https://youtu.be/-KVnBAD-fzA
תמליל אוטומטי מהשיעור (יתכנו שגיאות):
קוהלת פרק ו' פסוק ד'.
כי בהבל בא. ובחושך ילך. ובחושך שמו יכוסה.
בשבוע שעבר דיברנו על אדם שלא יודע להנות מהחיים ולא יודע לשמוח בחלקו. זה היה הנושא.
לפי הפרשנות של אחד מגדולי וחשובי הפוסקים.
רבי יוסף תתעצק שהוא היה.
בן דורו של מרן הבית יוסף.
הוא היה אחד מהמועמדים לכתיבת שולחן ערוך.
החכם הזה כתב, פירוש גם על קוהלת.
לפי הפרשנות, הפירוש שלו נקרא פורת יוסף. לפי הפרשנות של רבי יוסף.
הפסוק הזה כי באבל בא הוא בחושך, ילך הוא בחושך שמו יכוסה בא בעצם לתת לאדם עצה עצה למה עצה איך להגיע שלמה המלך רוצה לתת לנו עצה. הוא דיבר. בשבוע שעבר הוא אמר את זה בבת אחת, אבל אנחנו בשבוע שעבר הוא דיבר על על מצב.
שאדם נמצא בחוסר מנוחת הנפש, בחוסר שמחת נפש, בחוסר שמחת חיים.
וכאן הוא נותן לו התבוננות. כל הפסוק הזה לפי פירושו של רבי יוסף זה התבוננות אחת עמוקה להבין.
דבר שכשנבין אותו תהיה לנו שמחת חיים. אז הנקודה שכתוב פה פסוק לפי הפירוש שלו זה שהאדם צריך לזכור מאין ובא.
כי באבל כי באבל רע זה, כמו המשנה במסכת אבות. מאין באת הוא בחושך יילך, ולאן אתה הולך ובחושך שמעו יכוסה זה כבר האמצע, כמו שאומרים.
בעצם הפסוק הוא לא שלילי, הוא לא בא לדבר איתנו על מצב לא טוב. הוא בא לדבר על מצב מאוד חיובי מאד טוב תתבונן בבקשה.
איך התחלת את החיים שלך ואיך התקדמת מאז שהתחלת את החיים, באיזה עוצמה עלית לעומת מה שהיה לך בהתחלת החיים זה בעצם הפירוש היסודי של רבי יוסף ואנחנו נתחיל. נתחיל לצעוד לפי הפירוט שלו בתוכנית של 10 צעדים נראה איך אנחנו מנסים להבין את ההתבוננות של מאין בנו מעין באנו כאילו.
ההתחלה שלנו הייתה- טובה לעומת המצב העכשווי.
ואיך זה גורם לנו להיות יותר בשמחה? דבר ראשון?
כשהאנשים שומעים. ראשונה כשהאנשים שומעים מאין באת.
בהמשך הוא מטיפה סרוחה, ולאן אתה הולך? וההמשך הוא למקום עפר רימה ותולעה. אז האנשים שומעים את המשפט הזה אומרים זה כנראה מישהו מיואש, כתב את זה זה משהו כזה פסימי כזה, מאין באת מכלום, לאן אתה הולך לכלום ומישהו עצוב כזה, כותב הוא עצוב, הוא רוצה לעשות אותנו עצובים.
ככה זה כאילו נשמע בחיצוניות, אבל כמו שאמרתי, כאשר מסתכלים על הדברים ברובד החיצוני רואים משהו אחד ואילו כאשר לומדים את הרובד הפנימי איך שתורת החסידות מעירה את הדברים, רואים משהו אחר. מה אומרת תורת החסידות. היא אומרת שיש מושג שנקרא קומה זקופה, יש קומה זקופה גשמית, ויש קומה זקופה.
רוחנית שאיפות. אני שואף אל הלמעלה, אני שואף להצליח. אני מאמין שאני יכול להצליח.
אז אומרת תורת החסידות, מתי האדם מגיע למצב? כזה שהוא חש שקומת זקופה כשהוא יודע מאין ובא. מה הקשר?
למה אני מרגיש שאני יכול לעלות למעלה כאשר?
כאשר מדוע לי יש שאיפות כאשר אני יודע מאין באתי, אז התשובה היא מאוד מאוד פשוטה, היסוד של כולנו כל אדם היה לו יסוד. התחלתי שאפשר לקרוא לו קשה יסוד. התחלתי מעייף, יסוד התחלתי שהוא לא כל כך מרנין כאשר האדם מתבונן על ההתחלה שלו על תחילת החיים שלו ועל ההתקדמות שלו, אז הוא יכול להגיע לאיזה שהיא אינדיקציה לאיזה שהיא אמת מידה.
איזשהו מבחן שהוא יכול להודות לעצמו, אני כן התקדמתי לאן שהוא. אני כן נסעתי לאן שהוא נכון. יש בחיים עליות.
יש בחיים ירידות ועם כל זה המצב שלי היום הוא לא רע. בעבר היה לי יותר גרוע. אני אומר שאם אנחנו לוקחים את המושג הפשוט הזה מאין באת, מטיפה סרוחה, אפילו היסוד של האדם, היסוד הגשמי שלו זה ממשהו חוץ מכבודכם, כן, זה ממשהו שמסריח היום שאנחנו עובדים במחיצתו של אדם שהיה הרבה בשמש ומזיע וזה אז לא נעים לנו ואנחנו.
הרחקים ומסריח הטיפה הסרוכה שממנה כל אדם נוצר, הייתה הרבה הרבה יותר.
סרוכה והרבה יותר דוחה.
שם זה היה התחלה שלנו. זה היה היסוד שלנו. ולאן הגענו היום?
הגענו היום למצב גשמי, הרבה הרבה יותר מטופח. אנשים חכמים נבונים נקיים, שומרים על הגיינה.
לפעמים גם שמים בושם, זאת אומרת אתה נמצא באיזשהו מקום אחר אז אתה מתבונן לרגע על הנקודה הזאת, מאין באתי קודם? כל במובן הכי פשוט.
במובן הכי פשוט, כשאדם מתבונן על השורש שלו והוא רואה לאן הוא הגיע, ואני רוצה להגיד לכם שגם אדם שהכי סובל כשהוא חושב שהוא סובל כשהוא התבונן, מאיפה הוא בא, ואיפה הוא אוחז היום במובן של הטיפה סרוחה, אז זה לא הפירוש שהוא יגיד. אני אפס מאופס. לא תראה כמה התקדמנו.
תראה כמה עליתי, תראה לאן הגעתי.
מי מסתכל עליי כטיפה סרוחה מי רואה אותי היום המצב שלי הוא שונה לחלוטין.
זה בעצם נותן לו איזשהו דרבון של הרמת ראש בלשון של החסידות, הרמת ראש זקיפות קומה.
ובלשונו של הרבי, האמצעי שזהו הטעם שהאדם הולך בקומה זקופה.
מצד שיש בו הכרה למה שלמעלה ממנו, כמו שכתוב מאין באת, אם האדם יודע מאין הוא בא שהוא היה כלום והוא הפך להיות מציאות מכובדת אז זה גורם לו לא הכנת ראש, אלא זקיפות קומה. תראה לאן הגעתי במצב כזה טבעי, אז לאן אני יכול עוד להגיע? לאן אני יכול עוד לטפס?
יש לאן לשאוף.
אני רק הייתי בעלייה, לא הייתי בירידה, אז יש כאן. מאד מאד משמעותית ראשונית, שקודם כל אני לא מדבר על משהו מעייף. אני לא מדבר על משהו שמלאה ואני לא מדבר על משהו שבסך הכל אומר לי אתה כלום, זה מה, זה לא.
זה לא איזשהו חיבור שכתב את זה שהוא מיועד שלא הלך לו בחיים עין באת ולאן. אתה הולך ותעזוב אותנו מהחיים?
