עשיתי לי בריכות מים

תמליל אוטומטי מהשיעור (יתכנו שגיאות):

הפסוק שלנו היום בקוהלת פרק ב פסוק ו. הוא ממשיך לתאר מה שהוא עשה זה הניסוח שלו. עשיתי לי בריכות מים,
להשקות מהם יער צומח עצים הלשון הזה, יער צומח עצים מלמד ששלמה לא מדבר על עצי פרי. הוא מדבר על עצי סרק בהחלט, האבן עזרא. המפרש המיוחד של התנך טוען שזה עצי ברוש, וארזים, שאומרים ברווש וארזים זה קצת כפל, כי הברוש הוא אחד מעשרה מינים של ארזים.
האור הן גם כן וכמובן עץ האז ארז הלבנון יש כמה 10 סוגים.
אז העצים הללו, כמו עצי היער בפרט, מקבלים גזע מאוד רחב.
ובגלל זה הם זקוקים להרבה מאוד מים וזה הפשט ששלמה אומר שהוא עשה בריכות מים מפני שצריך הרבה מאוד מים.
לדברים הללו זאת אומרת להשקות אותם, זה הפשט.
ברוב וליותר פנימי. המדרש נותן פירוש ובתוכו תת. פירוש מה? מה זה? הסיטי לי בריכות מים בפשט שוב בריכות מים זה בריכה, יצר בריכה שתקלוט את מי הגשמים תשמור עליהם כדי שהוא יוכל לקחת דליים ולהשקות את עצי היער. זאת אומרת לעצי היער, דרך אגב, מעניין, עצי הפרי נקראים בלשון של המשנה בית השלחים.
בית השטחים, זאת אומרת, יש בית השלכים ויש שדה הבעל שדה. הבעל זה שדה שמקבל את מן הגשם. שדה השליחים זה יכול להיות שדה הלבן. זה חיטה, זה יכול להיות גם מה שאנחנו לומדים כאן. בפסוק זה עצי, משחק עצי סרק לא מסתפקים ככה אנחנו לומדים, כאן לא מסתפקים במים של הגשמים בלבד, זאת אומרת אז היער, מתוך עצי האלה בעלי הגזע הגדול.
אם אתה רוצה פיתוח מוצלח של העץ הזה, הוא צריך לקבל מים בתוספת, וכל הפנים שלמה החליט שהוא בונה בנוסף למאה גשמים שהם יקבלו, הוא בונה להם בריכות כדי שהוא יוכל להשקות אותם, גם בעידן שיש מחסור בגשמים או בזמן הקיץ, בזמן שאין גשמים, זה הפשט.
מה שלומד המדרש הוא מפרש בריכות מים בצורה יותר רוחנית. אנחנו נתייחס לפירוט בפירוש הרוח.
את המשמעות הפנימית של הדברים מבחינה מוסרית. אז ברשותכם, קודם מה שאומר המדרש המדרש אומר שכותי.
מים אלו הדרושנים.
אנחנו יודעים שהתורה נמשלה למים.
והאנשים?
שם חנן אותם בפה, תור שמסוגלים להעביר את המסר בצורה בריאה. נקראים דרשנים בריכות מים, דרשנים, פה אנחנו שומעים שלמה המלך שהוא יוצר, הוא הראשון מתאר שהוא יצר.
לעצמו אנשים פרסומאים שיפרסמו את
כללי המלכות והממלכה שלו.
לפי הפירוש הזה של המדרש עשיתי לי בריכות מים, פשוט השקעתי בבני אדם שילמדו טוב מה אני רוצה מהעם ויעבירו להם את זה בשפה ברורה.
לפי המשמעות של הפרשנות הזאתי, מה ההמשך של הפסוק? עשיתי לי ברכות מים, להשקות מהם יער צומח את שיאים. אנחנו לא בורחים מהמשמעות הזו שעצה היער זה עצי סרק. זאת אומרת מדובר בממשל לאנשים שאינם חכמים בצורה מיוחדת. יש אנשים שהם נושא פריז. הם נשאלים כי האדם את השדה לעץ עושה פרי, ואדם שהוא- חכם לעץ ישרק, זאת אומרת, אין ממנו תוצאות.
מעניינות אז שלמה המלך מתאר שהוא שלח את הדרשנים להשקות את עצי היער, לעשות להשקות מהם יער צומח עצים, זאת אומרת שגם האנשים הפשוטים יוכלו לקבל.
מהחוכמה של התורה, זה זה הפרשנות הראשונה. המדרש מוסיף.
מי אילו הבריכות? המים אלו תינוקנו תינוקות.
בית רבן שהם עדיין עוסקים בלימוד בלשונו של המדרש, אני רוצה להקריא את הלשון שלו להשקות מהם יער צומח. עצים אלו התינוקות שהם לומדים. אנחנו אוחזים בשבועות של הקיץ גם בלימוד של פרקי אבות, ושמה כתוב שאינו דומה מי שלומד כשהוא צעיר למי שלומד כשהוא זקן, מי שלומד כשהוא צעיר אז הוא כמו דיו לומד תורה, או כמו דיו, הכתיר חדש ומי שלומד על?
ובוא מבוגר יותר אז הוא דומה לדיו הכתובה נייר מחוק. זאת אומרת, זה לא שעל נייר מחוק הדיו לא נספגת ולא נקלטת, היא בהחלט נקלטת ובהחלט אפשר לתפוס את הכתב ממנה, אבל אפשר גם לזייף אותה. לזייף את השטר כיוון שהוא נמחק. פעם אחת אפשר למחוק אותו פעמים נוספות אז הלימודים בגיל הצעיר הם יותר משמעותיים ולפי המסר הזה שלמה מתאר שהוא השקיע.
בדור הצעיר, בדור שמתחיל את החיים שלו מתוך תקווה ואמונה שזה הזמן המתאים להשקעה של לימודים. עד כאן זה הפשט. עכשיו מה שאנחנו רוצים טיפ טיפה להעמיק זה בניסוח של שלמה.
הוא הוא, יש לו, הוא ישקע. הוא עשיתי לי בריכות מים להשקות מהם ייער צומח עצים. מי זה? היה צומח? עצים כמו שאמרתי קודם האבן. עזרא אומר שזה עצי הברוש+
עזים, כלומר עצים שלא עושים פירות. ואף על פי כן שלמה בחר להשקיע בהם טוב. אז מבחינה חיצונית אנחנו לומדים ששלמה היה בן אדם.
שרצה להשקיע גם ביופי רצוני של העיר, לטעת עצי מה שנקרא אצלו ולאו דווקא עצי פרי. זאת אומרת, לא כל דבר צריך להיות עם מטרה שאני נהנה ממנו. צורה מוחשית זה גם על נעל העיניים.
גם דבר חשוב זה הפשט, אבל ברובד הפנימי. יש פה דבר שצריך לתת עליו את הדעת ששלמה השקיע בדברים, השקיע והשקיע הרבה כסף, כי לבנות בריכות בימים ההם, לשמר את מי הגשמים לפי פרשנות אחת לפי פרשנות שניה. בחזל זה שהוא חפר יותר.
עד שהוא הגיע למאה התאום.
ועשה מעיינות ממאה התהום.
וזה לזה הוא קורא בריכות מים יש שתי פרשנויות למילים, בריכות מים. יש כאלה שפרשו שזה בריכות כפשוטו, יש כאלה שפרשו שזה היה מעיין זאת אומרת כמה אתה מוכן להשקיע בעץ שאינו עושה פרי ועץ עושה פרי משקיעים הכול, אבל בעץ אינו עושה פרי כמה אתה מוכן להשקיע כדי שיהיה דבר כזה שלמה רוצה ללמד אותנו שהוא היה מוכן להשקיע הרבה מאוד. זאת אומרת יחסית השקעה כספית בשביל.
לשמר את העצים הללו ולתת להם מחרית טובה יהיה להם מספיק מים, מוכן להשקיע בהם או עשיית בריכות או עשיית חפירת מעיינות, שזה שתי הדברים, אלו כאלו, זה הוצאה גדולה ושלמה. בכל זאת עשה אותם. אז מה? מה הוא הפן המוסרי שאנחנו לומדים מהפסוק הזה וזה מה שנוגע לנו בעיקר.
כל אחד נוכחים כאן, יש לו אנשים שהוא יותר מתחבר אליהם ויש אנשים שהוא- מתחבר אליהם. זה בלשון המעטה. יש אנשים שאתה מסמפט אותם ויש אנשים שלא, ואם אני רוצה להתקדם עוד יותר, יש אנשים שאתה אוהב אותם ויש אנשים שאתה לא אוהב אותם. לא רבתי.
