דיני טעימה

כמה פרטי דינים שקשורים למטעמת מתאמת

שהאדם תואם איזשהו דבר הנושא של מתאמת תופס אותנו בכמה וכמה מה שנקרא כמה וכמה דוגמאות זה נוגע גם לברכות וזה נוגע גם כן לאכילה בתענית

זה נוגע גם לדין של המתנה של 6 שעות אחרי בשר אחרי בשר

אז להתייחס לדוגמאות בקצרה וגם כן לאיזה שהיא מילה בחסידות שיכולה לתת לזה גם כן לשפוך על זה אור קצת כי אנחנו רואים פה דברים כמו שנראה נראה פה דברים מעניינים

האדמור הזקן בסדר ברכות הנהנים בפרק חיט בהלכה יוד 1000 מלמד אותנו ככה ואינה ההלכה היא הקדמה בהלכה ייעוד שכל דבר שאתה אתה לא אתה לא מתחייב אלא אם כן יש לך הנאה ממנו אסור להנות מהעולם הזה בלי ברכה

אומר האדמור הזקן ועינה חשובה הנאה אלא הנאת מאב ולא הנעת החך יש מאין שסביעות ממשהו שאכלת כדי להתחייב בברכות בברכות הנהנים ברכה ראשונה אתה צריך להיות שהמעיים שלך סברו אז אתה לא מתחייב אלא בהנאת המעיים ולא בהנאת החך כגון התואם את התבשיל

לידה אם הוא צריך מלח ותבלין אדם טעם את התבשיל רק כדי לדעת אישה שמבעתשת שמבשלת

היא תואמת כדי לראות צריך עוד עוד קצת

או אם הוא טוב למאכל הוא לא הוא לא עוסק עכשיו בבישול אלא הוא כבר כמו שאומרים התבשיל של מבושל רוצה לדעת אם הוא לא יתקלקל התבשיל הזה

וחוזר ופולט אחרי שהוא תואם גם כן מוציא את מה שהוא אכל מהפה אומר האדמור הזקן אני צריך לברך אף על פי שנה בטעמו נהנית בטעם אתה לא צריך לברך ואפילו טעם הרבה עד כדי רביעית

מה זה נקרא טעם הרבה עד כדי רביעית הרי אתה מדבר על תואם ופולט טעמת הרבה כל פעם טעמת והוצאת טעמת והוצאת בסך הכל כשאני אמדוד את כל מה שטעמת

המשקל שלהם זה רביעית 86 גרם לפי הרב חיים נאן

אפילו תם הרבה עד כדי רביעית ולא עד בכלל זאת אומרת 86 זה כבר מחייב אותי בברכה זה צריך להיות 85 כדי שאתה תהיה פטור מברכה אם טעמת ופלטת

יש פה דבר שאנחנו צריכים לתת עליו את הדעת אני לוקח למשל קני סוכר אתם יודעים מה זה קני סוכר

אני לוקח קני סוכר ואני מוצץ אותם

מוצץ תואם מה שנקרא תואם לוקח מסטיק מסטיק עם טעם תואם אני מברך או לא קובל שמברכים וזה מחלוקת אבל מקובל שמברכים על הכנסת מברכים מחלוקת מה מברכים אבל מברכים אז זה ברור שכשבן אדם רק תואם משהו בהלכה הפשוטה הוא צריך לברך אפילו אם תגיד רק החך טעם ולא נכנס פנימה לחיי שצריך לברך

פה יש דין מיוחד כשאתה לא מתכוון וזה הולך וזה יוביל אותנו הכלל הזה לאורך כל ההלכה הזאתי כשאתה לא מתכוון באמת לאכול אתה גם לא מתכוון לטעום אלא הטעימה שלך היא משהו באמצע אני טוען כדי לדעת אם לטעום עוד

אני לא תואם כי אני רוצה עכשיו לטעום מהמאכל הזה שאני אוכל מסטיק אז אני רוצה לאכול את המסיק זאת אומרת לטעום את המסק

אבל עכשיו בסיפור שלנו האישה שהיא תואמת את המעבר ופולטת אחר כך היא לא רצתה לטעום כדי לטעום כמו שטוענים מסטיק היא רצתה לטעום כדי לדעת עם האוכל הוא טוב או היא רצתה לטעום בכדי לדעת אם האוכל לא יתקלקל במקרה כזה אומרת נו הזקן תשמע במקרה כזה אין ברכה

