תמליל אוטומטי מהשיעור (יתכנו שגיאות):
פרק ה' פסוק י', כי לא הרבה יזכור את ימי חייו, כי האלוקים מענה בשמחת ליבו.
פסוק אחד מהקשים ביותר ופועלת אפילו להסביר את החיבור הפשוט של המילים. קשה לנו אפילו רק לחבר את התחביר של המילים אנחנו מתקשים.
הראשונים מסבירים כי לא הרבה לסגור את ימי חייו האדם צריך לזכור שימי חייו אינם רבים, אז יש פה סירוס מסוים במילים, כי לא הרבה יזכור את ימי חייו, אז יזכור צריך להיות המילה הראשונה כאילו האדם צריך לזכור שמאיר הם לא רבים. ולכן.
הוא צריך להנות ממעשי ידיו ומכישרונותיו ומכוחותיו שנתן לו האלוקים.
עוד בעולם הזה כמה שיותר, כי האלוקים מענה בשמחת ליבו.
כי האדם יכול לבוא בטענה ולומר.
אני לא נעים לי, לא בא לי, לא מתחשק לי אנשים. מסתכלים עליי עין הרע ובגלל הדברים הללו עלול קצת להתעלם ממה שיש לו וקצת להרחיק את מה שיש לו ולא לראות את מה שיש לו ולא להשתמש במה שיש לו. אז אומר לו שלמה המלך, אתה עושה טעות, אתה צריך להשתמש במה שנתנו לך.
בכישרונות שנתנו לך בכסף שנתנו לך בשמחה שנתנו לך.
ולבוא לידי מצב שאתה יכול?
למצות בעולם הזה את המתנות הטובות שקיבלת.
עכשיו על מה מדובר פה? אני רוצה קצת להרחיב. מדובר פה על פחד גבהים, פחד גבהים.
זה לא רק כאשר האדם עולה לא רק כאשר האדם עולה על איזה בניין גבוה ומסתכל מלמעלה למטה.
תחת גבהים זה גם כאשר האדם מקבל איזה מתנה מאת האלוקים הוא מתחיל להסס אם להשתמש בה הוא מתחיל לפחד. איך זה יראה שאדם כמוני ממצא דברים שכאלו? מה יגידו כולם?
איך אני יתפס בעיניים של כולם.
כשמדינת ישראל.
כבשה שטחים.
במלחמת 6 הימים, אז מיד.
נגמר המלחמה, התחיל סדר שמנסים.
להגיד לאומות העולם שאנחנו מתכוונים להחזיר את אותם שטחים שאנחנו כבשנו.
ומאז, עד היום אנחנו עומדים בסדר הזה שאנחנו עומדים ומתנצלים לפני אומות העולם.
שבעצם אנחנו בסדר. בעצם אנחנו לא נלחמים בעצם, אנחנו הצבא הכי הכי הגון והכי מוסרי והעולם עומד וצוחק עלינו.
מה הסיבה שהעולם לא מקבל את ההנהגה הזאתי, משום שכאשר בן אדם לא שלם עם עצמו כאשר בן אדם מרגיש שיש לו איזה שהוא חיסרון בהנהגה שלו?
אז אם אתה לא שלם עם עצמך, על אחת כמה וכמה שאנחנו לא נהיה שלמים עם מה שאתה עושה.
וזו אחת הבעיות שבקטן נמצאים אצל בעיות שנמצאות אצל כולנו.
יש אצל כולנו את התנועת נפש הזאת.
שאנחנו חוששים.
להשתמש במה שנתן לנו האלוקים. אנחנו מפחדים. אנחנו מפחדים שאולי אנחנו לא ראויים.
אנחנו מפחדים שאולי לא מגיע לנו. אנחנו מפחדים שאנחנו בעצם אוכלים את פירותינו בעולם הזה. זה תנועת נפש פנימית, שכל אחד בסתר ליבו יכול להודות שהוא חווה אותה.
ומה בעצם התיקון לאותה בחינה?
להפסיק בלשון של השיחות של הרבי להפסיק להיות חגב.
פרשת שלח בתורה מסופר על המרגלים שהמרגלים.
אמרו.
שהעם היושב בארץ ישראל, הם ענקים ואנחנו לא נוכל להילחם בהם. מה הבעיה במילים האלה שהם אמרו? הפסוק מתבטא והנהי בעינינו ככה גבים וכן היינו בעיניהם.
אנחנו תפסנו פחד תפסנו הסתכלנו על עצמנו כמו אנשים קטנים.
וכתוצאה מהפחד הזה וכתוצאה מההסתכלות הנמוכה הזאת.
אנחנו בעצם הפכנו להיות קטנים בעיני עצמנו, ואיבדנו מהכוחות שיש לנו אז התנועת הנפש עליה. אני רוצה לשוחח היום. זאת תנועת הנפש שבה שלמה המלך.
בפסוק שלנו להכחיד שלמה המלך. בא להגיד תדע לך, קיבלת כל מיני מתנות. אתה לא צריך להצטדק בפני אף אחד.
אתה צריך להשתמש באותם המתנות שקיבלת, כי האלוקים מענה בשמחת ליבו מענה בשמחה.
פה זה הפירוש שהקדוש ברוך הוא מעיד.
שאם אני לא הייתי רוצה שתשתמש בדבר לא הייתי נותן לך את זה, ואם אני נתתי לך את הדבר, סימן שאני רוצה ואתה ראוי וזה שייך לך וכן הלאה. אם הקדוש ברוך הוא נתן לעם ישראל שכל אם הוא נתן להם עוצמה ואם הוא נתן להם כוח, אם הוא נתן להם ערך אז הם צריכים לעמוד על הערך שלהם בתוקף, בחוזק ואפילו שכולם צועקים עליהם, שהם גזלנים ושהם גרים.
חמצנים שהם רוצחים ושהם עושים מעשים לא הגונים. הם צריכים לדעת מי זה שנתן לנו את הארץ הזאת. נתן לנו אותה הקדוש ברוך הוא.
אנחנו לא מתרשמים מענה בפה שלי. זה זה שהאלוקים נתן לי את הדבר. אם הוא נתן לי זמן שהוא רוצה שיהיה לי, וכל זמן שהוא נתן לי אני מתנהג בהתאם.
זה זה. שהיא מאוד חשובה, הרבה פעמים בחינוך הילדים. יש לנו ילדים חכמים והילדים והילדים הללו שומעים כל מיני דברים.
והם לומדים לענות לנו גם כן.
הם לומדים לענות כל מיני מילים. מאוד מאוד חזקות, מאוד מאוד תקיפות. אז למה אתה?
למה אתם עושים לנו ככה? אז למה זה ככה? ולמה פה?
התשובה שאומר שלמה המלך, צריכים לענות רגע רגע, רגע, אני יכול להיות שטעיתי, יכול להיות שאני לא צודק במה שמסיים אז כיוון שהקדוש ברוך הוא שם אותי, האבא או אותי האמא אז סימן שהוא נתן לי את הכוחות לדעת מה לעשות ומה להגיד ולעמוד בכל התוקף סביב העניין הזה.
כלומר, שאנחנו צריכים להפסיק להתנצל באיזשהו מקום להפסיק להתנצל כלפי עצמנו, להפסיק להסביר לעצמנו שאנחנו לא יודע. אולי הוא באמת צודק. אולי הוא באמת אני לא בסדר?
