עומס רגשי

תמליל אוטומטי מהשיעור (יתכנו שגיאות):

אנחנו נמצאים בקוהלת בפרק ו פסוק יא. פסוק אחד לפני הפסוק האחרון יש דברים הרבה מרבים הבל.
ומה יותר לאדם.

יש הרבה דברים שהם מרבים הבל, שטות והבל, אומר האבן עזרא שהוא אחד מהפרשנים המיוחדים שיש לנו על התנ"ך בכלל.
רבי אברהם בן עזרא הוא מפרש שבכל אדם יש מעט שטות, כל אדם מרגיש את עצמו קצת.
חוסר שפיות בכל בן אדם קצת לא הרבה קצת, כל אדם יש לו משהו.
של הבל..

זאת אותו עניין הבל תשטות יש לאדם בראש, אבל אומר לנו אבן עזרא שלמה.
אומר שישנם דברים שגורמים לאדם להיות יותר טיפש יותר, טיפש יותר, אבל יותר יותר, לא יותר כסיל. יש דברים שמחזקים את זה. אז הוא אומר לך יש דברים, הרבה מרבים עוול. יש דברים הרבה שמרבים עוול. הדיוק כי יש אבל טבעי אבל יש עוול שטות והבל שהיא יותר מהגובה הרגיל ואז הוא מוסיף.
מה יותר לאדם, איזה יתרון? יש לאדם על הבעלי החיים הבעל חיים, איך שהוא נולד, איך שהוא יורד לעולם.
הוא נשאר באותה רמה, בסדר, אז הוא לא יותר מידי חכם. האינטליגנציה שלו היא מסויימת, אבל היא עוברת לחוקכות השני לכל החיים שלו. ואילו אצל האדם יש מצב שהוא.
ואילו אצל האדם יש מצב כזה?
הוא יכול להביל את עצמו יותר לעשות את עצמו יותר טיפש.
אז אוקיי, אם אנחנו שומעים דבר כזה אז כל.
ריכוז שלנו עכשיו צריך להיות לנסות לראות איך אנחנו.
משמרים את השפיות שלנו, מקדמים את השפיות שלנו, וחלילה לא ההיפך. וזה בעצם הנושא השיעור. איך האדם לא מרבה, אבל על עצמו לא מרבה בעצמו שטות והבל.
אנחנו נדבר כמה נקודות שכל אחת מהן יסודית וכל אחת מהן יכולה להיות שיעור שלם, אבל אנחנו כבר רגילים שאתם מפתחים את הדברים אחר כך בכוח עצמכם.
הנקודה הראשונה בשמו של הרבי המרש. איך האדם שומר על השפיות של עצמו? איך האדם שומר על המחשבה?
הנקייה והזעקה שלא תהפוך להיות עכורה יותר אז.
הוא מספר, ככה היה רב אחד.
שמו היה הרב רפאלוביץ. הוא הגיע לרבי המרש.
הוא שמע, הוא ראה משהו שהיה נראה לו מוזר בהנהגה בחדרו של הרבי המרש לא נכנס עכשיו מה, אבל היה משהו שנראה לא מוזר. היה הרב אדם חכם.
והוא נכנס ליחידות.
והוא החליט שהוא ישאל את השאלה שהציקה לו מאוד מה הוא, למה הרבי עשה את הדבר הזה, שנראה לו משונה? איזה של תקיות שופר 24 תקיעות שופר פתאום תקע שמה. מה סיפור? מה קורה שם?
הרבי מרש הראה לו רוח הקודש גלויה ואמר לו, הרב רפאלוביץ.
אתה חושב שמחשבות זרות שהמושג מחשבות זרות זה מחשבות טיפשיות? ואליות?
והאמת היא שמחשבות זרות יכולות להיות אפילו בקדושה. אם זה לא שייך אליך.
יש פה משפט מחץ כל דבר.
שהוא לא שייך אליך תלת.
בחשיבה שלך ובחקירה שלך.
וברכילות הזאתי ובחתרנות הזאת ובחדרנות הזאתי בנושא הזה, שאתה חושב בו זה נקרא מחשבה זרה, וזה מחשבה שמילה את האדם עושה.
אותה חיפושה אותו טיפש. אני אסביר קצת למה. נוריד את זה קצת בהבנה.
יש לנו כלל זהב שלימדו אותנו חכמינו אין אדם יודע מה בליבו של חברו.
אין אדם יודע במשהו שהוא בלי יוצא מן הכלל. אתה לא יכול לדעת מה באמת הולך בוס של השני במאה% אתה יכול לדעת בגדול אם הוא נפגע. אם הוא לא נפגע, אם הוא כועס או לא כועס. יש גם שתיקה רועמת שאתה יכול ללמוד ממנה כל מיני דברים, אבל בשום פנים ואופן אתה לא יכול לדעת מה באמת עובר לו בתוך המחשבות ומה עובר לו באמת. בתוך רגשות האלה אין מצב.
ומכיוון שכך, אם זו הנוסחה שלנו, כאשר האדם מחליט להיות פיקוח במרכאות והוא חושב שהוא כן, יודע מה השני חושב והוא כן מבין מה הוא מרגיש והוא חושב שהוא יודע את זה במאה% נתקלתם פעם במישהו כזה?
כנראה שיש הרבה כאלה, אז כיוון שהוא באמת לא צודק, אי אפשר לדעת מה באמת בלוב של השני בראש של השני, אז חייב להיות שהמחשבה הזאתי, מחשבה, טיפשית, מחשבה של שטות, והמחשבה הזו השטותית גורמת לו להתפשט יותר ויותר, כמו שיש באג שנכנס במחשב, אתה לא יודע איפה הוא יאכל אותו. פעם זה יעבור.
בתחום הזה פעם בתחום אחר, אם יש איזשהי תולעת שנכנסה, היא מכרסמת. ואתה לא יודע לאן זה יגיע. זה בדיוק מה שקורה כאשר בן אדם חושב מחשבות פולשניות לתחום של השני, לתחום של החיים של השני מנסה לנתח מה שלא שייך אליו. אם למשל, יש עובד. ומעביד סיפר לי חבר שהמעביד שלו מציק לו, מנסה להסביר, מנסה להעביר.
מהמעביד שלו מציק לו, אז זה נוגע אליו. הוא לא סתם חושב על הזולת, אלא הוא חושב על הזולת בהקשר אליו. זה לגיטימי, זה בסדר, אבל אם אתה חושב על הזולת והמחשבות שלך הן ניתוחיות לא בשביל להפיק איזה שהיא תועלת בשביל עצמך אלא בגלל שלך יש הנאה מזה שאתה מנתח אנשים ומזה שאתה ככה פורש. נפשות על השולחן, באיזמל אנליטי, שיש לך בראש.
אז תדע לך שאתה נעשה טיפש משום שלא ניתנו. לא נתנו לך הכנסת לעצמך בג בראש עם השטות הזאת, אתה יכול ללכת 20 שנה והיא תשבש לך את הראש בעוד דברים, ובסוף יתברר לך שכל מה שחשבת לא היה נכון. כל מה שתרגמת, כל מה שהסברת. כל מה שעשית פירושים ופירושי פירושים התברר כלא נכון.
ישנו פסוק.
שהוא כתוב בתורה בסוף פרשת בסוף פרשת יתרו.
והחסידים פירשו את הפסוק הזה, במובן החסידי עמוק.
הפסוק מדבר על המזבח שהיה במשכן המזבח, היה עשוי בכבש לא במדרגות כבש.
והסיבה שהוא לא היה במדרגות כי הבגדים של הכהן היו רק 4 בגדים, הכהןדיות רק 4 בגדים היה שמה כובע מגבעת, היה שמה קותונת והיה שמה אבנט, ומה עוד היהו?
ואבנט.
וכובע מגבעת מה שהשלישי, מה זה בת מכנסיים?
אבל הבגד שנמצא תחת המכנסיים כן. אני אומר את זה בדרך של כבוד. לא היה.
ולכן אם הוא היה פוסע פסיות גדולות המזבח כאילו היה רואה דברים לא צנועים ועל זה הפסוק כותב ולא תעלה במעלות על מזבחי, אשר לא תגלה ערבתך עליו.
מכבד את המזבח, לכן שלא יהיה מדרגות שהמדרגות גורמת לפיסוק רגליים גדול יותר, אלא שזה יהיה רק כבש שעולים איתו, אז זה הפירוש הפשוט, אבל החסידות החסידים פירשו את הפירוש הזה פירוש מאוד מאוד עמוק.
ולא תעלה במעלות על מזבחים על.
תדחוף את עצמך מדי גבוה. במעלות אל תעלה כמו שאומרים לדרגות שלא שייכות לך, אשר לא תגלה ערבתך עליו ערותך זה ביטוי של בושה שלא תתגלה הבושה שלך אם אתה עולה וטס יותר, מהגובה שלך, אתה מנסה לחקור בדברים שהם נסתם.
