בן תורה או בן תורא
"אז מה יהיה עכשיו על הדירה"? שאלתי את בעלי אפרים.
"מה זאת אומרת"? הוא לא הבין.
"אתה לא זוכר? כל הרעיון שאבא שלי התחייב לנו את המשכנתא על הדירה זה מכיוון שהתחתנו על דעת שאתה ממית את עצמך באהלה של תורה, שתוכל ללמוד ללא דאגות".
"ללמוד ללא דאגות, אה"? הוא הגיב בחיוך מריר.
"את יודעת טוב מאוד למה אני עוזב את הכולל. ההתעסקות סביב הגידול של שרי, הנשמה המיוחדת שה' שלח לנו, לא מאפשרת לך להמשיך לעבוד. משום כך ההתחייבות שהתחייבתי בכתובה לפרנס את הבית חוזרת אלי במלוא תוקפה".
"זה לגמרי נכון, אבל אני לא יודעת עד כמה זה יעניין את אבא שלי" הגבתי. "הוא רצה חתן תלמיד חכם שעסוק רק בלימוד, ועל דעת זה הוא נתן את הדירה".
"בעצם, אולי את צודקת. תחשבי, הוא קיווה שיהיה לך בעל בן תורה לגמרי" הוא חזר כמעט מילה במילה על המילים שאמרתי, "ובסוף הוא מקבל 'בן תורא' [=שור בארמית]" סיים במרמור.
"לא, מה פתאום, אל תדבר ככה".
"טוב סליחה", הוא יודע שאני נגד ביזוי עצמי…
כפל מבצעים כן או לא
"אז אני חושב שנחזיר לו את הדירה"… אמר אפרים.
"לא מה פתאום" מחיתי שוב.
"אני חושבת שכדאי שנספר לו קודם כל בצורה ברורה את מה שקרה".
"איך נמצא לנו דירה חדשה עכשיו?!" הוא היה נראה מודאג מאד.
"רגע" אמרתי בלי הרבה סבלנות.
"אני לא חושבת שאנחנו צריכים להחזיר לאבא שלי את הדירה, רק מכאן ואילך נצטרך לשלם בעצמנו את המשכנתא".
"זה בכלל לא רק" הוא הלם באגרופו על השלחן.
"את יודעת כמה זה עוד 4,500 ש"ח בחודש"?
לא עניתי. לגמתי מדודות את התה שנשאר בכוס.
"רגע" נדלק לו הניצוץ בעיניים. "אני חושב שהצדק בכלל נמצא אצלנו. אולי זו בעיה שלו, של אבא שלך, תארי לעצמך שהוא היה נותן לנו – כמו שהוא נתן לשתי האחיות הגדולות שלך – דירה במתנה, לא היינו חושבים להחזיר לו אותה עכשיו כי אני יוצא לשוק העבודה, זה שהוא החליט לתת לנו דירה כשלא נשאר לו כסף עבורה ולכן לקח משכנתא – זה כבר עניין שלו, אם הוא התחייב – הוא צריך לעמוד בדיבורו".
"תגידי", אפרים שאל פתאום, כאילו בלי קשר. "את זוכרת את הקומבינה של האישה ההיא, שהשיגה תשלום כפול על הבת שלה?"
"כן כן, אני זוכרת, אתה מתכוון לגברת הזו שהוציאה התחייבות לקבל תשלומי מזונות משני בעלים?". הוא הנהן.
"נו, הייתה לה ילדה בת 10 מהנישואין הראשונים. כשהתחתנה בשנית, ביקשה התחייבות מבעלה החדש, שיפרנס גם את הילדה הזו למשך 5 שנים, הוא הסכים. לאחר זמן קצר..", נשמתי לרגע, נהנית מהזכרון הנפלא של עצמי, "הנישואין עלו על שרטון והחבילה התפרקה. האישה התחתנה בשנית.."
"בשלישית", תיקן אותי אפרים כשחיוך של הנאה צרופה על פניו.
"ואז, הגרושה הוותיקה כבר הייתה מנוסה דייה ודרשה מהבעל החדש שיספק אף הוא את מזונות הילדה למשך חמש שנים! כשנודע הדבר לבעל מהנישואין השניים הוא טען שאין 'כפל מבצעים' ורצה להפסיק לשלם על מזונות הילדה. בית הדין פסק שהאישה צודקת והיא זכאית לקבל דמי מזונות כפולים עבור הילדה" (כתובות קא, ב. שלחן ערוך אבן העזר סי' קיד ס"ח. חו"מ סי' ס ס"ג).
"אחרי הכל 'אשת חבר – כחבר'" החמיא לי אפרים.
"ואיך כל זה קשור אלינו", שאלתי.
"פשוט" הוא אמר כשברק בעיניו, "הרעיון הוא שכל בעל צריך לקיים את ההתחייבות שלו, בלי קשר לשינויים שאירעו אחר כך".
"אז אתה בעצם רוצה לומר שאותו דבר אבא שלי צריך לעמוד בהבטחתו ולהמשיך לשלם לנו את המשכנתא למרות שאתה יוצא מהכולל על מנת לפרנס".
