שלנו, אומר שלמה, קח, יש רעה אשר. הייתי תחת השמש, ורבה יהיה על האדם איש אשר יתן לו. האלוקים אושר ונכסים, וכבוד ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתהווה, ולא ישליטנו האלוקים לאכול ממנו, כי אם כאיש נוכרי אוכלנו זה.
אבל וכל יראה הוא ראיתי רעה. אומר שלום שלמה המלך, ראיתי דבר.
לא טוב שמתגלגל כאן בעולם.
זה זה דבר שהוא נורא ואיום. זה ראה רבה על האדם.
אני לא יודע מה לעשות עם זה, אומר שלמה.
יש אדם שיש לו את הכל.
לא חסר לנפשו כלום. ובכל זאת, ולא ישליטנו האלוקים לאכול ממנו.
הוא לא אוכל ממה שיש לו כי איש נוכרי אוכל, זה אבן וכל יראה הוא מה הפירוש הפשוט?
מה הפירוש של המילים ולא ישליטנו האלוקים זה בעצם הנקודה שעליה אני אעמוד היום? מה זה, ולא ישליטנו האלוקים.
שלפעמים.
לאדם יש הרבה כסף והוא לא שולט בו. מה הפירוש לא שולט בו? הוא לא מסוגל לעשות מה שהוא רוצה, אלא הכסף שולט על יש אדם ששולט על הכסף שאתה שולט על הכסף שאתה יכול להוציא פה, אתה יכול להוציא שם, אתה יכול לתת, אתה יכול לקבל, אתה יכול להתעסק בו, אבל יש אדם שהוא כל כך שרוף על הכסף, או איך שאומרים הישראלים.
לרוץ על הכסף שהכסף שולט עליו אז הוא לא יכול לעשות שום דבר וכתוצאה מזה הוא הופך להיות קמצן. ובלשונו של הרבי אריז קמצן. זה לא רק קמצן לאחרים, אלא גם קמצן לעצמו שהוא לא לא מסוגל להנות ממה שיש לו וזה דבר שהוא נורא ואיום, ואומר שלמה על זה.
זה דבר מפחיד, אומר. זה ראה רבה על האדם קמצן קילה. יש תרצו, אנחנו מדברים על בני דודים, זה אותו דבר- או יותר.
והשאלה שלנו היא, איך מתמודדים עם הקמצנות שעליה אומר שלמה שהיא רעה רבה היא על האדם ורעה מאוד מאוד קשה. הנושא שלנו בשיעור הזה קמתנו אותו. זהו מילה אחת פשוט אין הרבה מה לזכור.
צריכים רק לרדת לשורשים. תורת החסידות מדברת המון על המידה של הקמצנות.
וגם נותנת פתרונות גם מנתחת מאיפה זה מגיע ועד כמה זה נכון. עד כמה זה, בעומק הנפש, על הקמצנות, נלמד היום.
אז הנקודה הראשונה שמלמדת אותנו בנו של בעל נתניה, הרבי האמצעי, הוא טוען הקמצנות יש לה מקור שממנה היא נובעת, ואם אנחנו יודעים את המקור של כל דבר כתוב בקבלה.
באמצעות המקור של הדבר אתה יכול לרפות אותו. אתה צריך לדעת מה הוא המקור מצוות המקור. אתה מתקן אותו כמו חולי, אתה יכול למרוח משחה על פצע שיוצא.
גוף.
והפצע יתרפא אבל לקפוץ ויצא במקום אחר, יצוץ במקום אחר. מכיוון שיש משהו עמוק יותר, יש משהו פנימי יותר שמקשה את הריפוי. אז מה המקור של הקמצנות?
לא הייתי מאמין עד שלא ראיתי כתוב במאמר, אומר הרבי אמצעי קמצנות ומחמת שיש לו תענוג במידת הקמצנות קמצנות שורשה ממידת התענוג בקמצנות.
אז כדי להבין את המשפט הזה אני אקדים, דעו לכם.
שכל אדם הוא נשא גם בגופו הוא נסע לכמה וכמה דברים טובים. וכמה וכמה חולאים לא טובים שיכול להיות שהוא יחיה. 100 20, 100 80, 100 200.
20 חיים נצחיים, והמחלה לעולם לא תתגלה בתוכו. מה הסיבה? משום שיש דברים כאלה, שכדי שהם יתגלו בתוך גוף האדם, הם צריכים איזה שהוא דבר נוסף שיתחבר ויגרום להם יבוא, איזה חיידק יבוא?
איזה שהוא עניין?
הם לא, הם לא מתגלים לבד, אומרת תורת החסידות דבר פלא, כשם שזה נכון ביחס לגוף. כך זה גם ביחס לנשמה. כלומר בנכס שלנו, בנשמה שלנו יש המון המון המון המון דברים.
יש בחינות חיוביות ויש להגדיל בחינות מאוד שליליות שהם יכולים לא להתגלות במשך כל החיים שלנו. אם לא יהיה דבר שיגרום להם לגילוי לכן.
גם אדם שבטבע שלו הוא טבע של קמצן, אומר תורת החזנות. לא בטוח שזה יבוא לידי גילוי קודם כל קמצנות. אנחנו נלמד לזה עוד בהמשך.
זה חוסר איזון נפשי מסוים, זה בעיית נפש, זה בעיה שמצריכה תיקון.
והחוסר האיזון הזה נובע או נובע, או יותר נכון. המקור הראשוני שלו זה שהאדם נולד כזה יש לו טבע כזה. אבל הטבע הוא לא יותר מאשר נטייה.
מה פירוש יש אפשרות שזה יתגלה ויש אפשרות שזה לא יתגלה. ו, מה הוא מגלה? זה הסוד הגדול.
מה מגלה את זה באדם כאשר האדם רואה מישהו קמצן, מישהו שמתקמצן, רואה מישהו חסכן בצורה לא בריאה והוא רואה אותו וזה וזה הוא מסתכל עליו ואתם יודעים מה ההבדל בין ראייה להסתכלות ראייה, זה מבט והסתכלות והסתכלות חזקה.
אז אז אם אתה מסתכל על איזשהו דבר שלילי, זה יכול לעורר את הבחינה הזאת שנמצאת בתוכחה, אלא שהיא חבויה וגלומה ולא באה לידי ביטוי, ובגלל שאתה הסתכלת?
אתה הוצאת אותה וגילית אותה בעצמך? במילים אחרות, הטענה של הרבי האמצעי היא שכל קמצן יסתכל פעם על קמצן אחר.
והיה לו קצת תענוג מעניין, הוא עושה. ראית? איכשהו זה והוא הדליק אותו.
ומהעונג הזה, כמו שאומרים, התגלה, התגלתה מידת הקמצונות שכבר נמצאת בתוכו. אז מה אני רוצה להגיד לכם? אפילו יותר גרוע?