בנושאים שהקדוש ברוך הוא העלים והסתיר אותם מהלב והמוח של האדם. אז אתה? ביום מן הימים התברר שאתה טיפש מטופש ויהיה לך בושות. מהניסיון הזה שאתה מנסה לעלות ולחקור במה שלא שייך לך אז זה דבר שהוא יסודי, שאנחנו שואלים את עצמנו. שלמה, המלך בחוכמתו, מעניק לנו מתנה טובה ואומר לנו שיש דברים שמהבילים את האדם. יש דברים שעושים אותו טיפש, גדול יותר.
ממה שהוא אז הדבר הראשון שמצאתי לנכון להביא בפניכם לפי תורת החסידות זה שהאדם ישתדל. בשורה התחתונה להתערב רק בדברים ששייכים לו. הדברים שלא שייכים לך אל תתערב, לא רק שבמעשה לא תתערב, כי אתה סתם רברבן. אם אתה מתערב ואל תתערב בדיבור כי אז אתה סתם רחלן. אל תתערב אפילו במחשבה. אתה לא מזיק לאף אחד, אבל אתה מהביל את המחשבה שלך, אתה עושה את המחשבה שלך.
מחשבה דההויה מחשבה, מחשבה שנכנסים בבית.
מחשבה שנעשים בטעויות ואתה לא יודע לאן זה יגיע אז אז זה זה. זה. ראשונה, ניקח לתשומת הלב.
עכשיו אני רוצה לעבור לנקודה שהיא הרבה הרבה יותר עמוקה.
לרגע זה נראה שהיא לא שייכת לכל אחד, אבל היא שייכת. יש. שהיא מאוד מאוד משמעותית.
כשהיינו ילדים בגן?
היתה אמרה שאומרת אני לא יודע. יום ההורים, הילדים בגן, אולי מישהו פה יודע, היינו לא משחקים, שוברים את הכלים, היית כזה ביטוי, לא משחקים שוברים את הכלים, אז מה? מה מה הביטוי הזה בא להגיד, שלפעמים יש מישהו שעצבן אותי אם יש מישהו.
שהכעיס אותי העליב אותי, פגע בי. אז יש לפעמים שאני מחליט שאני לא אדבר איתו. יש לפעמים שאני מחליט.
שאני מתרחק ממנו יש לפעמים שאני אפילו מספר לאחרים שהתרחקו ממנו, אבל יש לפעמים שאני מקים מפלגה. אני אומר מילה אחת ומכסה על 1000 מילים. יש לפעמים שבן אדם כתוצאה מהפגיעה שלו, הוא פותח. הוא פותח משהו חדש לכמו שאומרים לחזק את המחלוקת.
ראיתי ב-1 היומנים של.
זלמן שזר היה נשיא המדינה בשתי קדנציות, אז הוא מספר שהוא בא מבית דתי ברוסיה. אומר, היה לנו בית הכנסת הבית, הכנסת היה בית כנסת ליטאי?
כל פעם לפני תפילת ליל שבת הייתה מחלוקת כי בחבד לא אומרים ושמרו בני ישראל את השבת לפני שמתפללים 18, ואילו בבית הכנסת הליטאי כן אומרים והיה תמיד מלחמות יד, מי תגבר היה פעם אחת, ותלחם החסידים תמיד היו מקפידים שהם שולחים חזל משלהם לתפילת ערבית, אבל היה פעם אחת שהם לא הצליחו והחזן עשה משהו רוצה ואז סבא.
דפק על השולחן ואמר, משבוע הבא אנחנו פותחים בית כנסת.
ואז הם פתחו בית כנסת משלהם. זה אולי היה נחמד שנפתח עוד בית כנסת בעיר, אבל הרבה פעמים אנחנו רואים שכאשר בני האדם רבים, על איזשהו דבר מתמקחים על איזשהו דבר, אז הם עושים עבודה כפולה. אתם שמתם לב שלפעמים כאשר אני צריך להילחם במישהו, אז אני גם הולך ומקים? את אותו דבר שהוא הקים? ובעצם אני עושה פה מה שנקרא סל מיחזור.
לביטול אנרגיות מיותרות, שבני אדם.
זה יותר ויותר מאשר מלהקים מפלגה. אין לי, אין לי מילים, אדם נעלב, השפילו אותו, סילקו אותו, הוא מרגיש לא טוב אז הוא הולך מקים מפלגה סוחף, אנשים מפיל אותם בפח והכל על הכבוד על היוקרה וכן הלאה. אחר כך הוא יסביר שזה גם כן סיבות אידיאולוגיות, אבל בעצם למה התחלת בגלל הסיבות האידיאולוגיות? אז איפה היית לפני שנתיים ואיפה היית לפני 5 שנים? האידיאולוגיה לא לא הוזיזה לך כלום.
כלומר שיש בתוך האדם יצר הרסני, שהיצר הזה גורם לאיבוד של המון כוחות והמון אנרגיות של בני אנוש והכל מה שעומד מאחורי היצר הזה זה חתיכת אגו מנופח והאגו המנופח הזה לפעמים לא מוכן לוותר. ועד כדי כך הוא לא מוכן לוותר שהוא מוכן לעשות, תמות נפשיים עם פלישתים. זאת אומרת, הוא מוכן לעשות איזה שהוא ניסיון על החיים ועל המוות.
שאומרים כדי להראות לו בא שלמה מלך ואומר, אתם יודעים כמה אנרגיות בזבזה האנושות מארץ היוולדה? עד היום הזה, על היצר הזה של האבילות הזאתי שגרמה להמון שטות, ריבוי שטות בעולם והמון בזבוז כוחות של אנשים שהלכו ועשו את אותו דבר כדי להראות שגם אני יכול הלכו.
וחיכו את אותו עניין.
כדי להראות שגם אני מסוגל. בזבזת זמן בזבזת כסף? בזבזת אנרגיה? לפעמים אנרגיה שלך ולפעמים אנרגיה של אנשים אחרים, הכול בגלל מה בגלל איזה שהוא יצר פנימי שאכל אותך מבפנים. אז זה נקרא היצר הזה באדם הוא נקרא זה שמרבה אבל בעולם עליו מדבר שלמה יש דברים הרבה מרבים. אבל ואומר האבן, עזרא, מה זה מרבים אבל הם מרבים יותר.
הטבעית שיש לכל אחד בראש שלו עושים אותו יותר טיפש מטיפש. נו, יש טיפש נורמלי ויש טיפש, לא נורמלי עושים אותו טיפש לא נורמלי והכל בגלל מה בגלל שהוא נעלב. הוא נפגע והוא לא לומד להבחין. האם זה משתלם? אחרי הכל שאני אעשה כך וכך. האם זה נכון, האם הפגיעה שלי מצדיקה את ה, את האונס שאני הולך לתת לעצמי ולעם ולאנושות וכן הלאה.
ונקודה קשה מאוד. הרבה אנשים לא עומדים במבחן הזה.
הרגס של האדם, לפעמים מסנוור אותו, וכאן בעצם הנצחנות, שהיא למעלה משכל לגמרי למעלה משכל? אם אני ככה, תוך כדי שאני מדבר איתכם, עולה לי בראש. דוגמה. בוודאי קראתם. ושמעתם ושניתם ושילשתם במלחמת העולם השנייה.
ערב מלחמת עולם השנייה, 1938.
אנגליה היא לא הייתה מעורבת ישירות במלחמה, אבל.
הלך.
הראש, ממשלת אנגליה צמברל.
צ'מברליין הוא הלך וחתם, חוזה עם היטלר. הוא חוזר למדינה שלו עם מלא מנופח בגאווה. אני עשיתי פה משהו עולמי ועומד איזה שהוא, איש אחד.
צרציל וצועק אתה עושה טעות? אתה עושה טעות. אי אפשר לסמוך על אדם הזה. היטלר אדם שלא עומד בהסכמים הוא צועק, צועק, צועק צועק. במשך 3 שנים לא שומעים את הקול שלו.
הוזיזו אותו העיפו אותו עד שהוא הגיע למדבר למדבר הפוליטי. עכשיו זה נקרא ואז.
רואים שכל הנבואות זעם. הוא היה נקרא האיש המפחיד.
כל הנבואות שלו התקיימו אחת אחרי השניה, ככה בדיוק והעם כבר היה איתו.
אחת מהרעיונות שהיה יוליה צרציל, שצריך להקים משרד אספקה להקים את העולם הנשק של אנגליה לנסות לייעל אותו, לתגבר אותו כדי שנעמוד באיזה שהיא מלחמה שאולי יכולה להיווצר ולקרות.