במקרה כזה אומרים שלנאת אחר במקרה כזה נגיד של הנאת אחר לא מברכים

אלא אם כן זה נכנס פנימה אם נכנס פנימה אז אפילו שכל הסיבה שהכנסת אותו לפה הייתה למה אך ורק בשביל

לטעום האישה רק רצתה לטעום קצת מהרוטב אבל היא בלעה אותו פנימה במקרה כזה צריך לברך במקרה כזה יש דין של ברכה אפילו על מעט

השאלה הנשאלת כמה אם בלעתי כמה מעט ייחשב שאני צריך כבר לברך כמה כמה זה נקרא אכילה אנחנו יודעים שלברכה ראשונה

אין שיעור לברכה אחרונה יש שיעור יש כ זית יש לך ביצה יש יש כזה צביעה בכדי אכילת פרס יש כל מיני דינים לגבי ברכה אחרונה אבל לגבי ברכה הראשונה אני רק טוען אני צריך לברך אני טוען ובולע כמה אני צריך לבלוע כדי שזה יחשב טעימה

שנכנסתי משהו בפנים אני חושב שאפשר ללמוד את זה ממה שאומר אדמור הזקן בסימן קופסה מחית בסעיף יוד בית אפילו על פירור אחד דק דק כקמח מברך המוציא זה בהקשר אחר לגמרי זה בעניינים של ברכה שמה אבל אני לומד מהמילים האלה דק כמו קמח משהו כמו משהו משהו מעט מזהער כמו שאומרים אתה גם צריך לברר

אדם אז מה מסקנה לעניין שלנו אדם שטעם את התבשיל אישה איש שתעמו מן התבשיל ו ולא רק טעמו ופלטו את כל מה שהם תעשו

אלה הם משהו נכנס פנימה והמשהו הזה יכול להיות כמו אבק של קמח אבק של גרגיר לחם משהו מן המשהו על דבר כזה כבר צריכים לברך ברכה הראשונה

זה חידוש ראשון זה ראשונה שהרמבם אומר

שהלכת 10 אפילו על כיפה

יכול להיות יש קשר יש קשר בין הדברים יש קשר זה הנאה יש קשר בין הדברים עכשיו

בכלל הנוסף שאנחנו לומדים מהדברים של האדמור הזקן האדמור הזקן כותב שברגע שאתה נכנסת אתה הכנסת ואתה פלטת אתה לא צריך לברך אם הכנסת ופלטת

עד כמה עד כדי רביעית המשנה ברורה טוען שאם אתה פולט אתה יכול לאכול כל חלל הדעה עלמה אתה יכול לדאוג כדי

לדעת אם האסיר הזה טוב והאסיר הזה טוב והסיר הזה טוב ובסך הכל זה יהיה 4 חזיתים 5 חזיתים זה לא משנה אבל אם הוצאת כל מה שהכנסת אתה לא צריך עוד הפעם אתה לא צריך לחשוש לברכה אדמורכם לא לומד ככה אדמור הזקן לומד שברגע שאני טועם ואני טועם שיעור של רביעית אפילו שהכל הוצאתי טעמתי והוצאתי טעמתי והוצאתי למעשה לא נכנס פנימה כלום אבל אם זה הגיע לשיעור של עובד 86

אז כבר אין מה לעשות פה אני כבר חייב לברך אני לא יכול לברוח מהברכה נוספת שהיא חלוקה שאתם תפתחו ספרי כיסויים אתם תראו את ההבדלים זה הנושא של המשנה ברורה

פרט נוסף מה יקרה אם האישה הזו טעמה היא באה לטעון מאסיר או האיש הזה שתואם האם המאכל הוא עדיין טוב ולא מקולקל

והוא מתכוון או היא התכוונה בשעה שהם הכניסו לפת

להנות מהתר זאת אומרת המטרה היא בשביל לבדוק האם האוכל הזה יש מלחם מלח אבל היה גם מטרה להנות מהתא המשנה ברורה אומר יש לי פה ספק אם צריך לברך לא צריך לברר אני בבעיה ולכן הוא מציע תכוון שאתה רוצה להנות ואז תצטרך לברך

יש לו כל מיני מה שנקרא צדדים לכאן ולכאן

אבל האדמור הזקן אין לו שום שאלות האם כל המטרה זאת אומרת המטרה העקרונית למה בכלל אתה מכניס את זה לפה

