תמליל אוטומטי מהשיעור (יתכנו טעויות):
פרק ב פסוק טו. אמרתי אני בליבי, שלמה אומר אמרתי, אני בלב שלי, כמקרה הכסיל גם אני יקראני. המקרה שקורה לכסיל קורה גם לי. ולמה חכמתי אני אז יותר? ודיברתי בליבי שגם זה הבל. זה נשמע כמו משפט שאין לו שום שייכות, מילה אחת לא שייכת לשניה. אז אני אגיד בקיצור, מה הוא אומר. ושוב נחזור על הפסוק. שלמה אומר, דיברתי לעצמי, שאלתי את עצמי שאלה. בהקדמה, כל הספר הזה מחפש את חידת החיים, מה הצופן של החיים? ספר קוהלת הוא ספר כבד, הוא ספר אולי רציני מידי אפילו. משום שהוא הולך מפסוק לפסוק, מפרק לפרך ומנסה למצוא את הסוד, וכל פעם שהוא מגיע למסקנה שזה לא הסוד, אז זה כמו שהוא אומרים הוא מסיים, הוא מסיים במשפט. שחוזר על עצמו זה הכול הבל זה הכול כל הניסיון הזה הניסיון שניסיתי להגיע לאיזה שהיא מטרה התברר כניסיון לא מדוייק. לא נכון.
והפסוק הזה יש על פי תורת הסוד, כל הפרצוף כולו יש כאן את הלב, את המידות יש כאן את המוחים. יש כאן גם את הכוחות המקיפים שהם הרצון והתענוג, והפסוק הזה נמצא הרבה. הרבה סודות נמצאים כאן. שלמה שואל שאלה פשוטה שאלה. שאנחנו בעצמנו יכול להיות ששאלנו ויכול להיות שבתת המודע שאלנו הוא שואל כזה דבר בעצם סוף של כל אדם. בסופו של כל אדם זה שהוא.
עולה לעולם הבא.
הוא מסיים את חייו כאן כל האדם מתחיל את כל אדם, מתחיל את החיים שלו במצב של צעיר מלא, כוח, רצון אמביציה וכולי. הוא מתקדם לימי הזיקנה וימי החולשה וכולו. השאלה שהוא שואל, כיוון שאני רואה שהמסקנה היא אחת. המסקנה גם של האדם החכם וגם של האדם מקסיל. בסופו של דבר שניהם מתים. זה מה זה הסוף? אז אם ככה הוא אומר, אני לא מבין סוגיה. במצב הביניים הזה יש מצב שנקרא זיקנה במצב של הזיקנה יש חלישות הגוף ואמורה להיות גם חלישות של הנפש. אנחנו רואים בפועל שהאדם כולו מורכב מאור וכלי. הגוף הוא הכלי והנפש היא האור. ככל שהכלי הוא יותר חזק, בריא, יציב ומושך יותר אור, הוא מושך יותר כוחות. כאשר יש אדם עם מוח גדול ורחב, מוח זה הכלי, אז השכל שנכנס לתוכו הוא שכל יותר גדול ורחב. כאשר לאדם יש שרירים גדולים, עבים, גדולים יותר, מנופחים יותר, אז הוא יכול למשוך יותר כוח דרך השרירים הללו, כאשר האדם נמצא במצב של ימי הזיקנה אז החכמים הקדמונים קראו לזה התינוק משנולד מתחיל להתייבש, זאת אומרת, אם החיים הם עובדים במצב של רעננות ומצב של יובש ימי הזקנה. המצב של יובש מסוים? יובש של מי יובש של הגוף אז אם זה יובש של הגוף זאת אומרת שהכלי הכלי הוא הגוף, הגוף הוא הכלי זאת אומרת הכלי נעשה קצת יותר חלוש, אז אם הוא נעשה יותר חלוש, תאמרו אתם הוא מושך יותר אור או פחות אור? פחות אור מפני שזה הסדר, לפי העוצמה של הכלי, ככה האור נמשך אליו.
אם הכנתי סיר גדול למלא בו מים, אז אני אמלא בו את המים בכמות גדולה מרבית. אבל אם הכנתי כוס קטנה של אמירת לחיים, אז אני אצליח למלא כוס מאוד קטנה. זאת אומרת הכול נמשך בעולם ומושפע בהתאם לכלים כמו שחכמינו, אמרו מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת. מי שלא טרח יאכל אותה בשבת. לפי איך שהכנת את ההכנות ליום שבת, אז אתה בעצם מצליח לארח יותר אנשים, הכנת כמות יותר גדולה של תאכל תוכל לקבל יותר, הכנת פחות תקבל פחות. זה הסדר.
אז אם הגוף נעשה חזק, ובצעירות אז אני מבין שהוא מושך המון אור, המון אור של הנפש. הוא מצליח לבטאות את עצמו למצות את עצמו וכולי, אבל כשהגוף נעשה יותר ויותר חלש אז הנקודה הזאת הולכת.
לכאורה, ופוחתת. עכשיו אנחנו לא צריכים להיות מדענים ולהיות קרובים לאנשים מבוגרים בבתי אבות כדי לדעת שהדבר הזה הוא אמיתי. רואים בפועל ממש הזקן יש לו חלישות גם בנפש, בגיל מבוגר הרבה מאוד מהזקנים יש להם אם זה מחלה של שכחה וכדומה. יש איזה שהיא חולשה נפשית גם כן. לא רק חולשה גופנית וזה הכל הולך במקביל
כל זה הייתה ההקדמה כדי להבין את השאלה של שלמה, הוא אומר, אם בסופו של דבר כל אדם מגיע לאותו מקום, איך קורה שבאמצע הדרך, זאת אומרת אמצע הדרך רגע אחד לפני הסוף, בימי הזיקנה שעומדים שמה על הסולם הזה יש הבדל. אני, אומר שלמה, אני החכם מרגיש שאני יותר חכם. מתמיד זאת אומרת בימי הזיקנה אני מרגיש שאני יותר כלי אל החוכמה, ואילו הכסיל בימי הזקנה הוא הופך להיות יותר טיפש. כלומר יש לו מצב של חולשה נפשית כשם שיש לו חולשה גופנית וזה מקביל. וזה לא הגיוני, הוא אומר. אם אני והוא מגיעים בסופו של דבר לאותו מקום אז היינו צריכים לעבור מסלול זהה. כלומר בהתחלה כשהגוף צעיר הוא מושך הרבה אור הכלי מושך אור, ובימי הזיקנה כאשר הגוף יותר מתבגר, הוא מושך פחות אור, ואז גם הגוף נחלש וגם הנפש נחלשת שזה היה צריך להיות נכון גם ביום, ביחס לאדם חכם וגם ביחס לאדם פחות. ושלמה תמה שהוא רואה בשטח שזה לא ככה, אדם חכם בימי הזקנה, הוא מוסיף חכמה ואדם שאינו חכם בימי הזקנה, הוא מוסיף טיפשות. אז למה זה ככה?
