למה הקדיש נאמר בארמית
רבים תמהים מדוע תקנו את הקדיש בארמית. ואם תאמר מפני שפעם זו הייתה השפה המדוברת, מדוע גם היום שהאנשים לא דוברים ארמית וחלקם ממש "שוברים את השיניים" באמירת הקדיש, עדיין ממשיכים לאומרו דווקא בארמית?
ארמית והכנעת הקליפות
כתב האר"י ז"ל (שער הכוונות, ענין הקדיש, צז, ב): "וכבר נתבאר שהקדיש נתקן להעלות את העולמות למעלה ממדרגתם, כגון העשיה ביצירה וכיוצא בזה. והנה אנו מתייראים פן חס ושלום על ידי עליית העולמות יעלו גם הקליפות עמהם ויתאחזו בהם ויינקו שפע מהם, ולכן נתקן בלשון תרגום דאיהו לישנא דלא משתמע למלאכין עילאין כנזכר בזוהר פרשת נח דף עח, ב ובפרשת לך לך דפ"ט, א. והטעם הוא לפי שהם מצד הפנים, אך הקליפות הם נאחזות באחוריים והם מבינים תרגום שהוא בחינת אחוריים, וכשאנו אומרים את השבח הגדול והקדוש הזה בלשון תרגום שהם מבינים אותו אז הם נכנעים ואינם עולים למעלה".
אגב, מכאן למדנו מסר גדול מאוד, שכאשר רוצים להשפיע על אדם ששבוי בידי החיצונים, זה נעשה דווקא באמצעות הבנה והשגה, וזוהי דרכה של חסידות חב"ד – תיקון האישיות באמצעות לימוד והבנה בדרך של 'חכמה בינה דעת'.
ובענייננו, כיון שהקליפות מבינות את שפת הארמית, לכן תיקנו לומר את הקדיש דווקא בשפה זו, כדי להכניע אותן.
בהגהות ומ"מ שם (או"ק פ) כתב: "בפרי עץ חיים שער הקדישים פ"ד כתוב נמצא כי ב' כוונות יש בקדיש, הא' היא להעלות העולמות, והב' להכניע הקליפות שלא יתאחזו בהם להעלות גם הם עמהם".
ובשער המצוות (ואתחנן) כותב שזה סוד כוונת אמירת 'שניים מקרא ואחד תרגום': "ונבין עתה ענין כוונת התרגום, דע כי בכל פעם ופעם שתקרא איזה מקרא אפילו בשאר ימי השבוע צריך לקרותו שניים מקרא ואחד תרגום, והכוונה היא כי המקרא הוא בחינת פנים דהוי"ה של ב"ן, ותרגום הוא אחוריים שבקדושה, והענין הוא כי תרגום בגימטרייה תרדמה, כי כאשר הנביאים אינם מוכנים לדבר עמהם בלשון הקודש אלא בלשון תרגום, אזי נופלת עליהם תרדמה, כמו שנאמר היה דבר ה' אל אברם במחזה וכו', וכתיב בתריה ותרדמה נפלה על אברם כו'".
על פי דברי שער המצוות ש"תרגום בגימטרייה תרדמה", אפשר אולי להבין את משמעות הדברים הנ"ל שדווקא השפה הארמית מסייעת בהכנעת הקליפות, כי ע"י שאומרים להם דברים בשפה זו שהם מבינים אזי משקיטים אותם והם נרדמים מלהזיק.
הבן איש חי (בשו"ת תורה לשמה סי' מט) מוסיף ומבאר את דברי השער הכוונות הנ"ל: "ואם כן השתא ממילא מובן הטעם כו' כי לכן דיבר רשב"י זיע"א הסודות בלשון תרגום כדי להכניע בזה הקליפות שהם מבינים לשון תרגום, שהם יש להם הכנעה מסודות התורה שהיא כחרב פיפיות להם. וזהו הטעם נמי שיסד מרן האר"י זצוק"ל את פיוטיו לשבת בלשון ארמית, כי הם מלאים בסודות עליונים על גדולת וקדושת השבת, ובזה תהיה הכנעה גדולה לקליפות בשמעם גדולת השבת וקדושתה" (וכן הוא בפירושו בן יהוידע על שבת יב, ב).
