ישראל המתווך מספר:
"קומת גג אתה מציע, בלי מעלית? אהה.. מתוך 3 קומות… מה את אומרת? לחשושים מעבר לקו, כנראה אשתו אפשר לבדוק! אפשר להוסיף לסיבוב גם את הדירה הראשונה שהצעת ברחוב עזרא, בלי מרפסת אבל קומה ראשונה? מתי אפשר לבוא"?
טוענים שעבודה כמתווך דירות מתישה מאד. אבל לאופי שלי זה ממש מתאים. אני אוהב להכיר אנשים חדשים, להסתובב במקומות מגוונים. לא מסוגל לשבת על מקום אחד כמה דקות. אולי כשאצא לגמלאות אכתוב ספר על אופיים של בני האדם. לוּ הייתי עושה הסבת מקצוע כנראה שהייתי אנתרופולוג (חוקר תרבויות).
אחרי עשר שנות עבודה בתחום, אני יכול לזהות את כיוון החשיבה של הלקוחות, ובהתאם לכך להוביל אותם נכון, להפחית זמן מיותר בשיטוטים חסרי תועלת בדירות שאינן תואמות. הכי חשוב לי זו האמת. אני מודע לשם הרע שיצא למתווכים שמסובבים בכחש את לקוחותיהם. אצלי, מילה זו מילה! תמיד אשתדל – כמה שזה קשה לפעמים בשוק של ימינו – שהמידע שאמסור יהיה נאמן למציאות. והפרנסה – ב"ה מגיעה בסוף.
יצאתי לסיבוב עם הזוג הנחמד, לוי ושרה אברהמי. לאחר שעתיים, בדירה השלישית מתוך חמש שהכנו לסבב הזה, בני הזוג נראו מותשים מהחיפושים אחר דירה הולמת, ואריכות הזמן נראה היה שתרמה להכרזה על סוף הסבב. לאחר חילופי דברים עם השוכרים הנוכחיים, הוחלט כי ידברו שוב עם בעל הדירה על המחיר ועל תיקונים נדרשים. היה נראה כי הדירה הזו "סגורה" מבחינתם.
שמחתי! זה היה אחרי שבוע "יבש" בלי שום סגירה משמעותית, והכנסה של כמה אלפי שקלים היתה סוגרת לי פינה לקראת ירידת האשראי.
כשעברו יומיים ולוי טרם חזר אלי, התחלתי לחשוד. אני לא אוהב שמנסים לסגור עסקאות לבד ולהתחמק משכר התיווך. בפרט שהייתה לי בלעדיות על הצעת הדירה, וסוכם במפורש שסוגרים.
בסוף, בעל הדירה התקשר אלי. הוא גמגם משהו על כך שהם יסדרו את העניינים לבד, ואת החוזה הם רוצים לערוך מסודר עם עורך דין. "אבל אל תדאג, נשלם לך את דמי התיווך כמקובל – חודש שכירות".
משהו בנימת הדברים היה מתמיה. שאלתי אותו: "על כמה סיכמתם לחודש"? הוא התחיל להשתעל והשיחה התנתקה במפתיע. לאחר כמה דקות התקשר אלי לוי אברהמי, ודיבר בצורה גלויה: "האמת היא שהדירה ענתה לנו על כל הציפיות. אך כיון שתוך כדי הדיבורים התברר שבעל הבית מתכנן למכור אותה באיזשהו שלב, הגענו למסקנה שכדאי להתאמץ ולקחת עוד הלוואות, נוסף על החסכונות שלנו, על-מנת לקבל משכנתא ולקנות את הדירה. הכל רץ מהר מאד, ועכשיו אנחנו לקראת עריכת חוזה-קנייה סופי".
