השתתף בהגרלה בטעות

נכנסתי בטעות להגרלה

הוא עמד על מפתן חדר-המזכירות וחיכה בהיסוס.

"כן בחור חביב, מה אתה צריך"? הפטרתי לעברו, בעודי פותח אריזת דפים חדשה כדי להכניס למדפסת.

"מיכאל, אני חייב לדבר עם הרב דוד, האחראי על המבצע. איפה הוא עכשיו"?

"המבצע"? התפלאתי. "הוא נגמר לפני שבוע, ואתמול כבר הייתה ההגרלה על כרטיס טיסה לרבי. מה נזכרת עכשיו"?!

"אני יודע" הוא השיב, כשהביטחון שב אל קולו. "אני פשוט חייב להסביר לו משהו דחוף, צריך לעשות הגרלה מחדש".

"הגרלה מחדש"? גיחכתי. "נשמה, אתה נראה לי בחור גדול, לא ילד שבוכה על כך שהפסיד זכיה בהגרלה".

"אתה לא מבין" הוא נשף. "אפשר לבדוק בשבילי איפה הרב דוד"?! "בבקשה"? הוא הוסיף אחרי שניה, אולי כדי להישמע מנומס יותר.

"כן, מי רוצה אותי" נשמע קולו של הרב דוד פתאום. הוא בדיוק נכנס למזכירות, נמרץ ומעשי כתמיד. "מיכאל, אני חייב שתדפיס לי דחוף את מה ששלחתי לך במייל. כנראה עוד לא פתחת".

"בשמחה" אמרתי. "אני פשוט צריך להעביר קודם טופס 106 עבור הרב יגאל ואז בודק מה ששלחת לי. אם לא, פשוט אשכח".

"כן, בחור יקר", הוא פנה אל הנער הצעיר "תסביר לי בינתיים מה רצית".

"זה בקשר להגרלה שהייתה אתמול. אני השתתפתי, אבל השם שלי לא היה צריך להיות בהגרלה"!

הוֹוֹוֹ, זה מתחיל להיות מסקרן, חשבתי מהצד. בכלל לא בכיוון של מה שציפיתי. לפי מה שהבנתי, כל בחור שהשתתף בהגרלה הזו, היה חייב להתאמץ מאוד בכדי להיכנס אליה, לקבל כרטיס. המבצע היה על שינון פרקי תניא בעל-פה, ושעות רבות של לימוד בשעות הפנויות שבין סדרי הישיבה. המתח לפני ההגרלה היה רב. התרגשתי בעצמי לשמוע את שם הזוכה, למרות שלא הכרתי אותו.

"אתה לא זכית וּמְסַפֵּר שלא היית אמור להשתתף. למאי נפקא מינא"?

"האמת היא" השיב הבחור שענה לשם שלום, "שלא דייקתי במספר השעות אותן בפועל למדתי".

"היה צריך 100 שעות" אמר הרב דוד. "זהו, שמהחישוב שלי היו לי "רק" 98. כשקלטתי כמה אני קרוב להחמיץ את הכרטיס, חשבתי שלא נורא אם אעגל קצת ואדווח על 100 שעות. אפשר להחשיב עוד כמה דקות לפני ואחרי כל שעה של ההתארגנות לשיעור. ודקה לדקה מצטרפת לשעה שלימה. הלוא כן"?

"אהממ"… המהם הרב דוד.

"אז זהו, ש… לפני ההגרלה זה היה נראה לי ממש בסדר. כל כך רציתי לזכות".

"אני מבין" הגיב ר' דוד. "ומה קרה עכשיו"?

"דווקא אחרי שמישהו אחר זכה וירד לי המתח, קלטתי שמה שעשיתי לא ראוי" אמר שלום בבושה. "ליבי נקפני. הרי לכאורה כל מי שהשתתף בהגרלה חוץ ממני, כן דייק בשעות, והיה הגון. זה אומר שההגרלה לא בוצעה ביושר, מפני ששמי שלא היה צריך להיות בהגרלה גרם שסיכויי הזכייה של האחרים יהיו קטנים יותר".

הגרלה לא הוגנת

"אתה נשמע בחור עם לב טוב, וגם בעל 'חשבון נפש' גדול. אני טועה"?

שלום חייך במבוכה, והרב דוד המשיך: "אתה בעצם שואל האם עכשיו צריך לערוך רשימה מחודשת של משתתפים ולהגריל שוב"? הרב דוד חכך את זקנו בכף ידו, כשהמרפק כבר נשען על המדפסת הגדולה.

"לא, הרב דוד"! צעקתי.

"מה לא"? הוא קפץ בבהלה. "לא להגריל שוב? מה, זה הבן שלך שזכה שכל כך נבהלת"?

"לא" צחקתי. "הגדול שלי רק בן חמש, בשינון תניא הוא יודע רק את ההתחלה של פרק א'. האמת היא שלא ממש הבנתי על מה הדיון. אבל הכי חשוב שעזבת את המכונה. אני מאוד מבקש, במטותא, לא להישען על מכונת ההדפסה. זה עלול להזיק לסורק"!

"טוווב" הוא חייך. בטח הוא חושב שאני סתם חרד לגורל המדפסת, בשעה שהיא אמורה להכיל גם משקל גדול יותר. בכל אופן הוא הרים את היד ונופף בה לכיוונו של שלום:

"אתה רוצה לומר, שהצהרת על שעות לא נכונות, כך שכרטיס ההגרלה עם השם שלך נכנס להגרלה בטעות-מכוונת שכזו?!"

