הענווה ככלי למימוש עצמי

תמליל אוטומטי מהשיעור יתכנו שגיאות:

טוב, אז אנחנו לפי סדר הפסוקים יש לנו פסוק מעניין, הוא קצר ואפשר לזכור כמעט כל מילה, אבל יש הרבה משמעות.
לפסקה הזאתי.
שלמה אומר.
בפרק ב פסוק ד.
הגדלתי מעשי.
בניתי לי בתים, נתתי לי כרמים, עוד פעם הגדלתי מעשיי, בניתי לי בתים, נתתי לי כרמים, אז זה שוב אנחנו מתחילים עם הקטע הראשון.
הגדלתי מעשיי.
המדרש אומר ששלמה אמר לקדוש ברוך הוא אמר מה המשמעות של המשפט הזה הגדלתי מעשי.
המשמעות היא.
שהקדוש ברוך הוא פירש את זה על עצמו, אני הבטחתי לאבות הקדושים כל מיני דברים לאברהם ליצחק, אולי יעקב.
ואת כל מה שהבטחתי לאבא שאני אעשה לבן עשיתי.
עכשיו אני שואל אתכם מה ההפלאה.
אנחנו כבני אדם מבקשים מאיתנו.
שיהיה פיפינו ולבינו= כשאנחנו מבטיחים דבר אנחנו צריכים לקיים. אז מה היא המשמעות שהקדוש ברוך הוא משתבח בזה הגדלתי מעשיי אני עשיתי מעשים גדולים שהבטחתי דבר לעבוד וקיימתי לא מה שהבטחתי קיימתי.
המשמעות היא כי לא תמיד הבנים ראויים לקבל את מה שהאבות הובטחו.
ויש הרבה פעמים שהדברים הולכים ומתגלגלים ומשתלשלים פה למטה, אבל הם לא באים לידי ביטוי מעשי. זאת אומרת שאלוקים מבטיח איזה שהוא דבר לאדם, וזה מתגלה באיזה שהוא רובד רוחני. הגדלתי מעשי לפי המשמעות הזאתי.
שהמעשים שהקדוש ברוך הוא הבטיח לעבוד, ירדו עד למטה. אז למה זה הגדלתי? כי כאשר אנחנו רוצים לזרוק כדור ורוצים לזרוק אותו רחוק שיגיע עד מאוד למרחוק, אנחנו צריכים להגדיל את הכוח של הזריקה שאנחנו צריכים להעיף.
הגדלתי מעשה, זאת אומרת כאשר המעשים הם גדולים אז הם מגיעים יותר רחוק. הם מגיעים אבטחה שהבטחתי לעבוד הולכת ומגיעה עד לבנים. אפילו נניח שלבנים לא מגיע זה כמו כדור שצריך להיות נזרק למרחוק, זה הגדלתי מעשי.
זה פירוש אחד פירוש נוסף.
הגדלתי מעשי, זה לא הקדוש ברוך הוא אומר. זה שלמה מספרים על שלמה.
מה זה הגדלתי מעשיי זה כיסא שלומו.
לשלמה היה כיסא מעניין כמו שמסופר במדרשים.
הכיסא היה לו כמה וכמה מדרגות, ומשני הצדדים היו אריות מכל צד של כל מדרגה היה אריה אריה מזהב והיו שמה נשרים מזהב, וכל פעם שהוא היה שם את הרגל על המדרגה הראשונה, אז האריות היו באים ומרימים אותו למדרגה השנייה באופן באורח פלא.
הכיסא היה שהיה שלמה יושב על הכיסא.
אז.
היה כמין תנין כזה שמסתובב סביב הכיסא שלו כל הזמן, והוא היה מפעיל כאילו את כל המערכת של הכיסא הזה, והוא היה שופט את העם. כשהיה אדם מגיע ומדבר שקר, אז אז האריות היו משואגים והנשרים מתחילים לפרוח שם זה היה מין טקס משפטי מאוד מאוד.
יוצא דופן.
כתוצאה מהמיוחדות של הכיסא הזה, עכשיו הכיסא הזה.
היה מושא לקנאה אצל כל מלכי העולם שבאו לראות את שם השלמה. הם ראו את ההדר והיופי של הכיסא, הם מאוד כינו בו ובגלות אחד מהדברים הראשונים שהם סחבו איתם. זה היה את הכיסא, אז כתוב שפרעה כל המלאכים במצרים היו נקראים פרעה.
אז פרעה לקח את הכיסא אליו והוא עלה, הוא רק שם את הרגל הראשונה שלו.
אז בא אריה מזהב, כן נתן לו מכה על הרגל ועשה אותו נכה, לכן הוא היה נקרא בתנך פרעה נכו על שם המכה הזאתי שהוא קיבל אז הכיסא הזה הלך והעבירו אותו מכאן לכאן עד שהוא נשבר באיזה שהוא מקום בדרך וכנראה שבאחרית הימים יחזור לא יודעים איפה הוא.
עכשיו הגדלתי מעשי לפי הפירוש הזה זה שלמה הייתי כזה מוצלח שיכולתי גם לבנות כזה כיסא וגם.
לשבת עליו אחרי שהסברנו עכשיו שהכיסא היה מיוחד, שהיה מסוגל לעזור במשפט והיה מסוגל לתת מכה למי שלא ראוי לשבת עליו, הגדלתי מעשה זה שאני כן הייתי מסוגל לשבת על הכיסא.
קצת אני רוצה להסביר, אתה הגדלתי מהסיי בהתאם לכיסא.
כשאנחנו רוצים להוריד למשל, אדם עומד לפניך, אדם עומד, כשאדם עומד זה כאילו שכל רגע הוא רוצה אליו ללכת, הוא רוצה להתקדם הלאה. רוצה להסתלק מפה. כשאדם יושב זה מין תנועה שעכשיו הוא פה, הוא איתי, הוא.
הוא עכשיו כולו קשוב.
אז זה שהפסוק מפרש את הגדלתי מעשי על כיסא שלמה.