כי אתה רוצה לטעום את הטעם

כי אתה רוצה

אתה סליחה אתה רוצה להנות מהטעם או שאתה רוצה לדעת האם המאכל הזה הוא הוא מוכן או לא מוכן עם כל המטרה שלך זה שאתה רוצה לדעת האם המאכל מוכן או לא מוכן במקרה כזה אתה צריך

אתה אתה פטור מן הברכה לדעת אדמור הזקן גם אם היא התערבה לך גם כן מחשבה של הנאה מהמאכה אבל כל העיקר כל העניין למה הכנסת את זה לפק כדי לטעום

מה קורה עם האוכל הזה אם הוא טוב או לא טוב אדם שנכנס לחנות וזה חנות של פירות יבשים או שזה חנות של חנות של לא יודע יש סלטים כאלה שנותנים לך טעימות וכדומה האם הוא צריך לברך על זה או לא אז גם בזה נחלקו הפוסקים אבל איך אומרים בדעת אדמור הזקן זה די ברור

אם אני מתכוון כמו שאומרים לבלוע את זה ואני טוען ומכניס פנימה אני בוודאי אפילו שזה יהיה כמות קטנה אם אני מכניס אותה פנימה אני צריך לברך אין על זה שאלה בכלל

עכשיו פה יש דבר שהוא עדין שהוא לעיסה לפעמים גם היום עושים את זה לפעמים שהיום יש בלנדר ועושים לילדים את האוכל ויכולים גם כן לעשות מרק ובלנדר אבל גם היום אתה יכול למצוא מציאות כזאתי של לועסים בשביל הילד את האוף ונותנים לו לעיסה לעיסה של עוף השאלה היא כשאני לועס ופה זה דין מעניין כשאני לועס בשביל ילד או בשביל איזה שהוא מישהו שלא יכול לאכול אתה לועס לו כדי שהוא יוכל לעשות

זה פנימה ואחר כך אתה פולט את זה פה זה דין מיוחד פה לא אומרים לי אנחנו אחר כך נעמוד על זה בפנימיות למה זה ככה

פה לא אומרים לי אתה לא יכול אתה לא יכול ללעוס לו יותר מרביעית אני לועס אני טועמת אותם

אני תואם את הטעם של האוף שאני לועס ואחר כך אני מוציא כדי שאותו אחד יוכל לאכול ואף על פי כן לא יגידו לי רק רביעית אתה יכול ללעוס אתה יכול ללעוס יותר מ רביד גם כן מה נשתנה

משתנה הכוונה פה אתה אפילו לא מתכוון לתרום אותו כל העניין שלך זה כמו להיות מטחינה אתה המטחנת בשר של אותו אחד שאין לו עכשיו אפשרות לאכול אז במקרה כזה אפילו שטעמת

אתה אתה לא זה לא יצטרך לך לכדי רביע גם אם טעמת זה לא הצטרף

דוד אתה תוכל לעשות אפילו קילו לשרוד והכל יהיה בסדר זה מעניין אני טועם ואני לא צריך לברר קודם דיברנו אני טוען כדי לדעת עם האוכל הזה צריך עוד מלח אומרים לי עד כדי רביעית פה אומרים לי אפילו יותר מ רביעית אבל אם אתה לא התכוונת בכלל לטעום התכוונת רק ללעוס אז זה דין אחר אפילו שבפועל אתה טעמת

לפי כל מה שלמדנו עד עכשיו

אדם שנמצא בתענית יש לנו כמה טעניות יש 4 תעניות עניות ציבור ויש לנו יש לנו את יום הכיפורים יש לנו 9 באב שהם חמורים יותר ב-1 מארבעת עניות

אישה עומדת ומבשלת והיא רוצה לדעת האם האוכל טעים בסדר טבק עובד הוא רוצה לדעת בשביל טבח שהוא מומחה אם הוא לא תואם את האוכל אז מה הוא רצה כאילו במה הוא טבח

לקלף את התפוחי האדמה

אם יש מישהו שעוזר לו וכל הדברים האלה העיקר המומחיות שלו זה שזה יהיה טעם ביום רענית חוץ מתשעה באב וחוץ מיום הכיפורים מותר לכתחילה לטבח לטעום ולפלות