אולי באמת אני לא ראוי. אולי אני באמת לא זה. זה מין פחדים פנימיים שאדם נושא נושא נושא עם עצמו והוא אוכל את עצמו בהם כל הזמן.
ובעצם.
התורה אומרת לך שהקבלה חזקה שלך הייתה?
אלוקים שהאלוקים נתן לך את הדבר והוא נתן לך את זה בשמחה. הוא נתן לך את זה בגלל שהוא רצה שזה יהיה לך. אז מדוע אתה אוכל את עצמך?
עכשיו מה שיש לנו ללמוד זה הייתה הקדמה. זה ההקדמה למשמעות של הפסוק מה שלנו. יש עכשיו ללמוד בשביל החיים האישיים שלנו.
זה שאנחנו צריכים לדעת לתרגם נכון את תנועת הנפש החגבית. ככה אני קורא לזה. תנועת הנפש של המסכנות של האדם, שחושב שלא מגיע לו של האדם, שסבור שאנשים שעומדים מולו צודקים בטענות שהם טוענים.
אדם שמתמלא בחוסר ביטחון, כל התחלואים. תחלואי הנפש האלה הכל כך מוכרים לנו שיש מישהו שרוקד לך על המצפון, נותן לך את ההרגשה שאתה לא בסדר והוא הבדר. ולכן אתה צריך לפשוט את התפקיד שלך ולתת אותו.
לא וכן הלאה.
איך אנחנו מתמודדים מבחינה נפשית עם כל עם כל התסבוכת הזאתי שמתרחשת הרבה פעמים נגד עינינו?
אז אנחנו נדבר על כמה וכמה נקודות שבעצם ליקטתי אותם מהחסידות כולה. זאת אומרת מהרבה מקומות בחסידות שמתייחסים לתנועת הנפש שלנו התנועת הנפש הנפולה היעודה, מנסים להבין מאיפה היא הגיעה ומנסים לתת לנו איזה שהם תובנות איזשהם, מחשבות איזה שהם מדיטציות שיכולות לעזור לנו.
לתרגם את המצב שלנו בצורה הנכונה.
ולהפסיק להרגיש שלא מגיע לנו בשעה שאלוקים נתן לנו. אלוקים בחר בנו. אז אנחנו צריכים להבין שהוא רוצה את טובתינו ולא משהו אחר.
אז הנקודה הראשונה.
שמעניק לנו אותה הבן של בעל נתניה, הרבי האמצעי ב-1. המאמרים שלו, הוא אומר, כלל כל כך עמוק מצד אחד וכל כך פשוט מצד שני וכל כך חשוב להתבוננות שלנו. הרעיון הוא כזה, כל העולם כולו בנוי מאור וכלי כל העולם פירושו שכל השפעה בעולם.
אם אני רוצה לתרגם את זה למילים פשוטות, יש לי רעיון, זה העור, יש כלי, זה הביצוע של הרעיון.
יש לך אדם שהוא חזק בעור? יש לו הרבה רעיונות. יש לך אדם שהוא רעיונות, אין לו אבל הוא חזק בביצוע האדם השלם.
מה הוא אדם שנופלים לו? הרעיונות האמיתיים והנכונים והמתאימים לאישיות שלו.
בית הראיונות היפים והנהדרים עללו גם הצליח לבצע את מה שנקרא להפסיק את זממו, להפיק את רצונו להפסיק את מחשבתו ולבצע את הדבר הזה כמו שצריך.
יש לך בן אדם שאתה רואה אותו מכנסיים שלא קרועים? אתה שואל אותו למה מכנסיים שלא קרובים? הוא מספר שראה סיפור מאוד יפה על העץ והוא החליט שהוא רוצה לרכוש את הציפור, לרכוש להשיג את הציפור הזאת.
אז נו אז אני עשיתי. תרגילים והבאתי סולם ועליתי וטיפסתי. כן.
מאיפה עשית פה, פרחה. זה דוגמה לאדם שניסה לעשות המשכה מסויימת של אור, אבל הכלי שבו הוא השתמש כדי לתפוס את הציפור. לא היה הכלי הנכון, זה בן אדם שהוא.
ניטרל יש לו, יש לו מין נתק בין העור לבין הכלי. זה בן אדם לא מוצלח. אדם מוצלח בעולם הזה, זה אדם כזה, שמסוגל גם ליזום איזשהו מיזם וגם להוריד את המיזם הזה ולבצע אותו כאן למטה, בהצלחה.
בקידוש כתוב, באיזה שבת אנחנו אומרים פסוק מהתורה מהספר בראשית אשר ברא אלוקים לעשות? אז חכמינו זכרונם לברכה אומרים, אשר ברא אלוקים לעשות, לעשות, לתקן.
האדם צריך לעשות אז אם השאלה אם האדם נולד מתוקן התשובה היא בהחלט לא, כי אחרת מה הוא עושה כאן בעולם? הוא נולד כדי לשפר גם את עצמו וגם לשפר את העולם.
הלשון של חזל הוא לא לפור ראה אלא לשבט יצרה. אלוקים ברא את העולם כדי שנעשה אותו יפה יותר שפגש אותו, פרשה את רבי עקיבא ושאל אותו מי עושה מעשים יותר יפים, אמר לו, בני אדם עושים מעשה יותר יפים.
ברא את העולם והם עוטפים את העולם יותר יפה ויותר משובח, זה התפקיד שלנו, אז אנחנו בהחלט לא כמו שאנחנו מוצלחים. אנחנו צריכים לעשות משהו כדי להיות מוצלחים.
הרעיון הוא זה לא מה שאנחנו מרגישים אלא מה שאומר האלוקים שברא אותנו, אז בתורה הקדושה כתוב שהאדם נוצר כדי לתקן את עצמו וכדי לתקן את העולם. הוא לא בא פה לעשות כיף. הוא בא לעשות איזה שהוא תיקון, זאת אומרת שיש משהו מקולקל שאותו צריך לתקן וזה המושכל הראשון של כל יהודי.
אז עכשיו הנקודה הראשונה, ההצלחה באה מעת הקדוש ברוך הוא, זה נכון ובתנאי שהאדם יודע לכוון את הכלי בצורה נכונה.
אם האדם יודע לכוון את הכלי בצורה נכונה אז תבוא לו הצלחה אם הוא לא מכוון את הכלי בצורה הנכונה או לא תבוא לו הצלחה.
כולנו פה בעולם כדי לכבות לחבר בצורה נכונה את האורות ואת הכלים.
אדם שמצליח לגרום לך פיק ברכיים כשאתה מסתכל עליו ואתה רואה איזה שהם וואו, מי יכול להגיע לזה והוא נותן לך תחושה של אפס. כשאתה עומד לידו ואתם בוודאי מבינים על איזה תחושה אני מדבר. האדם הזה, אומר הרבי.
האמצעים, מה שיש לו זה לא אור וכלי אלא אור בלי כלי.
יש אנשים שיש להם המון עוצמות עוצמות פירושם אורות האורות הללו, אם הם היו מתחברים בתוך כלים. אתה בכלל לא היית מרגיש שהוא עושה אותך? אפס.
