גינות ופרדסים

תמליל אוטומטי מהשיעור (יתכנו שגיאות):

אנחנו בקהלת בפרק ב', בפסוק ה'.
הפסוק הזה הוא פסוק, איך אומרים קצר ויש לנו כמה אנחנו עכשיו בסריה כזאתי ששלמה מתאר את הדברים שהוא עשה ועשה ועשה. בסוף הוא מסיים שזה עדיין לא השלמות, אבל אנחנו מבינים שעצם זה שהוא בחר להגיד לנו עשיתי את זה, עשיתי את זה, עשיתי את זה, זה כבר רמה מסיימת של שלמות. כי במה אתה משתבע, אתה משתבח.
דבר מסוים שהוא חשוב וגדול ומיוחד.
אנחנו משתדלים לעשות בשיעור, לראות מהי בחינת השלמות שעליה מדבר שלמה. כעת. נכון שזו לא השלמות הכי גבוהה, אבל זה שלמות מסוימת. אנחנו רוצים להבין מה היא השלמות הזאתי וללמוד ממנה, להפיק ממנה לקחים גם אלינו. כיוון שהדברים יכתבו בסופו של דבר בתנך אז אין שום ספק שאנחנו.
נוכל להפיק מזה מסר חינוכי לנו ולמידות שלנו, להנהגה שלנו.
אז הפסוק שלנו היום כמו שאמרתי, פרק בית קוהלת פסוק היי שלמה, מספר מטהר.
עשיתי לגנות ופרדסים ונתתי בהם עץ כל פרי. ומה גינה? זה מין מקום כזה? זאת אומרת הכשרת קרקע לזריעה של של ירקות, עשבים וכדומה.
פרדסים. זה קשור עם עצים דווקא אז יכול להיות עצי פרי מסוג זה, אז הוא מסיים ונתתי בהם עץ. כל פרי זאת אומרת כל הסוגים.
היו בגינות והפרדסים הללו זה הפשט של הפסול המפרשים בעקבות המדרש.
מה, מה? מה אתה כאילו משתבח שלמה? מה עשיתי לגנות? ראית מלך שלא עושה, גן גינה אזרטתי פרדסים. לא לא ראית ראית מלך שלו? שבוע שעבר התעכבנו על זה שהוא עשה את זה בכוחות עצמו, השבוע הזה את עשיתי לה גנות ופרדסים ונתתי.
בהם עץ קול פרי. נכון, כל מה שדיברנו שבוע שעבר שייך גם פה, כי הוא אומר את זה בלשון נו.
איך אני עשיתי את זה? אז מלך שעושה דבר כזה זה ממש יוצא מן הכלל אז מה המיוחד בזה? שהוא נטה הגנות? ופרדסים יש מדרש מעניין.
שרשי מביא אותו על המקום, אני רוצה להקריא את לשונו של רשי.
שהיה שלמה מכיר בחוכמתו את גדי הארץ, איזה גיד הולך לקוש ונוטע בו פלפלים? איזה הולך לארץ חרובים, ונוטע בו, חרובים שכל גיד כדי הארצות באים לציון שמשם משתיתו של עולם שנאמר מציון מכלל יופי אני מפרש רשי אומר שבעקבות המדרש זה כבר קדמו.
מה הפירוש ששלמה נטה כל עץ, וכי אפשר לטעת כל עץ? הוא עשה את זה, זה היה בירושלים.
אתה מדבר על חלקת ארץ מאוד מסויימת, ואת כל סוגי העצים והעשבים מה?
שרק אפשר לטעת. הוא עשה בגינות והפרדסים שהוא ייחד לעצמו.
אנחנו יודעים שיש אזור מסוים שמתאים לזה, ויש אזור שמתאים לזה. אז איך אנחנו עושים את איך אומרים את ההחלטה הזאתי?
בעקבות.
האקלים, שזה משהו חיצוני.
המדרש אומר ששלמה הרי בירושלים יש אקלים אחד, אין אקלים.
שמתאימים לכל העצים. שלמה יצא מתוך נקודת הנחה רוחנית שיש לה מקור בתורה בפסוק כתוב מציון מכלל יופי.
שהתרגום נותן לזה, פירוש, שמציון מירושלים השתחלל. כולי עלמה, כל העולם מושתת מארץ ישראל בכלל מירושלים בפרט.
כלומר, כל דבר טוב ויפה שנמצא שם ושם.
השורשים שלו בצורה של פילין נמצאים כבר פה. אולי פה אתה לא רואה אותם בצורה מפותחת? שמה נמצאת התמונה. אבל הפיל של התמונה נמצא פה בארץ ישראל בירושלים וציון בכלל יופי. כל היופי שבעולם. השורשים שלו פה. עכשיו, כשאנחנו מדברים על הצמיחה, הטענה של המדרש?
שכל סוגי הצומחים פה הוא נותן שתי דוגמאות, פלפלים וחרובים כל הצומח. יש מקום שאתה רואה שהפלפלים גודלים שם טוב כמו בקוש ויש מקום שהחרובים גודלים טוב יש מקום שמשהו אחר גודל טוב, לא משנה אז כל מקום ששמה גודל טוב זה עובר בקרקע שלנו ועובר עד לשם. הוא בפשטות מדבר על על.
רגבי עפר.
שמחברים את כל העולם אחד עם השני. אנחנו יודעים שהדברים האלה קיימים, אז הוא כאילו לוקח את ארץ ישראל כנקודת מוצא של הכל. ושממנה נמתחים קווים למיתרים לכל העולם כולו. ולמה? הפלפלים? בקוש מצליחים מפני שיש להם איזה שהוא גיד שמחבר אותם עד כאן. כאן נמצא המצבר טוב. אז אז עכשיו מה שצריך לעשות זה למצוא את אותו גיד של הפלפלים ולזרוע עליו את הפלפלים. ואז.
הפלפלים יהיו מוצלחים גם פה בירושלים, אותו דבר למצוא את הגיד הזה, שהולך לחרובים. לטעת בו את החרובים, ואז הכל יהיה מוצלח. עכשיו פה למצוא את זה. זה לא פשוט כי מדובר על משהו מאוד מאוד עדין ודק. אם הוא נטע את כל סוגי העצים, אין שום ספק שהוא לא נטע עשרות של עצחבים ועשרות של פלפלים זה מן מדגם מכל מין ומין קצת.
כדי להראות שהשורשים נמצאים פה, אז העניין של של המדגם הזה למצוא אותו. אנחנו יודעים שהקושי הגדול זה כמו המשל של האיברים ביחס למוח במוח, יש את כל האיברים של האדם, בנימים דקים. יש אפילו ניסיונות שעשו על אנשים כשעות הראשוניות שאחרי המוות שנגעו להם במקומות מסויימים במוח. זה גרם לתזוזה של האיברים הק, הוא זה שמפעיל את הגוף כולו.
אז אז מה הוא טוען שארץ ישראל וירושלים ציון יכל? יופי, זה המוח של כל העולם. עכשיו כדי למצוא בתוך מוח את.
הגיד את הווריד, את הנימה ששייכת לעבר זה.
לאצבע זו וכדומה. צריך להיות מומחה גדול וזה הייתה המומחיות של שלמה, שהוא בחוכמתו הצליח לזהות את הגיל המתאים ובעקבות זה הוא זרע גם גנות אותו ופרדסים ונקטע בהם כל.
שלפי המשמעות של המפרשים הוא נטע בהם את כל העצים שיש בעולם. ושוב הזמן אני אומר לא על פני כל ארץ ישראל אלא בתוך רצועות דקות בירושלים עצמה.
כשאנחנו מוציאים מתוך המכלולת את הר הבית ששמה לא היו עצים אז ולא עשו בוגינות אז רק החלק שמחוץ לתחום זה מקום די קטן.
שאנחנו מדברים על ירושלים העתיקה לא היה ירושלים שהוא כמו שאנחנו רואים אותה היום אז אין שום ספק.
שמדובר באמת במדגמים בלבד, אבל הוא הצליח. זאת אומרת, הוא הצליח לבנות מערך כזה שהוא יכול לבוא שאנשים באים מכל העולם, יכולים להסתכל פלא פלאות על שטח של כמה דונם.
יש את כל המילים האפשריים, צומחים להפליא זאת אומרת, צומחים כמו שצריך, נותנים פירות כמו שצריך.
דרך אגב, הפרשנים טוענים שהחוכמה הזו שהייתה לשלמה למצוא את הגידים שאת תחת האדמה נעלמה ונסתרה מאיתנו. כן, אנחנו לא יודעים למצוא גידים באדמה, אבל באחרית הימים היא תחזור אלינו חזרה. וככה, אומר הנביא ולא יהיה כנעני עוד בבית השם צבאות ביום ההוא ביום ההוא הכוונה באחרית הימים הימים.
יהיה עוד כנעני בבית השם צבאות, מה זה, כנעני כנעני בלשון המקרא זה סוחר.
כנעני זה לא תנועה כנענית או ארץ כנען בלבד, אף על פי שכנען במקורו, זה סוחר אדם שעובר במקום למקום.