גם בן אדם שזה כבר קיים אצלו הוא היה יכול לא לגלות את זה אילו לא היה מסתכל על קמצן אחר והיה מקבל מזה נחת שאני מדבר, מסתכל על קמצן אחר. זה לא רק האדם מתקמצן יכול לקרוא איזה שהיא עלילה וסיפור. לראות איזה שהוא סרט, לראות איזה שהוא.
תיאור והתיאור הזה יגרום לו השראה לעניין ויציית אצלו כך אין בעיניו וזה יציץ אצלו מן תנועה שכבר קיימת, רק שהיא תתעורר הרבה יותר אחרי הגפרור הראשון שהוא. אז מה אומרת לנו? תורת החסידות משהו כללי?
לכל המסרים שיש לנו בעולם בבקשה ממכם תתרגלו להסתכל על אנשים טובים.
לא רק בתחום של המידות הטובות בתחום של הקמצנות והפזרנות, אלא גם בתחומים אחרים. תדעו לכם, אנחנו כולנו מלאים בכל מיני דברים, כל מיני נשאים, נפשיים של כל מיני דברים. אם אתה לא רוצה ליצור חיכוך שמצית משהו, בבקשה, קח את תשומת הלב שלך.
תסתכל על אנשים טובים. לכן, הרמבם שהיה רופא גוף רופא נפש אומר צריך האדם להתחבר כל הזמן לאנשים טובים. אפשרות שנייה?
אני אדבר עוד מעט שכשבן אדם מדבר על קמצנות. זה כבר מהווה זה כבר אור אדום, אדם ששואלים אותו לתת או לא לתת, הוא אומר לא לתת עוד לפני שהוא זה וכבר מוכיח לך למשל על המידה שאנחנו מדברים. היום ששמה הוא אוכל אחרת.
הוא לא היה מדבר ככה אז זה דוגמה שאתה מבחין עוד לפני שראית את הקמצונות. רק שמעת אותם לצאת מהפה שלו עוד לפני שראית אותו עושה משהו, זה יכול לתת לך את התמרור אדום אז זה הסיכום של הנקודה הראשונה שאנחנו צריכים לקחת בחשבון.
כיצד אנחנו נמנעים, או לפחות חוסמים, או לפחות לא מעוררים מידות שליליות מחנכים את עצמנו ואת האנשים שסביבנו. תסתכלו רק על דברים חיוביים. תסתכלו על אנשים חיוביים כדי לא לעורר מידות שליליות.
זה נכון לקמצנות נכון ביחס לשאר הדברים. לכן אומר הרבי האמצעי, הקמצנות היא מחמת שיש תענוג במליאת הקמצנות זה השורש של התענוג. תוריד את השורש.
כל העניין נפל הנקודה השנייה, איך מתקנים?
של הקמצנות, שמחה פורצת גדר החסידות.
מתייחסת למושג הזה של שמחה פורצת גדר. בהמשך ישיר למידת הקמצנות, קמצנות זה כיווץ או התפשטות, כיווץ עכשיו זה גדר, זה גדר, זה חסימה. חסימה.
כשאתה רוצה לפרוץ חסימה, יש דרך אחת קוראים לה שמחה. לכן כאשר אתם יש לכם מישהו לידכם שהוא קמצן ואתם רוצים להוציא ממנו קצת שישחרר כמה זה, אז הדרך היחידה זה להביא אותו לידי שמחה. ואז בשעת השמחה.
לנסות לשחרר אותו, ואז באמת הוא משתחרר. מה הסיבה שזה כך? כי הקמצנות השורש שלה זה התענוג.
והשמחה היא תענוג גדול יותר. וכל פעם שאתה מביא לנפש משהו חזק יותר אז זה כמו גל שבולע את הגל הקטן כמו שאומרים, אז הוא פשוט מכסה את התענוג שיש לך מהעונג, ואז משתחרר קצת העניין של הקמצנות ולכן בעיניי ראיתי אנשים שהם קמצנים. מה זה קמצנים בנשמה, בנפש, רוח, נשמה.
בחייה וביחידה בכל הבחינות של הנפש הן קמצנים, ואף לפני כן, כשהם חיתנו אחד הילדים שלהם וזה פזרו צ'קים על ימין ועל שמאל לצדקה ונתנו למה הם הגיעו למצב של שמחה. שמחה זה עונג והעונג כיע להם את בחינת העונג שנותן להם הקמצנות. אז בקיצור, השורה התחתונה אם אתם רוצים לטפל בקמצנות.
סביבכם או בקמצנות שיש בתוככם זה רק באמצעות העניין של השמחה.
אלה התקדמנו לנקודה שלישית חשובה לא-
הקמצנות מקבלת אתם יודעים שהאש זקוקה לחמצן, ולולא חמצן אם אתה רוצה לכבות אש, יש כמה דרכים לשפוך עליה מים או לסגור לה את מקורות החמצן.
אז אז את רואה את החשדות, מתייחסת לזה גם כן תיקון של מידת הקמתנות שאני אמרתי קודם בואו נעשה שמחה. זה נקרא לכבות את הקמצנות באמצעות כמו מים על אש, כשאני עכשיו נותן את הדוגמה הזו איך מכבים את הקמצנות באמצעות מאיפה היא באה בנפש, הקמצנות, במדינת החסד או מידת הגבורה, מידת הגבורה. יש עוד כמה דברים בנפש שבאים ממידת הגבורה, והאדמור האמצעי מונע אותם.
מה הם הדברים שבאים ממידת הגבורה? אחד מהם עין רעה.
שני כעס שלישי מלשינות.
אתם מכירים על שינון, מה שינון, איך יש לי חבר? עובד במס הכנסה אמר לי אין לנו שום ידיות על אף אדם. את כל המסרים אנחנו מהמלשינון אז זה הדבר השלישי, מלשינון.
אתם יודעים איך קוראים למלשינות בעברית של פעם ככה, איך היהודים היו אומרים מלשין, איך הם היו קוראים לזה. מויס, ככה היו מויס הוא מוסר, הוא מגלה, מגלה מואיסר, זה מלשין, האדמור האמצעי, כשהוא מדבר על המלשין הוא קורא לו מויסר שם במאמר.
והדבר הרביעי?
לרדת לאומנות חברו להשיג את גבולו לרדת לאומנות חברו זה זה, כמו שאומרים, להשיג גבול של מישהו ואתה פותח חנות פה? אני פותח פה ואני שואב לך את הזה. הצגת גבול כל 4 הבחינות הללו, שהם העין, ראה כעס מלשינות והשגת גבול זה 4 דברים, שהאדמור האמצעי מונע אותם במאמר שהם הבני דודים והבנות דודות של הקמצנות ולכן יש אפשרות שאדם מתקן.
היה באמצעות שאתה עובד עליה ישירות ויש על ידי שאתה מתחיל להחליש את בני דודים. אז להפחית את הכעס להפחית את העין רעה על בני אדם, להסתכל על האנשים בעין טובה, לא להשיג גבול של מישהו אחר, לא להלשין. לכן, אם יש לכם אצל הילדים זה קורה הרבה על איזה על איזה מורה בחיים שלי.
