מחסן קפואים

"השכנים היו בטוחים שכל התקלות בחשמל קשורות אלי" רטן יואב. "הם לא מבינים שהתשתיות מאוד ישנות ולא מותאמות לכל פיצולי הדירות שהם עשו".

– "אתה כנראה צודק" אמר ישי, "אבל זה לא עזר להם להפסיק את ההתנגדות לקיום העסק בקרבתם".

"ר' יואב, האם סיימת להציג את דבריך?!" שאל הרב.

"לא לא, כפי שהתחלתי לספר" המשיך יואב, "שכרתי ממר ישי מחסן בקומת המרתף ששייכת לו, על מנת להסב אותו לחדר-קירור עבור עסק שיווק מוצרי-מזון קפואים שבבעלותי".

"אתה ידעת שזוהי מטרת ההשכרה, כן"? שאל הרב את המשכיר מר ישי.

– "אכן" אישר הלה. "ידעתי שזו מטרת השכירות של יואב, והוא אף השקיע כמה אלפים על חשבונו על מנת להתאים את המחסן למלא את ייעודו".

"כמה אלפים" גיחך יואב, "השקעתי כמעט מאה אלף ₪ בשביל לעשות מהמחסן שלך חדר קירור, זה לא בדיוק כמה אלפים בודדים".

"אולי זה לא משנה, חלק מהשכנים לא אהבו את העובדה שהמרתף שלהם הפך למחסן פעיל. זו מריבה שהתחילה ביניהם לבין ישי כבר עם השוכר הקודם. האמת, שזה כלל לא עניין אותי. הבעיה התחילה אחרי השריפה בארון החשמל, השכנים דרשו בתוקף שלא יהיה חדר-קירור בשכנותם. לדבריהם זה מסַכֵן את שלומם וביטחונם".

"אני מבין שפרצה שריפה בארון החשמל של הבניין", ניסה שוב הרב לתעל את השיחה.

– "כן זה היה מאד מלחיץ, ותודה לה' שלא היו נפגעים בנפש" אמר ישי.

"מה שקרה", המשיך יואב מבלי להסתיר את המרמור שבקולו, "מכיוון שחדר הקירור שלי היה מחובר לאותו ארון חשמל, כל הדיירים האשימו אותי ודרשו לפנות את המחסן. אפילו כשחיברתי את חדר הקירור למקור חשמל חיצוני – גיליתי כעבור יום את הכבל חתוך. שתבין עם איזה וונדליזם נאלצתי להתעסק" סיים יואב בפנים כעוסות.

"גם החיבור הפיראטי הזמני הזה עלה לי אלפיים וחמש מאות ₪. ואם זה לא מספיק, שניים מהשכנים איימו עליי שאם אחדש את השימוש במקום – לא יהיה טוב" סתמו ולא פירשו. "סתם צרוּת-עַין בהצלחה של עסק שבקושי התחיל לפרוח", סיים יואב.

"נאלצתי בעל כרחי לפנות במהירות את כל תכולת חדר הקירור למחסן זמני".

– "נכון והוא רוצה שאשלם לו גם את זה, למרות שהוא ביצע בכוחות עצמו" זעף ישי.

"כי הנזק היה נזק"! הגביה יואב עוד יותר את קולו, "וחוץ מזה, כעת עומדת לפָני הוצאה נוספת של פירוק קירות הקירור והעברתם למקום אחר. ואני דורש גם את עלויות הנזקים שנגרמו לי בגלל שנאלצתי לעזוב ככה באמצע הזמן של חוזה השכירות. סגרנו חוזה לחמש שנים בגלל ההשקעה שלי כאן".

– "בטח תספר עוד רגע שאני צריך לשלם לך על הקפואים", אמר ישי בטון תקיף.

"תראה, בגדול הצלחתי למכור את הכל, וזה עדיין לא אומר שלא היו עוד הפסדים. בגלל שהייתי צריך לפנות את המחסן באופן מיידי נאלצתי לבטל עבודה שהתחייבתי אליה והפסדתי שמונה מאות וחמישים שקלים".

– "לרגע לא חשבתי שאני שותף איתך בעסק ובלו"ז שלך, מה זה קשור אלי מה אתה עושה בשעות הפנאי שלך, אני מקבל שכירות ולא אחוזים מהרווחים".

"מי דיבר איתך על רווחים? נראה לך שהספקתי להרוויח משהו מהמחסן שלך?! מאז שפתחתי את המקום אני עובד רק ב'כיבוי שריפות' וכיסוי הפסדים, לא הספקתי לראות את האור בקצה המנהרה".

– "בקצה המחסן" תיקן ישי.

"עד שהרגשתי שאני מתחיל לעלות על דרך המלך, התחילו כל הצרות מסביב"…

"ובכלל, זה כן עניינך, כי אתה אמור לקבל אחריות על הנכס שאתה משכיר. זה לא נורמלי שנאלצתי לדאוג למקום חלופי בלי התראה מספקת, וזה חוץ מכל הכאב-ראש שבמריבות עם השכנים".

– "נורמלי או לא זה לא משנה ולא קשור לתביעה. הקב"ה מנהל את העולם ואם הייתה לי שליטה על כך אתה יודע שמבחינתי הייתי ממשיך איתך את החוזה לחמש שנים נוספות יותר ממה שחתמנו" ניסה ישי להגן על עצמו.