מדובר פה על אמרה שאמורה לתת לי איזו שהיא הזנקה קדימה, שזהו הטעם שהאדם הולך בקומה זקופה לעומת בעלי חיים. האדם הולך בקומה זקופה, מצד שיש בו הכרה לאדם, יש הכרה למה שלמעלה ממנו, כמו שכתוב מאין בת כיוון, שהשורז שלי הוא מאין, בת הוא שורש יחסית נמוך.
מטיפה סרוחה זה המשך של הטענה במשנה. אז אז כיוון שכך ואני רואה לאן הגעתי.
אז אני מבין שהכיוון ההליכה שלי זה נסיקה כלפי מעלה. אז לכן הוא הולך בקומה תקופה זה ההתבוננות הזאתי שאני רואה מאיפה באתי ואיפה אני אוחז עכשיו עוזרת לי ללכת בקומה תקופה. תשמע, אחרי הכל אני במצב של עליה לא במצב של ירידה, זו.
מאוד מאוד נחוצה. מאוד מאוד חשובה להתבוננות של האדם וזו הנקודה הראשונה. של מאין באת בקומה זקופה זהו.
הנקודה השנייה.
ההתבוננות על העבר עושה אותנו חכמים.
יש אימרה שהעולם אומר.
אל תראה לחמור חצי עבודה.
פעם חשבתי שזה רק אמרה שאומרים ברחוב.
מצאתי שהחסידות אומרת את האמרה הזאת היא בצורה די די דומה כמעט באותם המילים. החסידות מתבטאת.
שכאשר אתה רוצה להראות לאל תראה לאדם לא חכם, חצי עבודה היא לא אומרת חמור, היא אומרת לאדם לא חכם.
מה הסיבה?
אתה רואה דבר שהוא חצוי, אתה רואה דבר שהוא לא שלם? אם האדם הוא חכם עשיתם פעם מבחן פסיכומטרי נותנים לך איזה שהם ריבועים, איזה שהם משבצות ואתה צריך לראות מתוך המשבצות? מה יהיה המבנה הבא?
לראות איזה שהוא מבנה מתכונתי שמהמתכוטי הזה, אתה יודע להשלים משהו.
זה נקרא אני נותן לכם עכשיו הגדרה לחכם על פי התורה, חכם על פי התורה זה הפירוש הוא שנותנים לו 1100 1000 הוא מבין בית הגדרת חכם. אתם שואלים מה זה אדם חכם. לפעמים אנחנו פוגשים אנשים שאיזה גאון הוא.
ומה בסך הכל הוא יודע לזכור את מה שאמרו בשיעור. הוא יודע לזכור את מה שהוא קרה בספר זה חמור, נושא ספרים זה לא חכם.
חכם זה שאמרתי לו 1000 ומאל"ף הוא מבין ב'. אמרתי לו בית' הוא מב'. הוא מבין ג' הוא מבין מה שלא נאמר מתוך מה שנאמר יש לו יכולת תרגום הוספה על מה שנאמר זה הגדרה של חכם להבין דבר.
מתוך דבר. זה ההגדרה עכשיו כדי לעשות בן אדם שהוא חכם. איך עושים את זה?
אני רוצה לתת לכם אימון, איזה אימון אני יכול לעשות לכם שאתם תהפכו להיות יותר חכמים ממה שאתם עכשיו.
תעלו בדרגה של החוכמה שכבר יש לכם מהו האימון, אומר לנו התנה במסכת אבות שעל ידי שאתה האדם מתבונן מאין באת?
כשאתה מסתכל מעין באת אני התחלתי מכלום. עליתי לארץ, לא היה לי כלום ככה. אנשים מדברים תמיד בסיפורים.
ותראה לאן הגעתי.
כשאתה מסתכל על אדם שהיה בהתחלה משהו אחד ואתה רואה לאן הוא הגיע ואתה מתבונן גם איך הוא עשה את זה.
איך הוא? איך מה היו השאיפות שלו, מה היו המחשבות שלו?
איך? איך היו ההתקדמויות שלו מה זה עושה לך בראש? זה מפתח לך את הראש כשאתה פעם הבאה תסתכל על מישהו אחר ותקלוד שיש בו את הניצנים שראית אצל האדם ההוא.
תוכל להגיד גם האדם הזה יוכל להגיע לכך וכך וכך.
הקדוש ברוך הוא ברא אותנו כדי שנתקן את העולם. הוא ברא את האדם כדי שהוא יעלה שהוא יתעלה. הבעיה היא שהאדם תמיד מקבל.
בתחילה הוא מקבל רק חצי, מפה שולחים אותך לשדה לעבודה של ניווט עם חצי מפה, לא, עם מפה שלמה, והחוכמה היא שאתה תצליח לזהות מה המפה איך, איך צריכה, איפה החצי השני של המפה, שאני לא מזהה. אז אם אתה אדם חכם.
פעם אתה יודע להקיש מתוך מה שלא ראית מתוך מה שראית על מה שלא ראית, אבל איך נעשים חכמים?
איך על ידי שהאדם מתבונן מהעין ובה על ידי שהאדם חוזר ומביט ומעמיק על נקודות מסוימות שהיו לו בחיים? הנה, בעבר היה לי ככה, ואחר כך זה השתנה ככה.
אז מה זה אומר? זה אומר שהדברים יכולים להשתנות בצורה כזאת, יכולים להשתנות בצורה אחרת בצורה. אז מגיע לו תרגיל חדש והוא מכיש מהתרגילים הקודמים על התרגיל החדש עומד לנגד עיניו.
זה נקרא לעשות בן אדם חכם מאין באת? ההתבוננות של מאין באת היא בעצם עושה אותנו יותר חריפים, יותר חכמים, ויותר אנשים שמסוגלים.
לתרגם את המפה שעומדת לפנינו על מאורעות.
ומקרים ומעשים שאין לא נמסרה לנו עדיין מפה אני אומר שברגע שאנחנו רוצים לדעת למשל איך לענות תשובות לאנשים בכל מיני תחומים. אז את יושבת עם אדם שכל הזמן עונה תשובות לאנשים שומעת עוד שומעת+ שומעת או שומעת סגנון, ואת שומעת טכניקות, את שומעת גם דרך איך להתחמק.
כל מיני צורות.
ואז מושיבים אותך תעני עכשיו עד שהשאלות מתוך מה שאת שמעת עד היום. את לומדת שיטה. למדת שיטה?
איך בעצמך לענות? אז אני רוצה להגיד, איך אתה יכול לחזות את העתיד כמו שצריך את העתיד שלך. העתיד של אנשים אחרים.
אם אתה לומד להתבונן כל הזמן מעין באת, ואיפה אני אוחז היום מעין באת, אתה האדם השני והשלישי.
אני עוקב אחריך, מעין באת. ומה אתה עושה היום ולאן הגעת? זה עוזר לך.
אחר כך ללמוד גם על החיים שלך וגם על החיים של האנשים הקרובים אליך לדעת, להשכיל ולהעמיק.
ולנתח את המצב הלא ברור שעומד לפניך בהווה ואיך יראה העתיד בהתאם ולא דבר ריק הוא אני לא מדבר על דברים שהם. אני לא מדבר על דברים שהם לא ריאלים. אני מדבר על דבר שהוא ריאלי.
ואני לא מדבר על דבר שהוא לא חסר היום זה דבר שהוא נורא חסר. אתם יכולים לראות חזיונות.
חיזויי עתיד שנאמרו על בני אדם והזכרתי את זה כמה פעמים. קחו מורה בכיתה או מורה בכיתה ושתתנו לה לכתוב הערכה על התלמידות איך היא חושבת שהם יראו בעוד 30 שנה או אפילו בעוד 10 שנים?
לרוב האנשים טועים לרוב, המורים והמורות, המנהלים והמנהלות, ואפילו ההורים בעצמם, טועים, טועים, בטוהים בתו והיי תוהים, הם לא מצליחים לנתח נכון?