עכשיו, כשאנחנו זקוקים למשהו, אנחנו גם כן מייבאים.
אותו, אבל זה לא.
יהיה עוד כנעני ביום ההוא. זה הכוונה שכל הדברים אנחנו נוכל להוציא מכאן מפני שמציון בכלל. יופי מציון. יש אזכלל. עלמה ישתחרר על זה, כאילו נבנה העולם כולו. יש בה את הכל.
שוב זה הפתיח, זה הפרשנות הראשונית לפסוק הזה. מה שעשה שלמה ובכוח. מה הוא עשה את זה עכשיו? אני רוצה לעבור לפרשנות. הטיפ טיפה יותר רוחנית, ואנחנו נראה שהדברים מתקשרים אחד עם השני.
עד עכשיו ביאירנו שהגנות והפרדסים שיצא שלמה מדובר כפשוטו. גנות ופרדסים, שכל העצים שבעולם היו בהם באמצעות גידי הארץ זה משהו נפלא כזה.
שרק שלמה ידע למצוא אותו. הפרשנות הפנימית מפרשת גנות ופרנסים בצורה רוחנית מפרשת אותם על משניות משניות. אני אסביר לאט לאט כל פרט על משניות.
של רבי חייא ושל.
רבי אושע ושל בר כפרה אני אפרש כל אחד מהחכמים האלה. מה המשמעות שלו הרוחני?
מה זה המשניות?
כשר יהודה הנשיא בכלל התורה הייתה כתובה, מה שנתן לנו הקדוש ברוך הוא מה שכתב משה רבנו משה רבנו לפני מותו, כתב.
13 ספרים. ספרי תורה, זאת אומרת, הוא לא כתב אותם בשנייה, הוא כתב במשך כל המאורעות שהיו לעם ישראל במדבר כתב 3 10 ספרים וסיים אותם ביום פטירתו ונתן לכל שבט ספר אחד כלומר 5% תורה שאנחנו מכירים זה כבר מעשה ידי משה.
אחר כך התנ ך נכתב, בכל פעם, לפרקים למשל יהושע.
אז יהושע כתב את ספרו אחר השופטים, כל שופט כתב את ספרו, שמואל מלכים וכן הלאה ישעיהו ירמיהו. כל אחד כתב את ספרו עד שנוצר פסיפס כזה של 24 ספרים, שזה התנך, וזה בעצם התאורה שבכתב, זאת אומרת מה שהותר לכתוב זה התורה והנביאים והכתובים עד תקופתו של רבי יהודה הנשיא. כולם למדו את ההסברים על הפסוקים בעל פה. כשהיו למשל לומדים את הפסוק אז הפסוק קוראים את הפסוק.
חג סוכות תעלה.
אז מה זה סוכה ואיך בונים אותה ואיך צריך להיות הסכך? וכל הכללים של מסכת סוכה נמסרו בעל פה. לא למדנו אותם כתובים מבפנים, אלא נמסרו לו בעל פה והיו מעבירים אותם מאב לבן וכל אחד היה יושב עם מחברת והיה מעתיק לעצמו. מה שהוא למד אבל לא היה ספר שכולם פותחים אותו ולומדים מתוכו.
וכאשר הדורות הייתה ירידה הדורות.
הרבי יהודי הנשיא ראה שהאנשים מתחילים לשכוח את ההסברים שבעל פה. אז הוא החליט שהגיע הזמן לעשות ספר אחד שכולם.
לומדים ממנו, ואז הוא לקח את כל השמועות שכבר היו בעל פה, אסף אותם וכתב אותם בצורה מסודרת וזה המשנה. זה החיבור הראשון שמתחבר על ידי מה שנקרא אדם שהוא לא נביא אשם. אדם בן אדם ילוד אישה רגיל כמו רבי יהודה הנשיא.
יצרו את ה את המשנה עכשיו המשנה יאללה כמה. חלקים נוספים היה את המשנה, מה שנקרא 6 סדרי משנה, והיה את הבריאה ברייטה בארמית. זה זה חלק חיצוני, רבי יהודה הנשיא היה מאוד מאוד דקדק, מאוד מאוד.
אנין טעם בנוגע לניסוחים, היו ניסוחים שהיו יפים, ברורים, נחמדים. אבל הם לא עמדו בקריטריונים הקשיחים שלו.
הוא לרוחב בינו, טען.
שהקטעים האלה שאתם מצאתם, הם קטעים טובים, אבל הם רמוזים במילה אחת, שתיים בטקסט שנמצא אצלי. אני מעדיף שהטקסט יהיה מצומצם עד כמה שאפשר, ללא הרחבות יתרות, רק מה שנצרך, ואת כל שאר ההסברים נלביש עליו.
אז המשנה שלו הייתה מזוקקת מאוד מאוד, מאוד מדוייקת בלשונה, ואילו היו עוד כל מיני טפסים כל מיני מה שנקרא.
ניירת היה עוד ניירת שנכתבה ניירת נכונה אמיתית.
ובהחלט, אלא שהיא לא עמדה בקריטריונים שלו, אז קראו לה לניירת הזאתי קראו ברייטה. זאת אומרת ברייטה זה מתרגום חיצוני, אבל חיצוני אם מחוץ למערכת והוא לא נתן שהבריטה הזאתי תילמד ותיכנס לבית המדרש שלו. הוא היה השולט בכיפה בזמנו.
רק את המשנה מכניסים ורק את את הניסוח שלי. הניסוחים האלה האחרים. הוא השאיר אותם בחוץ. אנחנו את כל הפרטים הללו. אם ישאר לנו הזמן ננסה להסביר בצורה.
הרוחנית עוד מעט.
התלמידים שלו, גדולי התלמידים שלו שבראשם היה רבי חייא, הם דווקא כן אהבו את הנוסחאות האלה. הייתי ממשיל לזה קצת ל.
אתה לומד.
אתה יודע שהרב ההוא טוען שרק השיטה הזו נכונה, אבל אתה שומע שיש שיטה אחרת שם אז אתה בתור תלמיד. אומנם תלמיד של הרב הזה, אבל זה מעניין אותך מה קורה שם אז בלי שהרב ידע אתה הולך שמה. ומה הם גנובים עם תעקו. אז דווקא רבי חייאש היה גדול, תלמידיו של רבי.
יהודה הנשיא, הוא היה מה שנקרא המנהיג של עולם הבריטוט של העולם החיצוני הזה. הוא אסף את.
כל הניירת החיצונית הזאת הוא אמר, לא דווקא נחמד, זה יכול להוסיף.
אז הסבירו לו, אבל פה במילה אחת, אבל בסדר פה זה במילה אחת, פה זה יותר מאוחר, בוא נשמור גם את היותר מאוחר במשך הזמן. רבי יהודה הנשיא גם אפשר לומר נכנע. הוא הגיע למסקנה שבאמת המשנה שלו היא מאוד מאוד מאוד מתומצתת. אז היא הסכים שיהיה תוספות למשנה תוספות. האלה נקראו תוספתא והתוספתה כבר אפשר להבין שמי שהיה מצביא להכניס את התוספת.
לתוך בית המדרש זה היה אותו תלמיד רבי חייה, רבי חייה שהתעסק בעולם הבריטוט בעולם של החיצוני, הוא הכיר וידע מה אחרי איך אומרים, אחרי שהצלחנו להכניע את ה את העקשנות, אני אומר את כל זה מילים שאני לא היו ראויים להיאמר על גדולי ישראל, אבל כאילו הצלחנו להוריד את את.
את.
דעתו החזקה של רבי שלא רצה.
נכניס שום תוספות בניסוח שלו אז הוא ידע לבחור, את המה שנקרא הדברים מתוך הבריטוט, שעוד עלולות להתקבל על ליבו של רבין, ושזה כן יוכל להיות נלמד בבית מדרשו ולזה כראות תוספת.
זאת אומרת יש משנה שהיא.
העיקר ויש לה תוספת תוספת שמסבירה אותה ומרחיבה אותה.
טוב, אז זה הכול. עד עכשיו היה מצע היסטורי והבא המדרש על הפסוק שלנו עשיתי לי גנות ופרדסים, ונתתי בהם כל עץ פרי.
ואומר המדרש שמה שכתוב גנות ו פרדסים. הכוונה היא על מה שעשה רבי חייא ואלה שעזרו על ידו. רבי יהושע ובר כפרה.
את כל מה שהם עשו. כל הסיפור הזה שסיפרתי לכם עכשיו, המשנה וסיפורי הבריטות והתוספת ואיך היא נכנסה לבית הבריאות. כל זה רמוז במילים הסטיל, גנות ו פרדסים. מה זה בעצם רוצה לומר? אני ארחיב עוד מעט יותר, אבל קודם כל בשלב הראשון מה זה רוצה?
לומר שלמה המלך, חכם מכל אדם. גלו לו חוכמות לא נתפסות. הוא מסוגל לגלות בגיד הארץ.
