מי יבוא אחר המלך

תמליל אוטומטי מהשיעור (יתכנו טעויות):

אנחנו בקוהלת פרק ב פסוק יב. "ופניתי אני לראות חוכמה הוללות וסכלות, כי מי האדם שיבוא אחרי המלך את אשר כבר עשו". יש קודם כל בשורה של חידוש בפסוק הזה, לעומת כל הפסוקים שאנחנו עומדים כבר בשבועות האחרונים ששם המטרה בעצם לשבח ולהלל את עצמו במטרה חיובית.
ואילו כאן בפסוק הזה אחרי שנלמד את הפרשנות, נראה שבעצם שלמה מכה ומודה אשמתי בגדתי. טעיתי. פה בפסוק הזה יש מסר של הודעה בטעות, אני רוצה קודם להתייחס לביטויים שהוא אומר פה, חוכמה, הוללות, וסכלות. כל אחד מהביטויים הללו יש לו משמעות. החוכמה, רש"י מפרש שהוא מתכוון להתבוננות בתורה. הוא מפרש חכמה חוכמת התורה. אז עם החכמה אין לנו כל כך בעיה, הבעיה נמצאת יותר במילים הוללות וסכלות. הרבה פעמים כשאנחנו מנסים לתרגם כמו שאומרים את התנ"ך להבין אותו, והמילים לא בדיוק משתלבות בעברית המודרנית, אנחנו נעזרים במה שנקרא תרגום.
תרגום יהונתן בן עוזיאל, התרגום שלו הוא בכלל לא מילולי בכל התנך ולא רק שהוא לא מילולי, בקוהלת הוא עוד יותר מכל התנך, לא מילולי.
מתוך התרגום שלו לפעמים מגיעים לפירושים עמוקים יותר מאשר היינו בלעדיהם, מי שלא מכיר את זה, הקבר בעמוקה זה הוא. זה תלמיד גדול של הלל הזקן. זה סגולה ללכת שמה. מי שהולך – מתחתן.
אומר התרגום ומפרש את ההוללות. אני אגיד קודם כל את הביטוי התרגומי הוללות הוא אומר חלחלותה דמלכותא. אנחנו נתייחס לביטוי הזה בהמשך.
אחר כך יש לנו סכלות בזוהר, הביטוי סכלות מתורגם בעשרות פעמים בארמית סוחלתנו, בתרגום זה בינה כשהזוהר רוצה לתרגם את המושג נון שערי בינה, אז הוא מתרגם נון שערי דסוכלתונה נון שערים של בינה. אז יש לנו עוד פעם. יש לנו חוכמה, חוכמה זה חכמת התורה. יש לנו את ההוללות שזה חלחלותה דמלכותא, שזה בחינה של תככים שעושה המלך. אנחנו נלמד בהמשך מה זה ויש לנו סכלות שבזוהר זה בינה סוכלתנו. האמת היא שבמדרש יש שתי פירושים לסכלות הראשון, זה מה שהיינו מפרשים בעברית. שטות, טיפשות. והפירוש השני לשון הטרא התרכתי.
אני הקדמתי את כל ההקדמות הללו מפני שאני אתייחס אליהם בהמשך בפירוש הפנימי של העניין. אנחנו נבוא לידי הבנה עמוקה יותר בשתי הדעות במדרש, מה זה שיכלות האםות זה טיפשות או ששכלות זה הדרכה לגרום טרחה למישהו. אנחנו נתייחס לביוב. של תככים מלכות?
טוב, אנחנו יכולים לצאת לדרך. העניין של ההוללות של המלכות ההוללות הלא חיובית של המלכות. כדי שנבין על מה מדבר שלמה אז הוא מדבר על מלכות. הוא מדבר גם על ספירת המלכות והוא מדבר על וגם זה יחסי גם למלך, פה למטה ושוב שאנחנו מדברים על מלך. זה לאו דווקא מלך עם הכתר על הראש. זה גם אנחנו, כל אחד יש לו את התכונה הזאתי של מלך ברמה מסויימת ויש לו את מה שנקרא.
הוללות? מלכות? מה שנקרא תככי מלכות. מה זה תככי מלכות? יש פסוק במשלי, לב מלכים אין חקר.
אנחנו יכולים להגיד זה לא רק על מלך במאה הימים ההם, אלא כל אדם שהוא מנהיג ויש לו המון המון קשר עם ציבור וכל הבעיות של האזור מתנקזות אליו. השאלות שאנשים שואלים והפתרונות שצריך להציע והישיבות הפנימיות והסודיות עוברות דרכו כתוצאה מכל. התפקיד שבו הוא יושב יש לו הרבה מאוד ידע ויש לו הרבה מאוד דברים שהוא לוקח אותם בחשבון, מה שאנחנו כאנשים מבחוץ לא כל כך קולטים, לא קולטים? זאת אומרת, אנחנו קולטים שאנחנו לא קולטים.
זה גורם לנו ענווה והרכנת ראש בפני אותה דמות סמכותית שיש לה את היכולת לקבלת החלטות בהתאם לידע שהוא נעלם ונסתר מאיתנו. עכשיו כולנו מבינים שלא תמיד יש על מה זאת אומרת? לא תמיד העילה שאופפת את המלך בגלל הסודיות שעומדת מאחורי היכולת שלו לקבל החלטות והידיעות הסודיות שהוא מקבל מכל רחבי הממלכה, לא תמיד הכבוד. אני לא אומר את המילה סגידה, כי זה לא סגידה. הכבוד וההערכה וההרגשת האפסיות לעומתו לא תמיד הם נכונים. לא תמיד זה אמת לאמיתה. הרבה פעמים זה מן הילה כזאתי שהיא השקר גדול, בעל האמת. והוא בעצם לא מסתיר שום דבר, השקט מסתיר אותו, החוסר ידיעה שאנחנו לא יודעים מה מתרחש מאחורי הקלעים, אז אנחנו מסתכלים עליו מלמטה למעלה, אבל מאוד יכול להיות שאילו אנחנו היינו צריכים לקבל את ההחלטות, היינו מקבלים החלטות יותר טובות ממנו.
זה במילה אחת נקרא שקר שיש במלכות, יש איזה שהיא התפארות, יש איזה שהיא הילתיות שנוצרת סביב כל דמות שהיא, דמות סמכותית, והרבה פעמים זה נכון אבל הרבה פעמים זה לא נכון. כשזה לא נכון, קוראים לזה הוללות וחלחלותה של מלכות. התככנות, שיוצרת המלכות.
ההילתיות שיוצרת המלכות בלשון של המדרש, ההילה שיוצרת המלכות. כל הדברים הללו הם דברים שהם לא לגמרי מלאים. אז מה בעצם שלמה רוצה להגיד? יש היה לי, יש לי את החוכמה, שזה נקרא פנימיות. למדתי, אני יודע. למדתי בספר מה שלמדתי אני מוכר, מה שלמדתי, אני קולט, אבל יש שמיחסים לי חוכמה. שלא קיימת בי, זאת אומרת מחזיקים ממני במה שאין בי. זה נקרא תוצר מוצר של חלחלותא דמלכותא זה תוצר של העילה שאופפת את המלך, שלא תמיד היא נכונה. בלשון של הקבלה זה נקרא אור פנימי. האור הפנימי מכוון כנגד החוכמה של המלך, מה שהחוכמה הריאלית שיש לה, מה שנקרא בסיס שיש לה. וההילתיות האופפת הלא ריאלית והלא יציבה והלא ברורה והלא ידועה והנעלמת והנסתרת – היא נקראת אור מקיף. התועלת שבאור המקיף היא שכאשר אני מצליח לגרום אותה, כשהמלך מצליח לגרום אותה, הוא יוצר שתיקה אצל הרבה מאוד אנשים שהיו אמורים לבקר אותו מכיוון שהם לא יודעים מה מתרחש מאחורי הקלעים, או כמו שאומרים פה בארץ מה שרואים מכאן לא רואים משם ומה שרואים משם לא רואים כאן. זאת אומרת בגלל שהוא מנהיג, אז כנראה שיש לו על מה להסתמך וככה מה שנקרא סמוך על סמוך. אתה צריך לסמוך עליו שהוא יודע מה שהוא עושה. התנועה הזאת בנפש היא מקיפית. איך שאומרים היום זה חפיף, זה לא רציני. אין לך שום בסיס. להחלטה הזאת אתה מאמין, אתה מאמין שהוא מקבל את ההחלטות בצורה עמוקה או שיש משהו נסתר שאתה לא יודע אותו, אבל זה לא דבר שיש לך עליו סימוכין ברורים, ולכן זה נקרא אור מקיף. מה עושה אור המקיף? הוא מסמא את עיניי החיצוניים. הוא מסמא כאילו את העיניים של העם שהעם נקרא חיצון, במובן הזה הם חיצוניים, הם מחוץ למערכת. הם מחוץ למקבלי ההחלטות. צריך לדעת מה איך, איך להעביר להם את המסר, איך לעבוד עליהם כמו שאומרים.