אני הכי כאבתי, אני מדבר לא כשהייתי ילד, התבגרתי מורה שלקח ילד.
ואמר לו, מי עשה את זה אם לא תגיד, אני אתן לך עונש? מי עשה את זה? אמרתי לאותו מורה אתה מחנך את הילד למידות מושחתות.
למה? כי באמצעות ההלשנה הזאת, אתה חושב שאתה הרווחת לעשות שקט בכיתה, אבל בעצם גרמת לילד הזה תיקון לכלוך. המידות התגבר אצלו הכעס בלי שאתה תדע התגבר אצלו ההצגת גבול בעתיד.
להתגבר אצלו המלשינות הוא מלבין והתגבר אצלו העין רעה על האנשים אתה מרגיל אותו להסתכל רעה על בני אדם, זה הכי חמור עד שהוא התחתן. הוא גם יהיה קמצן לאשתו, אז גם שלום בית אתה אתה, אתה עשית לו, אחר כך תבוא למאה ועשרים למעלה. יבואו ויגידו לך אתה אשם בכל 4.
הדברים הללו של התלמיד הזה, אתה רוצה לקחת כזה תיק על עצמך, אל תעשה דבר כזה עוד פעם אל תדרוש מילד לשתף פעולה עם המורה.
זה הדבר הכי שלילי שיכול להיות. אז מה יעשו המורים המסכנים שישימו מצלמות? זה בעיה שלהם ברמה העקרונית ברמה העקרונית, האיש בעיקרון שייך יותר לחסד בספירות, והאישה שייכת יותר לקבוע.
לכן, 10 ימנו כתוב שהיא הייתה עיני הצרה באורחים, ולכן צרה ימינו. גם גרסה את תשמע כי היא גבורות. אז מה בעצם?
אבל מה אני אגיד לך? היום יש נשים שהם גברים ויש גברים שהם נשים וגבר גמרא אומרת את זה, אוי, לא למי שבנה.
נקבות מה מתכוונים? אוי, לא יכול להיות מצב שאישה היא איש יכול להיות מצב שאיש זה אישה בתנועת הנפש עצמי, ולכן האדם צריך לשמור את את המידות הפנימיות שלו, שיהיו מתוקנות בין כך ובין כך.
עכשיו אני עובר, אז דיברנו על הנקודה השלישית. יש מידות גבורתיות נוספות תתקן אותם. זה יעזור לשיפור מידת הקמצנות.
למה אני אומר את זה? אני אומר הרבה נשים, מספרות הבעל שלי קמצן, נפלתי בפח בבעל שלי, קמצן.
אז במקום שתגיד לי את זה ותגיד לי את זה ותחזרי על זה ותגידי את זה? זה לא יעזור שום דבר. זאת אומרת את רק מעצבנת יותר ואת גורמת לו לחזק את עצמו באותה מידה.
מה הפתרון? הפתרון האמיתי זה לנסות לעבוד עליו על הכעס לעבוד על העין הרעה, שתסתכל על האנשים טוב ותראי איך שהדברים האלה ישחררו לפעמים שאתה עובד עקיף זה הרבה יותר קל. אדם מוכן לקבל ממך טוב.
אנחנו נעבור לנקודה הרביעית, האנשים חושבים.
שהסברים שכליים עוזרים כדי לשנות מידות לפעמים זה נכון, אבל מודיע, מודיע לנו החסידות שבקמצנות. ההסברים השכליים לא עוזרים.
בלשונו של המאמר.
טבע הקמצנות לא יבוטל מצד השכל כלל וכלל.
ואדרבה יעמוד לנגד לבטל השכל והטעם, בקיצור, אדם קמצן. תסביר לו כמה שאתה רוצה לא להיות קמצן. הוא לא יעזור, הוא רק יתחזק יותר.
בשביל מה אני מספר לכם את זה כדי לייאש אותכם? אז לא לדבר איתו בשכל, יש לזה פיתרון לא לדבר בשכל, אלא להרגיל למעשים מה איך מרגילים למעשים, הצלחת לשמר מהבן אדם הזה שיתן 100 ש"ח לצדקה? לך עכשיו?
תפרוט את המאה שקלים האלה.
כלים בודדים ככה ואחר כך את השקלים הבודדים?
תפרק אותם לעשרות אגורות, וכשאתם נוסעים, לאיזה קברות צדיקים ולאיזה כותל מערבי ולאיזה זה כל מקום שאתה רואה זה אני. תגיד לו תשים שם 2. 3 מטבעות.
תשים פה. זה האני לא מסתכל על זה אפילו. מה זה 30 אגורות, אבל הקמצן כל פעולה.
כל פעולה שהוא עושה עוד פעם את התנועה הזאת של הנתינה הוא משתחרר מהכלאיות שיש בתוך.
הקמצנות שיש בתוכו לכן טובת פעולה, אחת מאלף הסברים אתה יכול להסביר עד מחר עם הסברים ופילסום פילטופים ורעיונות, וכל זה אתה לא מצליח לשנות את הבן אדם אלא היא מציעה. אבל אתה יודע שהוא קמצן, אבל 5 ש"ח הוא מוכן לתת תפרוט את החמישה שקלים האלה לעשרות אגורות. יש לך 50 מטבעות תהן עוד פעם.
תהנו עוד פעם עוד מטבע עוד מטבע, עוד מעט אתה משחרר אותו כשהאדם.
יש לו טענה בין לבן, זוג או לבן זוג לא משנה. יש טענה על הצד השני שהוא קמצן. אז אתם חושבים שאם היא תצליח לשנדר הוא יצליח בדרך כלל זה היא, היא עוד תצליח לשמרר ממנו ליום ניסויים?
איזה איזה שרשרת 3. 1000 ש"ח, אז היא חושבת שהיא חכמה גדולה. עכשיו הוא ילך לישון 3 שנים על השרשרת הזאת, אבל מה החוכמה?
החוכמה, בקטנה, אם כל פעם מבקשים משהו קטן שלא מוציא הרבה כסף.
אז אולי לא הרווחת את השרשרת, אבל תרוויח הרבה שרשראות. למה? כי גלגלת את הבן אדם לאותה.
הרבה פעמים היה צריך לתת משהו קטן, אז בתור קמצן לא היה קשה לו להוציא משהו קטן, אבל הוא הרבה פעמים עשה את הפעולה הזאת ברגע שהוא עשה את הפעולה הזו הרבה פעמים יהיה קל, אחר כך, כמו שאומרים לפתוח את הדלתות הרחבות יותר הגדולות יותר. זה כלל חשוב מאוד. אז אם אני מסכן את הנקודה הרביעית שדיברנו.
קמצנות היא למעלה מהשכל. הסברים לא יעזרו, אבל העשייה תנצח.
