תוספת מפתיעה במחיר
הרבה זמן חיפשתי דירה שתתאים לצרכים שלי. כשמצאתי סוף סוף משהו שהיה נראה לי סביר, רציתי לחתום על חוזה כמה שיותר מהר, העיקר שתהיה לי כבר דירה משלי.
זה היה אחרי תקופה ארוכה של נדודים בין דירות שכורות, אחרי פרידה כואבת מבת הזוג. רציתי כבר להרגיש שהגעתי אל המנוחה והנחלה, לתת גם מקום נעים לילדים שלי כשהם מגיעים.
כשישבנו סוף סוף על סגירת הפרטים האחרונים לפני חתימת החוזה, ניסיתי להתמקח קצת על המחיר, שהיה נשמע לי מוגזם.
"לא חושב שדירה כזו עולה יותר ממיליון ושלוש מאות אלף, ואתה מבקש מיליון וארבע מאות אלף"!
אורי, בעל הנכס, התחיל להסביר לי כי המחיר מגלם בתוכו גם תוספות שיש בדירה, בהן הוא השקיע טבין ותקילין.
"קודם כל טוביה" הוא אמר, "תכננתי לבקש מיליון ושלוש מאות שמונים. עשרים אלף ש"ח נוספים זה לא דבר שנתוּן בוויכוח, כי מדובר בתוספות שהשקעתי בהן בדירה".
"נו באמת" עניתי בנימה של זלזול. "אלו תוספות כבר יש בדירה כזו"? ניסיתי לרמוז על המראה הישן, שלא עושה חשק לשלם עליה יותר מדי.
"תראה" הוא ענה בנחת. "אנשים שרוצים לשפץ – תמיד יכולים למצוא פגמים, מה עוד חסר בדירה".
"אויש, נו באמת" אמרתי. "אז שלא תטעה, אני בכלל לא מחפש להוציא עכשיו כסף על שיפוץ" שללתי את הרעיון מכל וכל. "אני בקושי מצליח להתחייב על משכנתא עבור הדירה הזו. בשביל שיפוץ – עוד חזון למועד, ה' יעזור".
"בכל אופן" הוא ענה, "יש דברים שגם אתה לא תתנגד אליהם".
"מה הם אם יורשה לי לדעת"? שאלתי קצת נרגז מהמתיחה והתיאורים המיותרים לדעתי.
"יש למטה מחסן Keter גדול, יחסית חדש. בנוסף, יש גם בארון החשמל שעוני-שבת מובנים, ששולטים על חלק מהבית, ועוד שניים בתוך הבית. זה מאוד עוזר בניהול צריכת החשמל בשבת. והדבר הכי חשוב" הוא ציין: "יש מזגנים חדשים ברוב חדרי הבית! זה משהו שלא תוכל להתעלם ממנו" אמר תוך שהוא מניד את ראשו בארשת חשיבות.
מה לעשות, אני אדם קצת רכרוכי ודי-קל ללחוץ עלי ולשכנע אותי, במיוחד שהייתי כבר לחוץ לסגור על הדירה, חושש שאם לא עכשיו – יקח לי עוד הרבה זמן למצוא בית אחר שעונה על ציפיותיי. אחרי שהסתובבתי בכל כך הרבה דירות מוזנחות ומעוררות סלידה, הדירה הזו הייתה סוף-סוף נראית נורמלי, וזה גרם שאתלהב ממנה יותר ממה שהיא באמת. אולי גם אורי ניצל את זה, הוא היה מודע למיקום של הדירה והביקוש לאיזור הזה, וניצל אותי. הייתי להוט לסגור כבר, והסכמתי. אחרי שראיתי את הדירה פעם אחת, החלטתי לחתום חוזה, ולא הבחנתי מראש מה שלום המזגנים שם.
סיפורי מזגנים
כשקיבלתי את המפתחות לידי, הבנתי עד כמה המילה 'יחסית' יכולה להיות כזו… מדובר במזגנים ישנים מאוד. גם המחסן המדובר שבחצר היה ברמה ירודה ביותר, בטח לא כזה שמצדיק תוספת של 20 אלף ש"ח.
"כזה מחסן אפשר לקנות באלפיים עד שלושת אלפים ש"ח גג" אמרה לי יַפִי בתי הגדולה. היא הגיעה לעזור לי בהכנת הבית למגורים.
הייתי מתוסכל, אבל לא ידעתי מה לעשות כי בחוזה לא הגדרנו את הדבר הזה כתוספת בגלל המוצרים האלה, אלא גילמנו זאת במחיר הדירה הכללי.
תוך כדי שיַפִי קירצפה את השיש במרץ, אני פרקתי את תכולת הארגזים וסידרתי בחדרים.
"אני הולך לקנות דברים במכולת, בסדר יפוש"? היא הנהנה, ואני ניחשתי שהיא הולכת בינתיים לשטוף את כל הבית. מה שנראה לי מיותר – בנוֹת רואות כדבר בסיסי לפני שנכנסים לדירה חדשה.
