"תגיד, איך אתה מתקדם בהכנות בבית חב"ד לקראת חג הפסח"? שאלתי את שמוליק, חבר-ילדות המשמש כשליח בארץ הקודש.
הוא המהם משהו לא ברור והמשכתי: "אני כאן בנ.י. סיימתי כבר לעַצב את הפלאייר לקראת מבצע עשרת הדברות בחג השבועות. האמת היא שעדיין לא סגרתי לגמרי את כל הקצוות לל"ג בעומר, מחפש עדיין משהו שילהיב את הילדים וגם ישחיל מסרים חינוכיים, יש לך אולי איזה רעיון"?
– "האמת מענדי, מה אני אגיד לך, קשה לי לחשוב על חגיגת ל"ג בעומר אצלנו בישוב כשמצב הביטחון בארץ ישראל רעוע כל כך, בטח במושב שלנו בצפון. אנחנו אמנם לא מוגדרים כישוב בקו העימות, אבל חלק מהתושבים התפנו, ויש כאלה שהתפנו וחזרו, בקיצור בלגן אחד גדול".
"היי שמוליק, מה קורה לך?! איפה הביטחון בהשם, בטח אם כתוב לך על הדלת שכאן זו 'כתובת לכל עניין יהודי', אתה חייב להקרין זאת גם הלאה", נזפתי בו קלות.
– "כמה שאתה צודק! כשאנשים שואלים אותי אני תמיד משתדל לחזק, ועל הדרך מתחזק בעצמי. אבל אם בשנה רגילה עד פורים אני כבר יודע בדיוק מה יהיה כבר בל"ג בעומר, הרי שהשנה לא התחלתי כלום! לפחות לקראת ליל הסדר גיבשנו רשימת מוזמנים, עד ל"ג בעומר – האלוקים גדול".
"אנחנו עושים את שלנו, ובוטחים בה' שיעשה את שלו" הצהרתי. "אתה מזכיר לי להתחזק באמירת פרקי התהילים להשבת החטופים ולנצחון של עם ישראל, שזו לא תהיה רק סיסמה בכינוס הגדול…
"לא יודע אם זה קשור, אבל השבוע היה אצלנו בצפון אמריקה ליקוי חמה כמעט-מלא, ובגמרא כתוב שבזמן שהחמה לוקה – זהו סימן רע לעובדי כוכבים, ונקווה שזה סימן טוב לעם היהודי".
– "אמן" השיב ידידי מעבר לקו.
יום לאחר מכן, רטט הפלאפון בכיסי ושמו של שמוליק הופיע על המסך, "כן ר' שמוליק, מה שלומך? דע לך שאני כל הזמן חושב עליך ועל המצב בארץ הקודש".
– "יופי!" אמר בתכליתיות כדרכו. "תקשיב, אחרי השיחה שלנו אתמול החלטתי ליישם את הפתגם 'טובה פעולה אחת מאלף אנחות' הלכה למעשה. בשנים רגילות אני מאד מתוכנן אך השנה המצב גרם לי לסוג של קיפאון… כעת אני רוצה לרוץ קדימה עם ההכנות בעזרת השם".
"נהדר, שיהיה בשעה טובה ובהצלחה" עניתי.
– "תגיד, יש לך אולי את המספר של קובי מחיפה שניהל חברת השכרה של מערכות הגברה? בזמנו סיפרת לי שהוא נותן מחירים טובים לפעילויות של הפצת תורה, ואתה יודע מצב התרומות היום לא-משהו".
רפרפתי במהירות על אנשי הקשר שלי. "שלחתי לך!".
"תקשיב שמוליק אתה חייב לשמוע את זה, יש דברים שממש כדאי לישראלים ללמוד מהאמריקאים".
– "בטח מענדי, אני רואה את 'תפיסת הביטחון' הכושלת שלהם מחלחלת אצלנו והתוצאות מדברות בעד עצמן, השם ישמור".
"לא לא, זה דווקא משהו באמת מדהים. יש לי פטנט, אותו כבר כמה שנים אני מבצע בהצלחה ב"ה, אני לא מוציא אפילו דולר אחד עבור מערכות הגברה באירועים שאני עורך בבית חב"ד כאן בנ.י.".
– "מה זאת אומרת, יש לך שיתוף פעולה עם חברת הגברה"?!
"כמעט", עניתי בחיוך ופירטתי:
"אתה יודע כאן המדיניות של החזרת מוצרי חשמל מבוססת על אימון, גיליתי שאני יכול להחזיר לחנות מוצר עד חצי-שנה מהקניה אפילו אם השתמשתי בה ובלי צורך לנמק… אתה קולט?!"
– "אתה בעצם קונה הגברה כביכול בכסף מלא, לאחר מכן משתמש ומחזיר"?
"יפה, תמיד היית מהיר קליטה" החמאתי. "אני רוכש הגברה איכותית לקראת פורים, ומחזיר לאחר ל"ג בעומר. מקבל זיכוי מלא, עד לפעם הבאה, וחוזר חלילה".