"כן?! קל לך להגיד. לא הרגשתי שעמדת לצידי במתקפת השכנים, בשעה שידעת שהם מחפשים בעיקר לריב איתך. אני בסך הכל נכנסתי בטעות למריבה שביניכם" זעף שוב יואב.

"טוב רבותיי, אסכם את סיפור הדברים, ואם יש לאחד מכם הערות – תתקנו אותי בבקשה בסוף, לפי התור", עצר הרב את הדיון הסוער.

"יש כאן אדם שהשכיר מקום, ובעקבות סיבות חיצוניות השוכר נאלץ לעזוב את המקום במהירות. השוכר תובע שהמשכיר ישלם לו את הוצאות הפינוי המהיר של התכולה, דמי הפסד עבודה, והוצאות פירוק קירות הקירור שהתקין במחסן ששכר – בידיעת המשכיר".

"נכון", סיכם יואב, "רק מבקש להוסיף שאני רוצה פיצוי גם בגין עגמת הנפש שנגרמה לי מכל השתלשלות האירועים".

"האם למשכיר-הנתבע – מר ישי – יש תביעות כלפי השוכר?" פנה הרב אל הנתבע.

– "לא, בסך הכל אני מבקש להיצמד לחוזה השכירות שחתמנו בהתחלה. כמובן אני דוחה את כל דרישותיו של התובע. זה המזל שלו שגרם לכך שהוא לא הצליח להרים את העסק שלו במחסן שלי".

"רבותיי, זה הזמן ללחוץ ידיים זה לזה ולזכור שכסף הוא לא הדבר הכי חשוב בחיים. פסק הדין – יישלח בהמשך לשני הצדדים, אבל הידידות ביניכם חשובה יותר מהכל. אתם יוצאים מכאן על דעת שאף מילה של רכילות או לשון הרע לא יוצאת מאיש על רעהו", סיכם הרב תוך שהצדדים מהנהנים בראשם בהסכמה.

יומיים לאחר הדיון חייג ישי אל הרב בהצעה מפתיעה, "הרב, אני מרגיש שאחרי הכל יש 'משהו' שאני צריך להשתתף עם יואב, אחרי הכל הוא צודק לגמרי בכך שהמריבה עם השכנים נובעת מסכסוכים ישנים בינינו, הוא לא אשם בסיטואציה שהוא נקלע אליה. אם אפשר להתחשב בזה בפסק הדין – אודה לכם מאוד".

בפסק הדין הוכרע כי אין לישי המשכיר שום חיוב להשתתף בעלויות של פירוק והובלת קירות הקירור של המחסן, כיון שהוצאה זו היתה נופלת על יואב השוכר בכל מקרה בתום תקופת השכירות. העובדה שהוא נאלץ לעשות זאת מוקדם יותר בעקבות דרישות השכנים – אין בה כדי להטיל שום חיוב על ישי.

לעומת זאת ההוצאות שנגרמו ליואב בגין הפינוי המהיר של התכולה בעקבות מה שלא היתה אספקת חשמל סדירה למחסן – יש מקום לדון האם זה באחריותו של המשכיר שלא העמיד לשוכר נכס ראוי לשימוש שסוכם ביניהם, או שזה כדין בית מושכר שנפל שיש מצבים בהם המשכיר צריך לדאוג לדירה חלופית. מכיון שמר ישי הביע את רצונו לבוא לקראת יואב, הציע לו הרב בפסק הדין להשתתף בסכום של שלושים וחמישה אחוז מהתוספת שנדרשה עבור הפינוי הזריז של מוצרי המזון הקפואים.

בקשתו של יואב לקבל החזר של שמונה מאות וחמישים ₪ בגין מה שנאלץ לבטל עבודה אחרת – נדחית לחלוטין, כיון שנזק זה הוא לא ישיר מפעולה מסוימת של המשכיר, ונחשבת כ'גרמא' שנעשתה בשוגג, שהמזיק פטור בה מדיני אדם ומדיני שמים.

בעניין דרישתו של יואב לקבל פיצוי בגלל עוגמת הנפש שנגרמה לו – אף שהמשכיר מודה שהסכסוך האישי שלו עם השכנים גרם להשתלשלות האירועים, הנה בזמן הזה שאין לנו בית דין שקיבלו 'סמיכה' איש מפי איש עד משה רבינו, אין לבית הדין סמכות לחייב תשלום בגין עוגמת נפש.

דווקא את החלק האחרון של פסק הדין היה קשה ליואב לקבל. "למה זה ככה? וכי אין תשלומי צער על פי התורה??" שאל את הרב.

"על כך תיקנו חז"ל את הברכה 'השיבה שופטינו כבראשונה', אנחנו מתפללים לביאת המשיח שאז בית הדין יוכל לפסוק את כל מה שציוותה התורה הקדושה הלכה למעשה".

מקורות:

שו"ע חו"מ סי' שיב סי"ז. סי' שפו. בית הבחירה להמאירי ב"ק נו, א. שו"ת מהרי"ט ח"א סי' צה. שו"ת חות יאיר סי' מה ד"ה ועוד כיון; מנחת פתים, אריק, חו"מ סי' שפה. חו"מ סי' א ס"ב. סי' שו ס"ה. סי' תכ סכ"ח וסל"ב. שו"ת חוות יאיר סי' קע. פד"י ח"ה עמ' קעד. ספר חסידים סי' תקצח. תחומין חי"ד עמ' 152. שורת הדין ח"ו עמ' קעד.

[עריכה: ש. מלומד ©️]