עכשיו אנחנו נעבור לנקודה החמישית שהיא קצת סותרת את הנקודה הרביעית. הנקודה החמישית שמופיעה בחסידות, זה שאמנם נכון שהקמצנות לא תשתחרר באמצעות הסברים, אבל היא רק לא תשתחרר תשתחרר. זה.
הכוונה תתוקן לחלוטין, אבל אפשר לאטנות.
או להפחית אותה באמצעות דיבורים. כלומר, אם אני מסביר לבן אדם למה לא טוב להיות קמצן, הוא ימשיך להיות קמצן. אבל אני יכול להוריד את זה.
- 20% מהקמצנות שלו לא לבטל את זה, מה שהתכוונו קודם שקמצנות לא מתבטלת, שקמצנות לא משתנה באמצעות דיבורים. זה הכוונה שהיא לא מתבטלת לחלוטין, אבל מעט כן משתנה באמצעות הדיבור, וזה גם חשוב שנדע שיש מקום לא להגיד אתה קמצן, אתה קמצן, אתה קמצן.
אלא יש כן מקום לנסות לשנות את הבן אדם באמצעות שכנוע הגיוני שכלי שזה לא טוב להיות קמצן. תראה, אם אתה לא תיתן לחתונה שלהם מלך 50 ש"ח אתה לא מכסה אפילו את המנה שאתה באת לאכול. אז מה יעשו האחרים כשהם יבואו לחתונה שלך?
הם יתנו?
במקרה הטוב, 50 ש"ח היה לי חבר שהיה קמצן, אבל הוא רצה להראות טוב. אתם רואים את הכיסאות האלה. הלבנים של כתר הוא היה הוא קנה כנכה.
הוא קנה כנראה הרבה כאלה, וכל חתונה היה לו נייר כזה מיוחד של עטיפות. הוא עטף את הכיסא לגמרי והוא היה מקפיד מקפיד, מקפיד איזה תחמן אתם. לא תאמינו, הוא היה מקפיד להיכנס לאולם עם המתנה הזאתי.
ככה זה עצוב, לא רואים מה זה לא רואים שזה 4 רגליים.
כיסא עטוף מראים את זה ככה ומשחק אותה כאילו זה כבד וזה ודואג שזה ייתפס בווידאו ושם את זה אחר כך במקום של המתנות.
וכמה אולי כיסושים שקל. בקיצור, הבן אדם, הבן אדם, הבן אדם חיתן את הילד שלו. מה אני אגיד לך?
צחקנו עליו אחר כך שהוא יכל לפתוח גן אירועים, כולם החסבירו לו כזה. למה אני אומר את זה? אני אומר את זה, אתה חושב שתיתן 50 ש"ח?
אתה חושב שלא יזכרו לך את זה?
אם יש אנשים שקבעו, הם נותנים 50 ש"ח, ושוכחים לחתום, נותנים 500 ש"ח משיחים לחתום משנים משהו בתאריך משנים פה שם. למי נעים, אחר כך.
לחזור לבן אדם המתנה. להגיד לבצק היה טעות, אף אחד לא חוזר והם כאילו מרוויחים את הכבוד וכאילו זה. אבל זה זה חוזר אליך, בומר, אתה תקבל חפלה כזאתי של סיקים עם בלי חסימות.
בלי זה, זה תמיד יחזור אליך. מה שאתה נותן, חוזר אליך חזרה, אתה לא יכול לברוח מזה, זה עובדה. אז עוד פעם דיבורים יוכלו להועיל, אבל במידה מסויימת והנקודה חמישית הם לא יכולים לשנות את האדם מן הקצה אל הקצה אל הקצה.
אבל הם יכולים להזיז אותו מעט לכאן ולכאן. לכן צריך לדבר, אבל צריך לדבר בהשכל ובהיגיון. אחד הדברים של ההיגיון, זה שאם תיתן אתר 50 ש"ח יחזירו לך גם כן לא הרווחת.
מכל העניין לא תכסה אפילו את האולם.
בדרך כלל זה ככה אדם, במיוחד אצל האנשים הדתיים. יש להם ברוך השם הרבה ילדים אז זה חתונה. לילד הראשון רואה שהביא 50 ילד אצלי, אז הוא גם כן הוא לומד מה לתת בהתאם.
מה אתה חושב? אז אולי בפעם הראשונה הצלחת לעבוד עליו בפעם השנייה? השלישית הוא כבר מחזיק ראש, הוא רואה שזה חוזר על עצמו בסגנון מסוים אז הוא לא.
הוא לא משנה את העניין. טוב, נעבור עכשיו לנקודה.
שישית.
תגידו לי, מה, זה פרא אדם שמע שנתקלתי בביטוי הזה פעם ראשונה בחסידות. אנחנו בעברית שאנחנו אומרים פרא אדם. אנחנו מתייחסים למשהו נורא והיום, ככה פרא האדם.
זה כאילו משהו לא. לא, לא, לא בתקן לחלוטין תורת החסידות. הביטויים שלהם הם שונים לחלוטין.
תורת החסידות אומרת, יש אדם ויש את הסטייה מדרגה מדרגת האדם.
זה פירוש שהוא מאוזן.
האדם פירושו שהוא מאוזן. ברגע שהאדם הוא לא מאוזן או לימין או לשמאל הוא נקרא פרא אדם כמו שיח פרא שגודל.
לצורות שונות של גדילה אז אז אז הדבר הכי מפתיע. החסידות אומרת שאדם שהוא פזרן זה אדם שהוא קמצן, שניהם פראי אדם. לפי הביטוי האותנטי של המשפט, פראי הדם אין פה ויסות נכון בין בין הבחינות השונות.
יש פה.
אדם ששונה.
מהתקן שצריך האדם להיות.
עכשיו, איך האדם מתקן את הפראיות של המידות הפנימיות שלו של הפרס שיש בתוכו?
אז.
קודם כל אומרת תורת החסידות פר אדם. זה אדם שחסר לו דעת דעת בקבלה. יכולת הבדלה.
הגמרא אומרת עם דעת אין הבדלה. מניין מה זה? הבדלה, להבדיל בין טוב לבן, רע.
אם אנחנו רוצים לתקן מישהו שהוא קמצן, אנחנו לא צריכים לדבר עליו תיתן פתח תקין. תשתחרר משהו. לא זה אנחנו צריכים להרגיל אותו להכיר.
בתנועת הנפש של הקמצנות שהוא בכלל יבחין שהיא קיימת בו, שיבדיל.
פה אני קמצן פה אני פזרן הוא קמצן. הוא פזרן שבכלל יוכל להבדיל על הסביבה הקרובה והרחוקה, את בחינת הקמצנות והפזרנות.
אם אתה מרגיל את הבן אדם, לראות את הקמצנות והפזרנות הכנסת בו בחינה רוחנית שנקראת דעת, כי אם יש הבדלה יש דעת ואם יש דת משתחררת.
מה ההבדל בין אדם לפרא? אדם טוען את הקבלה דחת.
