מסע לקזחסטן ואיבוד הסיגריות
נסעתי לקזאחסטאן, לפקוד את קברו של רבי לוי יצחק שניאורסון, אביו של הרבי, לרגל יום ההילולא שלו בתאריך כ' מנחם-אב. אפרים ידידי, פנה אלי בעבר ואמר לי שלפני נסיעות שלי לחו"ל אדבר איתו. מסתבר שהוא רצה שאקנה עבורו פקטים של סיגריות ב'דיוטי-פרי'. לא ראיתי בזה בעיה. "בשמחה", אמרתי לו. מה כבר יכול לקרות?!
הטובה שביקש, היא לא לשימושו האישי, אלא לצורך עסק קטן שהוא מנהל. הוא קונה סיגריות דרך חברים שטסים לחו"ל, ומוכר אותן בארץ במחיר מלא. ההפרש בין המחיר ב'דיוטי' למחיר בארץ – זה הרווח שלו.
סמכתי עליו שישלם לי את מלוא הסכום, לכן לא ביקשתי ממנו מראש את הכסף. לא הייתי לחוץ מראש.
"מעולה", הוא חייך, "תודה רבה. אתה גם גר קרוב אלי, ככה שחסכת לי טיול לנתב"ג או לנקודה אחרת בארץ לאיסוף הסחורה".
במהלך הטיסה חזור, העברתי בראש את מאורעות היומיים וחצי האחרונים. היה מסע מרתק בהחלט. תכננתי מיד כשאני נוחת ליצור קשר עם אפי, כדי להביא לו את הפקטים. תיארתי לעצמי שהוא יעריך את זה. אבל לא צפיתי את ההמשך.
כשבאתי לרדת מהמטוס, לא מצאתי את השקית. חיפשתי מתחת למושב, עברתי שוב על התיק, שאלתי את הדיילים – כלום.
אחרי הנחיתה וההתאוששות בבית, ניסיתי לשלוח פנייה לחברת התעופה, המתנתי לתשובה – אבל המאמצים לא נשאו פרי או סיגריות. ארבע החבילות נעלמו.
דין שליחות שלא צלחה
כשסיפרתי את זה לאפי, ציפיתי שיגיב בהבנה ויגיד משהו כמו: "שטויות, מקרה מצער, יכול לקרות לכל אחד". במקום זאת הוא אמר בקור רוח: "תשמע, אני לא יכול לשלם לך. אין לי בזה שום רווח. מבחינתי – לא קיבלתי סחורה".
"סלח לי", אמרתי, מנסה לשמור על קול רגוע, "אבל זה העסק שלך. אם מישהו אחר היה קונה עבורך, ונתפס במכס – אתה היית משלם לו את עלות הקנייה בתוספת הקנס שהושת עליו, נכון?"
"נכון", הוא הודה, "ככה זה עובד. מי שקונה לי – מקבל ממני תשלום מלא, גם אם תפסו אותו".
"אז מה ההבדל?" התעקשתי, "כאן אמנם לא נתפסתי במכס, אלא החבילה פשוט אבדה או נגנבה בדרך. מבחינתך – זו הוצאה עסקית, או אפילו פחת סביר. למה שאני אקח זאת על עצמי?"
ראיתי שהוא לא מוכן להשתכנע. כל אחד נשאר בעמדתו.
אשתי ניסתה להרגיע אותי באמצעות 'מילתא דבדיחותא', כנראה חשבה שאם תשעשע אותי קצת זה יפיג את הדכדוך שלי. "הסיפור שלך מזכיר לי בדיחה אודות בחורים למדנים, שהתפלפלו בשאלה – 'מה מברכים על סיגריות'"? היא הצליחה קצת להסיח את דעתי: "לא ידוע לי שסיגריה צריכה ברכה… בכל אופן, מה הם החליטו"? "ובכן, הם החליטו בכובד ראש כי הברכה המתאימה ביותר היא: ברוך השורף ממונו בידו"…
"חה חה חה" צחקתי קלות, אך מיד עגמו פני שוב. "אצלי ה'ברכה' הזו התקיימה, תרתי משמע. בעצם במקרה שלי הכסף נשרף אפילו בלי להותיר אחריו עשן סיגריות".
"אולי מישהו כן נהנה, אבל לא מישהו שהיושר זה הצד החזק שלו" היא אמרה.
למחרת בנסיעתי לעבודה הפעלתי שיעור תורה במערכת השמע של הרכב. 'כך מקיימים היום ובלכתך בדרך' הרהרתי. אני אוהב להפעיל את השיעורים באופן רנדומלי, כך, כשהנושאים מתחלפים באקראיות, אני נשאר עירני.
