חכמה וסכלות – אור וחושך

תמליל אוטומטי מהשיעור (יתכנו טעויות):

אנחנו בפרק ב פסוק יג. וראיתי אני שיש יתרון לחוכמה מן הסכלות, כיתרון האור הבא מן החושך. אנחנו שומעים כאן בפסוק שתי בחינות של השוואה, חוכמה וסכלות מצד אחד ואור וחושך כמשל נוסף, זאת אומרת, הוא רוצה לבטא שני ניגודים, אז יש לי את החוכמה ויש לי את הסכלות. זה ניגוד אחד והוא משווה אותם לאור והחושך. אז אנחנו בחצי הראשון של השיעור נתייחס לניגוד הראשון, יתרון החוכמה מן הסכלות, ובחצי השני על האור ועל החושך. אז מה זה? אנחנו מאמינים ויודעים ששלמה היה חכם מכל אדם, בטח חכם יותר מאיתנו. והוא אומר דבר כזה שגם ילד גם תינוק, או גם אדם טיפש לגמרי יכול להגיד. תודה רבה, ראית שיש יתרון לחוכמה על הטיפשות. על הסכלות. מה, מה? מה אתה רוצה להביע בזה? בגלל השאלה הפשוטה הזו. החסידות מגיעה למסקנה שהוא לא מתכוון לסכלות רגילה בלשון השגורה שלנו, הוא מתכוון לסכלות ברמה גבוהה.
לאיזה סכלות הוא מתכוון. לאיזה חוכמה הוא מתכוון? זה תלוי אחד בשני. החסידות מפרשת החוכמה היא. החוכמה שעליה אנחנו מדברים זה חוכמת התורה. השכלות שעליה מדבר שלמה הוא מדבר על כל החוכמות האחרות חוץ מחוכמת התורה. והוא לא לחינם קורא לה סכלות. לא בגלל שזה טיפשות, כי על טיפשות לא צריך בכלל לדבר. זה חוכמה, וזה חוכמה עמוקה רק שיש איזה יתרון לחוכמת התורה ביחס לחוכמות החיצוניות. אם אני בא ואומר ראיתי שיש יתרון, זה כאילו הייתי צריך הרבה להתבונן. תפסתי את הראש בשתי ידיים והתבוננתי עד שמצאתי שיש איזה שהוא יתרון לדבר. ב על דבר 1000, אז זאת אומרת שזה לא בא לך בקלות. גם אחרי שאתה התבוננת אתה מצאת רק מה יתרון יתרון, זה איזשהו איזושהי מעלה, אבל לא שהדבר בעצם הוא רחוק. כ רחוק מזרח ממערב. אז לכן באמת מתקבל הביוב שלא מדברים כאן? על טיפשות ביחס לחוכמה, אלא מדברים כאן על שתי סוגי חוכמות. אלא שלחוכמה אחת יש יתרון על החוכמה השנייה במשהו שאליו אנחנו נתעכב עכשיו.
וביחס ליתרון הזה, הפסוק קורא לחוכמה הפחותה שאין לה את היתרון שכלות אבל לא שבעצם היא ברמה של שכלות מוחלטת. עכשיו אנחנו קצת נתבונן. בשתי הדימויים הללו, חכמה ושכלות בהתאם, להקדמה הזו שנתנו. ותורת החסידות מפרשים חכמה בנוטריון כוח. מה, חוכמה זה כוח? מה? המשמעות של כוח מה? מה זה מלשון, ממהות? אז לכל אדם יש את המהות הפנימית שלו לחוכמה. שעוד מעט נראה שהוא טוען שזה חוכמת התורה לחוכמת התורה יש כוח לעזור לאדם להגיע למהות שלו איך שאומרים את זה. היום אני מחפש את עצמי, החיפוש עצמי זה חיפוש, המהות שלי ולתורה יש כוח לעזור לאדם לגלות את המהות שלו. אז בהקדמה, מה היא המהות של כולנו? לפני שאנחנו מגיעים לאינדיבידואל קודם כל בכלל, מהי המהות של כל אחד ואחד? כתוב שם ברא את האדם בצלם ודמות שלו של אלוקים. זאת אומרת, זה כאילו הדי אן איי של האדם, הדי אן איי של האדם זה הקדוש ברוך הוא.
אז אבל אנחנו מסתכלים על עצמנו, אנחנו לא רואים אלוקים. אנחנו רואים בן אדם מוגבל עם כל מה שזה, כולל כל חלק. של דבר כולל בתוכו את התכונות שיש גם בדבר המהותי. למשל, אם יש לי מילון על השולחן אני לוקח אפילו חתיכה קטנה של מילון. יש לו את כל המרכיבים שיש במילון. זאת אומרת שיקחו אותו למעבדה וירצו לפרק אותו מבחינה מבחינה כן אז אז לא יצטרכו לקחת. וילון גדול ב. בחלק הכי קטן יש את הכל. הרעיון הזה הוא נכון לא רק בדברים פיזיים, גם בדברים רוחניים. אז כשהתורה בספר בראשית אומרת שהקדוש ברוך הוא עשה את האדם בצלם ודמות תבניתו. ואדם יש אלוקים. האלוקים הוא אינסופי ואנחנו לא מכירים בעצמינו מה שהוא אינסופי. אנחנו מרגישים לגמרי גבוליים. על סימן שיש אצלנו איזשהו ניתוק בין המהות הפנימית הכי עמוקה שלנו, שהיא היסוד האלוקי האינסופי שבו התחיל איתנו. הקדוש ברוך הוא את הבריאה את היצירה. לבין הזמן שקרה אחר כך ששמה צריך לומר מבחינה פילוסופית שמה נעשו כל מיני בלשון של החסידות, העלמות והסרים, שגורמים לנו לא לראות את הדבר כמו שהוא.
והמהות. אנחנו אלוקיים. זאת אומרת, אנחנו חלק מהקדוש ברוך הוא, שיתלבש בבשר וגידים בעצמות, והוא בעצם היה צריך הרבה יותר להיות הכוח האלוקי. הנקודה האלוקית הייתה צריכה לבוא לידי מימוש וביטוי בנפש יותר, וזה שאתה לא רואה את זה זה מכיוון שיש איזה שהוא שכבה שמכסה את זה. עכשיו, מה זה החוכמה לפי המשמעות הזאתי. החוכמה היא חוכמת התורה והיא עוזרת לאדם לגלות את אותה שכבה שהיא. שמעלימה ומסתירה על המה על המהות הפנימית שלו מה זה בגימטריה אדם 45, וגם אדם זה 1000 ד זה 5 מם. זה 40. זה גם כן. מה? האדם והעז אותו דבר. מהות האדם היא המה שבויה הצלמות תבניתו ומה שעוזר להגיע לזה זו התורה. למה? גם אנחנו וגם התורה שתינו ירדנו כאן לעולם הזה. הנה התורה לפנינו, והנה אנחנו נמצאים כאן ושתינו מרחשים פה על פני האדמה. ובכל זאת, יקיים הבדל. מבחינה קבלית אנחנו ירדנו לכאן עם הרבה הרבה תחנות באמצע והרבה הרבה התלבשויות בכל מיני לבושים שבסופו של דבר גורמים לנו להרגיש מאוד מאוד גדולים ושמינים. ומנותקים. מהנקודת יסוד שלנו, ואילו התורה ירדה כאן כמו שאומר אדמור הזקן בתניה. היא ירדה כאן מלמעלה עד למטה, ללא שום הבדל כמו שהיא הייתה שם, גם פה היא באותה רמה באותה בחינה באותה קדושה וזה ההבדל. כשאומרים למשל.
האדם הוא חלק הלוקם נמל ממש, אנחנו מאמינים בזה. אנחנו נכנסים לשירותים. ספר תורה לא נכניס לשירותים. אז רגע אז אם זה ספר תורה הוא קדוש, כי הוא של אלוקים? הוא מסמל את הקדושה האדם. הוא גם כן אלוקים. הוא גם כן מסמל את הקדושה. אז איך אתה מכניס אותו למקום הטומאה, אז תגיד אין ברירה. זה תשובה טכנית. התשובה הרעיונית זה שיש הבדל ספר התורה מבחינה קדושתית שלו, הוא נמצא פה למטה כמו שהוא למעלה. אז לכן הקדושה המהירה ברמה כזאת של אל, תכניס אותו למקום לא מכובד. ואילו אנחנו אומנם אנחנו גם כן חלק לא כאן מעל ממש. אבל החלק הזה התגלגל בהרבה הרבה גלגולים עד שהוא קיבל בפרצוף אחר וויאציה אחרת ואין לו את הנקיות והקדושתיות המהירה ולכן אפשר להיכנס גם למקום אטומה וזה לא איזה שהוא פגיעה בקדושת בקדושת הנשמה. אלוקית שיש בתוכנו. ובכל זאת, בשביל מה השם נתן לנו את התורה? הוא נתן את התורה ככלי עזר שאנחנו נוכל ללמוד אותה וכאשר אנחנו לומדים אותה אנחנו בעצם משחררים ומנקים את הראש, ונותנים לעצמנו וכתוצאה שמנקים הם מנקים את הראש. גם מנקים את הלב, זה התנקזות של כל השלילה והלוט וזה עוזר לנו כשאנחנו צריכים לבוא לידי החלטה. נכונה, זה עוזר לנו לכוון יותר אל האמת. הרבה פעמים מסופר סיפורים קדמוניים על תלמידי חכמים, בוא. ונשאלו איזה שהיא שאלה והם הרגישו שהם עכשיו קצת מבולבלים. והתשובה לשאלה שלהם הם לא מסוגלים לתת תשובה לשאלה אז הם פתחו ספר, למדו קצת, ואחר כך קיבלו את ההשראה לענות. הרעיון זה שהתורה גורמת לנו שוב חיבור למהות הפנימית שלנו שהיא אלוקינו.