זה לומר שהיכולת להוריד את מה שהיה לי במוח אלא אל הרובד המעשי, זה היה המומחיות של שלמה הגדלתי מעשי זה שאני הייתי מוצלח שהצלחתי להוריד את כל האידיאאות שיש לי בראש גם לרובד המעשי הזה בא לידי ביטוי בזה שהמדרש אומר שזה הולך.
שלמה שלמה הם סוג הצליח להוריד את חוכמתו שתרד עד לרובד ההכי גשמי. עכשיו אני רוצה קצת לתאר את ההיסטוריה מסויימת שהייתה בעם ישראל. אני לא זוכר אם הזכרתי את זה כאן ב-1 השיעורים או לא, ישנו חכם תלמודי שהיה רבו של רשי.
רבנו גרשון מאור הגולה ככה הוא נקרא.
בין אם גרשו מאור הגולה.
מחיי בחוץ לארץ בצרפת. מה שנקרא פרובינציה צרפת הדרומית.
והמלך המקומי.
קרת.
והוא קרא על הכיסא של שלמה.
והיה לו הרבה דו שיח עם עם רבנו גרשון.
והוא שאל אותו על הכיסא, על הכיסא הזה, איך? איך הוא היה והתעניין קצת בפעולות שלו. ולבסוף הוא שאל את רבינו גרשום האם אתה היית מסוגל גם בחוכמתך לבנות כזה כיסא?
ואמר לו כן.
אז הוא שאל אותו מה אתה צריך בשביל זה? אז הוא אמר לו כמה כמות של זהב הוא לא יכול לעשות? אני חושב שהוא התפשר על כסף.
הכיסא כולו היה מזהב, אבל אצל הוא התפשר על כסף ונתן לו את הפועלים ואת הצורפים שהיה צריך במשך. אני חושב שנה הוא עבד על הבנייה של הכיסא.
עכשיו באותה תקופה בחיים האישיים של רבינו גרשום.
הוא עבר תהפוכות, זאת אומרת, הוא היה.
נשוי לאישה טובה ומוצלחת, רק שהיא לא הביאה לו ילדים, ובאותם הימים עדיין היה מקובל להתחתן פעם שנייה והיא הציעה לו להתחתן פעם שנייה והוא זאת אומרת לא לגרש את האיש. עדיין לא יכלו לשאת שתי נשים אישה נוספת, אז היא הציעה לא להתחתן. הוא נשא אישה נוספת אבל היא לא הייתה.
ממשפחה וגם כן כנראה לא הייתה.
רמה שלו.
על כל פנים, באיזשהו שלב שני הסיפורים הללו נפגשו.
המלך.
בנו.
בנה לו את הכיסא.
והוא מאוד העריך וכיבן את רבנו גרשון בגלל זה.
אבל היו אנשים שהקשר שבין היהודי למלך היה לצנינים בעיניהם.
ומלשינו.
שהרבינו גרשום גנב מהכסף שהיה בשביל המלאכה.
הכיסא היה מאוד גדול ואי אפשר היה לדעת האם המשקל הראשוני של הכסף שניתן הוא המשקל של הכיסא. נכון לעכשיו אותם ימים לא ידעו איך לשקול דבר כזה גדול.
אז בכל זאת המלך כבר אורעל והוא שאל את רבינו גרשום בעקיפין, לא, הוא לא שאל הוא הוא, הוא ניסה לדעת איך לשקול את הכיסא עכשיו, מכיוון שה קרובי משפחה של האישה השנייה של רבנו גרשון היו ידידים של המלך, אז המלך ביקש מהם שיבקשו. כמו בסיפור של שמשון ודלילה.
אז ביקש מהם שהם יבקשו ממנה, שתנסה להוציא מבעלה אם הוא יודע.
איך שוקלים כיסא כזה גדול?
והוא בתמימותו ענה לה שהוא יודע.
איך הוא אמר שצריך לקחת את הכיסא, להוריד אותו לעוניה גדולה ולפני שמורידים לסמן כמה הגובה של הבמאי ושקלו את הכיסא והתברר שזה לא המשקל שהיה בהתחלצות באמת היו גניבות וזה לא פלא, מפני שהיה צוות שלם של אנשים שמה שעסק ובניו וכולי.
אבל המלך כבר שכח את כל הטובה שעשה איתו רבנו ירשום בחינם.
מאשים אותו כמנהל עבודה, מאשים אותו והוא שם אותו בכלא. עכשיו איזה כלא היה בימים ההם זה כלא אכזרי ששולחים את הבן אדם לאיזה שהוא צריח לאיזה שהוא.
איזה מגדל במדבר.
סוגרים אותו שם בלי אוכל ובלי שתייה, והוא נגמר לבד.
אז זה מה שהיה רבנו גרשום מגיע לשם והוא סגר אותו שם וזהו. עכשיו האישה הראשונה שמרה לו אימונים והיא הלכה.
אחריו והיא כן הגיע למגדל הוא שומע קול של בכי. הוא מסתכל מהחלון של המגדל, הוא רואה אותה אז הוא אומר לה למה את בוכה? למה לבכה אם את כבר נמצאת פה את יכולה לעזור לי מה אני יכולה לעזור?
את צריכה להעביר לי חבל ואני ארד מלמעלה.
איך אני אעביר לך אחרי פיכח? לא, לא, לא קטן.
הוא אמר לה שפה במדבר יש שתי סוגים של.
נזהוקים סוג מסוים שיש אחד שהוא שונא את השני.
אז תיקחי תזמינה תתפסי ותמין הזה ותתפשי את המין הזה.
ותקחי חוט של משי, תקשרי לרגל של אחד המינים.
וככה וככה הם נרדפו. תשימי אותם על המגדל הם רדפו אחד אחרי השני ואז הגיע אליו החוץ של המשי אז הוא אמר לו לחבר לחוץ של המשי חוט יותר עדין יותר עדין עד שאפשר היה כבר למשוך. חבל.
הגיע אליכם, לא קשר אותו לסורגים וירד למטה והם ברחו.