כשאתה עומד לידו זה שאתה חף שאתה אפס. וכיוון שאצלו אין כלי אדם שמחובר ביחד עם כלי אדרבה אתה מתחיל לרצות גם לחבר אורות וכלים. אתה מתחיל לרצות גם לעשות גם להפיק, ויש לך מין אמון פנימי שאתה גם תצליח.
אם.
אתה אומר ליד בן אדם שלא נותן לך סיכוי והתחושות שהוא מקרין עליך אפילו בלי מילים הן תחושות כאלה. שמע, זה לא פשוט מיוחד. אתה באותו התחום שבו הוא מקרין עליך את התנועה של הסיות באותו התחום.
לא באותו התחום, יכול להיות שיש לו תחומים אחרים שהעור והכלי שלו התחברו יפה באותו התחום באמת הוא שהוא חיבר עור וכלי הוא יכול להיות מורה טוב גם כן, אבל באותו התחום שהוא נותן מין הרגשת אפס.
זה בגלל שיש לו המון המון עוצמות, יש לו המון כישרונות, אבל הוא לא מצליח לממש אותם, או לפחות לא מצליח לממש אותם בגדול, מצליח לממש אותם מאוד מאוד בקטן.
זה כלל שכותב אותו, הרבי האמצעי שיכול לעזור לנו להבין שכאשר אנחנו מגיעים לאיזה שהיא השפלה עצמית, לאיזשהו יאוש פנימי, כתוצאה ממשהו שראינו או ממשהו ששמענו זה בכלל לא אומר שלנו. אין יכול להיות שלאותו אדם יש הרבה אור, ולנו יש מעט אור וכן יכול להיות.
אבל זה לא אומר שלנו אין יכולת לחבר את מעט האור שלנו אל כלי ולבצע דבר יפה מאוד. לעומת זאת, אותו אדם יכול להיות שיש לו אור עצום, אבל העור העצום הזה, כשהוא יבוא לידי מימוש, הוא לא יכנס בתוך כלי. התוצאה תהיה שזה רק משהו ראוותני, חיצוני, אבל שהוא לא הצליח לממש את עצמו בגדול.
אתה רואה משהו?
מה שאתה רואה נותן לך תחושה של של זה קורה. הרבה פעמים שאנחנו יושבים באיזשהו דו-שיח, מישהו או עם משהו נפגשים עם איזשהו אדם, וכל דבר שאנחנו רק פותחים את הפה הוא כבר יודע, וכל דבר שאנחנו רק רק מצייצים, הוא כבר היה שם, וכל שהוא לא משקר כל דבר שאנחנו רק פותחים את הפה הוא כבר היה וכל דבר שאנחנו למדנו כבר שנה והוא כבר מכיר ואז נותן לנו.
יש לי מין הרגשת אפסיות ליד הבן אדם הזה. אז אומרת תורת החסידות שהאסיות. המסקנה שאתה מסיק כי הסיוט היא מסקנה לא נכונה, משום שהבן אדם הזה ההקרנה הזאת שכאילו אני כל יכול ואתה אפס?
ההקרנה הזאת זה בגלל שיש לו המון המון אור, אבל חסר לו כלי. אילו היה חסר לא היה חסר לו כלי אז זה כל העוצמות הרוחניות האלה. במקום שהם היו מוקרנות עליך כדי שתתבטל בלי שהוא שם לב.
זה ככה, כן?
בסדר, זה ככה במקום שזה יהיה מכוון עליך. כדי שזה יתבטל זה היה מופנה לאיזשהו אפיק של עשייה. בכלל.
לא היה לו זמן.
להרשים מישהו? עצם זה שהוא עסוק, בלהרשים אותך בהרשמה ברמה כזאתי שהיא משאירה אותך בקנטים זה מוכיח שיש לו המון אור, אבל האור הזה הוא לאו דווקא לכן אל תתייאש, כי יכול מאוד להיות שאם אתה תתנהג כמו שצריך, תוכל לקחת את האור המועט, אפילו שיש לך לחבר אותו בכלי והן מאושר יותר ממך. זאת אומרת אתה תגיע לאיזה שהן, הצגות.
מאוד מאוד משתלמות ומאוד מאוד גבוהות באותו התחום שיש לך.
זה כלל מאוד מאוד חשוב, קודם כל כההבנה בחיים היום יומיים שלנו. החסידות אפילו נותנת לזה דוגמא.
עם ישראל כשהוא רצה להיכנס לארץ ישראל הוא פחד המרגלים פחדו ממי מטיפוסים שנקראים ענקים.
הענקים האלה גרמו להם לחשוב מי הם, ואנחנו כאלה דרדסים קטנים. אנחנו כלומניקים אנחנו חייבים. אנחנו לא נוכל לעמוד בפניהם.
זו היתה תנועת הנפש שלהם. אז מערכת החיסון כתוב?
שהענקים האלה, יש להם שם אימים איימים באלף זה, לשון אימה. הם יודעים, העוצמה שלהם הייתה בלהפיל עליך. אימה לא שלהם יש באמת.
משהו פנימי, אלא שהם רק מומחים בלעשות לחר שאתה תהיה מפוחד זה זה החיסרון שלהם. ברגע שזה אתה תפסת את הסימן שהם לקחו אנרגיה ולא השתמשו בה כדי לממש דברים, השתמשו בה בגלל שאתה תראה טישור.
וזה איזשהו חיסרון זה לא מה זה חיסרון עכשיו הבעיה של המרגלים, זה שהם נפלו בפח הזה. הם הסתכלו על אותם אנשים. וואו, לא יכולים לעמוד, זה לא נורמלי, אי אפשר אי אפשר לנצח דבר כזה.
עכשיו כל אחד בחיים שלו יש לו, יש לו מהלכים כאלה בחיים שלו, הוא רואה איזה שהוא משהו וזה זה את זה. אני לא נצליח את זה, אני בשום פנים ואופן לא יאכל, לא יאכל להתקדם עם זה, זה אני בבעיה אז כשאדם נמצא בתנועה הזאת.
הוא נופל, אבל הנפילה שלו היא לא נפילה פשמית. זה לא סיבה אמיתית לנפילה. אז אומרת נורת החסידות, אברהם אבינו נקרא האדם הגדול בענקים.
מה זה, האדם הגדול בענקים? יש אנשים שהם נקראים אימין.
שהם עושים אותך מאוים? אבל אברהם אבינו כל אדם שנפגש איתו, מה העוצמה של אברהם אבינו תעשה גם אתה יכול תמצא את הכוחות שלך. לך יש גם עוצמות, זה אברהם אבינו.
זה המהות הפנימית של אברהם אבינו. לכן הוא נקרא הגדול בענקים ענק. סתם זה שום דבר גדול בענקים.
זה אחד כזה שכשאתה עומד לידו, אתה מרגיש מה זה כזה. פשוט אני אני גם יכול, גם אני רוצה.
גם אני יכול להיות מחובר לאלוקים וזה מה שעשה אברהם אבינו. כל אדם שהוא נפגש הענק, לא הגדול בענקים. האדם הענק נותן לך את התחושה אני מיוחד.
