נחת מול עמל

תמליל אוטומטי מהשיעור (יתכנו שגיאות):

קוהלת פרק ד פסוק ו טוב מלוא כף נחת ממלוא חופניים עמל ורעות רוח. אני רוצה להתייחס לכמה משמעויות בפסוק הזה לאור החסידות
קודם כל המשמעות הפשוטה, המשמעות שמביא המצודת דוד. המשמעות הפשוטה של הפסוק זה.
סוג שאומר אותו כסיל שלמה המלך אומר בשם הקסיל, מה הקסיל אומר, אתה יודע מה טוב, לחיות, להנות קצת בעולם הזה.
לא תגיד לי שתיתן לי מלוא חופניים. אבל בעולם הבא ובמשך כל החיים כאן בעולם הזה אני אצטרך לסבול לספוג רעות רוח כאילו עמל ורעות רוח קושי. קשה לי להיות יהודי, אז אני לא מעוניין בחיי.
כאלה, וכמו שאומרים אתה נותן לי שני ציפורים על העץ, אתה נותן לי כפליים טוב. בעולם הבא זה דורש ממני לעבוד קשה במשך כל החיים כאן. עזוב אותי, תן לי להנות קצת מהעולם הזה, אפילו שזה כף אחת מאבטחות של מלוא חופניים בעולם הבא זה זה, מה שאומר רק סיל זה כך מפרש המצודת דוד.
את הפסוק הזה אני לא יכלתי שלא להיזכר באותו חבר כנסת שהיה היה להוט אחר.
בצורה חזקה מאוד הוא אכל ואכל ואכל ואכל ואכל ובקושי נכנס. בפתח וכשאמרו לו תשמע תעשה דיאטה, זה יכול לקצר לך את החיים באיזה 20 שנה? אז הוא אמר יותר טוב לחיות 60 שנה.
7 משמונים שנה רעב מה אומרת התורה על הטענה הזו של אקסיל התורה אומרת טענה פשוטה, תשמע ידידי הנכבד, כל זה שאתה מסתכל על הדברים.
צורה של כסיל זה אך ורק מפני שאתה לא מאמין בהישארות הנפש. אתה לא מאמין שיש חיים שלאחר המוות. אני רוצה לספר לכם לפני בערך 30.
לא 30. כן, יכול להיות 28 שנה, 3 היה אצלנו ברחובות אירוע טרגדי של בחור בחורה שנסעו על אופנוע בני 20.
היום לפי החוקים החדשים, בכלל לא היו יכולים לעשות רישיון בגיל הזה והייתה תאונה קטלנית. אני זוכר אז הייתי עם מה שילד. אני לא זוכר בן 6 או בן 7, אבל זה עשו להם מה שנקרא לאחד מהם נהרג במקום והשני עשו לו ניתוח לב פתוח על הכביש ולא הצליחו להציל.
ואחד מהמרצים של ערכים קוראים אותו הרב מרדכי נויגרשל אם אתם מכירים.
בערכים היום הוא כבר לא היום. הוא פרטי, אבל לא משנה הוא הוא הביא אותו. הרב קוק הרב של לחובות, לדבר עם התלמידים של בית הספר, תלמידים, בית ספר, די מכובד, לא דתיים.
והוא ראה שיש לו מה שנקרא קבוצה של בני 10 בנות 20 מאוד מאוד.
מעוניינים להקשיב? אבל יש לאותם לארבעים דקות והוא לא יודע מה יהיה אחר כך.
אז הוא החליט לדבר בסגנון שלו. כן, הוא לא חסיד בסגנון שלו, אז הוא התחיל את השיחה ככה הוא רצה לקומם את כולם עליו שיזכרו טוב מה שהוא אמר. זה התחיל ככה.
אנחנו נמצאים ככה. הוא במרכז ורב העיר לידו, ומנהל בית הספר לידו, והאודטוריום של בית הספר מלא.
אנחנו עושים עכשיו.
עושים התכנסנו לזכרם של יוסי של דבי ושל האופנוע.
ככה הוא התחיל, אז הוא המשיך הלאה לדבר והוא רואה, כמו שאומרים, רצח בעיניים של התלמידים. אז הוא שואל אותם למה אתם? למה אתם כועסים עליי?
אז הם אומרים לו כי אנחנו רוצים לזרוק עליך כיסא בראש, אז הוא אומר להם, אז למה אתם לא זורקים? אז הם אומרים לו, מפני שהמנהל ישן פה, אז הוא אומר להם אתם צודקים, אתם צריכים לזרוק עליי לא רק כיסא אחד, אלא אר של כיסאות, אבל זה הכל נכון. זאת אומרת הטענה שלכם צודקת הוא רצה לעורר אצלהם את הטענת צודקת לזרוק עליי שאני השוויתי את יוסי.
דבי לאופנוע זה נכון, אם אני אומר שאין הישארות, הנפש שיש הישארות הנפש אז נפש של בן אדם זה נפש של בן אדם נפש, של החבר שלכם, של החברה שלכם. אבל הנפש של.
האופנוע כדומה. אם אני לא יכול להגיד שאנחנו מצטערים באותה רמה כמו על בן אדם שהלך, אז אחרי שהם הבינו את הנקודה היסודית, הזאתי והם בעצמם בעצם היו החזו שמה הוא המשיך איתם הלאה.
אני רוצה לומר שהנקודה הזאת של הישארות הנפש היא מאוד מאוד פשוטה. זאת אומרת בעצם קשה מאוד להאמין שיש בן אדם שלא מאמין בזה, וגם יהודי שלא אומר לך שהוא לא מאמין באיזה שהוא מקום. הוא כן מאמין האדם בעצם זה שהוא עושה אנדרטה בעצם זה שהוא עושה מצבה בעצם זה שהוא רוצה שיזכרו אותו את מי יזכרו את מי שבכלל לא חושב אחרי שהוא הלך, אלא מה הוא מאמין שמישהו רואה ומישהו שומע ומישהו חי ומישהו נושם, ומישהו מרגיש שמישהו נהנה מזה שהסךרים אותו.
אז כיוון שכאן.
על הנושא הזה של הישארות הנפש זה נושא יסודי בנפש האדם, שהנפש האדם רוצה בו ומאמינה בו, ותורת הגלגול ששייכת ישירות. לפרשה של השבוע שעבר ואלה המשפטים אשר תסים לפניהם ואומר ספר הזוהר אלה אלה המשפטים שרוצים לפניהם. דע רזה דגלגול הזה זה הסוד של הגלגול.
אז תורת הגלגול היא התורה שמבססת הכי חזק את כל הנושא הזה של הישארות הנפש, ולפעמים גם כן מוכיחה את זה וכמו.
שהזכרתי באהבה.
גם גויים.
עשו מחקרים באוניברסיטאות סביב הנושא הזה של גלגול וגילו שהדברים האלה באמת מדהימים. יש אכן נשמות כאלה שהולכות וחוזרות שוב באותו גורה באותו גוף בגוף אחר. אני רק רוצה להתייחס לכמה לכמה מעשיות כמו שמופיעות בחבד יש את המעשה המפורסם מהבעל שם טוב.
הבעל שם טוב, ניסה פעמיים לעלות לארץ ישראל, פעם אחת, עוד בהיותו.
מסתובב בהרי הקרפטים, הוא פגש שם החבורה של שודדים, והם אמרו לו שיש להם איזה שהיא דרך מיוחדת לעלות לארץ ללא דרך קיצור מיוחדת תחת מנהרות הוא ניסה ללכת באמצע הדרך. הוא קיבל סימנים משמיים שהוא לא צריך להגיע לארץ ישראל. אחר כך בסוף חייב הוא ניסה עוד הפעם ושוב חזר, אבל כשהוא חזר אחרי הפעם הראשונה זה היה עוד לפני שהוא התגלה.
אז האגדה מספרת שהוא פגש באמצע הדרך.