הפעם השיעור עסק בקטע מהגמרא במסכת בבא מציעא (פג א), מעשה באחד שביקש מחבירו שיקנה לו ארבע מאות גרבי [=חביות] יין. לאחר זמן, השליח אמר שהיין שקנה התקלקל והחמיץ, לדבריו הוא קנה את היין כשהוא טוב ורק אחר כך החמיץ. המשלח חושש שהשליח קנה בעצם מלכתחילה חומץ במחיר זול ואת ההפרש בין מחיר החומץ הזול למחיר היין היקר – שילשל לכיסו.
כשבא המקרה לפני רבא, הכריע שנזק כה גדול הוא דבר משמעותי שהרבה אנשים היו אמורים לשמוע עליו, ולכן כדי שנאמין לשליח – הוא יצטרך להביא עדים ששמעו על האירוע בשעת מעשה.
משהו היה נראה לי דומה בסיפור הזה לסיפור שלי. גם אני נשלחתי לרכוש מוצר עבור חבר, והמוצר התקלקל, ליתר דיוק – נעלם…
בעצם, לי יש אפילו עדים על הקנייה. טוב לא ממש עדים, אבל הקבלה על הרכישה עדיין אצלי. מאידך, אפי יכול לטעון שאכן רכשתי – אך הסיגריות עדיין אצלי.. אין לי עדים על האובדן עצמו, ואם היו עדים שראו את האובדן – הם היו מסבים את תשומת ליבי לשמור על הפקטים…
שילמת – הפסדת
בתכל'ס, כשיצאתי מהרכב חייגתי לרב שלי, שאלתי אותו בקצרה. הוא אמר מיד שיש בזה מחלוקת בין הראשונים והוא יחזור אלי עוד כמה דקות עם התשובה הלכה למעשה.
חלפו בסך הכל חמש דקות והוא חזר אלי.
"תראה, הריטב"א הבין שמדובר שהשליח שילם על החביות מכספו בעבור המשלח, ואם הוא יביא עדים על הפיכת היין לחומץ – המשלח יצטרך לשלם לו מה שהוא שילם.." (ראה נתיבות המשפט סי' קפז ביאורים ס"ק ה).
"ואפשר לסמוך על דעת הריטב"א"? שאלתי בתקוה.
"זהו, שבפועל ההלכה נפסקה אחרת. ראשונים אחרים מסבירים שהשליח קנה את החביות מכסף שהמשלח הפקיד אצלו בעבר, אבל אם השליח הוציא כסף מעצמו – יכול המשלח לומר לו 'לתקוני שדרתיך ולא לעוותי', כלומר שלחתי אותך רק כדי לעשות עסקאות מוצלחות" (ראה רמב"ם הל' שלוחין ושותפים פ"ב ה"ט, כסף משנה שם. טור חו"מ סוף סי' קפז בשם הרמ"ה).
"אז אם הכסף היה של המשלח – גם היין וגם פני המשלח החמיצו"?! השלמתי.
"אהה כן" אמר הרב כשהחיוך נשמע מבעד לפומית. כנראה נהנה מחידוד הלשון שלי.
"בשלחן ערוך (חו"מ סי' קפז ס"ב) נפסק כדעת הרמב"ם, מה שאומר שאם קנית את הפאקטים מכספך – ההפסד כולו שלך", סיים הרב.
"יישר כוח הרב, עזרתם לי מאוד. הבהירות ההלכתית חשובה לא פחות מהפסק בפועל. מה שנקרא 'אין שמחה כהתרת הספקות".
"כתיבה וחתימה טובה" אמר הרב כנהוג בחודש זה.
לאחר שהשיחה הסתיימה נותרתי מהורהר. הופתעתי גם מהידע – וגם מהמהירות. הרגשתי את יד ה' מלווה אותי. גם בהשגחה פרטית שמעתי שיעור בדיוק בנושא שלי, ושוב זכיתי בהשגחה פרטית שהרב שלי יודע לא רק להכריע אלא גם להסביר.
לפנים משורת הדין
את המשך השתלשלות הסיפור, ממש לא צפיתי.
אחרי פחות משעתיים ראיתי את המספר של אפי על הצג.
"מה שלומך? אפשר בבקשה את פרטי החשבון שלך" שאל ומיד המשיך, "חשבתי על זה שוב ואתה לא צריך להפסיד בגללי, קח לפחות חצי מהכסף שהוצאת"..
התרגשתי. עכשיו ידעתי שהוא עושה משהו שהוא לגמרי לפנים משורת הדין, ראיתי את יד ההשגחה שמלווה אותי. אמנם ברור שכל מה שקורה בעולם הוא לטובה, אבל לא תמיד רואים. כשזכיתי לחוש בפועל את יד ה' מלווה, הרגשתי שהאמונה מתחזקת אצלי עוד יותר.
"טוב שיש חברים כמוך" סיימתי את השיחה עם אפי בהרגשה טובה.
