על צחוק ושמחה

 

 

 

 

 

 

תמליל אוטומטי מהשיעור (יתכנו שגיאות)

 

 

.אנחנו בפסוק השני של הפרק השני. לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זה עושה. שוב, פסוק עם שתי פסקאות

.לשחוק אמרתי מהולל, פסקה ראשונה. ולשמחה מה זה עושה זה דומה לביטוי העברי לשמחה זו מה עושה

.אז יש פה שתי ביטויים של שמחה, מילות שמחה. שחוק ושמחה. לשחוק אמרתי מעולל ולשמחה מה זה עושה

.אז מה זה ההבדל בין השחוק לבין השמחה? זה לא מילים נרדפות, זה כולם יודעים ששחוק זה שחוק ושמחה זה שמחה

.אחד מהקדמונים, יש לו פירוש של מסרט אבות, החסיד יעבץ, ככה שם של הספר שלו יעבץ, אבי יעקב בן צבי, רשת אהוב

.והוא מפרש ששחוק, נאמר את זה בלשונו, השחוק והשמחה קרובים זה לזה. שזה מפאת הנפש הבאמית וזה מין המשכלת

.השחוק זה יכול להיות, זה החלק המעשי, זה ההתפוצצות, שחוק, שאדם צוחק. ואילו השמחה מדובר על שמחה פנימית

.שמחה פנימית חייבת לבוא אצל האדם מצד סיבה אמיתית, תקינה, רצינית, שיש לו אלמה

.שחוק, אנחנו יודעים שהוא יכול להיות גם כשאין לי אלמה. אדם עצוב גם יכול לצחוק

.את פעולת הצחוק אמרו יכול לעשות

.אם אמרו איזושהי בדיחה, יכול להיות שהוא מאוד עצוב עכשיו, אבל כשעכשיו הצחיקו אותו, אז הוא צוחק

.אבל שמחה, במובן האמיתי שלה, לא יכולה להיות כאשר האדם נמצא במצב שהוא לא שמח. אי אפשר..

.אני יכול לצוות עצוב לצחוק, אני לא יכול לצוות עצוב לסמוח. שמחה זה משהו שבלב שאתה לא יכול לפלוט עליו

.אז ההבדל המהותי בין החלק הראשון של הפסוק לחלק השני, לצחוק אמרתי מהולל, מהולל בלשון העברית העתיקה, מהולל זה אדם שהוא לא שמח

.בלשונו של רשי, שמחה מעורבת בבכי וההנחה

.מעולל זה מין תנועה של ערבוביה, שיש בעונם קצת עוללות, שזה צד כאילו של צחוק ושמחה, אבל מעולל זה אדם כזה שהצחוק מלווץ לו גם בבכי וגם בתוגה

.זאת אומרת, זה אכן כך, זה לא מדובר על צחוק נקי, מדובר על צחוק חיצוני בלבד

.ואילו בחלק השני של הפסוק ולשמחה מה זה עושה, מפרש רשי שיש השמחה, אחריה תבוא תוגה

.זאת אומרת, השמחה בעת שהאדם שמח היא שמחה נקייה, אבל אחריה, עלולה לבוא תוגה

.אני עכשיו אומר את המילה עלולה, עוד מעט נראה שזה מחויב המציאות כמעט

.אחד מהקדמונים שלנו, אחד מהראשונים, אומר משפט שאני רוצה לצצץ אותו בלשונו. רבינו בחיי. אחד מהראשונים

.הוא כותב ככה, שהשמחה והעיצבון הכי סמוכים זה לזה. כשמחת היום והלילה

.וכשם שהאדם בטוח ביום שתבוא הלילה אחריו, כן, אל תחפשו את התקניות של העברית שלנו, שתבוא הלילה אחריו, וכן, בטוח בלילה שיבוא היום אחריו, כן הוא בטוח שתבוא השמחה אחר העיצבון

.וכן העיצבון אחר השמחה. הוא מניח אקסיומה ששמחה ועיצבון זה מין גלגל כזה שחייב לבוא

.אני חושב שאם אנחנו נתבונן לחיים שלנו, אז אנחנו נראה גם כן, שיש בזה דוגמאות גם ביחס אליהן

.לא שלא יכול להיות שמחה ושמחה. איך אומרים היום, שמחות שבאות, באות בצרורות

.יכול להיות בהחלט שמחה שרודפת שמחה, יכול להיות. אבל תמיד אחרי השמחה, השלב הבא יהיה עצבות

.יכול להיות שיהיה כמה פעמים שמחה, אבל אחרי זה תבוא עצבות

.הוא טוען שיש איזשהו נושא מסוים של השמחה שממנה יהיה מדרון שממנה הוא יורד למטה

?דיברנו בעבר על הנושא הזה בהקשר אחר. טוב, אז זה היסוד. אז מה יוצא ככה

.לפי זה יוצא ככה, כשאני חלק את הפסוק לשתיים, החלק הראשון של הפסוק טוען שהשחוק לא מחויב להיות נובע מפנימיות, ויכול להיות שבשחוק עצום מעורבת עצבות, אבל השמחה היא נקייה בתארתה, אין בה עצבות, אבל אחריה יכול להיות עצבות

.ולדעתו של רבנו מיכאל, זה מוכרח שאחריה יהיה עצבות. טוב

?מה השאלה של שלמה, מה בעצם הוא רוצה שלמה להגיד בזה

?הוא רוצה להגיד שתראו, אני רואה אדם צוחק, הוא באמת לא צוחק. אני רואה בן אדם שמח, אבל מה זה שמח

.אחרי זה יבוא עצמות. כאילו, זה לא יביא שום תועלת, אין לו איזה שום..

.בקצת יותר עומק, אנחנו יודעים שהשמחה באמת מעוררת את האדם, ובאמת מעלה לו את ה… יכולות שלו

.אדם שמח, הוא עובד מהר, הוא עובד זריז, הוא עובד טוב, מדוייק. אדם שמח, הכל יותר..

?שלמה שואל, כן, אבל מה זה שווה כל זה אם בסוף תבוא העצבות

.אם תבוא העצבות והכדרות והלאות, היא תכניס את כל החיוניות הזאת למין בועה שבור, שלא שווה כלום

.אז בסדר, אז היית בשמחה, בשמחה, ניסית, כמו שאומרים, לעלות מעל ה..

?האפרוריות שלך, אבל אחר כך חזרת לאפרוריות, וכאילו, זה כמו הסיפור על אותו שואל שרוצה להיכנס לקרם, ואז הוא צם כמה ימים, הוא נכנס לקרם, הוא אוכל וסבע, אבל אחר כך הוא יוצא, הוא צריך לצאת, הוא לא הצליח לצאת עד שהוא לא יעשה עוד פעם דיאטה, אז הוא אומר, קרם, קרם, נכנסתי אליך רעב, יצאתי ממך רעב, אז כאילו, מה יצא מכל העניין

.לא הרווחתי כלום

.אז לכאורה זה מה ששלמה רוצה לבטא בפשט, לא יוצא מהשמחה שום דבר אם מוכרח אחריה לבוא עצבות. זה הפשט

.עכשיו בואו ננסה להלביש על הפשט הזה הסבר רעיוני על פי החסידות והקבלה

.למה הדברים מתגלגלים בצורה הזאת ואז אנחנו נראה שיכול להיות באמת מצב שאחרי שמחה לא תבוא עצבות אבל אז מקור השמחה צריך להיות שונה, אבל לפי המונחים שאנחנו נלמד עכשיו, יהיה לנו יותר כלים להבין למה זה ככה

.העולם הזה כולו נברא מהספירה האחרונה של הספירות. יש עשר ספירות, יש ספירה האחרונה, ספירת המלכות

.ספירת המלכות מצטיינת במשל, כמו הים שכל הנחלים הולכים אליו והוא אינו מלא

.במילים אחרות, הספירת המלכות אין לה תכונה שלה

.זאת אומרת, אין לה הטבעת חותמת שלה על אלה שנהגודים בתוכה

.היא בסך הכל מין קערה גדולה שמכילה את מה שכל הספירות הקודמות מכילות

.יש לה, בוא נאמר שיש איזה ית ציורי, לספירות יש צבעים

.למשל ספירת החסד מצטבעת בצבע לבן, וספירת הגבורה מצטבעת בצבע אדום

.הלבן זה כמו חסדים ורוח, אז לכן הצבע הקבלי של הספירה הזאת הוא לבן

.ואילו האדום זה כמו ששמים לשור בד אדום והוא מתעצבן ומתקעצב, אז האדום זה מין גבורתיות כזאת, אז זה יהיה הצבע של ספירת הגבורה, חסד וגבורה