מיני דברים והוא מסוגל לראות איך שארץ ישראל משפיעה על כל העולם כולו. אנחנו את זה לא רואים, אבל אם אנחנו מתחברים אליהם.
המשניות היה ברייטון והתוספת הרבה מילה אחת לתורה, אז מיהרה עלינו הערה אלוקית רוחנית שגם אנחנו נהיה מסוגלים ברמה זו או אחרת להיות דומים לשלמה המלך בגילויי חוכמה עתיקה. לא נתפסת.
של למעלה מהשכל הטבעי שלנו. אבל יש לזה שני תנאים, התאר הראשון משנה משנה זה מלשון שינון, כדי שהתורה תגלה לך צפונות צפונות בעולם צפונות רוח הקודש התגלו לך דברים שהם למעלה מהפיזי הגלוי, אתה צריך להיות אחד ששרוף עליה שרוף עליה. זה הכוונה שאתה חוזר.
משנן עוד הפעם+ הפעם, כלומר כשהאדם.
מסתכל על מספר טלפון, הוא נזקק לו רק לרגע אחד והוא מתקתק אותו. הוא לא, הוא לא יצטרך לו שוב אז הוא לא מנסה לזכור אותו ולא מנסה לשנן אותו. אבל כאשר בן אדם דבר חשוב לו, אז הוא משנן וחוזר אותו. הוא יודע את זה, אני אצטרך כאשר בן אדם מאמין בתורה, הוא משנן אותה. זאת אומרת גם כאשר הוא כבר זוכר את הדבר.
אבל עוד אני.
כדי שאני אזכור ליותר זמן הוא מתייגיה. אז השלב הראשון מה שרצתה התורה לומר זה גנות ופרדסים אתם רוצים להגיע למה ששלמה הצליח בחלקת אדמה כזו קטנה לזרוע את כל העולם כולו? אתם רוצים גם את החוכמה המעניינת הזאת היא אם אתם תהיו תיכנסו לבית המדרש של רבי חייל. תלמדו שם את המשניות הבריא את התוספת ותיכנסו לזה עם כל הנשמה ועם כל הלב. אז בהחלט.
יהיה לכם את זה? זה התנאי. הראשון מספרים על הבעל שם טוב.
שכשהיו שואלים אותו שאלה לפעמים הוא היה פותח את ספר הזוהר שהיה לפניו. הוא מסתכל, היה עונה תשובה שאלו אותו, מה זה זוה אמר שכתוב במדרש שהשם ברא את אדם הראשון היה אור של השמש היה אור חזק יותר ממה שיש היום, ובאור הזה היה אדם הראשון, מביט ורואה מסוף העולם.
היה אור כזה שאתה יכול לראות הרבה יותר ממה שאנחנו רואים היום אחר כך. הקדוש ברוך הוא את האור הזה גנז ואיפה הוא גנב אותו בתורה. לפעמים כשלא יודעים איזה שהוא דבר, אז אני פותח מסתכל בתורה ואני רואה.
את זה אז אתה צריך להיות הבעל שם טוב בשביל הבחינה הזאתי, אבל זה בעצם אותה. שאנחנו מדברים עכשיו, שכדי לקלוט את הגנות ואת הפרדסים, ששלמה המלך ואת החוכמה, אוקיי שעמדה.
שם אנחנו צריכים להתחבר באיזה שהוא מקום לתורה.
תנאי הראשון משנה התנאי השני יש את זה, צריך להיות אחד מהדברים המעניינים כמו שאמרתי החכמים הללו, הם לא היו סתם. היו עוד הרבה שלקחו את הקולמוס ביד, והתיקו וכתבו, ובכל זאת נבחרו דווקא אלו המחיה הרבי יושע, בבר. כפרה, זאת אומרת, רק הניסוחים שלהם עמדו בסוף בקריטריונים הנצחיים רק הם. למה? אז? הגמרא אומרת מסכת חולין.
שכל דבר שהחותמת שלו 3 אלה שאמרתי לא היה חתום עליהם משבש ההוא משבשת זה משובש, זה דבר לא מדוייק. כלומר הם אנשים שמסרו את עצמם בניסוחים מאוד מאוד מאוד מדוייקים. עד כמה שהם יכלו, כלומר בנוסף לתנאי הראשון שכדי שהתורה תגלה לך את עצמה. אתה צריך לשנן אותה, אתה צריך גם להתאמץ מאוד לדיק.
בעד.
מה שאפשר זה התנאי השני ועד כאן זה התחלתי את השיעור בהגנות והפרדסים הגשמיים. עברתי לגנות והפרדסים הרוחניים.
עכשיו אני רוצה קצת להעמיק.
בפן החינוכי הנפשי.
לפי מה שלמדנו שלמה המלך.
אומר שהוא נטע.
גנות ופרדסים.
המדרש בא ומלמד אותנו ששל 6.
הסתכל לאן הולך הגיד של הפלפלים ולאן הולך הגיד של החרובים, וכן הלאה וכן הלאה. ואז הוא בעצם גילה. איפה הוא צריך לטעת אותו בירושלים?
מתעמקים טיפ, טיפה. במילים הללו אנחנו בעצם מגלים דבר מעניין.
שלמה אם אתה טוען שארץ ישראל עם היסוס כל הארץ מציון בכלל יופי, אז למה אתה צריך את?
קוש. כדי לגלות את החרובים.
מהפסוק מהמדרש מה שמה שמשה סליחה, ששלמה, כאילו הלך לקוש, הוא תפס את המקום הזה וממנו הוא מתח חזרה, קו לארץ, ואז הוא גילה את הגיד של הפלפלים בארץ.
קוש זה פלפל, חייבים, לא, לא לא כתוב איזה. איזה מקום זה היה כתוב? מקום אחר לא יודע איפה זה גודל החירובים ברחובות. יש לנו שמורת חרובים היא הולכת ונהרסת, אבל יש דבר כזה. העניין של העניין הזה הוא מעניין. כלומר ככה, לפי הטענה, ארץ ישראל היא המשפיעה על כל העולם.
קוש ושאר המקומות מקבלים מארץ ישראל.
ואף על פי כן, לפעמים כשרוצים לגלות מה יש בארץ ישראל צריך ללכת לקוש.
ומשם לחזור חזרה. אתם מכירים את אלה שנוסעים להודו ומגלים שמה שיש אלוקים, ואז חוזרים לפה לא. אז זה הנקודה. הנקודה היא, זה לא.
שאני אומר זה לא שלילי, זה אתה רואה שזה חלק מהמערכת. לפעמים, דווקא כאשר אתה הולך למקום ההוא.
אז אתה מגלה את הדברים, כמו שהם, מוצפנים ליהדות יש בעיה, במרכאות שהיא מאוד מאוד מאוד דחוסה. תוכנת דחיסה שלה מאוד מאוד גדולה. היא כל כך דחוסה, שאתה צריך המון המון יכולת יכולת, פרשנות להסתכל על התמונה הזאת כמו שאתם מסתכלים על התמונה הזאת, אתם צריכים לחשוב מה אתם רואים פה ועל התמונה הזאתי פי כמה וכמה. למה זה ככה? מכיוון שכאשר הדברים מפותחים ברורים, מה זה אין על מה לדבר.
אבל כשדברים קצת מעורפלים אז אתה צריך הרבה להתבונן, אתה צריך לחשוב. הדברים כמו שהם נמצאים ביהדות. הם נמצאים הכל בפילם במיקרופילמים.
בצורה מאוד מאוד, מאוד, מאוד דקה, אז לפעמים כדי לראות את הפיתוח אתה צריך לעזר מבחוץ, לזכוכית מגדלת מבחוץ. וזה בדיוק מה.
שקרה פה, מה שאומר לנו הפסוק ששלמה, מה שאומר המדרש שלמה, הלך לשם, ומשם הוא גילה את הגיד של כאן כי זה לא יכל להיות אחרת. הוא לא יכל לגלות.
הנסתר פה ללא הסיוע של המקום הזה ויש פה משמעות חינוכית מאוד חינוכית לאן הוא מאוד מאוד גבוהה.
אנחנו בתור בני אדם יכולים להבחין לפעמים כאשר אדם, במיוחד אדם שמתנסה במסירת מסירת חומר לאחרים, מסירת רעיונות, מסירת עניינים.
אז הוא יכול, וגם כל אדם יכול להבחין שכשהדברים היו אצלו בראש. הם היו משהו אחד שהוא התחיל לדבר. פתאום נפל לו רעיון נוסף שלא היה בתכנון מראש.
למה זה ככה, איפה הסוד? מאיפה הדברים האלה נובעים? למה כאשר אני באתי ודיברתי? פתאום נפל לי רעיון בשעה שחשבתי שהלבוש של המחשבה הוא לבוש מאוד עדין. אני לא עליתי על זה וכאשר דיברתי עליתי על זה דיברתי. כולנו יודעים שכאשר מדברים יש% מסויימים של המוח שלא עובדים באותו זמן. זאת אומרת המח, עובד יותר, מצליח להעמיק יותר בשעה.