והצפרדע שם עיכבה אותו. והצפרדע הזאת, לדבריו, הייתה גלגול של אדם שכבר 500 שנה מגולגל בבעל החיים הזה, כתוצאה ממצווה מסויימת שהוא לא שמר והסיפור היה זה שאותו אדם היה חסיד. זאת אומרת היה איש איש ירא שמיים, רק שהוא לא שמר על מצוות נטילת ידיים העלו אותו לשמיים אחרי 120.
פעם אחת הוא לא שמע, העלו אותו לשמיים אחרי 120 ואמרו לו על זה לא מגיע לך עונש רד לעולם ותתקן את זה הוא ירד להולם והוא קילקל חזק מאוד בפעם השנייה.
ואז אמרו שכיוון שכך ימנעו ממנו מלעשות תיקון בקלות, זרקו אותו למקום נידח ביותר בעולם, והתיקון היה שכיוון שהעבירה הראשונה שהוא עשה, הייתה עבירה של נטילת ידיים. אז הוא עד שלא יבוא יהודי לאותו מקום איפה שהוא נמצא ויטול שם ידיים ויברך על נטילת ידיים, אז הנפש שלו לא תתוקן. האריזה להשתדל לתקן את כל הנשמות.
ההשקות בדורו שהסתובבו בעולם. אבל מכיוון שהנשמה הזאת הייתה מאוד מאוד רחוק.
הקרפטים. אז האריזה לא תיקן אותה וככה הגיעה והסתובב לדבר עד שרק הבעל שם טוב. שמה נעצר ובירך על נטילת ידיים ותיקן את הנשמה הזו.
זה מעשה שיש לנו מהבעל שם טוב. יש לנו מעשה נוסף מהאדמור הזקן, שהוא הרבה יותר מוסמך. המעשה השני כי הרבי סיפר אותו בהתוועדות של שמחת תורת תו שין, למד הא אחר כך בשבת בראשית שאחריה המעשה היה אם אדם שנכנס בו דיבוק ראו שנכנס בו נשמה.
משתולל בן אדם נורמלי שפתאום השתבשה עליו דעתו והיה מחכה כל מיני קולות מדבר בשפה שהוא לא מכיר בכלל שהוא לא למד אף פעם, אז הבינו שהוא נכנס בו נשמה ואז הביאו אותו לפני האדמור הזקן, בעל התניא. והאדמור הזקן אמר, התחיל לספר האדמור הזקן מעשה שכזה.
שבזמן התנך בזמן זכריה הנביא הייתה קבוצה של אנשים שפשוט כעסו אנחנו יודעים שהיו נביאי נחמה והיו נביני זהב.
אחד מרבי הזעם, זה זכריה, הוא מדבר. אומנם הוא גם דיבר דברים שלעתיד לבוא ישבו זקנים וזקנות בירושלים, אבל הוא גם דיבר נבואות קשות מאוד, שהיה קשה לאנשים לשמוע את הדברים ופשוט היו אנשים שרצחו אותו ואנשים.
והאנשים האלה שרצחו אותו לא מצאו מנוחה בשמיים. הם התגלגלו והתגלגלו והתגלגלו, ואז מספר בעל התניא. הוא מתחיל ללמד עליהם זכות.
זה היה פלג גדול. הוא התחיל לדבר על על על האנשים, האלה שרצחו את ירמיהו הנביא שמה. הסיבה והמניע שעמד מאחוריו.
זכריה, הם אמרו שהסיבה שהרצחו אותו זה מפני שהם היו אוהבי ישראל גדולים והם ידעו שעל פי הסוד, כאשר נביא מוציא מהפה שלו דברים רעים וקשים, אז אפילו שהשם אמר לו את זה אבל זה מחזק את הדבר פה למטה, שהוא עלול להתגשם. ואילו כשהנביא לא אומר אותו אז זה יש יותר סיכוי שהדבר שהדבר לא יתקיים וכל הם כל כך הם כבר לא היה איכפת להם להפסיד את העולם הזה ולהפסיד את העולם הבא, ושכל החיים שלהם ילכו להם ולריק אבל בתנאי.
בישראל לא יהיה איזה שהוא קושי יותר.
גדול וזה הסיבה שהם רצחו אותנו ככה, הסביר בעל התניא. זה הסיבה שהם רצחו את הנביא והם לקחו על עצמם את העונש של רצח ולקחו על עצמם את הכל. העיקר של העם.
ישראל יהיה טוב, ובאותם באותם מילים האלה שהוא הסתיים באותו רגע שהוא סיים להגיד את זה, הדיבוק יצא מאותו אדם.
ותוקן ואז ידעו שזה היה הרוצח. שזה זכריה הנביא שהאדמור הזקן.
נשמתו בגלגול הזה. דוגמה נוספת שמספרים החסידים על האדמור הזקן, שפעם אמר לה תלמידים שלו שניסה לעיר השנייה הבוקר נסעו לעיר השניה. הוא נכנס לאיזה שהיא אכסניה, וביקש מבעל הבית שיתן לו חדר להתפלל.
הוא נכנס להתפלל אבל לפני שהוא התפלל הוא עבר דרך המטבח, וביקש מבעלת הבית שתכין לו לארוחת בוקר דגים. והיא אמרה לו שבכל הסביבה אין דגים ואי אפשר להשיג דגים ואין על מה לדבר. הוא לא, הוא לא ענה, לא הגיב, נכנס לחדר שלו להתפלל.
וכעבור כמה דקות, למרבה הפלא הגיע גוי ושהדפק בדלת שהמ רוצים לקנות דג גדול? הוא היבים רוצים לקנות דג אז?
התפעלה נכנסה לאדמור הזקן, ואמרה לו שיש דג. אז הוא אמר שאני מבקש לא להכין אותו. אני רוצה להיות נוכח בכל השלבים של ההכנה שלו.
ובאמת אחרי שהוא גמר להתפלל היא הכינה והוא הסתכל על הדג במשך כל ההכנה. אחר כך הזמינו את המלווים שלו וישבו לאכול.
ולפני האכילה הוא אמר שאתם זוכרים את האיש הזה והזה, פלוני שאתם מכירים הוא מגולגל בדג הזה? בואו נכוון בשעה שאנחנו מברכים לתקן את נשמתו ועל ידי זה תקנו את הנשמה שלו אז זה האמת. האמת היא שבמאכלים שאנחנו אוכלים ובדגים שאנחנו אוכלים.
ובכלל בכל יש גלגולי נשמות שברגע שאנחנו מברכים על האוכל ואוכלים אותו כמו שאומרים עושים בכוח האכילה הזאתי מעשים טובים. אנחנו בעצם מתקנים את הנשמה שהתגלגלה בה אדם הזה.
בבעל חיים הזה או דוגמה אחרונה שהיא אולי הכי מעניינת, זה הדוגמה של הרבי המרה שאני לא זוכר שסיפרתי את זה כאן. אבל סיפרתי את זה במקומות אחרים. הרבי המערש נסע לעיר פטרבורג פעם עם אחד החסידים שלו, והוא ישב בשכונת עשירים שהיה שמה בניינים גבוהים עם גזוסטראות אחת מול השניה, כשהרחוב נמצא באמצע והוא יושב ומסתכל.
פתאום הוא אומר למלווה שלו בוא הנה, בוא, הנה מהר, אתה רואה את האיש ההוא, שיושב על הכיסא, נוח עליו טוב.
הוא מסתכל עליו ותוך כמה שניות הם רואים כדור נכנס בו. איזה חייל ניקה את הרובה שלו ברחוב למטה ותוך כדי שהוא ניקה את הרובה שלו? נפלט לו כדור לקנה.
נפלט לו כדור לתוך להוא שמת אז אומר לו, הרבי אמר שאתה רואה את הבן אדם הזה? זה אחאב בפעם העשרים ושש שלו בעולם, עוד מעט. תראה מה יקרה וכעבור כמה שניות אף אחד לא שם לב שהוא מת, נכנס הכלב וליקק את הדם שלו.
