ארנק יקר ערך

ארנק מציאה

"הגברים של היום זה לא הגברים של פעם" אמרתי לחבר שניסה להבין להיכן אני חותר. "פעם אדם החזיק בכיסו ארנק מכובד שבתוכו קיפל את השטרות ואת פנקס הצ'קים. היום, לא תמצא גבר עם ארנק, כולם חבילת כרטיסי אשראי מצופה בשטר או שניים, לכן הכסף תמיד נשפך אצלי מהכיסים, הכל נמצא לי ככה בכיס המכנס וכשאני נשכב לנוח – הכסף נשפך מהכיסים..".

אחרי תקופה ארוכה שאשתי נדנדה לי ש'זה לא לעניין ככה', "אתה בן אדם מכובד, צריך לראות אותך שולף את הארנק האלגנטי מהתיק. לא מפשפש בכיסים ומנסה לשלוף מטבעות כמו איזה שנורר". אחרי הפצרות רבות, הואלתי בטובי לצעוד אל חנות תיקים וארנקים, לבדוק אם יש משהו לטעמי, בעיקר כזה שיש סיכוי שאשתמש בו ולא יהפוך לפריט מוזיאוני על המדף…

לאחר התייעצות עם חבר, החלטתי שאם כבר – כדאי לקנות ארנק מעור. הוא גם המליץ לי על חנות מסוימת שיש בה מוצרים איכותיים מפירמות טובות. אני לא מבין בזה הרבה, אז סמכתי עליו.

כשהגעתי לחנות המומלצת, הסברתי למוכר מה אני מחפש. הוא המליץ לי על כמה דגמים. התחלתי לבדוק אותם. רציתי לבדוק אם נוח להכניס בתוכם שטרות כסף, ואם יש מקום מתאים לכרטיסים מגנטיים. 'אם כבר – אז כבר' אמרתי לעצמי את המשפט ששגור על פיה של אמי. אם אני כבר קונה ארנק, לפחות שישמש אותי כמו שצריך.

כשפתחתי את הארנק, הופתעתי לגלות, שמונח שם שטר של 200 ש"ח. לרגע חשבתי שמדובר בשטר-דמה מנייר רגיל, אבל לא. זה היה שטר אמיתי לגמרי. "תראה מה זה!" פלטתי בקול מבלי משים. המוכר התקרב אלי ושאל: "מה קרה, מה ראית"? "אהה, ללא כלום" גמגמתי. "זזזאאת אומרת, בעצם" ניסיתי למצוא משהו: "איך יכול להיות שהארנקים האלה נראים אותו דבר והמחיר יותר מכפול"? הצבעתי לכיוון המדף המקביל. "אהה זה פשוט" צחק המוכר. "אלו ארנקים שהם רק דמויי עור. הם לא יחזיקו לך מעמד זמן רב. אם אתה רוצה ארנק איכותי, כדאי לך ללכת על המקור". "אני מבין" הנהנתי ברוב קשב. "נראה לי שאקח אותו באמת".

שילמתי על הארנק המבוקש. מחייך לעצמי כשחשבתי על כך שכבר החזרתי לעצמי פי שניים משוויו.

למי שייך הכסף

אשתי לא הבינה איך חזרתי כל כך זורח מקניית הארנק. כשיצאתי היא ראתה איך אני עושה משהו מאולץ כביכול, כדי לרצות אותה. סיפרתי לה מה שקרה. "אלו מהדברים שבאים בהיסח הדעת" אמרתי לסיום.

"רגע רגע רגע" היא עצרה את התלהבותי. "מי אמר שבכלל הכסף הזה שייך לך"? "מה זאת אומרת"? התבלבלתי לרגע. "על כסף אין סימנים ואני זכיתי בו מן ההפקר"! 

"מן ההפקר"? היא שאלה. "דבר ראשון, זה היה בתוך חנות. אולי זה כבר נקרא שייך למוכר. דבר שני, גם אם לא של המוכר, מה עם האדם ששכח את זה בארנק ההוא"?

"האמת היא שלא חשבתי על זה יותר מידי" עניתי. "רק נהניתי מהרעיון שעוד אדם חשב כמוני לבדוק את התאמת גודל התאים לשטרות, ובעיקר שזה יצא לטובתי שבהשגחה פרטית בדיוק אני פתחתי את הארנק אחרי שאותו אדם שכח אותו בחנות".

"נו, אתה רואה"? שאלה אשתי. "יש כאן מצוות השבת אבידה"!

"אני חושב שאת בכלל לא צודקת" אמרתי את המשפט שהכי אסור לומר לאישה. אבל אחרי כמה רגעים אמרתי: "יודעת מה, אם יעשה לך טוב, אני יכול לבדוק את זה מול הרב".

"אם כן טוב אם תעשה כאשר דיברת" היא ענתה, כמו מתוך טקסט של מחזמר.

פניתי לענייני. ניסיתי לסדר את הארנק לפי איך שנראה לי, וקיוויתי להתרגל אליו מהר. בפועל, בשבוע שחלף, בכל פעם מחדש הושטתי את היד באופן אוטומטי לכיס המכנס או החליפה, ו… בדרך כלל היו שם עדיין שטרות ומטבעות. הארנק היה מצומק כי פשוט לא התרגלתי אליו. לפחות אשתי שמחה שיש לי כעת מקום אחסון "אלגנטי ונאה" המתאים לאיש חשוב כמוני. כן…

אבידה מסומנת

אחרי שבועיים, למדתי חברותא עם ידידי קלמן את הנושא של "קניין חצר". החבר הביא דוגמא מתי החצר כן קונה לו ומתי לא. ואני פתאום תפסתי את הראש. "הארנק! איך שכחתי"! "ארנק? אתה"? שאל אותי החבר בתמיהה.

סיפרתי לו את מה שקרה עם השטר, ואיך אשתי דחפה אותי לברר אם זה בסדר שלקחתי לעצמי. "ואני קולט עכשיו שלא ביררתי כלום"!

"אז איך נזכרת בזה עכשיו"? התפלא החבר. חושש אולי צצו אצלי לפתע בעיות קשב וריכוז. "החנות של מוכר הארנקים היא כמו חצר" הסברתי, "מה שצריך לבדוק זה האם בעל החנות קנה את השטר מדין קניין חצר". "מממ" הגיב חברי. "זו בהחלט שאלה טובה". "מה אתה חושב עליה"? שאלתי. "זכור לי, שחצרו של אדם אינה קונה לו בדבר שאין סופו להימצא (חו"מ סי' ר"ס דרישה סק"א. פרישה שם. סמ"ע סק"ב). לפי זה, יש מקום לומר שבעל החנות, שלעולם לא היה מחפש בתוך הארנק – לא קנה".

"הווו" נשמתי לרווחה. 

"רגע" הזכיר לי קלמן. "יש עדיין מצוות השבת אבידה"! 

"אויש נו באמת" גיחכתי. "הבעלים בטח התייאש מזמן, אם בכלל זכר שהניח שטר באיזה ארנק שלא קנה בסוף".

"הטענה שהבעלים לא יודעים היכן זה" ענה לי קלמן, "נכונה בכל אבידה. וכאן יש סימן מובהק"!

"סימן מובהק"? לא הבנתי. 

"שטר בתוך ארנק זה לא מספיק מובהק בשבילך"? סנט בי קלמן. "לכן לעניות-דעתי, עליך לפרסם על מציאת השטר ולעשות מאמץ להשיב את האבידה. בהצלחה"!

[עריכה: ש. מלומד©️]

נ.ב. שמות האנשים והמקומות המופיעים בסיפור ההלכתי הינם בדויים