דעת זה איזון בין שתי ספירות, ספירת החסד, ספירת הגבורה, צירת החסד בנתינה, ללא גבול וספירת הגבורה. זה קמצנות ללא גבול, האיזון שבשניהם נקרא דעת ולכן אדם שלומד להבדיל דברים בימין ובשמאל על האנשים שסביבו ולא רק בעניין הקמצנות אלא בכלל הוא לומד להבדיל בין בני אדם, תמונות שלהם, החוכמה שלהם.
ההנהגה שלהם.
הכישרונות שלהם וכן הלאה. זה מחזק אצלו את הדעת. אם זה מחזק את הדעת, זה יחזק את היכולת שלו ללכת מאוזן בכלל בעולם.
לאזן בין הפזרנות לקמצנות לאזן בין חסד לגבורה, שזה בעצם האדם השלם, האדם השלם. זה אדם שהולך בדרך המלך בדרך הנכונה, בדרך האמית. אני רק רוצה לומר שמה שאני מצאתי בחסידות, שאפילו קמצנות קמצן או פזן נקראים פרא אדם.
זה היה החידוש אפילו דבר זוטר. תגיד, רוצח, הוא פרא אדם, זה יבינו לבד.
גנב ויגידו פרא אדם. זה מובן, אבל כשיגידו על קמצן או הוא גנב למישהו. משהו יגידו עליו, שמפר אדם יש פה.
של חידוש. יש פה. שלא חשבתי עליה לפני שאמרו לי אותה.
אז מה זה הנקודה השישיתע, ואיך מתקנים אותו באמצעות דעת מה זה דת?
הבדלה באיזה סכום, הבדלה כל התחומים. הנקודה השביעית.
היסוד הזה אומר אותו הרבי המרש ב-1 המאמרים שלו.
ואת הנושא הזה של הדיבור הוא אומר תמיד אתה תזהה את הקמצן ואת הפזרן בדיבור שלהם. עוד לפני שהם פתחו את עוד לפני שהם עשו מעשה, תוכל לזהות חברה מי חושב?
שצריך.
לא, לא צריך, עדיף, ככה עדיף ככה.
אם זה משהו שנוגע לכסף אז תמיד הקבצן, איך אומרים, יעדיף להישאר.
אני חושבת שזה מיותר. אני חושבת שזה אסתר בלי זה, אתה צריך מזגן, לא צריך נכון, לא צריך וכן הלאה. ככה זה בכל הסכומים שאצל הקמצן הוא תמיד בדיבור.
כבר מגלה קודם את הלא.
אז מה בעצם, מה בעצם? מה בעצם התיקון?
בלשונו של הרב, אל מראה שאני חייב להקריא לכם אותו, הוא לקח וחלק דיבור יודעים דאוןן אומר שצריכים ליטיין ומישהו קמצן אומר שאין צריכים לתת מזהה אותו עוד קודם, בדיבור שלו. אז מה התיקון?
אתם מכירים בגרפולוגיה אומרים שאתה מזהה את המהות של האדם באמצעות הכתב. אחר כך, מאוחר יותר גילו שאתה יכול באמצעות הכתב לשנות את מהות האדם, לשנות את הלמדים שלך ואת הנונים שלך, ואת מעל מהשורה למטה מהשורה, שלא תהיה בנסיגה וכל מיני כאלה. ואתה משנה את המהות שלך, אז זה החסידות אומרת יש את זה גם במידת הקמצנות.
האדם יכול יכול לעמוד באופן ישיר ולנסות לתקן את הקמצנות באופן ישיר.
יש אפשרות שהוא יישאר קמצן, אבל יתחיל לדבר כמו פזול. אם האדם עושה את זה בשביל לתקן את מידותיו, זה דבר שהוא כשיר. הוא עושה את זה לשם שמיים.
הוא רוצה להשתנות. קשה לו להשתנות באופן ישיר, אז תמיד הוא ידבר, כאילו ברחבות הוא ידבר ברחבות על חשבון הכיס שלך. כן, הוא ידבר.
ברחבות לא שהוא באמת מוציא את הארנק ומשלם, אבל הוא ידבר באוות. לא זה למשל חבר שלו.
אתה הולך לעשות איזושהי שמחה, אומר לו מה, איפה, באיזה אולם אתה עושה לא מתאים לך אחד כמוך צריך לעשות ברמה וזה אז אז ברור, ברור שאתם יכולים לעמוד מהצד ולהגיד כולו קמצן, למה הוא צריך לשלם את זה? הוא לא משלם את זה, אבל אבל אם אתה מתרגל לדבר, קודם כל, זה האלמנט שאומר הרבי מראה אם אתה מתרגל לדבר בסגנון רחב, אז לאט לאט הסגנון הרחב יעבור את את רף את רף הכיסא ואת רף הארנק שלך גם כן.
לאט לאט.
יתחילו להשתחרר משם. שטרות התחילו להשתחרר משם, צ'קים וכן הלאה. אבל אם אתה?
לא תעביר את זה באמצעות הדיבור, ובכלל כלל שהחסידות, אומרת האדם, זה מחשבה, דיבור ומעשה. אתה זוכר את זה עוד בכרמי יוסף האדם? זה מחשבה, דיבור ומעשה עובר במחשבה.
עובר בדיבור. בסוף יגיע למעשה, אם זה רק במחשבה זה קמצני. אבל אני לא זז אומרים עליי שאני קמצן.
הוא אפילו אומר אומרים עליי הוא לא בטוח שזה נכון.
שומרים עליי שאני קמצן. זה לא יעזור, הוא צריך לדבר בסגנון של.
של איש איש של רכבות ועל ידי זה הוא יהפוך להיות כזה לאט לאט. כמובן שהדברים האלה לא קורים מהיום למחר, אבל הם הם עוזרים לאדם להתקדם. אז זו הייתה הנקודה השישית.
לימד אותנו הרבי מראש השביעית. סליחה, השפעת הדיבור על הקמצאה. דרך אגב, היום במקרה נפלתי על קמצנות בגלל שלמה המלך, שהוא אומר שזה הרעה חולה, אבל אם תרצו תוכלו לקחת הרבה מאוד מהכללים.
ולשייך אותם גם למידות אחרות. אדם שנמצא באיזה שהיא תנועה שהוא כועס על מישהו כועס, כועס והוא מדבר על אותו אדם. מה אני אגיד לכם?
בן אדם הזה זהב, בן אדם הזה. אני אני מעריץ אותו, אבל באמת זה לאט לאט יעזור שהוא גם ירגיש ככה. עכשיו הוא לא מרגיש ככה, אבל לאט לאט הוא ירגיש ככה.
זה. שהיא נכונה לא רק במילת הקמצנות, אבל הרבי מרש מתייחס למילת הקמצנות, אז אני הבאתי את.
את הטיפ הזה לעניין של קמצנות.
עכשיו אני רוצה לתת, כמו שאומרים.