.והטפארץ, כיוון שהיא משולבת משתי צבעים, אז זה צבע ירוק. זה רק כסימבוליות, זה ככה מופיע בקבלה

.אז עכשיו, אם אנחנו ניקח את הים, את הים או את ספירת המלכות, אז זה מין דף מעורבב עם צבעי גועש, הכל שם מעורבב ביחד

.זה אמור להיראות בצורה הזאת. ספירת המלכות מכילה את כל הצבעים של כולם. מכילה את התכונות של כולם

.מכילה את צורת ההסתכלות של כל הספירות שקדמו לה. אבל מה היא? לה אין צבע. היא היכולת שלה להכיל את כולם

.זה כל היכולת. אבל לה אין משהו שגם היא אומרת. היא לא אומרת כלום. לה אין מה שהיא מקרינה

.היא מקרינה מה שמקרינים עליה. אין לה משהו אחר. בלשון של הקבלה זה נקרא ספירת המלכות לת לה מגרמה כלום

.ספירת המלכות אין לה מעצמה כלום. ולכן, במשל, הירח דומה למלכות. הלבנה

.מפני שהלבנה אין לה אור שלה, אלא שהיא מחזירת אור ממה שהשמש מקרינה עליה

.אז זה המשל של הלבנה, זה המשל של ספירת המלכות

.עכשיו, בנפש האדם, כשהאדם שמח, זה מוכרח לבוא, אם נתבונן טיפ טיפה ונהיה עם מודעות עצמית קנה, שמחה תמיד תבוא כאשר הוסיפו לך איזשהו דבר ויש לך איזשהו מצב של יתרון

.או יתרון כלכלי, או יתרון חברתי, או יתרון משפחתי, לא משנה, השמחה נובעת מאיזשהו יתרון

.ממצב סטטי רגיל, אין שמחה, שמחה באה מאיתוספת

?אם זו ההגדרה לכאורה בספירת המלכות צריכה להיות עצבות תמידית. למה

.כי ספירת המלכות אין לה יתרון משל עצמה. אני אתן המחשה. יש חוכמה ואחריה באה ספירת הבינה

.אז מפרשים, חוכמה זה הנקודה של הרעיון שרק מבריק לך בראש

.בינה זה שאתה מצליח גם כן להרחיב את אותו רעיון וגם כן להקיש ולחבר דבר עם דבר

.החיבור שאתה מחבר דבר עם דבר בעצם נותן הרכבה שלישית חידוש שלך, הוספה שלך, רעיון שלך

.השמחה, לפי ההגדרה שאמרנו קודם, חייבת לבוא אצל האדם כאשר ישנה כאן איזושהי תוספת

.אם אני נכנסתי רעב, ויצאתי רעב, אז אין פה תוספת. אפילו בשומן אין פה תוספת. לא, אין פה תוספת

.אז כיוון שכך, אני לא יכול להיות במצב של שמחה

.שמחה זה מצב שהרחבתי משהו, או כלכלי, או נפשי, או חברתי, או משפחתי

?אבל אם לא הרחבתי שום דבר, אז לשמחה הזו מה עושה

.המלכות, ספירת המלכות, כיוון שהיא לא מרחיבה כלום, למשל, כשאתה מדבר על ספירת הבינה, אז ספירת החוכמה באה אליך אחר כך, אני המצאתי, אני גיליתי, נפל לי רעיון

.ספירת הבינה באה ומוסיפה, מרחיבה את הרעיון, מחברת אותו אחד עם השני

.ספירת התפארת אחר כך מורידה אותו לחלקים המעשיים של האדם, שהרעיון לא יישאר רק בתיאוריה אלא הוא גם כן ייממש את עצמו גם ברובד הנפשי, הרגשי, החברתי שלי עם אחרים וכולו

.אז יש פה איזושהי תוספת על מה שהיה קודם

.כשהרעיון היה בחוכמה, הוא היה מין נקודה קטנטנה ואחר כך כשהוא הגיע לבינה, אז הבינה הרחיבה אותו

.וכל פעם שמישהו מרגיש שהוא עשה משהו, הוא השתדל והוא השקיע והוא תוסיף והוא פיתח והוא הרחיב, אז יש לו שמחה וזה מביא עונג וזה מביא סיפוק

.אבל כאשר בן אדם, כל מה שאני עשיתי, אני לא עשיתי, אני פשוט ישבתי, תשימו לב לביטוי

.כל הנחלים הולכים אל הים

.אם הים היה, למשל, יודע לאסוף את הצבעים, כמו אדם שאוסף את הפרחים ושוזר אותם בהגרתל, אז גם היה לו שמחה, כי זה גם חידוש

.אתה יודע איך להשים את הפרח במקום הנכון ולהתאים את הצבעים שיהיה יפה

?אבל אם אתה אפילו את זה לא עשית, אלא ישבת בחיבוק ידיים וכל הנחלים הולכים אל הים, מה אתה עשית

.כלום, ניכוז, בור ניכוז. אז בגלל זה, יש לך בזה איזושהי שמחה. הם הלכו אל הים, לא אתה הבאת אותם אליך

?אתה לא יצרת פה איזשהו תמונה מעניינת או מה. הם פשוט נשפחו על הדף. הם הצטיירו מעצמם. מה אתה עשית

.כלום. אז איפה תהיה פה שמחה? השמחה ממך ואלך. לא, לא שייכת אליך בכלל. זהו ספירת המלאכות

.עכשיו, כשאנחנו מדברים על עולם הזה, העולם הזה, כמו שאמרנו, נוצר מספירת המלכות

.מלכות זה הספירה האחרונה. העולם הזה זה העולם האחרון. כל דבר שנברא, הוא נברא דרך המלכות

.לכאורה היה צריך להיות עצב תמידי. וזה, דרך אגב, התנועה היסודית של האדם זה העצב. את הצבע היסוד

.צבע היסוד של האדם זה עצב. הוא יכול להתרומם ממנו אם יש לו עוז ותעצומות, אבל הוא עצמו במהותו הוא עצב

.הבינה, לעומת זה יש פסוק בתהילים, הם הבנים שמחה. והם, אימא, זה בינה, ספרת הבינה נקראת אימא

.מפני שהיא מרחיבה את הוולד באורך ברוחב, היא מרחיבה את נקודת החוכמה שנתן האבא

.אז לכן שם יש שמחה, כי יש הרחבה, יש פעולה, יש תוספת

?אז לפי הרעיון הזה, שדיברנו עכשיו בהבדל של מלכות לבין בינה, ושדיברנו על זה שהעולם הזה כולו הוא בעצם מלכות, והוא בעצם אמור להיות תמיד בעצמות, אנחנו מבינים ששלמה שואל, העולם הזה, שאבל אבלים שעליו אנחנו מדברים במשך כל הפסוקים, הוא אומר, רגע, לשמחה הזו מה עושה

?איפה, איפה, אם אני רואה מישהו בעולם הזה שמח, אז אני פשוט אומר תמר, רגע, מה קרה? מה נפל עליך

?כאילו, מה קרה? וגם, התשובה, הביטוי מה נפל עליך הוא ביטוי מדויק. כאילו, מה נפל עליך

.כי לא שייך שאתה תיזום איזשהו דבר שיביא לך שמחה. משהו שצריך ליפול עליך כדי שזה יקרה

?וגם זה עצמו אני שואל, ואם נפל עליך משהו, אתה צריך להיות שמח

.כאילו, זה לא אתה, זה לא, זה לא, זה לא יצירה שלך, אז ממה תהיה פה השמחה? זו השאלה ששלמה שואל

.וכאן אנחנו מגיעים לאיזושהי נקודה של הבחנה עדינה

.סיכום הדברים במילה אחת, השמחה כדי שהיא תתממש כאן בעולם, היא צריכה חומר בעירה תמידי

.כי היא עצמה, אין לה שום סיבה להיות כאן. אז צריך כל הזמן להחיות אותה, להפרות אותה, לנפוח בחיים

