הרב יהודה ליב נחמנסון
א. כתב אדה"ז בהלכות תפילה (סי' צד ס"א-ב): "אם היה עומד בחוץ לארץ יחזיר פניו כנגד ארץ ישראל כו'. היה עומד בארץ ישראל יחזיר פניו כנגד ירושלים כו'. היה עומד בירושלים יחזיר פניו למקדש כו'. ולכן קובעים ארון הקודש במזרח, ואפילו קבעוהו לצד אחר יתפללו לצד מזרח".
אולם ישנם בתי כנסיות שארון הקודש קבוע ברוח אחרת מזו שאליה צריכים להתפלל, וזאת כיון שרצו לבנות את בית הכנסת בפאר והדר ומפני סיבות טכניות הדבר התאפשר רק כשקבעו את ארון הקודש שלא לרוח ירושלים.
וכבר קבל על כך היעב"ץ בספרו מור וקציעה (סי' צד): "נפלאתי גם כן כששמעתי והוגד לי מהני דנחתין מהתם להכא, שבכל בתי כנסיות שבארץ ישראל גם במקומות שהם למזרח ירושלים ארון הקודש עומד לצד מזרח". מדבריו משמע שתמה רק על כך שארון הקודש לא היה מכוון לירושלים, אך יתכן שבפועל הקהל התפלל לכיוון הנכון אף שלא היה זה לכיוון ארון הקודש (וראה עוד מ"ש בזה השדי חמד מערכת בית הכנסת אות מב).
וכבר עורר על כך כף החיים (סי' צד ס"ק ט) שאין לשנות את כיוון ארון הקודש מההלכה הפסוקה אפילו בשביל להעמידו בקיר היותר גדול או כנגד הפתח או שאר ענייני נוי, כיוון שהעיקר הוא "כבודו של מקום ולא למראה עיני אדם ישפוט וירצה לפני ה' על פי תורתנו הקדושה", כי רק דבר שמסכימה עליו התורה הקדושה הוא נאה ומהודר.
ב. מי שנקלע לבית כנסת שארון הקודש אינו מכוון לרוח הנכונה והמתפללים מתפללים לצד ארון הקודש, כתב בשו"ת יד אליהו (מלובלין, סי' א) שיכול להתפלל לכיוון הנכון ואין לו לחשוש משום איבה: "נראה פשוט דלא שייך כאן איבה כלל דהא בלאו הכי יש לו לכל אחד ואחד לשנות קצת כפי שירצה כו' הרוצה להעשיר יצפין והרוצה להחכים ידרים וכשאחד נוטה לצפון ואחד לדרום הם כרחוק מזרח ממערב כו'. נמצא דהרשות ביד כל אחד לעמוד למזרח ולנטות פניו לאחד מהצדדים או איפכא לעמוד לא' מן הצדדים ולנטות פניו לצד מזרח, על כל פנים לא שייך כאן איבה דיכול לאשתמוטי נפשיה ע"פ איזה מהטעמים הנ"ל". עולה מדבריו שבמקום ש"יכול לאשתמוטי נפשיה" ממחלוקת יתפלל לכיוון הנכון.
דברי היד אליהו הובאו בבאר היטב (סי' צד ס"ק ג): "בית הכנסת שהעמידו בו את ארון הקודש לצד דרום של העולם וכולם מתפללים נגד הארון שהוא לצד דרום יכול להתפלל לצד מזרח אף שכל הקהל מתפללים נגד דרום, ואין כאן משום יוהרא ולא משום איבה, יד אליהו סי' א. וגדול אחד שם חולק עליו רק יתפלל לצד שהציבור מתפללין". וממה שהביא את דברי היד אליהו בסתם משמע שפוסק כמותו.
המשנה ברורה (שם ס"ק י) פסק למעשה שלא כהיד אליהו, וז"ל: "מכל מקום הבא להתפלל שם יתפלל לצד שהציבור מתפללין אך יצדד פניו למזרח". היינו שלא ישנה מכיוון התפילה שמתפללין הציבור רק יצדד פניו לכיוון הראוי, ומשמע שסובר כן גם כשיכול למצוא טצדקי לשינוי כיוון התפילה מכל מקום לא ישנה לגמרי ממנהג הציבור [וכ"פ הכף החיים (שם), ועיי"ש שציין לפוסקים נוספים שחלקו על היד אליהו].
אולם, בספר מאורי אור (לרבי אהרן ויירמש ממיץ, חלק באר שבע ברכות דף ל, דף ט ע"ב מדפי הספר) כתב שיש לנהוג "כמו שכתב באר היטב בסי' צ"ד סק"ג העיקר כתשובת יד אליהו ולא כחולק עליו". והובאו דבריו בספר ארחות חיים (ספינקא, סי' צד ס"ק א).