אומר היינו זה הנבואה של אליהו הנביא שהוא כבר בפעם העשרים ושש יורד לעולם ומלקקים את הדם שלו בגלל שאליהו הנביא אמר איך אומרים הכלבים ילקקו את הדם שלו, אז אנחנו רואים שהדברים האלה הם דברים ברורים, דברים פשוטים, דברים שהיו לאורך כל הדורות, וגם, איך אומרים במסורת החבדית, זה חוזר על עצמו בהרבה, הרבה וריאציות. אפשר לספר סיפורים אפילו מהדור הזה, מכאן עד הבוקר, אבל נקודת הדברים זה שכאשר בן אדם מבין את זה שיש הישארות הנפש והוא מבין.
שיש גלגול בעולם ויש חיים, אז קודם כל אנחנו בעזרת השם, לא נתגלגל הרבי. באחת השיחות אמר שאין זמן להתגלגל כימשיח כבר צריך לבוא. הוא נזכיר את זה באחת השיחות, אבל אני רק אומר ברעיון אלה שטוענים, כמו הפסוק פה טוב מלוקף נחת ומלא חופניים עמל ורואות רוח אלה שחיים עם העמל והראות, רוח ומסתכלים על כל מה שנקרא החיים הקשים של התורה והמצוות, שזה עמל ורואות רוח וטוב להם לעשות חיים אפילו מעט אז.
התיקון?
זה פשוט לדעת שיש הישארות, הנפש יש חיים שלאחר המוות ויש גלגול וזה בעצם הפשט של הפסוק. בתיקון של הנפש, שהאדם צריך לדעת את זה, להחדיר את זה טוב. טוב לעצמו זה ברובד הראשוני.
הפשט של של.
מצוות יבום שמתחתנת האישה עם הבן שלה עם האח של בעלה, הילד הראשון שיוולד להם נכנסת בו נשמת המת. זה הפשט של המצווה הזו של מצוות הייבוא אז זה זה לכאורה.
בוודאי ככה. יש הרבה הרבה מקרים כאלה. אני סיפרתי אז בזמנו את הסיפור עם הרב אליהו הרב מרדכי אליהו היה מורה בכיתה בתקופה הראשונה לפני שהוא היה רב ראשי, היה מורה בכיתה.
זה סיפור שהוא בעצמו סיפר והוא היה לילדים צעירים ופעם אחת קרא ילד אולי היה מכה את הילדים אף פעם, אבל אם הם היו משחקים בזה היה מחרים להם את החפצים למשך יום למשך 30 יום. הוא החרים לאחד הילדים את העולם למשך יום.
30 יום או שבוע, או משהו כזה והילד.
הזה בשבוע שלאחר מכן עבר תאונת דרכים ומת.
ואחרי כמה שנים שהוא עוד היה במוסד ולימד, ההורים האלה הביאו עוד ילד לעולם והילד הזה גדל והגיע לגיל ונכנס עוד פעם לכיתה של הרב אליהו וביום הראשון של הלימודים הוא מסתכל כל הזמן על אהרון, ואז הרב אליהו אומר לו למה אתה לא מסתכל עליי? למה אתה לא מסתכל? אומר העולם שלי.
וזה היה כבר אחרי, איך אומרים? הוא החזיר להורים את העולם. אז אחרי הפטירה של הילד שלהם עכשיו אנחנו נתקדם לפירוש היותר עמוק.
עד עכשיו דיברנו על הפירוש הפשטני של המצודה, מצודת דוד, הפירוש הכי הכי פשוט, הכי הכי רגיל זה הנושא הזה של אקסיל, שהוא מסתכל על כל החיים של התורה והמצוות, כדבר קשה ושבל, והוא חושב איך הוא משתחרר מזה. אבל שאנחנו מדברים על הרובד היותר פנימי ויותר עמוק, אז אנחנו מגיעים.
מכתב של הרבי הרשם במכתבו של הרבי הרשע, והוא נותן פירוש לפסוק הזה פירוש שהתאים לדורו. זאת אומרת הוא התאים למציאות שהייתה לו. הייתה לו מציאות שאנחנו יכולים ללמוד ממנה, הרבה מוסר השכל גם אלינו היו נציגים של מה שנקרא עסקנים יהודיים שניהלו את כל הקשרים שבין היהודים, מה שנקרא בעיירות לבין הנציגות הממשלתית והם לא עשו את תפקידם באמונה.
הם לא הצליחו להוזיל שום דבר.
הזמר הרבי הרשע אומר, הוא פונה במכתבים לאנשים ואומר להם תשמעו, אל תסמכו על האנשים האלה בגרוש אתם אנחנו צריכים לעשות מה שאנחנו יכולים בקטן, וזה מה שיפעל האלה שיושבים שם למעלה. אל תצפה מהם לשום דבר. אני רוצה להקריא לכם את לשונו משום שזה ממש מעניין, משום שזה יש לזה הרבה משמעויות שאנחנו יכולים ללמוד, גם ביחס אלינו, לזרוק החלומות האלו איזה חלומות שיש לנו עסקנים שאפשר לסמוך עליהם.
מראיוננו לזרוק את הרעיונות, את החלומות מהרעיון שלנו ואין לנו על מי להישען, כאילו, על אבינו שבשמיים על ישועתו ועזרתו, והכלי המחזק את ברכה הזאתי, ההתעסקות שנתעסק אנחנו בעצמנו דווקא ולא על ידי אחר. טוב, כך הוא מפרש את הפסוק טוב מלוא כף נחת זה, לשון הפסוק, הוא מוסיף מילה בעשייה שלנו. ממלא חופניים עמל שלהם שהוא רק רעות רוח והן בו מעש, הוא אומר דבר מאוד מאוד פשוט.
תשמע, יש משהו שאתה יכול לעשות. יש משהו שהעסקנים יכולים לעשות? תשמע, הם עושים רק רוח, אפילו הקטן שלך, שזה כף לעומת מלך אופניים שלהם= יותר, יפעל יותר יזיז יותר.
אל תזלזל בכוח שלך הקטן תתייחס אליו בכל תשומת הלב, בכל כובד הראש.
וזה דבר שאנחנו חייבים להבין למה זה ככה. אנחנו רואים את זה בפועל, שהרבה הרבה פעמים.
אתה אומר לו אתה פונה אליו, אומר לו תשמע, במקרה הזה הנה יהודי סיפר לי רק אתמול הוא מחפש עבודה באיזה שהוא מקום. הוא כבר הכניסו אותו לעבודה, מה שנקרא בשחור, אבל מחפשים מקבל תקן מהמנהל הראשי שיתן לו אישור.
המנהל הזה, היום מפטר על ימין ועל שמאל מפטר מפטר, מפטר, מפטר כל האנשים מסביב, אומרים לו תשמע, אתה אין לך שום סיכוי להתקבל עכשיו? אוחזים רק בפיטורים. יעלים את המערכת?
וזורקים, זורקים אין להם?
עם תקציב אתה רוצה שהם יקבלו ויתנו תקן חדש. זה לא מעשי בסדר? הוא הלך ישירות למנהל והראה מה הוא יודע לעשות והוכיח והוא קיבל תקן הרבה פעמים.
כשאתה כמו שאומרים עושה את הפעולה שלך בקטן ולא מצפה לשמוע מה שאומרים המנהלים הגדולים ומה הבוסים הגדולים ומה הם חושבים, ואם זה ילך או לא ילך והתחזיות וזה נראה או לא נראה עזוב את הנראה ואתה לא נראה תעשה התאמה שאתה יכול בקטן שלך וזה יהיה כלי לבריכה הרבה יותר מאשר כל הספקולציות והמחשבות להם. יש המון המון דברים על.
מראש הם חושבים, ומה הוא יגיד אחר כך שאני אבקש ממנו? זהו לא יתן לי. אז.
לכן אני אבקש את זה רק ברמה מסוימת, להם יש התחייבויות. לך אין את ההתחייבויות האלה. אז, לך בכוחך זה, לך בתמימות שלך וכמו שאומר הכתוב טומאת ישרים.
