אהבת העמל

תמליל אוטומטי מהשיעור (יתכנו טעויות):

אנחנו בקהלת בפרק השני, בפסוק יוד חית, שלמה המלך אומר ושנאתי אני את כל עמלי, ושנאתי אני את כל עמלי, אומר שלמה, שאני עמל תחת השמש שאניחנו לאדם שיהיה אחרי

הפסוק בפשוטו מדבר על הכסף. אני שונא את העמל שלי, זאת אומרת את כל השקעה שאני משקיע כאן בעולם הזה בשביל לעשות קצת כסף לאן זה יעבור לאדם אשר אחרי מה התועלת שיש לי מזה

אנחנו מבינים שכשלומדים קועלת ולומדים דברי חוכמה מאת שלמה המלך, לא יתכן לפרש ששלמה מתייחס לאמיתות פשוטות, כלומר לא יתכן ששלמה בא להגיד כמו שאומרים דבר שכל טיפש מהרחוב היה אומר אותו, וכל אחד יכול להבין את התחושה שלו עוד לפני שהדברים נכתבו בספר החשוב וקדוש, כזה כמו ספר קוהלת

לכן דבר ברור ששלמה לא בא לבכות אני שונא את העמל שלי בגלל שאחרי הכל הכל, הכל יעבור לזרעי אחרי ליורשים שלי אז מה מה יוצא לי מכל העניין לא זה בא שלמה להגיד שלמה בא לדבר על דבר הרבה יותר עמוק בנפש האדם

אדם עמל והאדם עמל יודע להעריך את התוצאה שבאה מעמל. כאשר אדם מקבל כפית של כסף מקבל בכפית של כסף או בכפית של זהב, הוא לא יודע להעריך את מה שהוא קיבל, וכיוון שהוא לא יודע להעריך את מה שהוא קיבל, הוא לא יודע לשמר את מה שהוא קיבל

אותם אנשים שעמלו ב-10 הצבעות על נכסיהם באיזה אושר גדול, הם השאירו אחרי המאה ועשרים שלהם, תבצעו ותבדקו הילדים שלהם שנפל עליהם, האושר הזה ללא כל הכנה מוקדמת ללא שהם עמלו בנפש שלהם ללמוד איך לשמר אותו, שהם לבניהם, לא השאירו עושר שכזה אולי לא השאירו אושר בכלל, ואם השאירו אושר, לא השאירו עושר כפול ומכופל למה שאביהם השאיר כך, ברוב המקרים,

ועל זה על זאת אומרת על התסמונת הזאת, היא מביאה שלמה שלמה אומר שהאדם שעמל הוא אדם ריאלי, הוא יודע את המעלות, הוא יודע את החסרונות, הוא יודע איפה להשקיע, איפה להשקיע יותר, איפה להשקיע- האדם שלו עמל מזלזל זה טבעו של עולם כך זה גם בענייני ממון כך זה גם בענייני כסף בשאר כל הדברים

ניתן דוגמה פשוטה לתנועת הנפש הזאתי בדבר שהוא בכלל לא קשור לכסף היום במודה זה לעשות דיאטה בוא נאמר למען המשל, אולי יש כזו שיטה ואני לא יודע, אבל למען המשל, ניקח אדם ונלמד אותו איך לקפוץ את התאווה והרצון לאכילה לאכול רק את הדברים הבריאים, והמזינים והלא משמינים אחרי זמן להתרגל והוא גם זה יראה יתן את אותותיו גם במראה החיצוני שלו לעומתו, אדם אחר שאוהב את דרך הקיצור וקשה עליו העמל המפרך והתקפי והעקביות, הוא רוצה להנות מהחיים, אז נאמר שיש שיטה שכזו, ששואבים ממנו את השומן באופן כזה, שלא נרגש ולא בלי ניתוחים, או באיזה שבצורה כזו, והוא נשאר רזה אחרי הטיפול כמה זמן יקח עד שהוא מחזיר חזרה את השומן לא לא הרבה זמן הבעיה של האדם השמן או הלא שמן לא נמצאת במעיים היא נמצאת בראש האדם שיודע לרסן את עצמו, ואדם שיודע לרסן את עצמו- לכן כאשר האדם עשה למד אימן את עצמו נכון, אז הוא מגיע בסופו של דבר לתוצאות יפות אבל אם האדם לא לימד את עצמו ולא אימן את עצמו, זה לא יעזור אני אתן לו להתחיל את המשחק מחדש הנה אתה רזה, ובוא נראה אותך עכשיו יש לו ראש שמן, יש לו ראש רחב, יש לו, יש לו עיניים גדולות ורעבות אז בצורה כזאתי הוא תמיד יחזור לאותם לאותם ממדים שהיו לו קודם ואולי עוד יותר כלומר, מה השורה התחתונה כאשר אדם חי את עמל את הקושי שבדיאטה אז היא תישאר אצלו לאורך ימים ושנים ושנים כאשר האדם לא חש את הקושי הזה אלא הוא רק עשה דיאטת אינסטנס כזה מהירה ווא רצה להגיע רק לתוצאה אז אז המצב, ההווה שבו הוא רזה נשאר לזמן מאוד מזויים, ואחריו הוא חוזר חזרה להיות מה שהוא היה קודם