והטבע שלנו זה שכאשר אנחנו מתחברים לבן אדם מסוים, אז בסדר כשאנחנו לא מתחברים, אז אנחנו, ככל שהאדם הוא יותר נגדינו, אמר את זה בצורה עדינה אז אנחנו מוחקים אותו מהשטח. איך אנחנו יכולים לחוק מהר אנחנו הולכים להרוג אותו, לא חלילה. קודם כל אנחנו מוחקים אותו מהתודעה שלנו, אם הוא זה משתדלים להסביר לעצמנו ולכל אלה שסובבים אותנו שהוא בכלל לא הוכחה.
הוא לא משהו, הוא לא, הוא לא אם הצלחנו לעשות את זה במחשבה. אנחנו עוברים לדיבור ואחר כך אנחנו למעשה תחכי ממנו, מתנתקים ממנו, לא לא מברכים אותו לשלום. לא, לא מתחברים איתו ניתוק לפעמים. אם יש לידינו אנחנו גם עושים לו דברים מציקים, מפריעים, באים ושואלים עליו, מקום עבודה וכדומה. לוקחים ממנו מרחק. מתכוון שהבן אדם הזה לא מקובל עלינו, מאיפה זה נובע בנפש?
הטבע של נפש האדם זה שהיא רוצה להתפשט, להתפשט, להתרחב יותר ויותר.
כאשר יש מישהו שמנגד לי זאת אומרת, הוא לא נותן לאישיות שלי להתרחב יותר, הוא מנגב לי, אז הוא כאילו גורם לי מן מכת חשמל שאני צריך לעצור אז זה נגד הטבע שלי, אז אני מקפיד עליו אז זה תלוי כמה אני לוקח ללב את זה שהוא עוצר אותי. אם אני לוקח ללב את זה קשה, אז אני. אני אשתדל להחזיר לו מלחמה שערה. כמו שאמרתי קודם, זה מתחיל במחשבה זה בדיבור וזה יכול להיות גם כן.
במעשה במקרים קשים.
ונמשל של הפסוק שלנו פה ששלמה אומר.
שהוא עשיתי לי בריכות להשקות בהן את עצי היער. וכמו שלמדנו גם עצי סרק.
הקשרים היפים שלנו, הקשרים, מה שאנחנו קוראים להם קשרים, בונים.
הם הקשרים שלנו עם בני אדם, כאלה שאנחנו יש לנו איתם קשר טוב ויש לנו איתם מה שנקרא, קליקמיה ואיך שתרצו. באיזה מילים שתרצו תגידו את זה.
ואילו העצי הסרק, זה כמו אנשים כאלה, שבן אדם יסתכל לפעמים על עץ, רק אני לא. אני אומר את זה רק במשל לא בשטח. אתה מסתכל על עץ, רק מה תועלת יש ממנו? יש אנשים כאלה שאנחנו לא מסתדרים איתם ואנחנו כל כך לא מסדרים איתם אז בנפש. אנחנו הופכים להיות אנשים. אתה יודע מה, מצידי, עדיף שלא היה חי הבן אדם הזה, אני לא יכול להרוג אותו. אולי אני לא רוצה להרוג, לא רוצה להיות רוצח, אני לא רוצה להיות בבית הסוהר, אבל בן אדם הזה לא היה, לא צריך אותו, הוא היה באותו היה בעולם בכלל.
זה תנועת נפש של אדם שנפגע והוא כועס, והוא ברגשי נקם לא פשוטים ובגלל זה הוא רואה את הדברים בצורה הזאתי. אז יש עצי פרי נקרא להם ויש עצי סרק פה. בפסוק שלנו אנחנו רואים מה שלמה ומלמד אותנו, דבר חוכמה. אני כשהיו לי יוצאי סרק. אני לא רק שאני לא כרתתי אותם, אלא אני השקעתי בהם הרבה מאוד השקעתי בהם. רציתי להם בריכות, ולפי הפרשנות הזאת שאומרת שבבריכות זה
זה לחפור. מעיין, וזה הרבה הרבה השקעה בשביל לתת להם קיום. מה עומד מאחורי הדברים? מה זה, מה זה? מה זה השקעה הזאתי? מה זה רוצה להגיד לנו?
הגמרא אומרת דבר כזה.
שחכם אחד אמר מת. האדם שהייתי מתפחד ממנו, הוא אמר את זה בצער הרבה פעמים, כאשר יש לך אדם שאתה מפחד ממנו, אם זה בתחום העבודה למשל, יש איזשהו אחד שמה זה שהוא גם כן הוא גם כן טיפוס כזה.
דומיננט ואני מפחד שהוא יעלה. הוא יגיע לדרגים שלי והוא יקח לי את העבודה או שהוא ימצא חן בעיני המוות, יותר ממני וכדומה.
אז איך אומרים? הוא לצנינים בעיניי.
אומרת הגמרא מתה האדם שהייתי מתפחד ממנו. אותו חכם אמר את זה בצער. למה? מפני שאותו אדם שהייתי מפוחד ממנו גרם לי לשמור על כך.
על מוסר עבודה גבוה, שכל הזמן הייתי מרגיש שאני צריך להוכיח את עצמי מפני שיש מישהו שעומד על הכוון כל הזמן ואז בסופו של דבר הצלחתי להפיק יותר ממה שהייתי מפיק לו, לזה שהוא עמד לפני.
הרעיון הזה לא נמצא רק בעבודה. הרעיון הזה נמצא בכל דבר ובכל תחרות שהיא הוא קיים.
אז מת האדם הזה, זה כמו מי יתן לי תמורתו, אבל הוא היה שונא שלך. וכל הזמן הוא היה.
מדבר היה קשה לך איתו וכל הזמן היית בא הביתה ומספר מה הוא עשה ומה הוא דיבר ומה הוא החל ומה אתה צריך, איזה מגננות אתה צריך לגנן את עצמך במקומות הכול נכון, נכון, נכון, האמת. לאמיתו, אבל בסופו של דבר אני הרווחתי מהעניין מה עומד מאחורי הדברים?
כמו שאנחנו תמיד מזכירים, יש עולם של תוהו ובוהו ויש עולם של תיקון העולם של תיקון מלמד אותנו דבר כזה.
אין ולא יכול להיות שיהיה.
דבר אחד שהוא לבדו ללא עזרה של הזולת יהיה מושלם, מושלם לגמרי לא?
השלמות מגיעה בסיוע מנזולת.
רואים את זה בפועל עבודה שעושה בן אדם אחד, לא כמו עבודה שעשו כמה כמה מוחות, כמה ידיים וכדומה.
עכשיו שאדם לא מבין את העניין הזה אז.
קוראים לו שהוא נמצא בתובנה בתודעה שלו בעולם הטוב.
כשאדם מבין את העניין הזה אז ברעיון הוא נמצא בעולם התיקון. אם אתה מבין את זה אז בסופו של דבר אתה גם כן תשתף פעולה ותתקדם הלאה. בהתאם לרעיון הזה, ואז יצאו דברים יותר מתוקנים יותר מושלמים.
עכשיו, ברגע שהאדם לא מבין את זה.
והוא נמצא בתנועת נפש שאומרת יש לי.
זה וזה וזה האנשים האלה, ואלה או מקרים אלה. ואלו עוד דברים אלו. ואלו שבשבילי עדיף שהם לא היו בעולם בכלל, עדיף שהם לא היו קיימים למחוק אותם מהמפה. אז בעצם מעבר לרעיון הדתי, הרעיון הדתי הגיון שתשמע, אם אתה רואה את הדברים בצורה כזאת אז אתה לא מאמין בשם שברא את הדברים הללו. אם אלוקים בכל זאת החליט שהוא בורא אותם, סימן שהם היו צריכים להיות זה הרעיון.
אבל אני לא מדבר כעת מצד הרעיון הדתי אני מדבר כעת מהצד. הרעיון האנושי הפשוט, אם אתה בנפש שלך מוחק דברים מסוימים אתה הולך ומידרדר משום שאם הדברים האלה מפריעים לך סימן.
סימן שיש לך איתם קשר פנימי.
והם שומרים עליך. הפחד שיש לך מהם מורה או החוסר שביעות רצון שיש לך מהם גורם לך להישמר או להישמר מאותם בחינות שליליות. שעצב זה שמעצבנות אותך סימן שיש לך אליהם.
ואתה היית עלול ליפול אצלהם גם כן. אבל כשאתה רואה את הראי הזה של של ההנהגות האלה או האנשים האלה, אז קוראים לך מיוס כזה בנפש. אז אתה בורח נמלט מהם. ואז אתה בעצם נשמר. או כמו הדוגמה של העבודה שאמרתי קודם שזה גורם לך למצות את הכוחות שלך יותר וחי גבם כל יכול להיות כמה וכמה דוגמאות, אבל באיזה שהוא מקום הדברים האלה מוסיפים לך, אני רוצה להדגיש דבר מאוד מאוד חשוב שאיך אומרים שיהיה ברור לאורך כל הדברים שאני גם הולך להגיד בהמשך.