שאנחנו חושבים לא בשעה שאנחנו מדברים. אז למה כאשר אנחנו מדברים פתאום נופלים לנו רעיון יותר גבוהים? זה קשור עם היסוד הזה שלמדנו מהמדרש עם הגידים האלה של הארץ של.
שלמה כאשר אתה ככה, זה גזרה ההשגחה העליונה שכאשר אתה מחצין את עצמך החוצה ועוסק באשפה החוצה, אתה מגלה את עצמך.
אתה מגלה מי אתה לפני שאתה למה? מפני שכשאתה נמצא בתוך עצמך אתה פיליס, אז אתה לא רואה את התמונה ברור אף פעם. אבל כאשר אתה יוצא החוצה ומשפיע על הזולת אז
אתה אתה מצליח לגלות מה יש בך? מה עם התמונות שיש בך? ואז זה חוזר אליך. חזרה כתמונה מפותחת לפני שיצאת החוצה, הכל היה בשחור לבן. לא ברור, אבל אחרי שיצאת החוצה.
מהחוצה קיבלת תמונה ברורה על עצמך, ואז אתה חוזר חזרה לאישיות שלך ואתה בונה אותה מחדש. זה בדיוק מה שקורה כאשר בן אדם מדבר אנחנו חושבים, אנחנו עם עצמנו. אנחנו מדברים, כל דיבור, כל דיבור של אדם נורמלי אני מתכוון זה לזולת, אז כאשר האדם.
מדבר לזולת, הוא מוציא את האידאות שלו החוצה, ברגע שהוא הוציא אותם החוצה. הוא בעצם צייר פרצוף מסוים לעצמו והוא הבין את עצמו יותר. ואז הוא חוזר חזרה.
וזה אנחנו נמצאים בין גימל בתמוז, יוד, בית, יוד, גימל תמוז. חגא של הרבי הקודם זה ממש ממש מדהים. הרבה שנים אני זוכר. בתור ילד היינו קוראים את הרשימה שהוא כתב. רשימת המאסר שמה. הוא כותב שבראש השנה של אותה שנה שלקחו אותי למאסר. אני דיברתי.
במאמר של ראש השנה על הנושא של השגחה פרטית וכולי וכולי.
ואם לא הייתי מדבר על זה אז אני לא יודע אם היה לי הכוח לעמוד בייסורי המאסר שהיו לי אחר כך באמצע השנה. וכל פעם שהתקיתי קורא את זה אני לא הבנתי כאילו מה זה בסדר. אנחנו מבינים שאנחנו לא מבינים אבל אבל בכל זאת, מה זה? מה זה אם לא היית אומר?
הרי אתה לא אתה כאילו מספר שאתה, לא. לא גילה לך אשם שהולך להיות מאסר, אבל מזה שיצא לך, כמו שאומרים שאמרת את המאמר הזה. אז זה נתן לך את הכוח. מה המשמעות? זה מה שאני אומר עכשיו?
עצם זה שאתה גילית ודיברת על השגחה פרטית על איזה שהם בחינות מסויימות ואחר כך באת אתה ועמדת באותו הניסיון, וזה שאתה אמרת את זה אז והוצאת החוצה איך אדם אמור להתנהג בסיטואציה קשה כזו נתן לך כוח. אם אמרתי את זה לאחרים אז כנראה שגם אני צריך לנהוג ככה.
וזה הרבה פעמים אצלנו אנחנו עומדים מנחמים, מחזקים ידידים קרובים. ופתאום.
ופתאום?
פתאום אנחנו מגלים שאנחנו בעצמנו נמצאים באיזשהו מקום מצב שצריכים נחמה.
ולפעמים המילים הללו שאנחנו אמרנו להם, חוזרות אלינו ומהדהדות לנו באוזניים ונותנות לנו כוח. זאת אומרת מה נתן לך כוח? וכי הרעיון הזה לא ידעת לפני 5 שנים כן, אבל עכשיו שאמרתי את זה הוצאתי את זה מן הכוח אל הפועל, וגיליתי את זה בנפש שלי. ציירתי את זה, זה חוזר.
אליי עכשיו.
בעוצמות אחרות. אז זה זה הנקודה של.
של הגילוי של.
באמצעות הגידים הנפשיים שלנו להוציא אותם החוצה, וכאן אנחנו מגיעים לאיזה שהוא דיוק בהתאם לרעיון הזה לאיזה דיוק, בפסוק שהוא מאוד מעניין.
בשפה הלשון הקודש בשפה העברית.
המילה גן יכול?
יכולה להתפרש בשתי אופנים, גם בלשון של זכר וגם בלשון של נקבה. אני יכול להגיד גנים.
זה לשון של זכה, אני יכול להגיד גינות, או בלשון של התנך, גנות.
זה אותו דבר.
גנים?
וגינות זה המילה גן, זה היסוד. השורש של שתי שתי אותיות היא יכולה.
להתחבר בשתיים עכשיו, מה ההבדל בין אם אני אומר לשון של זכר או לשון של נקבה באותו עניין, אם זה לשון של זכר אז הכוונה שהוא משפיע. אם זה לשון של נקבה, זה הכוונה שהוא מקבל. זה תמיד הכלל, לפי מה שדיברנו עד עכשיו שלמה מגלה שארץ ישראל היא בחירת משפיע.
מבחינת גנים, אבל כדי לגלות שארץ ישראל היא בחינת גנים, הוא היה צריך לעשות לרגע את ארץ ישראל מבחינת מקבל ושמי שיגלה לה שהיא בחינת משפיע יהיה קוש ופוט ומצרים וכל מיני מקומות אחרים שאז הוא גילה באמצעותם שיש גידים.
פה.
בארץ שמהם יוצא הכל נמצא שארץ ישראל היא אומנם המשפיע. אבל אתה גילית שהיא משפיעה?
בזכות המציאות שלה כמקבל וזה רמוז במילה שאומר שהוא עשיתי לי גלות.
גם זכר וגם נקבה. זאת אומרת יש פה מה שנקרא חותם. המתהפך. יש פה גם בחינה כזאת וגם בחינה כזאתי, וזה היה בחינת השלמות של של העולם הגשמי שאותו בנה שלמה.
טוב, אז אם אנחנו הגענו עד כאן יש לנו לעיין רגע בצד הרוחני של האנשים הללו שהזכרנו שהם בחינת המשניות.
יש לנו את רבי יחיא ויש לנו את רבי יהושע, ויש לנו את בר כפרה.
אז רבי חייא ורבי יהושע מחטיבה אחת ובר כפרה, זה חטיבה נוספת.
אז נדבר קצת על האישיות שלהם ושוב נחזור להקשר של הפסוק שלנו.
הבכיה.
אני חושב שהזכרתי את זה כבר ב-1 השיעורים לפני הרבה זמן.
רבי חיה היה טיפוס מעניין.
מה שנקרא אדם שעובד קשה, אדם שמחפש לעבוד קשה הוא.
בזמנו ראה שעם ישראל נמצא במצב רוחני ירוד, כולם עסקו רק בפרנסיו ולא בחינוך. הילדים לא היה להם את הזמן לזה והוא החליט להרים את הכפפה.
אז איך הוא הרים את הכפפה? אז הגמרא מתארת שקודם כל הוא.
זרע פשתן, ואחרי שהוא זרע פשתן, הוא התפלל להשם שירד גשם ואחרי שהוא התפלל להשם שירד גשם וירד גשם והפשטן צמח והוא קצר אותו הוא יצר ממנו מחמורות.
רשתות ושם אותם ביער, וצד צבעים במכמרות האלה, ואת הצבעים הללו שחט ואת הבשר חילק לעניים, ואת האור של הצבי איבד אותו ועשה ממנו קלף זה. אחת העבודות הכי בזויות והכי מריחות שיש ואחר כך ישב בעצמו.
וכתב.
5 חומ של תורה לקלף הזה ואת 6 הסדרים של המשניות של רבו רבי יהודה הנשיא, ואחרי שהוא צרר לעצמו כמה וכמה סדרות של ספרים כאלה, הוא יצא להרי השדה, ומצא את הילדים משתובבים בחוצות ובגנות ובפרדסים, אסף אותם לבתי המדרש, לימד אותם חמשי מטר לקרוא 1000 בית וזה לימד אותם את 5 חומשי תורה וששה סדרי משנה.
והשאיר להם את הספרים שהוא עמל עליהם כל כך, וביקש אחר כך מילד שלמד לתחום אז בראשית שילמד את כל הילדים האחרים חומש. בראשית ילד שלמד חומשמות למד את כולם, שמות וכן הלאה. גם על המשניות והלך התחיל את העבודה מההתחלה.
כדי.
לעבור למקום נוסף להרביץ תורה במקום נוסף וכולם שואלים את השאלה הרבי חי לא יכלת לקנות ספרים? מוכנים? לא יכלת למה?
צריך ללכת ולזרוע את הפשתן בעצמך, לא?
פרשנים אומרים זה כיוון שהוא עסק בעבודה רוחנית, שחינוך.
יש מעבר לחינוך, יש גם את האנרגיה שעוברת בכל הדברים שאתה מעביר במסר שאתה מעביר. הוא רצה שהספר שאותו הוא נותן מעניק לילדים יהיה.