– "באמת חלילה" זעף שמוליק, "יש לך נס שהאמריקאים לא מכירים את האופי הנצלני הזה, שעושה קומבינות כאלה מראש"…
"אבל האמת היא" החלטתי לשתף, "שבכל פעם אני מבקש ממישהו אחר מבני המשפחה שלי לבצע את ההזמנה על שמו, כי בכל אופן אני חושש שיעלו עלי שזה 'סדרתי' וכבר יעקמו את האף"…
– "כמובן זכותך לעשות מה שאתה רוצה עם המנהגים האמריקאיים" המשיך שמוליק בשטף. "רק אמרתי שאם בעלי החנות היו יודעים על כך מזמן היו מבטלים את הנוהג הזה".
"לא חושב", המתנתי לרגע, "ככה יש להם שירות טוב ושם טוב. הם יוצרים רצון לבוא לקנות אצלם שוב". אמרתי תוך שאני בוחן את פניי הקשוחות שניבטו מולי מהוויטרינה מולה ניצבתי.
– "טוב, אפשר לומר שבכך אתה מזַכה גם את בעלי החנות הנכרים בשותפות מכובדת בהפצת שמו של השי"ת בעולם. ממש כמו אברהם אבינו 'ויקרא שָם בשֵם ה' א-ל עולם'" הוסיף שמוליק כשהציניות נשמעה היטב בקולו
"כן אה? אפילו אני לא חשבתי כמה זכויות יש בזה מעבר לשליחות עצמה שבעניין" ניסיתי לשוות לעצמי קול רגוע.
– "אתה לא חושב שזו קצת בעיה, שזה מתנגש קצת עם ההגינות היהודית מול המטרה העיקרית והכוונה המקורית של בעלי החנות"?
"לא חשבתי".
– "תחשוב לרגע מדוע אתה מבקש בכל פעם מקרוב-משפחה אחר שיבצע את הקנייה על שמו?! אם באמת אין בכך כל פסול מדוע אינך עושה זאת בפנים גלויות, תקנה ותחזיר תקנה ותחזיר וחוזר חלילה" אמר תוך שהוא מצטט אותי.. "כנראה שבפנימיות, היושר האברהמי שהגיע בירושה מאבותינו זורם גם בעורקיך, ולכן לא עשית זאת עם השם שלך בכל פעם…"
הרגשתי כמו לאחר שיחת מוסר, ולא ידעתי אם זה בצדק. בכל אופן הבטחתי לו ולעצמי שאבדוק את העניין ואעדכן אותו בלי נדר.
פתחתי את שלחן ערוך אדמו"ר הזקן וכבר בסעיף הראשון של הלכות גזילה ראיתי שאסור לגזול מגוי בדיוק כפי שאסור לגזול מיהודי. 'זה ממש לשבור מיתוס. תמיד חשבתי שמותר לגזול מנכרי בלי חשש' הרהרתי. דפדפתי קצת הלאה, ובהלכות אונאה וגניבת דעת ראיתי שגם גניבת דעת אסורה מגוי אפילו כשאין לו הפסד מכך. 'אין לי ספק שמההחזרה הזו נגרם לבעלי החנות הפסד'…
חייגתי בחזרה לשמוליק, "תראה, כנראה שאווירא דארץ ישראל מחכים… אתה לגמרי צודק. זה ממש גזל".
– "אני שמח שגילית זאת. דווקא בתקופה הזו שחשוב לנו הנצחון של העם היהודי צריך לדעת שכשיהודי גוזל מגוי הוא מזיק גם לכללות עם ישראל, כיון שבתגובה ה'שר' הרוחני של הגוי 'גונב' שפע מהשר של ישראל – מלאך מיכאל".
הייתי דֵי בהלם, לא חשבתי שיש למעשים שלי כזו משמעות לכל העם היהודי. דווקא שמוליק החזיר לי את הצבע ללחיים, "דיברתי עם קובי הזה וכשהוא שמע שאנחנו רוצים לעשות כינוס ל"ג בעומר בישוב הצפוני שלנו הוא החליט לתרום בעצמו את עלות ההשכרה וסיכם שהוא יגבה רק את דמי השינוע".
"נו, הרווחנו שתי ציפורים בשיחה אחת – גם מערכת הגברה בחינם בשבילך וגם ידיעת ההלכה בשבילי", סיימתי בחיוך.
מקורות:
בראשית כא, לג. סוכה כט, א. היום יום ח אדר ב. שוע"ר חו"מ הל' גזלה וגניבה ס"א. שם הל' הונאה וגניבת דעת סי"ב. בן איש חי שנה א כי תצא ז. וראה גם ספר הקנה המובא בשו"ע המקוצר ח חו"מ סי' רכב עמ' קפא בשוה"ג.
[עריכה: ש. מלומד ©️]
נ.ב. שמות האנשים והמקומות המופיעים בסיפור הינם בדויים.