תנחם לך בתמימות שלך ואתה ואתה כובש, אבל יש פה איזה שהוא מסר רוחני שעומד מעבר לפשט של הדברים, מוריי ורבותיי, יש חיצונים החיצוניים זה קליפות וסדרה אחרת שמסתובבים בעולם ועניינים להפריע לקלקל.
לשים לשים מה שנקרא לתקוף ברזל בגלגלים זה עניין.
של החיצונים עכשיו מה שקורה זה שכאשר מדובר באדם גדול, אדם עוצמתי, אדם שיש לו תפקיד אדם שמדברים עליו בעיתונים, אז החיצונים גם קוראים עיתונים והם גם יודעים מה שקורה והם פונים עליו. מה שנקרא את כל העוצמות של הקנה שלהם הם יושבים עליו ואז זה יכול להיות בן אדם מאוד מאוד גדול שבעצם נבחר ויש לו אפשרות ויש לו זה והוא 4 שנים יושב על הכיסא ולא הזיז כלום. למה?
כי עליו, כמו שאומרים על הפה שלו, יושבים ועל.
וההלבמה, אבל במעשים שלו זה וכל רגע מפריעים לו, אז הוא לא מצליח לעשות כלום. לעומת זאת, יכול להיות בן אדם קטן עם לא מוכר. הוא לא מוכר מה שנקרא, לא לנו וגם לא לחיצוניים.
הוא לא מוכר, לא מאמינים בו אף אחד לא חושב שהבן אדם הזה יכול לפעול משהו, ודווקא בגלל שהוא לא יכול לפעול נראה שהוא לא יכול לפעול. הוא זה שפועל הוא זה ששורד, הוא זה שמוזיז, אני רוצה לתת לזה כמה דוגמאות. הדוגמה הראשונה לא כל כך נהעימה.
עובדה יש ישוב שנקרא נתיב הלמד היי על שם חיילי ההגנה. גוש עציון הלכו באלף 948. הלכו עכשיו.
איך? איך מי שקרא, איך הם, כמו שאומרים, הגיעו למצב של השם יקום דמם? איך הם עבדו?
זה קרה על ידי שהם בדרך, הם מבקשו איזה ערבי זקן, אמרו לו אהלן. ס, אהלן, הכל בסדר ולא חשבו שהטיפוס ה איך אומרים מה הכלי.
הזה או?
המסכן הזה על החמור שבקושי עולה יכול לעשות משהו הם לא חשבו אבל הוא תיק תק, עלה וריגל וסיפור, ואילו הם היו, כמו שאומרים יותר חושדים, מורידים לו את הראש וממשיכים הלאה. אבל הם לא עשו את זה, הם חשבו. אין ממי לפחד.
זה בדיוק השיטה של החיצוניים שהרבה פעמים הם ראיתם פעם נחש איך שהוא מחכה לציפור.
זה נחש מת נראה לך נחש מפלסטיק? אני ראיתי דבר כזה הוא, אתה לא רואה כלום. הוא שוכב ככה רדום.
הוא רק מחכה לעיתוי שהיא מסובבת הזה, פאק חי, וקיים. הוא מסוגל מסוגל לעשות תעלולים. איך אומרים זה זה משהו מדהים, עכשיו משהו רעיוני מבחינה ביולוגית אני רוצה לתת את המחשה מבחינה ביולוגית.
פה כולם אנשים גדולים, אז אני יכול להסביר את העניין.
הנושא הזה של חזל אומרים איש מזריע תחילה יולדת נקבה.
איש מזריע תחילה, יולדת נקבה, אישה, מזרה. תחילה יש לו כמה וכמה פירושים. אני רוצה לתת קודם כל עובדה עובדה שהיא מה שנקרא ביולוגי, ואם העובדה הזאתי אנחנו נוכל להבין איזה שהוא עניין.
אם נרצה להבין את המאמר חזל הזה נבין אותו אם לא את המאמר. חזל הזה אז לא משנה לפחות נדע את העניין כמו שהוא בטכניקה, בכל אדם בטיפולת הזרע יש גם.
הזרעים של זכר גם זרעים של נקבה אין בזה שום הבדל אלא מה שהזרעים של הזכר הם זרעים יותר תוססיים זריזים, מהירים ופעילים והזרעים הנקביים הם קצת יותר איטיים. אז מה שקורה זה שבשתים 10 השעות הראשונות.
הטיפה של הזרע עדיין תוססת. עדיין יש לה משמעות של זכר.
ובשתים 10 שעות שאחרי זה הם כבר הזרעים של הזכריים.
ומה שנשאר הנקבה היא זה שנשאר ולכן השאלה מתי היה ביוץ אם הביוץ היה קודם. ואז נתקלנו.
כמו שאומרים הטיפת הזרע הזכרית של ההתחלה של השתיים, שעות הראשונות היא מוצאת את הביצית. אז יש זכר. אם זה לא, אם הביוצי הגיע קצת יותר מיוחד, אז זה פשוט פשוט.
הוא נתקל בזרעים היותר מאוחרים הנקביים, אז אנחנו רואים פה דבר מאוד מעניין. אז בטבע הוא שהזרעים הזאת הזכריים הם מאוד דומיננטיים.
קוראים אותם והזרעים, הנקביים הם מרססיביים. אז אז הזרעים הזכריים הם דומיננטיים. הם חיים חזק וקצת זמן, ואילו הזרעים הנקביים הם הם ברססיביים.
הם כאילו יותר רגועים, אבל יש להם תוחלת חיים יותר ארוכה. לכו לכו לבתי אבות ותראו שאני צודק. תבדקו מה יש שמה יותר נשים או גברים נשים יותר.
אף על פי שלפי שלפי כל פרמטר היית צריך להגיד, האישה היא יותר חלשה.
עוברת לידות וכולו, אבל זה לא זה לא ככה. אז זה בדיוק הפוך. וזו הסיבה שדווקא בגלל שהוא הוציא- אנרגיה הוא יש לו תוחלת חיים יותר ארוכה.
וזה מתקשר לנו, למה שאנחנו מדברים עכשיו. פעם נדמה לי שהרבי סיפר את הסיפור הזה גם כן באו לפני אחד המלכים ושאלו אותו, אתם אומרים שהמשיח יבוא והוא ינצח את כל 70 מהרמות, והוא אם נאכל כל העולם, איך יכול להיות דבר כזה? איזה שהוא אדם אחד יהודי ישלוט על כל העולם, זה דבר לא ריאלי, דבר לא הגיוני.
אנחנו לא מבינים איך זה יעבור.
אז הרב אמר למלך, אני רוצה לעשות עםחשה לצורך הממשלה, אני צריך תתן לי 70 תרנגולים בריאים וחזקים. תביא לי אומר בקשה לקחת ושם. אותם באלול סגור הרמטי.
לא, אין להם כניסה, אין להם יציאה, אין להם אוכל ככה ככה וככה. שעות ימים אני לא יודע בלי אוכל אחרי אחרי זמן. בנוסף לשבעים האלה הכניס שם עוד תרנגול, אחד קטן, חלש ומסכן, ואחרי ואחרי כמה ימים שהם היו לגמרי רעבים.
המלך הולך עם הרב וזורקים להם גרגירי מזון, אבל במידה הוא במשורה שלא מספיקים לכולם. ואז התחילה שם מלחמת עולם. הם התחילו לנקר אחד את השני ולריב אחד עם השני.
ורבו, ורבו, ורבו ורבו במשך כמה עשרות דקות, עד שכח כמה שעות הם, כולם שוכבים חבולים ופצועים, ומרוטים ורק קולות של קרקור כואב ונשמע מפיהם, ואז התרנגול הקטן שלאורך כל המריבה לא האמין שהוא מסוגל לעשות משהו.
היה בפינה הוא איך אומרים הרים את הראש והלך למרכז החדר ואכל את הגרגירים שאף אחד עדיין לא הצליח. לתאוםיהם, אמר הרב למלך. כך יעבוד המשיח, גם כן.