איזשהו איזשהי. יסודית שהיא משחררת הרבה אנשים שאנחנו חושבים שהם קמצנים והם לא קמצנים. באמת, חברה זה הרבה פעמים בא לידי ביטוי ביחס שבין הורים לילדים.
כמעט כל הילדים, כמעט כל הילדים אומרים שההורים קם כמעט וכשמפרט שהם גדלים.
מפרט שהם רוצים שההורים שההורים ימכרו את הדירה שלהם כדי שהם יוכלו לעזור להם לקנות דירה.
הרבה פעמים הילדים רואים את ההורים כקמצנים. הרבה פעמים זה קורה. לפעמים זה נכון, אנשים לא כל כך עכשיו, הרבה אנשים שנמצאים סביבנו הם למעשה לא נותנים את תורת החסידות, אומרת אל תקרא להם קמצנים.
זה לא קמצון זה משהו אחר. ולכן גם הסיכון של זה זה תיקון אחר. מה אומרת תורת החסידות יש קמצן.
בחיצוניות ככה היא קוראת לו קמצן. בחיצוניות מה זה קמצן, בחיצוניות שלמעשה הוא לא נותן.
אבל מה המניע שלו? האמת היא שמתחת כף הלב שלו יש רכבות גדולה ויש אהבה גדולה ויש רצון לתת. יש לו איזשהי בעיה כאן שהוא חושב.
אם אני לא אתן לילדים נניח הילדים זה, אז הם ילמדו להסתדר לבד.
אם אני לא אתן להם, אז הם יהפכו להיות, הם יהפכו להיות לא עצלנים.
הם יממשו את עצמם, יש לו מין מחשבה כזאת, והמחשבה הזאת סוגרת אותו, סוגרת לו את הכיס, סוגרת לו את היד.
אז אומר הרבי הריית במאמר שכשאדם כזה, צריך פשוט להסביר לו תהיה מאוזן. נכון שעל ידי שלא נותנים גורמים לאדם השני להתעורר ולעשות משהו עם עצמו, אבל לפעמים צריך לתת לפחות במינון, אתה הלכת לקצה השני, הלכת בעוצמה לקצה השני וזה לא לגמרי דבר שהוא נכון.
זה הטענה. אז מה בעצם המסר? המסר הוא זה שיש אנשים שהם דמוי קמצנים והם לא קמצנים.
יש אנשים כאלה שנראה לכם שהם קמצנים, והם לא באמת קמצנים. זאת אומרת שנראה בחיצוניות כאילו, אבל יכול להיות שהיא תדבר איתם, תפתח להם את הסוויץ' בראש.
מיהו הקמצן שהסבר לשכלי לא ישנה אותו הקמצן שהוא באמת קמצן.
לא הקמצן הזה שחושב בגלל סיבה מסוימת לא לתת. אם זה סיבה בטלה הסיבה בטל המסובב אז יש עם מי לדבר כמו שאומרים. אז זו.
שהיא חשובה ואני רוצה לומר לכם שבחיים ראיתי הרבה מאוד אנשים שהם טובי לב באמת ושיש להם לב רחב באמת, אבל מסיבות שונות בגלל מה שהם ראו בבית של ההורים והם חושבים שזה ככה נכון לנהוג או מבחינות אחרות.
הם פשוט סוגרים את הכיס שלהם, אבל היה אפשר לדבר איתם. היה אפשר לשנות אותם ולא צריכים לכעוס ולא חייבים לרגוז. יש דרכים נוספות להגיע לאותה מטרה.
זו הייתה הנקודה השמינית שיש קמצן. בחיצוניות איזה צבע יותר חמור.
הטבע של הקמצנות ושל הפזרנות יחד יהיה הקודם בשתי מכתבים באיגרות שלו מתייחס לשאלה הזאת אחת אישה אחת שאלה אותו את השאלה הזאת, ועונה לה באריכות ואחד הוא עושה מזה. פתגם, אז אני בחרתי להביא את הפתגם אז הוא כותב ככה פתגם אפשר לעשות. קמצנות ופזרנות.
הם במשקל= בחסרונם.
למה גם הקמצן וגם הפזרן. שניהם לא מאוזנים, וזהו אדם לא מאוזן, לא משנה במה. אבל כל מה זה משנה אז כל רגע יכול ליפול במכתב על זה שאני מדבר עליו.
המכתב של הרבי הריאץ חלק יוד באיגרות קודש שלו הוא כותב לאדם שמאוד מאוד רצה לתת ולא יכל לתת.
וכמו שאומרים, הוא פשוט קרע ממה שבני ביתו צריכים ונתן, והוא העמיד אותו במקום. ואז הוא אמר לו את המשפט הזה, שהקמצנות והפזרנות, שניהם שליליים במידה= הוא אמר לו, הוא אמר את זה על הפזרן, הוא אמר את זה האלוקים ברא את האדם עם שתי מידות, מידת חסד ומידת גבורה, האדם השפוי והאדם שמאזן בין שתי המידות הללו, האדם הלא שפוי זה או יותר מידי חסד או יותר מדי גבורה.
הכל גבורה, קמצנות, חסד בזרנות. עכשיו ברגע שיש לך מידה אחת שהיא קצת יותר מהזה אז היא אומר, הרבי, מי זה אומר זה הרבי הרשע אומר את זה במאמר ספר המאמרים תתפרס היי, הוא אומר. שכשהבן אדם הוא לא מאוזן בהתפשטות וההסתלקות, כלומר בפזרנות ובקמצנות, כלומר בחסד ובגבורה.
סופו להגיע לאבדון זאת אומרת אבדון או גשמי או רוחני.
אבל הוא מתרסק זה התרסקות. התרסקות האיזון חייב להיות האדם חייב ללכת בדרך הממוצעת, אז עוד פעם אני מסכן פזרנות וקמצנות, שניהם שליליים באותה מידה כי הם לא האדם בהם לא מאוזן.
עכשיו אני.
אני אומר עכשיו משהו שעושים טיפה באמת גבורות. טיפ טיפה.
מה, איך בן אדם יוצא מהקמצנות ללא עבודה עצמית?
או מהפזרנות ללא עבודה עצמית אומרת לך זאת. יש רק דרך אחת. סליחה, אני אומר מראש בקצת קבורה.
חוטף מכה.
מהקדוש ברוך הוא. רק זה, אומר הרבי הקודם בספר השיחות של אותה פריש פיי, הוא כותב.
הייתי חושב ככה, הוא אומר, הייתי חושב שבן אדם יכול להתאזן.
אדם שנמצא במצב שנעשה לו נס, אז הוא מתאזן ומשתנות על מידות שלו, אומר הרבי עריץ, משהו מפחיד.
שגם כאשר קרה לאדם נס, אז לפני שקרה לו נס חברה, זה כואב לי שאני אומר את זה לפני זה קרה לו הנס, הוא הבטיח 1000 הבטחות ואני אעשה ואני אהיה ואני פה ואני שם, והשם נתן לו את הנס.