.וההפריה הזאת, זה דבר שכאילו בא מבחוץ, אתה מתוכך לא יכול לעשות את זה, זה דבר שבא מעולם שחוץ לך

.והשאלה היא, אם האדם מחובר, בטבעו רק אל הדברים שנמצאים בעולם הזה הגשמי, שנוצר מספירת המלכות, או במילה גסה יותר הוא שייך רק לחומר, רק לגשמיות

.הגשמיות זה המלכות במיטבה, ממנה נוצר, מהמלכות נוצרה הגשמיות של העולם הזה

.כי ליצור גשם מרוח אתה צריך את החלק הכי הכי אחרון שיעשה את זה, זה ספרת המלכות, זו ספרת המלכות

.לפי זה ככל שהאדם יותר ויותר מחובר אל החומר, גם אם יש לו איזושהי שמחה כתוצאה מזה שהוא הרוויח מפעל הפיס, השמחה הזאת חייבת לדאוך

?אז כאילו אנחנו חוזרים עכשיו למה שאמר רבנו בחי ויש פה דבר שלא הבנו, כאילו, מה זאת אומרת

.אני שמחתי בגלל שהרווח תהיה איזשהו דבר

.אז גם הרווח שאנחנו מרוויחים פה, וגם האדם אכל למשל, אז יש לו פעולה מסוימת של הוספה

.עכשיו הוא הוסיף לעצמו כמה קילוגרמים לבטן. אז יש לו מין תחושה של הנאה ושמחה ורגיעה

.אבל שואל שלמה, לשמחה זו מה עושה? עוד פעם, ברעיון זה אותה שאלה

.אותו דבר, אדם מרוויח הרבה מאוד כסף במפעל הפיס, אז ברגע הזה יש לו בחינה מסוימת של הוספה, אבל מיד אחרי זה, מיד

.זמן מסוים אחרי זה, זה יהיה הפסד, יהיה משהו לא טוב, אז אם לא בחיים שלך, אז בחיים של הילדים, של הנכדים וכולו, הדברים הם מתגלגלים, אז מוכרח שהדבר לא יישאר, וזה אנחנו רואים בפועל, השירות לא נשארה בידיים של רוטשילד עד היום הזה

?ישנם אנשים, משפחות רוטשילד, שנזקקים היום. זה לא דבר שנשאר לנצח לנצחים. כי למה

.כי זה היסוד של ספירת המלכות. ספירת המלכות מאלצת כל דבר לזוז עליו ולא להישאר

?ספירת המלכות מאלצת שהשמחה לא תישאר כל הזמן על עומדה ולא תהיה מונחת הצלחה בכיס כל הזמן. למה

.כי ספירת המלכות היא חומר, וחומר לא יכול להישאר על עומדו כל הזמן, הוא תמיד במצב של התפרקות, ולכן השמחה שבאה מן החומר נמצאת כל הזמן במצב של התפרקות

.אבל שמחה שהיסוד שלה והמקור שלה הוא רוח, לא חומר, אז פה, כיוון שהיא לא באה מספרת המלכות, היסוד שלה לא מלכות, זה יכול להיות שמחה במושכלות, זה יכול להיות שמחה של מצווה, כל דבר שהיסוד שלו הוא רוחני יותר, פה, היסוד, המקור והמציאות שהוא יכול להחזיק זמן ארוך בפועל

.למה? מכיוון שהיסוד שלו הוא לא יסוד כזה שאין לו פיתוח אישי. הרוח, יש לה פיתוח אישי, דבר מפרד דבר

.ואילו הגשם לא

.אז כיוון שהגשם שורשו מעולם כזה של תוהו שכל כולו כל אחד יחידה לעצמו ולא מנסה להפרות את עצמו מהזולת, אז כיוון שכך, גם אצלו השמחה היא מוגבלת

.מוגבלת לזמן, מוגבלת לדורות, אבל היא מוגבלת

.אילו כאשר השורש הוא רוחני, אז השמחה יכולה להיות להרבה זמן

.זאת אומרת, במילים אחרות, שיכול להיות שמחה כזאת שלא באה אחרי העצב, זה נכון. ואין לזה חידלון

.זאת אומרת, אין לזה אף, אין לזה… אין לזה הפסק, אין לזה מצב

.זאת אומרת ככה, ברגע שאני למשל עשיתי מצווה, אני הנחתי תפילין או אישה הדליקה נרות שבת, אז יכול להיות שבשבת הבאה היא לא הדליקה נרות, ויכול להיות שביום הבא הוא לא הנח תפילין, אבל ההנחת תפילין שהוא עשה באותו יום שהוא כן עשה, היא עומדת והיא לא מפסיקה

?כשהאדם למשל רעב, אז אני אומר לו, מה אתה כל כך רעב

?אכלת אתמול, בשלישו, בשנה שעברה, אז הוא צועק עליך, מה זאת אומרת? אבל עכשיו אני רעב, מה אתה מדבר איתי

.או כשאנחנו אומרים לבן אדם, תשמע, היה לך פעם כסף, אז תהנה ממה שהיה לך פעם כסף

.זה נשמע לנו מצחיק, אבל במצווה זה בהחלט ככה. הנר הזה שהדלקנו הוא לא נכבה עד היום

.זאת אומרת, התפילין הזה שעשינו, לא נכבו עד היום, וכבר שהם רוחנים, אז הם נצחיים

.נכון שיש לנו אפשרות תמיד להוסיף בנצחיות הזאת עוד ענחת פלין ועוד ענחת נרות, אבל גם מה שעשינו הוא נצחי והוא קיים לעד

.וכיוון שהוא קיים לעד אז הוא, אי אפשר אותו להקעות

.בזה גופה יש חילוק, יש ביטוי בגמורה במסכת סוטה, עבירה מכבה מצווה ועבירה לא מכבה תורה

.במובן הפשוט למשל, אנחנו יושבים עכשיו לומדים תורה, אז התורה הזו שאנחנו לומדים, בשום אופן לא תתקבע אף פעם

.זה מין מצווה כזאת שנשארת כל הזמן בוערת

.ואילו מצווה, יכול להיות שיבוא משהו ויבעט בה, אבל האמת היא שהוא רק כיסה אותה, אבל הוא לא קיבה אותה באמת

.גם במובן המצוותי, אי אפשר לחבות את המצווה לחלוטין. יש ביטוי בתלמוד, בא חמור ובעט במנורה

.הביטוי הזה היה אח ואחות גדולים חשובים

.רבן גמליאל היה נשיא בעם ישראל, הייתה לו אישה ששמה הייתה אימא שלום. אימא שלום, זה הייתה השם שלה

.אז באותה תקופה העם ישראל קצת פזל לכל מיני חכמים נוחרים וקצת עזבו את מצוות התורה

.וזה בא לידי ביטוי שהגיעו מלומדים גויים והתחילו ללמד קצת נצרות, התחילו לשפוט את העם בהתאם לחוקים שלא חוקי התורה

.אז רבן גמליאן רצה להוכיח לעם את השפלות ואת הנגיעה בדבר שיש לשופטים הנוכרים ושהם בעצם כולם נוקחי שוחד ולא עושים משפט אמת

.אז הוא עשה מין מין הצגה כזאת עם אחותו

.הם ירשו ירושה, אבל על פי התורה, הירושה הולכת לבן, זה מה שכתוב בתורה

.אז היא כאילו, באה כמתלוננת, ושניהם הגיעו אל השופט הנוכרי, והרבן גמליאל אמר שכל הירושה שייכת לו, לפי משפט התורה, והיא אמרה, מה זה, זה לא עופר, גם אני רוצה לקבל, אז השופט ראה שיש פה עוזב, הוא ידע שהם אנשים מכובדים, ואז הוא אמר, טוב, אני צריך לחשוב, ושלח אותם, תבואו מחר

.אחרי זה היא הגיעה אליו והביאה לו מנורה מזהב מתנה

.היא רמזה לו, אני רוצה שתאיר את המשפט שלי כמו האור של המנורה. אז הוא אמר, אל תדאגי, יהיה בסדר

.למחרת הם הגיעו לדיון, אז השופט אמר ש..