למה לפי כל מה שלמדנו עד עכשיו זה לא נחשב שאתה אכלת אם גם טעמת וגם פרדת כשם שהתורה אומרת אתה לא צריך לברך על זה ברכה ראשונה אם אתה לא צריך לברך על זה ברכה ראשונה כי מה סימן ששום דבר לא נכנס לא נהנת משום דבר אז אתה לא צריך לברך

עכשיו דוגמה אחרונה

שהיא מצויה ומצויה מאוד אישה

מבשלת ותוך כדי שהיא מבשלת היא רוצה לטעום היא טועמת מה לעשות זה היה מרק עוף היא רוצה לטעום

זה בסדר או לא בסדר העוף מבושל לא מבושל המרק קטעים לא טעים הירקות מה המצב שלהם אי טעמה עכשיו טעמת העוף למשל עכשיו מה תגיד לה עכשיו 6 שעות את לא יכולה לעזור לאכול בשר אז בשר

אז יש לנו הרי מחלוקת בין הרמבם לרשי מה הסיבה בכלל שצריך להמתין 6 שעות אחרי אכילה של בשר אז הרמבם אמר בגלל שנכנס בין השיניים זאת אומרת יש חוששים שבין השיניים נשאר משהו מהשאריות של הבשר רשי אמר מפני שהבשר השומן של הבשר מושך טעם אז עכשיו במקרה הזה

שהאישה הכניסה היא לא לע רק

לדעת הרמבם היא לא צריכה להמתין 6 שעות היא לא בלעה אלא פלטה אז לדעת ר שהיא לא צריכה להמתין 6 שעות במקרה כזה אין שום בעיה אישה אכלה עכשיו חלבי אכלה חלבי היא בתוך החצי שעה או למנהג חבד לפי הזוהר שעה היא בתוך החדשה של הבשר של חלב

היא עכשיו מבשלת ארוחת צהריים היא שתה כוס קפה לפני לפני 10 דקות

האם היא יכולה לטעום את הבשר הזה אז מה אנחנו נגיד לה תשתפי את הפה זה כדאי לא חובה אבל כדאי ואת יכולה לטעום את זה בפה ולפלוט למה

מכיוון שזה לא נחשב כי אכילה אין פה משיכת העם ואין פה לעיסה שני הדברים לא קיימים אותו דבר אם היא כבר טעמה היא לא תצטרך להמתין ששעות אחרי זה מפני שאין פה לא את הטעם של רשי ולא את הטעם של הרמבם ככה או ככה הכל הכל אצל

יל

עכשיו רק אני רוצה לסבר את האוזן אנחנו רואים פה לאורך כל הנושא שדיברנו שהנושא של הרעיון של הכוונה הוא מאוד תופס מקום היה לנו כמה דרגות הדרגה הראשונה אני התכוונתי למצוא התכוונתי להנות מהטעם בטוח אתה צריך לברך מסטיק בטוח אתה צריך לברך שהכל

אחר כך היה דרגה אחרת שהתכוונתי לטעום אבל המטרה שלי לא הייתה עכשיו לאכול אלא רק לטעום מה המצב של האסיר האם האסיר הזה הוא מספיק מלוח או האוכל הזה מקולקל או לא מקולקל פה אומרים לי עד רביעי אם פלטת אתה לא צריך לברך מי יותר מי רביעית ומעלה אתה צריך לברך

אחר כך היה לנו דרגה שלישית שהזכרנו העניין של מי שלועס לועס בלבד

שבזה אמרנו שלא צריך אז מה עם נעשה לאסא אבל אבל לא יגיד לך תילס רק רביעית ולא יותר הייתה אמת

לא משנה אז מה קורה פה חברה גם בדרגה הראשונה החך שלי טעם גם בדרגה החך שלי השניה אחר שלי טעם וגם בדרגה השלישית אחר שלי טעם אז מה קרה שבפעם הראשונה אומרים מתברך שהכל יהיה בדברו הפעם השנייה אומרים לי רק מי רביעית ואין לך דבר שהכל יהיה בדברו

בפעם השלישית אומרים לי גם אחרי הרביעית אתה לא צריך לברשה קול ליאה בדברו מה קורה כאן

אז אני נותן הסבר זה לא הסבר שכתוב בפוסקים אבל אולי בדרך אפשר זה יכול להיות הסבר ככה מה שנקרא קצת לסבר את הדעת את השכל בנושא הזה בחסידות כתוב הרבה מאוד פעמים

שהחך הוא מבחינת חוכמה החך זה חוכמה ככה זה מוזכר במאמרים של הרי בזקן ומאמרים של הרב באמצעי בהרבה הרבה מאמרים