ישנו משל עממי מספרים על שוליה של חיית עוזר של חיית בימים ההם היו חייטים היום כבר קצת ש חיית שרצה ללמוד את המקצוע פעם זה היה מקצוע מכניס אנשים היו תופרים בגדים, חליפות וכדומה בגדי צבא והשוליה זה היה קצת פרפר במחשבותיו הוא לא היה כזה מתמיד והחייט אומר לו, תדע לך ידידי היקר יש חלום של חייטים מי שחולם אותו בסוף יהיה חייט מי שלא חולם אותו לא יהיה חיית אף פעם אז השוליה קיבל תיאבון לחלום כי הוא רוצה להיות חייט, אז הוא כל יום היה מגיע למתפרה ומספר על החלום האחרון שהיה לו בלילה וכל פעם אחת נותן לו מה שנקרא, מה שקוראים היום שטיפה צוחק עליי ואומר לו לא, זה החלום של החיותים אתה מבלבל את המוח למה מכיוון שהוא תמיד היה מספר כל מיני ענייני הצלחה שהיו לו וכל מיני ראיתי את עצמי איך שאני נכנס לאיזה שהוא מקום ועומדים גנרלים צבאיים וכולם חליפות כאלה שאני תפרתי להם וכולם מצביעים עליי, איך שאני וואלה זה לא החלום של החייצים וככה עוד פעם+ פעם+ פעם כל חלום מבטל יום אחד מגיע שוליה עם עם עיגולים שחורים תחת העיניים, הוא לא ישן כל הלילה והוא מגיע לחיי אז הוא אומר לו תשמע, אם אני לא יעבוד היום כל כך טוב אל תכעס עליי כי אני היה לי נידי שינה חלמתי חלום ואחר כך אחריו כבר לא הצלחתי להירדם שוב או מה חלמת אומר, חלמתי שאני יושב באיזה שהיא, באיזה שהוא צריף מט ליפול ויורד גשם מהחורים שבגג ואני יושב כולי מצונף, מחפש ליזהשהו כמה שנטימטרים שיהיה לי יבש ואני יושב ליד בד בדיוא וגעס ואני מנסה לתפור איזה שהוא שק עם עם עם עם עם ידיים מיובלות והנר ככה ככה כמעט כובע אני תופר ותופר, וכנראה שלא שמתי לב הייתי עייף, דקרתי את עצמי בעומק ואז זרזיף של דם יוצא לי מהיד ובעל המתפרה שומע אותו אומר או עכשיו אני שומע פה פה מתחיל החלום של החייטים עכשיו אני שומע משהו ההוא רצה להגיד לו החלום של החייט לא נמצא בהצלחה החלום של החייט זה כשאתה יודע מה הם החסרונות של המלאכה שלך אתה יודע איפה, איפה מקבלים דקירה גם כן אתה יודע, אתה יודע גם כן, את הקושי שבעניין, אתה יודע את נקודות התורפה של המקצוע, את ההצלחה כולם רוצים

הייתם פעם בקונצרט שמעתם מישהו מישהי פורטים על ככה על הפסנתר בצורה ממש מענגת לא, לא חשבתם לעצמכם שהייתם רוצים גם כן לנגן כל כך יפה אבל אתם יודעים כמה שעות עומדי עומדות אחרי האדם או האיש או האישה האלה שמנגנים המון ניסיונות, המון תסכולים, שעות של אימונים מפרכים, עד שמגיעים למשהו אנחנו נהנים לרגע ואומרים גם אני הייתי רוצה, יש כאן באמת ניגשים, רושמים את עצמם לקונסרבטוריון הם רוצים ללמוד, באים לשיעור הראשון לשיעור השני ונעלמים ומסתפקים בשמיעת מוזיקה של פסנתר משהו ככה עתיק

אז זה התנועה הזאתי זה ההבדל בין האדם שיודע מה למה הוא לבין האדם שלא יודע מה הוא עמל אדם שיודע מה הוא עמל פירושו שיודע, גם מה הקושי שבעניין באדם שלא יודע מה הוא, אמר הוא יודע מה, יופי העניין יופי יש בכל דבר יופי יש בכל עניין דברים נחמדים, אם העניין שייך לך זה הפירוש שאתה לוקח אותו אם היופי שבו עם המעלות שלו, ואתה יודע גם מה הם החסרונות, אם אתה יודע מה הם החסרונות טוב, אם אתה לא יודע מה הם חסרונות, ספק מאוד גדול אם אתה האדם המתאים למעלות ולדברים היפים שיש בהם יוכלו להתממש על ידיך או לא ספק מאוד גדול

בתורת החסידות קוראים לזה בנפש האדם ההבדל בין אדם שהוא בעל חוש לבין האדם שהוא בעל כישרון, יש אדם שהלוקים, חנן אותו בראש בכישרונות, יוצאים מן הכלל הוא רק מתחיל לשמוע את העניין והוא כבר קולט את סופו יש לו ההבנה מאוד מהירה ומאוד זריזה יש לך אדם שיש לו הרבה רצון יש לו תחושות, אבל הקושי יש לו קושי, הוא לא מבין כל כך מהר, צריך לחזור עוד פעם לחשוב עוד הפעם וכול הוא אומר התורת החסידות זה שהוא בעל כישרון גדול, לא צריך להאריך הרבה במעלה שלו המעלה שלו ברורה ומוחלטת הוא מבין מהר, קולט, מהר, מבריק, כמו שקוראים את זה היום ואילו האדם הזה, שקצת יותר קשה לו יש לו מעלה ש שאי אפשר לקלוט אותה מיד, אבל יש לה יתרון יוצא יוצא דופן, ומה הוא שהאדם הזה יש לו עומק, כלומר האדם הכישרוני שהוא מבין מהר הוא לא רואה שום צורך יותר מידי לחתור