הרי הגוף היה צריך לבטא את מה שקורה בנפש. עכשיו אני רוצה לקרוא את הפסוק שוב להראות לכם שזו השאלה שהוא שוא. ואמרתי, אני בלבי, שלמה מחפש את טעם החיים, הוא מחפש את צופן החיים, אז הוא אוחז כאן בשאלה שאלת השאלות שלו, שאנחנו נעשה בהמשך להסביר אותה. אבל קודם כל רק איך להכניס את זה במילים.
ואמרתי אני בליבי כמקרה הכסיל גם אני יקרני, סוף כל אדם אותו דבר בין אם הוא חכם בין אם הוא כסיל, לא שמענו על אדם חכם הצליח שהצליח לחיות, שמענו על איזה אחד שחשב להפסיק את החיים, אולי וולט דיסני אני לא יודע מה, הוא הקפיא את עצמו, בשנות השישים, מתוך אמונה שיצליחו להחיות אותו, מבחינה מדעית זה לא הצליח, אבל הוא הצליח לחייב את בית המשפט האמריקאי לאפשר לו את סוג ההתאבדות הזה, כי הוא רצה להמשיך לחיות לנצח, אבל לא שמענו עדיין בנאדם שהצליח לעשות את זה. אומר שלמה, כמקרה הכסיל גם אני יקרה אני, אנחנו זהים בזה, אז אם ככה הוא שואל שאלה, ולמה חכמתי אני? אז יותר למה אני נעשה יותר חכם בימי הזקנה דווקא, מה שאצל הקסיל אין?
אז הוא אומר מצאתי את התשובה, הוא לא מגלה לנו, אז אנחנו נראה בהמשך, הוא מצא את התשובה ואז הגעתי למסקנה אחרי התשובה הזאת ודיברתי בליבי שגם זה הבל גם הצופן הזה הסוד הזה למה אני נעשה חכם בימי הזקנה והכסיל לא, גם זה הבל.
טוב אז מה שאנחנו רוצים ללכת לפי הסדר, יש פה כמה וכמה דברים שאנחנו צריכים להבין אותם.
יש פה הבדל מהותי
אנחנו נחזור לפסוק ונחזור לשאלה שלו ונחזור לתשובה
נדבר עכשיו נושא כללי ומתוך הנושא הזה נפצח את הבעיה
יש לנו אור ויש לנו כלי כמו שהזכרתי קודם האור זה אור הנפש הכלי זה הגוף עכשיו השאלה היא מה מה הוא האור?
יש אור שאנחנו אותו בשפה שלנו השפה הפופולרית שלנו יש אור שנקרא כישרון כישרון שיש לאדם אם זה טבע מולד או כישרון שהוא רכש לעצמו במשך הזמן זה אור אחד
יש אור נוסף שזה אור ההתמדה העקביות זאת אומרת זה לא קשור לכישרון אלא היכולת הנפשית לאדם זה להתמיד בדבר מסוים עד שהוא מגיע אותה שהוא רוצה אותה להשיג התמדה וכישרון
שאלת השאלות היא מה גובר על מה זאת אומרת מי מהם חזק יותר או הכישרון או ההתמדה
שאנחנו רוצים לפענח את השאלה הזאתי אנחנו מתבוננים מה קורה לאדם בגיל צעיר או מה קורה לאדם בגיל מבוגר יותר בגיל צעיר הכישרונות של האדם נמצאים במצב הכי טרי שלהם הכי עם הכי הרבה אמביציה להתקדם זה בגיל הצעיר
בגיל הזקנה מה שלא יהיה נעשה קצת יותר מתינות בכל הרצון לכבוש להשיג לנצח האמביציה יורדת הכישרון בא לידי ביטוי הכי חזק בכוח שאדם מנ בשיא כוחו מה שנקרא בגיל העמידה ואז הכישרון בא לידי ביטוי
הרבי הצמח צדק אומר שבגיל הזיקנה מה שבא לידי ביטוי זה לא הכישרון אלא ההתמדה העקביות האדם הצעיר יש לו המון המון תהפוכות בנפש דווקא בגלל שהוא צעיר ויש לו את הגוף ששולט עליו גם כן הגוף יש לו עוד כמה דברים שמשפיעים על הנפש יש מה שאני מבין בשכל שאני צריך לעשות זה דבר טוב אבל יש גם את היצריות היצריות שתמיד קשורה עם עם הגוף היצריות אם זה תאוות המאכל ואם זה תאוות אחרות הם באות ושולטות על האדם בצורה מסיבית יותר כשהוא צעיר עכשיו כאשר יש לי מצד אחד מה שאני מבין בשכל ומצד שני מה שהיצר הטבעי הגופני דורש ממני הנפש מתבלבלת היא לא יודעת לפנות לכאן או לכאן עצם זה שהאדם צריך להילחם עם עצמו המלחמה הזאת מכחישה אותו מעייפת כל מלחמה גובה חללים גם אם אנחנו מנצחים את המלחמה ובסופו של דבר אנחנו עושים מה שצריך לעשות מה שהשכל דורש שנעשה אבל עצם זה שהיינו צריכים להתמודד הוצאנו אנרגיה היינו צריכים להילחם בעצמנו עם לעשות ככה או ככה לעשות ככה או ככה להיכנע לשינה או להיכנע לתאוות האכילה או לתאווה אחרת במקום לעשות מה שאנחנו צריכים לעשות אז כול העם הריתמוס הזה של המלחמה מעייף אותנו וכיוון שאנחנו מתעייפים אנחנו מה הפסדנו בטוח את יכולת ההתמדה לפעמים ניצחתי את המלחמה אבל הלכתי לישון כך מכיוון שכל כך התעייפתי נפשית מהדו קרב הזה שהיה כבר לא היה לי כוח לעשות מה שאני צריך לעשות
אנחנו חווים את זה שעה שעה יום יום כל אחד בא בחיים שלו הדבר הזה הוא ממש ממש קיים זאת אומרת מצד אחד יש לנו תסמונת הגאון הצעיר המלומד המיוחד המוצלח הצעיר והמבטיח שיכול להספיק? ומה שנקרא כל הדרכים לפניו אבל יש לו המון המון המון הפרעות בדרך וההפרעה העיקרית זה הפרעת היצרים ועם היצרים הוא צריך להילחם הוא מנצח אותם אבל הוא נשאר עייף זה זה הצעיר
אצל המבוגר היורד מתכה משהו מהיכולת המביציונית שהיה לו כשהוא היה צעיר משהו מתכה אבל כיוון שהיצרים הלכו ועזבו אותו זאת אומרת הוא נעשה יותר ויותר משוך המחשבה שלו יותר נקייה וגם החיים שלו יכולים להיות יותר קבועים וסדירים אני מתכוון מהבחינה הנפשית יכול להיות שהוא צריך יום אחד ללכת לקופת חולים ויום שני קצת לטייל לא על זה אני מדבר אני מדבר כעת מהבחינה הנפשית אין לו את התזוזות שיש לצעיר לא רק התזוזות הפיזיות הסחות הדעת הוא יותר קבוע