יש את השיניים למד בית שיניים למד בית נתיבות חוכמה השיניים כשהם לא עושות הם מוציאות את הטעם שיש בתוך האוכל שזה עובר לחך אז החך הוא מבחינת הטעם שזה בחינת החוכמה ועליו השיניים הם אלה שמסייעות בידו להוציא את הדברים החוצה אומר אדמור הזקן מאמרי האדמור הזקן הכתובים חלק בית עמוד קוף מם חית אנחנו רואים כמה הוא אומר רואים בטבע

שהחך מקבל את הטעם

והטעם נבלע בתוכו הטעם של האוכל נבלע בתוכו כאילו החך הוא מן דבר שמושך את הטעם מהאוכל והטעם של האוכל נבלע בתוכו הוא מביא לזה ראיה ראיה לא נעימה אבל היא כתובה במאמר כנראה בחוש שכאשר ילס מאכל היטב ואחר כך יקייה שוב לא יהיה בו שום טעם כשיתאמנו עוד שום טעם לא יהיה

הוא מתכוון שום טעם טוב טעם לא טוב יכול להיות אבל שום טעם טוב לא יהיה במאכל

אחרי שהאדם כמו שאומרים החך שלו ספג את הטעם וזה כבר זה כבר זה כבר כמו שאומרים הוא הוציא ממנו את את הבשר שבו את הטעם שבו הוציא החוצה זה זה זה אומר האדמור הזקן אז יש ביטוי שמוזכר הרבה מאוד זה בספר הזוהר אבל זה מוזכר בחסידות מאות ואולי אלפים של פעמים כי בחוף היית ברירו

אמרנו שאחרי זה בחינה של חוכמה

והחוכמה

היא מבררת בין טוב לבין רז הנה אתה רואה בחך שהכוח המיוחד שלו זה למשוך את הטעם הוא מברר יש לי בשר יש לי את הטעם של הבשר אחר יש לו כוח לשאוב את הטעם של הבשר אחר כך תכיר את הבשר הזה כבר לא יהיה בו את הטעם אחר איך לקחת את הטעם הוא בירר בין הטעם לבין הזה

זה הכוח המיוחד של חוכמה בכלל וזה מתאים אם מה שכתוב בחסידות הרבה פעמים שאחרי הוא בחינה של חוכמה

אז עכשיו לפי זה

ואם זה גדר של חוכמה אז חברה זה ממש מתאים עם מה שכותב כף החיים שהעיקר בכל הסוגיה הזאתי זה הכוונה השאלה מה התכוונת איפה הראש שלך היה איפה החוכמה שלך הייתה אם כשלקחת את המאכל התכוונת שאתה רוצה לטעום אותו לאכול את המסטיק הזה אז הוא שואב את הכל בחוף מה אחר שואב את כל הטעם שיש

אז על זה מברכים ועל זה מברכים גם כשהם רביעית גם כשלא יכל על רביעית משהו מעט מעט מזהר אתה מברר כאשר אתה בראש שלך לא סגור על זה שאתה רוצה לאכול את המאכל הזה אתה רק טועם האם כדאי לאכול אותו כיוון שהמוח שלך הספר שלך החוק משלך לא סגורה על זה אז היא לא שואבת את כל הטעם שבמאכל אז אדוני בזה

לא מברכים אלא כדעת כדי רביעית אם הגעת למצב שטעמת וטעמת וטעמת עד כדי רביעית סימן שהמאכל הזה מטעה אותך עד כדי כך אתה צריך לאכול רביעית בשביל החבר אם הוא טוב או לא טוב זה כבר נקרא טעימה מכובדת זה אתה לא יכול לברוח מזה שטעמת

והדרגה האחרונה בן אדם לועס בשביל שהוא רוצה לתת לילד שלו או לאיזה שהוא אדם מבוגר שאין לו שיניים אז הוא לועס ואין לו מכונת בשר אין לו אין לו בלנדר כדי לעשות לו אוכל אז הוא לא העז

אז האדם לועס במקרה הזה הוא בכלל חשב שהוא רוצה לטעום הוא טעם לאונסו אבל הוא חשב שהוא רוצה לטעום לא