לחפור להביט על מילה זו ועל מילה אחרת ולמה כאן זה כתוב כך וכאן זה כתוב אחרת הוא לא כל כך משקיע בזה מכיוון שזה לא היה לא קשה, הוא כבר קלט באמת קלט את העניין, הוא קלט את הנקודה, כמו שאומרים מאוד מאוד מהר, אז הוא נשאר עם אותה שהוא קלט באמת אותה הוא קלט מהר וטוב האדם שהיה קשה לו וגם הדברים הפשוטים היה קשה לו ובגלל זה היה צריך כמו שאומרים לדגור ולחזור ולדגור אז הוא פשוט נפתחים לו רבדים של עומק מסוים שלא נפתחים לזה בעל הכישרון וזה נקודת העמל, הראשון לא היה צריך לעמול וכיוון שהוא לא היה צריך לעמול, אין לו עומק אין, אין, אין אפס גם אם יש לו כישרון גדול, חסר משהו מהעומק, ואילו האדם הזה שהיה לו, הקושי נכון, קושי זה דבר לא נעים הרבה יותר קל של קוראים ומבינים והכל הולך חלק מאוד ועם כל זה יש לו את השכר ושכר גדול בזה שהוא קולט את הדברים ברמה הפנימית אחרת לגמרי וכאן אנחנו חוזרים חזרה לפסוק של שלמה ושנאתי אני את כל עמלי שאני עמל תחת השמש את מה שלמה המלך שונא בעקבות, כל מה שדיברנו בשבח האמל את מה שלמה שונא שלמה שונא את העמל או את התוצאה שעלולים אלה שמוחם של תינוק עדיין רופס אצלם הרדודים התוצאה, שהעלולים האנשים לקלוט ממה שאני הרווחתי 100 עמל שלמה המלך, לא בז לעמל אדרבה, אבאמל הוא רואה יתרון במה כואב לו רואים מסוף הפסוק שמה כואב לו שעני, חןו לאדם שיהיה אחריי האדם שיהיה אחרי מה הוא יראה בקול העמל שאני עמלתי מה הוא יגיד עליי שלמה המלך היה כזה גאון, שלמה המלך היה כזה חכם, שלמה המלך היה כזה מעולה בקלי קלות הוא הצליח להשיג את מה שהוא השיג אנחנו נמצאים דור של סילון בדור שהכול הולך במהירות במהירות במהירות, חלק מהמוטיב הפרסומי שבכל דבר זה שאנחנו גם כן נאמר שהוא היה מהר עשיתי את הכל מהר, הספקתי את זה מהר אני זוכר שלמדתי משפטים אז היה לנו בקבוצה אחד ותכננו חומר מסוים של לימודים כמה זמן ילמדו אותו ו אחד אמר, זה נראה לי מידי הרבה זמן, זה נראה לי מידי, זה לא זה זה זה בושה וחרפה שאנחנו לא לא יכולים לרוץ קדימה ומי שלימד אמר, מה אכפת לך מה מה נהיה עם זה, העיקר שנלמד ונבין מה שאנחנו לומדים מה זה משנה לך אומר בסדר, אני מוכן לקבל, אבל אחר כך כשיפרסמו ואנחנו גמרנו ושיעשו תמונות וזה אני רוצה שאת החומר הזה, שגמרנו בשנה יכתבו שלמדנו תוך חודש הוא היה איש פרסומי שכולם ידעו שאת זה אנחנו למדנו תוך חודש זה תנועה של ששלנו בשנות 2000 ככה זה הכל הצלחנו לעשות את זה מהר אנחנו יותר מתבייתים, ויותר משווקים ויותר את ההצלחה, אבל לא את הדרך להצלחה

ועל זה בוכה שלמה אומר אני עמלתי ואני עמלתי הרבה אני רציתי שהעמל הזה שלי, הקושי יעבור גם כן לאלה שאחרי, לא שיהיה להם קשה, אבל שהם יראו את המעלה בקושי זאת אומרת אם אני למשל מצליח להראות אני מגדל ילד בבית עשיר מצליח להכניס לו את ה את אהבת העמל, זאת אומרת אל תחפש כסף קל תחפש לעשות, ליצור, ליזום, לעשות את ה את הדברים בצורה מיושמת ממוסדת אז אין שום ספק שהוא יצליח בחיים שלו הרבה יותר שלמה, אומר, אני רוצה את הנקודה הזאת, להנחיל אללה שאחרי אני לא רוצה רק להנחיל להם את הכסף שלי, יש לי את מה שאני עשיתי במה לתוצאה הם יבואו ויקחו וישתמשו, אני ירקתי דם עד שהגעתי לזה הם לא מודעים שעל זה צריך לירוק דם וזה כואב לי אני רוצה שיבינו שעל דבר כזה צריך להשקיע זה לא בא ברגל, זה לא בא ב, לא בשביל שיאריכו אותי בגלל שיגידו איזה אבא טוב היה לנו וכמה הוא עמד כי אני רוצה שגם הם יעמלו אני רוצה שהם ימשיכו הלאה, שהם יפתחו יותר, שהם יתקדמו יותר ואילו הם רק יחיו את התוצאה, את העשירות את הרווחה שאני הנקתי את עמלי זאת אומרת את התוצאה מעמלי לא יתן כלום לא יצא מהם כלום והם לא יתקדמו לשום מקום אז למה בשלמה המלך בחר לומר ושנאתי אני את כל המלי זאת אומרת מה הרווחת מזה שאתה שונא אז פה באה החשדות ואומרת שיש כלל מאוד מאוד חשוב כל אחד מאיתנו היה לו בחיים