אז אז הוא תיקן את התקנה המפורסמת. לא נעשה שתי נשים. זה נקרא חרם דרבי צברו עשה שם שתי חרמים חרם אחד זה התקבל אצל אצל האשכנזים זה לא לעשות שתי נשים.
חרם שני התקבל גם אצל הספרדים.
לא לגרש אישה ללא רצונה זאת אומרת גם אם אין לך שתיים אל תגרש 6 בלי שהיא מסכימה.
אז פה נחלקו החכמים.
בפסיקה התורנית על רקע מה זה הסיפור? אבל אנחנו לא יודעים על רקע מה הוא.
גזר כולם יודעים שבגלל הסיפור הזה הוא עשה את הגזרה, אבל השאלה היא על רקע מה בסיפור בלשון שלהם, האם זה היה?
הסיבה זה היה משהו משהו זמני שהתאים לדורו או שזה היה סייג לדברי תורה?
וזה המחלוקת באמצעות האם זה היה משהו רוחני פנימי או שזה פשוט הוא ראה שזה משהו טכני חיצוני.
מהנטייה של הפוסקים זה לומר שזה היה סייג לדברי תורה, זאת אומרת, זה היה משהו יותר עמוק מאשר סיפור אישי שהיה לו.
עכשיו מה מה מה עומד מאחורי זה בהקשר למה שאנחנו למדנו עכשיו?
המלך הזה שביקש ממנו לבנות לו את הכיסא של שלמה, לא היה ראוי לכיסא של שלמה לפי מה שאנחנו לומדים עכשיו המושג כיסא שלמה בא לבטות.
שהגדלתי מעשי, זאת אומרת, אני כל כך שלם.
שאני מסוגל להוריד את היכולות הרוחניות שלי עד אפילו לרובד הכי הכי מעשי, כמו כיסא שאני יושב בהתיישבות על הכיסא ועד כדי כך שאת האמת שלי אני מסוגל להקרין עד כדי כך שכשיבוא שקרן מולי. אז האריה מהזהב יצעק עליו.
אני כל כך אנחנו יודעים שיש אנשים שהם יש להם את היושר ואת האמת, ואתה עומד כל כך לידם.
אתה כל כך מתרשם מהאישיות שלהם שאתה לא יכול לשקר לידם. אתה לא יכול, זאת אומרת הם כמו מקרינים עליך משהו שלמה, הצליח להוריד מהאישיות שלו כל כך חזק את האישיות שלו, תשפיע אפילו על שני בעלי דינים שהם שקרנים או רמאים, וביוון שהם עומדים בדלת אמות שלו עם הכיסא שלו. הם נרתעים מלשקר עכשיו המלך הזה שביקש.
עכשיו למה כל העולם קינא בכיסא?
בגלל היופי החיצוני שלו לפי מה שאנחנו לומדים היום, היופי הפנימי היה פה איזשהו משהו פנימי בתוך הכיסא שהוקרן מתוך האישיות של שלמה ובגלל זה הכיסא היה כל כך מיוחד. עכשיו היופי הפנימי כמובן לא היה, לא היה שייך לא לפרעה, נכון וגם לא לאותו מלך בזמנו של רבינו גרשון.
עכשיו מה שקרה לרבים גרשון בתוך כל הסיפור הזה, כי כל דבר שיהודי רואה או שומע הוא צריך ללמוד מזה. משהו בהוא ראה בעבודת השם, אז הוא היה לו לפניו סיפור. הוא ניסה ליישם את כיסא שלמה למלך מסוים.
הוא חשב שהמלך ראוי לאותו כיסא, שזה בסדר.
ההתברר שלו אז הוא אמר לעצמו אם יתבראים מול העיניים שלי יתברך.
לא בא באמצעות זאת אומרת בחיים האישיים שלי זה בא לידי גילוי בזה שהאישה הראשונה שאמרה לי האימונים והיא לא האישה השניה לא שמרה לי אימונים אז יש בזה משהו. הרי מה זה אישה? אישה זה זו שמורידה את.
היכולות הפנימיות של האדם בבנים, זאת אומרת אין אישה אלא לבנים. זאת אומרת נולדים לו ילדים ממנה.
היכולות להוריד את המימוש האישי של האדם.
הזה, באמצעות שהוא נושא אישה, מביא בנים וילדים, אז הוא מסתכל, הוא הסתכל על זה במובן הרוחני הזה, אומר אני הלכתי ובניתי כיסא, חשבתי שאני יכול לממש את הדברים פה למטה בצורה מושלמת. מתברר לי שלא. ואיפה זה?
התברר לי שלא הכי חזק בזה שנסעתי אישה שנייה והיא גילתה את הסוד ועל ידי זה אני הגעתי למעצר. הגעתי.
למוות.
כיוון שכך הוא ראה בזה סמל לדור הוא כולו מכיוון שהוא היה המנהיג של הדור שאין יכולת לדור הזה לממש את עצמו בשתיים והיכולת לממש את עצמו ב-1 באחת. אבל לא בשתיים אין לו, אין לו את הכוח הזה. בעבר היה לו את הכוח עכשיו, לא אז לכן הוא עשה את הגזרה, ולכן הוא נקרא מאור מאור הגולה.
כי כאשר הוא הוא ראה את הדברים בצורה הנכונה ותקן כי תיקן תקנה בריאה.
אז היה לא רק תקנה מה שנקרא לתא המשפחתי בלבד אלא זה תקנה שרואה את הכוח הרוחני של האנשים בדור הזה בבחינה הפנימית והרצינית שלהם.
אז זה שוב אני חוזר, זה הכל במשמעות של שתי המילים הללו שבפסוק הגדלתי מעשי שלמה אומר אני בשונה מכל האחרים, הייתי מסוגל להוריד.
את כל היכולות שלי עד למימוש הכי נמוך למטה זה הגדלתי מסה יש שכל האישיות שלי תתבטא בילדים שלי, שכל האישיות לא תמיד זה קורה, אבל זה היכולת המיוחדת של שלמה. עכשיו מה שאנחנו רוצים להבין זה איך זה בדיוק, איך הגדלתי מעשי, איך שלמה מצליח להוריד את כל האידאות הרוחנות את כל השכל, את כל המוחים, את כל מה שהוא מבין.