אז כאן העוצמה של החוכמה של החך ששואבת ומבררת אתה האוכל הייתה הרבה יותר מועטה זאת אומרת כי לא היה לו בכלל כוונה לטעום הייתה זה לא אותו דבר זה איך אומרים בורר לפי עוצמת החוכמה לפי עוצמת הכוונה שאתה התכוונת בעניין

אז אולי זה יכול להיות סיבה זה יכול להיות הסבר למה זה משתנה

הדין זה מאוד פלא אחרת להסביר למה משתנים הדינים פה של הברכה והשייכות זה זה פלא פלאות

לפי זה אולי אפשר יהיה להסביר מה שהאדמור הזקן מסופר שהוא אמר שמאז שהוא היה אצל המגיד מזריץ כבר אין לו טעם במאכל הכל תלוי בכוונה איפה שאתה שקוע לפי זה יהיה הטעם שלך זה שהוא היה צריך לברך זה פשוט כמו שאומר אדמור הזקן כאן שזה הכל תלוי בהנאת 100 ואדם הכניס אוכל אז הוא 7 אבל השאלה מה הטעם שהוא טועם בכם הוא יכול לאכול מרק

מלא מלח והוא לא טועה מלח למה

כי החך נתון ללידה

של האדם תלוי מה אתה חושב תלוי מה אתה מרגיש מה מה זה אני רק רוצה לסיים ששמעתי

מהמשפיע שלי הרב חיים אשכנזי עליו השלום

שהוא זה הוא ראה בבית הוא בא לבקר את הרבנית חיה מושקה עליה השלום והוא ראה בבית שאריות של צלחת של אוכל שהרבי אכל בערימה גדולה של ספרים

אני לא יודע אם הרופאים יגידו שזה הדבר הכי בריא לעשות

לעיין בספרים אבל אבל מה שברור שאם אנחנו עכשיו מדברים על הכל הולך לפי הכוונה אז כשאתה שקוע באיזשהו עניין אחר אתה לא תטעם את את הטעם של איך אומרים של

הלשת של האוכל עם הדרגה הכי עמוקה שלו אתה לא תחוש זה אז זה זה זה דבר שכבר נתון לכל אחד זה כבר דבר שהוא יכול להיות

מצוי וראוי שהאדם יכול להגיע לזה לפי לפי היכולות שלו לפי הדרגה שלו יש לו אפשרות

איך שהוא לכוון את עצמו או לחשוב בדבר אחר כדי שלא יהיה לו את הטעם במאה% באותו זמן יכול לשמוע איזה שיחה של הרי בתוך כדי הוא יכול לעסוק בדבר אחר אבל שכל המיץ של האוכל עם כל התאווה שבו יהיה בשעה שהוא עושה בלימוד התורה או בשעה שהוא שומע דברי תורה זה כבר זה כבר יהיה כבר- העוקץ של ה של הטעם כבר ירד

טוב סיכום

אדם

שטעם

בשעה שהוא רוצה לדעת האם האוכל טעים או לא טעים כדי לדעת אם לאכול אותו או כדי להוסיף לו מלח או לא במקרה כזה האדם תלוי אם הוא תואם כדי רביעית צריך לחזור ולברך לא תואם

כדי רביעית לא צריך לברך לכתחילה לא צריך להכניס את עצמו ספק ברכה ואפילו כשיש לו הנאה אם הוא הכניס משהו בפנים זאת אומרת נכנס בתוך הגרון פנימה משהו אפילו כמו

גרגיר קטן בלשונו של האדמור הזקן גרגיר דק

אפילו משהו מעט מאוד נכנס פנימה אז בכל מקרה על זה צריך לברר כי זה היה נכנס לגדר של מעיים

אם אדם

תואם רוצה לטעום בתענית עניתי שלב באב יום כיפור אסור לטעום בכל מחיר שער התעניות אם הוא טוען ופולט מותר אדם אדם שטעם

ולא לעס ומיד פלט כל מה שהוא טעם לא צריך להמתין 6 שעות בבשר וגם אחרי חלב אם הוא עושה את זה בפן נקי פשוט הוא יכול לעשות את זה לטעימה אם זה לצורך הבישול שהוא צריך לעשות אין לו עם זה בעיה

מהאדמור הזקן מה שמה שכשאתה פולט מותר רק כדי רביעית ולא יותר מקדי רביעית וגם אם התכוונת גם להנאה וזה היה- מרביעית אתה לא צריך לברך כי עיקר העניין שלך היה בשביל כמו שאומרים

הבדיקה עם האוכל הזה טוב או לא טוב