אחרי 3 שנים שכל התחזיות היו בול וכל העם כבר צועק צרציל צודק. אז סמברליין הגיע למסקנה שאין לו פרטנר לשלום כי היטלר עבר על כל הסעיפים של החוזה ואז צריכים להקים משרד אספקה וכולם שומעים את הנאום לאומה ובטוחים שמי אומך הולך לעמוד בראש משרד האספקה, צרציל.
והאדם הכי מתאים היה לו את כל הנתונים, והיה סמברלין עומד ואומר שהוא בחר בשר התחבורה, שלא הבין ולא כלום בעניין של לוחמה ולא היה לו שום אסטרטגיות לא מחשבתיות ולא מעשיות והוא בוחר בו שהוא יהיה, וכולם, מסובבים את היד על הרקב ואומרים הוא נורמלי. הבן אדם.
וזה המשיך הלאה. עוד זמן עד שאנגליה כבר התחילה לספוג את הפגזים. את המטוסים של היטלר?
ואז הם התעוררו, ואז לא היה לו ברירה והוא לקח אותו. כן, מה עמד מאחורי זה? בוא לא נהיה פרשני היסטוריה, אבל פשוט ואותו יצר הרע שיש היום אני לא יכול לאשר אחד שהוא עומד נגדי וצועק עליי וצוחק עליי+ הוכיח שמה שהוא אומר היה מדוייק יותר ואני עכשיו אושיב אותו על איזה שהוא כיסא של משרד מאוד משמעותי. אני לא יכול, אז אני מוכן למות.
שהמדינה שלי תמות ושכל העולם יובל, אבל אני על הכבוד שלי, לא אוותר. ואז מה זה זה אין לך לפעמים טיפשות יותר גדולה מזה. וזה בדיוק האבל. זה דוגמה להבל הזה שמדבר עליו שלמה, יש אלה שמרבים אבל על סמך. מה סמך הכבוד, על סמך פגיעה ביוקרה שלהם וכן הלאה? מה אנחנו צריכים ללמוד מהעניין? בואו לא נהיה טיפשים, כבוד כבוד.
אוקראיוקרה אגו אגו, אבל יש לכל דבר את הגבול שלו.
יכלתי לראות ראיתי אנשים כאלה שידעו להתעלות.
שאחרי כל מה שהם הם יכלו להגיד, יש מעלות פה לך לשם, שם יהיה לך יותר טוב. אצלי- טוב ידעו להגיד מה טוב אצל השני. זה חלק מתיקונו של העולם.
וזה חלק מהחובה המוסרית שלנו לא להרבות שטות והבל בנפשותינו ולא בנפשות של אנשים אחרים.
הנקודה השלישית שאני רוצה לדבר עליה.
זה הבכיה של חינם יש בכיה של חינם בכיה של הבל.
בשנות השישים, בשנות השבעים המוקדמות.
הסרטים שהובאו לארץ אתה רואה אותם היום אז אתה יודע, אני לא הייתי בשנות השישים, אבל אני רואה. אני יודע. הסרטים שהיו אז הסרטים היו סרטים עם איזה שהוא מסר.
ברור שתמיד.
שתמיד היה אפשר לדרוש שהמסר יהיה יותר חינוכי, אבל הסרטים היו עם מסר.
אנשים היו יושבים בקולנוע נערים, נערות היו יושבים בקולנוע, מסתכלים מתחברים לאיזושהי דמות שמופיעה שם בסרט. בדרך כלל היו סרטים כאלה שסוחטים את הנשמה? כמו שאומרים גורמים לערבב דמעות להרבה בכי לא הלך שמה רק מכות+ דברים שאני לא רוצה להזכיר פה ליד ארון הקודש הלך יותר עניינים של של כאב, התמודדות עם כאב, רגש וכן הלאה.
והחלטת לראות אנשים שיושבים זה פשוט בוכים ובוכים, כמו שאומרים זולגים. דמעות הלוואי יעשה במעילה בכי כזה בוכים, בוכים עם כל הנשמה, עם כל הלב.
וכשאני התוודעתי לתופעה הנפשית הזאתי שאתה מתחבר וירטואלית לאיזושהי דמות מסוימת שמישהו מראה לך ואתה מוציא, כמו שאומרים את כל.
האנרגיות שלך והרגל שלך החוצה.
חשבתי שלפי איך שמוסבר בחסידות, יש בזה איזה שהוא חיסרון גם.
ומה הוא החיסרון? אנחנו בתור בני האדם, גם המוח שלנו וגם הלב שלנו אם נרצה או לא נרצה הוא מוגבל.
יש גבול ליכולת שלנו להשתתף בכאב, להשתתף בשכול, להשתתף במסכנות. יש גבול. אחרי הכל, האדם שואף להיות שמח. האדם שואף להיות כמו שאומרים עם עם מצב רוח טוב.
כשאתה יושב למשל ורואה סרט אתה מתחבר לאיזה שהיא דמות וירטואלית שיכול להיות, שמעולם לא הייתה בעולם אותה דמות, אבל הרעיון קיים בעולם.
אתה מוציא את כל האנרגיה שלך, אתה מנקז את כל האנרגיה שלך על המסך, כמו שאומרים על הבד. אז אתה באיזה שהוא מקום כשתגיע למצב שתצטרך באמת לבכות של השתתפות בכי של השתתפות שתצטרך באמת לרחם, שתצטרך באמת להזדהות עם המסכן, כבר לא ישאר לך כוח לעשות את זה כי אתה כבר יזדה את עם איזה שהיא דמות וירטואלית.
ובזבזת את היכולות הפנימיות שלך יש.
של בכייה של אבן יש מושג של הוצאת רגש במקום. שפיכת אוקיינוסים של רגש במקום שהיא מועילה למישהו שהיא עוזרת למה שהוא שהיא פועלת טוב בעולם, ויש לפעמים שאתה מוציא את הרגש והוא לא יוצר כלום, הוא לא בונה כלום. הוא לא משפיע כלום עוד יותר. אני רוצה לומר לכם שמבדיקות שאני ערכתי, מתברר.
פעמים לוקחים איזה שהיא דמות שמבחינה מוסרית אם אנחנו היינו יושבים ושוקלים את הדברים ברציונל שלנו. היינו צריכים להיות מאוד מסופקים. האם יש מקום להזדהות עם אותה הדמות ולרחם על אותה אדמות ולהשתתף בכאב של אותה הדמות, מסוכן היא מאוד כי מבחינה רציונלית זה לא היה ראוי מכיוון שיש נקודות נוספות שהיו שם בשטח, שלא היו ראויות לצלש כזה של השקעה נפשית שלנו באותו.
אלא מה אנחנו לא יודעים איזו אומנות, זאת של אלה שמפיקים את הסרט, אלה שכותבים אותו, אלה שאחר כך משחקים אותו איזה אומנות. זאת שהם יודעים לרקוד על ה על על הנקודות הנכונות, בתוך הנפש שלנו ולסחוט אותנו בלי שיהיה לנו זמן אפילו לשקול את הדברים ברציונליזם מוחלט יכול להיות יכול להיווצר מצב.
שאנחנו מכניסים לתודעה שלנו איזה שהיא, איזה שהיא תובנה כאילו הנושא הזה, או הכאב או השכול מהסוג הזה, הוא באמת ראוי להמון הזדהות והשתתפות כשזה לא נכון לא. אני רק נותן דוגמה זה יכול. זה יכול להיות. הדוגמה הראשונה הייתה שאת מסתכלת על בן אדם בטעות ואת עושה את החשבונות שלו. זה גם זה גם לחיות בסרט. אבל בסרט זה דוגמה שרציתי, בחרתי אותה מכיוון שהיא מוחשית יותר, אתה יותר. אתה יוצא בשעתיים 3.
עם עם עם המון המון תובנות שמישהו מהנדס נפשות ורצה להחדיר לך אותם, והוא הצליח לעשות לך את זה כמו שאומרים תחת החגורה בלי שהיא אכלת. אפילו לדמיין שזה קרה לך ואחר כך עם זה. אתה הולך המון המון זמן.
מעבר לזה, גם אם אנחנו לא לא.
שרופים על סרטים אז הרואה בפועל ממש הרבה פעמים אנשים שהם נמצאים בתנועה של.
רגשות, רגשות חרטה מוגברים.
יש לפעמים אדם שהוא מאוד מאוד רגיש למעשים שהוא עושה, וברמות.
ברמות ברמות גבוהות, עד שהוא מאבד ברמה מסויימת את השפיות שלו מרוב שהוא דואג לא לפגוע באחרים והוא מפחד שמא הוא פגע בהם. הוא מפחד שמא הוא עשה שמא הוא דרך וזה כבר עובר את הגבול של הטעם הטוב. הוא מסוגל להתקשר על כל דבר.