כשמילאתי עגלה במוצרים, עלתה בלבי התקוממות על אורי, ככה הוא הצליח לשקר עליי ולסחוט ממני עוד עשרים אלף שקלים. לא סכום קטן.
מאידך ידעתי שעל פי הלכה אי אפשר לטעון שהייתה 'אונאה' במחיר הדירה, כיון ש'אין אונאה בקרקע', כלומר למחיר נדל"ן 'אין גבול'.
שילמתי על הקניה וחזרתי הביתה. כצפוי, הסלון זרם נחילי מים, ויפי גרפה במרץ. לא יכולתי שלא לצחוק. "כל הכבוד יפי. בזכותך לאבא יהיה מקום נעים יותר" השתדלתי להחמיא לה.
אחרי כמה שעות של עבודה, ישבנו עם קפה ועוגיות, והבאתי לה שקית עם פינוקים לדרך. נפרדתי ממנה באיחולים נעימים.
החלטתי להמשיך בינתיים בחיים הרגילים, ולשכוח מהתוספת המעיקה למחיר הדירה שנסחטה ממני לא ביושר, כשאני מקווה לטוב.
בין מקווה טהרה למזגן ישן
במוצאי שבת יש לי קביעות להשתתף בשיעור של רב הקהילה על סדר השולחן ערוך. זה שיעור ותיק, משהו כמו עשרים שנה. הם התחילו מתחילת אורח-חיים וכעת אוחזים באמצע חלק יורה דעה. לומדים ביסודיות מהמקורות. אני הצטרפתי לפני שנתיים. עכשיו אוחזים בסימן ר"א, הלכות מקוואות.
נושא השיעור נסוב על ההלכה שמחייבת שהמים שמגיעים למקווה לא יגיעו אליו באמצעות כלי, כי אז הם עלולים להיחשב 'מים שאובים בכלי' שפסולים למקווה.
הרב דיבר איתנו על תעלת מים, כמו מרזב שבנוי מפלטה שחקקו בתוכה תעלה ואחר כך חיברו אותה לאדמה, ומימי המקווה זורמים דרכה אל בור הטבילה.
"הגמרא דנה אם צינור שחקקו ולבסוף קבעו בקרקע נחשב כמו הקרקע עצמה או שנשאר עליו שמו כ'כלי' והוא פוסל את מימי המקווה מדין מים שאובים".
הרב העמיק עוד בדברי הגמרא והמפרשים (בבא בתרא סה, ב) עד הכרעת ההלכה בשולחן ערוך (יו"ד סי' רא ס"ז) שהחיבור של הצינור לקרקע לא מבטל ממנו את הגדרתו כ'כלי' והוא עדיין פוסל את מי המקווה.
"רק אם הצינור יתבטל לחלוטין מהיותו כלי, כמו למשל אם יחוררו אותו בנקב בגודל משמעותי – הוא יתבטל משמו כ'כלי' ואז לא יפסול את מי המקווה".
משהו צף לי בראש. למרות שניסיתי לשכוח. חשבתי על זה שאולי ההלכה הזו היא ממש פיתרון לתרמית המזגנים של אורי.
אחרי השיעור ניגשתי לרב ושאלתי. הרב הסביר לי שאכן "דברי תורה עשירים במקום אחד ועניים במקום אחר", כלומר אכן יש קשר בין הלכות מקוואות לדינים הללו! "ברוך שכיוונת" אמר לי.
הרב פתח את השולחן ערוך בחלק 'חושן משפט' (סימן צ"ה) והצביע לי על דברי הרמ"א, לפיהם כל דבר שהיה 'כלי' וחיברו אותו אחר כך לקרקע, אינו נחשב כקרקע לעניין דיני 'אונאה', ואפשר לדרוש לקבל את הכסף בחזרה.
"ואת זה למדנו בעצם מהלכות המקוה"? שאלתי בהתרגשות.
"נכון מאוד" השיב הרב. "לפי זה יש לומר שהמזגן שהיה קודם כל 'כלי' – לא ייחשב כמחובר לקרקע, ואם כך, יש בו אונאה!".
הדין ודברים שהחזיר את הכסף
הפעם הגעתי אל אורי הרבה יותר בטוח בעצמי. ידעתי שהתורה עומדת מאחורי.
אורי התחיל להתווכח וניסה לריב איתי קצת. לא עלה בדעתו שיתבקש להחזיר משהו ממה שכבר סחט.
התחלתי לטעון כנגדו שאת המזגנים אאלץ להחליף בכל מקרה, כי החשמל הרב שהם זוללים לא משתלם לעומת המזגנים החדישים של היום, ובנוגע למחסן לא יודע עד כמה הוא ראוי לשימוש בכלל.
בסוף, לאחר דין ודברים, אורי התפשר להחזיר לי עשרת אלפים ש"ח. השתדלתי לקחת את זה ברוגע.
"תגיד תודה טוביה", אמרתי לעצמי מול המראה אחר כך. "אם לא הידיעה שאתה צודק על פי תורה, גם את זה לא היית מקבל".
[עריכה: ש. מלומד ©️]
נ.ב. שמות האנשים והמקומות בדויים