והוא שוכח מכל ההבטחות, והוא אומר שזה לא נס. זה קרה בדרך הטבע, ולכן הוא לא צריך לעמוד בהבטחות שלו.
ואחד הצדיקים סיפר על קבצן אחד.
שהיה קמצן והיה אוסף כסף. ואיך אומרים? שומר שומר שומר עד שהוא הצליח לעשות חפלה חבילה כזאתי של 80 רובה שזה היה הרבה כסף.
ושמונים ערובה האלה נעלמו.
ענקי נעלמו לו והוא התחיל לצעוק שהוא הולך להתאבד.
בגלל שאיך אומרים הכסף זה היה הנשמה שלו.
באו אליו אנשים ואמרו לו, אם תנדור לצדקה אולי יהיה לך סיעתא דשמיא טינדור שאם תמצא את הכסף תיתן, אז הוא נדר שהוא יתן מתוך השמונים. וחמישה רובל.
+ דבר הוא נדר.
אתם יודעים שבקברות צדיקים מדליקים נר יש מקומות שמדליקים נר תמיד בשמן.
אז הוא נדר, הוא היה, הוא היה קשור לחסידות חב"ד, הוא נדר שהוא ייעשה נר שמן בקברו של בעל נתניה.
ותוך יום הוא הולך ברחוב, והוא רואה פתאום בן אדם מוציא את הארנק, והוא רואה שזה ארנק שלו והוא החזיר לעצמו את האבידה.
ומיד אחרי זה הוא אמר שזה טבע והוא לא ישלם את החמישה רובל ולא ישים את הנר תמיד.
ואז הנכד של בעל נתניה אמר, נו, מה? אתם חושבים שסבא צריך את האור של זה? כתוב בגמרא, שקמצנים, אפילו הציפורים יודעים שהם קמצנים.
איך, איך עושים, איך עושים, איך היו תופסים ציפורים? פעם היו עושים היו עושים, היו מפסמים אוכל והיו שמים, והיו שמים מין כזה נתפסים ברגע שהם יבואו לאכול את האוכל. אז כתוב שכאשר הקמצן שם אוכל הוא שם בקמצנות.
הסיפורים רואים את זה, אומרים יאללה הפועל, אנחנו לא באים.
ואז הם ניצלים כי הם מבינים שלא מתכוון באמת לתת להם. הוא מתכוון לתפוס אותם, הם ניצלים מהמלכודת שלו.
עד כדי כך?
זהו, אני חוזר, חזרה לרבי ארט. בשיחה שלו, ותף ריש מ' שהוא אומר, כשאדם חוטף בומבה, הוא בטוח יוצא מהקמצנות. אבל כשאדם חוטף נס זה לא היה נס, היה טבע, אני הלכתי, וברוב מלאכותי הבחנתי איכשהו מוציא את הארנק שלי שאבד לי והחזרתי לעצמי אותו אז בקיצור, למה אני אספר לכם את זה?
כדי לאיים אין דרכי באיומים.
כי האדם צריך לעשות בכוח עצמו את ההשתחרות, כי אני אומר לכם בניסים זה לא ילך, אז אלוקים לא נשאר לו אלא ברירה אחרת. אז תעשו את זה. תעשו את זה בכוח עצמכם, אל תחכו, אל תחכו לעניין.
טוב, אז זה הנקודה העשירית. הנקודה התשיעית הייתה בין קמצנות לפזרנות. מה ששניהם שווים הנקודה העשירית זה שהצער והנס.
השר מביא לשיתוק, הקמצנות והנס לאו, דווקא לא לאו דווקא עושה את השיתוק של הפזמנות.
זה הקמצנות משתתקת, או על ידי עבודה שדיברנו עליה? כל השיעור באמצעות פעולות או באמצעות, חס וחלילה מכה שהאדם חוטף. אבל באמצעות נס זה לא תמיד עובד.
אז לכן פוסט העניינים בידיים בזמן וזה הרעה חולה של שלמה המלך אומר הנקודה האחד, 10.
זה שבלטני.
היה צריך לאסוף כסף לאיזה פדיון שבויים.
והיה ידוע שיש גביר גדול שכל האנשים שמגיעים אליו הוא נותן לי מין מטבע אחת נחושת שחוקה וזהו. הוא לא לא רצו, לא רצו ללכת אליו כי זה חבל על הזמן.
אבל בעל התניא אמר שהוא רוצה שיילכו אליו. הוא הלך אליו וסיפר לו את כל הסיפור בצורה מאוד מאוד קורעת לב. ההוא הוציא את המטבע הזו של הנחושת ונתן ובלצניה נתן לו המון המון, המון המון מחמאות הלך, והוא קרא לו מהחלון והוסיף לו עוד מטבע אחת כזאת והוא החביר עליו כאלה שבחים עוד פעם.
ואז הוא הלך. אני אומר לכם, זה הלך הלוך חזור, הלוך חזור, עד שהוא בסוף עשה את כל הכסף שצריך.
מה הקטע, הקטע הוא זה שקמצן מלמד את החסדות שבתוך תוכו תוך
יש לב רחב.
ברגע שאתה נותן לו מחמאה הוא מכפיל את עצמו, את הכלום שלו הוא מכפיל. למה אני אומר את זה? משום שהרבה פעמים במקום להחמיא אנחנו אומרים, זה הפרצוף שלך.
זה מה שאתה מביא ליום נישואין? ככה אתה נראה יופי, תמיד ידעתי שזה ככה. אתה כמו אמא שלך בדיוק.
בקיצור.
המסר המסר של המסר של של הנקודה האחד 10 היא זה שהאדם ישתדל.
לא להקשות על הקמצן במילים קשות, אלא להגיד לו איזה שהם שבחים על מה שהוא עשה כדי לעזור לו להכפיל את עצמו בפעם הבאה.
המידה של הקמצנות היא מידה מאוד מאוד קשה לפי החסידות.
והסיבה היא ובטח כל אדם הרגיש. את זה, חוץ ממכם שאתם צדיקים גמורים. אבל אני הרגשתי את זה בחיים שלי כשהאדם עובר איזה שהוא עבירה עובר על משהו שהוא לא נכון, והוא יודע שהוא עושה משהו לעבוד.
למשל הוא משקר והוא יודע שהוא משקר אחרי שהוא שיקר וכבר אף אחד לא רואה אותו. הוא מרגיש סליחה על הביטוי זבל בפנים יש תחושה של ריקנות, של עשיות, של אחד שלא מצליח לגבור על עצמו.
איש לא טוב עם עצמו. אחד מגדולי החסידות בעל החידושי הרים המר. מה שמפריע לי אצל הקמצן, זה שהוא גם מתקמצן והוא גם מרגיש אחר כך טוב.
שאלו אותו החסידים למה הוא אומר כי הכסף נשאר אצלו.
כשהדם עבר עבירה, אז הוא עבר, אז הוא נהנה לרגע. אחר כך הוא מתחרט. בשביל מה עשיתי את זה?