רק אני, רק אני, רק אני, רק אני זה על תנועת הנפש שהוא מקרין. ואז אתה הופך להיות מאוד מאוד מכווץ, בלי שאתה שם לב שאני את זה לא יוכל לעמוד בו, אז זה ההבדל. בין הקדושה לבין הקליפה.
אז עד עכשיו דיברתי על. אחת.
מתוך 6 שאני רוצה לדבר בקצרה, הנקודה הראשונה, איך האדם משתחרר מהחגביות הנפשית.
שהוא צריך להבין, שאותו אחד שהקרין עליו, את העוצמה הזאת, שגרמה לו להתכווץ אותו אחד בעצם הוא אור בלי כלי ולא צריך להתרגש ממנו. הוא לא כזה עוצמתי. הוא לא כזה מסוכן.
הוא רק עושה רושם הוא הוא עושה עליך רושם, הוא מצליח להוריד לך את הרוח במפרשים. יש בזה גם כן סוד שברגע שהוא מצליח להוציא ממך את הכוח של האמביציה.
ליזום הוא מקבל את אותו הכוח ויש אנשים שהם נבנים מבחינה פנימית. הם נבנים מאותם הכוחות שהם סוחבים מאנשים אחרים. הם ריקים, ריקים, בפנים, ריק אמיתי בקבלה ושיש להם ואקום ריק.
זה שאני לא ריק רק מזה אני ריק אפילו מהאוויר ריק כלום, וכל פעם שיש ואקום הוואקום הזה מושך, הוא מושך, הוא מושך, מושך, מושך אליו כוחות.
הוא לוקח אנשים בעלי יוזמה. אם יש בן אדם שכל באה איתו במגעת מרגישה מרטוט. אז את יודעת בדיוק מה הוא עושה.
הוא שרב את האנרגיה הפנימית שלך אז אז אז האדם צריך להיות חכם, אל תלך אחרי החגביות. ואם קרה שלך, אם אם קרה לך שכבר נסחפת אם קרה שכבר מישהו שאב אותך אז אל תיבהל. אתה צריך לחשוב עכשיו מדיטציה פנימית להבין שאין לך אחרי מה להסחף אין ממה להיבהל אין ממה להיבה להתרשם.
בסך הכל הבן אדם הזה הוא ברמה מאוד מאוד מסוימת, אבל אני רואה.
שאני זוכר שהייתי פעם באיזה שהוא שיעור.
והרב רב אחד דיבר והוא דיבר, הוא לא דיבר הרבה תוכן, אבל הוא מאוד מאוד הרשים בציטוטים שהוא אמר ופתאום הוא עבר לאיזשהו משהו של דרך, אגב.
אתם יודעים. בבית המקדש היו משמרות של כוהנים.
ובתנך מופיעים מופיעים השמות של 24 שמות משפחה עתיקים של הכוהנים של משמרות הכהונה מלפני למעלה מאלפיים שנה.
אותו.
בנאדם הזכיר ככה בדרך אגב.
פתאום את העשרים וארבע משמרות האלה, והתחיל להגיד משמרת ידעיה ומשמרת זה ומשמרת זה, ומשמרת זה וככה אמיתי. המנה, 24.
וכאילו אין נראה שכבר אין לו מה לזכור בראש אז זה זה נפל לו הוא הכל זוכר בעל פה.
זה גרם להרבה מהחברים שישבו איתי בשיעור גרם להם חלשות. הדעת מאוד מאוד גדולה. וואו, איך זה, מה זה הדבר הזה קורה פעם אחת התנ"ך זוכר את כל השמות עם הזה ועם כל הזה, אבל אחר כך התברר, הבן אדם הזה חזר על זה לפני השיעור, ושינן את זה כדי שהוא יוכל להרשים.
אז זה בדיוק המחשש. אני רוצה להעביר, יש לך אדם שזה שיש לו אור וכלי אדם שיש לו אור וכלי לא מנסה אף פעם להרשים אותך בידע שיש לו, לא מנסה להרשים וזה מופיע בדף זה. וזה וזה.
וזה היה שמה בעמוד זה וזה, ובשורה השלישית, מלמעלה, החמישי מלמטה נפתח, תסתכל טוב, תראה את האות השלישית, הוא לא מנסה להרשים אותך וכי הוא חכם, הוא כבר יודע שהוא חכם, הוא לא צריך שתקבל ממך את הפידבק, אבל אדם שהוא ריק אז הוא מנסה אותך להרשים.
ואחר כך, כשאתה חוקר פנימה, האם יש פה פנימיות אמיתית? האם באמת כל התנ"ך עצור ורשום בזכרונו?
לא, הוא פשוט חזר.
לפני השיעור כדי להרשים. אז זה הידע הזה, והתנועה הזאת הנפשית יכולה לעזור לנו הרבה מאוד אחרי שכבר נסחטנו, אחרי שכבר נשאבנו בלא הודה, בלא בלי ששמנו לב. יש הרבה אנשים שהם מאוד מאוד מוצלחים בכמה תחומים, אבל כשאתה מדבר אתה מרגיש שזה כמו, הוא לוקח אותך ושם אותך בסינאר שלו.
אתה מרגיש כמו כמו כמו גמד ליד הבן אדם העוצמתי הזה.
וזה בהחלט.
תנועה שהיא לגמרי לא לא נכונה ולא חיובית, וצריך לברוח ממנה להתעלם ממנה.
נעבור לנקודה השנייה.
כל אדם יש לו מוח, כל אדם יש לו לב. מה ההבדל בין המח לבין הלב, אומר לו. תורת החסידות, המוח של האדם הוא בא מעולם התיקון.
מה זה עולם התיקון? עולם מובנה, עולם שיש לו דירוג יש לו מעלה, יש לו מטה, יש לו סדר והדרגה, זה עולם התיקון שאתה רוצה להביא רעיון שכלי אתה צריך להגיד אותו שלב אחרי שלב מטבח על גבי אבן וכן הלאה כדי שהדברים יהיו מובנים. זה עניין של שכל העניין של הלב.
השורש הפנימי של הלב אומר תורת החסידות בא מעולם שנקרא עולם הטוב העולם, הבלבול.
ולכן אנחנו רואים הרבה פעמים שהרגשות שולטים בנו, שהרגל ששולט אתה לא מצליח בדיוק לאבחן. אתה לא מצליח בדיוק להרגיש? האם אני צודק?
אולי אני נוסחה, אולי אני יותר מידי נותן כאן תשומת לב לבחינה הזאתי, אולי אין סיבה כל כך להיבהל מהעניין. המוח דואג להשאיר אותך בצורה מדוייקת. כמה צריך להתפלל מהעניין ואילו הלב סוחב אותך.
למחוזות מאוד מאוד, מאוד מאוד רחוקים. זה טבעו של הלב, אז עד כאן הסברתי את ההבדל שבין מוח ללב כשההבדל ביניהם. זה תוהו בתיקון לעומת המח והלב.
כשאנחנו מדברים כעת על הבחינה של הענקים הגדולים, שמפחידים אותנו זאת אומרת אותם הבחינות בעולם שגורמות לנו להיות חגבים הבחינות הללו כתוב בחסידות.