ספר שכל כולו קדוש, טהור במחשבות טהורות, נכתב במחשבות טהורות, נעשה הכל, ואז הוא האמין שהחינוך יהיה יותר טוב.
ההפנמה של הילדים בתוך מה שהם לומדים, תהיה יותר פנימית יותר משמעותית, ולכן הוא עשה את כל העבודה הקשה הזאתי מהתחלה שאנחנו לוקחים. עשיתי לגנות מ פרדסים. אנחנו לא יכולים שלא לראות את הבועה של רבי חייא שהיה הרבה שנים אחרי שלמה המלך. על שלמה אומר, עשיתי לי לגנות בכל זה. המלך בעצמו הולך כמו שדיברנו. ברכות בשבוע שעבר ועושה גנות ו פרדס. בתוך.
מלך בעצמו צריך לעשות את זה כי הגנות והפרדסים זה המשניות של רבי חייא. זה הבחינה הרוחנית של המשניות. זאת הבחינה הרוחנית שהוא מנסה להעביר מסר לעם הוא מנסה לחנך כאן כיוון שהוא מנסה לחנך, אז הוא משתדל שהכל יהיה שלם, נקי טהור.
שמאי אז מה עשיתי לי? אם בשבוע שעבר אנחנו יותר הדגשנו את הפרט שהוא עשה את זה בכוחות עצמו, כדי להראות שאין גאווה, ואפילו המלך יכול לעשות דברים כאלה. אז השבוע אנחנו לא מדגישים אלא מדגישים שהוא ישתדל לעשות את זה על טהרת הקודש, כיוון שהוא האמין שרק ככה הדברים יופנמו, אז זה הקשר בין המשניות של רבי חייא לבין שלמה המלך ששתיהם?
את הדברים בצורה הכי טהורה שיכולה להיות. מה זה המסר אלינו? המסר אלינו זה כאשר אנחנו רוצים לעשות דברים שלמים. הרי פה שלמה מנסה להגיד מה הוא עשה באופן היותר שלם, מה יותר מוצלח יותר נעלה. אנחנו צריכים להשתדל שהדברים ההכנות, מה שנקרא, גם הם יהיו באופן הכי הכי טהור ויש לזה משמעות. יש לזה משמעות.
אני אומר את זה בשיא בשיא הביטחון. אני בדקתי וראיתי שזה כך. יש הרבה פעמים שבן אדם משיג דבר מסוים, שלא בכשרות לא משנה מה, לא בשיא של יושר, לא בשיא, קצת גזל קצת. אין בדבר הזה ברכה, לא הולך הדבר הזה אם זה הוא לא מצליח לעשות דברים טובים.
בעולם.
ניקח למשל, תוכנות מחשב, תוכנות מחשב. יש תוכנות מחשב כאלה.
מה שנקרא חינמיות ויש תוכנות מחשב כאלה.
שהמוכר הממציא יודע. הוא כותב שאני לא מוכר לך את זה בכלל.
זה רק מושאל לך?
ואתה, בבקשה, תדע שאתה לא יכול להשתמש באופן שאני לא נותן ברישיון, ואתה לא יכול למכור ולעשות באופן הלא נכון וכולי כל מיני.
כללים.
כי זה שלי.
זה נשאר שלי, אני רק אתן לך זכות שימוש בינתיים, אגב.
הם יכולים.
התוכנות שלך כאשר אתה מחובר לאינטרנט ולשגע אותך לבדוק אם זה אכן אמיתי, לא אמיתי, וכל הדברים הללו אז יצא לי פעם לדבר עם איזה שהוא תלמיד חכם שהשיג תוכנה כזאתי באמצעות טכנאים טכנאים.
מחשב?
אז תוכנה הוא לא שילם עליה?
הטכנאי פשוט הוריד לו אותה. אני ראיתי שהרבה ברכה אין לו במה.
שהוא עושה אמרתי לו תגיד לי את את התוכנה שלך גנובה, מה זה גנובה? לא לא שילמת עליה.
הוא אמר לא.
יודע ככה, אתה יודע, אנשים הופכים להיות כאלה. צדיקים לא מבינים? לא?
יודע טכנאי שם לי אני לא יודע. כן, שילמתי, לא שילמתי, אמר לו מה שילמת על התוכנה או שאתה שילמת על הטכנאי שיוריד לך אותה מהמאגר שלו.
בקיצור, על מנת לא. אני חושב שבגלל שאתה משתמש בדבר שהוא לא לגמרי טהור אתה רוצה לכתוב דברי תורה, זה לא הולך ביחד, אתה חושב.
אתה לא אתה לא מבין למה לא הולך.
לך הוא פעם נמחק לו ופעם זה ופעם זה וכל פעם סיפורים סיפורים אחרים. מה אתה לא מבין? כאשר אדם עושה דבר שלא באופן השלם והקשר אז הוא, אז הוא מקבל את זה. כן, בפרט אם הוא מתעסק בתורה, התורה אומרת לא תגזול אתה עצם.
מצורה של הלילות תגזו אתה רוצה לכתוב?
ברחוב גזוז זה לא בדיוק הולך. זה מצחיק, אבל זה לא הולך, אז זה זה בעצם.
המסר שאנחנו יכולים להבין שהכל צריך להיות. אתה רוצה להעביר דבר באופן השלם אז צריך להיות, מהמסד עד הטפחות כשר. צריך להיות מושלם. הוא צריך להיות בלי בלי בלי.
גרורות בלי בלי דברים שאינם ישרים יושר אז יושר עד הסוף?
לא בלי לעשות משחקים בלי לעשות פיתולים וזה דבר חשוב. המסר הנוסף זה.
שאצל שלמה היה השתדלות אנחנו רואים שהייתה אצלו השתדלות להראות לעם שלו שכל העולם נמצא פה בירושלים.
מה זה עשיתי ליגנות ופרדסים?
בשביל מה אתה עושה? את כל ההשקעה הזאתי ואת כל הכוחות האלה ולמצוא את הגידי מקוש עד כאן ולזרוע פהגנות עצים מכל הגוונים של מה כל זה?
אני רוצה שהעם שלי יידע שהארס שלנו הכי.
הכי?
אני רוצה שהעם שלי ידע שאנחנו הכי הכי היום גאוות יחידה. העניין הזה, של של גאוות יחידה בחינוך זה 1000 בית של חינוך. זאת אומרת אי אפשר להעביר מסר, אם אין לך כוות יחידה, אז המסר שאנחנו לומדים. מהפסוק הזה זה הרי שלמות מסוימת ששלמה מחפש. אז הוא מתאר. עשיתי לגנות פרדס, פרדסים, נתתי בהם כל עץ.
אם אנחנו רוצים כי האדם עץ השדה, אם האדם רוצה להצליח בחינוך של עצמו.
אפילו של עצמו.
חינוך של הילדים?
שלו הוא צריך להאמין שיש בו את כל היכולות ואת כל
האפשרויות האדם שיוצא מתוך נקודת מוצא של.
נחיתות שאני לא במאה% רק אקלים בארץ, ישראל הוא כזה וכזה, ואנחנו לא אם אתה חוסם מבחינה נפשית.
לא מדבר איתך מבחינה ריאלית? מעשית, אם מבחינה נפשית אתה לא.
משאיר לעצמך.
כל האפשרויות אתה מתחיל להגיד פה זה לא כן, אני לא שלם בזה, אני לא בדיוק אני לא אז אז אז יבוא לידי ביטוי בנפש שלך של חוסר פיתוח של אפיקים מסוימים בגלל.
החדרה של חוסר השלמות שאתה החדרת לעצמך בחינוך ילדים זה בטח ככה. כשנותנים לילד הרגשה שאתה יכול ומאמינים באמת שהוא יכול אז אז אז הוא יוכל.
לא יאכל את האוכל, יאכל. הוא יאכל רק.
שלא מאמינים שיאכל.
אמא אחת שהצליחה לגדל הרבה מאוד ילדים כמניין שבטי ישראל, וכולם מאוד מוצלחים היום ושאלו אותה. פעם הייתה מאוד פשוטה. זאת אומרת, היא לא הייתה אישה מלומדת או מה? הייתה מאוד מאוד פשוטה ושאלו אותה איך הצלחת מה.
איך, איך, איך?
אז היא אמרה שהיא חושבת שהיא מאוד מאוד.
מאוד מאוד האמינה בילדים שלה ומאוד מאוד נתנה, נסכה בהם את האמון שהם יכולים.
אז.
איך אומרים? המראיינת שלה שהייתה אישה מלומדת זה, אבל?
אם את רואה?
לפעמים כל ילד.
איך אומרים הזה שלו? את רואה שהילד הזה הוא לא מוצלח בזה הוא לא כל כך בזה.
אני לא מאמינה אם אני הייתי רואה דבר כזה מיד הייתי מבחינה בו.
אני לא יודעת.