מעולה, גבוהה. ברגע שאנחנו חוזרים כמו שאומרים לעצמנו, אז קל לנו להנפיק תשובות נכונות. קל לנו להגיע לבחינות האמיתיות שלנו הפנימיות של הנפש, אז זה. המושג חוכמת התורה יתרון החוכמה. כי החוכמה של התורה היא לבד רק אותה עשה אלוקים עם התכונה הזו שמסוגלת לחשוף מצפונים לחשוף שכבות. רק לי יש את הכוח הזה. כלומר לא מתכוונים לומר שחוכמת המתמטיקה והיסטוריה והגיאוגרפיה, וכל החוכמות. הטבע הם לא חוכמות, הם חוכמות. אלא שהנקודה הזו לא קיימת בהם הנקודה הזו, שהיא יכולת חשיפה של שכבות פנויות נפשיות לגלות את ההלם לגלות את המהות זה אין בחוכמות אחרות. הפוך ברומות אחרות, כיוון שהם בעצם מנותקות מהאדם מהנפש הפנימית שלו, מהותו לא משכלו ממהותו, מהותו הנפשית. אז כאשר האדם מכניס אותם אל קרבו, זה דומה כאילו שמו עליו שכבה נוספת ככל שהוא מוסיף ידע, נוספה לו אות שכבה. אז כשנעשה שכבה, נעשית עוד שכבה, נעשית עוד שכבה, שכבה, שכבה. אז איך קוראים לזה? שהאדם הפך להיות מנופח? שמן במובן הנפשי. לזה קוראים בעל גאווה, אז הוא אומר את החסידות בצורה הכי ברורה שככל שהאדם לומד יותר בכלל תדעו, שככל שהאדם מרגיש את עצמו חכם יותר ויותר בעל גאווה, זה אחד. זה אחד תלוי בשני, את רואה את החסידות טוענת שככל שהאדם לומד יותר, אז הוא מרגיש ביחס לאנשים שסביבו שלא למדו מרגיש את ההתנשאות ומורעם ואז הם יותר ויותר מנפח את עצמו. אלא אם כן.
מדובר על חכמת התורה, זאת אומרת מה עושה לו? חכמת התורה היא בסך הכול מגלה את המהות שלו, ככל שהוא לומד אותה יותר אז לכאורה הוא הוסיף ידע מצד אחד, אבל זה מין ידע כזה שרק מחזיר אותך לנקודת המוצא שלך. העין שלך. האלוקית שטמונה בך מגלה אותה יותר, ומעלה אותה יותר על פני השטח עכשיו נקודת העין, האלוקית שלך היא לגמרי לא ישותית, כי זה הקדוש ברוך הוא מבחינת הביטול הכי גדול. מבחינת האינסוף הכי גדול הוא לא אין לו ישות. אז כיוון שאצלו הם ישות, כאשר אני מגלה את בחינתו בתוכי אז גם אצלי אין ישות. אז, ככל שהאדם לומד תורה ואני מדגיש עכשיו מילה נוספת שלא אמרתי קודם, לומד תורה לשמה לומד תורה כמו שצריך ללמוד את התורה. אז התורה לא אמורה לנפח אותו, ולא רק שהיא לא אמורה לנפח אותו, היא גם לא אמורה לגרום לו להיות הפוך אם היא אמורה לגרום לגרום לו להיות יותר ויותר. קטן בעיני עצמו, לא רק ביחס של. בינו לבין המקום, אלא גם שעליו הוא לומד ואת תורתו הוא עוסק אלא גם בינו וב בן הזולת. ולכן אתה יכול לראות אנשים גדולים, גדולים, גדולים, גדולים, גדולים באמת, שלפי כל קנה מידה הם היו צריכים להיות מי יודע מה מבחינת הספר? השנים שלמדו, מספר הספרים שהם חיברו וכדומה, אז הרבה יותר מפרופסור, והרבה יותר מדקאנו, אני לא יודע איך שתקראו לזה. ברמה המדעית ממציאים לא נורמלים, אבל הם עסקו רק בחוכמת התורה, והם עומדים בשוק עם סלים וכאילו וגם. וגם כן, לא חושבים לרגע שמישהו צריך לפנות להם את התור. זאת אומרת, מבחינת הנפש שהם. לא עושים שום משחק, זה פשוט ככה זה. זה דברים שרואים אותם בפועל. אז הנקודה הזו טוענתיך?
החסידות היא קיימת בחוכמת התורה. זאת אומרת חוכמת התורה, יש לה את הכוח לעשות את זה חזק מאוד לנפש האדם יותר מאשר חוכמה אחרת. ועל זה הוא בגלל זה יש ל יתרון. זה היתרון שיש לה. לא מדובר פה על יתרון ברובד השכלי, אלא ברובד הפעולתי. מה עושה החוכמה הזאת לנפש? החוכמה הזו יכולה לנפח אותך. החוכמה הזו לא אמורה לנפח, אלא אמורה רק לעשות אותך עין יותר. היא מחזירה אותך כאילו לשורש. הבן האדם לחברו, בן האדם. לחברו זה משהו אחד. ובין האדם עם עצמו זה משהו אחר. כלומר, אדם שלומד, למשל משפטים, אז הוא באמת יודע. אני לא יודע כלום. תראה איזה שופט ככה, הרבה שנים הוא למד, הוא יודע, הוא שולף מיד. אני לא יודע כלום. הוא מרגיש, אני לא יודע כלום, אבל כשהוא יוצא עכשיו ל איך אומרים לאמא שבשדות? אז איך? זה זה כאילו מי יודע מי אתה. זאת אם אתה נותן לה את התחושה לאלה שנמוכים ממך, בין האדם לחברו כאילו אתה מאוד מאוד מאוד גדול, אף על פי שאתה בתוך עצמך יודע כיוון שלמדת. אתה יודע שיש עוד הרבה מאוד מה להחכים כאן שאתה לא משיג את זה בצורה מלאה.
אבל כשאתה נפגש ונתקל עם אנשים שלא יודעים, אז אתה נהנה להפגין את המיוחד שבך ואת הכוח שיש לך חומת התורה. לא ככה, ואיפה זה בא לידי ביטוי סתם ככה ביטוי מעשי מאוד מאוד, מאוד גדול. אדם למד ובעורך דין, למד מינימום 4 שנים, ואחר כך התקדם. וזה וזה עכשיו. אתה רוצה שהוא יתן קצת מה שנקרא, יתרום לחברה תן איזשהו קורס מזורז. איך בדיוק תהליך כזה בנושא משפטי זה בנושא משפטי אחר? איך מעבירים את זה וזה אז הוא אומר לך תראה שעה שלי זה 500 600 700, אני לא יודע, יש לו את התעריפים שלו אז. מישהו שלמד פי 3 או פי 5 ממנו תורה בשנים. בכמות וזה אומר לו בוא תלמד פה מעולה. משלמים לו, לא משלמים לו כן משלמים לו, הוא לא מונח בזה. לא זה לא לא בזה. הוא מונח ובטח לא במחירים האלה. אז מה זה? בגלל שמעריכים את זה- זה לא בגלל שמעריכים את זה- אלא בגלל שמישהו עוסק בזה מתנפח באיזה שהוא מקום ביחס לאלה שצריכים אותו ומי שעוסק בזה. זה עורך דין, פעם הוא נתן לי 45 דקות. ואני רוצה להגיד לכם לפני שאני הגעתי אליו. אני עברתי על על הנושא שהייתי צריך לדון איתו. עברתי על כמה זה היה אמנת האג ישיר, אז יש כמה אמנות, אבל האמנה הזאתי זה חוק ילדים חטופים. וזה היה סיפור מסוים שהייתי צריך לפתור אותו.
