"מזל טוב! מזל טוב! תזכו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו!", השמחה הייתה בשיאה. בשעה טובה ומוצלחת נולד לנו בן בכור.
אחרי שנרגענו מההתלהבות הראשונית, התפנינו לארגון הצדדים הלוגיסטיים שכרוכים בירידתה של נשמה נוספת לעולם – להזמין מוהל, לדאוג למקום עבור הברית, קייטרינג, מלצרים ועוד כמה פריטים. הזכרתי לאשתי שאנחנו לא יכולים 'להתרחב' יותר מידי בתקציב עבור הברית, כי בעז"ה יהיה גם פדיון הבן בעוד כחודש… לאשתי היה קשה לחשוב על ברית 'פשוטה' כטענתה. "עד שיש לנו תינוק וזכיתי ב"ה להפוך לאמא, אני רוצה שהכל יהיה מושלם!"
לבסוף התפשרנו על קייטרינג מתחיל, שהשמועות מספרות שהוא דווקא מצליח, מחד המחירים שלו עדיין זולים במעט ומאידך התפריט מכובד וסביר כמקובל. "מקוָה שבאמת יהיה 'געשמאק' (=תענוג) כמו שהם מבטיחים בשם הקייטרינג" – אמרה אשתי, לאחר שסימנו את כל מה שצריך לבחור. הזכרתי לה שהדבר החשוב בשמחה היהודית האמיתית, היא ההבנה שכעת תינוק נוסף נכנס בבריתו של אברהם אבינו ע"ה. עוד טרם הלידה כבר החלטנו על שם לתינוק, ונותר לנו להתכונן ברוגע יחסית – גם בזכות הסיוע של נשות הקהילה בבישול ארוחות וניקיון הבית.
הגיע יום הברית.
קבענו עם הקייטרינג שיופיעו בשעה 09:00, כיון שבשעה 10:00 הוזמן המוהל. הופתענו מאד כשהגענו בתשע ועשרה וגילינו שולחנות ריקים. "מוזר", אמרה אשתי, "קייטרינג שרוצה לבנות לעצמו מוניטין טוב אמוּר להיות אמין ולהגיע בשעה היעודה". הסכמתי איתה, והרמתי טלפון לבעל הקייטרינג כדי לגלות שאני בשיחה ממתינה. לאחר כמה דקות הגיעו הוריי, חמי וחמותי שהתרגשו מאד, זה היה הנכד הראשון לשני הצדדים. קרוב לשעה 09:30 הופיעו סוף סוף שני גברים עם עגלות עמוסות ארגזים. נשמנו לרווחה. היה נראה שקצת הופתעו לראותנו. "לא הזמנתם ל-12:00?" הם שאלו בפליאה. "לא, אולי הייתה טעות ברישום?" השבתי בתמיהה.
"אתם משפחת בלומנטל, נכון"? הם שאלו ליתר ביטחון. השבנו בחיוב. הם משכו בכתפיהם והחלו להוציא ארגזים. הם באמת תקתקו את העבודה וכמה דקות אחרי השעה 10:00 הכל עמד על מקומו בשלום. הברית החלה באיחור קל אך הכל עבר כמו שצריך. התרגשנו מהמעמד המיוחד והשתדלתי להתמקד בעיקר, ולהסיח דעת מהאיחור.
לאחר שתם טקס הברית, פנינו ליטול ידיים לסעודת המצוה. האוכל היה באמת משובח וברמה גבוהה. "כנראה באמת הרווחנו שירות טוב במחיר היכרות, תודה לה'". כשהסתיימה הסעודה, האורחים נפרדו באיחולי מזל טוב לבביים, היו גם שהשאירו מתנות נחמדות.
פנינו לצד הטכני, לשלם את מחיר שירותי ההסעדה. אני אדם מסודר. הכנתי מבעוד מועד צ'ק עם הסכום לתשלום, ובמעטפה היו עוד כמה שטרות שיועדו ל'טיפ' למלצרים.
הופתעתי כשהגשתי את הצ'ק לראש הצוות, והוא שאל: "רגע, לא סיכמנו על תשלומים". "מה פירוש? כתבתי את כל הסכום במלואו, כפי שסוכם", השבתי. הוא התרגז, "אתה עושה ממני צחוק?! כתבת פה סכום שהוא בערך חצי ממה שסוכם".
לא הבנתי מה קורה פה. האם חלה טעות?
סיכמנו שבינתיים נשלם את מה 'שמבחינתי' סגרנו מלכתחילה, ונבדוק היכן נפלה הטעות.
