עכשיו זה זמן ההתאווררות שלי. כשהרב פוסע על מדריגות הבימה, אני חומק בעדינות אל חצר בית הכנסת. מה לעשות, אני מרגיש שעברתי את השלב שאני מסוגל לשבת ולהקשיב ☹. לבית כנסת אני מגיע בשבת בעיקר בשביל אבא שלי, משתדל לכבד. בזמן הדרשה אני בדרך כלל מקפיד לעלעל בעלוני השבת, או גרוע מכך, לצאת לפטפט עם חבר'ה כמוני בחוץ…
כשנכנסתי הבוקר לבית הכנסת, הבחנתי שהמטבחון ריק כמעט לחלוטין. בית הכנסת היה מלא יחסית לשעה זו, וארשת רצינות ניכרה על פני כולם. "אה, שבת מברכים היום", הבליחה בראשי המחשבה. "שכחתי שאבא קם בהשכמה", תפסתי את עצמי. טוב, פתחתי את ספר התהלים, אולי זה יעזור שתהיה לי שנה קצת יותר מתוקה מהשנה שכמעט חלפה. גיליתי את עצמי בפרק נ"ג כשהחזן החל באמירת הקדיש. מזווית העין ראיתי את אבי שיחיה, מבליע חיוך קטן כשראה אותי שקוע באמירת תהילים. נו, זכיתי גם במצוות כיבוד הורים, קצת נחת מגיע לו ממני, לפעמים.
אחרי חזרת הש"ץ של שחרית, כבר הרגשתי שאין לי עוד סבלנות. החלטתי לצאת לבדוק את מזג האוויר ברחבת הכניסה לבית הכנסת.
כשהייתי עם חצי רגל בחוץ, שמעתי פתאום את הרב צועק: "מה, אתה מחזיר אבידה לגוי?! אתה משווה אותו אליך? אתה כמה רמות מעליו"!!!
נרעדתי. בדיוק לפני שבוע מצאתי בטיילת ארנק ובתוכו שכבו מגוהצים חמישים שטרות של מאתיים שקלים חדשים. מחיפוש במסמכים שצורפו לארנק הבנתי מיד שמדובר בארנק ששייך לאיזה אריתראי בעל אישור שהייה כפליט בארץ, והוא מתגורר בדרום תל אביב. חייגתי למספר הטלפון שהיה בתוך אחד המסמכים והוא היה ממש מופתע שניסיתי להשיג אותו ועוד יותר כשנפגשנו והחזרתי לו את הארנק.
חשבתי שעשיתי מצוה גדולה, קידוש ה'. אבל פתאום אני שומע שהרב צועק עלי… מה, הוא עם רוח הקודש?! לאחר דקת הקשבה נוספת, הבנתי שהוא בכלל הרחיב בדיבור על פסוק מהפרשה. כדרכו בקודש, הוא נהנה לחזור על הדברים בתוספת ביאור ופירוט, בהתלהבות רבה. זה דווקא דבר שבדרך כלל גורם לי לאבד קשב במהירות, אך הפעם זה היה בעזרי.
"וזהו שכתוב בתחילת הפרשה, 'לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה', סְפוֹת זה לְחַבֵּר, כך מסביר רש"י. יש חיבור של פרשות כמו נצבים-וילך, זה חיבור חיובי.
אבל חיבור בין יהודי לגוי?!" הרב עשה אתנחתא קלה בדבריו, "הגויים הם במשל השְׂבעים והרוויים שאינם צמאים ליוצרם, לעומתם עם ישראל הם הצמאים, המשתוקקים לקרבת אלוקים ולקיום מצוותיו. זה הפירוש 'סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה', חיבור בין היהודים לנכרים. לכן הקב"ה מבטיח עונשים כבדים למי שמחבר בין ישראל לעמים.
למרות הקושי להקשיב כשקולו של הרב עולה ויורד, התאמצתי להתרכז. הרב המשיך: "לכן ההלכה היא שיהודי שמצא אבידה של גוי, אסור לו להחזירה, כיון שבכך אתה מראה שהשבת אבידה אינה חשובה לך מצד מצוות ה', שהרי גם לגוי החזרת, אף שלא נצטווית על כך. מי ביקש זאת ממך"?!