והיה בו כמה בעיות. סמוכות כי כי זה קשור לשתי מדינות ולכל מדינה עם החוקים שלה וכולי. אז אני יודע ספרים, לא? זה למדתי את החומר המשפטי שיש על זה, ואחרי שלמדתי אותו הרגשתי שיש כמה סתירות שאני לא מצליח לתווך אותם. אני, אם אני הולך עם הסעיף הזה, הוא נכון. אז איך יכול להתממש הסעיף הזה ואם זה נכון? בקיצור, הלכתי לעו ד לעורך דין שטען שטען שהוא. אומרת שטענו עליו שהוא הכי מומחה בתחום. ואז בשביל 45 דקות זה סיפור לפני. למעלה מעשר שנים הוא רצה 400, 50 ש"ח. ישבתי אצלו והרצאתי בפניו את השאלות שלי. הוא לא ידע לענות על אף שאלה. אני אומר לכם בכנות על אף שאלה. הוא לא ידע לאן אני הגעתי כל כך מוכן. ואני אפילו שמתי מכשיר הקלטה שם הוא ידבר כל כך מהר וכל כך עמוק שאני לא אצליח להשיג את את עומק מחשבתו וחוכמתו. הוא התחיל לענות לי תשובות פשוטות ואני מיד עניתי לו, זה בסדר, ראיתי את זה כבר פה בחוברת. זה חוברת בקיצור. התברר לי שאני באמנה אג, בקיא יותר ממנו. רק הסתירות שרציתי מבחינה מעשית לדעת איך בבית משפט על כל דבר אומר אני לא יודע, זה תלוי. אני לא יודע. יכול להיות. אולי זה תלוי בשופט. תלוי בשופט. גם אני יודע. בקיצור, אין תשובה, יש חורים שמחליטים אותם בהתאם לס, מה שנראה לשופט. איך הוא קם בבוקר או איך אני לא יודע עוד מה שהוא לוקח בחשבון. אז בסדר, יש לי יש גם רמה כזאת לפעמים, אבל אבל להגיד, לא יודע ובסוף לקחת צק זה זה מומחיות. אז אז זה ההבדל בין בין שאנחנו מדברים ובאמת עוד דבר פלא פלאות שגם נתקל איתו יום יום ואני רוצה להביא אותו לעלות אותו לשולחן. ישנם אנשים באוכלוסיה ששייכים למושכלות יש אם הם, למשל, היו לא יהודים. אז הם היו עוסקים, אני יודע או בנושאים דתיים ודתות אחרות, או בנושאים פילוסופיים, או באוניברסיטה וכולי. אתה רואה עליהם שבכל מקום איפה שהם היו נמצאים איפה שהם היו נולדים. הם היו טבעית, נמשכים ללימודים. יש כאלה אנשים. יש כאלה אנשים שאין להם שום שייכות ללימודים. אם אנשים מעשיים או בגלל אמנת המשקל שלהם.
באיזה סיבה שלא תהיה? ואני אומר שוב, ראיתי המון כאלה שבמשך. הייתי אומר חצי מהחיים שלהם אדם חי אם שנותן לו באים 70 שנה. כן, זה במצב המינימלי, אנחנו מאמינים ביותר. אבל. הם עברו את השלושים וחמש, ואז הם גילו את התורה. הבן אדם עד גיל 35 מעי לא עשיתי לו בגרות, לא למדתי כלום. אין לי שום תעודה, שום קורס, מה עשית? עבדתי בבסטה, לא יודע, עשה מה שנקרא כסף קל, ומאז שהוא גילה את התורה הוא לומד אותה. אתה מדבר איתו על מה שהוא לומד אתה עמום. כמה שנים אתה לומד אותה. יש שנתיים. בכזה ידע וכזה, בהירות אתה כל כך הרבה שעות יושב. זה סותר לחלוטין את כל מה שהוא עשה עד היום. הוא לא היה מסוגל לשבת שעה במקום אחד. ויכולת השכל שלו הוא לא היה קורא טקסט, לא היה מסוגל לקרוא טקסט ולחזור על משהו. הוא לומד, הוא קורא טקסטים שלמים ולומד. ולא רק זה. יש כאלה אפילו שעוברים בחינות, שבכל קריטריון הן בחינות קשות של המון המון חומר והמון ידע. הצלבות והמון עומק והוא עובר אותם ואחד אחרי השני. מה קרה? אני לא בסכל, אני לא מבין את זה. אני יכול להבין את זה בהתאם למה שאנחנו מדברים עכשיו. התורה שייכת לכל אחד, בעצם התורה זה לא עוד חוכמה שאתה מוסיף שאם יש לך את הכישרון ללמוד תלמד אין לך את הכישרון. לא תלמד, אתה רואה, שייכת לך כיהודי, בעצם. בדי אן איי זה הרבה מעבר למנת המשקל שלך, זה משהו שקשור לנשמתיות שלך. אז יש בן אדם שכשהוא היה צריך ללמוד איזשהי חוכמה אחרת, זה לא נדבק לו. הוא עשה לך שלו, לא קולט את זה אבל.
פותח דברי תורה. אז פתאום מודאג במים פתאום השכל שלו גם נפתח. יש פסוק שאומר התורה מחכימה. פתי יש פתי לכל דבר, יש אדם טיפש, וכשהוא לומד תורה הוא נעשה חכם. למה הוא נעשה חכם? אין נושא חיל, אבל התורה מחדירה לו שכל דרך הנשמה כי התורה שייכת לנשמה שלו אז היא נדבקת לא חזק מאוד אז דרך הנשמה הוא פתאום מתחיל להבין. הדברים האלה רואים אותם. מי מי שעוסק רואה אותם? בפועל, ממש זה זה. עומק של מה שאומר שלמות שהוא רואה יתרון לחוכמה מן השכלות. הוא לא מדבר על טיפשות, הוא מדבר על חוכמות עמוקות ביותר בחוכמות החיצוניות, אלא של התורה יש איזשהו יתרון שאם חודרת לנשמה של האדם יותר מכיוון שהיא חודרת לו יותר. היא מסוגלת להשפיע על השכל שלו יותר. היא גם מסוגלת לגרום לו את הביטול וגם לגלות את האני שלו את הדבר המוות. ושבוע עליתי בבית סוהר אשל, אני מגיע לשם כדי להגיד שיעור לאסירים. במרחב של בית הכלא אומר שהשיקום התורני או השיקום הכי טוב שישנו שזה כולם מודים בזה. לכן, השערים של הכלא פתוחים לשיעורים להרצאות לזה ואף אחד לא. אף אחד לא פוצה פרו מצפצף, התלווה אלא אדם. שלרוב לרוב או. איך אומרים? חוסר הסדר שלו? הוא היה בלי תעודת זהות. הוא גם היה בלי רישיון נהיגה.
אני לא ידעתי את זה, הוא לקח אותי ברכב, לא היה לו כלום עליו. ונתנו לו להיכנס. מי שיודע את המשמר שיהיה שם ועד כמה זה אתה צריך להגיש אותה זהות ולא נותנים וזה טוב טוב. יאללה, תיכנס. גם לתחילו פה משחררים כאילו את הכל, כי יהודים שההשפעה על האסירים היא הרבה מאוד מאוד חזקה. אתה רואה ציבור? בית כנסת, בית כנסת עם כל מה שבית כנסת צריך. אתה לא מרגיש בכלא? איש בית כנסת, יש לך ספר תורה ויש לך הכל. 100. איש שכולם. גילו את אלוקים כאן בכלא כולם, אתה לא רואה, זה קשה. זה עובדה שאני חשבתי על זה. אמרתי זה בדיוק הדוגמה ליתרון. החוכמה מנש איךיות אתה יכול הרבה דברים ללמוד, אבל מה ישנה אותך? להפסיק לגנוב? להפסיק לרצוח. יש אולם רוצחים באותו שיעור. לא ידעתי מי, אבל אמרו לי שיש פה. כאלה. מה גורם לאדם ל?
להיות. להיות לגלות את עצמו, להגיע לאני שלו. הוא עשה כל מיני שטויות. וכשאתה שואל אותו על החיים, אתה רואה שכל- משנה הוא שינה משהו אחר בחיים שלו. זאת אומרת משהו של חוסר יציבות משווע. ואני עובר זז מהכלא אחרי שהוא התחיל לחיות חיים על פי תורה, ואחרי שהוא התחיל ללמוד תורה בקביעות. עובר עוד עוד שנה, עוד שנה+ שנה+ שנה ועשרים שנה, והוא נמצא באותו. הוא לא נפל חזרה לפשע ולא נפל ואין לזה שום הסבר אחר. זה לא כי מה שהוא היה קודם לא היה טוב. גם מה שהיה קודם היה טוב. גם אז היה לו חינוך טוב, חינוכי יפה. חינוך לערכים היה טוב, אבל יש יתרון כן לתורה. לחוכמה איך שהוא קורא לה כאן בזה שהיא חודרת לנשמה. שחוזרת לנשמה. גם אם יש ערכבות נפשיות ובעיות טבעיות לאדם הזה שאף אחד לא אשם בהן הוא נולד איתם, ובגלל זה הוא לא הפנים את כל הערכים הטובים שרצו להקנות לו, אבל ברגע שהוא נחשף ללקוח הזה לאש הזאתי שהיא התורה, אז אז זה נכנס בו בכוח. זה שינה לו סוויצים בראש בנגד לטבע ולפסיכולוגיה העקומה שהייתה לו. ולכן זה שיקום, ולכן פתי תורה מחכימה. פתי כל הדברים האלה הם אותה בחינה. זה מה שרצה שלמה לוי. זה סיפור שסיפר לי חבר, אני לא חושב שכל הסיפורים הם כאלה, אבל סיפר לך סיפור.