הן יונקות לא מעולם לא מעולם התיכון, אלא מעולם הטוב, הן לא באות מעולם תיקון, אלא מעולם הטוב. הוא מעולם הבלבול, העולם שבו האורות והכלים לא מתחברים זה עם זה עכשיו. איזה לפי זה אני שואל אותכם שאלה פשוטה, איזה בחינה של הענקים הענקים המפחידים האלו?
אל מי הם מדברים יותר, אלא השכל שלנו, או אל הלב שלנו.
הלב שלנו, המידות הפנימיות הן שייכות לעולם התוהו. אנחנו יודעים שכל אחד מבין את השפה שלו אתה מדבר בשפה של תוהו, אז הכלי שמבין את השפה הזאת והכלי שהוא הלב שהוא מבין את שפת התוהו. זה המהות הפנימית של עולם הלב וכיוון שכך.
הרבה מאוד פעמים.
כשאדם יש לנו ידיד קרוב משפחה שאנחנו מרגישים שהוא נמצא בדאון, אנחנו שואלים אותו למה?
והוא מתחיל לספר לנו מה הם הדברים שהובילו אותו לרמה מאוד מאוד שפלה בעצמו. מישהו גרם לו השפלה? מישהו גרם לו להרגיש אפס?
כי עז העם הוא מרגיש, אני אפס, כי הוא עז.
אז מה שאנחנו צריכים לעשות לו לעזור לו זה לנסות להזיז אותו מעולם. הלב לעולם השכל. הוא נמצא באיזה שהיא בעיה לדבר איתו על אותה בעיה.
ולהתחיל להראות לו שהוא לא כזה אפס והוא לא כזה כלום והוא לא כזה למטה. הרבה פעמים אתה פוגש את זה אצל אנשים אצל זוגות שהם חיים בצורה לא בריאה ולא תקינה ואתה רואה שאחד מרגיש את עצמו כל הזמן שהוא צריך להתנצל וכל הזמן שהוא לא בסדר וכל הזמן שהוא לא מעניק. וכל הזמן הזה, השני גרם לו מין שאיבה כזו פנימית.
אבל כדי לשחרר אותו משם.
הכלל הראשון זה צריך להיות באמצעות השכל, רק השכל יכול להציל את המצב או לא נכון. הנה אתה חכם. הנה את החכמה.
הנה מה שהוא אמר עלייך זה לא נכון. הנה מה שהיא אמרה עליך זה לא נכון. וכן הלאה, להעמיד את הדברים על דיוקם, הנה יש לך נקודות יפות, הנה אמרת דבר הגיוני וכן הלאה.
הרבה פעמים זה יכול להיות בין מורה לתלמידים, שהתלמיד סופג כל הזמן על השפלות עד שכבר נראה לו כל פעם שהוא פותח את הפה זה טמטום עוד יותר גדול ממה.
היה קודם, ובעצם הסיבה לכך היא סיבה של שאיבה פנימית שהאדם שעומד מולו שואב אותו ולוקח ממנו את האנרגיות שלו. ואיך אנחנו מחזירים אותו? למטב זה להעביר אותו מעולם טוב לעולם.
התיקון להעביר אותו מעולם, הלב לעולם השכל, זה מה שאנחנו יכולים לעזור לו כשאנחנו מדברים על עצמנו כשאנחנו מדברים על עצמינו, אומר הרבי ב-1 מהמכתבים שלו שהאדם חייב להיות בעל.
לב אמיץ.
כדי לעמוד בפני הענקים לעמוד בפני.
התחושות שמנסות להוריד אותו, מה זה לב, אמיץ? לב, אמיץ. זה לב שמסוגל לקחת סיכונים.
אנחנו, כשאנחנו מקובעים על משהו שאמרו לנו או משהו שאנחנו שמענו, או משהו שאנחנו מרגישים בעצמנו. איזה שהם מחשבות הרסניות שמטיילות לנו בראש. אז, כדי שהאדם לא יפול בתוך.
השתלה הפנימית הזו שלא ייכנס באמת לתוך הסרט הזה שעשית רכה, רוצה להכניס אותו זה רק עם לב אמיץ שאומר לה מה זה לב, אמיץ, לב, אמיץ זה לב שעובד בכוח למעלה מהצברות וההגיונות, שאומר הלב.
לב, עמית פירושו לב שעומד בתוקף ובחוזק למעלה. מההגיונות שהלב בעצמו אומר, התחושות של הלב, הרבה פעמים אומרות לנו איזה שהוא דבר אני מרגיש מטומטם, אני מרגיש טיפש. אני מרגיש לא חכם.
אני מרגיש זבל או כל מיני פלנגים כאלה ואחרים שהאדם מרגיש כתוצאה ממשהו שהוא לא יודע להגדיר בדיוק מה. לא תמיד הוא יודע מה.
כדי שהוא.
הוא יחזיק מעמד ואומר הרבי, הוא צריך לב, עמית, בלב יש שתי בחינות. יש בחינה חיצונית שהיא יכולה לספוג כל מיני מסרים מבחוץ ויש בחינה פנימית עמוקה ששם נמצא הלב והאמיץ שאותו אנחנו צריכים לפתח לב. עמית, שאני אומר בתוקף זה לא נכון, מה ההסבר שלך?
זה לא נכון, אבל אני מרגיש שזה נכון. ההרגשה שלך לא נכונה ואתה עומד.
בתוקף.
עד שהגל הזה עובר.
ואחרי שהגל הזה עובר, אתה מחייך לעצמך ואומר את זה.
סיכיתי. איך חשבתי כזה שטות? איך היה נדמה לי שאני צריך לוותר על על על התפקיד שלי, על המשרה שלי, יש כזו הלכה בשולחן ערוך שאומרת שאם בא אליך בן אדם שהוא עבד אצלך ואתה טעמת עליו איזה שהיא טענה.
והוא כל כך נעלב, אבל.
אתה יודע מה? עזוב, עזוב, אני לא רוצה לעבוד אצלך. אני לא צריך את הכסף שלך.
אני לא צריך טובות שלך. אני הולך ודי. ויוא וקורא את הדלת.
עכשיו, אחרי שבוע ימים, הוא בא ואומר תביא את הכסף שמגיע לי. אמרתי לו אמרת שאתה לא צריך את הכסף שלי.
אתה מחלת?
על כל הכסף?
אומרת התורה, אין דבר כזה. יש דברים שהאדם אומר בשעת כך יש דברים שהאדם אומר בשעת עלבון, לא מתייחסים לזה ברצינות, לא לוקחים את זה ברצינות בא אומר התורה. אותו דבר זה ביחס ללב האמית.
אתה נמצא באיזה שהיא תנועה של דאון ואתה רוצה להגיע להחלטות דווקא בתנועה שאתה בנעכות הנפש. אתה רוצה עכשיו להגיע להחלטה? מה ההחלטה לעשות ככה או לא לעשות ככה?
לזרוק את זה או לא לזרוק את זה לקבל ממנו או לא לקבל ממנו.
תעשה טובה לאנושות. אתה לא מקבל החלטות עכשיו.
מה פירוש שאתה לא מקבל החלטות? אתה אומר לעצמך, אני עכשיו לא שפוי, אני עכשיו לא יכול לקבל החלטות. מי זה אומר לך את זה?
עלה והאמיץ אומר לך את זה, הלב הפנימי שבך צועק לך את זה. אתה נמצא עכשיו בתנועה מסוכנת, אל תגיע להחלטות מסוכנות. זה מאוד חשוב.