עכשיו מה שטוענת היהדות וזה תקבלו כאקסיומה היא טוענת שכשיש לי את אור הכישרון בזמן הצעיר ויש לי את אור ההתמדה בזמן הזקנה אז האור של ההתמדה הוא חזק יותר זאת אומרת אם אני רוצה לדעת להישגים הישגיות שכלית איפה אני מצליח להשיג אותה יותר בסופו של דבר ההתמדה תנצח את האור הכישרון של הצעיר זקן זה שקנה חוכמה ככה הנוטריקון אז הזקן שייך עם החוכמה ודווקא מפני שיש לו את היכולת הזאת להתמיד יותר ממה שיש לצעיר כי היצרים יותר שחררו אותו ופחות מעייפים אותו היצרים שיחררו אותו זאת אומרת מכיוון שהגוף נעשה קצת יותר חלש אז אז אין לי יצר איפה להיתפס היצר נתפס רק בגופניות רק בחומר לפעמים אנחנו שומעים סיפורים מאנשים מבוגרים אז הוא מספר לך מה הוא עשה כשהיה בגיל צעיר ואתה רואה אותו כזה רגוע כזה שלא יכול להזיק לזבוב אבל מה אתה סבא לקחת אתה לא יודע מה שהייתי כשהייתי צעיר זאת אומרת יש זה משנה הגוף משתנה אז אז
אז הכל הכל כל גם תפיסת העולם המחשבתית משתנה הכל משתנה אז זה זה האקסיומה הראשונה
מה שאנחנו רוצים עכשיו להבין את השאלה של שלמה שהיא נשארה לנו הוא שואל מדוע בימי הזיקנה יש אצל החכם יש חוכמה מתוספת ואצל הכסיל מתוספת אצלו טיפשות
לצורך העניין הזה אנחנו צריכים להיכנס לכמה מושגים המושג שנקרא לב המושג שנקרא מוח המושג שנקרא רצון והמושג שנקרא תענוג ואתה רואה את זה בפועל אתה רואה הרבה אנשים שזה ממש הולך אצלהם במקביל כתוצאה מחולשת הגוף נחדשה אצלהם גם הנפש אתה רואה גם הפוך וזה הייתה השאלה שלו בדיוק הוא שאלה מה זה ככה?
מה המפתח לנושא הזה? זו משנה במסכת כינים בסופה המשנה אומרת ככה רבי שמעון בן עקשיא אומר זקני עמי הארץ כל זמן שמזקינים דעתם מטרפת עליהם שמביא פסוק כראיה מספר איוב שנאמר מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים מכך אבל זקני תורה אינם כן אלא כל זמן שמזקינים דעתם מתיישבת עליהם שנאמר בישישים חכמה ואורך ימים זה המשנה
מה שאנחנו עכשיו נעשה יש לנו כמה מילות צופן שהמשנה נתנה לנו המשנה משייכת את עמי ארצות מה ששלמה קרא בפסוק כסילים המשנה משייכת אותם לביטוי נאמנים ולביטוי זקנים המשנה משייכת את הזיקני תלמידי חכמים לישון ביששים חוכמה אז אנחנו צריכים להעמיק בשלושת המילים הללו המילה נאמנות והמילה זקנים זקן והמילה יש זאת אומרת מה ההבדל הרוחני ביניהם? זאת אומרת ההבדל ההבדל הקבלי בין 3 המושגים הללו וכשאנחנו נבין טוב את ההבדל בין המושגים הללו אנחנו נוכל בעצם לפצח את השאלה ששאל שלמה אחרי שאנחנו נפצח את השאלה ששאל שלמה אחרי שזה יהיה ברור לנו נצטרך להבין למה הוא אומר בסוף שהתשובה לשאלה שהוא שאל ומה התשובה האמיתית אחרי זה? אז יש לנו כמה שלבים ננסה ללכת אותם בצורה מיוסדת
נאמנות, איפה נאמנות נמצאת באיזה חלק באדם מתלבש כוח הנאמן כוח הנאמנות זה כוח רוחני אנחנו מדברים על על משהו נפשי באדם שהוא נאמן ישר אמין כל המילים הללו הם כמו כל דבר רוחני מתלבשים באיזה? שהוא אבר בגוף איפה זה מתלבש? זה כמו שאני אגיד אדם חכם איפה זה מתלבש החכמה שלו אחי הכי הכי בראש במוח במוח שבראש הכי חזק אז אז כלב כולו לב נאמנות עוד משהו אולי מתפילת שחרית תפילת שחרית אנחנו אומרים על על אברהם אבינו הוא מצאת את לבבו נאמן לפניך, לב נאמנות הולכת עם הלב דווקא
עכשיו מילה אחת על הלב אם אני רוצה להגדיר אותו הוא מדע לא מדוייק וזה ההגדרה שלו מה זה מדע לא מדוייק הוא מדע מאוד מאוד חזק מאוד מירפף מאוד חודר אבל הוא לא מדוייק מה הכוונה? אם למשל אני רואה בן אדם נסחף אחרי משהו הביטוי נסחף תמיד הולך עם הלב ביחד כן אז הוא נסחף אחרי איזה דבר ואני רואה קהל גדול של נסחפים אני יכול לשלוף אחד מהם ולשאול אותו למה למה אתה נסחף אחרי ה המפלגה הזו? נו זה בקטע למה אתה הולך אחריה? והוא עונה לך תשובה תשאל את השני הוא עונה לך תשובה תשובה אחרת אתה שואל את השלישי תשובה אחרת יכול להיות שמתוך כל החברים תמצא פלח של כמה תשובות אבל אין תשובה אחת אחידה לסחיפה של הלב הוא יש לו יתרון על כל הבחינות האחרות שאני הולך לדבר עוד עוד מעט שכשהוא מתחבר לדבר הוא מתחבר כמו שאומרים עם העצמות לדבר עד השורשים הכי עמוקים שלו מצד שני יש ללב חולשה שזה לא ברור מה הביא אותך לסחיפה הזאתי