שהוא הגיע לאיזושהיקת אני לא יודע אם לקרוא לזה כת או איזה שהוא מור, או איזה שהוא מורשה. הוא התקדם והתקדם ויתקדם ומאוד מאוד רצה לגלות את הסוד של אותו מורה כי הוא היה מורה כזה רוחני מאוד ועמוק מאוד. וכל הזמן המורה הזה היה אומר לו אתה יהודי, תלך מפה, אין לך מה אתה לא שייך לזה. אתה לא שייך איתו. ישר אתה לא שייך. אומר לא, אני רוצה ללמוד ממך ללמוד ממך. בסוף אותו אותו גורו אמר לו אחרי שהוא לחץ עליו. אחרי שנים שהיה מסור, הוא רוצה לדעת מה הסוד שלו, אמר, אני אגיד לך מה הסוד שלי, הכניס אותו לחדר לפנים מחדר לפנים, מחדר והוציא לו איזשהי קופסה, כזאת מצופזה ומי זהב עם מפה של משי עליה וגם הממון המון זה ונר דולק לפניה. ככה עם כל האביזרים. ואומר לו פה נמצא פה, נמצא הסוף שלי. ופותח פותח פותח מזוזה מגולגלת פסולה. מזה אני יונק את ההשראה שלי אני בא כל יום פה אני מתפלל לזה. אני זה אני זה מזה, אני שאוהב את הכוחות הרוחניים שלי, אז הוא אחר כך הוא צחק הוא אומר אני הייתי צריך לנסוע להודו כדי לקבל מאיזה גורו ששואב מזוזה הפסולה. יכול להיות בארץ הקודש ולקבל ממזוזה כשרה. אני הלכתי לזגול לקבל ממזוזה פסולה. אין שום ספק שמזוזה פסולה. יש לקוחות רוחניים. גם מזוזה אדם שמתחבא לזה כמו אותו גור אז הוא גם שואב. אין בזה שום ספק, אבל למה ללכת? איך שהלשון של הנביא. למה ללכת לבורות נשברים שלא יאכילו המים כשאתה יכול לקבל את כל את כל הבשר? למה לאכול רק רפרפות מן הצד שאתה יכול לקבל את כל האמת כמו שהיא כמו שהיא בתורה? אין ספק שברח בכלל. יש איזה שהיא משיכה. אנשים נמשכים לרוח, אבל אנחנו עדיין מדי גסים כדי לחלק בין רוח של קדושה לבין רוח שהיא לא לגמרי קדושה.
לאדם לבדו לא חש בזה הוא לא יכול בגוש מידי כדי לחוש בזה, אבל הוא מרגיש רוחני. הוא כבר מרגיש שזה לא השיש לי והזה והתאוות של האכילה, וכל הדברים הוא לא מרגיש שזה יותר רוחני אז כל דבר שהוא רוחני יותר, הוא מושך יותר. זה באופן טבעי ככה. אבל אנחנו לא שואלים מה יותר רוחני, רוחני? יש גם דברים שהם שקר והם רוחניים. השאלה מה הוא אמיתי, מה יש לו בסיס, מה יש לו יסודות, מה שיש לו אמת. אבל דווקא כאן בפסוק הזה. אפשר אפשר להבין את זה בעוד משמעות. מכיוון שבהמשך לשבוע שעבר. כשלמדנו ששלמה בפסוק של שבוע שעבר, מתוודה ומודה שאני עשיתי קצת מחשבות על אלוקים, וחשבתי שאני אבחן אותו ושאני בסוף התברר לי שאני כבן אדם לא יכול לעשות את זה. הפסוק הזה לפי הפרשנים, הפסוק הזה הוא המשך לאותו וידוי. שלמה מסתכל על עצמו כשאת. אחרי שביחס לחוכמה אין סופית של הקדוש ברוך הוא, אני השווותי את עצמי ביכולות שלי אליו, ובחנתי אותו בהתאם למשקפיים שלי. טוב. אז עד עכשיו, כל מה שדיברתי עכשיו זה הרובד הפשטני של הפסוק הפשוט הרובד הפשטני. בעצם בא להגיד, תדע לך שיש איזה שהוא יתרון לחוכמת התורה על החוכמות, אבל בפנימיות הפסוק הזה קוראים אותו ומפרשים אותו אחרת. וראיתי אני שיש יתרון לחוכמה מן השכלות. לא שיש על.
אלא ממנו מה שאמרתי עד עכשיו זה כל זה, זה כתוב בהמון פרשנות יהודית ובחסידות עכשיו זה זה. מדרגה שניה זה קומה בית, יש משהו שהשכלות ואנחנו נגיע עוד מעט גם החוכמות החיצוניות, אבל קודם כל השכלות. היא נותנת לאדם להיות. חכם יותר, פיקח יותר. אז יש לזה משל נחמד? המשל הוא. מי שעושה יין יודע שקשה. שכאשר היין גמרת לעשות אותו עכשיו הכל מעורב או מעורב ביחד, אז ה, אחרי שכבר סחטו את הענבים, ואחרי שזה היה במשך 40 יום וגלגלו את החבית. בכל פעם ב-24 שעות יש תהליך טבעי שהדברים יורדים מלמטה. לצורך הלכלוכים שתקראו להם איך קורים. השמרים יורדים מלמעלה עד למטה. זה תהליך של לוקח זמן עד. יש משהו בשמרים, שמע.
ליין אחרי שהם ירדו למטה, כלומר, אלה שמשמרים יינות לא מדבר על דם שעושה יין בבית ומתכוון לשתות אותו בחצי שנה הבאה האלה, שמשיינים היקבים העולמיים שמשיינים יינות כדי לעשות טעם טוב יודעים. מעבר לזה שצריך לשמר את היין בחביות של עץ אלון בצורה מסויימת וכולי. יש יתרון בזה שהשמרים נמצאים למטה, זאת אומרת אל תנקה את היין מהשמרים. תן להם להיות שמה למטה, הם, כמו שאומרים, נותנים, הם מבשלים את היין. הם גורמים לו להתיישן בצורה מוצלחת יותר עוד יותר. הם גורמים לו לא להחמיץ. כל מה שאני אומר עכשיו כתוב בספרות עתיקה, שזה כללי. אז זהו, אז שוב אני אומר, מה בחסידות? מה שמה שככל שבוא נאמר כשהולכים למכור את היין בוודאי מנקים אותו מן השמרים, אבל כאשר משהים אותו זמן ארוך, כנראה שהיה איזה שהוא תהליך כזה. זה רק משל היה כנראה ידע כזה בעבר שכאשר השמרים שוכבים למטה והם נותנים את מה שיש להם לתת, אז היין נעשה יותר טוב. אני לא יודע באיזה תהליך בדיוק, אבל זה זה המשל. עכשיו מה, מה זה? מה זה? מה נותן לי המשל הזה? לפעמים הפסולת מועילה. הפסולת היא גורמת להשבחת היין הפסולת גורמת שהיין לא יחמיץ, היא שומרת. זה הרובד של המשל, אבל יש פה משהו פילוסופי שעומד מאחורי זה. הפסולת השוליים. עוד מעט נראה שגם השוליים של החברה זה לא רק השוליים, שבחבית, הכל שומרים עלינו. שומרים מפרים אותנו גורמים לנו להיות טובים יותר עכשיו. מה? מה הפירוש הפסיכולוגי הפילוסופי שעומד מאחורי זה הוא שכאשר אדם? ברוך הוא ברא בריאה שיש בה דומם, צומח, חי גרם. הוא גרם שכל דבר ירצה לחיות.
מה שנקרא רצון קיום אישי. אתה רואה למשל עץ, לפעמים זה ממש מצחיק. יש איזה גרם מדרגות תחתיו הוא גודל עץ, הוא עולה, עולה, עולה, עולה, עולה, מגיע, טאק, נתקע, אז אתה רואה, הוא עושה ככה ככה, והוא ממשיך הלאה לגדול בצורה עקומה בטווח של שנים. אתה רואה שהוא היה צריך לעשות המון מאמצים כדי להמשיך הלאה לחיות, אבל הוא היה בו איזה שהוא בעיה. פנימית? מה לו לעשות את אותו שינוי כדי שהוא ימשיך לחיות כאילו קלט, כאילו שאם הוא ממשיך פה זה אבדון, אז הוא מחפש את עצמו בווריאציות אחרות, ויש כאלה שמטפסים. כל מיני שאתה רואה את זה ממש איך שהם מטפסים מגיעים לפה, אומרים לשם, מגיעים לשם, אומרים לפה הרצון הקיום, היצר הקיום האישי קיים בצומח וחי במדבר בצורה גלויה. מה זה בעצם היצר הזה? הוא רוצה להיות להיות, אבל זה לא רק להיות כדי שאני אהיה אני צריך להיות שונה ממך, כי אחרת אני לא נתפס כנמצא כאן. אם כולנו אותו דבר אז איך יבחינו ביני ובינך? אז בתוך יצר הקיום האישי שיש בצומח, בחיים לא מדבר זה להיות ולהיות שונה, להיות ולהיות משונה לא משונה במובן השלילי אבל להיות משונה, ולכן אין דבר שדומה. דבר אין עץ שדומה לעץ קופי עם כל העלים. עם כל הזה בדיוק תמיד יש לו את הייחודיות שלו, כי זה הצורך הנפשי שלו. כאילו כמו שאצלנו כבני אדם זה ככה, זה קיים בכל הבריאה כולה. עכשיו השמרים יש בהם איזה שהם תכונות של פסולת, נקרא לזה ברמה העקרונית שוב אני לא מתייחס לדוגמא הזו ברמה המדעית שלה אלא ברמה, הפילוסופית שלה. השמרים הם בחינה של פסולת. מכיוון שאין פסולת, זה עוד כלל.