היה לי חשוב להעמיד דברים על דיוקם: "תראה לוי היקר, קודם כל אני מעריך את היכולת שלך לקפוץ למים ולסגור עסקאות". (אחרי הכל אני קצת מבין בבני אדם… ) "וגם מזל טוב על המציאה. למען האמת, כשנפגשנו אכן ביקשת שאמצא עבורך דירה למטרת שכירות. אך בפועל, העניינים התגלגלו כך שהדירה נמכרת. אבל אל תשכח, כל זה בזכותי! זה כמו הצעת שידוך שלא היית מגיע אל הצד השני בלעדיי! גם אם חשבתם להתקדם לבד, ברור לי שזה לא הוגן להתחמק ככה מהשכר המגיע לי כמו על תיווך של דירה למכירה ולא להשכרה"!
לוי היה נשמע מופתע. אך אחרי כמה שניות התעשת: "אתה יודע מה? שנינו יהודים מאמינים. ואם למדת פעם חובת הלבבות, אתה יודע שלא משנה מה תעשה בדרך הטבע, מה שנגזר עליך משמים זה מה שתקבל".
"מאד נחמד מצידך לדבר כך ולצטט דברי אמונה – כשאתה בצד של מי שמתכנן להוציא מכיסו רק 3500 ש"ח ולא בצד של מי שרוצים להפסיד אותו 36,000 ש"ח (כידוע, מקובל בשוק תיווך הדירות לקבל 2 אחוזים ממחיר דירה נמכרת, וסך חודש שכירות על דירה מושכרת)"! באמת שהתרגזתי על בני הזוג אברהמי.
"תקשיב", ניסה לוי להרגיע: "אם באמת מגיע לך השכר על תיווך דירה, אני מסכים. ומוכן לשכנע גם את בעל הדירה שישלים את חלקו, אבל לפני שאתה ממהר להסיק מסקנות, הייתי מציע שנברר את הדין לאשורו אצל רב או דיין מומחה".
נזכרתי בסיטואציה בה עמדנו בדירה עליה מדברים כעת, וחשבתי שוב על מומחיות המִִשנה שלי – אותה הזכרתי בתחילת הסיפור. הרהרתי אז איך בני הזוג הללו היו נראים משוחררים ולא לחוצים כמו רוב הזוגות שבודקים אם לא מרמים אותם ואיפה מסתתרים הפגמים. כבר אז הרהרתי בכך שהם נראים יהודים טובים שעושים את ההשתדלות בצורה נורמלית למצוא את דירת ה"באשערט" שלהם, ולא משתגעים מידי. כשאני חושב על זה עכשיו – על אדם כזה אני סומך שלא ינסה לרמות אותי.
"הלו, אתה שם עדיין"? קלטתי שאני חולם בהקיץ, ולוי מחכה לתגובתי. "בסדר, נראה לי שנפנה לרב יהודה. הוא דיין מומחה ויש לו ניסיון רב בכל התחומים של חושן משפט".
לאחר ששטחנו את טענותינו בפני הרב, הוא הסביר לי על פי מה מחליטים איזה סוג תיווך זה: "כשבעל הדירה והשוכרים הפוטנציאליים לקחו את שירותיך, הם בעצם עשו אותך שליח. בעל הדירה עשה אותך שליח למצוא לו שוכר, ולוי עשה אותך שליח למצוא לו משכיר. מראש ההסכם היה ברור, השליחות היא למטרת שכירות.
"אם כן, גם אם בפועל יצא שהתגלגלו הדברים לידי מכירת הדירה, בעל הדירה ולוי לא התחייבו בדמי תיווך של מכירה! כי זה כבר לא היה קשור לשליחות שלה נשלחת".
"אבל אל תדאג ישראל", הוסיף הרב וחיזק אותי: "מה שנגזר עליך בראש השנה תקבל – לא משנה מה תעשה".
אוטומטית חייכנו, כל הנמצאים בחדר. הרי בדיוק את הרעיון הזה הזכיר לוי. נפרדנו באוירה מפוייסת ונעימה. השתדלתי להתנחם בכך, שאולי עוגמת הנפש הזו כיפרה על עוגמת נפש הרבה יותר גדולה שעלולה הייתה להיות עם הכסף.
[עריכה: ש. מלומד]