היא לא הבחינה 12 ילדים, לא הבחינה אפילו פעם אחת. יש לה משהו לא טוב, אז בגלל זה היא הצליחה להוציא את הטוב, אבל כאשר אנחנו איך אומרים לא זה מקרה. אני זה קיצוני, אבל בעיקרון, ככל שאתה יודע הנוסחה המדוייקת, ככל שאתה יותר מאמין ביכולות שקיימות בנפשך בנפש, של עך, אתה תצליח להוציא אותה מהם.
מן הכוח אל הפועל, ככל שאתה מאמין בראש שיש בהם רע, זה יתגלה יעלב, יצוף שום ספק.
במה שאתה מאמין.
איך היו עושים פעם פרסומות? קובע במה שאתה נוסע אז יש קובע במה שאתה מאמין? אתה מאמין באיזה שהוא דבר? אז זה יצא החוצה, אבל אם אתה לא מאמין בו זה לא יצא מספרים על אדמור הזקן, שפעם בא אליו איזה אחד אמר לו שהתלמיד שלך הוא רמאי. מה הוא רמאי. הוא עושה את עצמו מתפלל, הוא לא מתפלל באמת כמו שצריך, אז אמר יהי רצון שתתקיים בו המשנה בסוף מסכת פאה. מה שמה כתוב?
שמי שעוסק את עצמו?
בעל מום והוא לא בעל מום, הוא לא ימות עד שהוא בעל, אמר אדמור הזקן. מי שעושה את עצמו מתפלל, הוא לא מתפלל באמת לא ימות עד שזה יתפלל באמת. לפעמים כשאתה עושה את עצמך אפילו זה אתה לא אוחז בזה, אבל אתה רוצה בסוף תגיע בסוף זה יהיה, אז זה המסר.
שרצה שלמה להעביר לנו בכל זאת, הוא כתב בקוהלת גם את הדברים שהוא לא עשה אותם בפועל, אלא רק שהוא חשב.
שהוא טען עליהן בסוף, שהם הבל הבלים. אבל הם היו שלמויות ביניים, כמו שאומרים, לפעמים בשבילנו השלמויות ביניים האלה בעצמם מאוד מאוד.
גבוהות?
טוב. נוספת זה.
היחס או הערכנו קודם בהבדל של בין המשנה הבריתה והתוספת.
המסר שבאה שלמה ללמד אותנו עשיתי להיגנות ופרדסים זה.
להיות שלמה שמלכתחילה הוא אומר ככה.
יש לי את מה שאני מאמין. אני ההורה, אני המורה, אני המנהל, לא משנה. יש לי את מה שאני מאמין, אבל יש דברים שאני לא מאמין בהם.
אני לא מחזיק מהן, אבל הם קיימים בעולם, בלשון שהזכרנו קודם יש את המשנה. אני מאמין בנוסח של המשנה, אבל יש גם.
בעיטה. אז יש שהאבא האמא מורה האחראי, אומר טוב את הבריאה מחוץ לבית המדרש.
זה אצלנו בבית, לא נכנס. הבנת? זהו?
אז זה רוב הסיכויים שזה יהיה בבית המדרש בכוח בצורה של תוספת, אז זה לא יעזור לך והסוף זה יכנס. אם זה קיים בעולם, זה יחדור פנימה, למה אתה מתעקש בשלמה ואומר שלמה זה לשון של שלמות. אני פתוח להכל. אני עשיתי גנות, ופרדסים, מה משניות ברייטות של רבי של רבי יהושע של בר כפרה הכל.
אני הכנסתי אצלי.
אני מלכתחילה כשבניתי את ארץ ישראל. בניתי את המערך החינוכי פה בירושלים. בעיר בירה שלי, אני אמרתי לי יש את האמונות שלי, בסדר, אבל אם יש מי שמשהו אחר נותן בו, חיות נותן בו שמחה נותן בו זה. אני נותן לו את האפשרות שזה יהיה גם כן קיים. זה גם לגיטימי וזה גם אפשרי.
היכול להיות שהמקור של זה זה קוש יכול להיות שהמקור של זה.
בכל זאת, המקור שזה טוב, אני אקח את זה, אני אגייר את זה. תסלחו לי אני אגיד שהיסוד של זה בארץ ישראל אני אמצא בתוך ארץ ישראל. אני אמצא בתוך התורה שיש במיקרופילמים.
האלה כבר את היסודות הללו ואני אגיד לילדים שלי מה אתם צריכים לחפש את זה. במצרים יש את זה אצלנו, אתה רוצה לראות את זה. תדע לך שהתורה כבר אומרת את זה.
זה היסוד. שלמת פה שתי היסודות נמצאים.
קודם כל הוא האמין שזה נכון. אז מבחינה חינוכית הוא נתן לילדים את ההרגשה שהם לא עוברים על חטא ופשע כאשר הם פוזלים לאיזה שהם מקורות אחרים. אבל הוא לא נתן להם שהפזילה תהיה באמת בחוץ.
הפזילה היא פזילה יהודית. כלומר זה לא בחוץ. זה גם בתוך השק של היהדות. אם אתה תמצא את זה פה תמצא את זה שם, רק רוצה ללמוד יוגה, בוא תראה, יש יוגה, זה יסודות יהודים, זה פה. זה שם, אתה תראה איזה הכל אצלנו, הם סתם מקשקשים את המוח, עושים מזה רעש, אבל באמת זה כבר כתוב בתורה זה צורת החשיבה הזאת, זה צורת חשיבה של עשיתי. עשיתי לגנות ו פרדסי עשיתי.
לגנות בפרדסי.
זה לא רק.
משניות סליחה על הביטוי של משהו מרובע כזה מהוקצה לפי צורת החשיבה שלי מקובל עליי, אלא גם דברים שהם ברייטה הם מבחוץ. אני גם אותם לוקח ומגייר אותם. בסופו של דבר מכניס אותם בצורה של תוספת לתוך.
המערכת מה המעלה של זה קודם כל זה.
האמת אבל המעלה היא מעלה ראשונית מבחינה חינוכית. האם לא נתתי לעם שלי?
רגע אחד לחשוב שאם.
שבשבילו הם צריכים לנסוע לחוש הם צריכים פלפלים. יש לי פה והם יותר טובים משני ביקוש. זה המודל מבחינת הרעיוניות.
אנחנו לא שלמה, זאת אומרת אין לנו יכולת לטעת אצלנו בחצר את כל סוגי העצים ולגלות את הגידים, אבל לתת את התחושה הזאת אנחנו כן יכולים.
זאת אומרת אם אנחנו נותנים את התחושה שאצלנו הכל טוב והכל מצויין והכל זה הרבה יותר בריא מאשר אנחנו נותנים תחושה של לא בחדר.
וכולו, ואז הילד מחפש את עצמו בכל מיני מקומות מה שנקרא שדות זרים, בורות נשברים, שלא אכילו המים. זאת אומרת, זה זה המסר של הפסוק הזה עכשיו הנקודה האחרונה זה האיש האחרון שמוזכר שם ברשימה. הזכרנו את רבי חייא ורבי יהושע שהם חטיבה אחת משניות ברייטות ותוספתה. האדם האחרון שמוזכר שם זה בר כפרה.
זה זה דמות יוצאת דופן בתוך החכמים, והמלומדים של זמן האמוראים. תחילת הדור הראשון של המורה, הדור הראשון של המוראים בר כפרה, היה איש אליז ושמח.
אולי אפילו יותר מידי.
בקיצור בר כפרה היה תלמידו של רבי יהודה הנשיא.
ורבי יהודה הנשיא, כמנהיג גדול, בחר לעצמו הרבה פעמים להיות תפוס סרעפים ובתנועה של מראה שחורה.
כנראה שהיה לו עלמה. זאת אומרת, כנראה שהמצב היה לפעמים קשה, או שהוא רצה לעורר רחמים על עניינים. מסוימים. הוא הקדרות הזאתי, הוא האמין בה שהיא תעזור, תעזור. איך אומרים?
לי.
תעזור לו להתפלל יותר טוב וכדומה בשביל אותם עניינים.
והתלמיד שלו בר כפרה, לא היה מסוגל לראות אותו במצב.
במצב הזה?
אתם בטח שמעתם את האיך אומרים את הבדחן היהודי המפורסם הרשלם מאוסטרופולר ההרשל הזה. הוא היה יהודי דתי, חרדי, למדן אפילו הוא היה תלמידו של רבי ברוך ממזיבוש. רבי ברוך היה אדמור עצוב. אז היה צריך ליצן חצר. הוא היה הבדחן על הבדיחות שלו היסודיות, היו בדיחות יום אחד, הוא פלש לביתו של רבו והתחיל.
והתחיל ללכת.
הנר ככה, כמו שעושים בבדיקת חמץ ככה.
האדמור ישב ככה כולו, ככה הקפדות.
ויגון, והוא שואל אותו, הרשל, למה אתה עושה מה שמעתי שפני הרבי נפלו?
אני מחפש אותה, אז ככה הוא.
מאז, איך אומרים, הוא היה שולף כל הזמן.