אני מגיש את הדברים בצורה שלילית, אף על פי שבעצם זה יכול להיות גם חיובי. יש איזה שהוא מסר פנימי חיובי, שהמלך רוצה להעביר לעם, אבל אנחנו מדברים כעת על ההוללות השקרית שעליה מתייחס שלמה כאן והיא
הבחינה שהמלך רוכש לעצמו מאמינים באמצעות איזה שהוא אור מקיף. לא, לא תמיד יש לו על מה. בקבלה בחסידות מתייחסים למלך כמי שמנותק כשהוא שקוע בעשיית המלכות כשהוא שקוע בעשייה בשדה המלכות. הוא לגמרי לא מסוגל לרדת לפרטים. המלכות גורמת לו ואני אסביר לאט לאט למה, אבל המלכות גורמת לו להיכנס לכל מיני מבוכות ולכל מיני בעיות וצורך.
לקבל החלטות. בדברים שאדם מן השורה לא מתמודד איתם, בטח לא ביום-יום שלו.
הוא פתאום צריך להחליט בהבל פיו, האם מוסד פלוני או נזקקים מהסוג הזה של הציבור יהיה להם או לא יהיה להם כן נקצץ להם או לא נקצץ להם, ומה ההשלכות שיכולות לצאת מזה? זה איך אומרים, זה אמור לתפוס את המחשבים אם הוא אדם רציני ואמיתי, לא, איזה לא. איזה שהוא. אדם שעושה צחוק מהתפקיד שנתנו לו אז הוא ממש המעיים שלו מתהפכות כל פעם שהוא צריך להגיע לאיזה שהיא החלטה.
כלומר, יכול מאוד להיות שאנחנו מדברים על אדם שהוא לגמרי כערכנו. זאת אומרת הוא לא בעל כישרונות מיוחדים, והוא גם כן לא האדם כל כך רציני בטבעו. אבל אותו לאיזשהו תפקיד, ופתאום התפקיד מאלץ אותו להיות רציני. פתאום באים כל מיני סיפורים כל כך מפחידים וכל כך מדאיגים, וכל כך דורשים תשומת לב פנימית שהוא נאלץ להיות רציני כשהוא יושב לדון בנושאים האלה כי זה נושאים שקשורים לחיי אדם וזה נושאים שקשורים לנפשות והחלטות על גורל של בני אדם לאורך ימים ושנים. אז הוא פתאום הופך להיות רציני. וזה לא רצינות שנובעת ממנו.
המלכות היא הספירה האחרונה בספירות. אין לה מעצמה כלום, לית לה מגרמה כלום, זאת אומרת, היא לא צריכה להיות בעלת אישיות עצמאית. היא בסך הכול הפכה להיות בעלת אישיות כתוצאה מהמטלות שהפילו עליה. אנחנו מכירים את זה אצל בני אדם. יש אנשים כאלה שאנחנו יכלנו להגיד עליהם, הם היו אישיות ובגלל זה הם הגיעו לתפקיד ויש אנשים שהפכו להיות אישיות כשהם נמצאים בתפקיד. מה ההבדל בין שתי הבחינות הללו? ההבדל קודם כל בכותרת קבלית, זה ציפור המדברת.
כאשר רוצים לשחרר את המלך, ושוב זה המנהיג, זה מה שתרצו, רוצים לשחרר אותו עכשיו מהמצב המאוד מאוד תפוס עכשיו סרעפים, אז צריכים להביא לו איזה שהוא ציפור איזה תוכי כזה שמדבר והתוכי הזה, שמדבר גורם לו איי, איזה חידוש, הרבה בני אדם מדברים מדברים יותר יפה מאשר התוכי. אבל התוכי הזה זה חידוש, זה לא רגיל, וזה גורם לו להתנתק רגע זה גורם לו להתנתק רגע מהרצינות הקודרת שבה הוא נתון בגלל המלכותיות שלו, אז אני אומר, זה דוגמה שמביאה חסידות. אני אני מבקש לטעון שיש הבדל בין סוגי המלכים. זאת אומרת המנהיגים, מנהיג כזה, שהוא מנהיג, בעצם הציפור, לא תדבר אליו. זאת אומרת הציפור המדברת לא תצליח לנתק אותו. מנהיג כזה שהוא בסך הכל נכנס, כמו שאומרים לרצינות המלחמתית כתוצאה מאיזה שהוא מצב ולא כתוצאה מהאישיות שלו, הוא זה שהציפור מסוגלת לנתק אותו ולשחרר אותו ולהוציא אותו מהמצב הקודם. משום שאם אתה באמת רציני, אז מה אתה מתפעל מציפור? החלט שזה לא ישנה לך שום דבר. אבל אם הרצינות שלך נובעת מה שנקרא, מה שנקנה, מה שנקרא דעת הנקנה. זה לא הדעת הפנימית שלך. זה לא האישיות שלך אלא זה תוצאה מאיזה שהוא. מצב שנתפר עליך. אז אני אומנם יפה ואתה באמת אדם אתה מתעלה ומגלה את הכוחות שלך יפה מאוד, אבל אפשר לנתק אותך מזה? לא דבר שהוא פנימי ועצמי אצלך.
עכשיו, גם אצל הקדוש ברוך הוא בעצמו המלכות מתפרסת לשתי הבחינות הללו. יש מצב שהקדוש ברוך הוא בבחינה של מלך כזה שהוא מלך בעצם, זה לא מלך שמתפעל ממשהו שאתה יכול להפעים אותו. ויש בחינה נמוכה יותר שהוא מלביש את עצמו בדמיון, כמו שאמרתי עכשיו שכאשר אתה תעשה משהו מאוד מוזר, אז הוא באמת יצא מהכלים לקראתך זאת אומרת הוא התרגש ממה שעשית.
כל פעם שאנחנו מדברים שהאדם עשה מעשה טוב וכתוצאה מזה הקדוש ברוך הוא העניק לו מתנה זה, הוא הצליח לרגש את הקדוש ברוך הוא בגלל שהקדוש ברוך הוא היה. עכשיו באותו זמן לבוש.
בחליפת המלך הנמוך יותר? וכיוון שכך, האדם שעשה מעשה מאוד יוצא דופן מעשה טוב יוצא דופן, היה בשבילו ציפור מדברת, מכיוון שכך הוא התפעל ממנו ונתן לו העניק לו, ואילו במצב אחר אנחנו נדבר קצת בהמשך על שתי הבחינות במצב אחר, אז אצל אלוקים אין את? אין את ההתייחסות הזאת ההסברת פנים. לציפור מכיוון שכך הוא לא, הוא לא מתרגש ממה שהיא עשתה והוא לא מתפאל.
הרעיון הזה שאנחנו עכשיו, עליו מדברים, אני רוצה עוד, הפעם שנסתכל רגע בפסוק ונחלק שוב, לפי מה שדיברנו עד עכשיו. את 3 הביטויים, חוכמה, הוללות, ושכלות. החוכמה אנחנו הקבלנו אותה לאור פנימי. זה מה שיש לך. ההוללות, אנחנו הקבלנו אותה לאור המקיף שמה הוא האור המקיף מה שהמלך יוצר הילתיות, החיצונית שלו. על מי עליך? על איזה מלך אני מדבר עכשיו? אני מדבר כעת על אותו מלך שמתפעל מציפור. אני לא מדבר על מלך שהוא נמצא, בעצם כי מלך שמתפעל מציפור אצלו.
יכולה להיות הוללות, כזאת שהיא לא ריאלית ולא אמיתית. השכל? השכלות לעומת שתי הבחינות הראשונות, חוכמה והוללות, חוכמה. אנחנו יודעים שהיא כוללת בתוכה מאוד מאוד באור מאור מאוד מאוד דק את הכל, כולל זה את הבינה וכוללת את הדת. היא כוללת את כל הבחינות, כולם זה החוכמה העוללות שהיא בחינת המקיף היא גם כן לא יורדת עדיין לפרטים כמו שאמרנו קודם.