בחסידות נותנים לזה המחשה מהקיקיון של יונה יש סיפור בתנך על קיקיון, עץ שצמח בלילה אחד ובלילה אחד הוא גם נפל עכשיו הוא צמח בלילה אחד הוא עשה לי צליל צל כאילו הוא היה איזשהו עץ שמוט של 80 שנה כבר? אבל? כמו המהירות שבה הוא צמח באותה מהירות הוא גם דאג הלב דומה לאש שחורכת נייר טואלט שזה בשניה אחת עולה מתלקח אבל מהר מאוד מהר מאוד מאוד אפילו הוא גומר את הבערה שלו למה? מפני שהלב יכול להידבק לחיצוניות הוא נתפס לאיזה שהיא הגדרה חיצונית סיבה רצינית גם באהבה זה ככה לפעמים אנחנו נתפסים לאיזה שהיא חיצונית שטחית ורק אחר כך כשאנחנו מתפקחים אז אנחנו מגלים שהיא יש פה משהו אחר ואני אני אני הלכתי הלכתי הלכתי כולי כן עם כל הלב עם כל הנפש עם כל מה שנקרא חבד חגעת נעים עם כולי הלכתי אחרי עניין מסוים חשבתי שהוא הכי טוב יתברר לי שלא למה? מפני שהלב הוא לא רואה את הדברים בצורה מלאה הוא נתפס לאיזשהו משהו לכן אומרת תורת החסידות לכן הלב הוא תמיד חבר הוא צריך להיות חבר של הנאמנות הלב צריך כל הזמן בדיקת נאמנות מבחן נאמנות האם באמת הדבר הזה שאחריו? אני הולך הוא דבר אמין דבר נכון כי הלב הוא הוא מדחף לא נורמלי השאלה אם הוא דוחף אותי לכיוון הנכון הוא לא מצפן מדוייק אז כיוון שלא אני צריך אני צריך לעשות בדיקה מתמדת לראות איפה שהוא אוחז
וזה אמרתי מצד אחד את המעלה שלו ומצד אחד את החיסרון שלו הבחינה הזאתי של הלב קשורה לנ בחיים שלנו לנאמנות מה שנקרא אדם נאמן אדם אמין גם כן הפסוק אומר והמשנה אומרת מסיר שפה לנאמנים יש אנשים שהם נאמנים ובגיל זיקנה כמו שהפעם מתואר כאן בגיל זיקנה הקדוש ברוך הוא מסיר להם את השפה אז בוא נראה איפה זה בא לידי ביטוי יש לך אדם שהוא בעל מלאכה והוא אדם שקנה לעצמו מוניטין איך קונים מוניטין? על ידי אמינות הוא נהג ביושר והקהל קלט שהוא עושה את העבודה שלו במאה % ואנשים נותנים לו דווקא לעשות את העבודה מספרים אחד לשני ולאט לאט נעשה לו קליינטורה מאוד מאוד מוצלחת וכולם באים אליו
באיזה שהוא שלב מסיר שפה לנאמנים מה פירוש מסיר שפה לנאמנים? באיזשהו שלב בוא נאמר הוא מגיע לי עם איזנה בטבע בוא ניקח את זה דוגמה פשוטה הוא היה רתח או הוא היה לו מסגרייה או שהוא היה מכונאי או או כל מקצוע אחר או ואנשים באו אליו מקצות תבל לעשות דווקא אצלו את הטיפול מפני שידעו שהוא אמין עכשיו באיזה שהוא שלב הוא נחלש והוא עזב את המקצוע הזה שיש לו? עכשיו מה שווה כל האמינות שהוא רכש במשך כל השנים ליום שלאחרי? הכוונה ליום שלאחרי שהוא עוזב את מקום העבודה שלו הוא סוגר את הבאסטה אין חנות? אני יותר לא מתעסק במקצוע הזה
עכשיו פה יש זה גם זה לשני צדדים נמצא גם ביחס אליו וגם ביחס אל האנשים הוא מאותו היום מאותו הרגע שהוא עזב במוח שלו את העבודה הוא מאבד את המקצועיות שלו אתה בא לרופא של פעם ואומר לו יש לי בעיה כזו וכזו אפילו עבר חצי שנה אבל הוא לא בשטח יש המון המון דברים שהתחדשו במשך החצי שנה הזה שכיוון שהוא לא נמצא בשטח הוא יגיד לך כל מיני דברים של טעות כי הוא לא בשטח אני לא נמצא שם יכול להגיד לך היינו עושים פעם ככה
כך איש איש צבא אפילו איש שעסק בתכנון מלחמות וכדומה יש לה המון ידע הרבה מעבר לאנשים מהרחוב אבל? הוא התפטר מה שנקרא יצא לאזרחי הוא כבר לא בשטח עכשיו הוא יעמוד ויגנה איזה שהיא פעולה שעשו או לא עשו זה יהיה לא רציני אתה לא נמצא בשטח אתה לא יודע מה מדובר יש הרבה מהמידע שעכשיו לא דולף אליך אז אז אז מה שאתה לא תגיד בנושא הזה זה לא יהיה נכון? זה לא יהיה מדויק עכשיו זה נכון ביחס אליו זה נכון גם ביחס לאנשים שהיו חברים איתו עד היום אז מה אם אתה היית מכונאי טוב עד היום? אבל כעת עזבת סגרת את? החנות אז מה אז? בגלל זה אני אמשיך לשלוח לך משלוח מנות בפורים? אין לך אין לך כבר את המקצוע האמינות שלך הייתה תועלתית כל זמן שעסקת בנושא הזה
זה דוגמה כל הדוגמאות האלה שאני אתן זה דוגמה איך הלב הרוחני הוא גם כן כזה כשהוא סגור על איזשהו דבר אז הוא נמצא שם ברגע שהוא עזב את אותו דבר אז הוא עזב אותו לגמרי הוא עזב אותו לגמרי זה שאין לו יותר שום מילה שהוא יכול לדבר בתחום הזה הוא פשוט הוא פשוט פסום אין לי על מה לדבר יותר
אני אתן המחשה נוספת יש לך אדם שלמד מקצוע מסוים למד עזב אותו אחר כך לטובת מקצוע אחר יש לך אדם שהייתה לו אהבה אחת והוא עזב אותה לתועלת האהבה אחרת מי מדבר ומי לא מדבר? נכון להווה מי מדבר על העבר? האדם הזה שלמד פעם מקצוע אדרבה כל דבר שאתה יודע אתה יכול לשוחח בו אתה? אינטליגנטי יותר גדול שאתה יש לך יותר עולם מושגים אתה יכול להסביר נושאים מסויימים אתה יכול להביע דעה אתה יכול ככה להתעסק באותו תחום שבו עברת קורס וכדומה אבל אדם שבעבר הייתה לו אהבה מסויימת? והוא עזב אותה אז הוא טיפש היום הוא נמצא במקום אחר אני מתכוון אז שהיום הוא נמצא הלב שלו נמצא במקום אחר אז הוא טיפש אם הוא חוזר ומדבר על מה שהיה קודם לומר לך מה למדת מזה? שהמוח גם אחרי שאתה עזבת תחום מסוים המוח לא מחק לחלוטין את האינטליגנציה