את האדם, את הילד, את הילדה שעומדים לפניהם. ומה זה אומר? זה אומר שהמצב שלנו היום בקליטת וחיזוי העתיד הוא מצב טוב, או מצב שאינו טוב עדיין.
המצב שלנו עדיין לא טוב, וזה גם בתוך מבנה הנפש של האנשים. אנחנו לא ניתחנו אותם, נכון, חשבנו שזה יצא ממנו משהו גדול. בסוף לא יצא ממנו לא כלום.
חשבנו שזה הוא לא כלום. בסוף יצא ממנו אדם גדול. מאיפה באה הטעות?
הטעות מפני שאנחנו לא עוסקים ביומיום שלנו בזמן הפנוי שלנו בחשיבה.
של מאין באתר אדם שיהיה עסוק במחשבה של מאין באת הוא כל הזמן יעסוק בזמן הפנוי כמובן, כשטולים כביסה ששוטפים כלים. כשהולכים ברחוב זה לא צריך בשביל זה לשבת לשבת ולחשוב זה תוך כדי החיים לרוץ החיים שהאדם עסוק וחושב מה הייתי לפני 10 שנים ומה הייתי היום, ומה עשיתי באמצע ומה הביא אותי? למה שהביא.
הוא ילמד לפעול שהחמש שנים הבאות שהוא לא יודע מה.
טומן בחובה מראוי יותר יפה, הוא יודע לחזות את העתיד באמצעות הלימוד העמוק שלו על העבר. אז זו. שהיא משמעותית שכאנחנו לומדים.
זהו החכם הרואה את הנולד שאתה רוצה להיות חכם, אתה צריך לדעת מה הוא, מה נולד, איך תדע, מה נולד, אם לא תתבונן על העבר. לעולם לא תדע איך לחזות את העתיד. אז הנקודה ששלמה המלך בא ללמד אותנו שאם אתה רוצה שהחיים שלך יהיו מאושרים.
בעתיד אתה צריך ללמוד את הטכניקה הזאת, של ההליכה, שחזור אחורנית הליכה אחורנית ולעשות כל פעם מדידה. איפה הייתי ולאן. אני מתקדם טוב.
שלישית.
החסידות מלמדת אותנו שיש שתי בחינות כלליות של הנשמה.
החלק האחד של הנשמה זה הנשמה שנמצאת למעלה.
הנשמה שלנו שנמצאת למעלה, זה חלק שני של הנשמה, זה זה שמתלבש בתוך הגוף שלנו, כשהטענה במסכת אבות המר מאין באת. הוא התכוון על החלק של הנשמה שנמצא למעלה, כולנו באנו, הנשמה שלנו פה למטה באה נסעה מהנשמה שבאה למעאה למעלה. מאין באה?
מבחינת העין שזה הנשמה שלמעלה.
עכשיו, אם האדם רוצה להגיע למצב של הצלחה בחיים.
מציעה לו התורה תתבונן מאין בתבונן. מה אומרת התורה על השורש של הנשמות, של כולנו כמו שהם נמצאים למעלה ואז התברר לך שהנשמה שהיא נמצאת למעלה היא מלאה בכל טוב, היא מלאה בהמון עוצמות של חוכמה, המון עוצמות של מזל טוב, המון עוצמות של הצלחה.
המון עוצמות של בחירה חופשית, המון.
והאדם מסתכל על עצמו בחיים היום, יומיים פה למטה, כפי שהנשמה ירדה למטה.
הוא אומר, אני דלפון.
החיים לא הולך לי שום דבר, הכל הכל דפוק. סליחה שאני אומר ככה, הכל הכל.
הכל סגור. הכל חסום משום מה, דברים לא זזים לי בחיים.
ואז מה מתברר אם השורש שלי הוא כל כך שמן וכל כך מבורך.
והחלק התחתון שלי הוא כל כך דל וכחוש, אז אני חייב להגיע למסקנה.
שיש איזה שהיא איזה שהיא סיימה בין יש בעיה בצינור מהשורש של הנשמה למעלה לשורש של הנשמה למטה. והסתימה הזאת גורמת שאני לא אצליח, שדברים יוזרמו לי מלמעלה למטה. אולי איזה מישהו זרק טיטול, שם לצינור וסתם הנשמה של למעלה נקראת בקבלה מעין באת.
הנשמה שלמטה נקראת לאן אתה הולך.
מה שקורה באמצע הדרך.
זה הצינור החסום לצינור הזה, קוראת הקבלה חסידות בשם מזל.
המזל זה מלשון נזילה, יש איזושהי בעיה בנזילה.
לפעמים אדם פותח את הברז לקראת שבת, להתרחץ את הטוש ויורד לו. איזה זרזיף כזה קטן שבקושי מצליח לכסות לו את הראש והוא עומד ככה. אולי הוא צריך לעבוד שעה 45 כדי שהוא יספיק ככה להתרחב אבל השעה דוחקת שבת עוד מעט נכנסת.
זה נקרא שיש בעיה, במזל בנזילה, אולי הצינור סתום, אולי זה אז מה התשובה אומר הבן איש חי.
הכל תלוי במזל.
הוא עושה את המזל ראשי תיבות. אל תיבהלו מהר ראשי תיבות, כי הראשי תיבות שלו מאוד מאוד רחב. יש לו המון המון משמעויות, הכל תלוי במזל יש ביטוי של חזל, אפילו ספר תורה שבהיכל, אז הוא מפרש.
הכל. תלוי במזל, הכל תלוי במוציא זרע לבטלה. זה התרגום שהוא מפרש את המילים הללו.
מה הפירוש? לא? קודם כל המאמר חזל והכל תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל.
אפילו יש ספר תורה. הוא יכול לשכב שמה 15 שנה ואף אחד אף אחד, אף פעם לא הוציאו אותו לקרוא בתורה.
אפילו זה ספר תורה הזה יכול לקרות? יש מזל מלמעלה. אם יקראו אותו, ייקחו אותו לקריאת התורה או לא.
המאמר חז"ל, אבל הוא נותן פן קבלי. לעניין הכול תלוי במזל, מזל עכשיו ומוציא זרע לבטלה מוציא זרע לבטלה. יש לו את המובן הפשוט שעליו אני לא אדבר, אבל יש לו את המובן הפנימי שהוא שייך לכל אדם באשר הוא.
הכל תלוי במזל.
מזל פירושו יש לנו לכולנו זמן, אנרגיה, כוח, כוח, דיבור, כוח, ראייה, כוח מחשבה, כוח, מעשה. כל פעם שאנחנו לוקחים את הכוח שלנו של הראייה של השמיעה של הכל ואנחנו משחיתים אותו, כמו תפגשו בנאדם, שיש לו חבילת שטרות של 200, ש"ח לא מזוייף והוא לוקח וקורח. ככה לוקח וקורע, מה תגידו.
משוגע, הבן אדם הזה, אם לאדם יש דקה בחיים יש זמן.
יש כח, ואת הכוח הזה הוא לא מנצל לא מנצל כמו שצריך וזה נקרא שהוא שופך כוח לבטלה.
הכל תלוי במזל אם אתה רוצה שהשפע מהחלק של הנשמה שלך השמן והבריא שנקרא מאין באת. שהחלק העליון הזה ישפיע שפע לנשמה כמו שהיא למטה. בכסף.
או כמו שמישהי אמרה בחשבון בנק ובשידוך?
ובכל הדברים הטובים שאנחנו, כולנו מאחלים לעצמנו ולאחרים.
אז מה אתה צריך לראות? אתה צריך לתקן את הצינור, איך מתקנים את הצינור? זו השאלה הגדולה.
הכל תלוי במזל הצינור נקרא מזל.
אתה מתקן את המזל זה הפירוש. זה שאתה משתדל ביום יום שלך או איך שאומרים בקטנה של היום. יום שלך, בדברים הפעוטים שיש לך ביום יום, לנצל אותם.