כל אדם כמו שהוא מרגיש את עצמו טוב, אני איך שאני טוב. זאת אומרת, אני נולדתי ככה. נולדתי פה, אז זה טוב להיוולד פה. האדם רואה את עצמו כישות ככה. זה בסדר? גם הפסולת רואה את זה ככה. היו פעם חולצות, כתבו קיתוב כמה טוב להיות עמבה? המבה כתבה, איזה? לא האדם יגיד כמה טוב להיות אדם, וכל בחינה בבריאה תגיד כמה טוב להיות מה שאני. היא רואה את הכל דרך תשאלו את הנמלה אם היא רוצה להיות בן אדם, היא תגיד לך לא, זאת אומרת, היא רואה את הכל דרך המשקפיים שלה בשביל לה בשבילה. זה לא חסר. עכשיו. שוב, אז בא מיצר הקיום האישי והייחודי שיש לאדם אז גם השמרים. רוצים שזה יהיה ככה?
אנחנו שמרים אבל רק אנחנו. רק אנחנו. אני לא רוצה שיהיו פהג'ים. אז הם שומרים על היין שלא יהיה. הם שומרים על היין שלא יחפיץ. הם שומרים עליהם, תיזהר. אל תפלוש לה לתחום של. לפעמים זה מגיע לאבסורדים מספרים בבדיחה, אבל זה בדיחה שהיא יותר מבדיחה פעם. הרי לא היה ברזים בבתים אז היו שאוהבים מים מהבר. היה אדם שהיה קל כל שבת. עוזר לאשתו לשטוף כלים אחרי השבת זה סיר חמים שאסור.
והסיר הזה יש לו שאריות. והשוטף עם המים שנותרו משבת. אז המים היו מקבלים שמנונית מהשאריות עכשיו, כל ערב הם היו, שוטפים כלים, אבל לא. כל ערב היה היה סיר של חמין. זה היה רק בשבת. עכשיו, כשהוא היה גומר לשטוף את הכלים, אז החיסכון של פעם אמר שלא זורקים את המים לביוב. היה לו רפת בחוץ, אז הוא לוקח את הדלי עם המים קול עם כל ערב ונותן לשוקת של הפרות לשתות. זה לא היה עם סבון ואכלו לשתות. עכשיו הפרות התרגלו שפעם בשבוע במים יש מים עם שמנונית. אז הם איך אומרים, אחרי הרגל של כמה שנים כבר המתינו למים האלה. כבר יד דחיפות היה תורות, מי עומדת פה? מי עובדת שם? עולם של פרות. עכשיו היה שבוע אחד שהוא טעה והוא לקח את הדלי הזה. אחרי שטיפת הכלים ושפך אותו לביוב. תפס את הראש ואני צריך לקחת מים לפרות. טוב, אז הוא הולך לבאר עכשיו מים שהפרות כבר התחילו עם המריבה הגיע זה עכשיו. היום יש. אין. מה הם רגילים?
אז הם דוחפות ככה אחת השניה ואומרות, הוא לא מפרגן לנו את המים עם השומן, לקח אותם לעצמו. זה זה זה. משל, אבל ככה אנחנו רואים, וגם אנחנו הרבה פעמים פרות כאלה שאנחנו רואים הכל דרך המשקפיים שלנו, ולפעמים אנחנו שופטים את הדברים בהתאם אני מביא. למה אתה ככה? אני יודע למה אתה עשית. אני יודע, כל הפרשנות היא פרשנות מזוייפת מתוכה, אבל אין ברירה. ככה אנחנו רואים את הדברים. אז זה בדיוק מקום. מה שעובר על השמרים. הם לא רוצים להיות יין, בטח שלא, כי טוב זה להיות שמרים. הם גם לא רוצים שהיין יהיה שמרים. הם לא רוצים שהוא יחמיץ, ואז נוצרת כאן תכונה מיוחדת שעוזרת ליין להישאר יין. בזכות זה שהשברים שומרים עליו גם מבחינה חברתית זה ככה יש. חברה ויש לחברה שמרים אז.
כשהדם רואה את השמרים האלו, זה גורם לו לא לרצות, לא להיות שמרים האדם הטוב, היין גורם. גורם לו זה שהוא רואה שיש שוליים, אוי זה ההנהגה של השוליים האלה, פוי, לזה הם יכולים להגיע, לא רוצה להיות שוליים, אז הוא מתרחק מהר, עוד כמה סנטימטר. אז יוצא שגם לרה בעולם יש מטרה לקדם אותה טוב. לא, זה לא מטרה או ברע, זה מטרה של קידום. זה נותן לנו להבין. מושג קבלי שאומרים בתפילה. יוצר אור, הוא בורא חושך. אז הפרשנות, הוא בורא חושך. אור זה טוב, והיה הרי אלוקים את האור, כי טוב הוא בורא רע, הוא בורא חושך זה הפירוש הוא בורא רע אז האור זה טוב והחושך. הוא רע. עכשיו כל מי ששומע מעט, אפילו ספירות וקבלה יודע שעולם הבריאה זה עולם הרבה יותר גבוה מאשר עולם היצירה. זה הולך אצילות ואחר כך בריאה ואחר כך יצירה ואחר כך עשייה. אז למה על האור? מה פירגנו לאור יוצר? יוצר אור עולם היצירה.
ולחושך שהוא בחינה של רע, פרגנו לו עוד יותר, הוא בורה חושך, הוא בורא רע. עולם הבריאה. למה האור בעולם היצירה והחושך בעולם הבריאה. אז אז התשובה שוב תשובה פילוסופית, כיוון שהחושך הרע הוא שומר את הטוב. כן, כמו שהסברנו עם השמרים, כיוון שהוא שומר את הטוב שיהיה טוב ושיהיה עוד יותר טוב. יש כלל שכל שומר צריך להיות יותר חזק מאותו אחד שהוא שומר עליו. אתה לא יכול לשמור על ראש הממשלה בזמן שאתה הראש ממשלה יותר בריון ממך. עדיין נשק ובלי נשק אתה יותר חזק ממנו. לכן אתה שומר עליו, לא יכול להיות. שנתן הוא לחושך ולרע כוח. לחינם הכוח שנותנים לו לזמן, יש לו עוצמות חזקות יותר שגורמות לו לשמור על הטוב. להיות שומר לטוב. לכן הרבה פעמים בבריאה אנחנו רואים שדברים יפים או ילדים טובים נוצרו מהורים שלא היו כל כך ברמה של הטוב הזה שהילדים שלהם הגיעו, כי כשרוצים להוריד נשמה מוצלחת, נשמה מוכשרת, נשמה גבוהה. הרבה פעמים איפה מחביאים את היהלומים אבל מחביאים את היהלום שרוצים שהוא לא יגנב במקומות שאף אחד לא חשב שהם יגיעו לשם. זה משל הקבלה מביאה לנשמה. מסוימות, שירדו לעולם, בכל מיני, וריאציות מאוד מאוד מוזרות. למה הם שמות גבוהות? אבל הם הוחבאו בכל מיני מכיוון שכשהדברים יורדים בצורה כזאת, הם מקבלים את ההשראה שלהם. למשל על רבקה. הביטוי בזוהר, רבקה, הבת של לבן האחות שלו.