יש אדם הוא זקוק מהמלך לאיזושהי חתימה. חתימה שהוא צריך אותה באמת לצורך הקיום שלו. אבל המלך עכשיו שקוע בתכנון מלחמה, שהוא צריך להושיע את העם, אז כיוון שהוא שקוע בזה אין לו זמן להתפנות לחתימה של אותו אחד, אף על פי שמצד גדרי הממלכה והצורך לקיים ממלכה תקינה, הוא צריך לחתום גם לעם מה שהם צריכים את החתימה שלו.
אז איך אותו אדם מעורר את המלך? על ידי ציפור המדברת, אז בקבלה זה הפירוש או שהוא הוריד את המלך מבחינת אדם כללי, כזה שחושב רק על דברים מדיניים גדולים, גבוהים כלליים, והוריד את המלך כן, אבל אני צריך עכשיו חתימה כדי שאני אוכל לקבל נניח הנחה בעירייה. בסדר, אז המלך חותם לו רק אחרי שהוא מביא לו ציפור כאילו. הציפור זה הרי משל, הוא מושך את המלך והוא עושה איזשהו משהו חריג שגורם למלך לצאת מדעתו, לגמרי לצאת מהמצב שבו הוא נמצא מהמצב מהמצב הכללי שבו הוא נמצא. מסקנת הדברים שגם חכמה היא כללית וגם הוללות, שהיא בחינת המקיף.
כשהמלך שקוע בעניינים הכלליים והעמוקים והמפחידים, והמרכזיים והחשובים של המדינה, גם אז המלך הוא כללי ולפרטים, דהיינו הצורך הקטן, מה שנקרא. הבעיה של האדם הקטן את זה הוא לא, הוא לא מסוגל להכיל באותו זמן, ואז האדם מושך אותו. אז האדם יכול למשוך אותו. זה יפה, אבל כשאנחנו מדברים על ההוללות של המלך, בזמן הזה המלך לא נמשך, הוא בטבעו נמצא שם למעלה או בישיבה סגורה אין לו זמן לזוטות זוטות זה פרטים. הוא נמצא בכלל לא בפרטים. גם החוכמה היא כזו וגם וגם ההוללות היא כזו. מה היא, הסכלות שאמרנו נון שערי בינה זה כבר התפרקות הבינה במהותה זה ירידה לפרטים. זה המלך אחרי שמשכו אותו עם הציפור המלך אחרי שמשכו אותו עם הציפור, דהיינו משכו אותו אל הפרטים, הצליחו לנער אותו הצליחו לשחרר אותו מהעם.
מכל התהליך המאוד מאוד פנימי, שבו הוא היה טוב. אז עכשיו אם הבנו את 3 הבחינות הללו, אנחנו צריכים להסביר שכל זה שלמה מקדים. פניתי אני לראות חוכמה אולות עשרות. הוא רוצה בסך הכל להגדיר איזה סוג מלך אני הייתי. אני הייתי מלך שמתפעל מציפורים. זאת אומרת אני הייתי מלך שמתרגש ומשתחרר מהמועקות הממלכתיות.
שבהן אני עסוק כתוצאה מחידושים שמראים לי כתוצאה מאיזה שהוא משהו מפתיע שמציגים לפני כזה מלך. אני הייתי וכל זה הקדמה לוידוי של שלמה. הוידוי נמצא בחצי השני של הפסוק כי מה האדם שיבוא אחרי המלך, אשר כבר עשוהו.
שלמה טוען טענה כזו, טענה כנה ואמיתית. במדרש מביאים שהטענה הזאת שטוען שלמה, היא טענה שהוא אמר אותה קודם כל ביחס למשה רבנו, ואחר כך הוא אמר אותה ביחס אל עצמו. כיוון שמשה רבינו היה לפני שלמה אז אני אביא קודם מה שמביא המדרש ביחס למשה.
משה רבנו היה מנהיג נאמן של עם ישראל. הוא גדל בביתו של פרעה. ובשלב מסויים הקדוש ברוך הוא מתגלה אליו ואומר לו לך ותגיד לפרעה כך תגיד לו. קח תעשה לפניו מופת. זה מופת, אחר כך תהליך ארוך.
שישתרע על תקופה של למעלה משנה. עכשיו בשלב הראשון של משה נפגש עם פרעה. המצב רק החמיר הוא מבקש מפרעה או כל מיני הנחות לעשות לעם ישראל. ההנחה הראשונה הוא הצליח לשכנע את פרעה בצורה מדינית לגמרי, לא מבחינת דתית שעבדים שעובדים שבוע ימים, בלי הפסקה התפוקה שלהם לא שווה. תן להם יום מנוחה. ואז פרעה קיבל את הרעיון. אז הוא הציע את יום השבת, אז זה היה מה שנקרא אחד אפס של משה רבינו לטובת העם, אבל כשפרעה קלט בהמשך שזה בעצם מנהיג שמנסה לחתור ובעצם לשחרר אותם מעבדות. אז הוא רק הלך והקשה את כל העבודה. זה בא לידי ביטוי בזה שבהתחלה היו נותנים לבני ישראל את החומר גלם לבנייה, והם היו צריכים רק ליצור לבנים ולבנות, מה שנקרא הפירמידות המיוחדות שעשו שם. יש כאלה שטוענים. חלק מהם, על כל פנים, היו היו מהעבודה של עם ישראל שהיה במצרים.
עכשיו העבודה הזאת הקשה שעם ישראל קיבל על עצמו מאז שמשה פנה לפרעה, העבודה הפכה להיות קשה יותר, זה שהם היו צריכים להשיג את חומר הגלם בעצמם בחומר גלם. באותו זמן היו צריכים להסתובב בשדות ולאסוף אותו. אז העבודה הפכה להיות כפולה. אתה גם מסתובב לאסוף את חומר הגלם, ואתה גם צריך להספיק באותו יום את מכסת הלבנים שאתה צריך ליצור עכשיו. מי שלא עמד בזה היה היה מקבל מכות. עכשיו הסדר של פרעה היה זה שיש יש פועלים ויהיה ויש ממונים על הפועל ויש ממונים על הממונים. הפועלים זה פועלים, הממונים על הפועלים קראו להם שוטרים, והממונים על השוטרים, קראו להם נוגשים. עכשיו הפועלים יצאו לעבודה. השוטרים, בכוונה הוא מינה אותם שהם יהיו יהודים, זה כמו היודנרט שהיה שם בשואה, זה היה חברה כאילו מבפנים שמכרו את נשמתם לגסטפו בשביל לקבל קצת לחם, קצת כל מיני הטבות.
רק שזה היה בשואה, במצרים זה לא היה ככה, השוטרים היו נאמנים לעם, התפקיד שלהם היה לדרבן את הפועלים לעשות את העבודה עכשיו. ברגע שהפועלים קיבלו עבודה כפולה ולא ריאלית, הם היו אם היו עושים 20 לבנים או 30 לבנים ביום, מבוקר עד ערב. עכשיו צריך להסתובב 5, 6 שעות, רק לאסוף את חומר הגלם. איך אני אספיק לעשות 20 הלבנים אז הם לא היו מביאים את המכסה עכשיו השוטר הוא זה שהיה ממונה, לבוא עם הניירת?