מצבים של שמחה או חלילה מצבים של עצב ההכרח לא יגונה, יש מצבים שמחים ויש מצבים- איזה מצבים בחיים נחקקים בלב האדם, יותר מצבי השמחה, או מצבי העצב, אומר תורת החסידות הרבי הרשב מביא את זה בכמה וכמה בכמה מאמרים שלו מצבי העצב נחקקים באדם יותר מאשר מצבי השמחה עוד לא ראיתי את האדם שלוקח לוויה לוקח וידאו מהלוויה של הסבא שלו או מישהו אחר מקרובי המשפחה שלו ואפילו אם הוא לוקח עוד לא ראיתי, שיושבת צופה בזה פעם בשנה לא ראיתי, אבל חתונה או שמחה אחרת האדם עושה וידאו הוא גם כמסתכל מידי פעם למה הוא צריך להסתכל, כי הוא כבר שכח מה היה שם הוא רוצה להיזהר בשמחה שהיית ואילו את העצב הוא לא צריך לחזור ולראות, משום שהוא טמון תחת כף הלב זה דבר שקיים בחיים אותו יותר הסיבה הרוחנית לכך מפני שהאדם נוצר מארבעה יסודות אש, רוח, מים, עפר הרוח והמים הם יחסית יסודות רוחניים יחסית ואילו הסליחה הרוח והאש ואילו הפאר והמים הם יסודות קצת יותר מגושמים והאדם והאדם בכלל האדם מורכב יותר מהיסודות הקשים הכבדים מהעפר ומהמים, ופחות מהאש ומהרוח וכיוון שכך, כל מה שכבד נתפס אצלו יותר שמחה פורץ את כל הדדרים, שמחה שייכת ליסוד הרוח וכמו רוח פרצים ואילו העצב, כמו שכתוב בטניה העצלות ועצבות מיסוד העפר, עצלות ועצבות הכבדות של האדם זה מהיסודות הכבדים שיש בו האדם נוצר במהות מהיסודות הכבדים, כיוון שהוא נוצר מהיסודות הכבדים אז הוא מתחבר יותר למה שהם נמשלים יש לנו בתפילה פסקה שאנחנו אומרים לקדוש ברוך הוא, אבינו מלכנו זכור כי עפר אנחנו אבא, אנחנו לא תמיד מתנהגים בדיוק כמו שאתה היית רוצה, אנחנו לפעמים מזגזגים כך כי היסוד העיקרי שלנו זה העפר, והוא תמיד מוריד אותנו למטה אז בארבעת היסודות זה בא לידי ביטוי זה וזה נכון ביחס לנקודה שעליה אנחנו מדברים שהעצבות היא שולטת על האדם יותר זו הייתה הקדמה כדי להבין למה שלמה המלך אומר ושנאתי את כל המלי מה הוא רוצה להרוויח מהשנאה, הזאתי, השנאה הזאתי אמורה הייתה להביא את שהיא תחושה של של חרדה, איזשהי תחושה של פחד האם אני מעביר לתלמידים שלי לבנים שלי, לעם שלי, האם אני מעביר להם את היסודות האמיתיים או שאני מעביר להם רק כסף האם אני מעביר להם רק תוצאות, רק רווחים או שאני מעביר להם גם את הדרך שהיא לפעמים דרך חתחטים בשביל להגיע לאותם הישגים ולאותם מעלות נפלאות, כואב לי, אומר שלמה, אני שונא להעביר להם רק את התוצאה אני רוצה להעביר להם גם את הדרך, והיה תורת החסידות ואומרת, ככל שזה יכאב לך יותר, זה יחדור בך המודעות לכך שצריך להעביר את הדרך תחתור בך יותר מדוע, מפני שכאב זה הדבר שמתחבר עם האדם עוד יותר מאשר שמחה וכיוון שכך השמחה שבה כתוצאה מהאושר, חדרה עד רובד מצוים ואילו הכאב מזה שאתה לא מצליח להעביר את הדרך, חודר עוד יותר עמוק כיוון שהוא יחדור עוד יותר עמוק, יש סיכוי שהוא יעבור בגנים שלך גם לילדים יש סיכוי שבאטמוספירה שאתה מעביר סביבך הדברים יועברו מפני שהם נוגעים לך בנקודת הנפש שלך, הם נוגעים, בפנימיות שלך בגמרא שואלים שאלה כזאת מפנימה בניהם של תלמידי חכמים אינם תלמידי חכמים, למשל למה הילדים של החכמים הם לא חכמים והתשובה שעונה על זה הגמרא מפני שהם חושבים שהחוכמה היא ירושה להם כשיש מישהו שחושב שהוא כבר נולד חכם, אז באופן טבעי מכאן מתחילה הנסיגה שלו אולי הוא חכם, אבל ברבנו שלו כבר לא יהיה כזה חכם זה הנקודה שרצה שלמה לעשות הוא רצה לעשות שגם בניהם של תלמידי החכמים לא ירגישו חכמים, גם הם ירגישו חסרים גם הם ירגישו שהם צריכים להשלים את עצמם, וההשלמה הזאת היא בעצם תביא להם רפואה תבגר תביא להם את הדמות האמיתית בספר איוב, כתוב אדם לעמל יולד אדם לעמל יולד זאת אומרת שהאדם צריך לדעת שהוא סוס עבודה חמור, כל הזמן צריך לעמול כשאומרים דבר כזה לאדם בן דורנו, אז מישהו שם לב הוא מתמרד הוא מתמרד הוא לא הוא לא לא נעים לו, לא נוח, לא נוח, לא עם עם עם האימרה