של לבן, סליחה הבת של בטואל והאישה של יצחק, היא גודלת כמו שאומרים לבד במדינה שלמה, שכולם פרוצים ופרוצות. אולי צדיק, זה קשה להבין את הזוהר, קורא לה כשושנה בנוחוכים אז אז אז בפשאת כולם קוצים פה ורק אני שנה לא נכון הקוצים שמרו על השושנה של איק ספר אותה זה לא היה יכול להיות אחרת שהיא תגדל כשושנה. הקוץ לא לוקח הרבה מים, אז הוא שמר לשושנה, אם הייתי שם שמה אני יודע איזה סברס איזה או איזה משהו כזה, ששואב הרבה לא יודע. דוגמאות יותר טובות ששואב הרבה מים. אז לא הייתה לראשונה את הנובלת. הצרכים היה להעמיד אותה סביב קוצים, גם- לוקחים מים וגם שומרים עליה שאף אחד לא ייקח. זו הבחינה שעליה אנחנו מדברים. עכשיו, זאת אומרת, יש בעולם שהשומר הוא עוד יותר גבוה מהדבר הנשמר, וזה הבחינה של חוכמה. אני חוזר חזרה לפסוק לפי הפירוש העמוק מן השכלות יש בחינה מסויימת של שכלות, ומתוך השכלות עצמה רק. אנחנו נעשים חכמים יותר. עוד עוד עיון קצר במשל הזה של השמרים והיין. השמרים לא משפיעים על היין ושלט רחוק הם צריכים להיות בתוך החבית כדי להשפיע על היין קרוב קרוב אחרת זה לא יהיה. זה לא יהיה אפקטיבי אם אם יהיו שמה. יש הרבה פעמים שהתורה אומרת איזה שהוא דבר והמדע אומר דבר וזה נראה כמו סתירה. ויש אנשים כאלה, אנשי דת שזה מאוד מפריע להם. כואב להם. כאילו, למה יש? למה הם מוצאים שיש סטייה בין התורה למדות? אתן לך דוגמה שלא מזמן מצאו. אני לא יודע להגיד את המינוחים המדעיים, אבל מצאו שיש באלקטרונים שם משהו אחד שהוא לגמרי לא מובן והוא לגמרי לא זה שכל הזמן חשבו שהכל שמה מובן. היהדות תמיד טענה שיש איזה שהוא סדר שם בתוך הדברים שהוא לא מובן וזה הגן האלוקי שהוא זה שמנהל זה מיושב. אבל כל השנים טענו שזה שזה אתה אומר שיש אלוקים, מה פתאום הכל חומר הכל מטיליסטי הכל הכל הכל. אין אין. היום, כמו שאומרים, גילו את האלוקים בכוח בתוך החומר, גילו אותו הלא מובן, הלא נודע שאנחנו לא יכולים להשיג אותו. זה נמצא באיזה שהוא מקום וגם השכל כבר מעקל שיש משהו שהוא למעלה מהשכל. אז זה זה. זה ישוב הסקירה, אבל ניקח לפני יישוב הסתירה.
סטירה. אתה רוצה דוגמה? היה לי. שהיה במערות הכותל בזמן של חפירות. והוא רואה ארכיאולוג נותן הסברה, ככה לקבוצה של מטיילים. והיה שם איזה שהוא לא ארכיאולוג. מדריך מדריך תיירים ועומדים שם ליד איזה שהוא פסיפס כזה שהתיק שמצאו וזה והוא מסביר להם. שזה מהתקופה. מהתקופה ככה אנשים יבינו. אז הוא עומד מהצד, אומר להם סליחה, כבודו זה לא מהתקופה הביזנטית, לא? מה זה, זה מתקופת פנחס, אז הוא אומר, בוא אחרי אני אראה לך, המשיך איתו הלאה. היה שם איזה שהוא קבלן יהודי על פועלים ערבים, אומר לו זה פנה. היום הוא מרצף פה, אתמול הוא ריצף שם.
טוב השאלה אם השאלה. המדריך טעה, מדריך לא טעה, כי פנחס מרצף בצורה עתיקה הוא רוצה להשוות למקום אז לכן זה לא מהווה שום הוכחה וסטירה. אז לכן אתה יכול להגיד שזה נראה כמו בסדר. אז לכן גם מוצאים במערת הדוגמה הקלאסית שנותנים זה הטבעות של העץ. התורה טוענת שהעולם קיים 3000 300 וכמה שנים מוצאים עצים שיש בהם יותר משלושת אלפים 300 טבעות. אז. אומרת, מה אתה רוצה? העץ הזה נברא גדול, אם כך וכך טבעות הוא נברא ככה ומשם הוא המשיך להתפתח. זה סתירה לזה 3000, 300, זאת אומרת, זה זה זה כמו שאני אבוא ואגיד ככה, יש לי ילד קטן. כל כל שבוע הוא גודל ב. אני יודע שם 50 גרם, 500 יש לו את המשקל שלו אז אני יכול לקחת כבר מחשב ולהגיד לך בגיל 80 כמה הוא ישקל, אני מוסיף לו 50 גרם כל יום זה בסוף. מה יש לו כזה? אפשר להכניס אותו בפתח הבית? מה התשובה? יש תקופה של גדילה ואז פרמטר מסוים. ויש תקופה של זה זה פרמטר אחר. מאיפה אתה יודע מה היה בבריאה? בקיצור, זה הכל ספקולציה, אבל יש מדעים מדוייקים שעליהם אין להתווכח. עכשיו יש הרבה פעמים אנשים שזה מאוד מאוד מפריע להם. אנחנו כבר התרגלנו, במיוחד. התלמידים של הרבי התרגלו שזה בכלל לא ולא מתרגשים מהעניין. מצאת עוד סתירה? אנחנו בכלל לא מחפשים תשובה. כי בסדר המדע אומר ככה ומותר לך להגיד שהוא ככה, אומר זה לא גם לא כפירה. המדע גילה כך וכך התורה והיא אמת מוחלטת אומרת אז זה כך, וכך יבוא זמן עד שיתאוותו בין הדברים. אבל?
אני טוען הפוך מכל מה אם המדע לא היה סותר את התורה, אתה אף פעם לא היית מגיע לזה שהתורה היא אמת אף פעם לא עכשיו יש איזה קצוות. אני אסביר את עצמי יש איזה שהם קצוות שהתורה אסור לה להגיע אליהם, אז בא הקדוש ברוך הוא סידר שיהיה עניינים מדעיים או כפירתיים, או זה זה כפירה. אז התורה כבר לא תיפול לכיוון ההוא כי זה אסור. מה קורה אם לא היה את הדבר הזה? סתירה. אחרי שיש סתירה ופתאום מגלים לא, זה לא סותר. אז החלאאה של התורה מקבלת פנים אחרות לגמרי. זאת אומרת גם אצל האדם המאמין זה כאילו שהוא לא האמין עד היום כאילו. אצלנו בכולל היה איזה אברך שמסר את עצמו. מאוד לשיעור מסוים בהפסקת הצהריים של גאולה ומשיח הוא היה קונה ככה איזה עוגיות והיה מטרים אנשים בשביל זה ומביא אנשים ומחליף כל פעם את הרבנים שאומרים את השיעור מאוד משתדל בסוף השנה עשו הגרלה כרטיס טיסה לרבי והוא זכה. אז אני זוכר שהוא זכה, כולם אמרו יש אלוקים.
את פורש לא ידעתם שיש כן הבן אדם הזה כל כך רוצה לקיים את ההוראה של הרבי בלימוד גאולה ומשיח וכל יום הוא עושה איזה מסירות וזה, ובסוף השנה הוא זוכה בכרטיס אז יש אלוקים. כן, אבל יש אלוקים תמיד, אבל יש אתה רואה אותו אז אתה רואה אותו. זה כאשר היה סתירה. וגילו שהסתירה היא לא סתירה, אז ההפך הסתירה צריך לראות אותה במובן חיובי. זה רק זה משהו בדרך כדי להדיר את כוחה של התורה זה לא כזה. מסוכן כמו שזה נשמע טוב, אז האמת היא שכל דוגמה צריך ללמוד אותה לגופה וכדי ולראות מה בדיוק קרה שם. יש לכל אדם בחיים שלו מצבים של שמחה ומצבים של עצב. אנחנו פה בינתיים בעולם הזה לפני ביאת משיח, ככה זה. מבחינה אמיתית, איזה מצב נחקק יותר בנפש, מצב השמחה או מצב העצבות. חשבתי על דוגמה שהאדם את הרגעים השמחים שלו, אם זה אם זה בר מצווה, בת מצווה, ברית מילה, חתונה וכדומה. הוא משתדל להנציח בתמונות, בסרטים ואכול וכולי. אנשים רגילים סליחה על הדוגמה. כן, לא מסריטים את הלוויה של ההורים שלהם. ומזה לא לוקחים שנים.
זה אני אזכור התאמה. החתונה לא בטוח. אני צריך משהו שיזכיר לי, אבל את הרגע הקשה זה אדם זוכר, אבל זה עובדה שמי שחוזר על זה באינספור פעמים זה הרבי הרשם במאמרים שלו בתוך המחווה תף, רשם מבית, הוא חוזר על זה הרבה פעמים שהצער נחקק בנפש יותר מהעונג. עכשיו הנקודה של הדברים היא זה שהקדוש ברוך הוא רוצה לחקוק חקיקות בנפש של האדם הוא רוצה. לפתוח? לפנימיות להבנה לטוב לב. אז כמו שאומרים כדי לעשות בור. של בריכת מים אתה צריך לחפור בפנים. החפירה הזאתי מי חופר יותר טוב בנפש, העונג או עצר הצער חופר בנפש יותר לעומק יותר לעומק הצר. לכן הרבה פעמים אתה תראה בן אדם מאוד מאוד סימפטי, מאוד מאוד, מסביר פנים. מתנהג מאוד יפה בתפקיד שלו. תחקור אחריו תגלה שהוא עבר משהו בחיים. עברה עליו ילדות קשה. היה לו משהו סבל זה חקק בו איזשהי חקיקה לא רגילה בנפש. לטוב הוא משך אותה לכיוון חיובי. זה זה ההבדל של בין עונג לבין לבין סער. עכשיו האדם צריך לדעת איך לראות את הדברים באורח נכון. הביטוי יש שתי ביטויים ששלמה בעצמו אומר, חכם עיניו, בראשו, זה חלק ראשון של הביטוי הביטוי השני והכסיל בחושך הולך.