אתה יכול לראות בן אדם שיש לו מכשיר טוב לא, אבל צריך להשתדרג, הוא אומר. אז מה הוא עושה? לוקח את המכשיר הטוב הזה, זורק אותו החוצה וקונה מכשיר חדש.
היום זה הפך להיות מודע, תנסה אולי למכור אותו ליד שניה, תנסה אולי לתת אותו למתנה למישהו שאין לו תנסה למחזר את הדבר שלא יהיה לבטלה? לקחת דבר ולזרוק אותו החוצה זה לבטלה.
לקחת דבר ולהשחית ולבטלה, סיפר לי המזכיר של הרבי, שאצל הרבי שהוא היה כותב מענות לאנשים הוא היה כותב אותם על חשיפות נייר, לפעמים קטנות הוא היה מקבל מכתבים מאנשים והמכתב לפעמים אדם כתב על דף. הוא כתב 18 שורות וחצי השני של העמוד היה ריק, הוא אומר, היה רואה את הרבי יושב וגוזר את החצי את החלק מהדף שנשאר.
היה הוסף סלע לעצמו אוסף של כאלה חתיכות.
פנים שיכול לכתוב עליו רשימות ביום אחד הוא אמר אני לא יכלתי לסבול את העניות הזאת. אז אני הלכתי קניתי בחנות נו יש חבילות כאלה עם שורות מסודר שאתה יכול שיהיה לך פתקים כאלה בצרה מסודרת אומר קניתי לו, הוא מסתכל, הוא אומר בשביל מה קנית את זה? יש לי.
יש לי מספיק, חשבתי, כל מעשה של צדיק אנחנו צריכים ללמוד איזשהו מסר, זה לא סתם זה לא קמצנות. זה בן אדם שיכל לחלק בחלוקת דולרים. ביום ראשון אחד $14,000 ככה לאנשים אחד אחד רק רק ביום ראשון אחד בשבוע הבא.
עוד פעם שלא נדבר על החלוקות שהיו באמצע היום. זה לא הייתה. זה לא היה איזה שהוא.
איזה זה. פשוט. שאני מדבר עליה עכשיו.
אתה רוצה שהצינור שלך מלמעלה? ישפיע שפע כמו שצריך. אתה רוצה שיזרימו לך את השפע שיש מלמעלה.
בבקשה ממך תדאג שלא יהיה דברים שהולכים לבטלה.
שלא יהיו דברים שהולכים לבטל. מה פירוש דברים, אפילו חתיכות נייר תשתדל. כמה שאתה יכול הוא צדיק אז בדרגה שלו זה היה.
אבל אתה ראית את המגמתיות ומזה אנחנו יכולים ללמוד משהו משהו, משהו המיחזור. כל הדברים האלה זה תיקון, זה תיקון זה תיקון, זה משהו חיובי שעובד עובר על העולם, עובר על העולם איזשהו גל חיובי. בנקודה הזאת היהדות טוענת הכל תלוי במזל, הכל תלוי בזה שאתה תדאג לא להשחית כוח.
לא להשחית כח. לא להפסיד זמן לא להפסיד, לא להתעצבן סתם.
יש גם להשחית אוכל, לפעמים כשאתה אוכל יותר ממה שאתה צריך זה נקרא להשחית את האוכל.
צריך לחשוב, ככל שאנחנו נהיה יותר שקולים בנקודת המזל, יפתח לנו הצינור ואז בחמש דקות נוכל להתקלח. לא נצטרך שעה 45.
הקדוש ברוך הוא העניק לכל אחד, עם צ'אקים פתוחים, מה שקורה באמצע הדרך זה יש פקקים באמצע הדרך.
אנחנו צריכים ללמוד שיטה איך לפתוח סתימות.
הופכים להיות כולם שרברבים. איך לפתוח סתימות זה היה העבודה שלנו.
אז בעצם זו הנקודה השלישית?
לראות למה יש סטימה למה יש לי בעיה? במזל תחפש ותבדוק תמצא.
כן, פגשתי פעם שני נערים צעירים ששיחקו אחד עם השני.
בגלילים של נייר טואלט.
כמובן שזה לא היה בבית שלהם, זה היה בישיבה, אז הם הרגישו לעשות את זה חופשי והם זרקו ככה מקצה אחד של האולם עד הגליל. אם אתם מכירים ככה נפתח וזה הופך להיות כזה זה ואחד זורק לשני ואחר, זורק לשני צרבתי את התמונה הזאת בראש. אחרי זמן שוחחתי עם אחד מהם והוא אמר לי שיש קשיים בפרנסה של ההורים שלו וזה וזה וזה.
אז אמרתי לו שאני חושב שהוא קצת.
שהוא קצת מקלקל משהו בצינור.
והוא הפנים את המסר, אפילו שהוא היה די צעיר, הוא הפנים את המסר, ואחרי 3 חודשים הוא אומר לי המצב לקחתי על עצמי להיות קצת יותר זהיר, בבל תשחית, באוכל, בבל תשחית, בשם ניירות כן.
המצב ישתפר להפליא. המצב בבית השתפר?
זאת אומרת, יש בהחלט כוח לנו לשנות את המזל של עצמנו. מאוד חשובה כן.
העולם הזה, אם הייתי עכשיו ככה, אומר לכולכם חלק.
מהנוסחאות הלא אהובות עליי שאנשים פסיכולוגים אולי מתחילים.
אולי כאלה שמחפשים עבודה קלה, אולי הכנסה קלה?
אומרים לכל אדם שני שמגיע אליהם, יש לך בעיה בחוסר ביטחון?
אני יכול להגיד לכם בלי להניד עפעף, בלי להכיר אותכם. אפילו שלכולכם יש בעיה של חוסר ביטחון.
+ יותר אני אומר שמי שאין לו בעיה של חוסר ביטחון. כנראה שהוא לא בן אדם. יכול להיות שהוא לא כל כך שפוי.
הוא לא כל כך נורמלי, זה חלק מהחיים, חוסר ביטחון. מי שיש לו עודף ביטחון מופרז הוא יכול להגיע למקומות מאוד מסוכנים.
בעייתיות היא.
שלאדם.
יש חוסר ביטחון, אבל לפעמים החוסר ביטחון שלו משתק אותו. כאן מתחילה הבעיה שמרוב פחד אני לא מצליח לפתוח את הפה מרוב פחד. אני לא מעיז.
ליזום מרוב פחד אני לא מעיז להתפתח. אני מפחד שאני לא אצליח. אני מפחד שאני אהיה כשל.
אני לא ניגש אף פעם ללימודים ולבחינות, כי זה כנראה לא יהיה ילך לי וכן הלאה וכן הלאה.
זה כבר מגיע למצבים שהחוסר ביטחון ממש ממש ממש שלילי.
בחסידות כתוב.
שיש התבוננות. אני אומר מראש שההתבוננות הזאת לא יכולה לעזור למצבים קשים שצריך טיפול רפואי, אבל למצבים סבילים שכולנו חווים אותם. חוסר ביטחון סביל שאנחנו צריכים איזה שהוא, חיזוק ליום יום שלנו.
אחד הדברים שהחסידות אומרת זה ההתבוננות שהאדם יתבונן, מאין באת תוך כדי ההצגשה שאתה באת משורש שהוא לפני שהוא קודם.
לכל העולם הזה.
אתה קודם בשורש שלך לכל.
המה שנברא בששת ימי בראשית הקדוש ברוך הוא ברא בששת ימי בראשית את כל העולם הזה, את הדומם ואת הצומח ואת החי ובתוכם גם את הדברים שאני מתקשה בהם ושאני מרגיש שלא הולך לי בהם.
הדברים שאני מפחד להתמודד איתם, גם אותם ברא הקדוש ברוך הוא בששת ימי בראשית, ואתה האדם השורץ שלך המעין. באת שלך הוא לפני 6 ימי בראשית.
ההבנה הזאת, המחשבה הזאת, ההתבוננות הזאת שהשורש שלך הוא עוד לפני כל הבעיות הללו.