.שאני לא יודע מה שאתם אומרים, אבל בברית החדשה כתוב שמשפט הבת כמו משפט הבן, ושתיהן יורשות בצורה שווה והכל בסדר

.אז טוב, ועוד אנחנו נמשיך לדון איך בדיוק לחלק, תבואו מחר

?למחרת, הבא רבן גם ליעל והיא תיאל ככה ליד החצר של השופט הזה עם חמור לובי גדול כזה חשוב וזה, תיאל והשופט אומר לו, אה זה חמור משהו

?הוא אומר לו, אבן, גם לי אתה יודע, החמור הזה יכול להיות שלך. אז הוא אומר לו, איך פה ושם

.הוא אומר, אם תראה איך שזה, טוב. הוא אומר, תבוא מחר

.מחרת הם הגיעו עוד פעם לדיון, הוא אומר, מה, אני פשפשתי בספרים ובספרי החוקה, וראיתי שם פסקה ששם כתוב, אני לא באתי לשנות מדת משה ולא כלום

.נו, אז כיוון שדת משה אומרת שהבן יורש לה בת, לא. אז, אז הבת לא תקבל ירושה

.אז אימא שלום, היה שם קהל גדול שהצטופף במשפט הזה, אז אימא שלום צועקת לה שוב, את שופט, שופט, תהיי את משפטי, כמו המנורה

.רצה להזכיר לו גם, הנה, עתקתי לך משהו. אז רבני גמיאל עולנה לה, בא חמור ובאת במור

.מכאן זה ביטוי, זה הופיע בערמית, עתה חמרה, באה חמור, ובאתה שלש רגע. באת, במה נורא

.זה חוזר, בתלמוד הרבה פעמים משתמשים, לא רק בתלמוד, גם בספרות, בספרות של הרבנית, איך שזה נקרא, עתה חמרה ובאתה שלש רגע

.זה מופיע הרבה פעמים. אז הרבה פעמים קורה המצב שהשמחה המיוחלת באה עצבות ובאתה בשמחה

.כאשר השמחה מושתתת על חומר, אז בא חומר אחד, איזה חמור אחד, חמור מלשון חומר, בא חומר אחד, ובאת בחומר השני

.ואז באה סיבה אחרת להיות עצוב, ובאתה בשמחה, בשיבה להיות שמח. ככה אנחנו חיים הרי

?אבל כאשר הסיבה להיות שמח היא סיבה רוחנית, אז מה אפשר לעשות

.אז באה איזה משהו גשמי, באה איזה עניין, אבל השמחה היא שמחה

.מבינה, זה שאמרנו, אם הבנים שמחה, היא מגיעה משם. אז אכן, שמחה שמגיעה מספירת המלכות, יש להפסק

.שמחה שבאה מספירת הבינה, אין להפסק. זה היסוד. שמחה אמיתית לא יכולה אף פעם לבוא מהחומר

.אנחנו חייבים באיזושהי צורה להתחבר לשמחה של רוח, לא שמחה של חומר. שמחה של חומר לא יכולה להחזיק מעמד

.אתה רואה הרבה פעמים, אדם שיש לו כל טוב באמת, הוא עצוב. ואפילו שעכשיו הוא שמח

.אתה רואה רגע של שמחה, אבל אחרי זה אתה רואה שוב רגע של עצרות, ועוד פעם רגע של שמחה, ועוד פעם..

.זה כמו הבטם, בקיצור. הוא כל הזמן נמצא במצב כזה שהוא רעב והוא סווה וכו'. הבטן היא נקראת אני

.פעם היו אומרים במשל, מה שלא נותנים לו אין לו. אין לו מעצמו שום דבר

.הייתה פעם אספה של נכבדי הקהל והם הם ישבו ועשו החלטה, אני יודע, שם לגזור איזה טעניות על הציבור בגלל המצב הקשה

?אז היה שם איזה שהוא חכם שאמר, למה התיישבתם על העני דווקא

.יש לאדם כמה איברים, יש לו ראש, יש לו לב, יש לו עיניים, יש לו אוזניים, ויש לו את הקבע

.המוח מפרר רעיון עם רעיון, השמיעה, הראייה, הדמיון, כל הדברים הללו הם יחסית, הם נקראים עשירים

.כי הם מרחיבים דעתו של האדם וגורמים להרחבה יתרה בכל דבר. ואילו ההקבה היא אני

.זאת אומרת, למה התיישבתם על אני? דווקא אני צריך לספק תיקון למעשים הלא טובים שלנו

.אולי העשירים, לפעמים יש אספה ומחליטים אני יודע שצריכים לאסוף, לקופה צריכה למלות את עצמה, ולכן צריכים לשלם כל אחד לפי גולגולת לזה, כזה וכזה סכום

.אז לפעמים הגזרה הזאתי לאדם עשיר היא קטנה, כי הסכום גולגולת הוא מינימלי

.אבל בשביל האדם עני, אז אתה התיישבת עליו, בשבילו זה ממש גזרה

?אז זו אותה שאלה, למה השיר לא ישלם יותר בהתאם לעוצמת העשירות שלו

.אז בדרך כלל זה בתוך נפש האדם גם, כשאנחנו רוצים להגיע לשמחה, אנחנו צריכים ללכת אל העשיר, אנחנו לא יכולים להגיע לשמחה על זה שנתיישב על העני

.העני זה המזל והמעלות שאנחנו עלולים לקבל כל פעם בענייני החומר

?ואילו העשיר זה השמחה, ואיפה רואים את זה חזק מאוד

.האדם, דיברנו על זה בעבר, אבל אני חוזר על זה בבריאציה טיפ טיפה שונה, שהשכל של האדם, ככל שהאדם עמל איתו יותר, הוא לא נחלש, הוא נעשה יותר חזק

.גם שהוא מזקין, הוא נעשה יותר ויותר חזק. ואילו חלקים אחרים, ואפילו הזיכרון בעצמו

.הזיכרון זה לא הבנה, הזיכרון עצמו גם נחלש, אדם בגיל מבוגר הוא פחות זוכר

.אבל זקנת על מדרך החמים, ככל שמזדקנים, דעתן מתיישבת עליהם, הם יותר עמוקים ממה שהם היו קודם

.זאת אומרת, ישנה איזושהי הפרעה מסוימת שהחומר של הגוף מפריע לאדם להבין מסרים הגיוניים, שכליים בצורה מלאה, כי רתיחת הדמים מפריעה לו, אבל ככל שהוא נעשה יותר רגוע מבחינה פיזית, אז השכל שלו הופך להיות יותר מוצלח

.אז אדם שהשקיע כל החיים באוכל, אז בגיל מבוגר קשה לו, מפני שההקבעה לא עומדת בציפיות

.אבל כשהאדם משקיע בניינים של רוח, אז יש לו מה לעשות גם אז, מפני שזה צד החזק שלו

.הצד של השכל חזק אצלו ועד רבה הוא מתחזק יותר. זו הנקודה הנכונה לא רק ביחס לשכל, אלא גם ביחס לשמחה

.כאשר האדם מחובר יותר לרוח, אז יכול להיות לו יותר שמחה

.כאשר האדם מחובר יותר לגשם, אז ככל שמתבגרים, החיבור שלנו לגשם נעשה חלש יותר

.אז באופן טבעי גם השמחה אמורה להיות, אז לכן הביטוי של המשנה, זקני העמי הרצות בכל זמן שמזקינים, דעתן מתערפת עליהם

.יש כמו פחד מן המוות, יש כל מיני אנשים מבוגרים, הם לא יוצאים לעבודה, יושבים מסתכלים טלוויזיה, אני מכיר אנשים כאלה למכביר

?אנשים מסתכלים בטלוויזיה, מה קרה כאן, מה קרה כאן, מה קרה כאן, וכל הזמן לוקחים ללב את מה שקורה בכל העולם, ומה עשו לחיילים שלנו, ומה עשו פה, ומה עשו שם, ומה פה, ומה שם, כאילו, כאילו, כאילו, זה מזכיר את אותו אדם שישב ברכבת וראו אותו שהוא, שהוא דוחף, דוחף, דוחף, שאלו אותו, מה אתה דוחף

?הוא אומר, כל כך קשה לרכבת לנסוע, אני רוצה לעזור לה לנדחוף. אתה נמצא בתוך הסרט הזה, אתה דוחף משהו

.אתה חושב שהכוח שלך, הקטר צריך את הכוח שלך, אז אם אנחנו ניקח מאוד מאוד ללב את מה שקרה פה, מה שקרה שם, אז באמת עזרנו לאלוקים להושיע את העולם

.זה באמת מחשבה ילדותית, אבל ככל שאדם מזכין, זה מה שהוא עושה, אז הוא כואב וכואב וכואב, ובסוף מת מכאב לב גם

.עשיתי פעם בדיקה תחרות עם חבר, אני טענתי שבן אדם שקורא רק את הכותרות של העיתונים, ובאמתם שקורא את כל האותיות למטה, הם יודעים אותו דבר

.אני עשיתי רק קטע כותרות, הוא קרא את כל המילים, הוא עשה לי בחינה, אני ידעתי בדיוק אמור

.הפיזור הדת זה אחת הבעיות הכי גדולות שלנו. שאדם מפוזר בהמון המון דברים

.הוא גם שם, הוא גם שם, הוא גם שם, הוא גם שם. אז מה שבטוח הוא לא במה שהוא צריך לעשות

.אז הוא לא בכביש ואז חלילה יכול לעשות דברים לא נכונים. טוב

.לשמחה זו, מה עושה בהתאם לכל מה שדיברנו, האדם יכול להגיע למסקנה לפי כל ה..