החושך זה הצער. החושך זה המצב הקשה. הפסוק הזה של הביטוי הזה שלמה רוצה לומר שאני. טוען שיש חושך ויש אור, אם אתה תסתכל לנכון ותלמד נכון אז תדע לך שהתפקיד של החושך זה רק כמקדם משהו שיבוא אחריו. בריאת העולם, והיא ערב ויהוקר קודם חושך, ואחר כך אור. כל החיים מתגלגלים ככה. קודם כל מצב כזה ואחר כך מצב כזה צדיקים. תחילתן ייסוריים וסופן שלווה כך ככה זה הסבל של העם הזה של עם ישראל? למה זה ככה? כי הקידום הפנימי של האדם נחקק חזק יותר. במצב של הצער, ואחרי שנעשתה החקיקה אז נעשה לך ערוץ חדש בנפש? לבנות וליצור. החכם עיניו בראשו. מה פירוש עינב, בראשו הוא מסתכל על כל הדברים הללו שצריכים להיות שאמורים להיות. לא מסתכל איך שהם עכשיו. בהווה יש ביטוי של החזינות, חוזרת עליו. הרבה פעמים נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן, בסופן הראש של הדבר, אתה רואה כבר את הסוף, כי בראש אתה מתכנן את הסוף. מה המטרה שעומדת מאחורי הייסורים הללו? המטרה היא להגיע לאיזושהי התפתחות מאוד מאוד פנימית של הנפש, וברגע שהיא תבוא אז הייסורים האלה ילכו ואז תוכל להכניס את האורח האמיתי, שזה העונג והאושר, וכולי האיסורים היו רק תפתח לאיזה שהיא בחינה פנימית, אבל אקס היא לא רואה את הדברים בצורה הזאתי.
אקסיל הוא מסתכל על הדברים על הקושי ואני אומר בפסוק והכסיל בחושך הולך יש חושך, יש סרע. הוא מאמין שככה זה היה, וככה זה ישאר וככה זה תמיד זה רק ילך ויגדל. והחשידות כתוב שזה רמוז במילה כסיל, כל סמך סיל זה סמך קול. כל מה שהולך להיות זה עכשיו ברולטה הזאתי לסיבוב הזה אין לזה סוף. זה נקרא. בעיה שאין לה פתרון. היה שאין לה גמר ככה, אקסיל רואה את הדברים, מה זה? קשור למה שאנחנו מדברים כי. ראיתי אני שיש יתרון לחוכמה מן השכלות בעומק זה שהחוכמה הטוב. האור החיובי מתפתח בנפש שלנו מן הסוכנות מן הלא טוב, מן החושך, מן הקושי מן הצאר הכל מתפתח, וגודל ראיתי שיש יתרון. החושך. תמיד מצבי החושך שיש לנו בחיים הם אלה שמפרים את מצבי האור, שבא אחר כך. מה המסר שאותו אנחנו צריכים לקחת? מזה תדע לך, אומר לך שלמה שבסופו של אותו חושך יש אור, ראיתי את יתרון האור הבא מן החושך. המטרה היא האור לא החושך, אבל החושך. מרק מקדם אותו, תמתין אל תתנהג כמו אותו אחד. למשל של רבי נחמן מברסלב, שהוא הגיע למספרים. על איזה שני קבצנים, יהודי ולא יהודי שהגיעו?
חג הפסח הזה, היהודי אומר להם לא יהודי יש אוכל טוב. אצל היהודים בליל הסדר ומכניסים אורחים, מי שרוצה בא, יש בשר בדגים. חבל על הזמן. אז אני אקח אותך איתי ואנחנו עושים צאודה משהו אומר לו הגוי, אבל אני לא יודע. אני לא יודע מה זה אני גוי אצלך אצלנו לא אומר לא, מה אתך אני אעזוב אותך, אני אלמד אותך. מה צריך לעשות? אתה תלבש כי הבגדים של יהודי ואתה תתנדנד, איפה שאני מתנדנד. אם תסתכל והכל יהיה בסדר אז הוא קצת לימד אותו קורס מזורז לליל הסדר והם הגיעו הזמנו לאיזה בית והם יושבים ככה בליל הסדר והגוי על הדבר הזה. הוא לא אמר לו. שיש הרבה שקורים קוראים הרבה בהגדה ועד שמגיעים לאוכל לוקח איזה חצי שעה 40 דקות והוא כבר היה רעב+ אמר לו שהולך להיות סטייק עם בלילה, אז הוא אז הוא הכי את הבטן. ובסופו של רואה שקורים קוראים קוראים אחר כך עושים על היין והיין, רק פתח לו את התיאבון יותר, ואחר כך עד ששותים את הכוס השנייה עם הרבה מתפללים שמה אחר כך בסוף הגיע המרום. אכלת כרפס הכרס מלוח ועשה לו קצת צמאון גדול. וראה הגדיל לו את הרעב הגיע המרור. אז הוא אמר לעצמו או זה המאכלים המיוחדים שהוא אמר שיש בליל הסדר, ואז הוא לקח מזה מנה קדושה, ואז הפה שלו יוצא לו יצא עשן מהפה הוא מאוזניו, והוא קם, קילל ויצא. היהודי, בסדר? הם גמרת הסעודה כבר שיכור מארבע כוסות מגיע חזרה לאיך אומרים לאקדש איפה שהם היו יושבים הקבצנים, אז הוא רואה את הגוי כל כולו כעוס אומר לה גוי, כל הבעיה שלך שלא היה לך סבלנות עוד קצת, עוד קצת היית מגיע למסך הדגים הכל. אז אני אומר זה ששלמה אומר אם נעים אתה חכם אקסיל בחושך הולך הוא רואה, זה היה, זה היה בזה, היה ברור, זה מה שהם הולכים. ליהוד היהודים האלה מתקבלים לעבוד עליי.
אני אלך מעולה עם איזה צחוק ממני. הנה אתה רואה. הנה הכוס הראשונה, הם סתם מתפללים, כל ה שטויות, אין פה כלום. אין מה לאכול היום. אבל אבל אם החכם החכם רואה את הדברים בצורה אחרת אז הוא רואה את האור שיש בקצה המנהרה שהוא רואה אותו עוד בראשו והוא עוד יותר. הוא מסתכל על כל החושך כמנוף לעור. אז למה לפספס את זה? אל, תתקע בחושך, צא ממנו תשתחרר ממנו, משום שהוא לא אמר. לו הוא היה הסיבה שעמדה זה גם מסר חבוי במה שרצה שלמה לאוויר, שהיתרון של האור בא מן החושך. אז תדע לך שהחושך הוא לא מטרה. היתרון של האור מתגלה ממנו, אבל לא יותר מזה. ככה זה נכון ביחס לכל חושך ובכל מצב. נו אז אנחנו מקווים שאנחנו לא נהיה כסילים. מצד אחד, וזה בינתיים בעזרת השם כשמשיח יבוא לא יהיה החושך יבולע מוות של נצח והחושך לא יכסה ארץ ולילה. כיום יאיר כתוב לעתיד לבוא הלילה והיום יהיה י אור. וניצולי השואה רואים את שתי החלקים של הפסוק הזה בצורה הכי בוטה אלה שמתוכם היו מבחינת החכם, לא שאנחנו יכולים לדון אותם, לא יכולים לדון בדם שעבר כאלה משברים, אבל אלה שהיו בבחינת חכם שרואה בראשו את סופו. אז הם הלכו ובנו ויצרו וזהו אפילו במהלך השואה ואלה שהיו תקועים בחושך כן, אז אז הם נשארו שם ובא לידי ביטוי שהם לא התחתנו לאיי או שלא שלא היה להם חשק, או שהחיים שלהם נהרסו בכל מיני דברים. היה להם קשה אז אי אפשר לשפוט כמובן, אבל ברמה העקרונית של המסר שרוצה שלמה להעביר זה בהחלט נכון. לדאבוננו הרב. חקיקה בנפש, כשאדם הופך להיות לא שטחי, זה רק מצער מהרבה נחת. אתה לא הרבי הקודם אמר את זה בצורה עדינה. אתה תבין את זה? במילה אחת הוא סבל המון, הוא נאסר אצל הקומוניסטים 8 פעמים הוא גם. חטף מכות רצח והוא סבל, סבל לא נורמלי והוא אמר, הוא ידע מה הוא הולך לסבול כשהוא נאסר בפעם האחרונה הכי קשה. הוא אמר שאני הייתי משלם כל כסף שיש בחלל העולם כדי לא ללכת למעשה.