אומרים היום יש הרבה פעמים שאני מבין ואני לא מצליח ליישם את מה שאני מבין. יש אדם שאומר אין, יש הוא יודע מה זה יושר, אבל הוא לא ישר קשה לו. זאת אומרת, איך שלמה כן הצליח להוריד את כל.
מה שהוא חש עד ללמטה.
איפה ההסבר לזה? זה בהמשך הפסוק.
גידלתי מעשי, זה המציאות איך עשיתי את זה? בניתי לבתי.
נתתי לכרמים.
הסדר הוא אצל המלכים, אנחנו לא יודעים מה זה מלך היום באמת.
אצלנו יש רק.
שר או ראש ממשלה שהוא בסך הכל גם כן מקבל את התשלום שלו, אבל הוא לא מלך.
מלך זה אחד כזה כשהקול שלו בצורה מוחלטת יכול לעשות מה שהוא רוצה יכול להמית את מי שהוא רוצה.
דרכם של המלכים בכל הדורות הייתה שכשהם רוצים איזשהו דבר אז הם לוקחים.
לוקחים.
אז כשמלך רצה בית אז הוא מצווה על כולם לבנות לו את הבית.
רוצה קר, הוא לוקח את הכרם שמוצא חן בעיניו, זו הייתה דרכם של המלכים בשלמה ואומר אני, בשונה מכל המלכים, בניתי לי בתים, נתתי לי כרמים, אני הלכתי, אני בניתי, אני הלכתי ואני נתתי. אני לא חיכיתי שמישהו אחר יעשה את זה בשבילי, זאת אומרת.
הלכתי כמו נגד הזרם של עולם המלכים.
כן המלך יש לו יש לו את היכולות האלה אז שלמה לא רק שהוא לא לקח ולא רק שהוא לא ביקש מאחרים תטעו בשביל להיות תיבנו בשבילי, אלא שהוא עצמו עשה את זה לבד.
נתתי אז איך הגדר? עכשיו נחזור חזרה לשאלה איך מגיעים למצב שמורידים מידיעות רוחניות של הגדלתי מעשי. זאת אומרת שמה שאני מבין בש איך אני גם כן?
מוריד את זה מממש את זה אם אנחנו טיפוסים.
שבניתי מבתים.
נתתי לי כרמים, אז אנחנו גם נהיה מסוגלים, אנחנו בעצם אנשים כאלה שמסוגלים להוריד את מה שאנחנו מבינים ומרגישים עד לרובד המעשי שלנו.
אם אנחנו אנשים כאלה שלא.
אני אסביר עוד מעט איך זה עובד מבחינת הנפש, אבל קודם כל את האקסיומה אם אנחנו אנשים כאלה, שאנחנו מתבדלים.
באותם דברים שיש לנו יכולת להתבדל כל אחד הוא קצת מלך. באיזשהו רובד הוא יכול לא לטבול את האצבע במים קרים באיזה שהוא עניין בחיים שלו, אבל אם הוא לא מתבייש הוא מוריד את החליפה ומפשיל את השרוולים ומתנהג בסגנון של בניתי לי בתיק ונתתי לי כרמים אז הוא יוצר בנפש שלו.
יכולות פנימיות שמה שנמצא אצלנו פה.
לעבור גם לחלק המעשי.
אני כשחשבתי על העניין, אז.
נשליפה לי הלכה בהלכות דיינים, אז אני אקריא לכם את ההלכה כמו שהיא קצת לשון עתיקה, אבל אתם תבינו אז הלכה בהלכות דיינים שפשוט אני תוך כדי העניין הבנתי מה עומד מאחוריה. זאת אומרת, אני למדתי אותה הרבה מאוד פעמים, ולא איך אומרים זה לא.
אסור לדיין להתנהג בשרן וגסות על הציבור.
הדיין זה גיל שופט כן, אלא בענווה ויראה.
בכל פרנס המטיל אימה יתרה על הציבור כל פרנס זה הכוונה. זה כל אדם שנסע לא רק הנייד. כל פרנס המטיל אימה יתרה על הציבור שלו לשם שמיים אינו רואה בין תלמיד חכם לעולם.
לכן אסור לנהוג בהם קלות, אף על פי שהם עמי הארץ ולא יפסיע על ראשי עם קודש. כאילו אל תזלזל באנשים שמגיעים לפניך. בקיצור, אפילו שהם אנשים פשוטים, אפילו שהם לא אנשים חכמים.
אתה החכם הגדול ואתה המלומד ואתה הרבה שנים ובתחום, ויש לך את הכוח להחליט להם.
מה, איך ואיפה אבל מבקשים ממך להתנהג בענווה ויראה.
לדבר איתם בגובה העיניים וכולי וכולי וכולי. הרי כל השנים הפריע לי. זאת אומרת לא הבנתי מה מה, מה זה המילים שהוא הרביץ פה בפנים ואינו רואה בין תלמיד חכם לעולם.
כאילו מי שלא מתנהג ככה ומישהו עריץ על הציבור, על אלה שתחתיו השפוטים שלו אינו רואה בין תלמיד חכם בעולם זה מין קללה כזאת, או מה זה? מה זה בדיוק המשפט הזה? זאת אומרת, אתה תלמיד חכם, אתה דיין, אתה מלומד, אתה איש פיכח עכשיו, אם אתה לא תתנהג בענווה, ותזלזל באנשים שבאים לפניך, אז תדע לך שלעולם לעולם.
גם בנה ובני בנה וכולי לא תראה בין תלמיד חכם אז זה העניין, זאת אומרת, היסוד היסוד, זה שבעצם לכאורה זה כבר היא לא יסוד של שולחן ערוך, זה יסוד תנכי, זה יסוד שכתוב בקוהלת שלמה בזכות מה? בזכות מה הוא הגיע למצב של הגדלתי מעשי של לפי המשמעות של המדרז זה שהוא הצליח להוריד את הדברים, לממש אותם עד למטה מטה.
