קול ניפוץ הצלחת נשמע, ולאחריו הדהדו קריאות "מזל טוב! מזל טוב!" נרגשות. "בשעה טובה ומוצלחת. בנין עדי עד", זכינו שבננו הבכור השתדך תודה לה' עם נערה צעירה, כלילת המעלות.
אחרי שמחת התנאים וההתרגשות הראשונית, התפנינו להתעסק בחלקים הטכניים לחתונה. אומרים שלְחַתֵּן בן זה יותר קל מלסדר את החתונה מצד הכלה. אין צורך בסט בגדים לשבת ולחול, שמלת כלה, מלתחה חדשה וגם פאה בהתאמה אישית… אצל הגברים כולם דומים. כל מערכות הבגדים הם בסך הכל 'העתק-הדבק' פשוט… הסירטוק והטלית הם ביגוד ייחודי וחדש. 'גם גארטל' –הזכיר לי בעלי. 'על מה יִתָלוּ הנכדים שלנו כשאבא שלהם יחזור מבית הכנסת'? אני צוחקת. ב"ה גם מצאנו מדריך חתנים מומלץ, והרגשנו, שלמרות שזו פעם ראשונה שאנו מחתנים, אנחנו מאורגנים היטב.
העניין שכן תפס זמן ולא חשבנו עליו מספיק מראש, הוא מציאת דירה עבור הזוג המתעתד להינשא.
היות שמקובל בדרך-כלל, שהזוג הטרי גרים בסמיכות למשפחת הכלה, לפחות בתקופה הראשונה, משפחת הכלה כבר ביררו במקום מגוריהם, בית שמש, אודות דירה שתתאים לצורכי הזוג. היות שהכלה כבר עובדת בצורה מסודרת, והבן שלנו מתכנן ללמוד בכולל בשנה הראשונה, ביקשתי שיחפשו דירה קצת יותר גדולה מ'יחידות-הדיור' הרווחות כיום. "בשביל מה להיטלטל לאחר שנה-שנתיים, לדירה יותר גדולה, בתקוה שיהיה כבר תינוק עד אז, אם אפשר מראש למצוא דירה יותר מרווחת, ולהישאר בה יותר זמן"? שאלתי את המחותנים, שלשמחתי הסכימו איתי. להם זו אמנם הפעם השלישית שהם משיאים ילד, אך לא חייבים להיצמד דווקא למה שעשינו עד עכשיו.
אחרי חיפושים במקומונים ובלוחות המודעות, החלטנו לפנות למתווך. "כדאי לשלם עוד כמה שקלים כדי להגיע לדירה מהוגנת". המחותנים קצת עיקמו את האף. אולי לא תכננו להוציא עוד סכום כזה בכל ההוצאות הגדולות של ערב חתונה, אך משעבר הזמן ולא נמצאה דירה העונה על הדרישות, גם הכלה הצטרפה לתחנונים, והוריה פנו למתווך שנחשב אמין בתחום.
בסיעתא דשמיא, לאחר יומיים בלבד, חזר אלינו המתווך עם הצעה שנשמעה מאד מפתה. "דירה 'חדשה מהניילונים'. 3 חדרים, 3 כיווני אוויר, מרפסת סוכה, באיזור הקהילה שלכם". "כמה הם רוצים"? שאלנו בחשש. "4000 ₪ בלבד". "מה"? כמעט שמטתי את המכשיר מידי. "כיצד זה יתכן"? באיזור הזה, דירה כמו שאתה מספר עליה יכולה להגיע גם ל5000"! "בטוח הם מסתירים משהו" הוסיף בעלי…
"האמת היא", נדרכנו למשמע קולו של המתווך, "שחסר לדירה טופס 4". "אויש, נו באמת, אז איך הם מציעים אותה להשכרה בכלל"? "בלי טופס 4 אין חשמל ועוד כמה דברים בסיסיים" הזכיר בעלי. "אבל רגע, תני לו לדבר".