שקיבלת מאותו מקום ואילו כאשר מדובר שהלב עושה אז כאשר עזב את הדבר מסוים אז עזבת אותו לגמרי הלב משחרר את הקשרים הקודמים לחלוטין ואז באים אומרים לך אבל מה תעזוב אותי ממה שהיה התנועה הזאת? שבן אדם תעזוב אותי? זה היה זה היה גלגול הקודם תעזוב אותי לא רוצה לשמוע מזה לא רוצה להתעסק בזה זה היה וזה חלף תעזוב אותי למה התנועה הזאתי? של מכיוון שכשהלב מתחבר למשהו מתחבר וכשהוא עוזב הוא עוזב וכאילו ואילו כשהמוח מתחבר הוא מתחבר כשהוא עוזב הוא לא עוזב הוא עוזב אבל לא לגמרי זאת אומרת תמיד אתה נשאר באיזה שהוא מקום שהבחינה הזאתי עדיין קיימת כשאני למשל לומד משהו מסוים ואני עכשיו שקוע בו אבל אני עדיין מודע לזה שיש חוכמות אחרות עניינים אחרים אפשרויות אחרות אבל כשאני נמצא בלב באיזה שהוא מקום אני נמצא כל כולי העולם התחיל כאן והוא גם הסתיים זה תנועה של לב מצד שני כשעזבתי המוח אף פעם לא עזב לגמרי ואילו הלב עזב לגמרי זה זה זה כמו הוא מתחמם מהר הוא גם כן מתקרר מהר יש לו זה זה זה היחסיות שלו אז יש הבחינה הזו של נאמנות
לכן הפסוק אומר שברגע שהאדם מתבגר גמר את העסק שלו עם הלב והנאמנות זה הלב ומצאת לבוא נאמן לפניך? אז פשוט הפה שלך נסגר הלשון של הפסוק מסיר שפה לנאמנים אני כבר יותר על זה לא מדבר הייתי נאמן פעם לע עזבתי את הנאמנות הזאתי אז גמרנו אני יותר מסיר שפה מהנושא הזה אני יותר לא מדבר מזה יש לזה סוף וקצבה עכשיו מה זה? עד כאן נאמנות לב שפה שפה מסיר זה פסוק ביוב כן זה מסיר שפה לנאמנים מסיר הוא סותם להם את הפה גמרנו סותם להם את הפה מבחינה רגשית אני על זה לא מדבר יותר טוב טוב
השלב המתקדם המילה השנייה שאנחנו הצבנו לעצמנו להסביר זה הנושא של זקנים זקנים הזקן בכלל באיך אומרים בהגדרה כוללת כל זקן נקרא זקן כל הבחינות של זקן במילה כוללת הם זקן אבל כשיורדים לפרטים יש הבדל בלשון הקודש בין אם אני אגיד זקן בין אם אני אגיד ישיש ועל זה אני רוצה לעמוד עכשיו זקן זה אדם שקנה חוכמה אז שימו לב לביטוי יש לפעמים שאני קונה שעון כן אז אני זה משהו אחד והשעון שלי זה משהו אחר כן זה קניתי אותו יש דעת נקנה יש דבר שנולדתי איתו וטבע טבע ראשון ויש טבע שני שזה דברים שאני קניתי אותם לא נולדתי איתם מה זה זקן שקנה חוכמה זקן שקנה חכמה זה אחד כזה שהחוכמה והוא הם שני דברים כמו מחשב אתה מכניס לו תוכנה הוא יודע לפתוח אותה יודע להשתמש בה יש אדם שהחוכמה איתו התחברה לחלוטין התחברה לחלוטין זה היא משפיעה על אורח חייו בצורה מלאה זאת אומרת הוא לא מוזיז עפעף אם זה לא מתאים למה? שהשכל שלו מבין זה הדרגה הגבוהה בחוכמה ויש אדם שהוא חכם אבל הוא רק קנה את החוכמה החכמה אצלו היא רק כמו חפץ שאני קונה אותו וכמו תרמיל שאני שם על הגב יש לי אותו אני יכול להשתמש בו כשאני צריך אני יכול גם לא להשתמש בו כשאני צריך זה זה לא מחובר איתי כחלק בלתי נפרד מהמציאות שלי זה הבחינה של זקן
עכשיו זה עד עכשיו אמרתי הבחינה הטהורה איפה היא יורדת למשל בחיים היומיומיים שלנו? יש לך אדם שהוא מתמסר למלאכתו כל כולו עסוק במלאכתו החסידות אומרת על הפסוק יגיע כפך כי תאכל אשריך וטוב לך למה הפסוק אומר יגיע כפיך מדייקים יגיע כפיים ולא יגיע המח כשאתה עוסק באיזה שהיא מלאכה אפילו מלאכת בית שוטף כלים לדוגמה עוסק בפעולה מסויימת המוח שלך לא חייב להיות עסוק בשטיפת הכלים אתה יכול לנצל אותו ולהיים אותו בדברים יותר משמעותיים אנחנו מכירים הרבה מהחכמים שלנו שבאותו זמן שהם עסקו במלאכתם הם עסקו במוח במשהו אחר אז המוח עוסק בדבר בונה ואילו המלאכה היא מלאכה עכשיו אדם כזה זה אדם מן הישוב מה פירוש אדם מן הישוב? הוא עושה חשבון? אני צריך לעבוד אני צריך להשתכר אני צריך לפרנס את עצמי אני רוצה לפרנס את עצמי בכבוד יש עוד דברים שאני רוצה בחיים אני רוצה לצאת לנופש אני רוצה לצאת פה אני צריך בשביל זה ממון אז אני עובד אני לא? מתמסר לגמרי להט מושכלות אבל בכל רגע נתון פנוי שאני יכול אני מנצל אותו ללימודים זה האדם הממוצע הוא אדם שלם והשלמות הזאתי נקראת שלמות המח לא שלמות הלב זאת אומרת הוא הולך בהיגיון ההיגיון שלו מביא אותו לספר של אדם חורש בשעת חרישה אדם זורע בשעת זריעה ובזמן הפנוי אני גם משקיע בעניינים רוחניים