בשעת מריבה, מאוד חשוב בשעת מריבה, אז בא לך עכשיו להגיד. אני אגיד לך אחור כל כל הסודות וכל הג'יבה, וכל הדברים הסודיים, וכל הכל צריכים סותחים סותרים, סופרים אחר כך רוצים להתחכם.
כבר אין לאן לחזור כי אנחנו כמו שאומרים, סגרנו את כל שרפנו את כל הגשרים האפשריים.
מאיפה זה בא מזה שהאדם לא מוכן להודות בעצמו שהוא נמצא באיזה שהוא מצב? עכשיו אני לא יכול להיות שופט, אני נוגע בדבר. אני מרים ידיים, אני עכשיו לא בפוקוס מלא עם האדם.
היה מעיד על עצמו. אם האדם היה מודה לעצמו שהוא נמצא עכשיו במצב שהוא לא יכול לשפוט.
היה נהדר אז הוא היה שותק. המצב רוח היה עובר, הוא היה חוזר חזרה לעצמו, היה שמח שהוא לא עשה טעויות, אבל ברגע שהאדם לא מעניק לעצמו את האפשרות של לב, עמית לב, עמית זה שהוא אומר לעצמו כשמגיע מצב שאני מרגיש שאני לא במיטבי, אני שותק, אני לא מגיע להחלטות. אני לא עושה דברים חפוזים.
זה הלב האמית שכל אחד צריך להגיע לעצמו גם כשאתה רואה דברים מאוד מאוד, מאוד מאוד, מאוד מאוד שרומזים לך מכל הצדדים שאתה לא בסדר.
אתה מספיק. צריך להיות חזק בנפשך.
להבין שגם אם יש משהו שאני צריך לשפר, אני עדיין בן אדם.
עדיין יש לי דברים טובים, יש לי דברים חיוביים וצריכים אותי וגם אם כולם צועקים לי דברים שהם לא בדיוק שצריכים אותי ולא בדיוק שאני בסדר. אני אחכה שהגל הזה יעבור ואני לא אתן לעצמי להיות להיות בעיני מחוץ הרוח כל כך ישפלות כל כך שיהיה לי קשה אחר כך לתקן את.
המצב הנפשי שאליו אני הגעתי אז אז האומץ. הלב זה הנקודה השנייה.
שהיא קשורה לך גביות המוח, שליט על הלב. המחשבות ההרסניות.
אומנם עוברות בין תעוד המוח כי המוח הוא החושב, אבל מי שמוליד את אותם המחשבות זה הלב. הלב הוא זה שמוליד את אותם המחשבות הלב.
ומהלב זה עובר אל המוח. בלב יש שתי בחינות מבחינת חיצוניות הלב, מבחינת מדיניות הלב, הבחינה החיצונית היא זו שסופגת את מה שאומרים כולם.
הבחינה הפנימית אותה אפשר לסגל.
עוצמה הלב עצמי לב שמסוגל להכיל גם מצבים קשים, אז זה לא שהמוח הוא זה שאומר משהו והאומץ הלב הולך נגד המוח. זה החיצוניות של הלב, אומרת משהו. היא מעבירה את זה דרך הרמקולים של המוח והאומץ של הלב, מכניע את זה זה האומץ של הלב.
ולמעלה מטעם לדעת לגמרי החיצוניות של הלב. הרבה פעמים מדברת כאילו בהיגיון, מה אתה אומר שהוא כלום? מה אתה אומר שלא הולך לו?
מה אתה אומר שאין לו מזל? תראה, הוא עושה את כל השחיתות שבעולם והולך לו. זה אנשים תמיד מדברים בסגנון הזה הם עושים כל מה שבא להם ותמיד הולך להם.
יש להם מזל. זה תמיד השורה התחתונה, הרשעים מצליחים, אתה אוכל תל אביב. אז מה העומד תעשה טובה לאנושות?
אל תגיע להחלטות עכשיו?
אתה עכשיו נמצא באיזושהי סערה.
מי שמסביר לך כאילו בהיגיון שזה הולך להם והולך להם, והולך להם, והולך להם אף פעם לא ייפלו. הם לא יודעים מה זה ליפול ואין להם ואין להם איך זה עיתונות עליהם. באמצעות הדגלים של המוח אומץ הלב שומר, אני לא זז מהעקרונות של האמת של היושר של הצדק.
אני לא זז מהם, הם מצליחים שיצליחו, זה הגיוני, זה לא הגיוני מחשבה כזאת, אבל אומץ הלב מסוגל להביא את האדם מאיזה שהיא עוצמה.
שגם כשהיא לא הגיונית אני אחזיק בה, ואז הוא נותן לה גל של הזמן לעבור ואז זה סיכוי שהוא יהיה מאוזן.
האדם צריך ללמוד בחיים שלו להסתכל באותיות הקטנות מה פירוש אמרו לך דבר?
בסדר?
אני אבדוק אותה מי אמר שאני מיד להשתטח על הרצפה? אפילו שזה נראה במכה הראשונה, כאילו דבר גמרת אותו? והרבה פעמים זה קורה שכשבן אדם מרצה את הטענות שלו על מישהו נראה לך צודק לגמרי במאה% אחר כך אתה שומע טוב מה שהוא ענה לו, כי שם את הטענות שלו לגמרי אחר כך עוד פעם הוא טוען עליו זה צודק, אתה מסתכל על עצמך, אתה אומר אני יו יו, כל רגע מישהו מצליח לשכנע אותי בצד השני?
זה אומר לך התורה תשמע, תראה הכל. אחרי שתראה הכל. תתחיל אז להתבונן בשכל, בתמונה, בדת, בצורה פנימית, ואז תוכל להגיע לאחרימיד אל תיסחף.
כשאתה שומע עכשיו אתה אומר אל תגיד זה צודק, אתה שומע את זה עכשיו, אל תגיד, זה צודק. עכשיו זה ענה על הקנב, גם הוא לא בטוח שצודק עד שלא נראה את השורה האחרונה. אנחנו לא בטוחים מי צודק, לא יודעים מי צודק, וזה כלל מאוד מאוד יסודי.
זה בא כאשר יש לך איזושהי עוצמה פנימית, אומץ הלב שברור לך שיש דברים. יש מצבים. יכול להיות שיגידו לך משהו.
יכול להיות שילמדו אותך, משהו שלא ידעת או שלא ראית וכן הלאה. לב, עמית, זה אפילו יבוא כל השכל שבעולם אחרי שהגעתי למסקנה.
אז אני כבר לא. אני לא מתמודד עם הסברות שאתה תביא לי, כי אני יודע שהסברות שאתה תביא לי יכול להיות עכשיו סברות שבאות כתוצאה מעילבון כתוצאה מבושה כתוצאה מחוסר מוטיבציה. אני לא מתרשם מזה, לא אני רוצה לבדוק את הדברים כמו שאני נמצא במצב טוב במצב שפוי.
אם הגעתי למסקנה במצב שפוי, אני לא זז ממנה.
. שלישית אחרי אומץ הלב.
האדם בדרך כלל.
נמשך בדעותיו, אחרי הבריאות החסידות מתמודדת עם הסברה הזאת גם בהקשר של בעיית החגביות, שעליה אנחנו מדברים היום.