"אכן", הסכים המתווך, והתכוננו לסיוג שכנראה ימשיך בדבריו: "לפי הפרוטוקול, רק כשהופק טופס 4 ניתן להתגורר בנכס. בדירה שלנו, שנבנתה בפרויקט החדש, טרם חוברו תשתיות החשמל". "נו באמת הגזמת, אתה חושב שהזוג רוצה לחיות בלי חשמל? אמנם יש לבן שלי חבר שהלך במסירות נפש לגבעות וחי שם כמעט בלי חשמל, ומים זורמים כמעט יש מאין. אבל הבן שלי?! רחוק מאד מהסגנון הזה" נבהלתי. "שבבית שמש ישכירו לנו כזו דירה? עד כדי כך מצוקת הדיור גדולה?" "אוי באמת נסחפת. תחכי בסבלנות להסבר".
"בעל הדירה סיכם עם שכן מבניין קרוב כי הוא ימשוך כבל חשמל לטובת הדירה אותה הוא משכיר, כך שעקרונית לא יחסר לכם, או יותר נכון לבן ולכלה שלכם שום חשמל, והם יוכלו להשתמש ככל העולה על רוחם. "לא כולל הפסקות חשמל כמובן", היה חייב בעלי להעיר בציניות. "טוב אבל באמת חוץ מזה שההסדר הזה איננו רשמי, אין שום בעיות".
"אם ככה", נשמתי לרווחה "נשמע לי באמת הגיוני והוגן". "נשאר לחכות לחוות דעת המחותנים אודות הרעיון ואודות הדירה עצמה" אמר בעלי.
לשמחתנו נראה היה כי מכאן הכל החל לרוץ. הכלה התלהבה מהדירה, המחותנים הסכימו לחתום על החוזה, למרות הידיעה כי חיבור החשמל הינו פיראטי, והמשכנו בשגרה ובהכנות במלוא המרץ.
הכל היה נראה טוב ויפה. כשבועיים לפני החתונה מתקשר לבעלי המחותן בבהילות: "תשמע, המשכיר של הדירה הודיע לי בפתאומיות שהחוזה מבוטל". "מה זאת אומרת החוזה מבוטל"? שמעתי את בעלי נדהם. בעלי הפעיל מצב 'רמקול'. "המשכיר מצא לו זמן להסתכסך עם בעל החשמל, והבן אדם פשוט ניתק אותו. לא רק זה, הוא גם איים על בעל הדירה המשכיר 'שלנו', שאם הוא יחבר את הדירה למקור חשמל אחר – הוא ילשין עליו לרשויות". "בקיצור הוא הסתבך ממש, וגם אנחנו הסתבכנו. מה עושים עכשיו"? בעלי פכר ידיים.
לא הייתה לנו ברירה, ונאלצנו לבטל את החוזה בהסכמת כל הצדדים.
עם כל הצער שבדבר, לא יכולנו לשבת בחיבוק ידיים, והזדרזנו לצאת שוב במסע החיפושים. הבנו שיתכן שנדרש להתפשר, אבל העיקר שתהיה לזוג הצעיר קורת גג לשהות בה בתקופה הראשונה המשמעותית כל כך.
פנינו שוב לאותו מתווך שמצא לנו את הדירה שהתבטלה. לקחו לו כמה שניות להבין מה אנחנו רוצים. והוא נענה לאתגר.
תוך כמה שעות הוא הציג בפנינו 3 דירות. אחת פסלנו על הסף ומבין השתיים האחרות הצלחנו בס"ד לסגור. תודה לה'. מה רבה הייתה הפתעתנו, כשהמתווך ביקש דמי תיווך כפולים. במקום 4500 כמקובל עבור חודש שכירות, הוא ביקש 8500! לתמיהתנו הוא ענה, שטרם שילמנו את 4000 השקלים מהתיווך הראשון אותו הוא עשה עבורנו בהצלחה. "לזה אתה קורא הצלחה? לדירה שעוד לפני שנכנסנו אליה כבר התבטל החוזה"? מה נעשה בפועל אחרי חתימת החוזה זה כבר לא ענייני. אני מבחינתי סגרתי בשבילכם דירה מצוינת"!