הזאתי למה לעמול אם אני יכול לעשות כסף קל, למשל, למה למה לעמול איזה מעלה יש בעמל אם אפשר להשיג את אותם התוצאות או אפילו תוצאות יותר טובות ויותר מהירות בלי עמל מה המשמעות של העמל דווקא בעקבות הפסוק שלנו בשלמה אני רוצה להעמיק איתכם ביחד בנקודה הזו הגמרא אומרת וו, מציעה אדם רוצה בקו שלו מתשעה קבים של חברו קו זה מידה כמות אדם רוצה בקו בכמות של זרעונים עגבניות, לא משנה מה שהוא בעצמו, זרע ועמל הוא רוצה את זה יותר מפי 9, שמישהו אחר עשה ראינו את זה פעם על ילדים שזרים גם עגבניות היה גם צנור וילדים שלא נגעו אף פעם בירקות זללו את העגבניות והירקות שהם בעצמם שתלו בשמחה רבה הדם רוצה בקו שלו מתשעה קבים של חברו, לך תקנה לו עגבניות בשוק הוא לא רוצה להסתכל עליהם, אבל מה שהוא זרע והישקע יום יום עד שצמח יש לו שמחה מיוחדת לאכול הסיבה לזה שהאדם רוצה בקו שלו עדיין לא אמרתי למה זה כל אבל קודם כל הסיבה שזה ככה, מפני שעל זה הוא אמר אז זה חביב לו ככה מפרש שם רשי, אבל שאלת השאלות זה למה אנחנו הרי מסחריים אתה מוכן לקבל קילו אחד לעומת 9 ק"ג אני לא מבין אותך זה הפסד כלכלי מה, מה, מה אתה, אתה אתה עמלת על זה בגלל זה זה הפך להיות יותר טוב זה אותה עגבניה לך פה, לך פה עגבניה אותו טעם גם כן, מה עשית למה אתה רוצה בקו שלך ולא בקו של חברך פה יש מאוד עמוקה, שהחסידות מסבירה, וזה דבר שאנחנו צריכים לקחת אותו לתשומת הלב מאוד האדם נברא בצלם אלוקים הקדוש ברוך הוא ברא את האדם שיהיה דומה לו למי לא לקדוש ברוך הוא מי הוא הנותן הכי גדול בעולם המשפיע הכי גדול בעולם אלוקים נותן ונותן ונותן ונותן ונותן ונותן גם לאדם יש תכונת אלוקים נותן ונותן ונותן ונותן ונותן עוד יותר למה אלוקים ברא את העולם אחד מהטעמים לבריאה כדי להרגיש אלוקים, אם אין לי ברואים שאני מטיב להם, אז מה עשיתי אני לא מרגיש שאני עושה חסד עם מישהו שאני ממצה את הכוחות שלי זה טעמים רדודים, אבל הטעמים האלה קיימים באיזה שהוא מקום, גם כן בספירות הטבע הזה, שהאדם לא מרגיש שהוא קיים, הטבע הזה, שהקדוש ברוך הוא כביכול מרגיש אני לא קיים עד שאני לא מטיב עם מישהו האם אני לא עושה עם מישהו משהו ולכן אני בורא עולם הטבע הזה קיים גם אצלנו, כל אדם, איש אישה וכמדומה, שאין בזה שום הבדל בין יהודי ללא יהודי, גם כן, מכיוון שגם הלא יהודי נולד בנוצר בצלם אלוקים האדם אף פעם לא יגיע לשלמות לעצמו מיצוי עצמו עד שהוא לא יעניק האדם נוצר כאן בעולם לא בשביל לקבל בשביל לתת ועד שהוא לא ישקיע המושג השקעה נתינה עמל עשייה ללא קבלת תמורה אפילו כמו שאצל הלוקים, זה היה עד שהאדם לא ייתן את מיצו הנפש שלו החוצה הוא לא ירגיש ממוצה מכיוון שבתוך הדי אן איי של כל נברא ונברא יש את הדי אן איי של האבא שלו והאבא שלו זה הבורא והבורא עושה ונותן ונותן ונותן ונותן אז גם האדם נברא, כנותן נותן נותן האדם עדיין לא הגיע לעצמו, הוא לא איך אומרים הוא עדיין מחפש את עצמו, אז הוא חושב להיות מסכן ולהתבכיין ולקבל ולקבל ולקבל ולקבל הוא עדיין לא הגיע לעצמו זאת אומרת במילים של החסידות, הוא עדיין לא גילה את נקודת העצם האלוקות שנמצאת בתוכו נמצאת נקודת האלוקות הפנימית של האדם, זה שאני מתדמה לאלוקים מעניק, אני נותן, אני משפיע אני לא בסגנון של מקבל אם אנחנו מבינים את הנקודה הזאת הנקודה הזאת, שהיא הנקודת יסוד, אנחנו יכולים להבין למה אדם רוצה בקו שלו מתשעה הקבים של חברו באותו קו באותה מידה שאני השקתי זרעתי וחרשתי ועשיתי השקעה אני, אני נתתי מעצמי משהו השפעתי באותה בחינה שאני השפעתי, ככל שהשקעתי בדבר יותר אני יותר מתחבר אל הדבר, למה מכיוון שאז אני הפכתי להיות יותר סליחה על המחשה, אבל אני הפכתי להיות יותר אלוקים באותו דבר שאני השקעתי, הפכתי להיות יותר בורה, יותר יוצר הדבר הזה רואים אצל הורים וילדים יש לך הורים שיש להם ילדים מוצלחים ברוך השם יש להם הרבה נחת, אבל נולד להם