הקדוש ברוך הוא, יסכסך בין אומות העולם הם הריבו ויריבו ויריבו ויריב ויריבו, ואז, באיזה שהיא צורה, כשהכול כמו שאומרים כולם יחלשו, אז יבוא ויקח את הממלכה. זה בדיוק הבחינה. לכן הבאתי את הדוגמה הקודמת של הרצסיבי והדומיננטי.
זה בחינת מלכות במשיח ובחינת מלכות ובחינת.
ובגלל זה.
כאילו ענן והוא עומד בפינה והוא עומד בצל, אבל דווקא בגלל זה, זאת אומרת דווקא בגלל הענווה שלו ודווקא בגלל הביטול שלו יש לו את היכולת אחר כך לשלוט על כולם באופן של אהבה, נחלה שלום ורעות מפני שזה לא שליטה באופן של עני, אלא איך אומרים הייתי בצד. אף אחד לא שם לב איך שהגעתי, כמו שאומרים, אף אחד לא אף אחד לא ספר אותי. ואני בעצם נכנסתי פנימה כי זה מה שאני רוצה להסיק זה צורת הקיום שלנו.
ובזמן הגלות אנחנו לא יודעים את זה, אנחנו מתעלמים מזה, אבל מי שרוצה לשרוד פה בזמן הזה זה צורת השרידה הצניעות.
השתיקה.
מה שלא צריך לספר לא מספרים מה שצריך להגיד אומרים מי שצריך לדעת ידע, מי שלא צריך לדעת משהו שלא ידע זו בזמן הזה. ככה הדברים זזים. מי שאצלו גג הגג הגג הג כל הצדדים באיזה שהוא שלב יש כל מיני.
טיפוסים נוספים ששומעים על הדברים ודואגים שדואגים ומי אומר את זה? רשי אומרת זה משרה סנהדרין, זה לא דבר שאני אומר ואני הזכרתי את הראשי הזה בעבר. אדם אומר דבר מאוד פשוט, אדם אומר אני רוצה לסיים את המסכת עד יום שלישי.
היצר הרע יעשה שמיניות באוויר שהוא לא יסיים את המסכת. רשי אומר למה, למה אמרת את זה? הוא שמע גם כן, הוא יפרי לך, אבל ברגע שאתה לא אומר כלום, יאללה, אני נוסע, אני נוסע, אני נוסע, אני לא אומר לא בל דיבורים, בוא נמשיך בלי דיבורים אז לא.
אז לזה יש משמעות.
לזה יש עוצמה. לזה יש סיעתא דשמיא. אז זהו הנקודה, הנקודה ורואים את זה פה על ממש שאותם אלה שהם צדיקים, שהם נדבר על אנשים כהרכנו הם לא צדיקים של טניה לאנשים כערכנו אותם אנשים שהם חיים.
ביושר ובאמת ועם הצניעות המתאימה, ומה שצריך לספר מספרים מה שלא מתאים שיספרו לא מספרים, אין יותר שורדים. רואים את זה בפועל, ממש. למה משום שיש כל מיני דברים שאוחזים באמצע הדרך, וזה בעצם מה שאומר הרבי הראשי הרשע, אני חוזר חזרה לפירוס של הרבי הראשון.
בפסוק הזה שאנחנו לומדים טוב מלוא כף נחת עם מלוא חופניים, אמר לוט רוח טוב, כף של נחת של האדם הפשוט הקטן שמסוגל להשקיע כף מאשר הריאות רוח של האנשים הגדולים שיש להם מלוח אופניים. כי בסופו של דבר הם לא מוזיזים שום דבר. אני רק אזכיר משהו שכולם יסכימו.
הרבי תמיד היה חוזר על עבורטה. זה ממשלה צרה יכולה יכולה להוזיז משהו, ממשלה רחבה. זה ספינה גדולה של מצליחה לזוז.
אי אפשר להביר שוב.
שום דבר. אז מה הפשט כזה? הדבר?
הוא מאוד מאוד גדול והוא לא נעשה באיזה שהוא מטבחון קטן, אז אז אי אפשר לזוז איתו. כולם יודעים, כולם צריכים להסכים, כולם כולם כולם, אבל ברגע שהדבר הוא, איך אומרים, יש פה קבוצה קטנה שמנהלת את הדברים ומקבלת החלטות, אז אפשר להגיע להחלטות ברגע ש המדינה מתנהלת שהתקשורת מנהלת אותה ובית המשפט העליון מנהל אותה והכנסת בתווך אז זה בעייתי מבחינת היכולת להזיזנות להזיז דברים מהירים, דברים חשאיים בלי שידלפו לי לעיתונות בלי שידעו.
אנחנו עושים ואיפה אנחנו עושים ושכל העולם יבקר. האם אנחנו עשינו את זה בכור פה. אם אנחנו עשינו את זה בכור שם.
הדברים זזים יותר כאשר זה זה טבעת מאוד מאוד קטנה. ובאמת אלה שיודעים את הצורה של העבודה, שאם זה של המוסד, אם זה של השבכ, על כל פנים בשנים עברו, אז זה היה כזה כמו שאומרים שהוא לא יודע מה שזה עושה והוא לא יודע מה שזה עושה. ויש מין חשאיות גמורה.
הרעיון הזה שייך לאופן הלימוד לימוד בכלל.
תורה בפרט. איך לומדים איך האדם יכול ללמוד הפסוק הזה שאנחנו עכשיו מדברים עליו? יש לו איזשהו מסר לאלה שלומדים טוב מלוא כף נחת, מלוא חופניים עמל וריאות, רוח מפרש המדרש טוב מלוא כף נחת, אמר רבי יצחק טוב, מי ששונה שני סדרים ורגיל בהם ממי ששונה הלכות ואינו רגיל בהם פירוש נתן לפירוש הרבי הצמח צדק למדרש הזה?
טוב, מישהו שונה, סדר אחד.
אלה הדברים ורגיל בהם ממי ששונע הרבה ואינו רגיל בו, זאת אומרת יש לך בן אדם קורה, קורא קורה, קורא הרבה. אבל איך אומרים תשלוף משהו ממה שלמדת? תגיד משהו לא יודע.
ראיתי יודע פה שם. אבל דברים לא מסודרים לו בראש הנושא הזה. הנושא הזה הוא הפסוק אומר שמחה לאיש במענה פיו מתי בן אדם מבחינה אישית מרגיש זה ששואלים אותו שאלה הוא יודע לענות.
אדם שלמד למד, למד, למד, למד, אבל הוא לא חידד את הדברים, הוא לא חזר עליהם אז.
אומר, פה המדרש, עדיף לי שתלמד רק סדר אחד, רק נושא אחד, אפילו שני דברים, אבל תדע אותם טוב, מה שאת תלמד שהיא שעה ולא תדע אותו טוב ולא תדע לדבר בהם ולא תדע להתעסק בהם ולא תדע לענות בהם. זה דבר שהוא ככה. הוא מפרש את הפסוק המדרש וזה דבר שהוא חשוב.
עכשיו פה באה תורת החסידות ונותנת מילה של הסברה נוספת, אומרת תורת החסידות. זה לא רק שלך בנפש כמו שאומרים, תגיד סיסו בני למדתי ואני רוצה ואני יודע את מה.
למדתי כי אני לא התרחבתי למחוזות שאני לא יכול להכיל, אלא זה גם נוגע לתיקון המידות, תיקון הנפש האדם כשהוא לומד מעט ומשנן וחוזר ומפנים אז מה שנדבק לו. בפנים זה יורד מהמוח אל הלב, דרך מיצר הגרון ומשנה אותו. אבל האדם כאשר הוא לומד, ולא משנה אז הכל נשאר רק פה.
יש לו ראש גדול גדול, אם אתם יודעים בספרים של הקומיקס אז זה כזה ראש גדול.