עם הרישומים לפני הנוגש ולהראות מה הקבוצה, הפלוגה שלי עשתה ברגע שהשוטר לא הביא את המכסה. הוא ריחם על העם. זה בא לידי ביטוי בזה שהוא ראה שהם לא מסוגלים, אז הוא לא הרביץ בהם. השוטר לא הרביץ בנתינים שלו. אז כיוון שהוא לא הרביץ, התפוקה הייתה כמו כל יום- מכל יום כי היו צריכים להסתובב. ואז, כשהגיעו לסוף היום והיו צריכים לתת את הדין וחשבון. אז לא היה מספיק תפוקה ואז השוטרים מקבלים מכות מהנוגסים. למה אתם לא הרבצתם לפועלים? ככה זה היה בגלגל, אז השוטרים שחטפו מכות פעם פעמיים 3, כבר לא יכלו להכיל את זה. אז הם הלכו למשה משום שהסיבה הישירה שהייתה לגזרה הקשה יותר זה שאחרי שמשה ניגש לפרעה ואומר לו, תשחרר את העם אז פרעה אומר יש לכם זמן לחשוב על שחרור פרעה. היה מה שנקרא מדריך מדריך נוער רחוב מוצלח אומר אנשים שיש להם זמן לחשוב. הם עושים כל מיני שטויות, זה רק בגלל שהם לא מספיק עסוקים, אז בוא נעמיס עליהם יותר עבודה והם יהיו עסוקים ולא יכלו. אם יש לכם זמן לחשוב על ללכת ולטייל אז צריך להכות אותכם יותר. וזה מה שקרה. זה קרה שהם חטפו את המכות. עכשיו הם היו נאמנים. מצד אחד הם נקראו השוטרים, מצד אחד הם נאמנים לפועלים, לא רוצים להכביד עליהם, ומצד שני את המכות, הם חוטפים, ומי זה שעושה להם את כל הצרות האלה? משה. אז הם באים למשה והם אומרים לו המאה אז שהתחלת לדבר על פרעה הזה, אז המצב קשה עכשיו משה באמת בעצמו לא יכל להכיל את זה?
אז הוא פונה לקדוש ברוך הוא והוא צועק למה הריעות על העם הזה? למה זה שלחתני? כי מאז באתי לדבר על פרעה בשמך, ערה לעם הזה והעצל לא הצלת את עמך. עכשיו הקדוש ברוך הוא, וזה דבר שהוא טעון הרבה. הוא טעון גם מבחינה רגשית וגם מהבחינה השכלית.
הקדוש ברוך הוא לא אהב את הפניה של משה והוא עונה למשה, אני מאוד מאוד מאוד מאוכזב ממך, כי האבות הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב, אני. הבטחתי להם הרבה פעמים דברים ולא קיימתי את מה שהבטחתי והם אף פעם לא באו אליי בטענה. למה לא קיימת מה שאמרתי? ואתה כמו שאומרים ירוק, רק עכשיו אתה מתחיל את העבודה וכבר פה שלך פתוח מכאן. אז יש איזה שהיא פרשת ויראה אז הקדוש ברוך הוא פותח אותה אחרי שמשה צועק אז הוא פותח ואומר לו ויראה אל אברהם ויצחק ואעקב בכל ששדי ושמי השם לא נוודעתי להם. וזה וזה. ואז הוא בסוף אומר אל יהיה בסדר. בסוף הוא אומר בסוף יהיה בסדר. אבל משה טען טענות לקדוש ברוך הוא.
הכאב הזה של משה, אנחנו מבינים מאוד מזדהים איתו. אבל הקדוש ברוך הוא הקפיד זה.
על זה מכוון שלמה שזו. הייתה הבחינה הראשונה של הטעות האנושית ביחס לאלוקים. הוא מכוון את זה בפסוק, כשהוא אומר כי מהאדם שיבוא אחר המלך עת אשר כבר עשו.
האדם, 1000 דלד מם. אם אני עושה גימטריה מם זה 40 ד, 4, 1000 זה אחד, סך הכל זה מם. זה גם כן מם, הא משה רבנו נקרא, הוא אומר על עצמו ואנחנו מה אני נמצא במצב הכי בטל, הכי שפל אחי הנבטן.
אז משה רבנו הוא האדם שלומו, רומז בפסוק הזה מהאדם שיבוא אחר. המלך. מי הוא האדם שיכול לבוא אחרי הקדוש? ברוך הקדוש ברוך הוא ולשפוט אותו כביכול. אני עוד מעט. אתייחס קצת יותר לנושא הזה ששופטים את הקדוש ברוך הוא על מה שהוא עושה. השני ששפט את הקדוש ברוך הוא זה שלמה בעצמו. הוא לא שפט במובן ששפט שלמה, משה.
לא שפט ביחס לעצמו, אלא שפט ביחס לכאב של העם, ואילו אצל שלמה זה היה משהו אחר. הקדוש ברוך הוא אמר בתורה שמלך צריך להיזהר לא להרבות כסף וזהב, לא להרבות סוסים, וגם לא להרבות נשים. שלמה המלך רצה להבין מה עומד מאחורי 3 הדברים הללו. מה הבעיה אם אני אם אני הרבה כסף וזהב? אנשים מה יקרה? ובפרט שהוא היה חכם מכל האדם אז הוא חשב.
שהלב שלו לא יימשך ולא ייגרר ולא יקרה לו שום דבר. אז הוא אומר אני מנסה מה שנקרא על החיים ועל המוות, גם ירבה כסף וזהב גם מרפא סוסים וגם עם נשים. הפסוק מעיד עליו, שבסוף חייב נשב, הביטו את לבבו כל מושג שאני אומר עכשיו מצריך שיעור בפני עצמו, אבל אנחנו עכשיו זורמים עם הנושא שלנו בסוף חייו הוא, כמו שאומרים לו, היה בשלמות, שרצה הקדוש ברוך הוא.
מה זה אומר? ששלמה ניסה לשפוט את הצו האלוקי שאומר לא לעשות משהו, רצה לבדוק עד כמה הדברים הם באמת חשובים. עד כמה הדברים הם באמת מסוכנים כמו שהתורה הקדושה אומרת והוא נכשל. זאת אומרת. הוא טען שזה לא כזה מסוכן והוא נכשל. הוא חשב שהוא יצליח בלי ידיים לנסוע לירושלים והוא נפל אז זה זה. זה לא, זה לא.
זה לא עמד בקריטריונים והוא בא והוא מודה, בנושא הזה. אתה שפטת את אלוקים עכשיו, עד כאן אני רק אמרתי את ההקדמה בעצם לעיקר העניין, מה היסוד הפנימי, למה אי אפשר לשפוט את האלוקים? למה תפיסת העולם של האדם לא יכולה? זה טמון בצד השני של המלך שלא מתרשם מן הציפור. יש לנו. בחינה של מלכות שנקראת מלכות די אצילות. יש לנו בחינה של מלכות שנקראת מלכות די אדם קדמו.
מה ההבדל? העולם של האצילות. אני מדבר ברשת תיבות, אבל הסתדרו עם זה גם כן. העולם של האצילות הוא עולם מאוד מאוד רוחני, אבל הוא בעל זיקה לעולמות שנבראו אחר כך הוא אומנם לא נמצא בגסות וביישות, שישנם בעולמות התחתוניים בריאה, יצירה ועשייה, אבל הוא כבר פוזל לכיוון. שייך להבין את הגסות הזאת, הוא לא בגסות, אבל הוא שייך להבין את הגסות הזאת, הבחינה ששייכת הכי חזק בתוך עולם האצילות. להבין את הגסות של העולמות התחתוניים יותר זה הספירה האחרונה שבתוך עולם האציל וספירת המלכות, מלכות באצילות, מלכות האצילות זה שיא של קדושה. זה שיא של טוהר, זה שיא של תיקון. מידות זה שיא של ביטול משה רבנו היה שם, אבל אחרי הכל.
שייך לישות והמזג פגע במשה במה זה היה, במה זה נגע בו. זה נגע בו. וזה שהוא היה מלך שמגלה את כוחותיו כתוצאה מן העם. יש אדם שהוא עכשיו עייף מאוד, אבל פתאום באים הרבה. אנשים אומרים לו בוא תשב איתנו, תענה לנו, תסביר לנו, אנחנו ממש צריכים אותך, נותנים לו כמה מחמאות, כמה זה פתאום מרגיש, הוא ערני וזה נקרא. שהקהל מגלה את הכוחות שלך, וזה דבר שהוא לגמרי נכון, זה לא דבר שהוא דמיון, זה לגמרי נכון. זה נקרא מלך, מנהיג שיש בו כוחות כוחות נעלמים. הכוחות מתגלים החוצה כתוצאה ממה שהעם צריך אותי. לא שאני בעצם מלך, אלא אני מלך בגלל שאתם עם, אבל אם אתם לא עם, אני לא מלך.
זו בחינה נחותה יחסית במלכות, זה בחינה של מלכות האצילות. משם זה מתחיל. הרעיון הזה שזה קיים גם אצלנו בעולם שלנו, אבל זה מתחיל משם. יש פזילה. למה שלמטה, ממני? למה יש פזילה למטה ממני? כיוון שאני מרגיש שאני הופך להיות מוצלח יותר משונן יותר כאשר אני משפיע על מישהו שתחתי, אז מי מבחינת של עולם?