.אנחנו צוחקים, אבל לפי כל זה יוצא שטוב, אז תשמע, יש לי עכשיו סיבה לסמוך

.יש לי עכשיו, עכשיו אני באמת, יש לי משהו, לא יודע, אכלתי אוגה טובה, לא יודע, יש לי על מה לסמוך עכשיו

.אז תשמע, אז בוא נעשה חשבון שכלי. הרי אחר כך לא תהיה שמח, הרי זה יעבור

.אז בוא נהיה עצובים כבר מעכשיו. כן, האדם יכול לעשות את החשבון, כן, תהיה רציונל

.הסברת בשיעור שאין על מה לסמוך מן החומר. אז אף על פי שכעת יש לי סיבה לסמוך, בוא, לא נסמך

.נהיה שכליים, נהיה הגיוניים

?אז בא שלמה, בהתאם, איך שהחסידות מסבירה אותו, לשמחה זו, מה הוא שם, תדע לך שיש מקום לשמחה זו, אבל בתנאי שאתה בבחינת מה

.מה זה ביטול, ואנחנו מה

.אם האדם מבטל את האגו שלו, אז הוא שם את השכל שלו בצעד, ואז הוא יכול להיות בתנועת נפש כזאת, רגע, עכשיו יש על מה לסמוך, בסדר, אז עכשיו אני אסמר

.אחר כך יהיה על מה להיות עצוב, אז אחר כך אני אהיה עצוב. אז בפשט זה לא אמור להיות סותר אחד את השני

.מישהו שאל את אחד התנאים, מה זה שהקדוש ברוך הוא בהתחלה בראה את האדם ועשה מה שעשה ואחר כך הקב"

?הוא ועינך עם השם על אשר עשה את האדם. למה? כי האדם חטא. מה זה ועינך

.אם אלוקים לא יהיה אדם מראש, אז הוא רצה להראות שאלוקים זה לא אלוקים

.הוא בהתחלה חשב ככה ואחר כך הוא חושב אחרת. אמר לו אותו חכם, היה לך בן? נולד לך בן? הוא אומר כן

.אתה יודע שהוא ימות פעם? בטוח ימות. כל בן אדם מת בסוף. ואף על פי כן, כשהוא נולד, סמכת? אמר, כן

.אמר, למה סמכת? הרי הוא ימות. אז הוא אמר שבזמן של שמחה-שמחה, בזמן של עצבות-עצבות

.אז זו הגדולה הזאת של זמן שמחה-שמחה, זמן עצבות-עצבות, צריכה להיות גם כאשר נמצאים בתוך ההבנה הזאת שאומר שלמה

.זאת אומרת, במילים אחרות, שלמה שבא ושאל, לשמחה זו מה עושה, הוא לא התכוון להגיד, לשמחה זו מה עושה, ולכן חבר'ה, בוא ניפול לעצבות כי מה שבטוח, בטוח

.העצבות זה תמיד דבר יציב, אז בוא נהיה שם

.הוא לא לזה הוא התכוון, הוא רק התכוון להגיד שהשמחה זה לא השלמות, מה המטרה שלא הייתה, אני אסביר עוד מעט

.אבל קודם כל רק כדי להמחיש את הנקודה הזאת, יש כאשר האדם נמצא אפילו בשמחה שולית, הוא צריך לדעת שיש בה מעלה

?שמחה אפילו מענייני עולם הזה. והשמחה הזאת, מה עושה? מה הביטול

.ביטול שיש לה כוח לבטל דברים לא טובים שעלולים עוד לקרות, ובכוח השמחה הוא מצליח לבטל אותם

?איפה זה בא לידי ביטוי

.מספרים לך סדים על הבעל שם טוב, שהיה ראש השנה, ידוע שבראש השנה, כל השנה כולה, נמצאת שם בקטן

.הבעל שם טוב, ראה בראש השנה איזשהן גזרות קשות, והוא התקשה על הגשת לתקוע שופר. הוא היה מאוד בעצבות

.כשהוא היה עצוב, התלמידים ראו את זה עליו, הם גם היו בעצבות

.היה שם בן הקהל המתפללים, בן אדם שלא היה מבין התלמידים, הוא היה קצת, איך אומרים היום, לא מאה

.וכשהוא ראה שכולם בוכים ועצובים, אז הוא הלך על הארבע, התחיל לנבוח כמו כלב, עשה שם ריקודים וזה, וגרם לכולם להתפוצץ מצחוק

.באמצע התפילה. ואז, אבל שום טוב, ניגש פתאום לתקיעות, ופניו לא היו לו

.זאת אומרת, הצער שהיה לו, לא היה לו. והוא הסביר שזה הפירוש של הפסוק, לשמחה זו מה עושה

.ברגע שבן אדם נמצא בשמחה, אפילו משמחה ממצב שטותי, יש לזה כוח, גם לבטל דברים קשים

.זאת אומרת, לבטל גזירות קשות, כתוצאה מזה שהוא בשמחה

.הוא אומר, עכשיו היינו במצב של גזירה קשה, ונגזר בשמיים שלא נצליח לבטל אותה, אם לא נהיה בשמחה

.ואני לא התלכתי להיות בשמחה בשום פנים ואופן בגלל מה שראיתי

.אבל הבן אדם הזה שעשה את מעשה הנערות והמשובה, גרם לי לצאת מעצמי ולהיות בשמחה, אבל על ידי זה, מתבטלה הגזירה

.אז לשמחה זו מה עושה, אפשר לפרש גם באופן חיובי. שלמה לא בא ואומר, לשמחה זו מה עושה? סימן שאלה וקריאה

.לשמחה זו, תדע שאפילו שמחה מעניינים גשמיים חומריים של ספירת המלכות, מה שדיברנו קודם, מה היא עושה ביטול לדברים שקורים בעולם המעשה

.היא עושה ביטול לדברים שליליים שאמורים להיות. וזה דבר חיובי וזה דבר שצריכים להשתמש בו עד רבה

.זה דבר שלמה בא ללמד אותנו שצריך לקחת את הכוח של השמחה ולראות בה דבר חיובי

.לפי זה, שלמה לא בא ושואל בצורה ריתורית לשמחה זו מה עושה, אלא הוא שואל לשמחה זו מה עושה והוא מחכה שתענה לו תשובה

?מה הכוונה

?מספרים רב ללוי יצרק מברניצ'ר שהוא הגיע פעם לאיזה אדם אחד פשוט, ממש פשוט, סנדלר פשוט, והוא ראה אותו בשמחת תורה משתולל בבית הכנסת עם הספר התורה ושמח ורוקד, אז רבי לוי יצרק מברדיצו, עם כל הלב הטוב שלו, הוא התפלא, כי זה, מה, מה, מה הוא, הוא שאלת אותי, הוא ניגש אליו ככה, תוך כדי שהוא מלאגב את הזיעה בין ההקפה להקפה, הוא שואל אותו, תגיד לי, השנה למדת משהו

?אמר לו, לא למדתי כלום. אז הוא אומר לו, אז מה אתה פה מחרקר ומפזז? מה, מה קרה

?זה לא שמחה שלך אבך, מה יש לך פה

?אז אמר לו, אותו אדם, הוא לא התבלבל, אמר לו, תשמע, אם אח שלי מחתן את הבן שלו, אני לא אבוא לחתונה ואני לא ארקוד