גדול, גדול, גדול ורגליים של אפרוח. כן, זה הבן אדם. למה מפני שהוא איך אומרים לך ראש מצוין, אבל הלב ריק המידות ריק הכל ריק, הרגליים ריק, הוא לא מצליח להזיז שום דבר אז זה זה התיקון שהאדם צריך לתקן בהתאם למה שאומר שלמה.
כאן האדם צריך להשתדל שאפילו יהיה לו טוב, כף כף אחת מספיק, אבל הכף הזאתי נכנסה פנימה. יש לי מלוא חופניים אבל הם מלוא אופניים אז זה אבל ורוד רוח. אני לא הוא לא שמיש, אני לא יכול להנות ממנו, לא יכול לצאת לי כלום, לא יכול להוזיל.
אחרים, שום דבר, הנקודה הזו שעליה אנחנו מדברים עכשיו היא עמדה ביסוד. ההבדל בין חסידים ומתנגדים בזמנו של האדמור הזקן. יש מכתב מאדמור הזקן, שבו הוא מתאר שהחסידים לא רצו לשמוע כל דרשן שמגיע לעיירה.
הם היו מוכנים לשמוע דרשן אפילו יבוא פעם בהרבה זמן, אבל יהיה דרשן אמיתי ועל רמה ועוצמתי. זה אנחנו יכולים לשמוע. המתנגדים טענו, לא אנחנו רוצים לשמוע כל הזמן אפילו מישהו לא על רמה שיהיה כל הזמן דרשות, אפילו לא על רמה.
אני אקריא לכם את הלשון שלו במכתב הוא אומר ככה, וכידוע לדברים היוצאים מן הלב דווקא נכנסים אל הלב. לכן סביר להול החסידים שטוב יותר לבחור.
כל המדינה דווקא באף שלא ישמעו דרשותיו. כי אם לעיתים רחוקים יהיה זה יותר לתועלת ממה שישמעו, לעיתים קרובים מהקטן ממנו במדרגה ועל דרך טוב מעט בכוונה מרבות שלא בכוונה והמתנגדים. סביר להוא שיותר טוב לשמוע תדיר ממי שאינו גדול כל כך גם שנמשך מזה שהחסידים חושבים יותר להיזהר בדברים המסורים ללב.
הוא מסביר שבעצם אצל החסידים הנקודה הייתה מכיוון שאנחנו רוצים להשתנות. תראה אם הכוונה זה שאנחנו נוכל לעשבת כי.
על רגל וליהנות מאיזשהו בור טוב, מאיזה בדיחה טובה, מאיזה רעיון טוב. אז זה באמת למה שכל שבוע לא יהיה לנו איזה במועדון נבוא ונשמע דברים טובים. אבל אם הכוונה זה שאנחנו צריכים להשתנות בהתאם לדברים שאנחנו שומעים או אם זה בשביל להשתנות אז זה באמת צריך להיות עוצמתי.
אז אם זה עוצמתי זה= אם זה לא עוצמתי אז מה זה= שזה יבוא כל פעם? זה לא משנה להתערב באמת. אז לכן אצל החתימה היה חשוב יותר, הנקודה הזאתי של האיכות.
יותר מאשר הכמות. איפה זה כתוב? יש לנו בפרקי אבות, שזה מילתא ד חסידותה בפרקי אבות זה כתוב במפורש בפרקי אבות, מה כתוב בנוגע לקול שמעשיו מרובים מחוכמתו, חוכמתו מתקיימת וכל שאין מעשיו מרובים, אין חוכמתו מתקיימת אז חוכמתו.
זה בחסידות, לא לחכמה, לא קוראים איי קיו חכמה. זה דבר כזה שיורד אל הלב.
זה אומרת שיורד גם לכאן. אם זה לא יורד לכאן אז זה לא חוכמה, זה חמור, עושה ספרים. זה לא חוכמה, חוכמה זה אצל בן אדם, זה כוח.
מה זה כוח אמיתי? כוח אמיתי זה שהוא יורד גם אל הלב, לפחות יכול לרדת ללב. מי שזה לא לב הוא לא חכם באמת.
לפי החסידות זה לא החכם, מה שנקרא האידיאלי אז עכשיו, קול שחוכמתו מרובה ממעשיו, מה זה מעשיו, מעשיו באופן כזה שזה איך אומרים יורד לה למטה.
אבל מי שאין חוכמתו, אז מה קורה לו? אחת כזה? הוא מתהפך כל שאין חוכמתו מרובה ממעשיו.
אז זה אז זה בא הרוח ועוקרת אותו כמו ארער, כמו אילן, בלי שורשים. ובאמת אנחנו מוצאים דבר. נוספת שהיא מאוד מאוד, מאוד חשובה גם להתייחסות שלנו ביחס לבני אדם, ביחס להשקעות שאנחנו משקיעים עם כל מיני פעילים, כל מיני שלוחים בכל מיני דברים שהם עושים.
יש איזה שהוא מסר אצל הרבי הרשע במכתב אחר.
או בסר? לא. מכתב שהזכרתי קודם שהוא אומר תשמע, אנחנו עושים אגודה והוא מדגיש שהאגודה שלנו אנחנו בכלל היא מעיקרי הדברים.
אנחנו לא מחפש. אנחנו לא מחפשים להגדיל ולהרחיב את האגודות לכתחילה. אנחנו מתחילים עם קומץ של אנשים מאוד מאוד נאמנים, מאוד מאוד אמיתיים שבאמת רוצים את העניין עם כל הלב, עם כל הנשמה ועם כל הכל.
עם מזה אנחנו מתחילים ונראה לכם גם.
לאנשים שהוא כותב להם את אגיגי ליבו נראה לכם שאנחנו מפסידים? אנחנו לא מפסידים שום דבר, כי בעצם אנחנו עושים יסודות. וככל שהיסודות והשורשים שלנו יהיו יותר חזקים, אז בהמשך השנים הענפים יהיו יותר ויותר גדולים.
איך רואים שהרבי יסד את מוסד השליחות? אם היינו מראיינים את השליחים הראשונים איך שהם התקבלו להיות שלוחים, זה היה מאוד מאוד קשה, מאוד מאוד, מאוד קשה. זאת אומרת שליח הרבי.
בחר בפנסטה.
בחורים מסוימים שהם היו הכי הכי ומעבר לזה שהוא בחר את ההכי הכי הוא עשה להם הרבה בחינות בלי שהם ידעו שהוא בוחן אותם. היה לו את הגבאי החשאי שלו, הרב חדקב הרב חגוב היה פונה לאיזשהו בחור, והוא היה בידידות כאילו איתם. ופתאום הוא אומר לאותו בחור תגיד לי, מה אתה אומר על פרסיוניה?
אני יודע מה אתה אומר על טרס לבניה, סליחה, מה אתה אומר על הזה? אז הוא אומר אז אם הוא היה ככה אומר היה אומר, מה זה רחוק? לא, זה מספיק כדי להוריד אותו הוא.
כבר שליח לא יהיה, הוא מוכשר והוא מוצלח, והוא למדן והוא יהיה לשמיים. אבל הוא כבר שליח, לא יהיה היו תוקעים לו איזה שהוא שם, לא שם שהוא באמת ישלח לשם. ודווקא סתם מה אתה אומר על המקום הזה?
מה אתה אומר על מרוקו? מה אתה אומר על זה? אם היה אומר לאן תשלחו אותי, אני הולך לאיפה שהרבי יתן ברכה, אני הולך אז הוא עבר את המבחן, אבל אם היה מתחיל ככה לשאול רגע, איפה זה?
רחוק מפה, רגע, איזה איזה מנטליות שמה, אנשים, איזה זה אשכנזים. את שואל איזה שהיא, שאלה מייד נפסל. במשך השנים זה הלך וירד.
זאת אומרת לא היה העוצמה הזאתי של הבדיקות והזה. לכל מי שיוצא לשליחות זה מכיוון ש אם יש שורשים חזקים אז בענפים יש להם על מה להיסמך יש להם כבר דוגמה יש להם כבר הם מסתכלים על שטנץ מסוים. ברור, אבל כשאתה הולך לבנות איזשהו דבר.