זו לא המשמעות היא שאני מסכים עם אותו בנאדם. אני לא מסכים עם מה שהוא חושב לגמרי.
הרעיון לא אומר שאתה צריך להגיד שכולם בסדר וכולם צודקים. וגם אני צודק. וגם הם צודקים והכל. העולם הוא ורוד והכל לא יש מה שאני חושב. אני חושב שמה שאני חושב זה צודק, אבל המושג הזה של מחיקה במחשבה או בדיבור או במעשה שאני מוחק דבר מסוים, שורף לאורך לא קיים.
אני טוען שהדבר הזה הוא מיותר ואין לו חסר משמעות ביחס אליי. אני מסכים שזה ביחס לאחרים. משמעות זה לא מספיק שהוא חסר משמעות ביחס אליי, זה לא אנושי, זה לא אנושי, לא מהבחינה הזאת שזה לא יפה שאני מוחק אותו, אלא זה לא יפה כי אתה מוחק את עצמך. זאת אומרת כל במילים אחרות אני רוצה להגיד משהו קצת. כל דבר מוקצן, כל שיטה, כל כיוון מוקצן לחלוטין.
הוא בעצם מפרק את עצמו בלי לשים לב הוא את עצמו מפרק. מה זה מוקצה? אני מוקצן, זה אומר, אני בצד ואני חושב שזה וזה וזה וזה אין לי מה לקבל מהם בשום דרך שהיא זאת אומרת אני מכניס את עצמי לבועה של עולם התוהו, ואני אומר זה זה הכל, אני, אני ואפסי עוד ומה שאני חושב. ואז אני לא מסוגל לקבל שהם מעניקים לי איזה שהוא דבר, ולאט לאט אני מתפרק. זה כאילו הרעיון אז.
מה שהם אז מה שבא שלמה לומר לנו, בעצם שהוא בא להגיד דבר פשוט.
שהחוכמה שלי התבטאה זאת, אומרת חכמתו של שלמה, התבטאה בזה שהוא ידע להסתכל גם על עצי סרק שמגיעים אלינו בחיים, פה ושם. גם דברים שאנחנו לא רואים שיש מהם תוצאות השקעות ללא תוצאות. אתה משקיע משקיע, משקיע, אתה לא רואה פירות יותר מידי אז תדע לך.
שגם פה אתה צריך להשקיע, וגם פה אתה צריך לקבל שהדבר הזה צריך להיות למה ליופי שיהיה פה. זה צריך להיות זה שמורת טבע, כזאת שצריך אותה פה, אבל כל כך הרבה כסף בשביל להשקיע לה. שמורת טבע הזאתי זה לא הגיוני. זה לא זה לא זה ואזם, הוא אומר, גם זה צריך, הגם שזה נראה לך, גם רק שמורת טבע. אבל אמנם זה לא הבחינה שלך. אומנם זה לא האישיות שלך, אומנם זה לא מה שאתה חושב אתה חושב.
מה שהוא חושב זה לא נכון, אבל הוא.
והמחשבות שלו ועתה והמחשבות שלך, אתה לא יכול להישבע ואתה לא יכול להיות אף פעם בטוח שמה שאתה חושב זה במאה% אחים, נכון, אבל זה יוכל להיות במאה% נכון אם הוא יהיה קיים ויעמוד נגדך כל הזמן וישמור את האיזון שלך שאתה לא תתפרק ותגיע רחוק. זאת אומרת באיזה שהוא מקום הוא יהווה לך איזה שהוא מגנט, שאתה לא תאבד את הצפון עם השיטה שלך אם אתה תמשיך רק בה ולא יהיה מישהו שעוצר אותך מחשבה.
מאותה שיטה אז אתה עלול להיות מוקצן שמאבד את השפיות שלו. מאבד את רובד.
אמיתי והמתוקן של אותה בחינה נכונה שיש לו בידיים. זה נקרא שותה שמעבד את מה שנותנים לו. מה זה נקרא שוטה? יש גילאים, גם בילדים שאומרים מה זה נקרא ילד קטן שעדיין לא יכול לקנות קניין, שכשאתה נותן לו אגוז זורק אותו, וכשאתה נותן לו צרור צרור זה עפר, הוא לוקח אותו. זאת אומרת הוא לא מבין מה הוא לוקח ומה הוא נותן אז אין לו אפשרות לקנות דבר. כשבן אדם לא מעריך את זה שיש כנגדו גם אנשים.
שמהפסים אותו, הוא לא רואה בזה איפוס, אלא הוא מעדיף שהם לא יהיו. אז יש לו איזה שהיא קטנות במוחים שלו, והקטנות הזאתי אם הוא יתמיד בה תלך ותאבד אותו על המקום, וזה מה שבא שלמה לפי הפרשנות שאנחנו מדברים עכשיו בעל שלמה ללמד אותנו.
תרגע זה לא נכון. יהיה למחוק את הדבר הזה. אתה יכול לא להסכים איתו. אתה יכול להתווכח איתו, אבל אתה צריך לדעת שבאיזה מקום גם הבחינה הזאת נותנת לך ומעניקה לך.
מוסיפה בכך ושומרת עליך גם.
אז זה זה הפרשנות הזו של הפסוק שרצה להגיד שלמה.
אני רק הדגשתי ששלמה היום מוכן לבנות בריכות. אתם זוכרים את הרעיון ההוא לבנות בריכות של נפט, שאז רצו להחזיר את הנפט?
איפה זה היה? נו, סיני, אז חשבו לעשות מתחת לאדמה בריכות של נפט. העלות של עלי דיברו היה.
במיליא ערבים ליצור, ליצור בריכה ולשמר מים. בימים ההם מדובר בהשקעה מאוד גדולה. עד כמה באמת? כל מקרה לגופו קשה. אני מדבר רק על הרעיון. ברמה העקרונית קשה יהיה לרדת לכל פרט. אנחנו צריכים גם להיזהר, לא להגיע למצב שאנחנו משקיעים בעצי סרק יותר.
בעצי פריז?
עשיתי לי בריכות מים להשקות מהם יער צומח עצי אנחנו.
הלכנו לפי הסדר של הפרשנים. בהתחלה זה היה הפרשנים הקונבנציונליים, אחר כך ניסינו להגיע לאיזה שהוא רעיון מוסרי, שיכול לתת לנו גם כן משהו.
הנקודה היא כזו.
דוד המלך.
בתהילים פרק למד למ דלד.
הוא מספר, מתאר.
דוד המלך אומר, ככה לדוד?
בשנותו את טעמו לפני אבי מלך ויגרשה ובילך עברכה את השם בכלרט, תמיד, תהילתו בפיה.
מה, מה, מה היה הסיפור דוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך אבימלך היה מלך פלישתים.
דוד שינה את טעמו זו מילים נקיות.
בצורה גסה יותר, דוד השתגע, זאת אומרת הוא עשה את עצמו כמשוגע לפני אבימלך.
ואז אני אומרת לך כשראה אותו משוגע, אבל ויגרשו וילח? מה היה הסיפור על המלך הזה היה.
קרוב משפחה של של גוליית שדוד הרג אותו הם שמרו לדוד את את מה שהוא עשה.
ויצא שדוד הלך לטייל.
והוא הגיע, טעה בדרכו, והוא הגיע לגת מקום פלישתים.
ואנשים זיהו אותו, לא היה אז תמונות ולא עיתונים, ובטח לא טלפונים שמעבירים תמונה. מכאן לכאן, בשנייה שכל הבלשים שמחים עליהם, אבל.
זה זה תענוג.
טענו שזה דוד, מה שעשה דוד זה עושה עצמו משוגע. אבימלך הזה היה לו.
הבת שלו הייתה משוגעת.
והיא השתגעה בבית ודוד עשה את עצמו משוגע, והוא כתב על הקירות שהמלך חייב לו ככה וככה כסף. בקיצור, המלך אמר חסר משוגעים. אני לא יכול להיות שזה מלך ישראל, ושיחרר את דוד על רקע מה היה הסיפור הזה? דוד הלך.
עוד קודם הלך הוראה.
סראה שאוכלת עכביש.
ואחר כך הוא ראה בן אדם משוגע, הולך עם מקל.
ומתקרב אליו ומק בו ודוד היה צריך להדוף אותו והוא חזר שוב.
ואיך אומרים הדברים הללו? הסיפור הזה גרם לורעורים, שלכאורה יש בה בריאה. דברים מיותרים, למשל.