.את הסיפור הזה סיפר הרבי במשך כמה שנים בשמחת תורה

.שמחת תורה תמיד, הרבה פעמים, הרבה שנים שאני ראיתי בכתובים, הוא מביא את הסיפור הזה, אבל הוא מוסיף עליו עוד מוספה

.הוא אומר שהאמת הייתה שהיהודי הזה שמח בגלל שהוא שמח

.אם השמחה של תורה זה היה שמחה על מה שאנחנו מבינים בתורה, טוב, אז זה מבין, זה לא מבין, זה למד, זה לא למד

.אבל הוא לא שמח על ההבנה שלו בתורה, הוא שמח על זה שהתורה שלו

?אז התורה היא באמת של כל אחד, ולכל אחד גם יש חלק בתורה, אבל זהו הוא שמח. מה אנחנו לומדים? בסמכת תורה

.זה היה בסמכת תורה. לא, זה היה הסיבה לסמכת תורה. זה היה הסיבה לסמכת תורה

.ולכן אנחנו לא פותחים את הספר תורה ולומדים איזשהו שיעור, כי אז רק הלמדנים יש להם על מה לסמוח

?סמכת תורה זה, כשהספר תורה סגור, אז מה הנקודה

?הנקודה היא, שלשמחה זו, מה עושה השמחה, שהאדם שמח, אפילו בדברים, שואלים אותו, על מה אתה שמח

.שמחה של אח שלי, אני יכול לענות לך משהו

?לא הכוונה שזה יישאר בסימן שאלה, התשובה היא, טענה אתה על מה השמחה. אלא, מה החידוש

.שיש סוג מסוים של שמחה בעולם הזה, שהוא באמת קצת צריך עיון על מה אתה שמח, אבל אם תמצא סיבה לשמחה ותמלא את השמחה הזאת עם איזשהו תוכן אמיתי יהודי, אז באמת זה חיובי וזה יהיה טוב

.ויהיה מזה פעולה טובה. אבל ישנה בחינה של שמחה שהיא באמת שמחה כזאת שהיא נשארת עם סימן שאלה

.יש רק שמחה אחת כזו. באמת, על הזמן של שלמה המלך זה נאמר

.כתוב בפסוק במלאכים א', ואין כסף נחשב בימי שלמה למאומא. הכסף לא תפס כלום

.שלמה המלך היה עשיר גדול, הוא דאג לצפות את כל הרחובות בזהב הכסף, והוא דאג גם כן לתת שלכולם יהיה הכול

.אז האנשים היו מאוד מאוד שמחים, כי אנחנו יודעים שאדם שיש לו כסף, אז הוא שמח

?אז השמחה עלתה וגעתה בזמן ההוא, התורה הקדושה אומרת שאסור למלך להרבות לו כסף וזהב. אומר עצמך צדק, למה

.בגלל שכשהוא מרבה הרבה הרבה כסף וזהב המלך, הוא גורם לעם שמחה יתרה, ולא תמיד השמחה היתרה היא טובה

.למה? אז הוא מסביר ככה. אומר שברגע שהאדם שמח מאוד, מה זה שמחה? שמחה זה כמו שערה בים

.אז הגלים עולים ויורדים, מה שלמטה עולה למעלה

.אז כל הדברים הנמוכים עולים למעלה, והדברים הגבוהים עולים למטה. זה שמחה, זה מין בלבול כזה, ערבובייה

.אז ברגע שיש במצב של הנפש של האדם, בתוך הנפש שלו יש עדיין רע, או בעולם יש עדיין רע, אז אלה שהם, כמו שאומרים, לא מגיע להם, באים ומבקשים, גם כן, תיתן לי חיות

.ובזמן של השמחה, שהמלך בשמחה, אז הוא חותם צ'קים לכולם. הוא מחלק גם אלה שלא ראוי להם ונותן להם

.וזה מעריך את הגלות

.זה עושה דברים לא טובים שהקליפות והסטרח המקבלים חיות נמצא שהשמחה בזמן הגלות צריכה להיות שמחה מבוסטת

.כאשר היא תהיה שמחה לא מבוסטת, אז יכול להיווצר מה שקוראים בקבלה הניקת החיצוני

.אם השמחה שלנו היא שמחה לא מבוססת כבני אדם, וגם כאשר השמחה היא שמחה של שלמה המלך, ואפילו שמחה של עם ישראל כתוצאה מי שיש להם עשירות גדולה, יכול להיווצר מזה איזשהו דבר לא טוב

.יכול לצאת מזה דבר לא חיובי, אבל העתיד לבוא

.זאת אומרת, השמחה האמיתית והמלאה והשלמה יכולה להיות רק אחרי שהקב'ה שחטא את מלאך המוות, כמו שהזכרתם קודם בארכת גדיה שמסתיים בסוף, שבה הקדוש ברוך הוא ושחט את מלאך המוות

.כאשר אין רע בעולם, מלאך המוות זה לא איזה בעל חיים שצריך לשחוט אותו, איזה בוף הוא לא מפחיד

.מלאך המוות זה בחינה רוחנית של רע בעולם

.כאשר אין בחינה של רע בעולם, אז אין שום בעיה שאנחנו נהיה בשמחה ואף אחד מהשמחה שלנו לא ינזק

.אבל כאשר אנחנו נמצאים עדיין בזמן הגלות, אז אם זו שמחה של מצווה, אם זו שמחה של תורה, אם זו שמחה של אהבת ישראל, אז זה דבר טוב

?מזה לא יכול להיות מניקת החיצונים, אבל אם זו שמחה של מי לדעל מה, מה שנקרא ענייני העולם הזה, אז בענייני העולם הזה, כמו שסיכמנו, יש ממה לסמוח, ויש מזה תועלת, כי זה מבטל דברים לא טובים, כמו בסיפור עם הבעל שם, טוב

.ושלמה לא התכוון שמזה לא תסמך בכלל, אלא התכוון שאני רק שואל אותך ממה אתה שמח, ואתה תענה לי תשובה

.אבל אני רק רוצה ממך שהשמחה לא תפרוץ גדר כי עדיין העולם לא מתוקן והוא לא כליל לשמחה הזאת

.וכאן אנחנו מגיעים לנקודה כללית שהיא לא קשורה, בזה אני מסיים, נקודה כללית שהיא לא קשורה רק לשמחה אלא היא קשורה לכל מיני דברים בעולם

.שלמה רוצה למתן אותנו, כן? הספר נמצא איתנו והוא שייך לזמן הגלות

.כתוב שכל הספרים העתידים להיבטל חוץ ממגילת אסתר

.אם אנחנו היינו מעשיים, היינו בוחרים, שים את כהלת בצד, לומדים מגילת אסתר כל השנה

.אבל אני לא יודע אם אתם תסכימו לעד אלו ידע הזה, אבל זה בינתיים אנחנו בכהלת

.אז השלמה בעצם מדבר לאנשים גלותיים עדיין

.ובזמן הגלות, וזו נקודה מאוד חשובה מבחינה חינוכית, אתה רוצה למתן איזשהו בן אדם איזשהו עניין

.מצד אחד העניין שהוא עושה, זה עניין טוב, כמו שהסברנו, השמחה, גם מענייני העולם, שלמה לא התכוון לבטל אותה לחלוטין מכל וכל

?יש בה איזשהו פן חיובי, פן נכון, פן שאפשר להשתמש בו לקדושה. אז מה בכל זאת המטרה

?המטרה היא, אבל שיהיה לך באיזשהו מקום בראש שתחשוב על מה אתה עושה. אז רק שואל אותך, לשמחה זו מה עושה

.ואתה עונה לו, אני שמח, כי? ומה זה עוזר? הוא רק רצה שתיכנס לתוך גדרים

.השאלה והתשובה גרמו למקם אותך במקום הנכון

?יש אנשים שמאבטחים, אז הם שומרים, הם תמיד אומרים לך בוקר טוב ומחכים שתיקן את זה. מה זה היה

.מאיפה אתה בא? לאן אתה הולך? שתגיד משהו? שאומרים, בקול שלך יש להם רוח הקודש דרך הקול. אז..