גורמת לאדם איזשהי עוצמה פנימית, עוצמה נפשית להגיד לעצמו אני אוכל להתמודד עם כל הבעיות האלה ועם כל הקשיים הללו המעיים באת לפי הפרשנות הזאת, באה להעמיד את האדם. אתה השורש שלך. הוא עוד לפני כל הבריאה כולה.
עוד כמו שאנשים היום שאתה פוגש אנשים מבוגרים, מסירים לך. מי אתה בכלל?
כשאתה היית בחיתולים, אתה יודע מה אני עשיתי, שאתה היית בחיתולים. אז אנחנו באים לבעיה שיש לנו ואנחנו בעיה נכבדה. את יודעת מה אני הייתי?
כשאת היית בחיתולים? למה אני צריך להתרגש ממך כל כך? זה התבוננות של אדם שפוי, היא יכולה לעזור, השורש שלנו הרבה הרבה יותר עמוק, זה דומה.
יש לפעמים באזורי תעשיה או בכל מיני דלקים.
גדולות מאוד, שבתוכם יש דלתות קטנות, לפעמים שצריך להכניס משהו גדול, מרימים את הפלטפורמה של כל המערכת שמרימה איתה ביחד את כל הדלתות. לפעמים אתה יכול לעמוד כמו משוגע ליד דלת שאני נתקע לך המפתח, וזה דלת קטנה בתוך בתוך שער גדול מאוד, ואתה אפילו לא מבחין שזה שער גדול. אתה פריים תפתחו, תפתחו, אומרים לך, זו הפסידה ומרימים את כל הפלטפורמה עם הדלתות הסתומות.
הבעיות שלך שלא שיערת שאתה יכול לעמוד בהן זה בעצם ההתבוננות. מה עושה את הבחינה הזאת? ההתבוננות של האדם מאין באת שהשורש שלי הוא לפני שיש ימי בראשית השערים שלי.
השערים האלה הקטנים הם קטנים עליי. לא הם השערים שאני צריך לקחת אותם ולהתרשם מהם ולקחת את ההרגשה של אני לא יוצלח.
ואני לא מסוגל ואני לא יכול.
ובזה עצמו יש לנו התבוננות נוספת.
החסידות אומרת לא רק שאתה לפני 6 ימי בראשית אל תדע לך שהשורש הראשון של האדם השורש הנשמתי הראשון שלו, הוא כל כך עדין וכל כך דק שהייתה צריכה להיות השתלשלות ארוכה מאוד כדי שמהשורש הראשון.
יווצר בן אדם שמסוגל לפתוח את הפה. השורש הראשון של האדם זה ביטול מוחלט.
הרגשת אפסיות מוחלטת אז איך הוא עומד כאן, ומקרקר ומסתכל וזז, ומחייך וצועק איך הוא עושה את זה בגלל שהתרחק מאוד מאוד מאוד מאוד מהשורש שלו אז כשאדם שהוא חסר ביטחון שהוא קצת מופנם שקצת קשה לו, התקשורת.
מפנסים הוא שומע שבעצם כולם נמצאים בסירה שלו. כולם התחילו בשורש הראשון, ביטול מוחלט עין ואפס מוחלט, ומשם הם הלכו והתעבו וקיבלו עוד+++ שכבות מגן, שמסייעות בידם לצאת אל העולם ולהרגיש אני פה. ואני, אמרתי ואני ואני ואני, זה נותן לו את ההבנה ואת התחושה שגם אני יכול להגיע לזה.
כולנו יצאנו מנקודת מוצא של מופנמות וביטול, זה לא כל כך.
זה לא כל כך שפל, כי נקודת המוצא שלנו היא כזאת. וכשם שיכלתי להתגבר על מה שהתגברתי, אני אוכל להוסיף ולעשות חיל עד שאני אצא לגמרי מהחולשה הזאתי של של הפחד ושל המופנמות. אז השורש של כל הדברים הללו זה הגבורה, זה הכיווץ.
יש להם שורש אחד. הוא בא פעם בביטוי כזה פעם בביטוי אחר.
לבוש זה פעם בלבוש, איך אומרים זה אותה גברת בשינוי אדרת? רק התלבשויות שונות באותה בחינה.
דע מאין, בת מה זה דע?
מלשון דעת מה זה דעת והתבוננות חזקה.
מה זה התבוננות חזקה אומרת החסידות שזה הסתכלות. מה ההבדל בעברית, בין ראייה להסתכלות ראיה. זה נתתי העפתי.
סקרתי, מבט, התבוננות תכלות. זה הסתכלות עמוקה, הסתכלות מאוד ממוקדת. אז העניין של הדעת.
מה למעלה, ממה לא מספיק שאתה סתם?
בונה צריכה להיות התבוננות חזקה, היא צריכה להיות התבוננות כל כך חזקה עד שהיא מגיעה אפילו לראייה.
כלומר, כדי שהעבודה הפנימית של האדם.
בשורש הראשון שלו שהוא התבונן על השורש שלו היא תעזור לו בחיים. היא תוביל אותו לאיזה שהוא מחוז חיובי כדי שההתבוננות שלו תוביל אותו להפחתה בחוסר הביטחון. בכל הדברים האלה, שדיברתי קודם, וצריכה להיות הסתכלות חזקה וצריכה להיות וצריך להיות דבר שהוא כל כך ברור לי מול העיניים כמו שאני רואה אותו+ פעם אני רוצה להמחיש את מה שאני אומר.
יש לי חבר.
שהרבה הרבה שנים הוא היה רווק.
הרבה שנים הוא למד בישיבה ובישיבה יש שבתות שנמצאים בישיבה ויש שבתות שנוסעים הביתה.
הוא לא היה לא היה לו היה הורים שלו מבוגרים וכאילו לא היה לו מה לעשות בבית שלו הורים אז הוא נשאר בישיבה. גם בשבתות היה קונה לעצמו קצת סרדינים וקצת פיתה וקצת משהו, והיה אוכל ככה סעודת שבת לבד. כשכל הפנימייה לא נמצאת אתם יכולים לתאר להם לעצמכם איזה הרגשה שמחה זאת.
ואפילו חג פורים הוא לא נוסע הביתה, הוא היה נשאר בישיבה, עושה איזה משלוח מנות לכמה אנשים ונשאר בודד בחדר שלו. וככה במשך שנים ארוכות.
אחרי השנים הוא מצא את בת הזוג שלו והתחתן.
פגשתי אותו לפני כמה שנים.
והוא אומר לי שאלתי עיתונות נו איך המצב, מה קורה, איך החיים, איך זה הוא אומר לי קשה קשה.
יש לו בית דברים לא קשה, לא?
תוך כדי שאנחנו מגלגלים שיחה, כיוון שהיינו ידידים קרובים, אז הוא התבטא בפניי.
של מה הייתי צריך את כל זה? זה עושה לי רק כאבי ראש.
אז כיוון שהוא כבר אמר לי כזה משפט, אז אמרתי לו אולי תגיד לי.
מה כל כך לא=
אז הוא התחיל לספר לי.
שאשתו מאוד מאוד קשורה להורים שלה.
והדבר שהכי זה הוא יכול להכיל את זה, אבל הדבר שהכי מטריד אותו זה שכל שבת.
היא רוצה שילכו להורים שלה.
והיא עושה לו ממש.
מפעילה המון המון.
רגש והוא כל פעם נכנע. אנחנו הולכים מידי פעם להורים שלי מעט מאוד כמעט ולא ולהורים שלה כל שבוע אז אני עצרתי את השיחה וגלגלתי אותה לכיוון אחר. ודרך אגב שאלתי אם אצל אם ההורים שלה עם האמא שלה יודעת לבשל, ידעתי שהוא אוהב לאכול אז שאלתי אם מישהי אמא שלה יודעת לבשל טוב, אז הוא אמר לי שאמא של אבאנית מעולה, ואחר כך שאלתי האם.