אגודה איזשהו דבר חזק. אתה חייב ליצלום אותו עם אנשים מאוד מאוד נאמנים, אנשים מאוד מאוד מסורים ושהם הולכים באש ובמים. בלי שאלות ובלי מענות, בלי צירוניות.
והם לא שואלים מאיפה יהיה להם משכורת? גם כן, הם לא שואלים את זה. בפועל הם משאירים גדולים, אבל אם הם שואלים איתם אי אפשר לעשות עסק, אי אפשר לבנות דבר חדש מאדם שחושב עכשיו.
איפה המשכורת שלו? זה היה המסירות שנדרשה בהתחלה, אחרי שעשית את המסירות הזאתי עם השורשים האלה.
אפשר יהיה להתקדם הלאה, זה דבר שהוא נוגע להרבה הרבה תחומים. אתה רואה את זה גם בחיי משפחה בבית אתה רואה את זה מאוד חזק אם האבא והאמא עשו עסק ביניהם עסק זה כבר כל כל זוג, זה עסק, אבל אם הם עשו עסק במובן הזה שכל החתונה שלהם מתבססת רק על העסק, לי היה משתלם במשהו ולה היה משתלם בי משהו. תסתכל על הילדים הילדים, בהתאם בהתאם משתלם פה משתלם שם כל.
אחד עם משהו חיצוני, אבל ברגע שהיה משהו מעבר לזה, זאת אומרת הסתכלו על הנושא. על המוסד הזה של הנישואין. לא רק.
כעסקיות גרידא, אלא כמשהו עמוק יותר, משהו פנימי יותר, קשר עצמי נעבור עכשיו לנקודה נוספת.
שיש לנו פרשנות נוספת שמובאת בחסידות, וגם כן בנויה על המדרש לפסוק הזה והוא שייך.
ליום השבת לעומת 6 הימים המדרש ב, גם בירקוד שמעוני, גם ויקרא רבא כותב טוב מלור כף נחת. זה שבת קודש, מלוא חופניים עמלאות רוח זה 6 הימים.
מה פירוש השבת קודש יכולה להיות כף, מבחינת הזמן זה רק 24 שעות, אבל זה איך אומרים= הכל לעומת 6 הימים.
שזה עמל ורואות רוח. אז כולנו מבינים שאתה בא. זה טוב לנוח.
וששת הימים זה עמל, אבל יש פה משהו הרבה יותר עמוק. הבן איש חי בפרשת שמות, בפתיחה בפרשת שמות מתייחס לזה, הוא אומר שעה אחת בשבת= יותר מאלף שעות בימות החול. במקום אחר הייתי כתוב השפת אמת, כותב שבשבת מה שאתה לומד אתה לא שוכח אף פעם.
כן, הרבי נתן, יש לו ספר שנקרא ליקוטי הלכות בראש חודש. הוא מסביר שבכל השבוע שולטים על האדם חיצוני בשבת הם לא, הם לא שולטים בליקוטי תורה של האדמור הזקן כתוב שמי שגורם לשיקחה לאדם זה החיצוניים אז בשבת הם לא שולטים. הם לא שולטים.
אין שיקחה בטנא דבליהו. אני רוצה לחזק משהו בשביל זה אני מדבר. אתה מבין בתנא דבליהו, כתוב.
שבת יעשה כולו תורה. למה? כי ממה שתלמד בשבת תקבל חיות כל השבוע זה עוצמה, האלימות תורה של שבת זה עוצמה.
לכן כיוון שכך השטן יושב חזק על השבת של היהודי ומפריע לו באמת. מה הבעיה שלך בשבת? שבת אתה רוצה לישון עוד קצת, תישן עוד קצת, אבל אבל עדיין יש לך כמו שאומרים ליל שבת מאוד מאוד גדול.
עדיין יש לך בחורף בקיץ יש לך את היום שבת הגדול עדיין אתה יכול למלא.
כמה שעות טובות בקריאה בלימוד בדברים חיוביים שמחזקים את הלב, מחזקים את הנשמה. אם תעשה את זה חבר'ה, מי שעושה את זה ירגיש מלא כל השבוע. למה מפני שבשבת מתברכים כל היום, אם השבת זה העיקר.
אז אנחנו אומרים, בשבת אני נח. אני מכיר בן אדם שבת כל השבת הוא יושן חוץ מהתפילות וזה כל השבת, הוא יושן ואין לו זמן אפילו להיות עם המשפחה. מתי הוא מתחיל להיות עם המשפחה?
יש לו מלא ומכה ארוך אז הוא עם המשפחה.
טוב, זה בן אדם שאני לא יכול לדון אותו. זה אדם מאוד עייף, אדם שעובד קשה מאוד, אבל סתם אם אנחנו נדע את המשמעות הזאתי של לימוד תורה שבשבת הוא נותן. קודם כל זוכרים את מה שאתם לומדים טוב וסופגים מזה גם כן את הכוח הרוחני ואוכלים את זה במשך כל השבוע.
אז אני חושב שאנחנו נמצא הזמן. איך אומרים פה שם, לחטוף מילה של רוחניות, מילה של טובה. אני אומר, אני מגלה את הסוד הזה לא בשביל שנלמד מתמטיקה למבחן בשבת.
שאני אזכור את זה טוב, לא זה המטרה, המטרה היא- השבוע.
קחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תיקחו את תרומתי אדוונו ליבושי מפרש שתי מילים ידבנו ליבו.
רצון טוב.
מה זה, נדבה רצון טוב? יש לך הרבה פעמים בן אדם שנותן, אבל הוא נותן. מתוך אילוץ יש לו אילוץ.
מישהו חולה חולה אצלו בבית, הוא בא לאיזה מקובל, אומר לו אתה מוריד לי עכשיו כמה גובות, אתה מקבל ברכות, יהיה לך הכל טוב.
זה אילוץ. זה לא רצון טוב. הוא לא נתן כי הוא באמת רצה לתת הקדוש ברוך הוא אומר כשאתה נותן לי תרומה אני רוצה את הלב שלך.
אני רוצה שזה יד לנו ליבו. אני רוצה שזה יהיה מצד הרצון האמיתי שלך, לא מאיזה שהם קורח ונסיבות, ודברים כאלה שאתה לא באמת רצית. למה, מכיוון שבסופו של דבר האני התקיים מבחינת המצווה יש בזה מצווה, אבל האם זה
יש אחד 10?
בצדקה, אומרת הגמרא בבטרה אז האם זה הצדקה המובחרת שנותנים אותה כמו שאומרים לקודש הקודשים למשכן? לזה אתם יודעים שלמשה רבנו היה רוח הקודש? הוא הסתכל על הכסף, הוא ידע איזה רמת לב הוא ניתן ובהתאם לרמת הלב שהוא ניתן.
הוא עשה את המלאכה. דברים כאלה שניתנו ככה זה היו יותר חיצוניים, דברים שהיו יותר עם כל הלב היו יותר פנימיים. זה זה אצל הקדוש ברוך הוא זה נמדד ככה זה ממש ככה.
הגמרא אומרת בירושלמי, מספרת.
על אדם אחד אומרת הגמרא בירושלמי יש אדם שמאכיל את אביו תרנגולות פתומות ויורש גיהנום תרנגולות כתומות. זה היה דבר מאכל מאוד מאוד יקר, מאוד, מאוד חשוב למה יורש גיהנום? אז אומרת הגמרא מפני שהוא אבא שלו.
פעם אחת שאל אותו תגיד, מאיפה יש לך כסף לתרנגולות הקדומות, אז הוא אמר לו, שתוק, מה זה אכפת לך תאכל. גם הכלבים אוכלים ושותקים. ככה הוא התבטא אז אז הגמרא אומרת אז בשביל מה הוא עשה את כל מה שהוא עשה?