?אז מה נתן להם הכל? הכל נתן להם להגדיר אותך. כן

.אז ברגע שאני בא לבן אדם ואני שואל אותו איזושהי שאלה, אנחנו רואים את זה גם מהאדם קם, מתעורר מהניתוח, אנחנו רוצים לדעת אם הוא איתנו או לא איתנו

?אם הוא עבר את הניתוח בשלום, במיוחד אם זה ניתוח בראש או משהו כזה, אז מתחילים לשאול אותו, מה אכלת בבוקר

.מה השם שלך? מתחילים לשאול אותו כל מיני שאלות. מה השאלות האלה עושות? הן מגדירות

.הן מגדירות לא מה עבר עליו, למה הם שואלים אותי את זה? והם מגדירות לנו איפה הוא נמצא

.אז זה של שלמה רצה לתת לנו פה, בפסוק הזה, שיש שחוק, והשחוק צריך לבטל מכל בכל, כי השחוק הוא שקר

.אתה יכול להיות עצוב ואתה צוחק, אבל יש שמחה, ושמחה היא שמחה, אבל אחריה תבוא עצבות, כי אנחנו מדברים על השמחה שענייני העולם הזה, מהגשמיות, אבל גם לה יש תפקיד

?אבל כדי שלא תיקח אותה ותעשה ניפוץ, תחזיק ממנה יותר מהגובה שלה, אז שואלים אותך שאלה, מי לא יתנהג כמו מה שדרה שלמה

?יש פסוק, קראו פרעו אהביר המועד. את מורה זקן מפרשת הפסוק הזה

.שפראו העביר את השמחה של מצווה לשמחה של עוללות

.זאת אומרת, לפעמים האדם מעביר, הוא נמצא עכשיו בשמחת תורה, לדוגמה, או שמחה נולד לו בן, שמחה נולד לו נכת, שמחה הוא צחה לאיזשהו דבר אמיתי, דבר של קדושה

.השמחה הזו היא שמחה קדושה, אבל לפעמים כשהאדם מחובר לחומר הוא מנסה להלביש על השמחה של הקדושה איזשהו משהו של הוללות שקשור עם גשמיות, עם חומר העולם הזה ואז הוא נקרא פרעו

.פרעו זה תנועה של התפרעות של כל הממסד הרוחני של האדם וההתפרעות הזאת היא חוצה קווים

.אתה בטוח עכשיו ש… אתה הולך לעלות, איך אומרים, לטוס

.זה כמו אדם שעומד על האר, הוא סידר לעצמו איזשהו טיסן כזה ודוחף, הוא מצפה לראות את עצמו טס

.אבל מתברר שהמטוס לא היה והוא נופל על האף

.אז ברוחניות גם יכול להיות מצב כזה שהאדם, הוא נמצא בתנועה, רוחנית של עלייה, ונדמה לו שזו העלייה שהוא יכול כבר, והוא מחבר אליה איזשהו תענוג גשמי או איזשהו עניין, והתענוג הגשמי מפיל אותו למטה

.וזה לא נכון

?זאת אומרת, מה שרוצים מהאדם זה שהרוחני יישאר רוחני, והגשמי יהיה גשמי, וגם על הגשמי אנחנו שואלים אותך, על מה בדיוק

.תגדיר לעצמך על מה, ותמשיך על הליסה. לאן אתה? ירושלים? טוב, יכול להמשיך הלאה

.אתה הגדרת על עצמך למה אתה נוסע? בסדר, אז תמשיך לאן שאתה חושב לנסוע

.אבל בסופו של דבר, אם לא תגדיר, חלילה יכול לצאת מזה איזשהו דבר לא נכון

.אז זה המטרה, בכל דבר שאנחנו, בצורה רחבה יותר, בכל דבר גשמי שאנחנו עושים, צריך להגדיר מטרות

.אם האדם לא מגדיר מטרות, הוא מכניס בחינה של אין סוף בגשם, ואסור להכניס בחינה של אין סוף בגשם, כי אתה מערבב בין החומר לבין הרוח, וכשמערבבים בין החומר לבין הרוח, יכולים לעליל, לעליל בא', מלשון לעשות אליל, יכולים לעליל את החומר ולהשתעבד לו עד 120 שנה, וזה חבל

?אז אם האדם מציב מטרה, אני עובד, כי אני רוצה מה

.כל פעם נוסע בשפע, שאני יוכל לחיות בנחת, חלקי זה, בסדר

.וכשתגיע לזה, תעשה, תתחיל לעסוק בעניינים שברוח, גם כן, מעבר, כן. בסדר. אז חפץ השם בידך יצליח

.אבל כשבן אדם לא מגדיר מטרות, ומערבב בין החומר, מה זה נקרא, ערבוב בין החומר לרוח? הרוח היא אינסופית

.לוקח את החומר, אינסוף. ילד קטן אמר לי פעם, אני רוצה, הוא היה להוט אחרי ופלים

.זאת אומרת, אני רוצה בית מלא ופלים מהמסעדה. זה כל כך לא נכון

.הוא לא יצליח לגמור טור אחד והשפתיים שלו יוציאו דם. הוא לא יכול לאכול כל כך הרבה

.אבל האדם, אם הוא לוקח את החומר ועושה ממנו שאיפות אינסופיות, הרז את עצמו

.אז לכן, לפני שאנחנו יוצאים לדרך, כל אחד צריך לפרנס בשפע וכל אחד צריך שיהיה לו משהו, הוא צריך..

.בסדר, הכל מקובל והכל צריך

?אבל, לפני שאתה יוצא לדרך, תגיד לי כמה מיליון אם אתה צריך כדי שבשאר הזמן תוכל לעסוק בעניינים של תיקון המידות והנפש והרוח, כמה מיליונים

.תגיד מראש, כמה שתגיד ניתן לך. אבל אחרי זה אל ת… אל ת… אל ת… אל ת… אל תשכח

.אז זה העבודה של כל אחד, וזה בעצם מה שרוצה שלומו. הוא נשאר פה בשימן שאליו, הוא לא עונה תשובה

.את התשובה אנחנו צריכים לענות. שמחה זו מה עושה. זאת אומרת, העיסוק שלך בחומר לשם מה

.ברגע שהאדם מגדיר בשם מה, בסדר, הגדרת. יש אדם שמגדיר יותר, יש אדם שמגדיר פחות, אבל תגדיר

.תגדיר מטרות, ברגע שמגדירים מטרות, אז יש להם גם כן גבול וקצווה

?המלאק, זה נקרא בחינה שאין לה הגדרת מטרות. למה היא כל כך מסוכנת

?כי היא שקועה בחומר והיא לא מגדירה בחומר מטרות. כמה אתה רוצה הנאה מתחום זה? כמה

.עוד אחד, עוד אחד, בלי גבול, עוד, עוד

.כן, אז החוסר, בוא נאמר, כמה שיותר בלימוד תורך, בהבנה, בתיקון המידות, כמה שיותר בקיום המצוות

.זה כן, כמה שיותר. לעולם יעסוק, יגדיל תורה ויעדיר, איפה כך הרבה להם תורה ומצוות

.המושג להרבות קיים רק בעולם החומר, בעולם הרוח

.ואילו בעולם החומר, בסדר, אתה רוצה הרבה בשפע, אין בעיה בשפע, אבל תגדיר

.ראיתי בן אדם שזה היה בחג הסוכות לפני כמה שנים. יש מה שנקרא שמחת בית השואבה, מסתובבתם

.אז שמחת בית השואבה יש לשבת בסוכה ולשמוע את תשמע איזשהו שיעור, אבל יש שמחה בתושבים ושרוקדים

.עד לצאת כלות הנפש

.אז אותו אדם, בדיוק לפני חג הסוכות, גילו שהבת הבכורה שלו, לא על אף אחד, יש לה את המחלה בראש, במקום מאוד מאוד מעודדים

.זה ממש קשה היה, ממש. והוא היה עצוב

.אבל הוא ידע שיש את המצווה הזאת של שמחת בית השואבה, אני זוכר את זה, הוא יצא מכל הכלים שלו

.הוא רקד ושמח, היו לי דמעות בעיניים, אבל הוא..