המשוגע ושלא היה מיותר? וגם.
הצעה וגם הרית.
הוא קבל בפני הקדוש ברוך הוא אמר לקדוש ברוך הוא שעשית דברים, אבל זה הדברים האלה. לא, לא לא שלמים, לא מושלמים.
אז הקדוש ברוך הוא אמר לו חייך זאת אומרת, אני נשבע לך?
שאתה תזדקק לכל אחד מהדברים האלה בשביל שלא למות. כל אחד מהדברים הללו יציל אותך ממוות. אז שמה המדרש מתאר זה כבר כבר אז, מטוהר הציראה, שהיא אוהבת לאכול דבש.
מי שראה את זה זה מפחיד, מגיע ה. אפילו מספר מועט, של סירות לקן של כמה אלפים של דבורים, לכוורת לתוך 40 דקות. כל האלפים הללו מתים, זאת אומרת, הם פשוט הורגים אחד אחרי השני במהירות הקדומה. זה מפחיד לראות את זה.
ולוקחים את הדבש וכשדוד, ראה את זה ככה, מתאר המדרש, הוא לא הבין מה הצעה עושה פה. עכביש או מה היא רוצה, מהעכביש, העכביש, העכביש, בשביל מה צריך אותו? עזבו.
כל הדברים הללו עכשיו פה אנחנו רואים את הנקודה שעליה אנחנו מדברים עכשיו, שגם אדם גדול כמו דוד יכול להיקלע למחשבות כאלה. זאת אומרת אנחנו דיברנו עד עכשיו על אנשים שאתה מסמפט ואנשים שאתה לא מסמפט. אנשים שאתה אוהב, ואנשים שאתה לא אוהב, ואנשים שאתה מסתדר. אנשים קראנו לזה פירות.
עצים עצי פרי וקראנו לזה עצי סרק, אבל זה לא זה, אבל זה בסופו של דבר.
השאלה היא מהותית, והשאלה הזאת הפריע לדוד, גם אם גם הוא מצא בתוך הבריאה איזה שהם דברים מיותרים שמצידו היו יכולים שלא להיברא. ואז כמו שאמרתי, הסיפור הזה שהיה לו, והוא היה צריך להשתמש בטריק של השיגעון כדי להינצל. גרם לו להבין שיש תועלת בשיגעון. ולמה נברא השיגעון בעולם שאני רוצה? שתבינו. טוב, אנחנו.
לא תרצנו בזה את כל מקרה השיגעון.
לא הצלחנו להבין למה צריך, למה זה צריך להיות משוגע ולמה זה ילד שנברא משוגע, ומה הוא עשה, ומה הוא חטא ומה הוא אשם. לא זה מה שאנחנו, מסבירים. דוד שאל על הדבר בעצם, בשב, מה צריך את זה בכלל?
אומר לו הקדוש ברוך הוא צריך, אתה לא מבין על כל מקרה, למה צריך. מי אמר שאתה צריך להבין, אבל במהות אני רוצה ממך רק דבר אחד שלא תגיד על דבר מסויים. לא צריך לגמרי, אולי לא צריך אותו כל כך הרבה בסדר. אני מבין את הטענה שלך, אבל להגיד על דבר שלא צריך בכלל זה חור בהשכלה. רק מה היה הסיפור עם עם הצרעה או עם היתוש יותר נכון, על הצירעה לא כתוב שהשם ענע לו זהו זה הוא, כנראה הוא כנראה אישה השאיר לו.
טעמים.
אבל על היתוש מסופר שהוא הוא ברח משאול הרבה זמן מהחיים שלו הוא עסק בבריכות משאול המלך. זה סוגיה בפני עצמה. כל הסיפור הזה של הבריכות שהוא לא משאול. מה שאול רוצה ממנו? ולא זה הנושא שלנו עכשיו.
ובאיזה שהוא שלב, דוד היה על ההר ושאול ואבנר בן נר. וכל.
האלה, שהצטרפו למחנה, שאול לרדיפה, היו למטה ודוד, והגיע הערב.
והם לא ידעו שדוד נמצא על האר והם הלכו לישון. אז דוד ירד ביחד עם.
נושא הכלים שלו והחליט להראות בהוכחה חותכת לשאול שאני לא שונא אותך. ולמה אתה רודף אותי? מבקש להמית אותי איך הוא רצה להוכיח לזה לשאול. היה קערה עם מים שלוחית מים ושתייה שהייתה לידו. דוד ירד ולקח אותה פשוט והיא והתכוון לעלות חזרה לעם.
במטרה לצעוק לשאול הנה התורת שלוחית, אצלי התחלתי להרוג אותך.
ולא הרגתי אותך, רק אני לא שונא אותך.
מה שקרה זה ככה, אני הבנתי את המדרש. זאת אומרת, מה שאתה תנך מתאר. והמדרש מפרט. שאול היה אדם גדול, אדם, איש, איש.
גבוה הוא ישן. כפי הנראה, זה נראה כאילו שהוא ישן על הגב ושתי הרגליים שלו היו מורמות ככה והוא היה כל כך גדול שדוד יכל לעבור תחת הרגליים שלו.
בהליכה או בזחילה.
ומה שקרה זה שבדיוק היה תחתיו.
מזל של דוד הוא פשוט תוריד את הרגליים. הוא לא חש שיש לו איזה כרית מתחת לרגליים, אבל אבל הוא הוריד את הרגליים עכשיו. דוד נמצא ככה. מה הוא יעשה אם הוא מושך לכאן או לכאן הוא מתעורר? ומה הוא יושה מתפלל להשם, ואז בא יתוש ועקץ את שאול תוך כדי שינה, ואז הוא הרים את הרגליים חזרה.
אז הוא עלה על האב והתחיל לצעוק לשאול, הנה הצלוחית בידיים שלי והוא התחיל לצעוק על השומרי. הסף שהקיפו שהקיפו את שאול. איך אתם יושבים? ככה אתם יושבים? אני.
בין הרגליים שלכם הייתי.
ואיך אתם שומרים על האדום שלכם ואז באמת? שאול התחמם לו הלב והוא קצת השתחרר מהשנאה לזמן מסוים. והוא.
קיבל את דוד. זה היה התיאור השני איך שהיתוש הציל את דוד, והתיאור השלישי זה גם בתוך פרשיית הבריחות שהייתה לדוד. אז הוא התחבא פעם באחת המערות עכשיו שאול כבר חשד שדוד נמצא במערה הזאתי.
והוא הגיע לפתח המאה, הא? אבל ודוד נכנס לאותה מערה לא מזמן, זאת אומרת כמה רגעים קודם.
ושאול באה הוא ראה את השם שלח את העכביש שיארוג את החוטים שלו במהירות.
ומסתכל, הוא רואה, פתח מערעיים, קורא עכביש. זה אומר כנראה, שאין בו אף בן אדם שנכנס לאחרונה, כי אחרת למה הרבה קורא עכביש. יש פה ול. ככה דוד ניצל בפעם השלישית, ואז הקדוש ברוך הוא אמר לו תראה ככה גם אתה. מה המסר עכשיו? אז זה מה שנמסר פה בתהילים.
שדוד מודה לקדוש ברוך הוא על על זה שהוא שינה את טעמו לפני אבו ואילך. ואז אומר הברכה את השם בכל עת שבכל מצב שקורה לי, גם כשאני לא מבין את הטוב שיש בו. אני מברך בכל עת והוא כיוון בזה על אותם המקרים הנוספים שהיו לו, גם המקרה של העכביש וגם המקרה של של היתר.
עכשיו הספר התהילים, נקרא נעים זמירות ישראל. זאת אומרת, אנחנו קוראים אותו והוא נכתב ברוח הקודש גם ביחס.
אלינו זאת אומרת לא רק לסיפורים הפרטיים של דוד. המסר הרוחני שיש בו גם אלינו. כלומר, שגם אצלנו הדברים האלה קיימים. מה, מה קיימים שאותם בחינות, ואולי דווקא אותם בחינות שאנחנו הכי.
הכי שונים ואנחנו הכי הכי לא מסתדרים. הם מעניקות לנו הרבה. אנחנו לא תמיד יודעים מה הם מעניקות, אבל ברמה העקרונית הפשוטה שגם השכל שלנו יכול להבין.
שהן מעניקות לנו את עצם זה שאנחנו משתדלים להתמודד איתם ועל ידי זה קצת יותר מתפתחים.
אצל אחד הצדיקים.
הצדיקים הגיע אליו.