שאצל כל בן אדם זה בילדים שלו ובצאצאים שלו וכולו הוא הצליח בגלל שהוא בניתי בתים ונתתי כרמים שהתנהגתי.
אחד האדם, זאת אומרת, התנהגתי בפשיטות, אז בעצם זה הנוסחה שאומרים לדייר אם אתה תתנהג בפשיטות טוב ואם לא, לא תראה בין תלמיד חכם לעולם זה לא עונש, זה לא עונש, זה פועל יוצא, זה פשוט מחוייב המציאות. טוב עכשיו השאלה למה זה באמת ככה, כאילו עד עכשיו רק הוכחנו שזה עובד ככה, אבל למה זה ככה?
אז התשובה לזה זה שבשעה אני אגיד לך פה כתוב אינו רואה בן תלמיד חכם לעולם.
אולי תגיד לפחות לעולם לעולמו של הדיין כל הזמן שהוא חי עכשיו שאנחנו רוצים לקצת לנתח למה זה באמת ככה?
אז אז צריך להתבונן כך המלך. ושוב אני אומר שאנחנו מדברים על כולנו, מלכים, כל אחד באותטוריה שלו בקטן.
המלך.
יש שם המון המון כבוד, המון הערכה עצמית, המון גאווה. המון.
הערכה.
שאני משהו ואלה שסביבי, לא כן?
מנופח.
עכשיו יש.
בתוך כל זה גם כן הרבה אחריות, הרבה רצינות, הרבה כובד ראש. עכשיו אני שואל אותכם אבל מה רואים בחוץ?
זאת אומרת, אם אני אעמוד מבחוץ, אני אסתכל רגע על חצר המלוכה, על מה שנקרא משפחת בית המלכות.
לאנגליה נראה שם איך גודלים הילדים של.
בית המלוכה המשומר.
אתה תראה ילדים כאלה מפונקים שעושים מה שבא להם ושלא יודעים מה שהם רוצים מהחיים של עצמם ובעיניים של מה שנקרא של העדשה זה יראה לך שהמלכות זה מין אנשים מסוג אחר שיכולים לקום מתי שהם רוצים לעשות מתי מה שהם רוצים ומה שבא להם זאת אומרת ככה יכול להיות שיש איזה רובד פנימי של גנים מלכותיים.
וא מיוחד.
של יכולת.
יצירת הרמוניה בעם וכולי. יכול להיות אבל בחוץ בחוץ זה לא נהיה בחוץ רואים מה שנקרא את תופעות הלוואי שיש לשירות המרובה הזאתי, ולקוח הבלתי מוגבל שיש למלך וכולו בגדול זה אותו דבר גם כן אצל הדיין וככה אצל כל אחד.
אז אם הדיין והמלך וכל אלה האנשים וזה אנחנו בקטן זה גם אנחנו. כל אחד באחוזתו הקטנה, אם אנחנו משכילים לקחת את.
הרובד הפנימי של הנפש שלנו, של החיים שלנו, ולהבליט אותו.
כלומר, יש בחיים רובד של בני מלכים שקמים לשלוש שעות כמו שכתוב במשרד, ויש אלה שטובלים את העוגות דבש בתוך הקפה ככה בניחות, בלי שיש להם שום דאגה ויש את הרובד של הפשלת השרוולים ושל בניתי לי בתים.
אם אתה כמלך כאבא כדיין, כרב, כאיש תבליט את.
הקושי של החיים לא את הקושי במובן השלילי, אלא את הריאליות של החיים. נכון, יש לי הרבה כסף. אני מלך, יש לי מה שאני צריך, אבל אני עובד על כל שקל.
כמו בן אדם תפרן איך שאומרים את זה ברחוב, אם זה האווירה שבה אני מתנהג, לא בגלל שאני קמצן.
יש לי איזשהו חבר שאבא שלו.
היה אבא שלו נפטר לפני כמה שנים היה.
המחזיק לא לא לא, לא שאני מבין גדול בזה אבל הוא היה מחזיק את החיטה של המדינה.
היה מיליארדר גדול.
הוא סיפר לי אותו חבר שאבא שלי הלך פעם עם אשתי לקניות והסופרמרקט, הוא אומר לי, לא האמינה. היא הייתה קלה. צעירה אחרי חתונה.
והיא הלכה עם העגלה והיא הורידה שם פה הורידה הוא עושה בשביל מה צריך את השמפו הזה? אפשר לקחת סבון פשוט.
אז לרגע חשבה שהוא קמצן או לא, הוא נתן לה בשפע. מה היא צריכה הייתה צריכה? לא.
זה עקרוני, הוא הסביר, אני מאמין שלא זה עקרוני, לא זורקים כסף, לא מבזבזים סתם מיליארדר, לא צריך, לא מבזבזים סתם.
אז מאיפה זה בא? זאת אומרת מאיפה התנועה הזאתי? זה התנועה שבניתי לי בתים, נתתי לי כרמי.
עם הילדים.
של הגביר חיים באווירה של בניתי לי בתים, נתתי לי כרמים, אז יש סיכוי הגדלתי מעשי.
כלומר שמה שהיכולת שהייתה לאבא לבנות באיזה אצבעות תעבור גם כן לילדים שלו.
אבל אנחנו רואים בפועל ממש שיש אנשים כאלה שלא מתנהגים באופן הזה, ואז אחרי המאה ועשרים של האבא באים הילדים מתחילים לעשות כל מיני משחקים ומכלים את כל האמל שהאבא הבנה במשך שנים ארוכות. למה זה ככה? מפני שכאשר אין את היסוד של בניתי לי בתים ונתתי לי לפעמים, אז אין את היסוד של הגדלתי מעשי.
כלומר.
היכולות שלי לא עוברות, אין להם, אין להם שייכות.
פנימית נכון? אז הוא מעביר בזה מסר עוד מעט נראה שזה הרבה יותר מאשר מסר פשוט זה עמוק יותר. עכשיו זה לא רק בכסף, יש ספר הזכרונות של הרבי אראייץ, עכשיו הוא מתאר דמות של אדם זקן בגיל 70.