ילד אחד לא כל כך מוצלח, טעון טיפוח, או מסיבה פיזית או מסיבה נפשית לא משנה לא על אף אחד אבל דברים כאלה קורים בעולם וההורים משקיעים ומשקיעים משקיעים בילד הזה עוד יותר מאשר משקיעים בילד אחר, והם מחוברים אליו נפשית עוד יותר למה כי הם השקיעו בו הם השקיעו בו הם היו ביחס אליו יותר אלוקים כיוון שהם היו ביחס אליו יותר אלוקים, אז הם מחוברים יותר כמו שאלוקים מחובר עם הבריאה שלו יותר ככל שהשקעת יותר בקילו העגבניות שקנית ב-10 שקל בשוק, השקעת את העשר שקל, אבל לא השקעת את הנשמה כמו באותה עגבניות שחרשת בחצר של הגן שלך אז לכן בזה אתה מרגיש יותר מחובר מבחינה אלוקית וכאן אתה לא מחובר מבחינה אלוקית ואז אני בא אליך ושואל אותך אבל 9 ק"ג אתה מוכן להפסיד, אתה מדבר איתי על 9 ק"ג, פה יש לי את אלוקים פה, יש לי מה זה מה, מה= 9 ק"ג לעומת אלוקים זה תחושה האדם לא אומר את זה במילים הללו, אבל זו תחושה ולכן אדם רוצה בקו שלום ב-9 הקבים של חברו, עוד יותר חזל אומרים לנו שהרבה למדתי מרבותיי מחבריי ומתלמידי יותר מכולם, מתלמידי יותר מכולם איך אפשר להבין דבר כזה התלמידים ישבו שתקו ואז אמרת, מה שיש לך להגיד הרב שלך, המורה שלך, הפרופסור שלך ממש לימד אותך אי אפשר להבין את זה ללא היסוד הזה שאנחנו אמרנו עכשיו טבע, האדם הטבע הרוחני הפנימי של האדם זה להיות אלוקים הטבע הרוחני הפנימי של האדם זה להעניק הטבע הרוחני הפנימי של האדם הטבע הרוחני הפנימי של האדם, זה לתת איפה הוא נתן, הכי הרבה תלמידים שלו לתלמידים הוא העניק כיוון שהוא העניק פה, הוא התחבר עם הכוח האינסופי יותר מכל מה שהוא למד, ולכן אם נשים לב טוב מתלמידי יותר מכולם זה לאו דווקא לווא דווקא שהתלמידים לימדו אותו משהו קונקרטי מסוים, הם לימדו אותו לא עצם זה שהוא חשב עליהם והוא רצה להסביר להם והוא חשב איך להסביר להם התגלו לו מראות אלוקים אלוקים התגלה אליו אלוקים גילה לו איך להסביר להם, אלוקים ירד אליו למה כיוון שהוא היה עסוק בלהשפיע, והוא אז הוא היה דומה לאלוקים היה בבועה של אלוקים כאן בעולם הזה, אז כיוון שכך הוא קיבל המון השראות מזה שהוא צריך להעביר משהו למישהו אחר, וזה הסיבה שמתלמידה יותר מכולם העניין הוא כזה היסוד הוא שהאדם לא צריך לחפש את השליחות שלו מעבר להרי החושך השליחות שלו באה אליו בהשגחה פרטית והרפי הר דוגמה אמויה השלום חלתה במחלה ידועה והוא בתור בן דוסי ניסה לעזור לה כמה שהוא יכול, לא הבין אף מילה באנגלית לא בלועזית לא הבין לא הכיר רפואה, לא ידע כלום, לא ידע איפה בית הרפואה נמצא, אבל הוא משתדל לעשות מה שהוא יכול כדי לעשות לאמא שלו טוב וכשהיתברר לו שלא יודעים מה זה ולא יודעים מה זה ולא יודעים מה פה ולא יודעים מה שם כאב לא העניין הוא יש לי מצוות כיבוד אם זה בער בו בעצמו אז אני הולך עכשיו ולומד את הנושא הזה ושואל וחוקר והופך עולמות מי המומחה בתחום הזה ככה זה התחיל בינתיים האם עכשיו ככה אם לכל חי אבל תוך כל ההשתדלות שלו לחפש אחר המומחה ולחפש אחר התרופות ולהצליב את המידע בין המומחה מהארץ הזו, למומחה מהארץ הזו, ולעשות ביניהם שיחת ועידה וכדומה, הוא הרגיש שיש לו את החושים הטבעיים לעסוק בזה, התמסר בזה לגמרי היום הוא עומד במצב כזה, שאנשים שלמדו רפואה עומדים משתאים לא על הידע הרפואי שלא הייתה היכולת שלו לתפור חוטים זה המיוחד שלו זאת אומרת הוא מצליח להצליב מידע שהם לא בדיוק יודעים או להגיע למומחה המומחה שנמצא שמה מעבר להרי החושך, ולתפוס איתו קשר בין אישי והמיד איתו לשלוח אליו שאלות ובדיקות וכולי וכולי זאת אומרת אני מכיר את הדברים מקרוב ככה ככה הוא עובד והוא לא מדבר ספו או שפות זרות הוא לא הוא לא הוא לא, לא לא זה היה החוש הראשוני שליו הוא הגיע לזה מתוך החיים כולנו מגיעים למה שאנחנו צריכים מתוך החיים אם אנחנו לא בועטים בזה זה בסוגריים עגולים או מרובעים מאז שתרצו, ואני ממשיך הלאה השפעה בכלל