הרעיון הזה קיים והוא קיים עד כאן גם היום אדם. כאשר הוא צריך למסור שיעור, אז הוא מתכונן טוב, אז הוא יודע יותר טוב לא יצטרך להכין שיעור, לא יתכונן טוב, לא יכין את עצמו ולא יגלה את כוחותם. זה תנועה פשוטה בלבבות האנשים, אבל אצלנו ככה זה עובד. ספירת המלכות אצלנו עובדת כאשר יש עם. עם זה הפירוש מקבלים. יש לך מקבל שהרבה פעמים.
שעקרת הבית היא חרוצה ביותר ויש לה ככה להכין וככה לבשל וככה לטפל וככה לעשות. אבל אחרי הכל זה בגלל שהיא צריכה להכין יש לה מישהו בבית, יש לה בעל, יש לה ילדים, יש אורחים שצריכים לבוא, אבל פתאום הבעל עכשיו יצא למילואים והילדים יצאו לחופשה. וזה והיא זה המקרר ריק והיא לא מבשלת. השנה. למה את לא מבשלת? אין לי למי תעשלים לעצמך, מה את עושה חשבון? אין לי שום חשק לעצמי, אני לא אבשל אף פעם. זה בחינה של מלכות?
שיוצאת ומגלה את הכוח שלה כולנו כאלה כן מגלה את הכוח שלה כתוצאה מזה שיש מקבלים יש מי שצריך, אבל אם אין מה שצריך אז אין. יש ילד שצריך לקום בבוקר ולשלוח אותו לגן או לקייטנה. אז קמים הילד הזה לא נמצא עכשיו הוא נסע לסבתא, אז ישנים עד 10. זאת אומרת, אין פה איזשהו משהו שאנחנו מחפשים לעשות, אלא אם יש צורך. יש לי כוחות, אין צורך, אין לי את הכוחות האלה, זה דבר שהוא מאוד מאוד טבעי בנפש האדם.
אצל שלמה הייתה הבחינה הזאתי שלמה מתעורר כתוצאה מהעם. משה רבנו גם מתעורר כתוצאה מן העם, אבל ישנה מלכות של אדם קדמון. אדם קדמון זה מבחינה רוחנית הרבה יותר גבוהה מאשר עולם האצילו, והיא מסמלת בחינה של מלכות, כזו שאני מלך. לא בגלל שמישהו קורא לי או מישהו צריך לי אני רוצה.
לתת חלב לא בגלל שאני שומע איזה עגל פועה שצריך את החלב שלי, אלא זה בגלל שאני בעצם נותן. אני בעצם נותן לא בגלל שזה ממלא בי איזה פונקציה של יתרון, אלא בגלל שאני נותן. ואז אני נותן גם כשאין מי שיקבל ואז אני נותן. ואם אין מי שיקבל אז אני עושה אותו. זה קשה לשמוע אבל אין ברירה. אני לא יכול. אני לא יכול בלי זה. אני לא יכול בלי זה, זה בחינה של של מלכות, של אדם קדמוני הרבה יותר גבוהה. עכשיו אלוקים.
אי אפשר לדבר כאילו כמו אינסוף אז אי אפשר לציייר אותו בציור, אבל ברמה גבוהה יותר מאשר מלכות האצילות האלוקות. שאני אומר אלוקות זה לא אלוקים, זה בחינה מסויימת שלו האלוקות מתגלת בעולם ברמה של מלכות כזאתי שלא מתרגשת ממה שקורה מסביב. איפה אנחנו רואים את זה בתפילה בתפילה יש פסקה שאומרים אותה, כל בוקר, אדון עולם אשר מלאך, בטרם כל יצור נברא.
יש מלך, אם יש עם יש מלך, אם אין עם אין אין מלך, אבל יש אדון עולם אשר מלאך בטרם כל יצור נברא. רגע, אז על מי הוא מלאך? אז לא היה. לא היה שום יצור אז על מי הוא מלאך? אז אומרים כן, הוא הייתה בו התכונה הזו של מלכות, של נתינה, של השפעה, בלי שום קשר למי שמקבל זאת אומרת. תכונת המלכות הגבוהה יותר, העליונה יותר, שהיא לא מתרשמת כתוצאה.
מה התחתונים מקבלים עכשיו? יש פה דבר מאוד מאוד פסיכולוגי פשוט. כאשר.
למשל, שופט בית משפט עליון תחתון או מה נותן איזה שהוא פסק או החלטה. החלטה מדינית גדולה חשובה ההחלטה בעלת משמעות. אז תמיד אנחנו נשמע איזשהו שופט בדימוס שמראיינים אותו לאיזה שהוא עיתון והוא אומר, מה, הוא חושב? יש.
ביטוי שאומרים אל תשאל אף פעם גנרל זקן, איך לעשות מלחמה. למה הוא היה בזה? ויש לו את הטקטיקות שהתאימו אז היום זה אחרת. אז איך אומרים, שלא התערב? עכשיו הוא לא בעניינים בדימוס, שילך שם שילך בבית אבות שייתן קורסים על המשפט העברי של פעם, אבל נכון לעכשיו זה לא זה לא שייך. אתה לא יכול פה להיות מנדמר עכשיו. התנועה הזאתי של שלמה ושל משה רבינו זה אנשים כאלה גדולים ביותר. אנשים גדולים בענק.
שקיבלו סמכויות והשם נתן בהם המון המון כוחות וספירת המלכות די אצילות, העירה בהם בגלוי. ובגלל זה הם היו מנהיגים משחמם ומעלה באופן כזה שלא היה לו אח ורע. כל אחד באוטוריטוריה שלו ובדור שלו. ואז, כשהם הגיעו לכמו שאומרים אז הם הפכו להיות קצת כמו אותו שופט בדימוס ששופט את השופט? אז באמת?
שופט ששופט את השופט זה הרבה פעמים הרבה פעמים, הוא אומר דברים נכונים יש. ביטוי בגמרא.
הסתלק האדם שהיינו מפחדים ממנו. לפעמים השופט שיושב על הכיסא הוא חושב 10 פעמים עד שהוא מוציא את הפסק שלו בזכות כל האלה. איך אומרים האריות שבדימוס שמפחד מהם? מה מה? מה כשאני אוציא את הפסק הזה מה יגידו מה ידברו? אבל אם הם לא היו קיימים בעולם, אם היה מת, האדם הזה שאני מפחד ממנו, אז גם התפוקה שלי לא הייתה תפוקה.
טובה. זה הכל כשאנחנו מדברים על יחסיות של אנשים אחד לשני זה בעולם המלכות של עולם האצילות זה בעולם המלכות של עולם הבריאה. עולם היציאה אז- או יותר, הם שווים אחד לשני. אין הבדל של אין סוף ביניהם כיוון שאין הבדל של אין סוף. אז כשמלכות של האצילות, המלך המנהיג של עולם האצילות, שופט. מישהו גם כן מעולם האצילות.
אז יכול להיות שמה שהוא אומר זה אמת לאמיתה. מה שקרה אצל שלמה ואצל הקדוש ברוך הוא זה שהם התרגשו מהעובדה שספירת המלכות היא אירה בהם, והם שפטו את האדון עולם, אשר מלאך בטרם קולט סונים. ואיך אומרים? יחי ההבדל הקטן האנסופי. ההבדל של של אדון עולם, אשר מלאך, לפני שכל יצור נברא, שאצלו מאירה בחינת מלכות כזו.
של אדם קדמון מאירה מלכות כזאת שלא יורדת, היא לא מתפעלת ולא מתפעמת, ולא מתרגשת ולא נפעלת כתוצאה מהעם, אלא זה בחינה נקייה לגמרי. לעומת המלכות שלהם, זה הבדל של שמיים וארץ, אבל הם טענו למה הריאות על העם הזה. יש משהו במלכות שלך? לא תקין. אנחנו שופטים אותך לפי המשקפיים שלנו, וזה הייתה טעות. עכשיו שתי טעויות יש כאן. יש כאן בחינה של טעות של טרחה ויש כאן בחינה של טעות של טיפשות. מה הפירוש המדרש אומר שהשכלות יש להם שתי משמעות, שתי משמעותיות.
השכלות זה הירידה לפרטים. אם אתם זוכרים, הירידה לפרטים של המלך בעזרת הציפור. ואמרנו שיש מלח שמתפעל מציפור ויש מלח שלא מתפעל מציפור. המלח שמתפאל מן הציפור. זה המלך של המלכות והצילות המלח, שלא מתפאל מן הציפור. זה גם המלח שלא מתפאל מן העם לא העם, מפעים אותו ולא מפעיל אותו הוא בעצם ילך.