להגיד לך נדמה לי.
נדמה לי שפגעתי בשיחה. נדמה לי שאמרתי משהו לא במקום, אני מבקש סליחה ואתה שואל אותו, מה אמרת. אני לא זוכר שאמרת משהו שזה יחזור על עצמו גם בשיחה הבאה, וכן הלאה. אנחנו יודעים שהתופעות האלה הולכות וגדלות. זאת אומרת, זה לא שמהתחלה, הוא היה כזה. בהתחלה זה היה מאוד מאוד קטן וככל שאנחנו נותנים מאפשרים לו את זה אומר לו כן בסדר, תודה, סלחתי וכן הלאה.
אנחנו פותחים לו את הפתח ואז הסדק בתוך הנפש נעשה יותר ויותר ויותר גדול, עד שהוא כבר לא שולט לגמרי בעצמו. לא לא יודע איך לא יודע איך לאכול דברים שנאמרים לו או לא נאמרים לו. במילים אחרות הוא משקיע את העולם הפנימי שלו של השכל והרגש. בהבל שטויות. שטויות.
פגשתי השבוע בן אדם שאומר לי נסעתי בכביש ועשיתי פרסה ועשיתי הכול כחוק, אבל איזשהי אישה אחת עשתה לי ככה ככה ככה וקיללה אותי, קיללה אותי, קיללה אותי כל הלילה לא ישנתי.
אמרתי להם אז מה? קללה זה סגולה לאריכות ימים. מה הבעיה כאילו, מה הבעיה שלך מה קרה? אומר לי לא יטעה זה, ואחר כך רצתי, נסעתי אחריה וביקשתי ממנה סליחה. זאת אומרת הוא לא יודע מה הוא עשה, אבל הוא ביקש סליחה ואז היא התחילה לקלל אותו עוד יותר, ואז הוא חוזר אליי, הוא אומר לי תשמע הרב, אולי אני צריך ללכת לבקש ממנה? להסביר לה כמה שאתם מסתכלים על זה ככה אני הכרתי את הבן אדם, הבן אדם לפני שנה, שנתיים לא היה כזה.
זה הלך והתחזק יש ענווה שהיא שפויה ויש ענווה שאתה כבר הופך להיות אסקופה הנדרשת לכל דבר רע. זה כבר עובר את הגבול של התאעם הטוב, ופה האדם צריך להיות מאוד מאוד מאוד מאוד, לא.
מאוד מאוד סיפר לי רב אחד שהיה לו בקהילה, אדם שהיה אומר לו כבוד הרב, אני רוצה להגיד לך שאתה פגעת בי אז, הרב בשיא הרצינות ישב איתו, ומה מה? אמרתי? מה עשית ואני מתנצל.
אחרי שבוע הוא עוד פעם אמר לו שהוא פגע בו והוא גם ישב להסביר לו חצי שעה על מה, אבל הרב הזה רצה להישאר שפוי בפעם השלישית אומר לא פגעתי בכלל, בבבל תמווח וקם והלך.
זאת אומרת צריכה להיות אצל האדם היכולת הזאת להתנער.
מהשמות שווא אפילו יכול להיות. יש משהו בשמות האלה, אבל ברגע שזה עובר את הגבול של הטה הטוב, צריך לדעת להתנער מזה ולדעת להמשיך הלאה ולא להישקע במאה מדמנה לללו? משום שזה מאוד מאוד מאוד, מאוד, מאוד, מאוד מבזבז כוחות וגם עושה אותנו לא שפויים וזה חבל. אז זה דוגמה שאני רציתי לעורר. איך שלמה המלך אמר התרחק מההבל יש פמים.
שאדם צריך להתרחק.
מהרצאת האנרגיה המיותרת הזאתי שהיא לא במקום שהיא, לא נותנת כלום.
ואיך עושים את זה, אומרת המשנה באבות עשה לך רב וקנה לך חבר הרב.
המורים לעורר אותך לבקר אותך? יאללה. תפסיק עם הדמיונות שלך. מספיק עם השטויות, תמשיך הלאה. אתה צריך את העזרה הזאת, וכאן אני רוצה לעורר דבר. אני עוד זוכר שאת רוצה להעיר משהו, וכאן אני רוצה לעורר דבר שהוא מאוד מאוד משמעותי, מאוד מאוד חשוב.
כשאנחנו מדברים על חבר וזה מאוד חשוב, המושג של חבר שאנחנו מדברים על רעב. יש לך אדם שאומר הוא בוחר רב, ותמיד הרב צריך להגיד מה שהוא רוצה לשמוע. ואם הרב לא אמר מה שהוא רוצה לשמוע אז הוא פשוט מחליף אותו, אז זה אדם שלא בחר רב. זה בעצם הוא עצמו הרב של עצמו. זה בעייתי. מבחינת התיקון, הנפש האדם הזה לא מגיע לתיקון נפש, משום משום שהוא אף פעם לא יוצא מעצמות, תמיד נשאר בעצמו.
למרבה הפלא, למרבה הפלא, זה מאוד מצוי שזה גם בחברים. ככה אם אתם נפגשים עם איזשהו אדם או.
איש שנפגש עם אישה לצורך נישואים וכן הלאה ואתם רוצים לדעת להכיר באמת את הבן אדם? ואתם רוצים לדעת שהבן אדם הזה הוא לא מסוכן? לדעתי הכלל הראשון שאתם יכולים לגשש תוך כדי שאתם רק משוחחים איתו. האם יש לך רב שאני אומר רב? אני לא מתכוון לרב עם כובע וכיפה וזקן. אני מדבר, יש מישהו מהלך?
יש מישהו שהוא שומע לו בכלל כי אנחנו נתקלים בבני אדם מאוד מוכשרים, אבל שאין אף אחד שיכול להגיד להם מילה, ואתם יכולים לזהות את זה עליהם די מהר. בשיחות איתם יש אנשים שאי אפשר איתו להגיד משהו. אי אפשר להגיד לו משהו אתם אולי הוא מתייחס אליכם יפה עכשיו כי הוא רוצה לעשות רושם, אבל אין מישהו שהוא יקבל עול ממנו אין. אין אין.
הבעל שם טוב.
נסע פעם עם גוי נוצרי בעגלה והגוי הנוצרי הזה עבר ליד כנסייה ולא הצטלב, אז הבעל שם טוב, ביקש מהעגוי תעצור, תעצור. אני חייב לרדת אז הרשמה של הבעל שם טוב. שואל אותו, מה אתה, מה אתה יורד? אנחנו באמצע הדרך, אומר לו, הוא רוצה להרוג אותנו.
אומר מה, מה, מה הוא רוצה? מה אתה רוצה ממנו? איזה גוי פשוט נהג מונית? מה שהטוס והעגלה הבאה. אז הוא אמר אם הוא לא מצטלב, אין מעליו משהו. הוא הכי מושחת שיכול להיות בעולם?
וזה כלל מאוד מאוד חשוב שתדעו שאתם נפגשים עם בן אדם אם אתם חשים באטמוספירה שאותכם הוא אוהב, זה ברור, אבל אין מעליו משהו. אין רב המושג, כאילו יש מעליו מישהו שיכול להגיד לו משהו והוא יקבל אותו בקבלת עול. זה בן אדם מסוכן. לא רק שהוא לא מתאים לכם, הוא גם מסוכן עכשיו. השלב השני זה החבר.
אנחנו מתחילים לגשש, אמור לי מי חברך אומר לך מי אתה. אתם יודעים מה העומק של המשפט הזה אמור למי חברך? אני רוצה לדעת, האם החברים שלך הם רק דומים לך כאלה טיפוסים כמוך כאלה? אם החברים שלך הם רק טיפוסים שדומים לך אז סימן שאתה בעייתי משום שאם יש לך חבר שהוא שונה באופי ממך אז סימן הדבר שאתה מסוגל לקבל משהו שלא מסתדר לפי הראש שלך.
אבל אם אין לך חברים ששונים ממך, אתה מסתכל על בנאדם, כולם מהחברים שלך, מה הם מצביעים? דיברנו על מפלגות כולם, מצביעים. מה שאתה, יא חביבי, אתה מסוכן כי אתה לא מסוגל לקבל משהו ממישהו. זכות היום נוח לך איתי מחר זה יהיה קצת- נוח, אז ילך אש, ילך בלאגן. וזה בדיוק הנקודה הזו שהאדם צריך לדעת לצאת.
מהסיות השכליות שיש לו מהסטיות הרגשיות שיש לו, שהוא לא תמיד שולט בהם. הוא לא תמיד מודע להם. אבל מי יכול להוציא אותו מהם? הרב והחבר הרב והחבר יכולים להוציא אותו בתנאי שהם לא בראש שלו בלבד אם הרע והחבר? הם בראש שלו, הם לא יוציאו אותו לעולם. אם האדם הזה לא מסוגל להתחבר למישהו שמחוץ לראש שלו.