אז אז שוב בר כפרה היה הרשל של רבי, אבל שוב רבי לא תמיד אהב את זה מפני שהוא, אבל מספרים. זה היה פעם שרבי, אמר לו, אם אתה לא תצחיק אותי.
הרבי היה עשיר גדול, אני נותן.
לך צק מנופח תן לי תן לי את, אני לא רוצה עכשיו לצחוק אז.
אבל עבר זמן והוא ראה שהוא קודר.
זהו לבש איזשהו עם?
מסכה כזאתי.
שרואים רק את העיניים, דפק על הדלת ועשה איזה שהיא בדיחה. בקיצור, הוא גרם לו להתפוצץ מצחוק. מה?
אמר אחר כך, היה= לו החיוך של החיוך של רבי יהודה הנשיא, היה= לו יותר מכמה הצק שהיה צריך לקבל מהבחינה הרוחנית.
יש לשמחה באמת כוח לפרוץ סדרים, זה נכון.
אבל השכל לא מסוגל להבין את זה בשכל. אתה רואה שעדיף לך להיות עכשיו מה שנקרא דיאגון כי ירד אל בני ביגון שאולה. יש כזה תנועה בנפש של מראה שחורה. עכשיו אני אני שלא רוצה, לא רוצה לשמחות ולא רוצה ללכת בין אנשים. לא אני רוצה להישאר ביגון שלי, זה תנועת נפש.
כשאדם נמצא בתנועה הוא לא מסוגל להבין את המעלה ועד כמה השמחה יכולה לשחרר אותו, כי השמחה באמת עושה את זה באופן של למעלה מהשכל.
טוב, יש הרבה מה להאריך בזה, אבל זה הנקודה של משנתו של בר, כפרה. מה היא משנתו? בר, כפרה, טוען שאתה תצליח להשיג עם השמחה הרבה יותר ממה שאתה תצליח להשיג עם הירגון. זאת אומרת אייגון הוא באמת מאוד נחמד, אבל זאת אומרת, אתה מאמין שאתה חושב חשיבה מאוד ריאלית, והשמחה נראית לך איזה עיתול כזה, ומשהו כזה לא יציב. משהו לא מחייב, לא רציני. אבל בר כפרה.
האמין, אולי הוא באמת היה שם כמו שאומרים, מהבחינה הזאתי שהוא ראה בחוסר היציבות הזאתי שיש לה. מתאפשר על ידה להזיז עולמות.
וזה הלך לו. לכן הוא לא סתם אמר שהחיוך של רבי= יותר מהצ'ק. הוא טען שהחיוך של רבי= יותר מהעצבות של רבי. זה לא, זה לא רק הצק שאני אקבל עצבות של רבי מה שהיא מצליחה.
לפעול בעולמות זה- ממה?
שהחיוך שאני הצלחתי להעלות לו על שפתיים=
זה הייתה הטענה שלו.
וזה מה שבאמו להגיד. עשיתי לגנות או פרדסים בשנתו של רבי חייא, עם כל מה שדיברנו, מה, מה זה כולל משנתו של רבי חייא, משנתו של רבי יהושע, אבל גם משנתו של בר כפרה הייתה. זאת אומרת גם החיוך במצבי לחץ, כמו שאומרים, גם החיוך במצבי קדרות.
שהוא מסוגל לשחרר, מהקשים ולפתוח את הצינורות, גם זה.
היה.
באיזה שהוא מקום נמצא שם.
עשיתי לי את כל הבחינות האלה זה הפירוש שהחדרתי לעם שלי, תראה.
צריך לדעת לקבל הכל בפרופורציה נכונה.
וגם זו לטובה, גם כאשר דברים לא בדיוק מסתדרים, גם כאשר דברים לא בדיוק מעלים את החיוך על השפתיים, אבל עם כל זה.
עם כל זה אני מחייך, יש עם כל זה. אני מאמין. כל זה אני מחייך. אף על פי שהדברים הם לא נמצאים בגלוי על פני השטח.
טוב, אז זה זה קול העץ וזה כל הגנות וזה כל הפרדסים.
זאת.
אומרת, ברגע שבן אדם עושה את השיכון של של השווי והכדאיות למשל יש איזה שהוא דבר ב שהאדמור הזקן בתניא מדבר עליו בהרחבה. מה יותר חשוב?
לאדם לאדם הדתי לאדם החושב.
מה, מה מאשר לעשות חשבון נפש ושיקול ולראות איפה הוא אוכל. אבל בננתן מתנגד לזה שאנחנו נהיה עסוקים בחלבון נפש כל הזמן. הוא טוען שצריך לעשות חשבון נפש.
אבל יש לו זמן ועד הזמן של החשבון נפש לא עושים חשבון נפש. יש לפעמים שהאדם רוצה לצלם את עצמו אז הוא מוציא מןמות כזה, ויש מסרטת וידאו על המטוס או על מה שהוא רוצה להסריט.
והוא נוסע עם זה הוא כל הזמן.
מוסרט אז מספיק לכבות את המצלמות? אני אגיד לכם משהו באדם לרבי מרש אמר שהוא רוצה, הוא רוצה להתענות, תיקונים לא יודע, אמר לו.
סיכון זה שאתה תחשוב כל יום 5 דקות על עצמך.
מה זה 5 דקות לכם שזה קשה 5 דקות שאתה לא חושב על שום דבר אלא רק מה עשיתי? לא.
איך אני מתקן את עצמי?
לא?
כלום. מה היה היום לשבת? לא לעשות כלום.
זה המון זמן. אני נוהג להגיד תיקח דקה.
תתחיל עם דקה. מה הוא, מה הפלא זה שהוא טוען שזה משנה אדם אחרי זמן ממהות למהות החמש דקות האלה שמ. רק חשב על עצמו. בסוף היום משנה אותו במהות למהות כבן אדם.
אחר.
בזכות זה.
אצל הרבי רואים את זה כל הזמן. התנועה הזאתי היה איזה.
חסיד שהרבי שלח אותו לאיזה עניין או לאיזה זה והוא רצה הצליח.
ברמה זו ברמה אחרת.
הוא כותב מכתב.
שהייאוש קטן על המכתב שלו.
והרבי עונה לו תשובה.
אין לי, אין לי.
זמן למשחקי ילדים? נו, מה זה כל? אין לי זמן לשטויות שלך? תמשיך הלאה. אין לי זמן כאילו לקיטורים האלה אין לי זמן.
להמשיך?
ורואים בפועל ממש באמת רואים את זה שכשהאדם.
עסוק, הוא שם לעצמו איזשהו דבר שאותו.
הוא צריך לעשות.
בוא נאמר ככה.
אדם נמצא באיזשהו משבר יש משבר גדול, תדעו גם לקום בבוקר זה משבר. אני מתכוון שאדם לא בא לו עכשיו לקום. הוא צריך לקום את עצמו כדי לקום, איזה שהוא משבר. הוא צריך לעבור אותו.
אז מה ברגע ברגע, ברגע שהאדם חושב?
אז איך אני בדיוק אעשה את זה? אז איך אני בדיוק?
יש ביטוי בשולחן ערוך שהוא אומר ככה ועל יום הוא מדבר באמת על החורף ועליומר. האדם אשכב במיטתי, ואלמוד מדבר על בן אדם שלומד תורה מסוגל ללמוד גם במיטה, במחשבה, על יאמר.
איך ידעתי שטות שהוא נשאר במיטה. הוא חושב שהוא ילמד במיטה.
זה בדיוק כאשר הוא נמצא באיזה שהוא גלות, אבל הוא לא הצליח להשתחרר מהגלות הזאתי ללא השיה.
אנחנו.
למקווה בבוקר. לפעמים קורה שהמקווה לא חם מוכר.
נו, אז אם זה?
חורף האדם מגיע למדרגה הראשונה הוא מתחיל.
לחשוב עכשיו הוא מתחיל לחשוב.
כדאי או עכשיו? עכשיו הוא התרגל קצת למים, אני תמיד אומר לו, אתה לא תתרגל אף פעם לא תתרגל. אם אתה נותן קפיצה אחת פנימה בלי לחשוב, אז היית היום במקווה, אבל אם לא מובדר לך, שאתהלח אותי לבשת יוצא החוצה. זה זה ברור כאילו, כי כי זה לא. זה לא שיש הרבה שיש לפעמים דברים.
שהשכל לא יעזור לך בזה עוד התבוננות לא תעזור. היית כזה טיפש, אבל לא היה לך פרספקטיבה לקלוט את הטיפשות וזה.
רק משל זה נמצא בחיים בהרבה. הרבה משברים זה נמצא.
מה שנדרש מאדם באותם משברים הכול.
את הכל בצד.
נסענו פעם אחד מהשליחים הכי גדולים של הרבי בארצות הברית שלי, הרבה באמת שבנה איזה 60 בתי חבד לא רוצה להזכיר את השם שלו כי לא קיבלתי רשות, אבל שליח.
מאוד, נו, אני משהו אדיר.
ואנחנו נסענו והגענו לאיזשהו הנהג. נסענו איתו, הוא ישב.
מאחור אמר שהוא.