הוא עשה בשביל לקבל את הבר, את הברכה של למעלה של למען יאריון ימיך.
נכון, יאיר ימיך לזה קוראים קומבינה. אתה חושב שתוכל לעבוד על האלוקים בפנים? בעיניים?
אלוקים אמר שהוא רוצה שתכבד את ההורים. אז תזלזל בהורים, תיתן להם אוכל. אתה לוחץ על הכפתור המתאים ולפי זה אתה תקבל את.
מי זה? מי זה שיתנהג בצורה הזאת בצורה הכי בוטה, דור הפלגה, דור הפלגה שהחליטו שהם בונים, מגדל ופה ושם במדרש, קוראים להם שהם היו ליצנים. מה זה ליצן בטרמינולוגיה?
תורנית, זה אדם שההסתכלות שלו על.
הקדוש ברוך הוא, ועל הכללים שלו בבריאה זה שאני הולך לעבוד עליו עכשיו. על מי על אלוקים? כי הכללים שהוא אמר אתם מכירים את העורכי דין האלה.
המומחים שאומרים לפי הסעיף הזה, וזה והחוק ולפי זה ולפי זה ולפי זה יוצא דברים הכי עקומים שיכולים להיות והוא סוגר אותך עם החוק. זה בעצם מה שדור הפלגה אומר. זה לא אומר מזלונות ליצנות זה הדבר הכי שלילי.
יכול להיות זה הדבר הכי הכי טעות שיכולה להיות, ואנחנו לא רוצים להיות ליצנים. אנחנו רוצים להיות אנשי אמת, אז אנחנו רוצים נדוונו ליבו שזה היה רצון טוב, רצון פנימי ולא לעשות מין משחק כזה שאני עושה. בגלל שבגלל שזה לפי הפירוש השלישי התכוון שלמה המלך שהוא אומר ערבי כבר לפי שהתכוון שלמה המלך טוב מלוא חף נחת, תן לי את התרומה טוב לב ונחחת בשמחה באהבה.
ואל תיתן את זה עם בחינה של מלוא חופניים תרנגולות כתומות, אבל עם רעות רוח עם עם דיבורים כאלה מבוזים לאבא וכל הבחינות האלה. אנחנו נמצאים עכשיו בשבת לראש חודש עוד מעט של חודש, הדר, חודש אדר. זה אומנם צחוק והוא שייך גם כן.
לעבר הטחול, טחול, מה הוא? הטחול זה נמצא בחלק השמאלי של הגוף מאחורי הקיבה.
וגודלו, כגודל כף יד, ויש בו כדוריות לבנות ואדומות, והוא שואב את אדם פנימה, ועל ידי זה שהוא שואב את הדם. כאשר לאדם יש דם שהוא קצת עכור מכל מיני דברים לא טובים, והגוף מרגיש את זה. אז הוא מזרים את המצבורי דם שהוא צוואר כדי לדלל את הדם האחור.
בגמרא מסרת ברכות, כתוב שיהיה לטחול שני תפקידים, תפקיד אחד.
טחול בשביל מה נעשה לצחוק? לצחוק? סמך חטא.
נחלקו הראשונים מה הפירוש לצחוק. רשי מפרש צחוק?
היד, רמה אחד מהפרשנים הספרדים הראשונים, רבי מאיר אבו לאפיה מפרש רבי מאיר הלוי הוא מפרש שהכוונה לשחוק לא לצחוק, אלא לשחוק מה השחוק, הוא טוען.
זה אדם אדם שעובר בתוך בתוך הטחול הוא מסתנן והוא מנקה אותו ומתאר אותו, אני רוצה, אני מבקש לטעון ברשותכם ששני הפירושים חד הם, לפי פירוש, הרסג לספר יצירה.
שכאשר אדם הוא נקי ככל שהוא טהור יותר, ככה אדם שמח בשמחה פנימית יותר, ככל שהאדם הוא עכור יותר. אז ככה האדם יותר עצוב. אז מה קורה לאדם שהוא עצוב ואין לו שמחה פנימית?
הוא צריך לשמוע הרבה בדיחות. אז הטחול מסמל צחוק? אבל איזה צחוק.
צחוק פנימי, צחוק שבא מתוך שלמות פנימית מתוך שמחה פנימית מתוך עושר פנימי זה הטחול כי הוא המנקה הגדול של הגוף, אז זה הצחוק שאנחנו מאחלים לכולנו הצחוק.
של הלהצנות.
זה צחוק כזה שבן אדם הוא עצוב והאדם שלו מלא זבת והוא רוצה בכל זאת לשמוח. אז הוא צריך, כמו שאומרים, תן עוד בדיחה. תן עוד בדיחה.
תן עוד בדיחה, והבדיחה הזאתי רק הולכת ופותחת אותו הולכת, מרוקנת אותו, עושה אותו יותר ויותר חלול, ופחות– מעשי. זה נושא לשיחה נוספת כבר. מה ההבדל בין השמחה האמיתית לבין השמחה הפנימית?
אבל כשהאדמור הזקן, בליקוטטי תורה מפרש את הפסוק בירמיהו קראו כאן.
קראו שם.
וכולו העביר המועד מפרש, האדמור הזקן העביר השמחה של המועד לשמחה של הוללות. אנחנו לומדים מזה שיש שתי סוגים של שמחות. יש שמחה אמיתית פנימית.
זה שמחת הטחול של חודש אדר של הצחוק שהלך ומדברים ויש שמחה של הוללות, שבה חיצונית קראנו. אנחנו קוראים בפרשת השבוע פרשת תרומה על המזבח ועל איאים ועל הסירים. עמלבים כותב בפירושו על תור.
שכל המשכן והכלים שלו הם מחולקים.
נגד גוף האדם ומעניין מאוד אסירים והיאאים, שמנקים את המזבח הם כנגד הטחול המעיים והכליות. זאת אומרת אלה שמנקים הם כנגד אלה שמנקים. אז אם כך, אנחנו צריכים לומר שהמזבח עניינו שמחה דווקא, איפה הקשר בין המזבח לשמחה?
היו מנסחים יין ויין משמח. דבר שני כתוב שמי שמגרש את אשתו הראשונה אז המזבח אפילו מזבח בוכה עליו.
אף פעם לא הבנתי למה תפסת המזבח תגיד אהרון קודש בוכה עליו. תגיד, לא יודע למה, כי המזבח בדרך כלל הוא אליז. מכיוון שיש לו את המנקים ותמיד השמחה זה כשיש ניקיון יש לו את האיים מבחינת הטחול וכל אלה שמנקים.
אז הוא שמח, אבל אחד שמגרש אז הוא גם כן בוכה. זה קשה לו לסבול את זה. והנקודה האחרונה של הקשר של המזבח עם עם השמחה שיש לנו, אחד המלכים הרשעים הגמרא אומרת במסכת סנהדרין.
אלה שמימית על המזבח יש, יש את יש, יש, יש פירוש אחד של ה של אחד הראשונים שאומר שזה שזה עוף כזה, שמצחיק זה איזה משהו כמו תוכי כזה. ויש פירוש של האבן, עזרא בדברי הימים. כמדומני שזה אומר שזה בעל חיים הדומה לאדם זה הקוף, אז זה אומר עצמי, והוא מפרש מה הוא שם אותו הוא שם אותו על המזבח כדי לעשות שמחה, זה בדיוק מה שפרעה עשה.
שם פרעה העביר את המועד.
המזבח שמח בשמחה פנימית, אבל הוא לא מתגלגל מצחוק של ליצנות. בא אותו המון ורצה להעביר את המזבח מבחינה של שמחה פנימית. לשמחה של ליצנות של הוללות, של איזשהו עוף חיצוני.
אנחנו מייחלים לכולנו בתוך עם ישראל, שיהיה לנו באמת חודש טוב, חודש שמח וחודש שמח, בשמחה פנימית שהיא יוצאת לחיצוניות, ומה שנקרא מבפנים החוצה ולא הפוך, לא מבחוץ לבפנים.