מצריכה מהאדם כוחות הרבה יותר קל להיות מקבל סנילי סליחה על הביטוי תנו לי תעשו לי, אני מקרסה אין לי בעיה, תסדרו אותי להתבכיין פה במשרד הזה במשרד ההוא, לחתום פה, לחתום שם, לקבל כל מיני תקציבים והכל יהיה בסדר אני לא צריך לעשות שום דבר, הכסף דופק ואני כן צריך לקום בבוקר, לא צריך לקום בבוקר, לא בדיוק משנה לאף אחד זה נראה זה נראה או נשמע טוב לאנשים מסוימים, אבל זה לא הצד האלוקי של המטבע הצד האלוקי של ה מטבע הוא זה שהאדם יעמול וזה מה שרצה שלמה להעביר בפסוק שלנו הוא שונא את התוצאה שאנחנו מסתכלים על העמל בצורה שיטחית ולומדים דברים לא נכונים ממנו ומתנהגים גם כן בהתאם אני רוצה לתת דוגמה מה האדם יכול צריך לעשות כדי שאנשים סביבו ירגישו שהם צריכים להיות משפיעים ולא מקבלים, אף על פי שהוא בעצם משפיע להם, לועס להם וכאילו מעניק להם ועושה אותם, מקבלים כאילו, איך מצד אחד הוא גם נותן להם, וגם מצד שני משמר את ה אני אקרא לו את הניצוץ האלוקי הבריא שפוי שבתוכם שהם לאמן התמכרו לקבלה כמו שהיא וירצו גם כן להשפיע ולא להיות רק מקבל אז יש בחסידות כמה נקודות בסוד שתי נקודות יסוד שאני רוצה להתייחס אליהן החסידות נותנת דוגמה תמיד היא נותנת דוגמאות שמירב ותלמיד הלשון רב לא מחייב זה לא רב כזה, אתם יודעים עם זקן ארוך וזה משפיע ומקבל רק שהיא משתמשת בלשון רב ותלמיד אז רב ותלמיד כשהרב משפיע שכל בדרך כלל לתלמיד הוא יכול לתת לתלמיד הרגשה, אתה תלמיד והוא יכול לתת לתלמיד הרגשה אתה משפיע איך כאשר התלמיד מעניק לו משהו 1000 בעצם ההקשבה אתם מכירים את המרצים האלה שמסיימים בסוף אומרים תודה על ההקשבה מה, מה העומק של התודה על ההקשבה מה עומד מאחורי זה יש את הפשט תודה שלא הפרעתם לי באמצע זה שיא של ישות זה שיא של יישות שאני רציתי איך אומרים ליסוע רכבת ישרה אל תפריעו לי תודה שסיפקתם את משאלות ליבי זה ברובד השטחי, אבל ברובד היותר עמוק, כאשר האדם אומר תודה על ההקשבה ההקשבה שלכם נתנה לי משהו בהבנה גם כן יוסיפה לי בהבנה זה ברובד אחד יש רובד אחר הוא מתלמידי יותר מכולם, באופן שהתלמיד שאל שאלה, והתלמיד היה מחכים את רבו זאת אומרת השאלה שלו גרמה לרב לפתוח אפיקים חדשים שהוא לא חשב עליהם בהתחלה בזכות השאלה של התלמיד עלה לו ההברקה שגם על זה צריך לתת את הדעת, וגם את זה צריך ליישב באיזה שהוא צורה, אז גם כן טוב, אז הנקודה הזאתי, מה היא נותנת לתלמיד באותו זמן שהוא מקבל את ה את ה את המחמאה הזאתי היא נותנת לו להרגיז שהוא לא רק מקבל הוא גם משפיע עכשיו למה זה נחוץ למורה בכיתה זה מאוד חשוב היסוד הזה למה זה נחוץ מכיוון שבאמת אתה רוצה שהתלמידים יקבלו את החוק בצורה הכי טובה שיכולה להיות נכון, ככה אתה רוצה עכשיו תבין שאם אלוקים איתם אז הם מקבלים את זה הכי טוב ככל שהאלוקות האינסוף נמצא איתם יותר, הם יקבלו את זה יותר טוב עכשיו מה זה נקרא האלוקים איתם אם הם הפכו להיות משפיעים, אלוקים הוא משפיע אם הם הפכו להיות משפיעים תוך כדי ההשפעה ההקשבה הפסיבית שלהם אז הם גם עכשיו אלוקים גם בעצם, ההקשבה הם אלוקים כיוון שככה החומר נקלט אצלם יותר טוב, אבל אם תוך כדי ההקשבה הם לא אלוקים, אלא הם אלא הם כבשים הם רק שומעים הם לא מקרינים חזרה כלום אז הם לא משפיעים כיוון שהם לא משפיעים, גם החומר לא נקלט אצלהם בצורה מלאה והטובה במאה% עד כאן ראשונה שאומרת החסידות עכשיו שניה שהיא הרבה יותר עמוקה  שניה אומרת כך אתה יכול להעביר חומר לאוס לתלמיד לאוס לעוס להוס לעוס, עד שיכול לבלוע אותו כמו דיסא, ואין שום צורך שהוא ילעס אותו בעצמו בדרך כלל כשהחומר הוא כזה אז הקהל מאופנט ממש מאופנט והם, גם אם הם ירצו להירדם, הם לא יוכלו והמרצה מצליח לרכז את כל תשומת הלב שלהם כל הזמן אליו הוא עושה את זה בתנועות ידיים ובסיפורים משלים והוא לומד איך לעשות את זה ואז הם הופכים להיות ככה מרותקים לחלוטין מהבנה שיש בזה מעלה איפה החיסרון