עשיר גדול מאוד שקיבל ירושה מאבותיו כל חייו, הוא לומד תורה, גאון גדול.
ועומד לידו משמש אותו.
בן משפחה צעיר, פתאום נכנס לחדר שהם יושבים המשרת הזקן, שהיה זקן יותר מבעל הבית, עם חבילת עצים בידיים להעסיק את התנור.
אז השיר הגביר הזה.
אומר הנער הצעיר אומר אני לא, לא, לא היה ברור לי למה הוא בדיוק קם, אבל התחלתי לחשוד שהוא קם למשרת הזה. אחרי שהמשרת יצא שאלתי אותו.
עזבו לי מה השאלה בוודאי אז.
מה מה? איך יכול להיות? מיהו בכלל משרת?
מי הוא אפס לעומת השירות שלך לעומת החוכמה שלך?
אז הוא אומר מה אתה מדבר?
עם דמעות בעיני, הוא אומר אני מקנא בו.
הוא לא חילחם חינם.
שנים אני קיבלתי יבשה.
הוא עובד בזה את הפאב הוא איש אמת.
אז אני לא אאריך אותו, אז אני מסתכל רק על המבט החינוכי שיש כאן. זה לא היה משחק, זה היה אמיתי אז אז אז פה מה שעובר לילד הפנים האמיתיות של העולם לא מה שקלטה העין של העדשה בבית המלכות האנגלי עם האנשים שהשעון לא התחיל אצלהם ואין אין להם.
שום דאגה לא? לא. זה מה שעובר לילד שזה המהות של החיים עוברת לא מהות חיים.
מהות חיים בונה מהות חיים שתמשיך את העבר היפה של של ההורים גם לצאצאים לדורות הלאה.
וזה המסר של שלמה בפסוק הזה בעניין הזה.
עכשיו מה שקרה לפי כל זה אני חוזר חזרה לחלק הראשון של הדברים.
שפרעה נחו.
לא אחז.
זאת אומרת, פרעה היה המלך איך שקראנו לזה היום, כמו מלכות אנגליה, אז כשהוא עלה על הכיסא האמיתי של שלמה, הכיסא הזה שמבטא את את המהויות הטבעיות הפשוטות של מלך שיכול באמת להפשיל שרוולים, לקחת את התיוריה או איך שהוא אומר, לשלם כסף ולבנות בתים.
ולטעת כרמים זה לא היה שייך לפרעה, אז האריה שוחר הצדק, שהיה רגיל תמיד לצבוק על בעלי דין פשוט נתן לו, הקיש אותו, הקיש אותו. למה אתה לא ראוי לשבת פה? כי אתה לא נמצא בדרגה הזאת, אתה לא שייך לזה, ולכן גם הכיסא הזה נעלם.
תשאלו איפה הוא נמצא. לא יודעים שאומרים לנו יהודים.
היה בית מקדש, היו כלים.
ארון הברית היה מנורת זהב, אנחנו יודעים איפה זה נמצא, אומרים לנו זה נמצא פה, זה נמצא פה במחילות תחת האדמה. אומרים לנו איפה הכיסא?
הכיסא הזה הוא יחזור, אבל הוא לא נמצא למה הוא לא נמצא? זאת אומרת אין אין, אין אפילו ידיעה כי הבחינה הזאתי של היושר הזה והפשיטות הזאתי היא מה שנקרא נהדרת היא לא, היא רחוקה מאיתנו כל כך המימוש הזה עד כדי כך כמו שהיה אצלמה, זאת אומרת ככה.
אצל שלמה היה נשיאת הפחים, האיש הכי עוצמתי עם הענווה הכי גדולה.
זה קשה איך אומרים ללבוש חליפה כזאתי שאתה על הבמה ועיני כל העולם עליך ואתה מרגיש.
הכי קטן זה יכולת של כיסא שלמה זה לכן המשפט שלו היה מיוחד, לכן הכול אצלו היה היה צדק. ובאמת למה? מפני שהוא היה כזה טיפוס האמת עם הירידה הזאת.
טוב אז עכשיו לפי כל מה שאמרתי אני הערכתי מה שנקרא טובה עכשיו בוא נפתח רגע, אין לנו תנך לפנינו אבל נפתח בדמיון את התנך ונראה דבר מאוד מאוד מעניין. אני רק אגיד אתם כבר תקפצו לבד, תפרשו את הדברים בכוחות עצמכם. הפסוק אומר הגדלתי מעשי אנחנו יודעים שהמפרש המיוחד של עם ישראל זה רשי.
הגדלתי, מעשיי, מה שמפרש שתי מילים בימי גדולתי הגדלתי מעשי בימי גדולתי מה אתה רוצה להגיד בזה?
הגדלתי אדם אדם שיקח הוא איש פשוט ואין לו כלום והוא הולך ונוטה כרם הולך ובונה בית זה מובטח לו שהוא הגדיל את מעשיו. זאת אומרת שמה שיש באישיות שלו יעבור לילדים שלו לא בטוח.
אבל כשאתה עושה דבר כזה.
של.
עממיות גדולה אז זה עובר, זה מה שרע שהרצה להגיד. אבל כששלמה מעביר את המסר הגדלתי מעשי, אז רק שמיד בימי גדולתי.
עשיתי את זה בבגד גברתי אז זה עבד אז זה היה שייך, זה המשיך הלאה.
בוא נאמר כך אדם קשה יום.
כן, עייף, מיוזע ידיים מיובלות ובסוף היום מגיע הביתה עם חיוך של חצי הירח.
זו גדולה, הוא עבד קשה כל היום, הוא השחיר את ימיו הוא השיר את יומו והוא בכל זאת מגיע לבחינה. אני רק רציתי לבטות שכל פעם שאתה רוצה להעביר מסר אז באותה בחינה של רמה שבו אתה אוכל, אז תצטרך להפשיל שרוולים באותה רמה של אותה בחינה. אז אצל שלמה זה התבטא.