תלמיד שסבל מעניות יתרה הוא כל הזמן היה מבקש ברכה ברכה וברכה לעשירות לפרנסה ושפע, ותמיד הרבי שלו נמנע מלברך אותו בסוף אחרי שהוא לחץ ולחץ ולחץ ולחץ ולחץ הוא בירך אותו והוא התעשר והוא מת זמן קצר מיד אחרי זה, ואז אותו צדיק אמר שהבן אדם הזה ינק את החיות שלו מהעניות. זאת אומרת, נגזר עליו לחיות, אבל אם אתה חי אתה חי, אתה חי בעניות.
נגזר ברגע שהוא קיבל השירות, אז זה כאילו ודא לעצמו אנחנו לא מבינים למה נגזר עליוניות. אין תשובה, זה אלוקים החליט, אבל למה אני לא בירכתי אותו ולמה ההוא לחץ הוא בעצם לחץ. זאת אומרת לפעמים דבר שנראה לנו האויב הכי גדול שלנו יכול להיחשב מבחינה רוחנית. אנחנו לא יודעים, אבל יכול להיחשב מבחינה רוחנית, כי כצינור חיים במידה אחרת שאנחנו לא יכולים לשקול אותה מראש.
ולכן אף אחד לא צריך לקדש את העניות, לא. אבל אף אחד לא יכול לקלל את יומו בגלל העניות. זאת אומרת, מה שמבקשים פה להסביר, זה לא לבוא ולקחת את הבחינות של עצי הסרק ולתת להם יותר ממה שנותנים לעצי פרי. זה לא אבל לבוא ולהגיד שאין בהם כלום, שום תועלת זה לא.
זה קשור עם כמו שהזכרתי בפתח השיעור, שהיום אנחנו.
ביום גאולה של הרבי הקודם רבי הקודם, נכנס למאסר בט וו בסיוון, תף רישבין והוא יצא בגימל בתמוז תף ריש פיזין.
ועד שהוא יצא לגמרי חופשי זה בית, גימל תמוז, וזה הפך להיות חג גאולה.
על היציאה שלו מן המאסר עכשיו האיסורים.
סבל שם היו מאוד גדולים, כמו שהוא מתאר ביומן שלו.
אז הזכרתי, אני חושב ב-1 השיעורים, מה שהוא אמר פעם שאם היו שואלים אותי לפני שהייתי נכנס למאסר, אם אני מוכן לספוג את הייסורים האלה, הייתי משלם כל חלל הדעלמה, כל כסף שיש בעולם בשביל לא לספוג את הייסורים הללו.
אבל אחרי שספגתי אותם, הם ביקשו ממני למכור דקה מהייסורים שלי. אני לא אמכור בעד כל חלל הדעלמה?
מי משמעות הדבר? אנחנו כל בוקר בתפילת שחרית, מתפללים על טבעיים לידי ניסיון ביזיון. כלומר ניסיון בעברית. זה מלשון נס. נתת לי איך הנס להתנוס. שאו נס ציונה נס זה כמו דגל, זה משהו גבוה שמגביעים אותו ומרימים אותו.
העניין של של של ניסיון, כל ניסיון שאדם עובר מחשל אותו או מגביה אותו, מרומם את הנפש שלו וכי בגלל זה אנחנו רוצים ניסיונות. אף אחד לא רוצה ניסיונות אז הם מתפללים ואל תבין לי את הניסיון, אבל כשהוא בא אז אנחנו מבקשים נו, אם הוא כבר בא ולא לידי ביזיון שלו, שלא ייכשל בניסיון הזה, אלא שנצליח לעמוד בו.
אז זה זה מה שמתאר הרבי הקודם על על הייסורים שהיה לו, וזה- או יותר מה שאתם. אנחנו רוצים להעמיד ברמה הנמוכה את היחס לייצר סרק שיש לנו בחיים.
עם כל זה שצריך לתת להם יחס.
אבל זה ברמה מסויימת. אנחנו רוצים שלא תבוא ואם באת אז אנחנו מקבלים אותך באהבה וברצון. זאת אומרת לא בהידור, מצווה, אבל בצורה נאותה בצורה המתקבלת בצורה שאפשר.
באיזשהו מקום לכבד.
וכאן אני רוצה להגיד דבר עדין, גם גם על הרבי מספרים שוב, זה לא דבר בדוק משהו. ככה מספרים אני לא יודע עד כמה זה נכון.
הרבי ביחס שלו לבריאות. כולם יודעים את אהבת ישראל הגדולה שלו, ואת.
ואת המאור פנים ואת הקבלת כל אדם בספר פנים יפות לא משנה מאיזה חוג ולא משנה מה הרמה הדתית של אותו אדם ובכל מצב ובכל עת ובכל שעה.
ואף על פי כן, מספרים לא בדוק, אבל בראיון זה מתאים לי פשוט לרעיון למהלך של השיעור.
ברמה העקרונית מספרים שאם
היה איזשהו ביתאון של קבוצה מסויימת של קנאים בירושלים.
והבטרון הזה אחרי גימל בתמוז תאף שין יוד דלד נסגר, לא ידעו למה הוא נסגר, ואז התברר שמי שהחזיק את הבטאון הזה מבחינה כלכלית היה.
אחרי גימל בתמוז תף שין מם דלק, לא היה מי שהחזיק אותו והוא נפל הרב, לא.
לא החזיק מהשיטה של הקנאים. הוא גם לא התנהג בצורה הזאתי, ואף על פי כן זה זה לא הפריע לו, או שהוא טען שהקול הזה צריך להישמע. לא שמה שהם עושים זה לא מצדיק אותם. אני לא מחנכת את התלמידים שלי ככה, אבל בעקיפין אמר, זה צריך להיות משום שזה גורם לאיזשהו איזון מסוים אובר, עיני רוחו ראה את הדברים בצורה הזאת.
אותו דבר זה גם כן ביחסיות הפוכה.
אני תמיד שמדברים על תקציבים שהחרדים לוקחים. הישיבות לוקחות וכן לתת או לא לתת זה עוד פעם גיוס מישיבות לא גיוס שאני נמצא באווירה כזאת של אנשים שהם.
מתלהמים שלא מקבלים את זה ולא מקבלים את הויכוח בכלל מדבר על אנשים חרדים שלא מקבלים בכלל את הויכוח. אז אני תמיד אומר להם.
סגנון.
גם אם אתה לא מקבל דבר מסוים וגם אם לא מסתדר לך דבר מסויים, אבל עצם זה שהוא קיים הוא צריך להיות.
מה זה אומר? זה אומר שאתה לא בסדר, בגלל שאתה לא לומד מספיק, אולי אתה עובד על עצמך, בזה שאתה נמצא בישיבה. אולי אתה צריך להתחזק בדבר הזה או אחר, וזה בא להזכיר לך כתוב. הפסוק הוא פרעה הקריב הקריב את ליבם של ישראל לשמיים כל פעם שיש לבן אדם הזה שהוא מלצר זה בא להגיד לו משהו להתעלם, להגיד לא צריך, זה לא קיים, זה שקר, אין על מה לדבר, זה פשוט לא, זה לא נכון.
לא הפירוש הוא שבגלל זה אתה צריך לשים את הערכים שלך בצד. אני אומר את זה לכל צד, שהוא כך את הערכים שלך, לשים אותה בצד אל תתייחס, לא את הערכים שלך ומה שאתה מאמין. תמשיך להילחם על מה שאתה מאמין, אבל באיזה שהוא מקום אתה צריך לדעת שגם הקול הזה השני שקיים יש לו משמעות, יש לו משמעות נכונה ועמוקה ברמה זו או אחרת. אתה צריך באיזה שהוא מקום, להבין מה היחסיות של מה שהטענה שעומדת כנגדך אליך.
וזה.
ביחס לכלל ביחס לפרט ביחס לכל עניין ועניין.
בעל שם טוב באחת מהשיחות שלו.
כותב, וזה דבר פלא, כאילו למה הוא כותב אותו? אבל, לפי מה שלמדנו היום, יכול להיות שנבין את זה קצת יותר.
בעשם טוב כותב שכל אדם, אם הוא אמר איזשהו דבר או שהוא חשב איזשהו דבר, בטח שיש לו מנגד בעולם.
יש לו. מנגד בעולם יש לו מישהו שנגד ולא רק נגד. הוא גם אומר נגד ומטיף נגד ונגד נגד.
אבל שם טוב גם הוסיף שגם אם אתה לא רואה את הבן אדם הזה ואתה לא שומע אותו וזה לא מה שהוא נמצא פה, נמצא מעבר לים ההוא נמצא.