לאחר בדיקה קצרה הוברר שבצמוד לאולם ששכרנו ישנו אולם נוסף. בהשגחה פרטית באותו יום בדיוק היה אירוע ברית למשפחה בעלת שם זהה לשלנו. הם הזמינו את הקייטרינג היוקרתי יותר, ומסתבר שקיבלו את הקייטרינג הבסיסי שאנחנו הזמנו.
צירוף מקרים כזה הוא לא משהו שניתן היה להעלות על הדעת. בפרט ששֵם המשפחה שלנו איננו נפוץ במיוחד. אבל זה בדיוק מה שקרה. אם הם הסתדרו עם הקייטרינג 'שלנו', כנראה שיש בזה הרבה עניין פסיכולוגי, אם מאמינים שמדובר במנות יקרות בסטייל גבוה – מרגישים זאת. הם שילמו את מלוא הסכום אותו תכננו מלכתחילה, ובעלי הקייטרינג קיבלו זאת בשמחה. על מתנות לא שואלים שאלות.
לי לא היה ברור לגמרי איך פספסנו את ההבדלים של מיתוג הקייטרינג, מ'געשמאק' ל'כהן אירועים' קשה להתבלבל, אך כנראה בלהט ההתרגשות לא שמנו לב לפרט כה שולי… כשהתבררה הטעות היה מאוחר מכדי להשיב את הגלגל לאחור.
דווקא אחי הצעיר, ששמע את הדילמה אליה נקלענו, האם עלינו לשלם או לא, והאם על בעל הקייטרינג לוותר לנו או לא, נזכר במקרה אותו הוא לימד בשיעור גמרא בכיתתו.
"הרי זה דומה לסוגיא אודות יתומים שמצאו פרה בחצר אביהם המנוח, וכיון שהיו בטוחים שהיתה שלו – שחטו אותה ואכלו את בשרה. לאחר מכן התברר להם שהפרה אינה של אביהם. בגמרא נפסק שכיון שהם לא היו אמורים לחשוב שהפרה שבחצר הבית של אביהם איננה שלו – עליהם לשלם לבעל הפרה רק 'דמי בשר בזול', כלומר שני שליש בלבד מהמחיר המקורי של הבשר".
"אוקי, ומה זה קשור לנדון דידן?" הקשתי.
"נו, זה בדיוק המקרה שלך" הסביר אחי בלהט, "אנחנו אכלתי מהקייטרינג היקר מתוך מחשבה שזה הקייטרינג שהזמנו בזול". קצת הוקל לי, לדעת שיש על מה לסמוך, שהרי לא תכננו להוציא סכום כזה על סעודת הברית. מושקעת ויוקרתית ככל שהייתה, לא חשבנו איזה תשלום יידרש על כך…
פנינו אני ובעל הקייטרינג, לברר עם הרב מה באמת דעת ההלכה במקרה כזה.
הרב ביקש לדייק: "אם הבנתי נכון, בעצם לא היה הבדל בכמות המנות, אלא בטיבן. כלומר, שלא היו בשרים או סלטים יותר ממה שהזמין בעל-השמחה השני, אלא שמדובר באיכות טובה יותר. ואתה יכול לומר שלא הבחנת ברמה הגבוהה מעבר למה שציפית לעומת מה שהזמנת".
"מה זאת אומרת"? התרעם בעל 'כהן אירועים', "הרי אמרת במפורש ששמת לב לאוכל המשובח מעבר למה שציפית?!". "נכון" הסכמתי אתו, "אבל חשבתי שאתם מעניקים יותר על מנת לפתח את המוניטין שלכם, אתם רוצים שיכירו אתכם ברמה גבוהה, וכך לאט לאט תוכלו להעלות מחירים. הרגשתי שהרווחתי ביושר על הניסיון שאתם עושים עלי לראות איך תגובת האורחים"…
"האמת היא" סיכם הרב, "שגם אם הבחנת ברמה הגבוהה, וגם אם זה לא היה קייטרינג מתחיל, היית יכול אפילו לטעון ולומר, שחשבת שמדובר בקייטרינג שאתה הזמנת ונתנו לך בחינם משאריות שלא רצו שיזרקו.
"טענתך אם כך מתקבלת, ותצטרך להשלים למר כהן רק עד שני שליש מהסכום אותו ציפה לקבל.
"אבל, אם אתה יודע בעצמך, שבשעת הדחק היית משלם גם את המחיר הגבוה – עליך לשלם את מלוא הסכום".
מקורות:
בבא קמא קיב, א. חו"מ סי' שמא ס"ד. מחנה אפרים נזקי ממון ג.
נ.ב. שמות האנשים והמקומות המופיעים בסיפור הינם בדויים.