עכשיו. מה זה אסוך לטענו השכלות השכלות. הירידה של המלך של הפרטים באמצעות הציפור. יש לזה שתי פירושים. יש לזה פירוש אחד שזה גורם טרחות יתרות, ויש לזה פירוש שזה פשוט טיפשות. אנחנו מתקרבים לימים הנוראים ביום כיפור, אומרים, רשמנו בגדנו אחד, אשמנו בגדנו שאומרים על חטא שחתמנו לפניך. בטיפשות פה.
טיפשות זה בה לשון הקודש. זה טיפשות בפה זה לאו דווקא טיפשות בשכל. זה אמרתי עכשיו משפט שלא הייתי צריך להגיד טעיתי בלשוני נפלט לי מה שנקרא פליטת הקולמוז או פליטת פה וכדומה. טיפשות פה זה פליטת פה. זה לא דבר שהוא מכוון עם הרבה היגיון. וזה לא דבר שמסמל שהבן אדם הזה הוא טיפש שכל. כשמדברים על שלמה המלך שהיה בו בחינה של שכלות. מה אתם חושבים? שהוא הלך והשתגע ברחובות, לא זה בחינת הטיפשות שמדברים מדברים על בחינת טיפשות שיכל לצאת לו משפט כזה לא.
לא מדוייק, לא שהייתה לו איזה שהיא בעיה בשכל שהוא טעה. משה רבנו? בא לקדוש ברוך הוא והוא טוען לקדוש ברוך הוא טענות בפה, אמר. ריאות הלם הזה הוא מחכה לתשובה. למה הוא מדבר עם חבר שלו אז הוא יכול לחכות לתשובה. זה בחינה של טיפשות פה בפה. אצל שלמה זה לא היה טיפשות פה שלמה פשוט עשה מעשים. אמרת לא להרבות סוסים, אמרת לא להרבות כסף, עזב, אבל אני מרבה, אני רוצה לראות מה יקרה, בוא נראה מה יקרה. אני מנסה את הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא יעבור שלמה +1000. כמותו ולא יתבטל דבר אחד בדברי תורה יעבור שלמה. מה אתה חושב? אני אראה לך שאתה חושב שאתה תהיה גיבור ואתה לא תיכשל במה שאתה חושב שלא תיכשל. אני אני אפיל אותך ובגדול. אז הוא כביכול גרם לקדוש ברוך הוא פה בו אני אתאגרף איתך בוא אתה טוען שאתה לא, לא יקרה לך שום דבר. בוא אני, יתרה לך שכן יקרה לך. התנועה הזאתי זה להטריח כביכול.
הייתה. כדי להוכיח לך שמה שאני כתבתי בתורה זה נכון, זה גם בא כתוצאה מהשכלות. זה לא שכלות של טיפש זה שכלות של אדם שיש לו מעלות מאוד גדולות ולרגע היה לו איזה שהיא טעות עדינה, שהוא אומר אולי שמה פן, ואולי צריך להתגלות באופן מסוים בעולם. יכול להיות שאני כן אוכל להעביר את הסוסים ואת הכסף ואת הזהב ואת האנשים באופן שאני לא אהיה קשה.
הקדוש ברוך הוא טורח כדי להוכיח לו שהדברים הם לא ככה. עכשיו, מי היה יוצא דופן? הקדוש ברוך הוא אומר בעצמו על אהבות הקדושים שלהם היו יוצאי דופן, אברהם יצחק ויעקב אבותינו שאנחנו נקראים בנים שלהם. שימו לב שאנחנו אומרים אבותינו. אנחנו לא מזכירים את משה רבינו שם. אנחנו באמת מאוד מאוד מעריצים את משהרבינו. אנחנו לא קוראים לו אבא, אבא זה אברהם יצחק ויעקב. מה ההבדל בין גדול סתם מנהיג עצום לבין אבא? אבא מעביר לי גנים.
בטבע, ואילו משה יכול להעביר לי חוכמה יכול להביא לי שכל, אבל הוא לא מעביר לי גן טבעי. היה הבדל בין אברהם יצחק ויעקב מהותי, בין אברהם יצחק ויעקב למשה רבנו. בקבלה קוראים לאברהם יצחק ויעקב מרכבה של למעלה מה זה מרכבה של למעלה שהם כמו המרכבה שהיא בטלה לרוכב. הוא מזיז. ימינה. היא נוסעת ימינה, מזיז שמאלה, נוסעת שמאלה, אין לה שום רצון. מה, אין לה, שום בחינה מעצמה המנהיג זה הקדוש ברוך הוא ואני הסוס שלך. אצל משה רבינו. הבחינה הזאת הייתה, אבל היא לא הייתה ברמה של מרכבה אצל אברהם אבינו ויצחק אבינו יעקב אבינו זה היה מרכבה בטלים לגמרי לקדוש ברוך הוא. לכן הם כשהלוקים מבטיח להם דברים ולא מקיים לא להם מחשבה זרה אפילו לשאול איך זה קרה. הם מבינים שהמלכות שלו, שהיא מלכות של אינסוף, לא יכולה להיות.
בתוך השכר שלי יכול להיות שיש לי קושיה ואני יכול לחשוב על הקושיה שלי, אבל לטעון עליו זה לא מעשי, זה לא רלוונטי, זה לא יכול להיות מפני שהוא קבע את כללי ודרי הסכר, אז הוא נמצא מעליהם. אז הם לא מסתדר לי איזה שהוא דבר, אז אני צריך להכניע ראש, אני לא, אין לי שום ברירה אחרת אני לא. זה לא דוד שלי ולא חבר שלי, לא, איך אומרים המבוגרים אני, לא בגיל שלך, שתוק כן, אז אז הרבה. יותר מזה זה ביחס לאינסוף אז לכן אל תדבר איתי. אנחנו לא באותו גיל, אתה לא יכול, אתה לא יכול. איך הקדוש ברוך הוא אומר לאיוב אחרי שאיוב ככה תוקף תוקף תוקף, הוא אומר הקדוש ברוך הוא לאיוב היכן היית ביוזדי ארץ כמו שאנחנו סללנו פה כבישים. איפה היית? איפה אנחנו פה בזמן המנדט התחלנו מה, איפה מי אתה בכלל?
הגעתם חדשים מקרוב? באתם והתחלתם לדבר זה היכן היית ביוזדי ארץ. לפעמים הקדוש ברוך הוא צריך לנער את האדם. מה אתה בא? לשפוט אותי בהתאם לכלים המסכנים והרקובים שלך. סליחה על הביטוי בהתאם לכלים המאוד מוגבלים שלך. אתה לא יכול לשפוט אותי בצורה הזאתי, וזה מה ששלמה עומד, מכניע ראש אומר. אני הייתי בחינה של חוכמה. ואני מהחוכמה הגעתי להוללות של מלכות ומאה הוללות של מלכות. ירדתי לפרטים על ידי ציפור המדברת בחינת השכלות.
אבל אז אני שופט אצילוקים, לא שפיטה בפה כמו שהיה אצל משה, אלא שפיטה. מעשית אני רוצה לראות אם מה שאתה אומר בתורה זה עובד או לא עובד ואז איך. איך הוא מסיים, הוא אומר איך? איך יכול להיות שהאדם? כי 100 אדם שיבוא אחר המלך המלך כאן הוא מתכוון למלך מלכו של עולם לקדוש. ברוך הוא. מי יבוא אחר המלך מימי האדם אפילו האדם הכי בטל כמו משה רבנו, כשהוא בא אחרי המלך והוא שופט אותו. אז המסקנות שלו הם לגמרי יוצאות מוטעות, יוצאות לא מדויקות, יוצאות לא נכונות, אז זה המסר. לעומת זאת, אברהם יצחק ויעקב כיוון שהם היו עבדים מוחלטים למלך, אז יש נכנס בהם גן אלוקי כזה.
שהם ערים הם הרגישו. זו. חשובה שאני רוצה להבהיר, אנחנו כולנו ככה עובדים.