זה אדם שניקח ממנו 10 צעדים מרחק כי כי כי אנחנו לא יודעים איפה אנחנו. ניתקל כי כבר בסבלנות הרבה זמן. כן, אני רוצה לעבור לנקודה נוספת בתוך ההימנעות שלנו, מאבל מיותר מטקשות מיותרת.
הרבי מרשני.
לו חסיד שעסק ביצור משקה חריף, יש משקה חריף ש. חר?
הנושא הזה נושא עדין היה פעם וגם היום.
היו לוקחים עליו מיסים על כל מיני וכדי להרוויח. היה לך, למשל, חבית על החבית היה מונה של הממשלה לראות כמה אתה, כמה הברז הוציא כמה יצרת, ועל זה הם משלמים מכס.
עכשיו כדי להרוויח כמו יהודי טוב, אולי יותר נכון, יהודי לא טוב היו עושים חור ומוצא.
ככה בשקט זה לא משלמים מכס.
אבל לממשלה אומנם לא היו מצלמות וכל מיני דברים כאלה. היה להם את השיטות שלהם לזהות לפי הכמויות שקנית סחורה, והם עברו על הניירת והם ראו שהחסיד הזה קנה סחורה ויצר הרבה הרבה יותר ממה שהוא מצהיר, והעמידו אותו למשפט.
אז הוא בא לרבי מהרש בכיות שזה עלול להיגמר גרוע מאוד. המשפט שלו אז הוא ביקש ברכה, אז הרבי מרש אמר לו משפט.
בהתחלה עושים שטויות ואחר.
כך באים לשאול ולהתייעץ ואחר כך הוא בירך אותו. סלב איתך יעזור לשבת אצלה לשלום מהעניין וככה היה?
אני התבוננתי בסיפור כי אני חושב שבסיפורים צריכים גם קצת לחשוב מה אני מוציא מזה. נפרד. וזה סיפור עם צדיק והנהגה. אז קודם כל.
הנקודה הראשונה שאני חשבתי שאולי אתם תוכלו להעיר את היערות שלכם גם כן.
הרבה פעמים בן אדם מרמה את עצמו. מה עשיתי? מה עשיתי סך הכל זה בסדר? למה לא באת להתייעץ קודם? לא חשבתי שצריך להתייעץ, לא חשבתי זה היה נראה לי פשוט.
אז עכשיו שואלים את אותו אחד, אבל תגידי לי, למה עשית את זה בחשאיות? למה עשית את זה בשושו? בסוד, למה אם היית חושב שזה דבר לגיטימי וטוב היית טוב ברבים? אני חושב שזה הכלל הראשון.
אם אנחנו רוצים לא להיות טיפשים ולא לאבד כוחות לחינם, אנחנו צריכים להתייעץ בלשון המפורסמת של הרבי עם ידידים מבינים עם רופא, ידיד וכן הלאה עם רב עם חבר להתייעץ.
ותשואה ברוב יועץ אומר הפסוק תמיד התשואה מגיעה כשאתה מתייעץ הרבה, אבל הדבר הכי הכי חשוב הבא בן אדם ואומר אני לא חשבתי שצריך להתייעץ על דבר כזה.
מה אני? כל שטות אלך וישאל את כולם, ויום או לילה אני אשאל את כולם, אז אומרים לו לא, אני אתן לך כלל כל פעם שאתה מרגיש שאתה צריך לעשות משהו בחשאיות תלך להתייעץ.
כל פעם שזה צריך להיות חשאי. תתייעץ, ברגע שזה חשאית, סימן שבסתר ליבך אתה לא יודע אם כן או לא.
אז זה זה כלל חשוב. הכלל השני למדתי.
אבא, פעמים זה קורה לנו, בא אלינו ילד, הילד שלנו בא אלינו חבר שבא חברה ולא.
התייעצו או אפילו התייעצו ולא עשו מה שאמרו להם. ועכשיו הם נפלו בפח.
והם באים להמשיך להמשיך. יעוץ. ואז אנחנו אומרים להם תשמעו, אנחנו יודעים איך לא ליפול בבור, אנחנו מייעצים איך לא ליפול אבל אחרי שנופלים בבור, אנחנו כבר לא יודעים מה לעשות. ואנחנו אומרים את זה עם קצת עם ציפורניים עם למה לא התייעצתם? אנחנו רואים שהרבה מרש לא התנהג ככה. הוא נתן לבן אדם את המוסר שלו, אבל אחר כך הוא גם טיפל בו. הוא לא השאיר אותו במובן הזה. ולמה?
משום שאם אתה משאיר את הבן אדם?
שנמצא במועקב. הבעיה, אתה הולך ומהביל אותו יותר.
איזה עולם אתה רוצה? אתה רוצה עולם מוצלח או אתה רוצה עולם של טיפשים? ואלה שמתגלגלים ונופלים בכל המדרגות. מה אתה רוצה?
לפני שאריק שרון.
החזיר את את גוש קטיף אז ב-1 מהשלבים הראשונים, הוא החליט שהוא צריך. אני הסיפורים שלי, גם הפוליטיים, הם רק מסר אני לא, אני לא פוליטיקה. אני לא יודע מה זה.
הוא החליט שהוא צריך לשאול את מה שנקרא איך קוראים מתפקדי הליכוד ואז הוא עשה משאל הם היו צריכים לבוא לקלפיות למשאל אחר. כך הוא ביטל את זה. הוא עשה מה שהוא רוצה, אבל בשלב הראשון זה היה ככה.
אתם יודעים שמפלגת הליכוד אין? אין לה הרבה חברים חרדים יש, אבל לא הרבה. רוב האנשים שזה אנשים ימניים. אבל החרדים מוצאים את עצמם בדרך כלל. במפלגות אחרות, בדרך כלל אני מדבר כעת על חרדים, אני רוצה לספר סיפור, אני לא פוליטיקאים רוצה לספר סיפור שהיה.
אז היו קבוצה של חרדים בירושלים שהם היו עם מה שנקרא עם פנקס של הליכוד, הם מתפקדי הליכוד והם.
רצו לדעת מה לבחור, אריק שרון נותן להם אפשרות הא ו שלך? מה לבחור אז הם הלכו לאחד מהרבנים. אני לא אגיד את שמו, אבל זה אחד מהרבנים הגדולים הגדולים שהוא כבר לא חי היום והם שאלו אותו מה? מה לבחור? זאת אומרת מה, מה התורה אומרת לבחור?
האזנה להם שישאלו את אותו אחד שהתיר להם להיות מפקדי הליכוד?
אני לא פולי, אני רק רוצה להסביר מה זה נקרא תשובה שאתה משאיר את הבן אדם, להיות ממשיך הלאה. להישאר בזה. יש אדם שכבר נמצא בנקודת מוצא מסויימת תעזור לו.
מה זה משנה מה הדעות שלך ומה אתה חושב אם הוא היה צריך או לא היה צריך? מה זה נוגע לעניין?
ואת הנקודה הזאת למדנו מאוד הרבה מהרבי, שכל פעם שהוא נתן איזה שהוא דבר, כן, להבדיל בין יהודי לגוי, כמו צרציל, שאומר דבר וקורה בדיוק מה שהוא אומר. אז הוא צריך להיפגע. הוא אף פעם לא נפגע, הוא תמיד המשיך הלאה, ועכשיו נעשה ככה. עכשיו נעשה ככה. למה הוא לא קם ואמר יאללה, אתם לא שווים את מה שאני אומרת לכם?
אני, איך אומרים אני אסתגר בחדר וגמרנו. מה אני צריך אותכם? זה לא נכון. מבחינה חינוכית אתה צריך לשמור את האדם השני.
שלא ימשיך באבילות שלו, ובשטות שלו. מה שתלוי בך תעשה לא ביקשת ממך לעלות בריקה הזאת? אבל מה שאתה יכול תעשה כדי שהוא לא ימשיך את הטעות שלו עד הסוף.
עכשיו אני רוצה לדבר על משהו שהוא הרבה יותר פרקטי.
איך אנחנו מונעים שטות ואבל בעולם בעולם האישי שלנו.
אני רוצה לצאת את הקדמה קצרה.
הרבי ביקש שהחסידים יכתבו לו מכתבים. הוא ביקש שלא יעלים ומידע. לפעמים יש מידע כואב. לפעמים יש מידע מצער. אתן לכם דוגמה. למשל מהרבי הריץ.
הוא ביקש.
מאחד החסידים שלו, שילך לאסוף כסף בשביל הישיבה בתקופה הקשה שהייתה בקומוניסטים.