וכמדומה שלמעשה דעת רבותינו נשיאינו בזה כהיד אליהו, וכמו שכתב הרבי הריי"צ במכתב (אגרות קודש חי"ג עמ' צח ואילך): "במענה על שאלתו אם מותר להתפלל בבית הכנסת שאין הרוחות מכוונות כו', יכול להתפלל לאותו הרוח שלדעתו הוא מכוון יותר נגד ירושלים ובית המקדש, כמבואר בבאר היטב סי' הנ"ל סק"ב סק"ג". ומפשטות לשונו משמע שנוקט כסתמות דברי הבאר היטב שס"ל כהיד אליהו להלכה וכמו שפסק המאורי אור הנ"ל ודלא כהמשנה ברורה.
ג. והנה מדיוק לשון הבאר היטב הנ"ל משמע שגם כשיכול להפנות עצמו לרוח הנכונה ללא חשש איבה אינו חייב לעשות כן, דכתב "יכול להתפלל לצד מזרח". וכן משמע מלשון אדמו"ר הריי"ץ הנ"ל "יכול להתפלל לאותו הרוח שלדעתו הוא מכוון יותר נגד ירושלים ובית המקדש". ואפשר שמזה יש ללמוד שאם מתבייש להתפלל בכיוון שונה מהציבור, אף שאין חשש איבה, רשאי לנהוג כמותם ולא לשנות.
והביאור בזה יש לומר על פי מה שכתב אדה"ז (שם ס"ג): "ויש מי שהיה מתפלל לאיזה רוח שהיה מזדמן לו מפני שסובר ששכינה בכל מקום ויש לסמוך על דבריהם בדיעבד שכבר התחיל להתפלל לאיזו רוח שאין צריך להפסיק בתפילתו לעקור רגליו ולעמוד כנגד ארץ ישראל". היינו שבדיעבד אפשר להתפלל לכל רוח.
ועל פי הכלל ש"כל שעת הדחק כדיעבד דמי" (ראה ט"ז יו"ד סי' צא ס"ק ב. שו"ע אדה"ז סי' פט ס"א), יש לומר שכאשר כל הציבור מתפללים לרוח אחת והוא מתבייש להתפלל לרוח אחרת הוי שעת הדחק ורשאי להתפלל כמותם (אף בגוונא שאין חשש איבה ויכול להתפלל לרוח הנכונה).
ד. עוד יש ללמוד מדברי היד אליהו הנ"ל, שדוקא בגוונא שלא שייך איבה כי "יכול לאשתמוטי נפשיה" להסביר את פשר הנהגתו לרואים כגון שרוצה לקיים את מאמר חז"ל "הרוצה להעשיר יצפין והרוצה להחכים ידרים" אז "יכול" לשנות ממנהג הציבור, אבל בגוונא שאינו יכול להשתמט מן האיבה והמחלוקת כגון שהציבור לא יקבלו או לא יבינו את נימוקיו – אין לו לשנות ממנהג הציבור.
וכן מצאתי בספר אישי ישראל (עמ' רטז ס"ק לז) שדן בארוכה איך לנהוג כאשר ארון הקודש עומד הפוך מכיוון התפילה הנכון – האם גם בכהאי גוונא סובר היד אליהו שרשאי להתפלל בכיוון השונה מכל הציבור. והסיק שבכהאי גוונא יתפלל לכיוון שמתפללים כל הציבור. וכנראה שטעמו כנ"ל, דמה שאמרו שיטה עצמו ויתפלל לכיוון הנכון היינו רק כאשר שייך לומר שעושה כן מפני רצונו להחכים וכדומה, אך כאשר אין לו טצדקי כזה כי מתפלל לכיוון ההפוך והציבור לא יראה זאת בעין יפה – לא ישנה את כיוון התפילה.
ה. אמנם פשוט שגם מי שבתפילתו בציבור נאלץ להתפלל עימם לרוח שאינה נכונה מהטעמים הנ"ל, כשמתפלל בביתו לא ינהג כמנהגם אלא יתפלל להרוח הנכונה.
סיכום: א. ארון הקודש צריך להיות ממוקם ברוח שאליה צריך להתפלל, כל מקום לפי עניינו. ב. אם קבעו את ארון הקודש שלא לרוח הנכונה, יתפללו לרוח הנכונה ולא לכיוון ארון הקודש. ג. הנקלע לבית כנסת שמתפללים לכיוון ארון הקודש שאינו מכוון לרוח הנכונה ואינו יכול להשפיע עליהם לשנות הנהגתם – אם יכול לעמוד לכיוון הנכון באופן שיוכל לתרץ להם את מעשיו ולא יעורר מחלוקת יתפלל לכיוון הראוי, ואם לאו יתפלל לכיוון שהציבור מתפללין. ד. גם אם יכול לשנות ממנהגם ללא מחלוקת אך מתבייש לעשות כן, רשאי לנהוג כמותם בציבור. ה. גם מי שנאלץ להתפלל בקביעות בציבור שלא לרוח הנכונה, בתפילתו ביחיד יתפלל לרוח הנכונה.