בלי מותו בבית, כאילו ההורים שלה. אז הוא אמר שהם מאוד אוהבים אותו.
אין לו עם זה שום בעיה.
ואז אמרתי לו תשמע, אחרי שאני עשיתי את המבחנים שאני רציתי לעשות, אני רוצה, אני רוצה לשאול אותך שאלה אישית.
הרי אני זוכר אותך, כשאתה היית בפנימייה, אפילו לא היית נוסע השבתות להורים שלך, ההורים מבוגרים.
מה היית, אוכל סרדינים בפיתה? כאילו, מה קרה פתאום? נסעת אישה?
אתה אומר שבגדול אתם מסתדרים? אבל יש דבר שמאוד מאוד מעיק עליך, ההורים שלהם מקבלים אותכם כמו שצריך. אני אפילו שאלתי אם יש להם מזגן בבית.
כל כך פחדתי, אולי חם לו שם אני לא יודע מה הכל, הכל היה בסדר, הכל הכל, הכל בסדר רק מה הבעיה אתה הגעת לאיזשהו מצב של תחרותיות?
כי היא רוצה ללכת להורים שלה, אז אתה צריך עכשיו לרצות ללכת להורים שלך ואז אני.
לבשתי, הרסת קשוחה ואמרתי לו, אתה לא מתבייש?
אלוקים נתן לך מתנה, דעתי לו ככה, מאין באת?
מפנימי ריקה אף אחד לא הסתכלה עליך, ועכשיו התחתנת- או יותר מצב בסדר, מכבדים אותך. הכל. רק מה רוצים ללכת לבית של ההורים שלה.
זה הוא היה המום, תפס לי את היד ואמר לי, אתה יודע מה אתה צודק? למה אני, למה אני מספר את זה משום שכולנו.
לדעתי, כולנו באיזה שהוא מקום בחיים שלנו. אנחנו, אנחנו טועים בטעות של הבחור הזה. כולנו אנחנו כולנו בזירה הזאת בטעות של המעיים באתה.
יש לך דברים מסוימים שאתה מרוצה? יש לך דברים שאתה לא מרוצה? זה לגיטימי.
זה קיים בכל החברות ובכל תחומי החיים, זה קיים. אבל תסתכל מעין באת עכשיו. מה שמעניין זה שהעבודה של מאין באת אם היא תהיה רק לפעמים.
לפעמים רחוקות היא לא תועיל.
טבע האדם לשכוח מאין באדם.
ההמתנה לא לחינם אמר דע מאין. מה אתה? דע?
זה לא ז, חור מאין באת זה לדעת, זה התבוננות עמוקה. מה זה נקרא, שאני אומר לחזור אחורנית, תקשיבו טוב, הרי לכאורה אנחנו צריכים להיות עם הפנים קדימה ולהתקדם קדימה ולא להיות מה שנקרא מעלי גרה.
אני בסך הכל מדבר על טכניקה פשוטה שעם האדם השתמש בה הוא יצליח בחיים.
הטכניקה היא זה לא שכל היום אתה שקוע. בעבר יש אנשים ניצולי שואה שאני מרחם עליהם. הם היו שקועים כל כך במה שעבר עליהם והם לא יכלו להקים משפחה.
היו שקועים במה שעבר עליהם ולא היה להם כוח לבנות את העתיד. ברור שצריך להתקדם הלאה ולא להיות שקוע בעתיד, אבל אני מדבר על משהו עמוק כיוון שאני רוצה להתקדם בעתיד כמו שצריך. אני צריך כלים, אבא ואב מן העבר.
את כל הכלים האפשריים.
יוצאים שהוא יכול לתת לי וזהו רק את הכלים שמהבר יכול לתת לי. אני אקח להשתמש. אני לא חי עם העבר.
אני לוקח את העבר כמנוף שיעזור לי להתקדם הלאה. המטרה היא הלאה, אבל אני לא יודע את הלאה איך לעשות אז מותק, תסתכל איך שזה היה פעם ותלמד מתוך מה שהיה פעם על מה שיהיה בעתיד.
זה טכניקה. זה לא לחיות את העבר, זה ללמוד ממנו.
יש ביטוי, תלמודי.
שנקרא.
תקףלי עלמה.
מה זה תקיף? לאלמה יש אדם שמרגיש שהוא הולך למות. הוא נקרא בלשון ההלכה.
שכיב מרע, אדם שהולך למות.
הביטוי התלמודי על אדם שהולך למות הוא תקף לאלמה העולם מפחיד אותו העולם נראה לו בלתי אפשרי להמשך קיום.
המשפט הזה הוליד הלכות אחת מההלכות זה, דברי השיח מרע ככתובים וכמסורים, דמי כששחייב מרע כשאדם גוסס כשאדם חולה אומר משהו לפני שהוא הולך למות.
לפי ההלכה היהודית זה כאילו שהוא עשה צוואה כתובה וחתומה ובלבד שיהיו עדים ששמעו מה שהוא אמר.
אנחנו מתחשבים בו, כי העולם נראה לו לא נתפס. אנחנו מפחדים שאם לא נהנה לבקשותיו חלילה, הוא יכול לקצר את חייו.
אני רוצה לומר לכם שבעולם הזה מסתובבים הרבה השחיב מאד חיים על שני רגליים, ללא שום אינפוזיה וללא שום חיבור למוניטור או לאיזשהו צינורות חמצן. יש הרבה מאוד אנשים שמיואשים מן העולם.
מיואשים מעצמם, מיואשים ממה שיש להם אפשרות להתקדם שכיב מרע. אני קורא לזה בלשון על הצע, כאילו אנשים שאיבדו את הטעם בחיים.
אין סיכוי ובמקרים קשים הם גם הולכים לעולם הבא בגלל זה או מוליכים את עצמם לשם.
תורת החסידות, אומרת שהבעייתיות שמובילה לעניין זה זה כשהאדם לא התבונן מעין ובה כל הנושא של השיחה שלנו, עם כל החלקים שדיברנו הוא מוביל הרבה פעמים את האדם לצאת מנקודת ייאוש, לצאת מנקודת ייאוש. מכיוון שכשכרת שכשאתה מסתכל ומבחין את האהבה.
קולט את העתיד כמו שצריך. כבר סיפרתי לכם בעבר על אחד הצדיקים.
רבי יהושע אשל מאפטא בעל האוהב ישראל מאפטא.
הוא היה נוהג להדליק חנוכייה להעניק מנורת חנוכה עם החסידים שלו ביחד בבית המדרש, ויום אחד כבר הגיע. הוא היה צריך להדליק בשעה 7 בלילה וכבר הגיעה השעה 9 ותשע וחצי ועשר, והוא לא יוצא להדלקת הנרות.
אז הגבאי נכנס, דפק על הדלת ונכנס, הוא ראה אותו יושב ככה ליד השולחן, תפוס סרעפים כמו לא באולם הזה.
לא ידע מה לעשות, ניסה לנער אותו אומר לו רב. הגיע הזמן להדליק נורת חנוכה זה הוא עושה לו ככה עם היד והוא נשאר בשלו. אחר כך הוא אומר לו בוא, הם הולכים החוצה והוא רוצה לטייל בכפר.
איפה שהוא גר האפט, הוא מסתכל על הבתים, היה שלג בחוץ החמצא החורף. השלג היה גובה של חצי מטר. גובה הבתים של היהודים והרבה פעמים היו מה שנקרא חלונות על הרצפה.
זה מרתף והשלג מכסה את החלונות וזה יכל להיות חודשים ארוכים בצורה כזאתי. כי השלג היה כמעט כל השנה.
והוא מסתכל ומסתכל ומסתכל על הגגות שלהם ומסתכל על החפצים, וחוזר עוד פעם לחדר שלו+ פעם תופס את הראש שלו ושקוע 10 עפים.
עברה שעה הוא פתאום כל המזג האוויר הקודר הזה השתנה.
