הרב יהודה ליב נחמנסון
ראש כולל הוראה ומשפט
מח"ס שו"ת השלוחים ועוד
א. בסדר ספירת העומר שבסידור אדמו"ר הזקן, לאחר נוסח הברכה וקודם הספירה, כתוב: "יכוון לספירה של אותו הלילה, ולתיבה אחת של 'אנא בכח', ותיבה אחת של מזמור 'אלהים יחננו', ואות אחת מהפסוק ישמחו".
ויש לעיין מתי מכוונים הכוונות הנ"ל, האם כבר בשעת הספירה עצמה או רק לאחר מכן בשעת אמירת "למנצח" ו"אנא בכח".
מכך שאדה"ז מביא הוראה זו לאחר הברכה וקודם הספירה, משמע שכבר בעת הספירה "היום כו' לעומר" יש לכוון הכוונות הללו. דאם היה די לכוון רק בעת אמירת תיבות אלו לאחר הספירה, היה לו להביא הוראה זו לאחר אמירת "היום כו' לעומר" קודם "למנצח" ו"אנא בכח".
בגליון התקשרות (רמה עמ' 15) הובא אשר "הרה"ח ר' רפאל-נחמן הכהן ע"ה לימד לתלמידיו שיש לכון כל זאת בזמן אמירת הספירה" (וראה ג"כ אוצר החסידים ארץ הקודש עמ' 296). ובהמשך הדברים צויין שכן משמע גם מסידור האר"י – סידור ר' שבתי (מרקשוב, דפ' למברג תרכ"ו ח"ג דף כז, א ואילך) שאת הכוונות יש לכוון (רק) באמירת ספירת היום.
הבנה זו העולה מפשטות דברי אדה"ז יש בה משום חידוש, שכן רוב המקובלים הבינו שאת הכוונות האמורות יש לכוון בעת אמירת התיבות עצמן. בפרי עץ חיים (שער ספירת העומר, סוף פ"ו) כתב אשר "מורי ז"ל הקפיד מאד לכוין בכל יום באות א' מן מ"ט אותיות של פסוק ישמחו וירננו ובתיבה א' מן מ"ט תיבות שיש בזה המזמור כי תשפוט" (וראה שער הכוונות מאמר ענין ספירת העומר סוף דרוש יא. סידור האריז"ל קול יעקב דף קצט, א ד"ה הנה בזה המזמור, וד"ה תפילה זו. משנת חסידים מסכת העומר, פ"ח מ"ב). וכן כתב בכף החיים (סי' תפט ס"ק ח), שכאשר "אומר המזמור יכוין בכל לילה תיבה א' מן המזמור כו' וכן יכוין בכל לילה אל אות א' מפסוק ישמחו וירננו".
ב. במכתב ששיגר אדמו"ר הריי"צ להרה"ח רפאל-נחמן כהן (הנ"ל) מבאר שאת הכוונה הפרטית שבכל מצווה יש לברך בעת עשיית המצווה, וז"ל (אג"ק ח"ח עמ' קצז): "מבואר בדא"ח אשר שתי כוונות ישנן בכל מצוה ומצוה, כוונה כללית שהיא ציווי הבורא יתברך, וכוונה פרטית שהיא בתפילין למשל המשכת ד' מוחין וכו', שתי הכוונות הללו בקיום המצות הנה הכוונה כללית שהיא הכוונה היסודית בכל מצוה היא עובר לעשייתה, שבשעה שמברכים על המצוה מכוונים כוונה זו, והכוונה פרטית היא בעת קיום המצווה". כלומר שבעת הברכה על המצווה יש לכוון את הכוונה הכללית שלה, ובעת עשיית המצווה יש לכוון את הכוונה הפרטית שלה.
וכלל לא רחוק מן הדעת שמה שהרה"ח ר"נ כהן לימד לתלמידיו שיש לכוון את הכוונה הפרטית של כל יום בעת הספירה עצמה דהיינו בזמן קיום המצווה, מיוסד על מכתב זה הממוען אליו, וכפשטות משמעות דברי אדה"ז הנ"ל.
ג. בשיחת אחרון של פסח תנש"א (ספר השיחות תנש"א ח"א עמ' 453 הע' 48) דן הרבי אודות הברכה על ספירת העומר, וז"ל: "ושקלא וטרייא נוספת בנוגע להברכה (גם אם ספירת הימים היא מציאות לולי המצוה) – דכיון שהברכה קשורה במיוחד עם ענייני כוונות [החל מהכוונה הכללית ד'דע לפני מי אתה עומד', והכוונה פרטית דלילה זה (ובשוה"ג הוסיף: כמ"ש רבינו הזקן בסידורו – השווה לכל נפש – 'יכוין לספירה של אותו הלילה ולתיבה אחת של 'אנא בכח' ותיבה אחת של מזמור 'אלקים יחננו' ואות א' מפסוק ישמחו', ועוד')] והמשכות (ברכה מלשון המשכה) שכל מציאותם אינה אלא מצד המצווה וכו'". עיי"ש
וממה שכותב שהברכה קשורה במיוחד עם עניני כוונות, הן הכוונה הכללית שבמצווה והן הכוונה הפרטית של הספירה והאות והתיבות השייכים ללילה זה – משמע שיש מקום לכוון את התיבות והאותיות גם בעת הברכה ולא רק בשעת הספירה.
ולהעיר מענין לימוד התורה "לשמה", דמבואר בתניא סוף פרק מ"א שכוונה זו צריכה להיות "קודם שיתחיל ללמוד" – "כנודע שעיקר ההכנה לשמה לעכב הוא בתחלת הלימוד בבינונים וכמו בגט וספר תורה שצריכים לשמה לעכב ודיו שיאמר בתחלת הכתיבה הריני כותב לשם קדושת ספר תורה או לשמו ולשמה". ועל דרך זה בנדו"ד, כבר בברכה שהיא הכנה והקדמה לקיום מצוות הספירה יש לכוון התיבות הנ"ל.
וכך מובא בספר מעשה מלך (תשע"ג, עמ' 216) שהרבי היה מעיין בכוונות גם קודם הברכה, ואפשר שנהג כן כיון שהכוונות שייכות כבר בברכה כמבואר בשיחה.
[בגליון התקשרות (ש עמ' 16) מובאת עדותו של המזכיר הריל"ג: "זה מה שראינו: לפני אמירת הברכה היה מסתכל על הנדפס באותו יום, ונראה היה שהביט לא רק על היום אלא גם על הכוונות של אותו יום. אחר-כך, בעת אמירת 'למנצח' ו'אנא בכוח', היה מדגיש הכוונה של אותו יום, ולפעמים היה שוב מביט בעת אמירת הנ"ל בהנדפס לאותו יום". ויתכן שהדגשת הכוונות של אותו היום גם בעת אמירת "למנצח" ו"אנא בכח" היא על פי מה שכתבו רבים מהמקובלים שהובאו לעיל].