הרגשנו שמשהו פה לא הוגן. מצד אחד, הבנו את המתווך, שהוא את עבודתו עשה ואין זה עניינו מה קרה לאחר חתימת החוזה. מצד שני, עמד המשכיר, שמבחינתנו הפר את האמון שנתנו בו עם חתימת החוזה! למתווך כבר שילמנו, כדי לא לעכב את חתימת החוזה החדש, ומיד לאחר חתימת החוזה על הדירה החדשה, החלטנו לפנות למשכיר הראשון.
המשכיר גיחך למשמע הטענה. "הלכתם רחוק! אני הייתי ישר איתכם. החזרתי לכם מיד את הצ'קים שכבר הפקדתם בידי. ובכלל הנזק הוא בגרמא! וחוץ מזה, שכשחתמתם אתם ידעתם שהדירה בעייתית מבחינת החשמל". "בטח שידענו", נזכרתי שוב בחבר של בני מהגבעות, "אבל חתמנו על דעת שגם אם אמנם חיבור החשמל פיראטי, בכל אופן תהיה אספקת חשמל סדירה! חשמל זה תנאי בסיסי למחיה!"
טוב אתה מנסה להתפלפל איתי" כעס המשכיר על בעלי, "אז גם אני אענה לך בצורה למדנית, הרי לא חייבתי אותך על זמן בו לא היית בדירה. ולגבי דמי-התיווך, לעניות דעתי, מדובר בכלל בגרמא, שהרי לא הזקתי לך באופן ישיר, ואם כך אני פטור מלשלם את דמי התיווך המיותרים שלך".
ראיתי את בעלי מתרגז, אך הוא נשם עמוק והסביר: "אם אתה מתחיל להכנס כבר לסברות למדניות, אני סבור כי מדובר ב'לֵך ואני אבוא אחריך', אתה מבין?"
"לא ממש, בעצם ממש לא! אני לא ביקשתי ממך לבוא אחריי לשום מקום" השיב המשכיר.
"אסביר לך, בשולחן ערוך נפסק שאדם שקבע פגישה לדין תורה אצל רב, בפועל אחד הצדדים לא הופיע לדיון מבלי להודיע לצד השני על כך. לצד שהגיע לדיון לחינם התבזבז יום עבודה והוא תובע זאת מהצד שהבריז. על פי הלכה חייב הלה לשלם על נזק זה אף שמדובר ב'גרמא', כיון שזה נזק ישיר, כביכול הוא קיבל על עצמו לשלם מה שייגרם לצד השני בעקבות אי-עמידתו בהסכם, אף שאין זה נזק ישיר.
"לדעתי כך גם בסיפור שלנו, אתה ידעת שהגענו אליך רק באמצעות המתווך – שהרי פרסמת את הדירה אצל המתווך בלבד – וכשהחלטת לריב עם השכן שלך, הזקת לנו בצורה כמעט-ישירה".
"הלוו…." השקט שמאחורי הקו גרם לי לחשוב שהמשכיר כבר לא איתי, "אני שומע כל מילה" השיב המשכיר, "אני חושב שהצד איתך, וגם אם על פי הלכה אולי יש מקום לדון אם הצדק איתך, אבל הרגש שלי לגמרי מסכים איתך. הייתי צריך לחשוב על כך לפני שרבתי עם השכן. יודע מה, אני מוכן לספוג 3,000 מתוך ה-4,000 של דמי התיווך, האם זה מקובל עליך?".
האמת, ממש הופתעתי לא ציפיתי לסגנון כזה של הסכמה מבלי לוודא שאכן כך דורשת ההלכה במאה אחוז. הסכמתי.
אחרי החתונה, שאלתי רב ואמר לי שאכן על פי ההלכה יש מקום להתפשר במקרה כזה. שמחתי שהגענו לבד להחלטת הפשרה.
מקורות: שו"ע חו"מ סי' יד ס"ה ברמ"א. נתיבות המשפט סימן ר, ביאורים ס"ק יג. שו"ת דברי מלכיאל ח"ג סי' קנט
[עריכה: ש. מלומד ©️]
נ.ב. שמות האנשים והמקומות בדויים