והוא יוצא עם פנים מחויכות לקהל ומדליק מנורת חנוכה.
ואז החסידים שאלו אותו למה איחרת, אז הוא אומר להם.
אני ראיתי בעולם העליון.
אתם יודעים, הרי שבכל שנה הקדוש ברוך הוא גוזר כמה השפעה תהיה על כל השנה, כמה כסף, כמה פרנסה. הכל נגזר במשך ראש השנה. הסתכלתי בשמיים וראיתי.
שההשפעה על השנה הזאת כבר נגמרה. אכלנו את כל מה שנגזר עלינו.
אנחנו אוחזים בכסלו תפסתי את הראש שלי בפחד מה יהיה?
אז הלכתי, אמרת, באת אלי לחדר, נכנסתי, הלכתי החוצה. ראיתי באיזה עניות היהודים נמצאים. עכשיו הגגות דולפים והחלונות שבורים והקור בבית גדול, ועכשיו גם זה לא יהיה.
הייתי ממש ממש בפחד.
נו, אז רציתי, אומרים לו נו, אז איפה? איפה? הסיום הטוב של הסיפור, הוא אומר.
ואז.
ביקשתי, שיערו לי את קלטת הוידאו הזה. אני מוסיף, לא היה קלטת וידאו יראו לי את הקלטת וידיאו של השנה שעברה, כמה השפעה היה ואיך ניצלו אותה במשך החודשים וראיתי פון קצת זוי שנה שעברה בכיס לב נגמר כל ההשפעה.
נו, ואיך הם? איך אנחנו כאן? ראיתי שבזאת חנוכה קיבלו השפעה חדשה, אז הוא אומר טוב, אז הקדוש ברוך הוא יש לו פתרונות, אני אני אני, מה זה נקרא?
מאין באת, תביא את הקלטת של שנה שעברה, תביא לי תראה לי מה היה, אז תראה לי איך הדברים יתגלגלו. אז.
ואם זה יסתדר, אם אנחנו כאן, אם עברנו את המען איך האמרה היהודית אומרת? עברנו את המאן, עברנו את מצריים, עברנו, נעבור גם את זה.
מה זה עברנו? אז נעבור מי אמר לך? מי התחייב לך, מאין באת?
אם אני יודע את השורש שלי טוב, אני יודע את ההיסטוריה שלי טוב, אני יודע את סוד קיומו של העם היהודי כמו שצריך, אז אני יכול להתקדם הלאה ואני יכול להצליח ואין לי ממה לפחד והכל ילך ביופי ובשופי זוהי העבודה שלנו, העבודה שלנו זה ללמוד מן העבר אל העתיד שאתה לומד מהעבר מהעבר, אל העתיד מהעין באת, אז אתה עובד, אתה הופך להיות אדם?
שמח אתה, הופ, אתה הופך להיות אדם מאושר.
אתה הופך להיות אדם עם מצב רוח טוב, אתה הופך להיות אדם עם החריף בתקווה. וכשיש לך החריג בתקווה אז יש לך.
שפע כלי גדול של השפעה, שיורדת מלמעלה למטה.
בך תלוי הדבר. השאלה אם אתה יודע להסתכל, לבחון על איך הקדוש ברוך הוא מנהל את הבריאה. איך הקדוש ברוך הוא מקדם את הדברים?
ברגע שהאדם מקדם את הדברים בידיים שלו, הוא יכול להיות מסופק אם זה יעבוד או לא יעבוד.
הרי כשהוא יודע, שבזאת חנוכה הקדוש ברוך הוא פתאום משפיע השפעה נוספת, לא כפי מה שהיה נראה, לא בשכל שלו ובהשפעה שלו. אז הכל משתנה אצלו. הכל נתפס אצלו בצורה אחרת, הכל מתקבל אצלו בצורה עמוקה יותר פנימית יותר ורצינית יותר.
אבל מה אני רוצה להגיד לך שגם אם בזאת חנוכה היה רואה שנגמר הכל גם אחרי זאת חנוכה? אל תדאג, תסתכל מהעין.
ותמצא פתרון חדש הקדוש ברוך הוא יוצר מצבים חדשים כדי להמשיך להחזיק אותנו ולהמשיך לקיים אותנו ובשמחה.
הרעסידות אומרת מאין באת זה מכוון כנגד ספירת החוכמה ולאן אתה הולך. זה כנגד ספירת הבינה.
אם האדם מתבונן טוב טוב בחוכמה, אז הוא מגיע לבינה. מה ההבדל? בין חכמה לבינה, הבינה מכפילה את עצמה, ומקשרת את עצמה ומחברת את עצמה להמון המון חיבורים שאתה לא יכלת לשער קודם.
אנחנו נמצאים בימי בין המצרים בימים שלפני 9 באב חורבן הבית היה על שנאת חינם. מאין באת? זה לא רק שהאדם אומר לעצמו מאין באת?
הוא גם מסתכל על החבר שלו, הוא מסתכל על הידיד שלו ובוחן אותו במשקפיים רחבות. מאין באת? מה אתה רוצה ממנו?
תראה מאין הוא בא ותראה לאן הוא הגיע, מה אתה דורש ממנו כל כך, מה הוא השם הוא עשיג כל כך יפה? הוא התעלה כל כך יפה, אתה יודע מאיזה בית הוא הגיע ולעומת מאיפה שהוא הגיע, לאן הוא הצליח להעפיל. אולי תאריכו תכבד את המאמצים שהוא עשה?
תפסיק להסתכל על החיצוניות של האדם.
תסתכל על הפנימיות שלו. תסתכל על השורשים שלו, תסתכל על העין שבו, ואז ההסתכלות שלך עליו. תראה, תהיה אחרת לחלוטין.
הנקודה הזו שייכת לפרשת שבוע פרשת דברים. משה רבינו. בעצם בכל הפרשה הזאת מוכיח את עם ישראל על מאורעות שהיו כל ספר דברים.
אתם יודעים, בוודאי שזה ספר שנאמר בחודש ושבוע מראש חודש.
ז' בהדר כל הספר נאמר לכן בעצם יש לנו 4 תחוםשי תורה. הספר החמישי זה כבר חזרה.
כשזה מגיע לחטא העגל משה רבינו אומר ברמז, אני מזכיר לכם מה עשיתם בחטא העגל ודי זהב די זהב ורמז לעץ עגל שנעשה מזהב. השואלים המפרשים, מה זה העגל? זה היה אחד החטאים הכי עוצמתיים והכי בעייתי בעייתיים שעם ישראל עשה הלכו עבדו עבודה זרה.
תוך זמן קצר אחרי שהוציאו אותם ממצרים.
מה זה שמשה רבינו אומר ודי זהב, ורמז תן להם על הראש עם פטיש 5 ק"ג אתם לא מתביישים? מה עשיתם? מה פה, מה שם תגיד את הדברים כמו שהם, שים אותם על השולחן.
מה קרה לך? משה רבנו מסתכל על יהודי, לא במבט החיצוני לא הוא חטא. הנה הוא נפל הנה הוא נכשל הנה, הוא אפס, הוא מסתכל על המבט הפנימי, הוא יודע שהשורש של הנשמה שלו גבוה, הוא יודע שהעסקה.
הפנימיות שלו היא טובה, היה להם ניסיון והם לא עמדו בו. זה חיצוניות, אני חייב להעיר להם על זה, אבל אני מעיר להם על זה בדרך של כבוד. אני מעיר להם את זה.
בדרך אגב, אני בשום פנים ואופן לא אעשה מזה עכשיו, אבל אל תשכח מה אתה אמרת בהתחלה.
מה אל תשכח? נסענו נהנית מהטיול הזה. אל תשכח, אבל אתה לא רצית ללכת נכון?
אתה זוכר שלא רצית ללכת, אז מי רצה ללכת? אני, אבל אתה לא.
ללכת אז תזכור, תמיד אתה היית דפוק ואני הייתי צודק.