הרב המשיך לדבר על אותם "יפי נפש" שטועים ומנסים לומר שאין הבדלים בין העמים, שצריך לגשר על הפערים, להתייחס לכולם כשווים כיון שכולנו בני אדם. "זה היפך מה שכתוב בתורתנו הקדושה תורת חיים"! ישנן מצוות שבהן אנחנו מחוייבים. לגזול מגוי – אסור! כן, אסור! ישנן עוד מצוות שנצטווינו לעשותם גם עם הגויים כמו מצוות צדקה, וישנם דברים אנושיים, כמו שראינו גדולי ישראל שהתייחסו בכבוד גם לפשוטי הגויים!
"אבל להשיב אבידה כשלא נצטווית על כך? חבל על הכסף, יכולת לתרום אותו לבית חב"ד, או שאר דברים מועילים"!
הייתי מבולבל מאד. האם יתכן שיכולתי ליטול את סכום הכסף המכובד הזה לעצמי? ההרגשה הנעלית שהייתה לי לפני שבוע, שעמדתי בניסיון, התחלפה בדכדוך. הרגשתי כל כך מטופש פתאום עם ה"השבת אבידה" שהתבררה כמיותרת.
אבי שיחי' ראה שאני נסער וניסה לדובב אותי. החלטתי לשתף אותו, והוא הבין מיד את ההקשר. "בוא נספר את זה לרב, אולי הוא ירגיע אותך".
"ירגיע אותי"? אני חושש שינזוף בי לָמה עשיתי את זה. אבל אני לא מסוגל להתנגד לְמה שאבא שלי אומר. בינתיים התחילו כבר את קריאת התורה, ואבי שקע בהאזנה מתוך החומש שלו.
לקראת סוף התפילה, אבא סימן לי בידו "עכשיו". כנראה הוא לא רוצה לחכות עד שישתרך תור ארוך כמו בכל שבת. ניגשנו לרב, וסיפרתי לו בקצרה את השתלשלות האירועים.
למרבה ההפתעה, הרב דווקא חייך למשמע הדברים, הביט בי בחיבה, ואמר בנעימות: "נו, במקרה שלך יש עניין של קידוש ה'"! לא הבנתי. זה ממש ההיפך ממה שהרב אמר בדרשה!
הרב המשיך בקול רגוע, "בשלחן ערוך באמת נפסק שאסור להחזיר אבידה לגוי, אך כאשר ההחזרה תגרום לקידוש ה' – יש בהחלט מצווה להחזיר אבדה לגוי. אני בטוח שהגוי התפעל מהעובדה שהחזרת לו את הכסף, לא כן"?! הנהנתי בראשי להסכמה.
"המהרש"ל כותב שאם היהודי החזיר כדי לקבל מחמאות מהגוי – יתכן שיש בזה עדיין שמץ איסור".
"אם אתה ממש רוצה להדר להדר במצוות קידוש ה', אני מציע לך שתנסה לחשוב איך לפרסם את הסיפור הזה באופן ששמו של השי"ת והדרכות התורה אשר 'דרכיה דרכי נועם' יגיעו לאוזניים נוספות. שבת שלום" סיים הרב ולחץ את ידי.
בדרך לביתנו לסעודת השבת המוח שלי כבר 'בישל' כמה רעיונות. במוצאי שבת, מיד אחרי הבדלה, חייגתי אל השדרן ר' אורי רווח ושיתפתי אותו בתוכניתי. שמחתי שהוא קיבל את רעיוני ובמוצאי שבת הבאה, במסגרת תוכנית 'מלווה מלכה' העלו אותי ואת את האריתראי למפגש טלפוני, תוך שהוא מספר בהתרגשות את ההפתעה שחווה כשקיבל ממני את שיחת הטלפון.
"תמיד ידעתי שהיהודים הם עם נפלא כשאני חש את זה על בשרי, It's really amazing", סיים האריתראי.
אין לי ספק שכעת שמו של הקדוש ברוך הוא התגדל עוד בעולם.
[נ.ב. מעשה שהיה]
מקורות:
דברים כט, יח. סנהדרין עו, ב. חו"מ סי' רסו א. ים של שלמה בבא קמא פ"י סי' כ
[עריכה: ש. מלומד]