שילוב לשון הקודש בקדיש
בספר עוד יוסף חי (הלכות ויחי אות א') הוסיף וביאר מדוע למרות הנ"ל יש גם מילים בלשון הקודש בתוך הקדיש:
"הנה יש רבים שואלים, לפי זה למה לא נתקן כל הקדיש כולו בלשון תרגום אשר מבינים אותו הקליפות ויהיה להם הכנעה יותר, דהא מה שנאמר יתגדל ויתקדש הוא לשון הקודש, וגם מה שנאמר יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר הוא גם כן לשון הקודש.
ונראה לומר בס"ד טעם נכון, כי בתיבות אלו שהם בלשון הקודש שהכניסו באמצע הקדיש יתבלבלו ויתערבבו הקליפות כי בשמעם דברים בלשון שהם מבינים אותם, נרתעים מעוצם וגודל השבח הזה, ואם שומעים באמצעם דברים בלשון הקודש שאין מבינים אותם, נרתעים ומזדעזעים מאד, כי יאמרו מי יודע גודל ותוקף ועוצם דברים אלו מה הם, הא ודאי שהם עצומים וגדולים עשר ידות על דברי השבח אשר שמענו בתרגום, וכיון דאין יודעים מה הם, מתערבבים ומתבלבלים וממילא נכנעים. ונמצא כי עיקר ההכנעה תהיה להם מחמת זה ששומעים דברים של שבח באמצע, ואינם יודעים מה הם".
ועיין עוד כף החיים סי' נ"ו או"ק יב.
השפעת קדיש יתום על הנפטר
דבר זה קשור במיוחד גם עם הקדיש יתום, שמטרתו לסלק החיצונים מהנפטר, וגם להוציא אותו מהקטנות של עולם הדמיון שלפעמים נופל שמה. (ראה בספר מנחה שלוחה פר' חיי שרה עמ' מה-מו, שביאר שעולם הדמיון הוא מחשבה מופשטת שאין לה שום שייכות לעולם האמת. וראה גם את דברי העץ יוסף המובאים שם).
וכן ראיתי בספר 'שערי תשובה' לרבי יעקב אבוחצירא (אות כב, המבואר, עמ' ריב, ב): "וזהו שאמר פתחו לי שערי צדק, ל'י ש'ערי צ'דק ר"ת בגימטריא הקדי"ש עם הכולל. ועוד, צדק, אבא, ר"ת אמ"ן, שער עולה בגימטריא 'הקטנות', שעל ידי אמירת הקדיש נמחקים הקטנות כמו שכתבנו. ושערי צדק, כמשמעו, הם ההיכלות שנפתחים ונכללים זה בזה ע"י הקדיש".
הנה מה שכתב אודות "הקטנות", יש לומר שמכוון גם לקטנות שבה נמצא הנפטר.
וכן בספרו 'בגדי שרד' (המבואר, עמ' מח): "והנה הקדיש אנו אומרים אותו בעת שאנו רוצים להעלות העולם לעולם שלמעלה ממנו. באותה שעה אנו אומרים אותו להכניע הקליפות כדי שלא יתאחזו הקליפות עם העולם ההוא, וכן נמי בשעת ירידת העולמות, שכמורידים השפע אנו אומרים אותו, כדי שלא יוכלו גם הם לקבל השפע".
אגב, בדבריו אלו אפשר לבאר הטעם שאומרים קדיש גם על צדיקים שלא שייכים לקטנות או לעולם הדמיון, כי מכל מקום בכל עליה מעולם אחד לעולם שני צריך לו, כדי שלא תהיה יניקה.
השפעת הקדיש על המלאכים ועל המזיקים
ואפשר לומר ששתי המטרות שבקדיש: א') להעלות העולמות, ב') לבלבל המזיקים, הן כנגד שתי הבחינות של: מלאכים, ומזיקים.
דהנה בשער הכוונות המובא בראש דברינו לעיל דייק לכתוב שהמלאכים לא מבינים ארמית, אבל המזיקים כן.
ויש לומר שעל ידי זה שהמלאכים לא מבינים, הם לא יתקנאו בנו ולא יפריעו לעליית העולמות ע"י הקדיש; וע"י שהמזיקים מבינים, הם יתבלבלו וממילא לא יפריעו אף הם. כלומר, המלאכים עלולים להפריע מחמת קנאה, והמזיקים עלולים להפריע מחמת נצחנות. כדי לבטל הקנאה צריך להסתיר, וכדי לבטל התנצחות צריך לזרוע פחד אצל המתנצח.