שהאדם מרגיש את עצמו, חגב דרך אגב, החגב בתורה זה לא החגב בעברית החגב בתורה זה שבלול. זה זה מין מין ברלה, כזה מין בעל חיים.
שמיד מתכנס בעצמו כשבא מישהו ומפחיד אותו זה זה מישהו שהולך עם הבית שלו ביחד. יש כמה בעלי חיים כאלה. הצוו נקרא חג.
בחלק מהמקורות הקדמונים השבלול הוא חלק חגב חילזון, זה חגב. זה לא החגב הזה שקופץ במנטר בזה.
זה בעל חיים שהוא כיפות בעל לבוש שריוני, כזה שהוא בעצם מתכנס בעצמו.
אז המשמעות של חגב זה שהוא למה מתארים את הבעל חיים הזה דווקא שאתה בא לפניך דבר כנפת בעצמך והוא זה כמו שאומרים היום בעברית. הבת יענה שהכניס את הראש שלו באדמה, עזוב אותי, אל, אל תבלבל אותי עם עובדות. אני יש לי תיאוריה, אל תבלבל אותי עם עובדות, אז זה תנועה של חגב וזה תוצאה של איזה שהוא פחד פנימי, שזה חוסר יכולת התמודדות.
טוב אז את בדרך 4 החסידות ואומרת יש לפעמים שהחגביות. היא לא באה לאדם שהוא אשם בה. יש לפעמים שהיא באה לו בגלל שכולם אומרים לו דבר מסויים.
כשכולם אומרים לך דבר מסוים, קשה לך מאוד לעמוד נגד אותם האנשים.
והסיבה לך, מכיוון שהרמבם שהיה רופא גם גוף גם רופא נפש, טוען שטבע האדם להימשך אחרי הדעות של האנשים שסובבים אותו.
כלומר שהטבע של האדם, זה לקבל בסוף מה שאנשים מסביב ואומרים אז אם כולם אומרים ככה אתה מטומטם, אז אתה אמור בסוף לקבל את זה. להשתכנע מהעניין.
אז המצב קשה לפי זה, מה שמסבירה תורת החסידות.
מפרש את הפסוק, ואני בעינינו, ככה גבים וכן היינו בעיניהם. אז מפרש את תורת החסידות ככה ונהי בעינינו. ככה גם אם היינו בעיני עצמנו ככה גביע, וכיוון שבעיני עצמנו היינו ככה גביעים וכן היינו בעיניהם.
כלומר הרבי טוען בכמה וכמה שיחות מאמרים אסוך על הפוך.
אתה טוען שהאנשים מסתכלים עליך כגגב ובגלל זה הפכת להיות חגג, ואני טוען שאתה הסתכלת על עצמך כגב, והם הסתכלו עליך וראו אותך כחגב, ולכן אתה רואה שהם אומרים שאתה חגב זה מצחיק. הטבע של האדם זה שהוא נמשך בדעותיו אחרי בריאותיו. אנשים אומרים את זה אני לא מה שאני חושב שאני ולא מה שאתה חושב שאני אלא אני מה שאני חושב שאתה חושב.
אז אז זה נכון אני זה מה שאני חושב שאתה חושב שאני. אבל החסידות מחדשת שמה שאתה חושב שאני או מה שאני חושב, שאתה חושב שאני זה התחיל ממה שאני חושב שאני זה היסוד הפנימי, אתה על עצמך. הסתכלת כגב?
האנשים קנו טלטו את האנרגיות והתחילו להגיד עליך שאתה חגב, ואז הם אומרים לך, ואתה מתחיל להשתכנע, כולם אומרים עליי שאני חגב.
מספרים בבדיחה.
שאדם מגיע הביתה פעם והיה מאוד עצוב, היה שמה משהו בבית הכנסת ואשתו של אותה. למה אתה לא כל כך עצוב? אז הוא אומר לה.
שהשמע שהעליב אותו.
הגבאי העליב אותו, מה הוא אמר לך? הוא אמר שאני משוגע, אז היא אומרת לו מה אתה שם? על הגבאי הוא אומר משהו, שומע שאחרים אומרים לי זה לא שהוא באמת.
אז זה בדיוק.
החשידות טוענת שיש לו, ממה יש לו, ממה יש לו, ממה באמת להיעלב? כי אם כולם אומרים וזה בגלל שהוא הקרין את זה ברגע שהוא יפסיק להקרין את זה, אז כולם לא יגידו. יש ביטוי שאומרים אותו ככה ביידיש.
אוי ואילן אוילר זה העולם. האנשים גוילש הם גלמים, אוילם גוילם גולם. זה מה שאתה עושה מה שאתה נותן לו יש לו מה שאתה לא נותן לו אין לו.
אם אתה מקרין שאתה חכם, אז האויילם יגיד שאתה חכם. אם אתה מקרין שאתה גויל, אז העוילם יגיד שאתה גוילם האוילם. זה בחינה מסוימת של לא אומרת כלום.
בעצם העולם לא אומר שום דבר, הוא אומר. מה זה שמכניסים בתוכו מה שמקרינים בו? אז זה גם.
חשובה כשנתכם אותה ככה.
גם בעיני עצמו יש חגב בעיני עצמו ואחר כך הוא הופך להיות חגב בעיני האחרים.
אז מה שחשוב זה שאתה בעיני עצמך לא תהיה גב. מי שרוצה להסתכל על איך אומרים על המציאות הישראלית שלנו, הביטחונית הישראלית שלנו. זה ממש בנוי בצורה כזאת.
אנחנו קודם כל חדבים ואחר כך גם בית הדין בהאג. מרגיש שאנחנו אנשים מאוד מאוד מאוד חגביים, אז זה מתחיל קודם כל מעצמנו. ברגע שאצלך דבר מסויים ברור ובטוח, זה הופך להיות גם אצל האחרים.
ברור ובטוח.
ברגע שאצלך זה לא בטוח, אז מה אתה רוצה שאני אהיה יוצר ציוני ממך אם אתה תהיה ציוני אני אהיה רבע, אבל אם אתה לא, אז אתה רוצה שאני אלמד ממך ציונות. מה אנחנו מחפשים? יותר מדי אישורים מהאחרים ואנחנו לא מבינים את העוצמות שיש לנו.
אנחנו המאשרים הגדולים של העולם. העולם מסתכל עלינו, והעולם רוקד לפי החליל שלנו, רק שאנחנו לא מוכנים להודות בזה.
נעבור לנקודה רביעית.
בעלי המוסר אומרים שיותר קשה לאדם לשבור מידה אחת בתיקון המידות מאשר ללמוד את השס כולו. בעל פה תיקון של מידה אחת. זה דבר שהוא הרבה הרבה יותר מסובך, יותר קשה התיקון של המידות.
לימוד השס בא מעולם של סכל, זה עולם התיקון, תיקון המידות.
תקן את הבחינה המסוימת של ה של.
עולם התוהו ששמה יש בלבול גדול. יש קושי. אנחנו רואים הרבה מאוד אנשים שלמדו הרבה, והם חכמים מלומדים.
אינטליגנטים ברמות, אבל כשזה מגיע לאיזה שהוא עניין בנפש הפנימית שלהם, שזה מגיע לאיזה שהוא עניין.