שאלה נשאלת למה זה היה חשוב לבעל שום טוב להגיד לנו את זה בסדר? בואנה נגיד שהוא נמצא מעבר לים, אני לא שומע אותו ואני לא יודע אותו, ואני שומע אתה צריך להגיד לי את זה, אני משער, אני חושב, אני רוצה לחשוב שזה שזה הבחינה שעליה אנחנו מדברים פה. מה שרחצה שלמה לפי המסר הזה להעביר שתדע לך שגם לעצצי הסרק, גם המנגדים שלך, וגם אלה שהם לא לטובתך וגם יש להם איזה שהוא תפקיד, ולפעמים זה יכול להיות, כמו במקרה של דוד, זה יכול להיות תפקיד מאוד מאוד חשוב.
מאוד חשוב שהח שומר החיים גם כן בתוך מה שאתה עושה.
ולכן על טבעות.
אל טבעות. ברגע שהדבר הזה כבר אל תבקש שהדבר הזה יבוא. אבל אחרי שהוא בא אל תמח אותו.
מהתודעה שלך אל תשרוף אותו בעניין שלך. תדע שהדבר הזה הוא קיים.
איך אומרים? אני לא יודע אם אתה צריך לנשק לו את הרגליים, אבל באיזה שהוא מקום, אתה צריך באמת להוקיר יש פעמים.
שאנשים יש להם רוב טובם מאיזשהו עניין. אני שמעתי את זה מכמה בעלים שברוך השם הכל טוב, אישה טובה והיא עושה הכל בסדר, אבל.
שאתה נותן מחמאות לאשתך, לא, למה? אם אני אגיד לה אז אני עדיין.
עדיף שלא. יש איזשהו בחינות מסוימות.
שאולי אולי אתה מפחד מבחינה מסחרית להגיד אותם בפה? אז בסדר, בסדר, אז אז בוא אני לא לא, שאני מצדיק את זה, אבל מבחינה המסחרית יכול להיות שמשתלם נוכל לשתוק, אבל זה לא אומר שאתה בראש שלך לא תחשוב שזה נכון.
או שיש בזה משהו, או שיש בזה תועלת או שפיתח? אני לא מדבר כעת על יחסי בעל אישה. אני מדבר על כל דבר שלא מסתדר לך בחיים באיזה שהוא מקום. אחת מהעבודות הקשות שבמקדש החשובות שאנחנו אמורים לחנך בהם את עצמנו ככה. להבנתי זה שכשיש כבר דבר שלא מסתדר לחפש איזה תועלת יש בו גם כן, יכול להיות שאנחנו לא נקלע למטרה ואולי כמעט בטוח שלא נקלעו לפחות נרגיל את עצמנו.
להיות אנשים שחושבים בצורה נכונה יותר. ושוב אני אומר לא רק בגלל הסיבה הדתית. הסיבה הדתית זה עוד עניין סיבה דתית. לא הייתי צריך את כל השיעור הזה בכלל. סיבהתי יש בכלל פרטית, אם הקדוש ברוך הוא הביא את זה לעולם סימן שאתה לא בסדר, סימן שאתה צריך לדעת מה לחשוב ותתכונן תגיע לעניין. אני לא מדבר מצד זה אני מדבר מצד זה שברגע שאתה מוחק סליחה על הביטוי אתה נמחק בלי לשים לב אתה בעצמך נמחק, זאת אומרת, זה נכון שצריך חשיבה, אני לא מדבר על חשיבות.
מדבר שזה הדבר הנכון והריאלי. אני לא מדבר חשיבה חיובית, יכול להיות שקרית יכולה להיות שקרית לתועלת העניין, לתועלת העלאת המורל לתועלת מיצוי עצמי. אני לא מדבר על זה, זה נכון בפני עצמו. אז כמו שיש כן, יש עניין דתי, נכון? בצד עצמו יש חשיבה חיובית והיא נכונה. מצד שאני לא מדבר לא על זה ולא על זה. אני מדבר שברגע שקורה דבר הדבר הלא טוב, באיזה שהוא מקום מגונן עליך מה נכון.
עצם זה שהוא נגדי והוא שומר עליי, שאני לא אחשוב שאני אלוקים, כי ההוא עומד נגדי אז אני, אני מדבר ברמה המאוד מאוד מאוד מאוד שיטחית. עכשיו עצם זה שהוא עוזר לי להבין שאני לא אלוקים. זה יש הרבה דברים. כבר מגיע, לא זאת אומרת.
אני מדבר אני אני מדבר ברמה שטחית מאוד. אם מי שמכיר את הסיפור יותר מבפנים יגלה עוד כמה דברים חשובים, אבל זה זה זה בעצם בעצם.
אותי הכיווץ הזה. הוא כיווץ ברמה מסוימת, אני צריך למצוא בו את הטוב שיש בו כי יש בו איזה שהוא טוב, כי ברגע שאני עם איזה שהוא טוב, יכול להיות שהטוב שלו הוא חצי% ותשעים ותשע וחצי לא טוב. אני לא אומר יכול להיות, אבל החצי הזה הוא טוב, אבל החצי הזה מגיע לו תשלום, והתשלום הוא עשיתי לי בריכות מים. עשיתי ליבריכות מים עם כל המשמעות של זה וזה לפי הפרשנות הזאת. מה שרצה שלמה להגיד שהיא.
גם בעצי סרק שמסתובבים לנו בחיים, בדברים השוליים ביתושים, או בצירות או בזבוב הזה שמעצבן כשכל המצח מלא בעגלה זיעה? גם שמה יש משהו. אתה לא בדיוק יודע בסדר, אבל לא בגלל זה.
הזבוב הזה לא ראוי לחיות. איך החסידים של פעם היו חיים הם הרעיון הזה אז?
אישה אחת סיפרה לי שהסבא שלה היה חסיד רבי אשר ששוןקי אז.
הוא פעם אחת היא ניגשה ככה להרוג איזה יתוש. איזה זבוב.
אז הוא אמר לה אל תפסיקי חיים.
אפשר להרוג יתוש. אפשר להרוג זבוב. על פי הלכה פשוטה, כל דבר שמציק לך זה לא דבר שאסור לעשות אל תפסיקי חיים. זה כאילו בראיון יש פה בריאה שחיה היא מציקה לך. היא צריכה להצי לך ברובד המעשית, תעשו ריסוס ותעשו לכם מה שאתם יכולים כדי לחיות כמו בני אדם. אני רק מדבר. ברמה הרעיונית יש אנשים שהם לא זבובים. ההלכה מתירה להרוג זבוב.
ההלכה מתירה להרוג יתוש שמציק לך לא בשבת, אז זה נכון. אבל ההלכה לא מתירה לך להרוג בן אדם שמציק לך, גם אם הוא גוי? ולא רק שהיא לא מתירה לך להרוג אותו? אז אני אומר לא רק שלא להרוג אותו, במעשה גם לא להרוג אותו במחשבה וגם לא בדיבור. אתה יכול להוכיח אותו, אתה יכול לנסות לשכנע כן, אבל הערב מה זה הרגיק חיים?
לא צריך אותך פה לגמרי.
יכולה אולי להרגיע אותו, אבל שוב אני לא הבטחתי גן ששושנים לאף אחד, וזה לא ברור שזה שזה יעבוד וכתוב. כמה עם הפנים לפנים? כן, לב האדם לאדם, אבל שוב לא זה המסר של הדברים שאנחנו רוצים להגיד. יכול מאוד להיות שאם אתה תעיף עליו אהבה במחשבה אז הוא יפסיק את הבצקות שלו. זה יכול להיות. אני רוצה להגיד לכם שזה יכול להיות שלא, וזה עדיין לא.
מצדיק את המחיקה, המחיקה המחשבתית, אין צורך בזה כלל ואני.
אגיד לכם שגם דברים שהם רק ליופי, אני לא מבין בשביל מה צריך את כל זה, בשביל מה צריך את זה. זה לא מביא שום תועלת לכלום, אבל זה ליופי.
זה שמורת טבע כזאתי. כמה אנשים משקיעים?
יש הקרנף השחור שהולך ונכחד בעולם בשביל האף שלו זה האף. איך קוראים לו הקרן הזה? והוא ומוכרים אותו בארצות הגברים הולכים עם סכינים בתימן בכל מיני מוכרים את סכין עם הכת שעשויה מהאף שלו. זה הרבה מאוד כסף ואנשים פשוטים, היו הולכים והורגים אותו רק בשל לחתוך לו את האף. הוא הולך.
נכחד ועל זה כן זה זה שיקול. צריך לחשוב. אני לא יודע. אני לא לא מכריע, כי אני באמת קטן מלהכריע בדברים כאלה.
הורגים חיי אדם, זאת אומרת, יש פקחים ויש זה מגיע בן אדם שרוצה להרוג קרנף, הורגים אותו.