כאשר אדם היה צריך לקבל איזה שהם החלטות מאוד מאוד חזקות בחיים שלו, החלטות מאוד משמעותיות, הוא פוגש אדם אחר שנמצא באותה סיטואציה. הוא מסוגל להבין אותו, אל תבוא אליו בטענות. הוא נמצא בלחץ לא רגיל, אדם, שעבר איזה שהוא מצב מצב לא קל בחיים, משפחתי, אישי, בן מכל צד שהוא כשהוא רואה מישהו אחר עובר את אותו מצב. אז הוא אז הוא לא. למה הוא לא? למה הוא לא יכול להגיד לי למה הוא לא יכול להרים? טלפון אל תדון אותו. היום היה בבית משפט, יש לו סיפורים, אתה לא תשמע מה שאני אומר לך אל תדון אותו, הוא במצב. אתה לא יכול לדעת מה שקורה אצלו בפנים. כשאדם לא עבר את אותו עניין, שופט שאדם עבר את אותו עניין הוא לא שופט, זה היה ההבדל בין אברהם לבין משה ושלמה אברהם, כל כך נדבק באלוקים יש ביטוי, עבד, מלך הוא.
כביכול מרגיש את אלוקים, ככה אני חי. איך אני יכול לשאול עליו שאלות בבחינה איפה שהוא נמצא, איך אני יכול לשאול עליו שאלות? אבל משה ושלמה נמצאים במלכות, אבל לא לא. ברחוב של אלוקים, לא בדרגה האינסופית של לכן, הם מסוגלים לפתוח את הפה ומסוגלים לשאול, מסוגלים לבחון, מסוגלים לבדוק. עכשיו, מה המסר שאנחנו לומדים? מהפסוק הזה קודם כל ששלמה הוא לא שקרן.
שם לך על השולחן אומר לך אני עליתי. עליתי. עליתי. עליתי, עליתי, עליתי, הגעתי לשיא של טיפוח האישיות שלי בכל רובד אפשרי, כמו שלמדנו בשיעורים הקודמים, אני רוצה להגיד לכם שבגלל שהגעתי כל כך גבוה, הרגשתי שאני קצת אלוקים ואני יכול לבדוק את העניין ואז. אלוקים נתן לי כזה פאץ' שחזרתי להיות בן אדם וגיליתי שאני רק בן אדם אז הוא מודה, זה השלב, מה זה דבר חשוב שאדם צריך לדעת להודות על האמת כשהוא קלט שהוא עשה טעות.
עכשיו יותר מזה, זה לא רק שהוא מודה. יש בשבילנו איזה שהוא מסר לא פשוט.
אנחנו. שאנחנו שומעים את שלמה אומר וידוי כזה ואנחנו שומעים מה שאומר המדרס שגם אצל משה הייתה בחינה כזאתי, ואנחנו בתוכנו יודעים שהיה.
שלנו בינינו, בין חברים, זה לא היחס של מושג לאלוקים וזה לא היחס של שלמה לאלוקים. שלמה לאלוקים משה לאלוקים זה יחס של מרחק לא של אלפי שנות אור, אלא אין סוף עוד יותר מזה. ואילו אנחנו, ביחס לחברינו, גם אם יש פער גילאי, גם אם יש פער תרבויות, היחס הוא גבולי, לא יחס לא גבולי מתוך הדברים של שלמה אנחנו שומעים כי מי יבוא מי מהאדם אשר יבוא אחרי המלך האדם.
המלך. כן, תמיד אותו על מאזניים ביחד עם המלך, הוא לא יכול לבוא, אבל אם זה האדם והאדם שתיהם, סך הכל בני האדם. מה אתה לא בן אדם? מה אתה לא הולך לשירותים? מה אתה אלוקים, אתה אין לך, אין לך, אתה בסך הכל בינינו למדת יותר ממני, הצלחת יותר אם אתה מבוגר ממני, אני צריך לכבד אותך, אבל לבוא ולעשות מזה אליל שאי אפשר לשאול ואי אפשר לדעת ואי אפשר להעסיק וזה אי אפשר. ומי אתה שום אופן זה מתוך הדברים של שלמה, זה מוסר גם.
הוא מודה על הכישלון שלו ביחס לבחינה שהוא עושה לאלוקים אבל בתוך הדברים שלו אנחנו שומעים שכשזה לא לאלוקים זה אפשר לבחון כשזה לא לאלוקים אפשר לבקר. אפשר לשאול, יש על מה לשאול. המרחק בינינו הוא לא אינסופי. אנחנו יכולים בהחלט לתרום לך גם כן הלב מלכים אין חקר עם הסודיות של המטבחון הפנימי של מי יודע מה וההחלטות ואיפה ומה שרואים משם לא רואים מפה. זה לא.
לגמרי אמיתי, זה לא דבר שצריך לחיות איתו, זה לא דבר שאין אי אפשר לשפוט. אין זה בן אדם, לא שפיט? זה בן אדם. מעל לכל זה לא נכון. ההסתכלות הזאתי לא הסתכלות נכונה. באחת השיחות של של הרבי, הוא בחר לצטט את לשונו של הרמבם ב-1 המכתבים שלו, הרמבם כתב ספר ששיגע את העם היהודי, שזה ספר ההלכות שסיכם את כל התורה כולה.
אז הספר הזה גרם המון תסיסה. אחרי שהוא יצא אז הוא מאוד גרם לתסיסה בעם. היו כאלה שקיבלו אותו, היו כאלה שלא קיבלו אותו כל כל מיני, כל מיני דעות, אז באחת מהתשובות של הרמבם הוא כותב ככה, על יאמר הקורא בחיבורי על יאמר הקורא, בחיבורי כי מה, כי, 100 אדם, שיבוא אחר המלך אלער, שטיו ויואמר המלך. וכל מי שימצא דבר ויודייני טוב יחשב.
הרמבם, כאילו לא יכל, הוא ראה שאנשים נרתעים ממנו ואומרים אה לא, הוא כתב. הוא יודע מה שהוא אומר הוא כזה גאון כזה מוכשר, כזה. רופא וכל הדברים הוא מספר אחד, אז אני לא רוצה שתגידו את זה. אני בהחלט חושב שיש לכם מה לתרום לי. מה להוסיף לי, מה לתקן אצלי. במשך החיים הוא המשיך והודה בזה.
כששאלו אותו אחר כך הרמבם לא ידע שכחה מה היא לא יעמיד על עצמו, לא ידעתי מה זה לשכוח, אבל כשהוא הזכים אז פגע בו שר של שככה. הוא כתב את הספר שלו כדי שלא להקשות על האנשים בלי מראה מקומות. החיים חכמן לאומי לאומי זה עיירה בדרום צרפת. שלחו לו מכתבים. איפה אנחנו רואים בספר שלך? כתוב זה איפה זה כתוב, מה קורה לזה? מאיפה המצאת את זה? כמו שאומרים.
והוא עונה להם שאני לא מוצא. אני לא מוצא. זאת אומרת, בצעירותי שכחתי עכשיו ואז, וזה הייתה ההודעה שלו כמו משה שלמה מודה אני מודה, טעיתי שלא כתבתי מלא מקומות את הטעות. דבר נוסף אחד מחכמי דורו הזקן, ממנו, שקראו לו רבי אברהם בן דוד על.
כל הספר וכתב הערות רמבם היה אדם מאוד מלומד, מאוד, פתוח מאוד, והוא, כמו שאומרים, הבין בהכל. ואילו הראווה די היה נקרא זקן ויושב בישיבה, מה שנקרא ישובניק זה שאף פעם לא התעסק לא ברפואה, ולא בהנדסה ולא בשום דבר, רק למה?
הוא גם ראוות, זה ראשי תיבות רבי אברהם בן דוד. עכשיו הוא היה זקן מהרמבם, הרמבם היה צעיר והוא היה זקן זקן שבדלומבם. והרמבם ראה את ההערות שלו. הוא אמר, מעולם לא נצרן אדם, אלא בעל מלאכה אחת.
מה זה בעל מלאכה אחת הוא את כל החיים שלו, השקיע בתורה ואני למדתי עוד כל מיני דברים והתפרסתי וזה גרם לחוסר דיוק בכמה וכמה דברים. אז הוא הודה שם על השולחן. אז מי לנו גדול מהרמבם שמסוגל להרים ידיים, ולהגיד טעיתי יש דברים שאני לא עשיתי אותם במאה% אז, באחת ההתוועדות של הרבי, הוא הביא את. הרמבם הזה, ואת הצורת ההנהגה שלו והוא אמר שאם הרמבם לא התבייש לעשות את זה אז.