אותו אחד הלך היה צריך גם כל מקום שהוא רואה. הוא צריך גם להעביר דוח על מה שהוא רואה.
הוא פוגש בעיר אחת חסיד שאומר לו אני מבקש ממך למסור לה רבי שאני לא עשיתי את השליחות שלו.
בנוגע למה שהוא ביקש ממני.
למאות חיטים לאסוף כסף למאות חיטים.
טוב, אני אמסור לו. למה לא עשית את השליחות? כי לא עלינו ולא עליכם. הבן שלי נפטר, אז הייתי עסוק ככה, אומר אותו חסיד.
הוא ממשיך הלאה, הוא פוגש בעוד חסיד אחד אומר אני מבקש שתגיע לרבי. תגיד לרבי שאני נמצא במצב כלכלי קשה מאוד. ממש. התרסקות כלכלית. ספר לרבי את זה. אותו חסיד הגיע לרבי ביחידות, ואז הוא אומר את הבשורה הראשונה הראשונה, רבי.
פלוני, בן פלוני ביקש שאני אגיד שהוא לא ביצע את השליחות בנוגע למעות חיטים.
אז הרבי אומר למה הוא לא ביצע, אבל לא היה נעים לחסיד להגיד את הסיבה אז הוא אמר ככה, הבן שלו, הבן שלו לא כל כך הרגיש טוב.
אז הרבי הרבי הסתכל ככה ואמר, לא הרגיש טוב ככה ככה והתחיל לבכות. הוא כבר הבין מה שקרה והתחיל לבכות.
מחר רבע שעה החסיד אומר לו ראיתי אותו בוכה ככה, אף פעם. רק בקיאות שופר ראש השנה ראית אותו ככה בוכה? אף פעם לא ראיתי אותו ככה בוכה.
טוב, אחר כך הוא לקח את המטפחת ניגב את העיניים, ומה יש לך עוד לספר?
אז הוא התחיל להגיד והחסיד השני זה וזה אמר שהעסקים שלו בהתרסקות התחיל. כזה זרם של בכיות. רבע שעה כמו בפעם הראשונה, בלי שום הבדל עם כל הלב וכל אחד כי פשוטו.
ואז החסיד אומר לרב ומה עוד? בוא, אני כבר לא יכול לספר לך לאכול. אז הוא אומר, למה אתה רק שליח, אתה צריך לספר, לא מגיע לך, אתה סופר, אתה לא מסוגל. אז הוא אומר לו טוב, תכתוב את זה תכתוב.
ואני אקרא. ומה אתם חושבים שכשהוא היו כותבים לו הוא לא הוא? לא? זה היה אותו דבר?
האמא שלו אחר כך הייתה צועקת למה שיוצאים מהיחידות. תמיד הרצפה מלאה מים. למה?
ופעם אחת מצאו אותו מאולף על הרצפה כשהיד שלו שבורה הסתכלו, ראו על השולחן מכתב שמישהו כותב איך החסיד הזה והזה שלו נהרג בשואה, אז ככה, ככה זה, זה כאב לו, זאת אומרת.
שהרבי רוצה, הוא רוצה לדעת הכל. הוא רוצה לדעת גם את הטוב. הוא רוצה לדעת גם את הלא טוב. פעם אמרו לה אמרו לרבי שהחסידים נמנעים מלכתוב לו דברים לא טובים.
זה קרה בשנת ת. שין למד חית, שפתאום הפסיקו למות אנשים. בחבד הפסיקו לשלוח לו להודעות שאנשים מתים. אז הוא התחיל לצעוק שיפסיקו עם ההנהגה הזאת. אני רוצה שיכתבו הכל.
היה חסיד אחד שהיה לו פנימיות מאוד גדולה וכשהוא היה כותב מכתב, הרי כל אחת שכותב לפעמים יש לו מחיקות משפט שהוא לא רצה. הוא מותח קו וכן הלאה. הוא תמיד היה שולח את המכתב עם.
הדף עם המחיקות אז אמרו לו, אבל זה לא כבוד בדרך כלל ששולחים לאדם מכובד הולכים, עושים אחר כך ניקיון עושים מחדש. אז הוא אומר להם זה מחשבה אחת, אבל המחשבה שלי ושאני רוצה שהרבי יראה אותי עם כל המחשבה.
ראשוניות שלי, כמו שהם בלי בלי להתחבאות.
מה החוכמה בזה? משום שיש פעמים שצריך לשים את הדברים על השולחן. יש לפעמים שאנחנו מסתירים שאנחנו בין הידידים שלנו. אנחנו מסתירים כל מיני דברים, אבל יש אדם שאוהב אותך באמת ורוצה את הטובה שלך באמת ויכול גם לעזור לך באמת, פה אסור לך להסתיר באמת דברים אמורים.
ישבו אצלי זוג.
שהיה להם בעיות של שלום בית ואני רוצה להגיד לכם שזה אחת הפעמים היחידות שמי שהזמין את התור היה הבעל בדרך כלל. מי שדוחף לפגישה זו האישה אבל אחת הפעמים היחידות הבעל הוא זה שרצה את הפגישה והוא זה שדחף שהיא תהיה. זה היה לי מאוד מוזר, אבל.
הוא ישב בדרך כלל. אני אגלה לכם עוד סוד, בדרך כלל האישה באה מוכנה עם דף.
והבעל חושב שהוא יסתדר ככה זה, ובדרך כלל זה לא קורה. הוא לא מסתדר כל כך, אבל בפגישה הזאת האישה באה לא מוכנה והוא הגיע עם דף היה מאוד מעניין.
והוא התחיל לדבר.
אני.
הרגשתי שהאווירה.
שהאווירה בחדר הולכת ומתחשמלת יותר ויותר ויותר ויותר ויותר ויותר, והוא דיבר ודיבר ודיבר ועם כל החיות.
ואחרי שהוא דיבר אשתו ביקשה.
שהוא יצא החוצה היא רוצה להגיד משהו שהוא לא ישמע.
והוא יצא החוצה, ואז היא פשוט פרצה בבכי.
ובכי באמת, כמו שאומרים קורע לב. והיא אומרת, אתה יכול להאמין לי?
אני לא אני לא, אני לא נכנסת עכשיו אם הוא צודק או לא צודק.
אני לא נמצאת שם, אני יכול, אני יכולה רק להגיד לך שהבן אדם לא דיבר איתי אף פעם על אף מילה שעכשיו הוא הזכיר בדף.
אני לא יכולה להכיל את זה. אני חיה עם בן אדם ככה וככה שנים והוא אף פעם לא פתח את הפה להגיד מה מפריע לו ומה לא מסתדר לו לא בצורה ברוטלית ולא בצורה עדינה. הוא פשוט לא דיבר. ואז הוא הזמין אותי אליך, כמו שאומרים.
ואני שומעת בפעם הראשונה את מה שהוא מתלונן אני.
קראתי לו, אמרתי לו שאני אני המום.
משום שאשתך טוענת שהיא לא שמעה אף מילה.
אז זה אומר, נכון? אז שאלתי אותו, למה עשית ככה? אז הוא אמר לי.
לא חשבתי מספיק.
אז אמרתי לו לא יכלתי להתאפק שהרבה גיטי נכתבו בבית הדין על אלה שלא חשבו מספיק.
כשבן אדם לא חושב מספיק, זה מה שקורה במילים.
אחרות יש לפעמים, וכמו שהתחלתי יש לפעמים שזה עוול. אם אתה לא אומר.
ויש לפעמים שזה עוול. אם אתה אומר השאלה איך אומרים ובאיזה עיתוי, אבל זו. שהיא מאוד מאוד משמעותית. אתה לא יכול להפיל תיק על בן אדם בבת אחת ללא שום פרופורציות למה שהוא ציפה לקבל. זה לא הוגן ולא צודק וזה גורם לאיזשהו שיבוש בכל המערכות.
אם אנחנו רוצים לא להיות טיפשים ולא להרבות אבל בעולם, זה לדעת להגיד לשחרר.
לנקות מתוך הלב אבל במינון נכון וב עיתוי נכון ובזמן נכון.
בשום פנים ואופן אסור לנו להשאיר את הדברים כמו שהם ולתת להם.
שחרור בעת מן העיתים כשגדשה השיאה. זה דבר שהוא לא נכון. זה דבר שהוא לא בריא.
מה עושה לנו היצר הרע?
בדרך כלל יצר הרע, התפקיד שלו לעייף את האדם בכל מיני.
מקרים של סרק בכל מיני מקרים לא אמיתיים, ואז האדם כבר איבד את כל החשק שלו את כל הכוח שלו, את כל את כל העצבים שלו. ואז מגיע דבר אמיתי שמצריך את התשומת לב שלו.