בקבלה המצב הזה נקרא דת תחתון מה זה דעת? אני אסביר לאט לאט תחתון מה זה נקרא דעת תחתון יכול להיות מצב כזה שבן אדם מגיע לעולם הזה קודם כל אני פה מרגיש את עצמו אני פה אני צריך לאכול אני צריך לשתות אני צריך שיהיה לי כל מה שאני צריך שיהיה לי ואני רוצה גם לעסוק בעניינים רוחניים בזמן הפנוי שלי לעסוק במיסטיקה יהודית לעסוק בשלמות הנפש בתיקון המידות בדברים נוספים לשנות הפנאי בוא נאמר ככה יש תרבות מה שנקרא פולקלור רוחני ויש צריכים ללכת לעבוד זה צורך ותרבות זה צורך רוחני עכשיו מה זה נקרא דעת תחתון ומה זה נקרא או בלשון של החסידות ייחודא תתאה ומה זה נקרא ייחודא עילאה אני אני אפרש את זה בצורה הכי פשוטה שיכולה להיות ייחוד התת זה הפירוש הוא יש תרבות ויש צרכים אני רואה קודם כל את הצרכים אחר כך אני מחפש את התרבות מה זה נקרא ייחוד ההילה? אני רואה קודם את התרבות ורק אחר כך אני רואה את הצרכים שימו לב אני מדבר על שני אנשים שני האנשים האלה בסופו של דבר גם עובדים וגם עוסקים בתרבות מה שנקרא בחומר רוחני שניהם שניהם עושים את העבודה בצורה מלאה רק שאצלך אחד המושכל הראשון שלו היה תרבות המושכל השני היה צרכים צורך מה אני צריך להשיג לעצמי אצל? השני היה צרכים מקום ראשון תרבות מקום שני מה ההבדל ביניהם? ההבדל ביניהם עד כמה זה חשוב? לך עד כמה זה תופס אצלך מה? חשוב לך יותר אתה עושה את הכל כי הכל צריך לעשות אבל מה נוגע אצלך? בנפש יותר בוא נאמר במילים אחרות מי מבין האנשים הללו הוא רוחני יותר מי שאצלו התרבות הייתה מקום ראשון והצורך היה מקום שני הוא הרבה יותר רוחני מאשר האדם שאצלו היה קודם כל הצורך מקום ראשון והתרבות מקום שני אז זה זה ההבדל של איחוד האלה לבין ההבדל כאן בריטמוס העדין הזה יש לנו את ההבדל של בן זקן לבין יש הזקן קונה חוכמה מה אתה? אתה הזקן הנכבד והחביב הזה מי אתה? אני אדם ארצי עובד מנסה לטפל בעצמי מה אתה עוד עושה? יש לי תחביבים מה התחביבים שלך לקנות? חוזה הזקן זה אחד כזה שאצלו החוכמה היא משנית היא בזמן הפנוי היא עובי הוא אדם מאוד מאוד מוצלח שזה העובי שלו בזמן הפנוי הוא מחפש חוכמה אבל זה הדבר היותר משני אצלו מי הוא הישיש? זה האדם שאצלו החוכמה זה היסוד נקודת המוצא הראשונית הראשונה החשובה המוטיב שבשבילו הוא קם בבוקר בוא נקרא בוא נקרא לזה כך והדבר המשני אצלו זה כל מה שהוא צריך לעשות בשביל שיהיה לו את הצורך הקיומי בשביל להתקיים יש חיבורי נפש עזים ברמה של יש ריבון נפש פחות ברמה של זקן ויש ריבורי נפש במצב של נאמן שצריך כמו שאומרים לבדוק כל הזמן האם הוא כאן או לא כאן? האם הוא מספיק איתי או לא איתי? זה בחינה קשה
אז רק מילה אחת בנוגע לישיש כן ישיש נקרא ב בגימטריה כתר יש לו אותו אותו אותו אותו אותו ערך מספרי כתר כתר הוא הבחינה כזאתי כשהאדם רוצה להגיע אליה נדרש ממנו מאמצים יוצאים מן הכלל בוא ניקח את זה ברמה הפיזית כמה שעות אדם צריך לישון בלילה? זהו מי שאמר 8 זה אומר הרמבם יש כאלה שכותבים 7 מספיק יש כאלה כמו שאתם אומרים 6 אז בסדר כל הספרות נמצאות פה בתמונה אבל אני רוצה רק לחזור על דברים המרה התאז כותב יש לך אדם שמפחית משעות השינה שהוא צריך ואז כל היום הוא מתהלך כמו סוס זאת אומרת הוא יושן- הוא חושב שהוא יותר ערני אבל הוא יורד לו היכולת המחשבתית והשכלית אז הוא לא הוא לא בן אדם במשך זאת אומרת תוסיף עוד שעה תגזול עוד שעה תישן אבל תהיה בן אדם כל ה כל וכל וכל הזמן שאתה תאר לא תהיה בהמה תהיה בן אדם עכשיו ככה להיות אדם מוצלח? כן צריך כדי להיות אדם מוצלח האדם צריך להשתדל לאדם צריך להתיגע לישון טוב לאכול טוב וכול אבל יש מה שנקרא יוצאים מן הכלל מצויינות וזה דברים שנכתבו והם נפסקו גם להלכה מי שרוצה לזכות בלשון של הרמבם לקיטרה של תורה זה לא סתם תורה זה בחינה מסויימת בתורה של תא לקיטרה של תורה אסור לו לאבד אף לילה מלילותיו בשינה כלומר הוא צריך למען ושינה זאת אומרת הסדר הרגיל בנורמה כדי? להיות בן אדם נורמלי ומוצלח ולהחזיק ראש כמו שאמרתי קודם אתה צריך לישון את מספר השעות שלך ואל תעשה בזה הנחות לעצמך זאת אומרת אל תעשה אל תוריד ממספר השעות כי אתה בסך הכל מפסיד את הערנות שלך במשך השעות שאר היום וזה באמת משתנה מאדם לדם מבחינה גנטית יש אנשים שצריכים יותר לישון יש אנשים שצריכים פחות זה משתנה
אז זהו אז יש בחינה שאני מדבר עליה זה נקרא כיתרה של תורה זה צא נפש שאדם צריך כמו שאומרים לשרוף פיוז בשביל להגיע לרמה כזאתי וזה נקרא שהוא ממעט מאוד בשנה הוא רוצה לרכוש איזה שהיא איזה שהוא תואר נקרא לזה ככה שכדי לעבור את להגיע לתואר? הזה הוא צריך לחצות איזה שהוא אוקיינוס שדורש ממנו מאמצים לא נורמלים לא אנושיים טבעיים כן? איזה איזה טירונות? כזאתי שזה יוצא מן הכלל עכשיו הדרישה הזאת דרישה לא שפוי אני אומר את זה זאת אומרת אולי חיובית אבל היא לא שפויה היא לא נורמלית היא לא נורמטיבית אתה לא יכול לבוא ולהגיד שזה הסדר של ההתקדמות של האדם בבריאה ככה לא זה צריך להיות כמו שאומרים אחד עם כוחות לא רגילים כדי לעשות את זה היש? שאצלו כל העולם נתפס כתרבות קודמת לצרכים ומשהו בסטייל הזה הרי זה הנורמה הטבעית של האדם זה אני צריך לאכול אני צריך לשתות אני צריך מה זה?