כבר עד כמה וכמה זאת אומרת התנועה הזאת שאנחנו יכולים לקבל איזשהו מוסר ממישהו אחר, צריכה להיות אצלנו ובהקשר למה שלמדנו בשיעור זה הרבה יותר מזה. אפילו כי הרמבם הוא גם בן אדם. אבל כשאנחנו מדברים ביחס לאלוקים זה הרבה יותר מזה. אז אם ביחס לאלוקים אומרים לי לא ביחס לאדם כן אז מזה זה אפשרי ללמוד עכשיו. מה מה שנשאר זה רק איך עושים את זה. זה קשה מאוד וזה אני רוצה לסיים. טוב אז.
אנחנו בני אברהם יצחק ויעקב, זה הקלף שלנו. כיוון שהם הצליחו, גם אנחנו יכולים להצליח נכון גם שלמה ומשה היו, בני אברהם יצחק ויעקב, אבל אחרי שהם כבר כביכול שגו בעניין והם מוסרים לנו איך יוצאים מהשגיאה הזאתי, אז אנחנו לא צריכים, אנחנו צריכים ללמוד מהמוסר שלהם ומהמסר שהם נותנים לנו, אל תחזרו על הטעות שאנחנו עשינו, אז התשובה שאנחנו יכולים להגיע בהחלט בכוחות. הגנים האלה שיש לנו מעבר משרק ויעקב כוחות הביטחון האלה.
אמנם אנחנו לא משיגים דעת עליון כמו משה רבנו, אנחנו גם לא משיגים את האבד מלך של אברהם אבינו, אבל אנחנו יכולים להבין. יש כמה דרגות בהבנה, יש הבנה ישירה ויש הבנה עקיפה, הבנה ישירה זה שהבנתי. ראיתי קלטתי, הבנה עקיפה זה שהיה יש לי מורה המורה הזה כל דבר שהוא אמר לי עד היום התגלה לי כאמת מוחלטת. עכשיו הוא אמר לי דבר שאני לא מבין אותו. אני אומר נכון, אני לא מבין אותו, אבל זה ברור לי.
שזה אמת רק שאני עדיין לא מבין אותה, כי היא בכל הדברים שהיו. עד עכשיו הם נכונים, אז לפחות לרמה כזאתי של הודעה. אנחנו צריכים להגיע גם כן. אין ביחס לאלוקים והן ביחס בין אדם לחברו. שזה יותר חשוב אפילו. הסגנון הזה של מי אתה בכלל? מי אתה, זה יגיד. אלוקים לאיוב היכן היית? ביוז די ארס, אבל בני האדם אין להם את הזכות להגיד מי אתה.
שלמה מלמד אותנו כאן שמהאדם שיבוא אחר המלך, אבל האדם שיבוא אחר האדם זה כן יכול להיות אדם שיבוא אחר האלוקים. וישא שלו זה דבר שלא נתפס ואדם שיבוא אחרי בן אדם שזה נתפס ונתפס. לפעמים, נכנסת בנו רוח גבוהה ואנחנו מרגישים אלוקים. אני אמרתי אלוקים, אתם האדם מרגיש אלוקים. התכונה הזו, דרך אגב שהאדם מרגיש. שהעולם התחיל כשהוא התחיל ומסתיים כשהוא מסתיים.
זו תכונה אלוקית כיוון שהקדוש ברוך הוא הטביע באדם את הטבע של צלם האלוקים. אז כיוון שכך האדם מרגיש כמו אלוקים, זה כתוב בחסידות לא פעם הוא מרגיש כמו אלוקים. כהשם הטמיע בו ונע אותו, מאיפה שאלוהית יש בו. ניצוץ אלוקי אז הוא מרגיש שהעולם התחיל כשאני התחלתי. זה לא נכון מהבחינה האמיתית, אבל התחושה הזאת, תחושת הזיוף הזה, מביאה אותנו להמון. אז מה שאנחנו צריכים ללמוד מהמוסר של שלמה, חברה, אתה בן אדם, רק בן אדם, ולכן אתה יכול לשאול איזה שאלה שאתה רוצה כל זמן שאתה מדבר על בן אדם ותשאל אל תחסוך את הפה שלך, משום שזה חלק מקיום העולם. ואילו שאתה מדבר אל אלוקים אז איך אומרים, כמה השתחוויות וכמה קידות, אם תסתום את הפה, זה יעדיפי, זאת אומרת.
מוסר שאנחנו לומדים ממשה רבינו משה ניסה. הוא ניסה למען עם ישראל או לא. למען הטובה שלו. הוא מיד קיבל יריית אזהרה מיד, ואילו אנחנו הרבה פעמים טוענים על עצמנו. היה פעם שהרבי. פגש איזה שהוא בן אדם, והוא עורר אותו על איזה עניין. אז אותו אדם אמר לה לרבי אני לא, אני לא, אני לא בסדר באותו עניין וזה, אבל תדע לך, אני אומר לך את האמת, אני לא בסדר. אני לא מכחיש את זה.
הרבי אמר לו, זה שאתה לא מכחיש את זה יפה מאוד, אבל השבח הזה שאתה אומר לעצמך הוא לא. במקום זאת אומרת שאחרי הכל, האדם צריך להיות להיות מתון, רגוע ככל שזה מדובר ביחס לקדוש ברוך הוא ללמוד מן החכמים. מה ההבדל בין חכם לטיפש, חכם לומד מניסיונם של אחרים. טיפש עד שהוא לא חווה על בשרו, הוא לא לומד. אז כיוון שאנחנו רוצים להיות עם חכם. נבוא, אנחנו עם חכם ונבון, אז שעומדים לנו אנשים כמו שלמה כמו משה והם אומרים לנו תשמעו. מהניסיון שלנו ניסינו ונכווינו, זאת אומרת ניסינו וזה לא הלך. הן בתחום של הפה והן בתחום של המעשים. אז ביחס לאלוקים לשאול שאלות זה, זה לא דבר שהוא ריאלי, מכיוון שאתה לא יכול לשאול. מה שלא נתפס בשכל, כמו שהנמלה אף פעם לא מסוגל מסוגלת לדעת מה זה פיל, כי אין לה שום פרספקטיבה לקלוט אותו, אפילו אם היא תעשה סיור על.
כל הגוף שלו. ואפילו תעשה דפים וניירות, ותעשה רישומים פה יש איזה 4 גודל הזה ויש לו קוטר כזה והיא תעשה רישומים ופיל. מה? זה לא תדע, כיוון שהיא לא מסוגלת לראות את כ הוא לא בבת אחת. כשאנחנו נהיה מסוגלים לראות את כל האינסוף בבת אחת, אז אנחנו בעצמנו נהיה אלוקים וגם נוכל להבין אותו, אבל כל הזמן שאנחנו לא כאלה זה לא ריאלי, פשוט שאנחנו נוכל לבוא ולשאול שאלה כנה אמיתית ולקבל תשובה שהזר שלנו מסוגל להבין.
לעומת זאת, שוב אני חוזר ביחס לאדם. לא שאני שולח אותכם לשאול על כולם שאלות עכשיו, אבל כששואלים עליכם? תהיו רגועים, ואחת השיחות. הרבי באמת אמר את הנקודה הזאתי.
שאלו עליו שאלות והוא אמר שהאדם ששואלים אותו שאלות צריך לשמוח. מה השמחה הגדולה? או. שהוא טעה והשאלה מוציאה אותו מהטעות, צריך לשמוח שהוא טוב או שיש מישהו שטעה בדבריו והשם נתן לו הזדמנות להוציא אותו מטעות. אז כי ככה או ככה אתה צריך לשמוח.
יש כאלה, יש סגנונות של אנשים שאומרים שאלת, אין תשובה אתה שולח מכתב? ככה החלטתי.
בואו נשיר את הככה החלטתי לאלוקים ועד שנהיה אלוקים יהיה אנושי. יהיה בני אדם כמה שהאדם הוא יותר אנושי והוא מסוגל לענות לאחרים בגובה העיניים. בלי האטמוספירה של תשמע, אני יודע מה שאני אומר אז אז אז היא מיישם יותר את הצוו האלוקי הזה, שמעביר לנו שלמה באופן של אור חוזר באור הישר, הוא אומר. אל תריבו עם אלוקים. אור החוזר, הוא אומר, אתם יכולים. לשאול על האדם זה כן ריאלי, זה לגיטימי, זה בונה, זה מפרה.