והוא מתעלם ממנו מהדבר האמיתי שצריך לתת את התשומת לב מהדבר האמיתי, שצריך לדעת להתייחס ולא להתייחס. ואיך להתייחס פה כבר אין לו אין לו עצבים, ראיתי את זה על מורה אחד שהיה סבלן. כל התלמידים שלו היו מדברים על הסבלנות המיוחדת שיש לו, אבל בבית הוא היה מתפרץ אנימין ועל שמאל על הילדים בעיקר וכל הילדים שלו עזבו, כמו שאומרים את הדרך אבות.
בגלל ההנהגה הזאתי ועשו לו ליום שישי. הם עשו כל המחזורים יום נסיבה ובאו ודיברו, וכולם היללו את המורה המיוחד הזה, שהקיר אפילו יותר- סובלני ממנו.
וזה פשוט זה פשוט פגע במישהו. לפעמים צריך לא להיות כל כך סובלן כדי לא להתפרץ במקום אחר, לעשות את האיזון הנכון מה כן ומה לא ועד כמה אני מוסר את עצמי לזולת כדי שלא יאבד את היכולת שלי להעניק לא לאבד את היכולת שלי, להיות אדם טוב וכן הלאה. יש לזה משמעות מאוד מאוד עמוקה בחיים היומיומיים.
לפני 13 שנה בערך היה היה.
מצב של מבוכה בארצות הברית בוושינגטון בעיר עיר הבירה.
ירו איזה שהם אלמוניים, ירו על כל מיני אנשים ברחובות בלי שום סיבה ולא מצליחים לזהות מאיפה הם באו. מאיפה הכדורים מניעים? אחר כך התברר שהם.
היה להם איזה שהיא מכונית. הם עשו חור במכונית, הם ידעו לצלוח בדיוק והם יהיו שמים את המכונית באיזשהו מקום, שוכבים על הרצפה ומשם סולפים מאחור הזה.
אבל מה הנקודה, ושהמשטרה ביקשה את עזרת הציבור, ואז הציבור באמוניו התחיל להתקשר משום שאנשים היו מתים ברחובות. לא ידעו איך לפתור את הבעיה. אז כולם מתקשרים עם כל מיני רעיונות, ואז השוטרים איבדו את הסבלנות שלהם.
ואז התקשר הרוצח האמיתי, והיה לו מילת צופן משום שהוא השאיר באיזה שהוא מקום את הכרטיס שלו ובכרטיס שלו. הוא קרא לעצמו אלוקים.
והוא התקשר והמשטרה יכלה לעלות עליו. אם הם היו מזהים איזה טלפון הוא התקשר וכן הלאה.
הוא התקשר ואמר שלום, אני אלוקים, הוא ציפה שיזהו את התוכן שלו.
אבל מה שקרה זה שהשוטרים היו כל כך עייפים מבלי לשטויות שהם שמעו עד עכשיו שהם זרקו את הטלפון ואז מתו עוד כמה אנשים הצלפים עד שהם עלו על זה. אז חשבתי שבעבודת השם הסיפור סיפור אמיתי בעבודת השם. הסיפור הזה הוא ממש ממש מתאים. למה? איך שמר עושה לנו יצררה? הוא עושה מלחמת התשה.
מוציא אותנו מהרניות שלנו מוציא אותנו מהיכולת שלנו להתרכז, ואז כשמגיע הזמן שאנחנו צריכים קצת סבלנות למישהו כבר אין לנו סבלנות כי אנחנו הוצאנו את כל הכוח על השטויות של הטיפוס הזה.
של מה מספרים לנו את זה? מספרים לנו את זה שאנחנו תמיד צריכים לדעת אולי זו נקודת האמת, אולי זה הדבר עם הטיפות האחרונות של הסבלנות עם הטיפות האחרונות של היכולת שלנו אנחנו צריכים.
לתת.
מפני שבנפשינו זה דבר מאוד מאוד חשוב, מאוד, מאוד חמור. אז זו הנקודה האחרונה. לא להרבות אבל בעולם לא להרבות הרג בעולם. בגלל מה? בזכות היכולת שלנו לתת תשומת לב לשים את את הראש, את הידיים ואת הרגליים. עד כמה אני משקיע? מה אני אומר מתי אני אומר כמה אני מקשיב ומה נאמר לי יהודי הוא חכם.
יהודי יודע לשים את האצבע במקום הנכון, יהודי שומע פעם אחת סיפור, מה עושה יצר הרע ויותר הוא לא יתן לו לטפל בו בסגנון כזה, ועל כל פנים הוא לא יתן לחוסר זיהוי כזה שישתלט עליו. זו. מאוד מאוד חשובה למחשבה והנקודה האחרונה שרציתי לדבר עליה בהקשר לפסוק הזה.
היא שייכת בצורה ישירה לפרשת שבוע.
פרשת וירא.
יש שם סיפור.
שאנחנו לא יכולים, שלא לא יודע לחייך בלב, לפחות שאנחנו שומעים אותו, קוראים אותו.
לוט בורח מסדום.
המלאכים מבקשים.
ממנו להזדרז אז הוא מבקש מהם תעשו טובה, יש פה עיר מצוהר מצער. אני רוצה שתתנו לי להיכנס פה. אני מפחד להמשיך הלאה אז הם עושים לו טובה והוא נכנס ואז הוא נכנס למערה.
ואז הוא עושה כל מיני מעשים מגונים.
שהפחותים שבבני האדם לא עושים?
ושתי הבנות שלו נכנסות בהריון ממנו משהו מוזר מאוד, אבל אחד הדברים המוזרים.
שהתורה בחרה לספר, אני מאמין שבנות לוד דיברו כל מיני דיבורים, אבל התורה בחרה לספר את הביטוי שהם אמרו.
הבינו.
העולם נחרב.
ואין איש בארץ לבוא עלינו כדרך כל הארץ. רשי מסביר, הם חשבו שכל העולם נחרב, ומאז הייתי ילד. לא הבנתי את את המחשבה הזאת. אם התורה כותבת מחשבה כזאת, אז חייבים להסביר שהמחשבה הזאת היה לה איזה היגיון.
אני לא מבין. הם ראו שסדום נהפכה.
הם ראו את זה.
הם ראו שצוהר לא נהפכה.
אז למה הם חשבו שאין איש בארץ לבוא עלינו כדרך כל הארץ?
זאת אומרת, אתם רואים שהתורה לא כועסת עליהם? על מה שהם עשו? הם עשו את זה בצנימות. אבל. מאיפה באה התמימות הזאתי? מה אתם לא ראיתם? אז מאיפה אתם נמצאים אם כל העולם נעלם, איך אתם חיים פה, איך זה לא נהפך? הרי אתם ראיתם שלטוהר לא נהפך אז יש כל מיני פרשנים, יש פרשנות שאומרת שהם חשבו שאחרי שהם נכנסו למערה צוהר גם נפרה והקדוש ברוך הוא לא הפך אותה עד שהם לא נכנסו למערה. זה פרשנות אחת.
אפשרות פרשנות שנייה אומרת זה שהם הם ראו שאין אף אדם ברחובות בית סוהר.
למה? כי אנשים של תשואה פחדו מההפיכה והם התחבאו בבתים. אז הם לא ראו אף אדם. אז זה תירוץ קשה, כי להגיד שהם חשבו שכל האנשים מתו, זה לא הגיוני, אבל יש תירוץ שכתב אותו אחד מהקדמונים הקדמונים, מבעלי התוספות שאני חושב שיש לו מסר מאוד מאוד, חשוב אלינו לחיים האישיים שלנו ואני בוחר להגיד את זה בלשון שלו.
רבי צדקיה בר אברהם, אחד מבעלי התוספות, מצא לרבותינו הצרפתים רבותינו, הצרפתים.
בעלי התוספות גרו בצרפת שהוא אומר ככה לפי
שלא היו מקבלים אותם. הם לא חשבו שאין אף אחד לא נשארו גברים בעולם. הם הבינו שיש גברים בעולם, אבל הם חשבו שאף אחד לא ירצה להתחתן איתנו, שהיו אומרים סדומיות היו, אלא כמו שאומרים, יצאו מהקברים מדדום. אף אחד לא ירצה להתחתן איתם.
לכך אמרו ואיש אין בארץ לבוא אלינו. הם לא התכוונו שלא נשאר איש. הם התכוונו שאף אחד לא יוצא איתם להתחתן.
עכשיו המעשה הזה שהם עשו בתמימות זה מעשה, שבסוף כידוע יצא ממנו המשיח. אבל אני רוצה להאיר את המעשה הזה במבט נוסף.
המשיח, הרבה דרכים למקום הקדוש ברוך הוא היה יכול להשיג לעצמו דרכים נוספות, אבל המעשה הזה, לכשעצמו. יש לו גם כן פן שלילי. יש פה פן שלילי. אם זה אצל לוט בעצמו אולי הם לא, אבל הוא כן.