כמלך שבניתי לי בתים, נתתי לי כרמים ולא הורתי לאחרים לעשות לי את זה.
אצל אנשים כערכנו זה מתבטא שמגיע הביתה עם כל זה שאתה האבא הגדול והנורא ממרומה עולים פה זו אתה, מפשיל שרוולים וניגש לכיור ושוטף כלים והילד רואה את זה, אז אני רק נתתי את הדוגמה. זה הרי מזערי, כל אחד ברמה שלו. בהתאם לזה הנקודה.
שזה דווקא זה.
מה שעובר יש יש אבא שמאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד עסוק.
והילדים שלי יודעים שכמעט כל השנה הם כמעט אין להם מילה איתו. הוא יוצא בבוקר מוקדם והוא חוזר בערב הוא חי. הם פשוט לא מכירים אותו.
אבל בחופש.
הוא משחק איתם כדורגל וכמו כלום לא שייך אני אתכם שלכם ואיך אומרים הוא לא עם הפלאפון אתה עושה ככה שום כלום עכשיו הוא רק פה משום מה זה מה שהילדים זוכרים. אז לרגע אתה חושב שהם זוכרים זה כי משחק איתנו כדורגל.
זה לא בגלל שהוא שיחק איתנו כדורגל בגלל שהוא היה איתנו ולא היה במקום אחר באותו זמן, זאת אומרת הוא שינה את, הוא ירד כאילו ירד מהבחינה שלו הגבוהה זה הנקודה. הנקודה היא זה אז הוא העביר מסר אז הוא המשיך אז הוא הפך להיות צינור שמעביר את עצמו לדור הבא, אבל כל כל זמן שהוא לא יש איפה זה הכל רמוז כתוב יש ביטוי.
נחות דרגה, נשיב איתה.
נחות דרגה זה תוריד דרגה ותתחתן.
מה זה אל תתחלתי תתחתן זה לא רק הלילה הזה של החתונה זה התחתן זה כל החיים זה כל מה שאומרים החיים.
אומרים לאדם אם אתה רוצה להתחתן שמה זה להתחתן, זה להעביר איזה שהוא מסר לדור הבא נחות דם, אתה צריך להוריד ראש.
ההורדת ראש הזאת היא הצינור להעברת המסר שלך הלאה, בלי הורדת הראש. אז אתה אולי נשיבית איתה, אבל אתה אומנם התחתנת אבל אתה לא העברת שום מסר. זאת אומרת לא העברת משהו מלמעלה למטה עכשיו.
מה שנשאר לנו עוד עוד טיפ טיפה לעיין זה בצורת בצורה של ששלמה בחר לכתוב בניתי לי בתים ונתתי לי כרמים, זאת אומרת עד עכשיו התייחסנו יותר לקטע הראשון לפסקה הראשונה שהוא אמר. אחר כך בניתי לי בתים, נתתי לי כרמים.
זה.
משפט.
משפט קצת מכשיל.
משתי סיבות.
בשלב הראשון.
הרמבם כותב.
שיש דרך חכמים ויש דרך טיפשים.
חכמים הם קודם כל מארגנים לעצמם בית וכרם, ובסוף מתחתנים.
טיפשים קודם מתחתנים ואחר כך מחפשים לבנות בית ולתעד כן.
למה זה חכם וזה טיפש כי אחרי שכבר יש לך את העול של המשפחה וכל זה אז קשה לך לסדר את מה שנקרא מבחינה כלכלית.
זה רעיון למעשה היום הדברים קצת שונים, אבל אנחנו מדברים איכשהו, כותב את הדברים בפסק שלו המקורי.
השלמה.
כותב הגדלתי מעשיי, שלפי כל הפרשנות שאיך שלמדנו אותה היום הגדלתי מעשה. איזה כאילו הצלחתי להוריד את עצמי למטה, איך מורידים את עצמי למטה, זה בא לדבר וריאציות. אבל כמו שהסברנו ברבנו גרשון זה גם הלהתחתן הפשוט.
זה גם כן הגדלתי מעשיי.
זו נשיאת אישה בפירוש הזה, אחר כך בניתי לבתי מרק, נתתי לי כרמים.
אז יש פה אדם חכם או טיפש הפוך הגדלתי מעשי וקודם התחתן ורק אחר כך הוא חיפש להשיג לעצמי פרנסה.
והכלל הכלל הוא הפוך כי הוא שברנו וקצת לבער ששלמה עכשיו הפסוק של שבוע שעבר אוחז בלשלב שתי בחינות של חוכמה ושפלות ביחד.
אז כיוון שכך זו הסיבה שהוא הוא מערבב בהנהגה גם דבר ששכלות דבר שהוא לא השכל הכי צרוף זה בקצרה.
הנקודה נוספת שיש לעיין.
בניתי לי בתים.
אחר כך נתתי לי כרמים.
מה עושים קודם נוטעים כרם או בונים בית?
יש פסוק שאנחנו נלמד בהמשך. עוד בקוהלת ששלמה אומרת יש את לשמוח את עת להיות עצוב ואת זה אז שמה איך כתוב עת לטעת ועת לבנות? וקודם כל הוא הקדים את הלהט.
ללבנות.
אז האמת היא כך.
שהמציאות היא שאדם שאין לו בית קודם בונה בית כדי שיהיה לו איפה לגור. רק אחר כך נוטה כרם. זה המציאות.
וגם לפי השיקול שאתה העלית בסופו של דבר למה הוא הקדים את הכרם בגלל סליחה על הביטוי בגלל המסכנות שלו, הוא פשוט רוצה לחסוך זמן. הוא רוצה להרוויח, רוצה לא להפסיד אז לכן נותן את הכאב. אבל יש ראייה ממלכת ראייה ממלכתית, בית כבר יש לו.
אז מי שיש לו בית אז הוא באמת הולך נוטע כרם קודם איך אומרים? שום דבר לא בוער בה, אז הנטייה של זה שיש לו בית זה שהוא נוטה כרם זה לא בגלל שהוא ממהר לאיזה שהוא מקום בית, יש לי עכשיו זה זמן לטעת כרמים, אחר כך רוצים להשקיע בעוד נכסים, בונים בתים.