אתם מכירים את הסיפורים על אותם ילדים גאונים שנעשו גאונים אחר כך ואחר כך סיפרו שאמא שלהם כשהם היו קטנים ואת הכסף הפרוטות שהיא עשתה הלכה קנתה ספרים במקום לראות להם לחם זה נורמלי זה לא נורמלי בגדול זה לא סדר אבל איך אומרים ליו מן הכלל במקרים יוצאים מן הכלל שצריך אז אתה יכול להיות אתה יכול להגיד בסוף שיצא מזה משהו שנתן פירות שהיה שווה העסק אבל זה לא הסדר הנורמטיבי היש זה אחד כזה שמסר נפש? הוא מסר נפש כמו שאומרים את עצמו הוא מחק את הרצונות שלו הוא מחק את הצרכים שלו הוא מחק למען אידיאל הזקן לא מחק את עצמו כלל הוא פשוט בזמן המותר שיש לו משתמש בו לדברים חיוביים בונים זה ההבדל בין ישיש לבין זה הזקן הוא איש המוח הישיש הוא איש הרצון הכפייה רצונית מסירות נפש זה יש זה רצון כוח הרצון כוח הרצון במהיטבו היגיון מה ההיגיון אומר? זה נורמלי שאמא הלכה קנתה ספר קריאה לילד בזמן שאין אוכל בבית לא נורמלי איך אומרים אחת דתה להמית, זה התעללה בילדים שלה? זה לא סדר זה לא נורמלי ההיגיון לא מסכים עם זה זה זקן יש זה מין תנועה ולכל אחד יש לנו את זה כל אחד מאיתנו יש לו מין מסוימת שהוא הולך בה כמו שאומרים על החיים ועל המוות הוא עושה משהו לא הגיוני הוא עושה משהו שהוא דוחף דוחף דוחף במסירות נפש אפילו שהוא יודע שהוא עלול להפסיד אבל על זה אני הולך בכוח זה בכוחות הנפש זה נקרא כוח הרצון זה כוח הישיב שעליו אנחנו מדברים כאן אתה רוצה לרכוש משהו? לא? שאין עוד אין לך אותו בידיים יכולת אליו אתה רוצה בכל זאת להגיע אליו אז אתה יוצא מעצמך היציאה מעצמך זה מבחינת היש
עכשיו מה נחזור לשלמה, שלמה המלך אומר שהאנשים הקסילים הם בחינת נאמן ובחינת זה כן הזקן והנאמן לאחר אריכות ימים של ימי הצעירות יבואו ימי זיקנה שבימי הזיקנה מה יהיה בימי הזיקנה? מה יהיה איתו מתפשים כמו שאומרים מה שאתה נתת זה מה שאתה מקבל חזק אתה נתת בסופו של דבר עם כל המאמצים שלך הלכת לפי היגיון אנחנו הולכים איתך עם היא גיון מה הוא ההיגיון? ההיגיון הזה שכאשר אתה מזקין והגוף נחלש גם הנפש נחלשת אז זה לא משנה אם היית נאמן או שהיית זקן שקנה חוכמה אבל עדיין הלכת לפי היגיון היית זקן שקנה החוכמה לפי היגיון לפי מה שמשתלם אז כיוון שכך זה הנוהג איתך מה קרה עם היש? היש זה תנועת נפש שהאדם הלך עליה עד הסוף עד הסוף? באותה שהוא הלך עד הסוף הוא היה למעלה מהשכל בימי הזיקנה התנהגו איתו בנקודה הזאתי באופן של למעלה מן השכל? מה שאתה השקעת עם שכל תקבל שכל מה שהשקעת למעלה מהשכל תקבל למעלה מהשכל
אני רוצה לומר לכם שאני ראיתי בחוש אנשים שמבוגרים שכבר לא מזהים אל בני משפחותיהם והם? מה שנקרא לא פה ואף על פי כן כיוון שהם מסרו את הנפש במשך החיים שלהם זה היה דוגמה שיש לי יכול להיות אדם אחר יש לו דוגמה אחרת אבל במשך החיים שלהם הם מסרו נפש על מה על תפילת שחרית למשל זה היה הדוגמה שאני ראיתי האדם הזה היה ממש זקן לא יכול לא יודע לא יודע מי לא יודע איך קוראים לו אבל את כל התפילה המילה מילה הוא זוכר בעל פה את השם של אשתו הוא לא זוכר הוא לא יודע הוא לא מזהה את הילדים שלו אבל? תפילה הוא זוכר אותם מלה וזה לא נתפס בשכל איך זה קורה? למה זה? אנחנו מבינים שיש כל הזמן? תאים שמה שהולכים ונאבדים למה? זה נשאר וזה הלך זה ההסבר שאנחנו לומדים כי זה היה במסירות נפש אצלו וזה היה בחוכמה בנאמנות זוגיות הכל היה אז זה טוב אבל כשהגוף מתפרק זה הולך ומתפרק ביחד עם הגוף ביחד מה שהיה במסירות נפש של למעלה מהשכל למעלה מההיגיון הופך ונשאר גם במצב שהדברים האחרים הולכים ונחלשים
וזה דבר שהוא יסוד זה יסוד שאנחנו יכולים לקחת אותו ותשומת הלב אומרת כל דבר שבו אנחנו נמסור את הנפש יותר אז יהפוך להיות הרבה הרבה יותר דומיננטי במשך כל ה טוב אז זה הכל קוראים לו הרצון מסירות נפש זה הרצון עכשיו אנחנו מגיעים למה שאמר שלמה שלמה שאל שאלה אני לא מבין למה אני בתור חכם שאני מזקין אני נעשה יותר חכם הוא לא ענה את התשובה אבל מה התשובה?
אנחנו למדנו היום כי אני על החוכמה חזרתי נפש הכסיל אני קשה לי עכשיו להרחיב כי השעון רץ קדימה אבל הכסיל הכסיל זה לא כסיל מושלם זה חכם זה אחד שכן עסק בחוכמה רק שהוא לא עסק בה במסירות נפש אז כיוון שכך הוא הולך ומתאפר כשהוא מזקין מה? התשובה היא הוא לא מסר על זה נפש
אבל נשאלת השאלה למה שלמה? קורא לכל זה הבל למה זה הבל? בסופו של דבר אתה לא צריך הרבה הרבה להתעמק כדי להבין ששלמה לא העמיד את חוכמתו מול הכסיל טיפש אנחנו תופסים מהרחוב זה היה אחד אחר זה לא זה לא הוא לא לא לא איתו הוא התמודד זה היה הרבה יותר עדין כן לא לא זה לא הוא לא בא להשפיל את זה לעומת זה לא זה היה המטרה טוב אני רק רוצה להתקדם ולסיים את את היסוד של הדבר למה שלמה המלך בסופו של דבר ראה ברצון איזה שהיא השפעה הרצון בסופו של דבר לא מבטא את את התכלית את מה שהוא חיפש בחיים כי את התשובה במילה אחת בגלל שהרצון הוא כפייתי הרצון הוא הולך בקושי הרצון הוא הולך בלוחמה הרצון הולך בניגוד לטבע של האדם הוא מוחץ את הטבע של האדם כיוון שהרצון מוחץ את הטבע של האדם הולך בניגוד לטבע שלו אז הוא לא השלימות הוא לא השלמות מהי השלמות של האדם פה בעולם איך שרואה את זה תורת החסידות שהוא בתוך הטבע מוריד את השיא של הלמעלה מהטבע במילים אחרות אם הייתי יכול להיות מן אדם כזה שגם עובד ומתיגע במלאכתו וגם בשלמות תרבותית רוחנית במאה% זה היה השיא של השלמות זה שילוב של ישיש עם זקן ביחד לא רק בחינה של רצון כפייתי בניגוד שהעיניים טרוטות ורוצות לישון ואני כופה את עצמי לא? לישון אלא בחינה שבתוך הלילה