יש פה פן שלילי למעשה, וזה הנקודה שאנחנו מתבוננים מה הביא אותם.
לעבילות הזאת לשטות הזאת. מה הביא אותם המחשבה? אף אחד לא ירצה אותי, אף אחד לא יקבל אותי. כולם שונאים אותי. מוכר לכם יש לפעמים שהאדם אומר את זה לעצמו כער עצמי.
הם לא ניסו לצאת לשידוכים, הם כבר אמרו את זה כתחילה. אף אחד אותנו לא ירצה אין מצב, רגע, רגע, אז למה זה דחוף עכשיו? אולי תצאו להיכרויות וכשתראו שזה לא עובד.
אז תעשו שתייה לאבא ותטפלו טיפול נמרץ לא. הם שקעו במחשבה הזאת כל כך חזק שהם יכלו להישבע עם 10 ספרי תורה ביד שהם לעולם לא התחתנו כי אף אחד לא ירצה להתחתן איתם לפי הפרשנות הזאתי. זה כבר זילות בדרגה ברמות, ובא התורה לרמוז לנו. המחשבה הזו בכלל לא רק בניסויים בכל התחומים.
שהבנאדם כבר שם, חותמת מראש מה יהיה לה ולא ילך לי, אני יודע. עזוב, אני עברתי את הסרט הזה, אנחנו מכירים את זה, זה היה פה. זה היה שם. המחשבה הזאת מחשבת אובדן.
זה מחשבה שמביאה לה איך אומרים לחטאים הכי הכי נמוכים.
לחטא שלט שהחץ שלו. את אפילו בימים ההם של העמים הנבערים, הם כולם ברחו ממנו, כי זה היה נראה משהו מאוד תמהוני משהו.
משהו לא נורמלי זה דוגמה לצורת חשיבה של בן אדם. אז המסקנה מהדברים הללו זה אם אתה לא רוצה להיות טמבל ואתה לא רוצה לעשות את עצמך טמבל יותר מטמבל טבעי. אז אתה רוצה לעשות טמבל מלאכותי על רמות אם אתה רוצה וזה להיזהר, תפסיק להעריך את עצמך לא נכון.
אין כל חטאת. הערכה העצמית שגויה אין כל חטאת. הערכה העצמית נמוכה האדם תמיד צריך לשים מול עיניו. אלוקים ברא אותי אני הבן שלו, אני הבת שלו, הוא רוצה אותי פה, יש לי תפקיד. אני חשובה יותר מנשיא ארצות הברית. יש לי תפקיד חשוב פה, זה לא גאווה, זו האמת. זו האמת הפשוטה שצריכה להיות מונחת לכל אדם ואדם כל רגע ורגע ורגע ביום שלו בחיים שלו.
אז הוא יגיע להערכה עצמית אז הוא לא יבוא ויגיד אין לי סיכוי. במובן זה או במובן אחר, שכל מחשבה של אין לי סיכוי. זה מחשבה שמביאה נזק בסדר גודל. אני אומר של מעשים נלוזים כמו שהיו שם.
מה קורה כאשר בן אדם בוא נדבר על החיובי ובזה אני אסיים. מה קורה כאשר בן אדם מאריך את עצמו נכון שאדם יציב באישיות שלו? הוא יודע מה הוא= אף אחד לא יספר לו שהוא ככה או שהוא טמבל או שהוא זה ופה בארץ שלנו. שבנסיעה אחת פשוטה בכביש אתה יכול לשמוע הרבה דברים, יספרו לך מי זה אמא שלך ויספרו לך עוד הרבה דברים. אז בדברים ברמות.
כמו שאומרים אז השאלה היא איך האדם, איך האדם יוצא שפוי בתוך עולם שכל כך הרבה יריעות נפשיות יורה עליו, ורק כאשר הוא מערכת עצמו נכון שהוא מחובר לאלוקים? הוא יכול לשרוד את זה. איך נראה בן אדם מהסוג הזה?
מספרים על החכם צבי אחד מגדולי ישראל בדורות קודמים.
החכם צבי היה אברך גאוני, שהתחתן עם בת עשירים וקיבל מחותנו סכום כסף עצום, מה שהיה קרוי בימים ההם נדוניה נדלן.
והחכם צבי ישב על התורה ועל העבודה ובאו אליו חברים, ואמרו לו, כמו שהיום מה זה= לך שהכסף שוכב אצלך בבית? תשקיע אותו. אז איך היו משקיעים? פעם פעם לא היה מניות, אבל על.
היה גברים.
גדול שהיה עושה כסף והגביר הזה היה זקוק לכספים נוספים. אז היה נותן לך היה כותב לך שטר שהוא קיבל ממך את הכסף בהלוואה והאחוזים של הרווחים שלו. הוא היה נותן לך בהיתר עסקה חבל על הכסף שישכב ככה. הוא הלך לאיזה גביר מאוד מאוד מוצלח וגביר, שכמו שאומרים, הסיכון שיקרה לו משהו קטן ונתן לו את כל הכסף, אבל כמו שאומרים.
המוות והחיים ביד השם.
והשירות והעניות ביד השם, ולא היה שום אפשרות להינצל והאוויר הזה נפל ונפל, כמו שאומרים על האפו נפל, נפל לגמרי ולא נשאר לו גרוש.
החתן שמע את זה. הוא ידע שיש לו שטר. ביום הימים הוא יכול לתבוע את מה שיכול להיות, אולי, להגביר נשארו איזה שהם נכסים. הוא יתבע.
הגביר הזה חלה במחלה קשה מאוד.
והרופאים ניהעו למצוא מה הסיבה למחלה הם בודקים אותו אומרים פיזית פיזית, אז אתה בסדר גמור. הם לא יודעים מה עומד מאוד מאחוריו. אבל רבי צבי היר שחכם צבי כן ידע מה עומד מאחוריו, הוא ידע שהוא צריך להחזיר לי חוב עצום של כסף איך הוא יכול להיות בריא בצורה כזאת?
ואז הוא הראה מה זה גבורה של בן אדם. אני זה לא כסף, אני זה משהו שהוא מעל זה. האישיות שלי היא אישיות מוצקה, האישיות שלי היא אישיות איתנה. אני לא צריך לשפוט לפי הכסף כן או לא קרה לשני אנשים, אומר להם אני מצהיר בפניכם שאני מוחל לגביר את כל הכסף שהוא חייב לי הוציא את השטר, קרא אותו לארבע חלקים.
נתן להם בבקשה. לכו לעשות אצלו ביקור חולים ותראו לו את השטר הזה.
ומאותו רגע הוא התחיל להיות בריא והוא הבריא והוא הגיע לחכם צבי, והוא אמר לו תודה, ואני מתחיל עכשיו עסקים, ואני מתחייב לך שאני אחזיר לך לאט לאט את הכסף שלך חזרה והוא יחזיר לו לאט לאט את הכסף.
מה זה אומר מי מסוגל לעשות מעשה כזה? מי שלא רואה את האישיות שלו בכסף, מי שלא הכסף זה החוסן הפנימי.
הפנימי שלו יש לו חוסן. מעל זה יש לו אישיות. מעבר לזה הוא הוא בן אדם. מעבר לזה, מי שבטוח, מי שהערכה עצמית שלא התקינה נכונה הוא מסוגל לצלוח את כל מהמורות החיים+ לצאת מנצח.
מי שהערכה העצמית שלו לא מספיק איתנה אז הוא הולך מהבל אחד להבל שני, משטות אחת לשטות. שנייה הופך להיות טיפש יותר ממה שהיה טיפש. הוא בא טיפש קטן לעולם, ויצא טיפש גדול האומר לנו שלמה, לא, לא. אנחנו צריכים לדעת שאין לאדם יתרון בזה שהוא יוצא טיפשה יותר גדולה. אז מה זה היה= כל הדבר? מה, מה, מה? מה הרווחנו מהעניין.
הכלל היסודי שאנחנו נבך איתו.
מחפש את המהות שלנו, נחפש את האישיות שלנו ונלך עם האישיות שלנו בלי להתבלבל, ימינה שמאלה. לא נתבלבל ממה שאומרים לנו. אנשים לא להתבלבל ממה שאומרים לנו חלומות, ולא נתבלבל ממה שאנחנו אומרים לעצמנו. ולפעמים זה הכי מסוכן, צריך להיות איתן חזק. האישיות שלך היא אישיות אמיתית, תקפה אתה אהוב ואוהב בפני ריבונו של עולם.
וזה השווה הכל שהאדם חי את זה נושם את זה.
ומיישם את זה בחיים היומיומיים שלו, אז בהחלט כל הקשיים של החיים הופכים להיות קטנים לא רק בתיאוריה אלא גם במציאות.