באגו שלהם, הם הופכים להיות חיות, יש לך בן אדם שהרבה הרבה יתעסק בשכל, אבל במידות שלו הוא כמו ילד קטן בן 3. ממש ככה. אתה לא יכול לדבר איתו.
אתה לא יכול לדרוך לו על הרגל. הוא לא, הוא מיד מגיב בצורה בוטה, קשה מאוד להתעסק עם בן אדם שכזה החסידות טוענת.
שהאי אפשר לאדם להיות אדם שלם בלי שהוא יעשה אי-קףיה בלשון.
עסק שראושו כפיה, כפייה פנימית.
לא יעזור כמה שלא תלמד, אם לא תעשה, כפייה ללב כפייה למידות המידות, יישארו מידות לא מתוקנות וכאשר המידות לא יהיו מתוקנות מה תהיה התוצאה הישירה, הרעה לאדם? מה שאמרתי קודם.
החגביות באה מעולם התוהו.
התוהו שייך ללב, כי גם הלב, במה התור, אם תיקנת את הלב.
כן, אז גם החגיות לא תוכל לחדור לתוכך, לא תיקנת את הלב בהתקפה. אז החגיות תוכל לחדור בתוכך כפיית המידות והפירוש שאתה עושה לא מה שבא לי, אלא מה שצריך.
מה שצריך פירושו שכל מה שבא לי זה לב השאלה מה מפותחת. יש לך בן אדם שאוהב ללמוד, אוהב ללמוד והוא עושה תארים וכל מיני פרופסור אדם גאון. אבל מאיפה זה בא לו מהבעלי אז הלב שלו מתוקן או לא לא מתוקן.
כיוון שהלב שלו לא מתוקן. כאשר יבוא משהו מסביב וירה פנימה.
לכן אתה יכול לראות הרבה אנשים חכמים שהם מלאים בבעיות נפשיות מלאים. אתה לא מבין הוא כזה חכם.
הוא כזה.
גרון. למה הוא כזה?
למה, מה קרה?
מה זה למה? למה זה ככה? אינטליגנציה רגשית זה בא כתוצאה מזה שהאדם עבד על מה שבא לי שלו כל זמן שהלש שבא לי שלו הוא לא יעבוד, ומשם ילד קטן בגנון.
ואז כל עלה מידה כל בקוף וכל בף, כל עלי מידה שיבוא יגלגל אותו בכל המדרגות ככה בשניות. למה? מכיוון שהחגביות שזה.
הגולמים האלו, שכל מיני אנשים זורקים בחלל שהם גורמים לאדם לכיפות מצפון גורמים לאדם איזה שהם תחלואים פנימיים הם יכולים להיכנס.
רק במקום שאפשר לתדרים שלהם להיכנס. יש מקומות כאלה ששמים מכשיר שהטלפון לא יכול לעבוד, שמה גם האדם יכול לשים לעצמו מכשיר כזה. אבל החזית אומרת מילה אחת בתנאי שהוא יעשה בהגה החסידית הווידס ככה אומרים את זה עבודה הווידי.
מה זה הוויידס התקף האדם הכי חכם שבעולם, אם הוא יעשה התקפיה זה אדם חסין אש.
אדם שלא יסיט כאילו זה אדם שלא יעמוד בכל רוח מצויה. תעיף אותו מכל המדרגות יגלגל אותו. לא משנה כמה שכל יש לו, הוא יכול להמציא תיאוריות.
ברגע שהוא מתגבר על מה שבא לי, הוא בעצם כמו שם על הלב שלו. יש משחת שיזוף הוא שם על הלב שלו משחת שיזוף. הקרניים האלה של עולם התוהו של האלה שמקרינים כדי שאתה תהיה גב לא.
להודות עליך, לא עובדות עליך משום שכל אחד וחוזר לרעיון שאמרתי קודם כל אחד מדבר בשפה שלו, כל אחד בשפה שלו. אז כדי לדבר לחגביו ואת שפת הלב כי הלב זה טוב והאלה, שמעיפים עליך את האטמוספירה הזאת. הם גם כן טוב, אז הוא לא מדבר על סיכף.
הוא מדבר על ללב שלך, אם תשים משחת שיזוף על הלב זה לא יפגע. לא לא ידבר אליך בכלל? אתה שומע בן אדם שאומר ירדו עליך ירדו, ירדו, ירדו, עליו ירדו עליו, ירדו עליו, ירדו עליו.
ואתה רואה אותו אחר כך אני מחייך, תגיד, מה, מה, זה, מה, מה, מה, איך?
איך אתה יכול?
מה קרה? מה מה היה?
לא ראית איך הוא השפיל אותך ליד כולם?
הוא השפיל אותי.
בעיניי ראיתי אנשים כאלה והם לא כאפתנים. הפוך לגאפתנים הם אנשים שעבדו על עצמם.
זה בכלל לא.
אבל כולם מרכלים עליך מוישה, כולם נגדך. כל הרחוב מדבר אלייך.
זה עושה להם טוב שידברו.
בכלל לא נוגע לו בגרוש בגרוש הייתי אחד כזה אומר לי אמרתי לו, אני לא מסוגל להבין. הוא ניגש ללוח שנה, ככה אני רואה את הלוח. ניצן תולש את הדף, אמרתי לו, זה הדף של אתמול, זרקתי אותו בפח.
מה שמדברים היום מחר.
לא מתרגש לי כלום.
זה אדם בריא בנפשם, איך אדם מגיע לבריאות הנפש הזאת, שזה לא לא פוגע בו? לא משבש לו את היום. אתם מכירים את עצמכם שמי שאמרה לכם פעם משהו בטלפון, ופתאום?
עושה לי את היום.
מה אמרו לך?
לא יודע. אמרו לי רמזו לי.
עזוב, אז תעשי פעם שניה ל לעבוד. נו, אז מה?
לא, אני לא יכולה. אחרי מילים כאלה אני לא יכולה, לא יכולה טוב. זה כמה שעות במיטה ואחר כך זה.
אבל למה? מאיפה זה בא? רק.
אחת. סליחה, אם אתה רוצה, מה את החסידות אתה?
יכול לפתור את.
הבעיה הזו, אם אתה תלמד לעשות את קאפיה, בא לי כוס קפה עם שתי סוכר, אשים אחת מה, מה יקרה? איזה אסון יקרה? שום דבר על הפרינציפ אחת.
מה יקרה?
הכפייה הפנימית הזאת נותנת לנו עוצמות במצבי אמת, במצבי אמת שאנחנו באמת צריכים להתמודד עם משהו אמיתי עם איזה אכזבה גדולה, עם איזה שהוא קושי גדול עם איזה שהוא, משהו שקשה מאוד להכיל אותו. פגיעה לא נורמלית. זה יופי.
זה תלוי בך. אם אתה לוקח על עצמך את העבודה הפנימית של האדם, לא להיכנע לכל מה שהלב אומר.
אתה מאמין את הלב שלך? כלב חסין אש. אז מה הנקודה הרביעית?
במילה אחת?
הכורח של העבודה צריכה להיות עבודה, עבודה פנימית עם הלב, ואז יש לאדם עוצמה חזקה להתמודד עם כל מונע.