אני לא מרגיש בכלל עייפות מרוב שאני עסוק בחוכמה והיא מעניינת אותי היא עצמה בשבילי כמו שינה זה רמה פנטסטית אבל היא היא לא קיימת ברצון היא קיימת רק בעונג החסידות אומרת שהאדם נברא בשביל להתענג והעונג הוא השיא והטפ שהאדם צריך אליו אליו לשאוף זאת אומרת הבריאה כולה שואפת אליו אז לכן שלמה כשהוא מגיע אליו החכם ואחר אחר כך מגיע אליו מגיע אליו הנאמן ואחר כך מגיע אליו הזקן החכם ואחר כך מגיע אליו הישיש בעל מסירות הנפש הרצון הוא אומר אחרי כל זה זהה הבל אי אפשר יהיה לבוא ולהגיד שזה תכלית החיים למחוץ את עצמך ולהרוס את עצמך בשביל להגיע לאיזה שהיא קריירה או לאיזה שהיא דרגה או לאיזשהי איזה שהוא תואר לא זה השלמות זה שלמות גבוהה מאוד אבל לא זה השלמות של הבריאה השלמות של הבריאה זה שהדברים בסופו של דבר מתמזגים איתך באורח טבעי ללא איזה שהם פעולות שאתה צריך לצאת מן העולם להפוך להיות תמהוני אני רוצה שהילד גם יהיה לו מה לאכול וגם יהיה לו את הספרים שהוא יקרא לא? שלא יהיה לו מה לאכול ואם את תקנה לו במקומה פרוסת לחם ספר לקריאה לא זה המצב של השלמות שעליו השאיפה של העולם ולכן שלמה המלך רואה ברצון חוסר שלמות מלא עכשיו הרעיון הזה הוא בעצם השאלה מי גובר על מי זה? שאלות האם הרצון גובר על התענוג או שהתענוג? עובר על הרצון וזה דבר שהוא חקירה גדולה מאוד עמוקה מאוד מי מפעיל את האדם מי המפעיל האמיתי? שלו הרצון או העונג וההכרעה של תורת החסידות היא זה שהעונג הוא המכריע והוא זה שישלוט באחרית הימית הימים יש מחלוקת בין הרמבם לבין הרמבן מה יהיה באחרית הימים? האם באחרית הימים יהיה עולם של נשמות? בתוך גופים כמו אנחנו עכשיו אלא שנחיה לנצח או שבאחרית הימים יהיה רק עולם הנשמות הרמבם אומר עולם הנשמות בלבד הרמבן עם נון בסוף הוא טוען שזה עולם של גופים לא אבל זה הכול בשלב הראשון בשלב השני הוא טוען זה מגיע לנשמות את החסידות מכריעה כל כך מהקבלה מכריעים שאתהלכה כמו הרמבן זאת אומרת שבהכר של הימים השלמות של אחרית הימים היא זה נשמות בגופים אם אנחנו מסתכלים ברמה פילוסופית מה היא השאלה מה היא השאלה השאלה היא מי גובר על מי זה על זה היא המחלוקת כי אם אני אומר שתחליט של החיים זה שבסופו של דבר נהיה רק נשמה ולא נהיה גוף זה בעצם אני אני בעצם מבטא את האכפתיות שלי ואת הכבוד וההערכה שאני רוחש לניתוק שבין הגוף והנפש אני טוען שהנפש לא תוכל אף פעם למצות את עצמה כמו שהיא בתוך הגוף אני טוען שהגוף מפריע להיות שלמה ולהתפתח כך והיא נלחמת איתו כל הזמן בכפייתיות וזה מלחמה שהיא לא כדאית ולכן עדיף נשמות בלא גופים זה מה שאומר הרמבם אז זה טוען הרמבם ואילו הרמבם טוען לא אני טוען שהשלמות היא גם גוף גם גוף מוגבל מוגבל זה לא יהיה גוף בלי סוף גוף כמו גוף מוגבל אבל מוגבל באורך ורוחב הגבלה תהיה לו וכור תכנס נשמה והנשמה תצליח להתבטאות בו במאה% זה זה זה כמו שנתפוס את החבל בשני קצוות אינסוף בתוך סוף והוא מצליח למצות את עצמו בתוך הסוף נכון שדיברנו אז? זה בחינת עונג זה יכול בחינה כזאת יכולה לבוא לידי ביטוי מלא ללא הרגשת עתיר כל פעם שאנחנו שוחקים משהו כל פעם שלא ישן כל התואר בשביל התואר של כתרה של תורה זה מתנקם באיזשהו מקום כי זה שחיקה זה רצון הרצון שוחק נכון בשביל? התואר אני עושה את זה אז אני מגיע לתואר ישיש אבל לא זוהיה השלמות המלאה כמו שרואה אותה תורת החסידות הרמבן והכה הכרעה למעשה הם לא רואים את השלמות כשיש שחיקה של החומר בגלל עוצמה של אור אלא הם טוענים שזה צריך להיות שהעוצמה של האור תתלבש לגמרי בתוך החומר וזה בא לידי ביטוי בפסוק התנך המפורסם וראו כל בשר יחדיו כפי השם דיבר הבשר יראה יהיה בשר הבשר הגשמי ישאר והוא עצמו יראה לו קצי השילוב של הגשם עם הרוח בצורה המלאה שלו שילוב בין גשם ורוח יכול להיות בצורה מלאה ללא שחיקה וללא תופעות לוואי רק אם התרומות שנקראת שנקראת תענוג רק עם תרופת התענוג זה יכול לעבוד וזה הניצחון ניצחון זה תרופת התענוג ולכן שוב אני חוזר לפסוק שהתחלנו שלמה ראה את כל זה ברוח קודשו והוא שאל את השאלה למה אני? – מאשר למה אני יותר מאשר אקסיל בזיקנה ואז הוא גילה לנו את כוח הרצון כוח הישיש שלכן נותן לו יתרון יותר מאשר אקסיל והוא מסיים בסוף שגם כוח הרצון הוא גם איך הוא לא התכלית שאיתה אנחנו נמשיך עד סוף החזית? הימים התכלית? הרצויה היא דרגה עוד יותר גבוהה מזה שזה דרגת העונג דרגה מלאה מה שאנחנו אוכלים רק מבחינה מעשית לצאת מהשיעור דרגת העונגורות בכלים דרגת העונג היא דרגה גבוהה ואנחנו מייחלים להגיע אליה לשלב את הפנימיות שלנו עם החיצוניות שלנו שאנחנו עושים כל דבר בשמחה ככל שאנחנו שלמים יותר במה שאנחנו עושים אנחנו מתחברים יותר העונג של אחרית הימים + לפני זה כדי להגיע לדרגת האוד אנחנו צריכים להיות בדרגת הרצון בשלמות כי הרי זה הולך בדרגות מידות לב מוחין זיקנה רצון וכולי אז מה שאנחנו צריכים להשתדל אנחנו צריכים להשתדל למצות את דרגת הישיש שזה הדרגה שלנו עכשיו ככל שהאדם יותר עובד גם בדברים שהוא בהם מאמין הוא הולך בהם בלמעלה מהשכל הוא מצליח לקבע אותה לא בנפש כמו גן ואז הם עוברים אותם הדברים שאנחנו מוסרים עליהם את הנפש עוברים גם אצל הילדים שלנו בטבע רואים את זה גם כן בפועל דבר שבאמת היה אכפת לך ממנו גם לילדים שלך אכפת ממנו אם זה באמת באמת נגע לך דבר שאתה רק הבנת או רק הרגשת לפעמים עובר לפעמים לא עובר אבל דבר שמאסרת עליו את הנפש הוא תמיד עובר אז זה דבר שאנחנו יכולים לקחת לתשומת הלב אבל מרובם מידת טובה ממידה פורענות נו שהשם יעזור לכולנו שאנחנו נחייך גם בנשמה וגם בגוף.