הורגים אותו. אז בסדר, זה דבר שצריך שיקול דעת בפני עצמו והאמת היא שאותם אלה שעושים את זה, אותם שמורות שאומרים את זה הם עצמם נמצאים בדילמה הזאת כל הזמן. מי אומר שהאדם הזה הוא- מהקרניו? אבל שוב אם ישנו קרנף בעולם?
כן, אני מנסה להבין את אם ישנו קרנף בעולם, אז זה נותן לי איזשהי תועלת. אני צריך להבין שזה לי. זה נותן לאנשים מבינים את זה. אתה רואה שהם שומרים את הטבע וכולו אותו דבר. לחילופין, אם יש כזה בן אדם שהורה קרנפים זה לא הפירוש שאתה תכריע, לא להרוג אותו. זה שיקול שצריך לשקול אותו בפני עצמו, אבל אם יש כזה בן אדם, אז יש לסבר כזאת איזה שהוא מקום.
גם זה אתה צריך לקחת בשיקול כדי שהעולם יקבל את ההרמוניה האמיתית שלו. גם התוספת שמחוץ אם יש כזה תלמיד שנהנה מהתוספת הזאת שבחוץ, אם אתה חושב להיות חכם ואיך אומרים להדח צחוק אותו, זה לא יעזור לך בשטח. למה? משום שבורא עולם לא ברא את העולם בצורה הזאתי. הדי אן איי של העולם, זה של לקרר ולא לרחף. אז אם יש לזה איזה שהוא מקום, אתה צריך לתת לו את המקום איזה מקום לתת לו צריך לשבת ולחשוב, אבל איזה שהוא.
כול צריך לתת לו.
מקום עם כל הלגיטימציה, אף משני לא מבין כלל.
אני לא מבין בכלל מה התועלת של זה. אתה מסלק אותו, אתה כבר מסלק אותו. בוא נאמר אתה כבר רווחי. זה לא= לך העובד הזה? זה בלגנים, אבל כשאתה מסלק אותו. איך מסלקים רואים בפועל? ממש שאם אתה נכנס לראש שלו ומנסה להבין אותו ומנסה לקלוט, מה פיטורים יעשו לו ולמשפחתו מנסה להרגיש אותו, ומתוך זה אתה בא ומדבר איתו. על הפיטורים הוא מקבל את זה ברוח טובה ואם.
כאשר לא אז הוא נשאר לך אויב ואוין ומדבר רע, וס ושרה על המפעל ועל המעביד, וזה מה עשית בסך הכל קיבלת אותו, קיבלת אותו, אם מה שהוא כולל ברגע שקיבלת אותו אז, אז הניתוק הזה שמתבקש כמה שמסלקים ומרחיקים ילד מבית ספר זה ככה גם בכל מצב שאתה רוצה. אם אתה מגלה סימפטיה למצב השני שלא ידע, אז רואים בפועל שהדברים עוברים בהחלקה מתקדמים כמו שצריך.
במילים אחרות זה התועלת שהאדם צריך ללמוד זאת אומרת היום, היום זה זאת אומרת, היום, הדוגמא שאני הבאתי מעצי הסרה, כי חסרת משמעות מה יותר? מה שחשוב לעץ רק עושים לנוי. כן, בישראל עצים. מה אתה מדבר בכלל? אבל מה הרעיונית שאנחנו מדברים על עץ רק ביחס לעץ פרי. ואיפה אני משקיע את הכוחות אתה רואה מלך שמלך על העולם כולו איך הוא.
בנה לעצמו.
את הממלכה הוא הבין שגם בשביל עצי סרק או למשל, לפעמים אני שומע ככה קולות. יש כאלה אנשים שהם.
עיריית ירושלים החליטה להשקיע.
באוכלוסייה של מזרח ירושלים ולבנות להם בתי ספר כארמה מאוד מאוד נמוכה שם וזה וזה יש אדם שקורא את זה. ויש אדם שקורא את זה בן אדם שקורא לזה מה זה באבושים האלה להשקיע.
זה קטנות.
זה מה? מה השאלה בכלל אם יש איזשהו אפשרות להעניק לבן אדם כדי שהוא יתפתח יותר ויחיה יותר טוב? נכון, כן. איפה כותב שצריך להרוג אותו? מאיזה מין נגיד, איזה מין תפיסת עולם מעוותת זו.
את הזבוב לא להרוג ואותו כן להרוג. זה לא זה לא גישה, אלא מה אתה צריך גם על עצמך לשמור אז לפי כללים, ולשמירה בצורה המלאה. כמו שאמרתי הסימפטיה לגלות לשני כן, אבל אם אני צריך לפטר אותו מהעבודה.
שמביאים נזקים אז הנזקים? אני לא רוצה לספוג. אין שום ספק שצריכה להיות פה. צריך להיות פה איזשהו איזון. זהו, אבל החידוש הוא שאנחנו מסתכלים עכשיו על מלך בכיפה שיש לו את כל התקציב להשקיע רק בעצי פרי. הוא יכול לקחת את כל הכסף שלו ולהשקיע רק בעצי פרי, והוא הולך ועושה לי בריכות בשביל עצי סרק.
איך אומרים? יש יש ביטוי שאומר אם טוב הוא טוב אז יותר טוב לא יותר טוב.
איך אומרים? יש לפעמים שאנחנו לוקחים את עצ סרק ואומרים טוב, אנחנו נשמור לנו שמורה רק מדגם מדגם מכל עץ או מכמה עצים מכל עץ יהיה לנו. איך אומרים, גם לנו יש שלמה עשה בריכות. בריכות זה הוא החליט שהוא הוא מגדל פה עצי ישחק, לא סתם הוא נותן להם הרגשה שהם.
מציאות שצריכים אותה, זה לא פשוט, צריך להתבונן, למה, בשביל מה צריך את זה? כן, אז היה חכם אחד שאמר מה ככה? אני לא מסכים עם אף מילה שאתה אומר, אבל אני אלחם שתוכל להגיד אותה. זאת אומרת זה רעיון, זאת אומרת אין אין יכולת להגיד יכולת ואפשרות לבן אדם לטעון יכול להיות שצריכה להיות פה באיזה שהוא מקום ברמה זו או אחרת. היסוד של הדברים נמצא כאן בפסוק כל השאלה שוב אני אומר.
הגרמני לפני המלחמה היו גנים.
שהיה כתוב הכניסה ליהודים בכלבים אסורה. כן, אז מספרים שזה איזה אדם אדם הלך.
וראה את.
ראה אדם בעל כלב שמנשק את הכלב שלו ברחוב.
אז הוא היה גרמני אז הוא הלך לחפץ חיים אותו אדם אז החפץ חיים אמר לו, ככה ראית אהומה הזאת עוד תבח בני אדם אומר לו מאיפה לקחת את זה, אומר זה פסוק בתנך.
זוכי אדם הגלים, אישה, קול. אז שוב זה נקרא מצב של חוסר איזון, אדם שמרחם על הנחש.
ולא הורג אותו בהנחה שהולך והורג את הילד וחוסר איזון, אז ברור שמדובר יש ביטוי. כל המרחם על האכזרים סופו מתאכזזר על הרחמנים, האיזון חייב להיות כמו שאמרתי, אנחנו לא נעשה מעצי הסרק יותר מאשר עצי הפרי, זה לא, אבל את כל הלגיטימציה. הרבה מעבר למדגם נותנים להם, עשיתי לי בריכות מים הרבה הרבה יותר מאשר מדגם.
זה.
המסר שאני מנסה להעביר דרך הפסול, אם תסכימו טוב, אם לא תסכימו עוד יותר.
עניין של של המשל של הבעל שם טוב היה משל זאת אומרת מה שהוא אמר, מה שאני הבאתי בשמו.
זה שלכל אדם חייב להיות מנגן.
זה לאו דווקא שהמנגד. אולי אומר אמת. כי למשל אדם למשל עכשיו אמר דבר תורה שהוא אמת.
וזה חייב שיהיה לו מנגן לפי תורת הבעל שם טוב. אבל זה לא אומר שהמנגד לפי האמונה שלנו זה לא אומר שהמנגד, הוא אומר אמת, מה שאני טענתי שלאורך מהלך, כל השיעור אני לא בונה על הצד הדתי. אתה מאמין של אתה כופר, בעיקר אם אתה לא מבין את זה שהשם ברא את הדבר הזה ואתה לא מקבל אותו אני כל השיעור. התייחסתי לזה, רק ברובד. רק קראתי לאיזה שם, אבל לא התייחסתי לזה.
מה שאני התייחסתי בשיעור זה לא על הצד הדתי של העניין, אלא על הצד המוסרי של העניין. כלומר.