אבל אחרי שהייתי במאסר הם ביקשו ממני למכור רגע אחד ממה שעברתי שם. כנראה לא מוכן למכור אותו אפילו תמורת כל הכסף שיש בעולם. למה שבאמת הצמיחה של האדם עם הקושי. אף אחד לא מאחל איסורים לעצמו. אז אנחנו לא רוצים שהם יבואו. כן, אבל כשהם באו צריך להסתכל עליהם כבוגר בצורה נכונה. רואים בפועל ממש גם אצל צעירים גם אצל מבוגרים. לא משנה האדם מתחיל להיות רציני כשיש משהו של סבל מה לעשות, לדאבוני הרב, אבל כל זמן שהחיים זורמים והכל חלק והכל זה והכל זה אין לו זמן לחשוב. או שהמחשבה שלו רדודה רדודה מאוד שטחית, זאת אומרת אף. אחד לא רוצה ניסיונות וצריך להתפלל כל יום. בתפילת שחרית מתפלאים אל תביאי? אני לא ידי ניסיון, לא יודע ניסיון, אז תדע מה הפירוש. הוא גם פירש את המילים האלה אל תביאי. לא לידי ניסיון, לא רוצה את הנסיון אבל אם נגזר שכן שלא יהיה ביזיון והוא יגמר טוב אתה מבין שאני אוציא ממנו משהו חיובי, שזה לא יהיה סתם ככה מכות, כמו שנותנים לקיר שזה יהיה מכות שהועילו לא מכות שבנו מכות שתקחו, זה המסר. אתה צריך לדעת שמטרת הבריאה הייתה שאחרי החושך יהיה ותדעו שזה לא רק במובן האישי של כל אדם. זה תמיד ככה. זה תמיד בזמן הגלות. זאת אומרת הק, ככה שואה. ואחרי זה תקומה. זה כל הזמן. ככה היה מצב טוב טוב טאח לא טוב, לא טוב, לא טוב, לא טוב, ותמיד זה מין כמו שאומרים לא טוב לא טוב. עכשיו אני אצטרך לתת תפוגה. בוא בוא נפצה אותכם. מה זה על הלא טוב ונמשיך הלאה, זה ככה גם אתהדם זה ככה, אז רוצים לומר לך שהמטרה של הלוטו הסוד שעומד מאחוריהם. זה הטוב שיבוא אחריו, לא הלא טוב, אל תתמקד וגם הרבי הקודם, כי אני חושב שהוא הרבי שבגשמיות סבל הכי הרבה מכל המאסרים שלו וכל הזה. אז הוא התבטא פעם, ככה מלחמת העולם השנייה. זה היה רגע אחד.
אבל רגע קשה. רגע, הוא מתכוון בעולם של הקדוש ברוך הוא שאצלו 1000 שנה זה יום, זה רגע אחד, היה, אבל רגע קשה זה 5 שנים קטלניות. אז. ההשתלה, איך אתה מסתכל על זה? אתה מסתכל על זה כטופ, אז ממשיכים הלאה, אז צריכים לבנות אז צריך לעשות. אתה יודע מה אני עברתי, ולמחרת הוא פוגש עוד מעט. אתה יודע מה אני עברתי בחיים. אתה יודע מה אני עברתי. נכון, אני לא יכול לדון. אדם שאנחנו לא יכולים אפילו לדמיין מה שהם עברו, אבל אבל אבל? בשטח מי ששקוע במשהו עבר אין לו שום אנרגיה להמשיך הלאה. תדעו לכם שהיו צדיקים שעברו את השואה והיו במחנות וסבלו את הסבל. הם כל הזמן אמרו מראש מה יהיה, ההוא שבנה את הבית, רפואה בליניאדו, האדמור מקלוזנברגוק צנז הבית רפואה שם בנתניה. הוא היה כזה. אני עוד יוצא מפה ואני אבנה בית רפואה בארץ ישראל, הוא כותב, אני עברתי מאוניברסיטה זו וזו את המחנות שהוא עבר כאילו רואה את זה כן. אבל בתוך זה גוף, ויש רבדים שונים. היו כאלה פרטיזנים שהם היו חופשיים כאילו? והם ביטאו את עצמם בעשייה חיובית בעזרה לזולת וביחד בגור הרע.
והיו כאלה שדרכו עליהם סליחה על הדוגמה, כמו שדורכים על איזשהו מקק. וגם כן מסובבים את הרגל ממש. מה שנקרא השפלה יומיומית, והם הצליחו. לשמר את ה, את מה שנקרא את הפח השמן של העור בתוך הנפש שלהם בצורה לא נורמלית תוך כדי השפלה וזה הרבה יותר קשה, סיפר ליהודי שאצלו בבית הכיוונים מחוץ לארץ, שאצלו בבית הכנסת תי האדם מבוגר שכל. שעשו ברכת כהנים. האדם המבוגר הזה יוצא מבית הכנסת. הוא היה רב בית הכנסת ולא היה נעים לו לשאול את האדם המבוגר, למה אתה יוצא מבית הכנסת ברכת כהני, מה מפריע לך? אז הוא היה להם איזה שמחה, משפחתית, והוא הזקן. אז הוא הוזמן גם כן, ונפתחו הלבבות וישבו ביחד. אז הוא אומר לזכיין אומר לו נו, טוב, מה שאתה רוצה, אני אתן לך, הוא אומר, אני לא רוצה הרבה, אני רוצה שתסביר לי למה אתה יוצא. אז הזקן קיבל אלה מהשאלה כאילו, מה? אני לא סיפרתי את זה אף פעם באף אדם. מכיוון שאני התחייבתי שאני אספר אני אספר לך.
מה זה אומר לו? ככה אנחנו, אנחנו היינו במחנה, אני לא זוכר באיזה גטו. הדרשים האלה שיושבים היינו 800 בצריף והיה אדם אחד מבוגר. שהוא היה הרוח החיה לכל העניינים הדתיים ולכל העניינים רואה תמיד מסיימת היום באיזה שיר אומר או עובר מאחד לאחד. שומע את הכותל המערבי של כולם, שומע את הצרות של כולם, אדם מאוד מאוד חזק בנפש. איזה חודש לפני פסח, חודש וחצי לפני פסח, הוא בא ואומר לנו. אני רוצה. שאתם תעזרו לי, למצוא קמח לעשיית מצות. אתם 800 איש, כל אחד עם משומע משהו איפה אפשר להשיג או מה תהיו פקוחים. בקיצור, הלכנו לספר בשבילכם מחוץ למחנה לעבודה ראינו חתיכת מצע. הבנו שיש פה מישהו שעושה מצות. עשינו בירורים בירורים, גילינו שהעוזר האישי של ה של ה של הקאפו יהודי יש לו. הוא מנקה לו את הבית ויש לו. יש לו תנור פרטי. בלמנות של קמח. בקיצור, ומצות שכנענו אותו. הוא הסכים לתרום לצריף שלנו, שתי מצות.
הגיע ליל הסדר ואותו זקן עושה ליל הסדר עם השתי מצות, ובסוף מחלק פירור לכל אחד מהשמונה מאות. ויוצאים כולם בריקוד של שמחה. אחרי יום של עבודה ופתאום, הדלתות נפתחות והשומרים נכנסים ומתחילים ככה לרוץ ולהשתולל ויריות וזה הם אומרים ככה. אם הם תפסו אחד אמרו לו, אם אתה לא אומר לנו מי זה שאירגן את כל זה, הורגים אותך. בקיצור, עלו מאוד מהר על הזקן הזה. תפסו אותו, אמרו לא נהרוג אותך מחר משפט ראווה לעיני כל המחנה. דנו אותו לתלייה. העמידו את העמוד ושם. כולם מסביב עומדים זה חג פסח. ומבקשים.
ברגע שבא טליה לזה, אז הוא אמר שהוא רוצה לבקש בקשה אחרונה. אז אמרו בבקשה, זה מקובל בבקשה, אז הוא אמר ככה, אני מאוד רוצה. לתת מתנה לכל האחים שלי עמדו שם אלפים סביב, אבל אין לי מה לתת. אין לי מה לתת להם לי בגדים. אין לי נעליים, אין לי מה לתת לה, אבל אני כהן. וכהן יכול לברך, אני רוצה שתתנו לי לפני שאני לברך אותה. אמרו בבקשה, אז הוא קם ועמד עם הידיים והוא צעק את ברכת כהנים ואחרי זה תלמו אותו. אז הוא התחיל לבכות, הוא אמר ככה בן אדם ברגעים האחרונים של החיים שלו, חושב מה הוא עוד יכול לתת מישהו אחר את הברכת כהנים הזאת? אני לא רוצה לשכוח, אז אני לא רוצה לשמוע שום ברכת כהנים אחרת. היכולת תחת. הגרדום לחשוב כולם. מי שיכול לחשוב על משהו כבר חושב מה יהיה איתי ומה יהיה עם הילדים שלי וזה טבעי, אבל ברגע הזה לחשוב מה?
על כולם, על מה אני יכול לתת? זה אדם שמסוגל לחשוב על האור, שבסוף הוא לא חושב על האובדן, ועל החידלון ועל ומי. שחי ככה אז הוא חי. הוא לא מת, לא הרגו אותו, הוא לא שמו אותו. על הגרדום הוא חי. הוא נתן, הוא המשיך משהו פה, שחי בחושך, הוא חי את הבעייתיות. את הצרה, את הקושי. אז הוא שם. הוא מהלך כרוח רפאים פה בעולם. טוב, אנחנו לא צריכים להגיע למצבים כאלה. אנחנו מצפים, איך אומרים, שהבנאדם בא, איך אומרים בצרות הקטנות שלא יהיה בן אדם.