והנה המלאכים הנ"ל הינם מלאכים רעים שאף הם מבינים רק לשון הקודש ולא ארמית ובזוהר (פרשת בראשית עה, ב): "'וַיֵּרֶד יְהוָֹה לִרְאוֹת', ומדייק אומרו 'וירד יהוה', נְחַת הַאי שְׁמָא דְּקַדִּישָׁא לְמֶחֶזֵי עוֹבָדֵיהוֹן דְּבִנְיָינָא דִּבְנוּ – ירד שם הקדוש הזה שם הוי״ה לראות את מעשיהם בבנין שבנו, וְאִנּוּן הֲווּ מְמַלְּלָן בְּלְשׁוֹן קֹדֶשׁ לְגַבֵּי כָּל אִנּוּן דַּרְגִין קַדִּישִׁין וַהֲווּ מַצְלִיחִין – והם היו מדברים בלשון הקודש אל כל אלו המדרגות הקדושות שהם מחנות המלאכים ומשביעים אותם, והיו מצליחים על ידי כן, כֵּיוָן דְּנַחֲתַת קְדוּשָּׁה אִתְבַּלְבְּלוּ כָּל אִנּוּן דַּרְגִין – כיון שירדה הקדושה, שהיא שם "הויה" למטה, התבלבלו כל אותם דרגות שהיו משביעים ונשתנה סדרם, עִלָּאִין נָחֲתוּ וְתַתָּאִין סְלִיקוּ – באופן שהמדרגות העליונות ירדו והתחתונות עלו, וְלָא הֲווּ קַיְימִין בְּאֹרַח מֵישַׁר כְּמָה דַּהֲווּ – ולא היו עומדים בדרך הישר כמו שהיו בתחילה, ועל כן התחלפו שמות המלאכים, ולא יכלו עוד להשביעם, כי השתנו שמותיהם ממה שנקראו תחילה, ובזה אבדו עיקר כוחם, וּלְבָתַר בַּלְבֵּל לִישַּׁנְהוֹן בְּשִׁבְעִין לִישָּׁן – ולאחר מכן בלבל לשונם שלא ידברו בלשון הקדש אלא בשבעים לשונות, וללא לשון הקודש לא יכלו עוד לפעול דבר, וְאִתְבַּדָּרוּ לְכָל סִטְרֵי עָלְמָא – ועל כן התפזרו לכל צדדי העולם. והוא מכוון בזה אל המלאכי חבלה הרעים, אבל המלאכים הטובים אינם מקנאים כי הם בטלים לה' ומה להם קנאה.
וראה בספר לב טהור (לר' יצחק אבוחצירא בנו הקטן של ר' יעקב אבוחצירא נדפס בספר תולדות יצחק תפילה, טז, מהדו"ח עמ' קצח) "דאמר בזהר הקדוש מאי טעמא נתקן קדיש בלשון תרגום כדי שלא יבינו המשטינים ויקטרגו עלינו חס ושלום", הרי שמדובר במלאכים רעים המקטרגים.
[אגב, בזה יתיישב דבר מוקשה. דבספר הפרדס לרש"י (דף נח, ב) כבר כתב שהטעם שאומרים בהגדה 'כל דכפין ייתי וייכול' בארמית, הוא מפני המזיקין שהם מבינים לשון הקודש ואם ישמעו שאנו אומרים שכל מי שרעב יבוא ויאכל יבואו גם הם ויקלקלו את הסעודה, לכן אומרים אותו בארמית.
ולכאורה תמוה, הרי הובא לעיל משער הכוונות שהקליפות כן מבינות ארמית?
ויש לומר דהקליפות לחוד ומלאכים מקטרגים לחוד. הקליפות מבינות ארמית, ובליל הסדר הן מושבתות לפי שהוא ליל שימורים. לעומת זאת המלאכים המקטגרים אינם מושבתים והם מבינים לה"ק ולא ארמית ולכן אומרים 'כל דכפין' בלשון ארמית].
________________
נערך ע"י התמים מנחם מענדל נחמנסון