.אבל פי 10, במה שהיה רגיל כל שנה, ואחרי החג, אני כבר לא זוכר אם ניתחו אותה או לא ניתחו אותה, אבל הרופאים בכלל לא נתנו סיכוי לניתוח

.בקיצור, יעד היום חיה, זה עבר מאז, יותר מ-15 שנה מאז שאני זוכר את זה, והיא גם מאז נכנסה בהיריון כמה שזה היה מסוכן והיא נולד לילד נוסף אפילו מהסיפור הזה ועל כל פנים מה שידוע לי אין לזה גרורות או משהו כזה ואני זוכר אז שדיברו שזה היה מהעוצמות שהאבא שלה הכניס בתפילה

.אנחנו כל השיעור הזה דיברנו על השמחה שקשורה לגשם, ואצלו השמחה הייתה קשורה לרוח

.כן, זו השמחה האינסופית, זו השמחה הרוחנית. הוא שמח בשמחת בית השואבה, בשמחת השמחה של הקדושה

.אגב, אצל הרבי זה היה תמיד ככה. כולנו ידענו בתור חסידים זה היה ככה

.תו שממחת, אני זוכר שהייתי ילד, השמחה של הרבי בחודש תשרי תו שממחת הייתה לא נורמלית לגמרי

.לא יום ולא לילה וריקודים. שמחה קצת. אני זוכר שאחד מזקני החסידים אמר כך, אני לא יודע, אני מפחד מהשנה

.הוא יותר מדי שמח

.כי זה היה ידוע תמיד לפני שצריך לקרות משהו, אז אצלו זו הייתה שמחה גדולה, הוא היה מנסה לבטל אותה

.באותו שנה רעייתו נשתלכה

.היום הולדת שלה היום, אז אנחנו מזכירים את הרבנית חיימושקה, היא נסתלקה באותו שנה בפתאומיות, זאת אומרת לא היה לזה הרבה תקדימית, היא אישה מבוגלת אבל בפתאומיות היא נסתלקה וזה היה צער גדול

.אבל החסידים בעלי עין חדה, אני זוכר את זה כמו אתמול שכבר בתחילת השנה הם אמרו שהשנה צריך לקרות משהו

.האחרת למה הוא כל כך שמח? וככה זה תמיד היה, ככה זה תמיד היה

.אז זה נכון, בהחלט כן, זאת אומרת פה אנחנו מספרים סיפורים שזה היה לא נעים, אבל ברעיון זה בהחלט ככה שכשבן אדם שמח בשמחה של מצווה, אז הוא מוריד אין סוף על העניין והוא מכסה את הדבר הלא טוב שאולי אמור היה לקרות

.אומרים שאין דבר שמשחרר יותר מאשר חיוך ואפילו חיוך מעולץ. כן, זה נכון. אבל בתנאי שתבוא אחריו שמחה

.זאת אומרת, אם זה יישאר רק בחיוך כפוי, איך קוראים לזה? חיוך מקצועי

.אם זה רק וזה מתחיל לנגמר, אז אין לזה משמעות באמת

.היה אחד מגדולי ישראל שבחורים צעירים שולחים אותם לישיבות ויש בזה מטרה ששולחים אותם מחוץ לבית, לפנימיה

.הבחור בגיל 14 וזה כאילו נורמה, זה לא כאילו בית הרוס. הוא נורמה, ככה

.ולפעמים הם צעירים מדי, לפעמים מתגעגעים בבית, אבל בקיצור, הוא שאל את הדוד שלו, שהיה אחד מגדולי הפוסקים, הוא שאל אותו, אתה מציע לי בישיבה הזו"

.אז הוא אמר לו, לאכול טוב ולישון טוב, ובשאר הזמן ללמוד ולחייך

?לפעמים הצעירים צריכים קצת איזשהו שחרור, והשחרור הזה לא בא אם אתה לא לומד גם לחייך, כן

.אם כל המצב בשביל ילד צעיר זה מצב עגום, כן? כל אחד ברמה שלו

.האיש המעלה, בוא נאמר, אנחנו דיברנו על כמה דרגות בשמחה

.דיברנו על השחוק, שזה משהו עיתולי, חיצוני, שטחי, שאין בו לא רוח ולא גשם. יש בו רק הוללות בלבד

.אחר כך דיברנו על שמחה של מצווה, שהיא שמחה של אין סוף. ויש שמחה שבאה כתוצאה מהחומר

.זה שאנחנו כאנשים חומריים, נצליח להתחבר למושג שמחה רוחנית, וזה קשה

.החיבור בינינו כאנשי חומר, בוא ניקח את אותו אדם שסיפרתי קודם שהבת שלו הייתה חולה, אז הוא הצליח, זה לא סתם, זה לא סתם לרקוד ולהשתובב, זה להתחבר ולהאמין שהשמחה הפנימית שלי עכשיו יכולה להשפיע על המצב הגשמי הזה

.היכולת שלא להאמין בזה, ולפעול בהתאם שהלב הגשמי יהיה עכשיו בשמחה בגלל שאני מאמין באשם

.שבגלל שאני עובד אותו במצווה הזאתי של שמחה בית השואבה, אז הוא ייחסל לי את הבעיות שמטרידות אותי, ולכן על סמך זה אני כבר עכשיו שמח, עוד לפני שהעתיד היה, אני כבר בעובר רואה את העתיד

.זה חיבור של חומר ורוח יוצא מן הכלל. זאת אומרת, זה לא קל. זה מדרגה באמונה

.מדרגה באמונה, והייתי קורא לזה אמונה ביצועית. יש בעיניו מסוים, אני בטוח בשלום

?אתם רואים דמעות בעיניים. אני מאמינה שהניתוח יעבור בשלום. היא כולה בוכה, כן? איפה החיוך

.הניתוח בטח יעבור בשלום. מה השאלה בכלל? אז לפעמים זה קשה

.זאת אומרת, נכון, אני מאמין באיזשהו מקום שהניתוח יעבור בשלום, אבל… אבל זה כואב

.אבל זה מפחיד, זה מסוכן

.נכון, אבל האדם היותר מחובר בין החומר לבין הרוח, הוא אומר, נכון, מסוכן והכול, ואני לא שיקור, אבל אני מאמין בשם ואני צוחק כבר מעכשיו

.חסידות זה קבלה מעשית

.זה לא רק המלכות והשמחה כמו שהיא במלכות, ויש את השמחה כמו שהיא בבינה, ויש שחוק, ויש..

?זה צריך לבוא ביום-יום באיזשהו מקום. באמת השמחה של נתינה היא במהותה שמחה רוחנית. מה אתה הרווחת מזה

.אין לך עוד פולקה בבטן, אז מה אתה שמח? אתה נתת למישהו אחר. הסיפוק. הסיפוק הזה הוא רוחני

.אבל הוא רוחני, אז לכן הוא נצחי. שימו לב, אם אנחנו אכלנו ונהנינו, כמה אנחנו יכולים לדבר על זה

.אבל כשעשינו טובה למישהו, שמחנו ילד, גם לפני 50 שנה, איזה עושר, וקניתי לו ארטיק, היית צריך לראות את העובר שלו בעיניים, אתה מספר את זה עד היום

?נכון שזה היה ארטיק, אבל השמחה שלו הייתה שמחה רוחנית, וכיוון שככה, עד היום אתה מתחיים עם זה, עד היום אתה, כי זה היה רוחני כי נתת, כן

.זה דוגמה, דוגמה יפה, לחיבור של השמחה עם הצד הרוחני שלה, ולא עם הצד החומרי שלה

.אז שהקב' יהזור לנו שאנחנו נהיה, אנשים שמחים, באמת

.ועוד לפני ביעת משיח, עוד לפני הבחינה הזאת של שלמה, שהוא מקבל נו נו נו מהקדוש ברוך הוא נתת להם יותר מדי שמחה, והם מתחילים להשתובב

.אז עוד לפני זה, נוכל למלות את זה, כתוב, אז ימלא שחוק פינו. השחוק זה אז

.אבל בינתיים, עוד לפני השחוק הזה, אנחנו צריכים למלות את עצמנו כמה שיותר, כמו שאתם אמרתם, בחיבור שבין הרוח לבין הגשם, בשמחה של לטינה, בשמחה של מצווה

.ולא למעוס, זה איך אומרים? לא למעוס גם שיש דבר רשמי, לדעת שגם להשתמש בו כמנוף לשמחות נוספות

.לפעמים זה יכול להיות מנוף טוב, כמו שאמרתם, החיוך פותח אותך לשמחה, אבל לפעמים, שמחה גשמית ממנה אתה יכול להגיע לשמחה רוחנית גם כן

.להשתמש בזה, להתקדם על אה, לא להישאר רק בזה