"ובכלל" הוסיף אפרים תוך הנפת גודלו, "זו בעיה שלו שהוא לא נתן את הדירה בשלמותה בהתחלה, כמו שאמרתי"…
"מממ" פתאום הבנתי את ההקשר. משום מה זה לא הריח לי. "אתה בטוח שזה קשור"?
"בטח קשור" הוא הצהיר בביטחון, "תחשבי רגע".
"אני חושבת שמן הראוי להתייעץ עם ראש הכולל שלך, לפני החלטה כזו".
"אני חושב שאת צודקת. הוא הרי היה שותף מלא לכל התהליך – ההחלטה על עזיבת הכולל ואיזו עבודה מתאימה לי כרגע, וכו'".
שני צדדים למטבע
למחרת בעלי שיתף את ראש הכולל בספקות שעלו לנו על גורל קורת הגג שלנו, הוא שמע את הפלפול הלמדני שלו ומיד אמר:
"תראה אפרים, אני יכול להציג בפניך מקרה הלכתי הפוך. כל זוג קלאסי שמתחתן – הבעל מתחייב בכתובה לתת לאשתו מזונות גם אחרי פטירתו – מהירושה כמובן. אך התחייבות זו מתבטלת ברגע שהאלמנה מחליטה להינשא לאדם אחר, מאותו רגע – היא מפסידה את מזונותיה מהבעל הראשון" (שו"ע אה"ע סי' צג ס"ז).
"אני לא מבין" שאל אפרים, "מה ההבדל בין גרושה לאלמנה, למה הגרושה יכולה לסכם עם הבעלים לקבל 'כפל מזונות' עבור בתה, ואילו האלמנה לא תקבל 'כפל מזונות' באותו סוג של הסכם".
"ההבדל הוא, שישנם חיובים המוגדרים מתחילת ההסכם כהתחייבות ממונית, ויש הסכמים שתוכנם מילוי חסר. אדם שמתחתן, מתחייב למלא את צרכיה של אשתו בחייו ובמותו ללא הגבלת זמן, לכן ברגע שהאלמנה מתחתנת בשנית וצרכיה מסופקים על ידי בעלה החדש, אין הצדקה שתמשיך לגבות דמי מזונות גם מעיזבון בעלה המנוח; לעומת זאת ההסכם שעושה הגרושה עם בעליה המתחלפים לשלם דמי מזונות עבור בתה למשך חמש שנים בלבד, זהו הסכם ממוני, בהסכמים שכאלו יש בהחלט 'כפל מבצעים'" (ראה ט"ז חו"מ סי' ס ס"ג).
"אם תרצה דוגמה נוספת להסכם ממוני – מורה שמקבל 'דמי נסיעות' ומצא לעצמו טרמפ בחינם – הוא לא צריך להחזיר את תשלומי הנסיעות למוסד, כי מכיון שתשלום זה הפך להיות חלק מתלוש המשכורת שלו, הוא מוגדר הסכם ממוני ולא רק מילוי חסר, לכן פיתרון הנסיעה בטרמפ שמצא המורה לעצמו לא מנשל אותו מתשלום זה" (שו"ת אבן ישראל פישר ח"ט סי' קנה).
"הממ… יפה", אמר אפרים.
"אז לפי זה, ההתחייבות של חמי על המשכנתא עומדת בעינה, כי היא לא באה כמילוי חסר אלא כהתחייבות ממונית"? שאלתי.
"נכון ולא נכון", הגיב מיד ראש הכולל, "כי במקרה שלכם ההסכם הממוני היה במפורש דו-צדדי – הוא מכסה לך את תשלומי המשכנתא ואתה יושב ולומד. כעת, כשאתה עוזב את ספסלי בית המדרש – התנאי ההדדי הזה מוּפר".
"לעומת זאת בסיפור של הגרושה שסיכמה עם בעלה הטרי לשלם דמי מזונות עבור בתה מבעלה הקודם למשך 5 שנים, לא סוכם במפורש שזה כל עוד הנישואין מתקיימים או כל עוד אין לבת דמי מזונות ממקור אחר".
"ומה עם התורה שלמדתי עד היום? 'יקרה היא מפנינים' – פשוטו כמשמעו, זה לא מצדיק לקבל דירה"?
"סברא, זה בהחלט יכול להיות", השיב ראש הכולל, "אבל חמיך יכול עדיין לטעון שיש כאן הפרת-הסכם והוא רשאי להתחמק מלהמשיך לשלם את יתרת תשלומי המשכנתא, וכיון שהוא 'מוחזק' בכסף – הטענה שלו קבילה לגמרי".
כשבעלי סיכם בפניי את המהלך ההלכתי, היה לי ברור שאנחנו לא הולכים לדבר על זה עם אבא שלי. גם ככה לא נעים לנו מכל העניין, ואנחנו לא חייבים לומר לו את זה. כשהוא יגלה את המהלך שעשינו, אנחנו ניאלץ לקבל כל החלטה שלו, גם אם יפסיק את תשלומי המשכנתא.
[עריכה: ש. מלומד©️]
נ.ב. שמות האנשים והמקומות בדויים