האדם ההוא שמנגד יכול להיות טועה. זה לא אומר אני לא מדבר כאילו הוא צודק או לא צודק, גם אם הוא טועה לא באחוז אחד אלא במאה% אתה לא יכול לשלול אותו. למה את עצם זה שהוא מנגד לך הוא משמר אותך ממשהו?
מימה אולי לא בתוכן הדברים אלא בצורת האמירה.
אני אמרתי פעם שיהיו.
להלכות?
ואני אמרתי את השיעור לחסידי חבד הם הולכים לפי הפסקים של בעל התניא, בעל התניא. למד דבר מסוים באופן מסוים, היו הרבה שלמדו אותו באופן אחר.
בתור חסיד וחבד מקובל אצלנו שהאמת אצל בעל התניה.
אז אני העברתי את השיעור לחסידי חבד אז אני אמרתי.
שבלטניה מסביר את הדבר כך וכך היו הרבה שהסבירו את זה בצורה הזאת בצורה אחרת.
חושב שאומרים שיעור, אני שמתי לב במשך הזמן שיש אדם שמקשיב ב-10 דקות האלה. יש ב-10 דקות האלה. במשך הזמן למדתי להכיר את זה.
בסוף השיעור מישהו הרים את אמר לי כן, אבל בקיצור שולחן ערוך.
זה ספר אחר, כתוב, אחרת נפלט לי מהפה. ככה אמרתי נכון, כבר אמרתי שרבים וטועים טעו בזה, ככה נפלט לי 100.
אחרי אולי 3, 4 חודשים.
קורא לי הרב שלי, הוא אומר לי מדברים עליך.
שאתה אמרת על הקיצור שולחן ערוך שהוא טעה.
אז אמרתי לו שאני הולך להביא את ההקלטה.
נשמה לי טוב, מה אני יכול לעשות כאילו זה כן, אבל להבא תלמד אל.
אל.
תדבר כל כך נחרץ, זה לא לא טעית, אבל אל תדבר, נחרץ. האנשים לא קולטים את זה באופן הנכון. אז אמרתי לו תודה רבה וקיבלתי.
להשתדל עד כמה שאני יכול לא לדבר, נחרץ. זאת אומרת. מה למדתי מהעניין. אתן לך דוגמה.
האדמור הזקן, מה שאמר הוא אמר, הציבור הזה, שישב לפחות לפניי באותו זמן, אמור היה לדעת שמה שאמר האדמור הזקן זה ההלכה למעשה, והם באמת היו צריכים ככה להבין אותו. אדם שקרה כס הוא שולחן ערוך בשבילו ההלכה שבק, צריך ערוך, היא לא ההלכה למעשה, והוא היה צריך לדעת את זה שהיא לא הלכה למעשה. אז למעשה הכל בסדר, אבל משהו צורם פה וזה.
וזה אני הייתי צריך לקצוץ. אתה צורם הזה, טעה.
תגיד ככה, למה אתה לא, אתה לא אלוהים? זה לא. זה לא. אין לה באיזה שהוא מקום. גם ההיגיון של הקיצור שולחן ערוך נכון, אולי לא להלכה. למעשה, אולי ברובד הפרשנות, אולי ברובד אחר. זה גם נכון באיזה שהוא מקום. מה זה האחת? דתו להמית הזה שהשתמשת בו. מה זה? אז זה זה מה שרצה. לעניות דעתי הבעל שם טוב לאמר.
שתדע לך שמה שאתה לא אומר אני אגיד לכם משהו, אתם לא אני אומר את זה בכנות, אתם לא יודעים באיזה ביטחון אמרתי את מה שאמרתי אז.
ולא האמנתי שזה יחזור אליי אחרי 3 חודשים ככה אנשים דיברו מאחורי הגב עד שזה הגיע לרב, והרב אומר לי מדברים עליך, אני כבר לא יודע מה לעשות עד שלא הבאתי לו את ההקלטה. ושמוע. בסדר, אין לי מה להגיד. אתה בסדר גמור. רק מה.
לא כדאי אתה מבין, אז זה תמיד המנגד הזה יהיה לך קיים. אתה צריך לדעת, עצם זה שאתה יודע מה רוצה הבעל שם טוב ממך. עצם זה שאתה יודע שהוא קיים עוד שלפני ששמעת אותו. אתה כבר נזהר. תאמינו לי זה ככה. אני רוצה להגיד לכם מה המתנגדים אומרים. אני, החסידים לא יגידו את זה, אף פעם לא אני אגיד לכם סוד, היה איזה רב אחד מתנגד, קראו לו רבי יחיאל מיכל אפשטיין, הוא היה רב בעיר נוברדו.
והיה שם קהילה חסידית שמשום מה קורה על עצמה רב, להתאהב ליטאי.
מעשה שהיה החסידים לא יכלו לפרגן לעצמם שהרב הוא להטעה. הם אמרו לו, אם אתה רוצה להמשיך להיות פה רב אז איך לבוא אלינו לאדמור?
לא להיות חסיד, אבל לפחות לבוא לאדמור. מי היה האדמור? אז המחצל?
הרבי הצמח צדק.
רבי מנחם, לא סבא של הרבי, סבא של הסבא שלו. הוא היה הרב הזה היה, איך אומרים, הוא כן היה. הוא כן קיבל גם דעה שלא מסתדרת לו ונסע איתם. זה היה חג יש אצל חסידים מה שנקרא, להיכנס ליחידות.
להיכנס ליחידות, אז הוא נכנס ליחידות שהוא יצא מהחידות הוא אמר דבר אז הוא יצא החוצה. הוא אמר מה האדמור אמר לו בין השאר, אם החסידים ישמעו מה שאני אספר לכם שהוא אמר הם יורידו לי סתירה על עצם זה שאני חוזר את זה, אבל אני חושב שהוא לא היה שקרן בתורה. מה? מה הוא אמר לו האדמור, ככה הוא מספר, מה עצמך? אמר לעצמך? צדק אמר לי.
שהמתנגדים הועילו לחסידים במה כי בגלל שהם התנגדו כל הזמן לחסידות, אז החסידות שמרה על עצמה לא לסטות מהשולחן ערוך.
החסידים לא היו מוכנים לקבל את זה. אנחנו הם שם הם.
שמרו עלינו לא לזוז מהשולחן. מה אתם מדברים? אנחנו שמרנו עליהם להיות יהודים. ככה הם יגידו. אבל אתה ראית זאת אומרת על כל פנים?
לגירסתו של אותו רב. אתה ראית איך הרבי עצמך צדיק? רואה את שתי הפנים?
חסידות, והוא המוביל של דרך חסידות. אבל הוא מקבל את זה שהמתנגדים שמרו עלינו שאנחנו לא לא נתקדם. זאת אומרת הפחד שלנו, ממה שהם מדברים עלינו מרכלים עלינו, שומרים את צעדינו. זה נותן לנו גם כן. איזה שהוא דבר אנחנו מודים בהם. זאת אומרת מודה בזה הוא לא הוא לא מתכחש לעצם העניין.
אז באיזשהו מקום בחינה כזאת צריכה להיות לנו גם כן. זה קיים, בכל רובדי החיים, כל הזמן, בכל שעה.
אם תרצו לחלוק שלא זה התכוון שלמה, אני מוכן, אבל בכל זאת הוא השקיע בעצי סרק? אומרים שיש שתי סוגים של מסירות נפש, יש מסירות נפש לקפוץ מהגג למטה ויש מסירות נפש לקפוץ מלמטה על הגג. המסירות נפש לקפוץ מהגג למטה היא אפשרית, אולי לא כדאית, אבל אפשרות המסירות נפש נפוץ מלמטה למעלה זה בלתי אפשרי כשבא בן אדם.
מתלבט האם זה שייך לי או לא שייך ליכול, להיות שאתה מאוד מאוד רוצה. יש ביטוי שאמר הרבי הקודם רק הרצון יכול להסתיר כל כך על העיניים. יכול לכסות? הרצון הוא, כך רוצה. יש לך בן אדם רחמ יש.
לו איזשהו חולי מסוים מכוח הרצון אדם יכול להתגבר על חולי ורואים את זה, אבל יש לךמנת לאדם שהיה במלחמה וזה והורידו לו רגל.
לא ראיתי עדיין את האדם, שהרגל גדלה לו מכוח הרצון. זה נקרא לקפוץ מלמטה למעלה. בדרך כלל הוא לא יוכל לדעת את זה אף פעם, משום שהרצון שלו מסתיר את זה. אבל אדם מבחוץ יוכל לעזור לו, ואז הבדיקה תצטרך להיות, האם מדובר פה באמונה שתגדל הרגל, או שמדובר פה?
אבל המחשבה טובה ויהיה טוב, עדיין לא החייתה אף פעם אתים עדיין לא.