זה הסתכלות שהתחית חיצונית, הסתכלות פנימית על האדם תסתכל על הרובד הפנימי. היה משהו שהוא חשש ממנו בסדר? תעביר את זה תסתכל על השורש של הנשמה ותראה עד כמה הוא טוב.
זה כל כך נחוץ לנו בימים הללו, בימי בין המצרים. ההסתכלות החיובית על כל אחד תביט מאין ובאה, ותראה לאן הוא התקדם ותכנון אותו.
בהרבה הרבה אהבה.
ובהרבה רחמים. אני אספר לכם סיפור. אולי זה לא סיפור של ep, אבל יש לו הרבה הרבה מסר.
היה אחד.
עכשיו זה זמן של קייטנות. לפני שנים, לפני הרבה שנים, יחסי הכל כן. לפני הרבה שנים, הייתי באיזה שהיא קייטנה.
ואני לא הייתי הקייטן אבל הייתי שם.
והיה אחד מהמדריכים הראשיים.
שהיה מאוד דומיננטי ועם הרבה הרבה עוצמות של מנהיגות.
מוכשר מאוד.
שאחד הילדים לא שר למשמעותו.
אתם יודעים שבקייטנה לפעמים עושים כל מיני דברים מוזרים, כל מיני דברים, לפעמים בלילה מקשקשים על מישהו עם משחת שיניים ולפעמים מחביאים לו איזה שהוא דבר זה חלק מהאטרקציה כאילו.
והילד הזה שלא שמע בכל המדריך המיוחד הזה.
המדריך נתן לו עונש עונש קטן, כאילו לא להרבה זמן, אבל הוא ציווה את הילדים לתפוס אותו.
להכניס אותו לתוך פח הזבל ולסגור את המכסה לכמה שניות ולשבת על המכסה ואחר כך להוציא אותו משם. ככה הזבל היה ריק. הילד יצא עם חיוך, הילדים יצאו עם חיוך.
אני לא חייכתי לי. זה הפריע, אבל עברו אולי.
קרוב לעשרים שנה.
ושאלו אותי על אותו מדריך שהלך ועלה בדרגות של של בעולם החינוך, לתת לו איזשהי משרה ניהולית מסוימת, חינוכית ואני עמדתי כלאיש שהבן אדם הזה לא יקבל את המשרה ושאלו אותי למה.
אני סיפרתי להם את הסיפור הזה. אז הם אמרו לי טוב, הוא היה צעיר ומאז.
אתה יודע שאפשר לעשות תשובה. גם הקדוש ברוך הוא סולח. אמרתי להם אין לי שום ספק, אני הייתי שם שאף אחד לא נפגע בסיפור הזה.
על כל פנים לריאות עיניי, לפי ריאות, עיניי הגשמיות. הילד ראה את זה בצחוק, והילדים ראו בצחוק, אבל לי מפריע משהו אחר.
אם בנאדם מסוגל לקחת ילד או חניך או לא יודע מה ובצחוק להכניס אותו לפחד זבל, הוא יכול נפשית לתת למישהו תחושה שאתה= זבל. זה לא הפריע לו לתת את התחושה הזאת לאדם שנמצא סביבו. אם אתה נותן הצלחת לטעת במישהו את התחושה שאתה מכניס אותו לפח הזבל, אתה יכול להשאיר לו איזה שהוא משקל לכל החיים.
ברמה כזו עמוקה שכשהוא יגיע למצבים שהוא צריך להתקדם בחיים, יהיה קשה לו מאוד לעלות, משום שהוא חש באופן תת. הכרתי שאת מרגישים עליו ושחושבים עליו שהוא זבל. הוא לא= שום דבר, וככל שהוא צעיר יותר זה יכול לפגוע בו יותר.
אנחנו מחוספסים, גם אם ישימו אותנו בתוך הזפת. אנחנו יכולים לצאת משם בריאים בנפש, אבל כשמדובר על מישהו שהוא צעיר אז אם יש פה אדם שמסוגל.
בצורה כזאת של חשיבה המשרה שאתם רוצים לתת היא כל כך עדינה והיא דורשת כל כך התחשבות וכל כך ראייה רגישה שאני חושב שהוא לא מתאים לעבודה הזו. אני רוצה להגיד לכם שההתחשבות שלנו צריכה להיות לבדוק טוב טוב, האם אנחנו סליחה שאני אומר את זה? אנחנו בכל זאת בימי בין המצרים ואנחנו בכל זאת צריכים לעבוד על העניין הזה, של אהבת חינם.
האם אנחנו בפה שלנו לא מכניסים בפה?
האם אנחנו בפה שלנו לא מכניסים אנשים בזבל?
האם אנחנו לא מכניסים אנשים בפח אשפה? הרבה פעמים את לא יודעת מה שאת מדברת את סתם בבבלת את המוח. זה לא להכניס מישהו עכשיו לפח אשפה.
אין לך שום סיכוי. אתה לא יודע מה שאתה מדבר. אתה רק מבלבל את המוח.
אם תיקחו את המילים הללו ותנסחו אותם, תראו שיותר מזבל, אין כאן יש כאן לשים את האדם אתה בכלום. את אין לך שכל או אתה אין לך רגש או אתה אין אתה פה אתה שם.
אנחנו צריכים לדעת להפסיק. כל בן אדם יש לו צדדים יפים. כל בן אדם יש לו גם קופת שרצים.
השאלה איפה אתה רואה את מהות האדם? האם אתה מזהה אותו בפח האשפה, שיש בו או שאתה מזהה אותו? בצד החיובי שיש בו בחסידות לימדה אותנו שזה היה המוטו של השיעור וזה היה פסוק של שלמה המלך, אמר, אתה צריך להסתכל על העין של האדם, על המאיפה הוא הגיע.
על הצד החיובי שלו, על הצד ההתקדמותי שלו, על הצד הבונה שלו. ואז אתה יכול בהחלט ל לראות את העולם יפה יותר וגם לתקן אותו בעיניים שלך, לתקן אותו בפה שלך ולתקן אותו במעשים שלך. כשאנחנו מדברים על אהבת חינם שאנחנו זקוקים לה בשביל לבנות את בית המקדש, זה גם כשאני רואה באדם המון חסרונות.
אני חייב בפינצטה למצוא את המעלה הכי קטנה אפילו שיש לו ולהבין שהמעלה הזאת נצרכת בעולם.
צריך את הבן אדם הזה, יש לו תועלת. גם אם אני יודע שיש לו מה לתקן אני מזהה אותו. אני קורא את השם שלו בדברים החיוביים שיש בו ואני לא שם עליו את החותמת ואת השם, ואת המהות הפנימית בדברים השליליים שיש בו.
זה. שהיא מאוד משמעותית. אנחנו צריכים ללמוד אותם עם משה רבינו.
אנחנו צריכים ללמוד אותו ממה שמלמד את תורת החסידות וכשאנחנו מפנימים אותה וחיים אותה ביומיום, המתנה הראשונה שאנחנו מקבלים זה שאנחנו הופכים להיות אנשים אהובים.
פשוט אוהבים אותנו ודבר שני אנחנו הופכים להיות אנשים כאלה שגורמים לאחרים להיות אהובים. אנחנו משנים את הבני אדם שהם יהפכו להיות טיפוסים אהובים, טיפוסים, שמחים, טיפוסים שבונים טיפוסים שיוצרים טיפוסים שמסתדרים מצליחים בחיים וכל ההצלחה שלהם נזקפת לזכות שלנו למילה שלנו.
ההבתה שלנו וזה דבר שהוא= יותר.
שהקדוש ברוך הוא יעזור שאנחנו נצליח להפנים את המסר הזה אפילו באחוז אחד, אפילו לאדם אחד, ואז כל הסביבה כולה משתנת כל אחד על אדם אחד, פעם אחת משנה את המהות הארצית העולמית, מהמקום שבו אנחנו נמצאים.