עייף. אז הוא ישב מאחורה והגענו לאיזה משאול בזה.
שזה לא יודע איך עוברים את זה. איך עולים פה? אתה נופל פה על התהום? וואלה. הוא ראה שאותו נעצר מה קרה? תראה, תמיד.
רגע אנחנו אוכלים לתרם, אבל הוא עשה את זה, עשה את זה ובלי אני ראיתי. אני ראיתי, הסתכלתי על ראיתי.
לא חושב. הוא לקח את ההגה, מה אני צריך עכשיו לעשות? אם אני חושב ימינה שמאלה, אני בטוח נופל עד יום, אומרת לא. הוא לא חשב. איך הוא נוהג זה הוא כן חשב.
אבל תחשוב רק על זה.
תחשוב.
על מה שיש בצד הימין עם הצד השמאל. וזה הנקודה, הנקודה היא היה פעם צדיק.
שבא אליו אדם אמר אין לי ילדים, הוא רוצה ברכה לילדים.
אז הוא אמר לו אני לא יכול לברך אותך. בקיצור, אמר לו איזה דבר הלך לצדיק? שני צדיק שני אמר, לו תיתן צדקה בגימטריה זה יהיה לך.
אחרי זמן הוא עשה חשבון של הגימטריה, הוא ראה שזה לא יוצא מה שאמר לו הצדיק, הוא חזר לצדיק. הראשון רצה לשאול על הצדיק השני הוא רק נכנס לפה, אומר.
לו, אל תחשוב יותר מזה, אל לו לקלקל.
תחשוב על מה שאתה צריך לעשות על מה שיש לך יכולת לעשות. תחשוב מה שאתה לא יכול לתקן.
לא יכול לשפר ולא יכול את זה. אני אל תחשוב.
מה קורה בשטח? זה באמת סיפור שמתאים לזה. היה אחד מהגאונים שלנו עם ישראל בדור הקודם, שתי דורות קודמים היה חכם. באיזמיר היו הרבה חכמים. באיזמיר טורקיה.
איך?
קוראים את זה היום בהגעה הישיבתית אייזמר. אז אחד מהם רבי חיים פלצי.
הוא בן אדם שכבר באמצע חייו הוא כתב למעלה ממאה ספרים, כולם בכתב יד שוכבים אצלו בבית ערימות. ערמות, לא?
היה כסף עדיין להדפיס.
לא עליכם ולא על אף אחד פרצה שריפה גמרה לו את כל אוצר חייו. הבן אדם הזה ישב כל רגע פנוי ואת כל הגיגים שלו העלה על הכתב שלו. היה כל החיים. הוא התעלף ושעוררו אותו הוא התעלף עוד פעם.
הבן שלו.
הוא אני לא זוכר, הוא כותב בספר, כמה זמן לקח לו להתאושש?
במשך כל המחלה שלו, כל יום בא הבן.
והיה מדבר איתו על מה שהוא כתב על מה שהוא חידש, על מה שזה והבן היה מעלה את זה על הכתב בלי שעה ביידע עברו כמה חודשים נוצר מזה לבד ספר. הוא בא לאבא, הראה לו.
אומר אבא, אתה רואה?
זה נתן לו כוח, נתן לו כוח. זה אני חושב שהוא כתב עוד פעם איזה 100 20 חיבורים מאמצע חייו.
גאון אדיר, היה למה אני אומר את זה? אני אומר הוא נמצא במשבר. רגע, אבל עכשיו יש לך איזה רעיון טוב אוטו.
בסדר, אתה במשבר.
זה זה הריפוי היחיד שיש לנו פה אל תחשוב על מה שהיה, אל תחשוב על מה שיהיה בסוף אתה משחזר את הכלישה.
חכם.
עשה את זה. מי שהיה יותר מידי.
חושב נעצר ולא המשיך את החיים. אני אומר גם אחרי חורבן כמו חורבן השואה אצלנו ברחוב הרי היה יהודי עכשיו ששנה האחרונה נפטר יהודי בן 96. אני חושב בן אישה ושישה ילדים בשואה בא לארץ, התחתן עם אישה שגם לה היה משפחה וילדים הביא עוד.
לא יודע, אולי עוד 6 7 ילדים+ עשה כסף ברחובות. יש לו איזה כמה חנויות יהודי, כמה חנויות שהזכירו אותם ועשרות נכדים וזכה לאריכות ימים. וזה אני חושב לרגע מה היה קורה אם הוא היה נעצר עם העבר שלו? כל זה היה נעלם, כל זה נגדע. ראיתי את הבן שלו לא מזמן מביא את בית הכנסת משקה ועבות.
לסיום ציט של אח שלי איזה אח שלך. אף אחד לא שמע שאח שלו לא לא, לא, לא, אבא שלי. לפני המלחמה היה אישה עם 5 ילדים ויש לי אח שקוראים אותו זליג ואני יודע מה, אבא, תמיד ששמר את היץ שלו, אז אני אני מביא לחיים על על השם שלך יש לו, יש לו אח מלפני מלפני 60 70 שנה.
זה יכול להיות רק אצל בן אדם שעסוק במה שהוא צריך לעשות, אבל אם בן אדם חושב.
כל מושג הבנייה נעצר.
מה שאדם צריך לעשות עשיתי מגנות. עשיתי לי פרדסים. אתה צריך לעשות גנות, יש לפעמים דברים שאתה.
מבין אותם, יש דברים שאתה לא מבין אותם?
יש דברים שאתה בבחינת זכר אתה משפיע, יש דברים שאתה מבחינת מקבל, תמשיך הלאה, תעשה מה שאתה יכול, תעשה מה שאתה יכול להתקיים בך פסוק וברכך השם אלוקיך בכל אשר תעשה. כאשר אתה תעשה איזה שהוא דבר אלוקים יברך.
אותך, אל תדאג, יהיה ברכה עם כל המחלות, ועם כל הרעב של השואה ועם כל המכות ועם כל הייסורים, תצליח להקים משפחה+ תצליח להיות עשיר ותצליח לגדל את הילדים שלך.
טוב לראות נכדים אם כל זה עם כל זה, אל תדאג יהיה בסדר, ותעשה ובאמת תראי אנשים מוצלחים, אתה רואה אותם ככה לא משנה כעת, מה המצב האישי שלהם, המשפחתי שלהם.
כשהם שקועים בלימוד, הם לגמרי בלימוד כשהם צריכים לעשות, הם לגמרי, הם המוצלחים בעולם שאתה שואל, מה זה אדם מוצלח שהוא מונח בזה. הוא מונח בזה עד הסוף, מונח בזה מונח בזה עד הסוף, מונח בזה עד הסוף, אבל הוא מצליח למצות את עצמו השן. כן, כשבן אדם.
ובדיכאון היום הוא שרף את היום, בסדר, קח את הדיכאון.
זורק אותו לפח זה כאילו שים את עצמך בצד.
והטענה שלך של הגנות והפרדסים?
ואז אתה בסוף מצליח לעשות כל.
בסוף יש לך הכל, בסוף אתה מגלה.
שכל מה שרצית כל השאיפות שלך התממשו.
אבל אם אתה מי זה הקוטרים?
רציתי לא להחליף, רציתי לא להח, רציתי מי זה הקוטרים, אבל הוא לא עשה כלום.
צריך.
צריך שכל צריך לחשוב, אבל צריך לחשוב. ובאיזה נושא להשים את המחשבה ובאיזה תחום?
כל תחום משתוללה יכול להזיז בו כלום. אל תחשוב עליו לא ייתן כלום. מה זה נקרא? בזבוז? בזבוז חומר.
תחום שאתה יכול להשפיע עכשיו תעבוד עליו. עכשיו אתה זה.
אתה רואה שבנושא הזה אתה לא יכול להוזיז עכשיו לשים אותו בצד. קח את הנושא שאתה יכול להוזיז.
זה טקטיקה, זה לא. זה עובד אחרי שעשית 5. 10, 20, 30. הדברים פתאום אתה בא מקבל מנוף. כל הדברים שקודם לא הצלחת לעשות יש לך כלים לעשות פתאום הכרה?
קודם לא יכלת להאמין שיהיה לך כלים. אבל עכשיו יצרת סולם היה חכם. אחד הגמרא מספרת שהוא היה נכנס לשיעור של רבי עקיבא לא מבין, אף מילה, רבי עקיבא, אלוף העולם בשכל.
הוא אמר שיהיה קשה כלום, לא מבין.
אז הוא הלך לאיזה רב קטן ישב אז לא וחזר. מילא מילה מה שהרב הקטן אמר.
הרבה שנים ככה חזר, חזר, חזר לשיר.
של רבי עקיבא אני מבין.
אבל הוא היה צריך לעשות לעצמו איזה שהוא, אם.
הוא היה חושב, כל הזמן הייתי בשיעור שמה לא הבנתי כלום.
אני אני לא בשבילי, עזוב אותך, אני לא בשביל.
אז זהו, זה נגמר כך?
שהשם יעזור לנו שנצליח למסות% אחד ממה שיש לנו.