אבל שהאדם התקמצם הוא לא אומר למה עשיתי את זה הבוכסה נשאר בכיס?
אז הוא אומר, אכן המידה הזאת היא המידה בין הקשות ביותר לתיקון, וזה המידה שלמה המלך אומר שהיא רעה חולה, שיש לאדם.
האדמור הראשון, המייסד חסידות דיגור.
המצווה של צדקה בדור שלנו. אני חושב. האמת, אני אגיד לכם בדור שלנו, בגדול, בגדול.
בקטנה, אתה יכול למצוא אנשים שיודעים תורה, אתה יכול למצוא אנשים שיודעים להתפלל, אבל זה לא כמו בדורות של פעם אתם יודעים, שבדורות של פעם הייתה צורה כפל כפלא. ממה שיש היום והתפילה הייתה כפל כפלה ממה שיש היום, אבל יש משהו בדור שלנו שלא היה באף דור קודם, שזה מצוות הצדקה. הדור שלנו מצטיין במידה הזאתי.
בגלל השפע. בגלל הלב הפתוח גם כן הלב יותר פתוח. עציון במשפט תיפדה ושיעורי בצדקה, העבודה, העבודה שלנו היום זה עבודת גמילות החסדים.
עבודת צדקה זה עיקר העבודה שלנו. לכן, אם תמיד הקמצן היה איש בזוי, אז בדור שלנו הוא בזוי שבבזויים משום שמי שבסוף יביא את ביאת המשיח זה האנשים שנותנים לא האנשים שמתקמצנים, זה הכלל הפשוט.
ופעם שאלו אותי אנשים ובזה אני רוצה לסיים. הרבי מלובביץ' במשך שעות ואני זכיתי לקבל עשרות של דולרים ממנו.
ובמשך שעות שעות שעות שעות עמד וחילק חילק והחלוקה לא כמו שאולי יכולים, לטעות שהוא עשה את זה בשביל של האנשים יהיו ברכות או של האנשים יהיה דולר לסגולה אולי היה מחלק סגולות. הוא נתן דולר, כדי שהם יתנו אותו לצדקה. זה היה הס.
הצד האנשים היו שאומרים את הדולר שהוא נתן נותנים דולר חילופי לצדקה, זה היה הפדיויון דולרים.
נתן, אבל השאלה הגדולה אתם יודעים, אני מדבר איתכם על חלוקה פשוטה של דולרים. זה היה מגיע לשש 7, 8, 2, 10, 1000 בחלוקה פשוטה, דולר. בפעם ואני מדבר איתכם משנת תף שין מם 1985 עד שנת תף שין נון ד.
במשך השנים הללו, בכל יום ראשון ומחלק כזה סכום. אז תגיד לי כשאתה רוצה בסדר, זה הלך לצדקה. אתה רוצה לחלק כזה סכום לצדקה עשח שתיים 10 ש"ח, 10 $1000.
יש לך כסף?
שים אותו בצדקה, למה אתה עומד על הרגליים שלך מחייך ומקבל אנשים בגיל למעלה מתשעים.
ואומר להם עוד ברכות ושומע אותם, וזה ולמה בעמידה ולא בישיבה. אני חשבתי פעם הוא רצה ללמד אותנו מסר רצה להראות לנו עד כמה זה חשוב. עד כמה זה חשוב לתת אפילו דולר, אבל תיתן זה= אפילו דולר, תיתן ופעלת אפילו דולר ואני אסיים בסיפור הייתה אישה אחת.
בחוץ לארץ, סיפור אמיתי שהיא הייתה תורמת מכספה למוסדות בירושלים, אבל איך אומרים? ההצגות שלה היו מאוד מאוד קטנות, והייתה יכולה לצאת לישיבה. צוות צק דולר וחצי.
שולחת צ'ק דולר וחצי זה היה זה היו ההשגות שלה. בקיצור, היא נותנת את הדולר וחצי הזה פעם לישיבה הזו לא משנה. היו הרבה אנשים, הרבה מוסדות שבכלל לא טרחו לכתוב קבלה על סכום שכזה.
קבלה+ לשלוח את זה בדואר. אז מה נשאר להם מהדולר וחצי שהיא נתנה שום דבר, היה מוסד אחד בירושלים, שהקפיד לתת לה.
כל פעם קבלה על מה שהיא שלחה, והגיעו ימים קשים למוסד והמוסד עמד ממש ממש ממש לפני סגירה. ואז מגיע הטלפון מעורך דין בחוץ לארץ, שאמר שאותה אישה נפטרה והיא השאירה ירושה גדולה. אבל היא כתבה בצוואה שאת הירושה יחלקו לפי% לפי האנשים ששלחו לקבלות.
כי מי ששלח לקבלה, סימן שהוא באמת צריך. אז הוא קיבל את מה שהיא נתנה לו והם קיבלו סכום יפה מאוד.
חיפשו סכום יפה מאוד, והמוסד ניצל אז רגע לרגע, חשבתי לרגע, חשבתי לרגע שחשבתי שמפה מי מי מגיע לו? צלש הגזבר של המוסד הישר שכתב קבלות, אבל אחר כך שמעתי הצלש, מגיע לה משום שהיא נתנה את הדולר וחצי+ פעם נתנה אותו+ פעם נתנה אותו ולא התייאשה מלתת אפילו סכום קטן.
כשאנחנו מדברים על נתינה, לפעמים אדם חושב אם אני אוכל לתת חצי מיליון דולר בשמחה, אלוקים תביא לי 20, אני אתן לך מה הבעיה, אבל אבל האמת זה שגם מהכלום שלך אתה יכול לתת משהו ולתת משהו ולתת משהו ולתת משהו ואתה עושה וזה הרבה. הנה. אתם רואים שפרוטה לפרוטה לפרוטה לפרוטה בסופו של דבר גם גרמה לשורה גדולה של מוסד טוב מוסד חיובי ומוסד בונה.
אז תיקחו לתשומת לבכם, רעה, חולה שלמה המלך אמר.
אני אחזור חזרה שלא נשכח מרוב קמצנות שלא נשכח. מהמר שלמה יש רעה אשר הייתי תחת השמש, ו רבה היא על האדם. היא רובטת חזק, איש אשר ייתן לו.
האלוקים אושר ונכסים, וכבוד ואיננו חסר לנפשו, מכל אשר מכל אשר יתווה, ולא ישליטנו האלוקים לאכול ממנו מפרשים למפרשים אלוקים לא נותן לו לשלוט על הכסף של ההוא שבוי בכסף שלו והוא לא הבעל הבית עליו. אנחנו רוצים להיות.
משוחררים, ציון ציון, נשמתית, שבנשמתנו. תשתחרר כאשר זה שובע בצדקה כאשר אנחנו נדע לפתוח את הלב ואת היד ואת הכיס גם למעשים טובים וגם לצדקה גשמית בפועל ממש.