"עכשיו הבנתי על מה אתם שחים", התערבתי.

"זה מזכיר לי סיפור שקרה לאשתי. בהזדמנות מסוימת היא רכשה כרטיס הגרלה אחד ובטעות הוכנס עבורה כרטיס נוסף. לאחר ההגרלה (בה היא לא זכתה – כמובן), היא ביררה מה הדין, והשיבו לה שאכן ההגרלה בטלה!" [שו"ת חוות יאיר סי' סא].

"מעניין" הגיב ר' דוד. "אני בכלל חשבתי שאין כזה דבר 'סיכויי זכייה'. הרי אם ה' החליט שתזכה, גם אם היה 1 למליון אתה תזכה, ואם ה' החליט שלא, גם אם תקנה 99 מתוך מאה כרטיסים, יכול לזכות בדיוק הכרטיס הנותר הבודד"!

"זה נכון במה שנקרא זכייה מן השמים", התערב ר' צבי, שחיכה כמה דקות עם קלסר בידו. "אבל סיכויי זכיה בדרך הטבע בוודאי שיש. אתה רואה שאפילו בסיפור שסיפרת התייחסו לסיכויי הזכיה למרות שבפועל הגברת לא זכתה".

אין אדם משים עצמו רשע

"רגע" אמר ר' דוד, "ההודאה של שלום יש בה לכאורה מן הצדיקות, אבל מצד שני חז"ל קבעו ש'אין אדם משים עצמו רשע' [כתובות יט, ב]. כלומר, בית הדין לא יפסוק לחובת אדם על פי עדותו-שלו בלבד, כשהאדם טוען שהוא עשה במזיד דבר האסור. במקרה שלנו, שלום בעצם טוען כי הוא רשע ששיקר ולכן…"

"רשע"? מחה שולם, כשהבעת פניו העיד העליו שהוא היה רוצה להיעלם מהשטח.

"זו הגדרה הלכתית" אמרתי, מחפש בינתיים את המייל שר' דוד ביקש בדחיפות.

"כן. אתה בחור טוב, רק שעל פרט מסוים – הֵעַדְתָּ בעצמך על עצמך ששיקרת".

שלום נראה מבוהל ממש. בטח רצה לנקות את עצמו ממצפון. הוא לא חשב שהדקדוק שלו לכאן או לכאן יכול להיחשב כעבירה שתזכה אותו בתואר 'רשע' של חז"ל. היום משתמשים במילים מכובסות כאלה. השקרן הופך ליועץ מומחה, והגנב בסך הכל 'השלים ציוד'… מה עוד?

"שלום", טפח הרב דוד על כתפו של הנער – "אתה בסדר. כנראה לא נצטרך לערוך שוב את ההגרלה. תלך לכיתה שלך, אתם אמורים להתחיל עכשיו שיעור". שלום נשם בהקלה. כאילו רק חיכה לאישור שהוא בסדר, ואבן נגולה מעל ליבו.

תופס לחבירו במקום שחב לאחרים

"מה אתם אומרים באמת"? שאלתי מסוקרן לאחר ששלום הלך.

"האמת היא שהאחרונים נחלקו בזה" פלפל ר' צבי בלמדנות. "לדעת התומים (סי' מו ס"ק קלא), רק בהודאה שמשמעה פסילת עצמו לעדות – אין המודה נאמן, אך סתם כך על מעשה אסור אחר הוא נאמן, לעומתו קצות החושן (סי' לח ס"ק ד) סבור שהכלל 'אין אדם משים עצמו רשע' נכון לגבי כל עבירה".

"אם כן" נהנה ר' דוד, "בנדון דידן, לכל הדעות שלום הוא בבחינת 'משים עצמו רשע', כי השקר שדיווח עליו הוא רמאות במספר שעות, וזה במילים אחרות גזל של המוסד והחברים, והרי גזלן פסול לעדות [חו"מ סי' לד], ואם כן הוא לא נאמן לפסול את עצמו"!

"יש לכם מזל ששלום לא שומע אתכם עכשיו. הוא לא היה יודע איפה לקבור את עצמו", הערתי.

"חכה, זה עוד לא הסוף" ענה ר' צבי: "הסיבה היא בעצם היא שחוששים שמא לימדוהו לשקר, ואפילו עֵד 'אינו חוזר ומגיד' ואין מאמינים לו לשנות את עדותו" [ראה חו"מ סי' פ, וע"ע בתומים סי' כב ס"ק ד ובקצות החושן סי' עה ס"ק ז].

"ובכלל, הוא ממש 'חב לאחריני' – בהודאה הצדקנית שלו הוא גורם לזוכה להפסיד, וההלכה היא שהתופס לבעל חוב במקום שחב לאחריני – לא זכה, ואין למעשהו שום משמעות כשהוא גורם נזק לאדם אחר, כי חוששים לקנוניה נכלולית" [ראה חו"מ סי' צט ס"א ובש"ך ס"ק א, אולם ראה קצת החושן שם ס"ק ב].

"לפי זה, בנדון שלנו, אם הוא היה בא להודות על מעשהו לפני ההגרלה – הוא היה נאמן לפסול את הכרטיס שלו ולצאת מההגרלה – אבל כעת אנחנו לא מחוייבים להקשיב לדבריו ולפסול את הזכייה", סיכם ר' צבי.

"אוי, זה גאוני!!!" אמר ר' דוד כשידו עדיין תופסת בזקנו.

"כמה עותקים להדפיס"? שאלתי את ר' דוד…

[עריכה: ש. מלומד©️]

נ.ב. שמות האנשים והמקומות בדויים