האדם הפשוט, האדם הרגיל אצלו הסדר הפוך הוא קודם כל בונה בית ורק אחר כך לא תיא. כן.
וזה המיוחד שמנסה להעביר לנו שלמה.
הוא אומר הגדלתי מעשי.
אבל אתם חושבים שהגדלתי מעשי רק בשטחיות וחיצוניות, לא?
זה לא שאני הלכתי עם מה שנקרא עם.
הלבושי מלכות כמו פרעה בסיפור במצרים, שרק כדי להראות שהוא מתחיל לעבוד כדי שעם ישראל ימשיך לעבוד אחריו וישתעבד אז הוא משחק אותה כאילו הוא עובד. לא אני עבדתי באמת.
אתם יודעים מה ההוכחה? זה קודם בניתי בתים ורק אחר כך נתתי כרמי מי זה שבונה בית קודם ואחר כך נוטה כרם. אני אדם שאין לו אפילו בית, לי היה בית, אבל אני התנהגתי באותה הבשלת שרוולים, התנהגתי כמו האנשים הפשוטים.
איך שלא רק במובן המעשי, אלא גם במובן המחשבתי, זאת אומרת.
יש אדם שהוא מבשיל שרוולים.
והוא שוטף כלים כמו גבר. אתם יודעים מה ההבדל בין אישה שוטפת כלים שגבר שוטף כלים, האישה שוטפת עם הרבה תשומת לב על כל צל. היא אומרת שזה נשאר מלוכלך, אבל בראיון זה זה הגבר, הוא כזה ניקיתי מספיק, אז זה הכל רק בדוגמא כן.
אז זה העניין, העניין הוא זה.
שכשמפשילים את השרוולים לרדת מה שנקרא להוריד את הראש אפשר אפשר להפשיל את השרוולים כמו גבר.
לפגוש מובן, אני בא.
להראות איך אומרים לפעמים לפעמים לפעמים שרוצים לעשות סרטים של תדמית לאיזה ראש ממשלה.
לוקחים אותו ומראים איך הוא מתקין בבית כאילו כאילו איזה עממי הוא? איזה פשוט הוא עזוב אותך כולנו יודעים שזה בשביל הסרט, זה הנקודה שלמה אמר שכדי שהמעשים שלי יגדלו באמת וירדו למטה זה רק אם אני קודם מבנה בתים ורק אחר כך את הכרמים. זאת אומרת זה אני גם כן.
אעשה את זה כמו אדם פשוט אני אעשה את זה כמו כמו.
כמו אני לא, לא צורת החשיבה שלי גם משתנת כשאני לובש את בגדי האני. לא רק אני אשיר הגדול שרוצה לספח לי עוד מעלה את מעלת האני וכיוון שכך אני משחק אותה כאילו זה אלא שזה יהיה איך אומרים פנימי ואמיתי.
אז זה המסר הסופי של הסג הגדלתי מסיי בגלל שבניתי כרמי ובגלל שבניתי בתים ובגלל שנתתי כרמים הבשלתי שרוולים וזה גובה הפשלתי שרוולים כמו שעובד אדם מה יודע לעשות את זה?
כמו אדם פשוט שעושה את זה כמו אדם עני, זאת אומרת צורת החשיבה שלי הייתה כזאת לא רק בשביל אמצעי משהו אחר.
ואם תשכיל להתנהג כך אז מובטח לך שהגדלתי מעשי. מובטח לך שהדברים שלך יזרמו עליו וירדו גם למטה. אחד מהדברים המעניינים אצל הרבי היו שהוא.
היה אומר דברי תורה והיה נותן גם לשאול שאלות.
אז לא באמצע השיעור. אבל היה מה שנקרא קובץ תורני שהיה יוצא והיו שואלים שאלות עליו. כאילו הפוך ממה שאמרת לא מסתדר פה שם וזה והוא היה מגיע להתוועדות הבאה עם הקובץ הזה והיה עונה והאם הוא היה אומר שהשאלה טובה לפי אם היה פורך אותה לפי אם היה מוסיף עליה לפי העניין?
היה אחד הביטויים שחזרו על עצמם עשרות פעמים בטענות שהוא היה טוען לאלה ששואדים שאלות מה שבידיש היה אומר את זה אני מתרגם, חושבים על המילים, לא חושבים על העניין.
מטראכ וגאן דיור מטראכנד זאת אומרת לפעמים אתה תופס, אבל לפעמים השאלה היא על המילים.
זה ששלמה מחפש את עצמו זה לא שלמות המוחלטת. מה שאנחנו אוחזים עכשיו, הוא אומר, אני יצאתי לחפש את האמת. אז מה עשיתי בנית?
בניתי לי בתים, עשיתי לי כרמים, ברור שמדובר פה על איזה שהוא ניפוח אגו מסוים, אין שום ספק.
כל השיעור הזה היה איך קרה באותו שלב מקדים שעדיין הוא לא אמת לאמיתה של האבל אבלים המפורסם של שלמה.
איך בכל זאת הגיע לבחינה כזאת של הגדלתי מעשי מזה זה לא שלמות. אין שום ספק, פשוט אנחנו לומדים כל שבוע פסוק. לפעמים יכולים לשכוח את העניין.
זאת אומרת בכללות כל העניין אנחנו לא חוזים ברמה של שלמות, בכלל לא, אנחנו עדיין בשלב מתקדם, אבל בכל זאת אנחנו לומדים מזה, מושר אלינו.
איך בתוך החיים שלנו?
יכולים בכל זאת להגיע למימוש ולהגשמה ולעשייה וכל הבחינות הללו.
איך זה לא יהיה המסר מובן ככל שאנחנו נהיה יותר.
מחשיבה נכונה ולא נסתכל על הצלופן שמסביב החיצוני, השטחי יש סיכוי שאנחנו צריכים להעביר את המסר הפנימי שלנו גם כן הלאה.