החיסרון הוא שכשהדבר הוא לעוס, לאוס לעוס מאוד אתה לא נותן לו צורך לחשוב בעצמו על מה שהוא שמע זה כל כך ברור שאין על מה לחשוב הוא יכול בסיום ההרצאה לחזור על כולה בשניה אחת בקלות, כי זה היה כל כך קליט כמעט כמו פרסומת של בחירות, קליט לחלוטין שיושבים על זה יושבים על זה אנשים כדי שזה יקלט לתוך הנשמה אני לא יודע אם הם הגיעו לחיי היחידה, אבל הנפש והחשמה הם עושים את זה כל הפעלולים, שזה יחדור פנימה, משתדלים מאוד אז מצד אחד זה נשמע מאוד טוב שאתה רוצה לתמחר איזה שהוא דבר אבל מצד שני אתה לא קידמת את התלמיד באמת למה יש ביטוי שאומר תן לחכם והחכם עוד תן לחכם עוד זה הפירוש הוא תמיד תשאיר משהו שהוא לא סגור לגמרי אתה יכול להוסיף בזה גם כן זאת אומרת זה לא סגור אני בעצמי לא סגרתי את העניין לגמרי יש לך עוד מה להמשיך ולהעלות ולטפס בכוח עצמך אני אגיד את זה בסגנון אחר, יכול להיות מצב שהאדם שומע שיעור והכל הוא מבין טוב אבל בסוף השיעור הוא לא, הוא לא יוצא עם הרגשת עוד מה, מה יוצר אצל נפש האדם הרגשת עוד כאשר הוא יצא סליחה על הביטוי קצת שרוט מהשיעור קצת שרות מה זה שרוט שרוט הוא זה קצת בטל לא קצת בטל להרגיש אני לא יודע שום דבר מהחיים שלי או אני הרבה מאוד לא יודע תשימו לב טוב אם אדם עומד ואומר ואומר ואומר ואומר ואומר ואומר ואומר והכל מובן, מובן, מובן מובן, מובן ועל כל שאלה ששואלים אותו הוא נותן מה שנקרא שאלת שאלה פתח תשובה, אבל תשובה כולעת למטרה שסוגרת את השאלה ומשאירה את כולם פעורים, מה יקרה אז הם לא מרגישים שיש משהו שהם לא יודעים ברור שיש הרבה שהם לא יודעים, אבל אני שואל האם ההרצאה הזו הם יצאו בהרגשה שיש משהו שהם לא יודעים בוא נחשוב רגע אתם פותחים איזה אנציקלופדיה שלא תרצו ואתם קוראים ערך, אין לך ערך שלא כתוב ובנוגע לזה וזה עיין ערך הוא ובנוגע לזה עיין ערך הוא עיין ערך פה, עיין ערך שם בסך הכל נתנו לך רק דבר מאוד מאוד מסוים עכשיו מה מה המסר המסר הוא ידידי היקר, אתה חושב שכשקראת את הערך הזה גמרת יש לך עוד הרבה מה ללמוד אם אתה רוצה להקיף אפילו ערך אחד כמו שצריך, אתה צריך לשבת עוד כמה שעות ולפתוח את כל הערכים המתאימים, וכשתפתח אותם תגלה שאתה צריך לפתוח עוד כמה ערכים כדי באמת להבין דבר אחד על בוריו עכשיו ברגע שאני יושב בשיעור ואני אומר משהו כמו בסגנון יהיה יותר ממה שאמרתי לפניכם יש כאן או שאני לא אומר את זה, אבל אני מזרים את זה באטמוספרה כולם חשים שכל מה שנאמר זה עדיין לא קצה קרחון של העניין אם זו התחושה שהצלחתי לעשות בקבלה קוראים לזה בקבלה קוראים לזה עור מקיף מצחצח חצי אקלים מבחוץ יש אור פנימי, אור פנימי זה לוקח את הכוס שוטף בפנים אתה שוטף אותה מים, עור פנימי, מצחצח את הכלי בפנים אור מקיף או מצחצח חצי אקלים מבחוץ זה הפירוש הוא לא מה שאמרתי מצחצח, מה שלא אמרתי מה שהיה בין המילים עכשיו בתוך בין המילים, אם אני מספיק אני מצליח להדגיש את זה כמה שיותר ואז מה קורה לאדם בלי שהוא שם לב טוב, אני מגלה לכם כל מיני סודות, אבל זה האמת מה שקורה לו בלי שהוא שם לב זה חסידות כן, מה שקורה לו בלי שהוא שם לב הוא הוא חש כן, אני הייתי בשיעור כן, אני הבנתי תשמע, זה ים זה ים, זה לא, זה לא, זה לא זה, זה לא זה זה הרבה מעבר זה לא רק זה, זה פה סתם ככה זה היה ריפוי בעיסוק, מה שאנחנו עשינו התחושה הזו שווה זהב למה משום שהוא יבוא גם לשיעור הבא מבחינת אני מדבר, מבחינת האמת של העניין, מה שאין כינים אני לעסתי את החומר כל כך טוב, אז אין שום סיכוי שהוא יבוא פעם הבאה וגם לא רק שלא רק שאין סיכוי שיבוא פעם הבאה, גם הפעם הזו הוא לא יחזור עליה פעם אחת אין לה על מה לחזור, זה פשוט, זה ברור עכשיו אצל הרבי זה חזר על עצמו במשך כל השיחות למשל, הוא היה אומר שיחה ואחר כך מישהו היה כותב לו שלפי מה שאתה אמרת בשיחה היה אפשר לתרץ כזה וכזה דבר גדול ואתה לא הזכרת את זה, אז אני ראיתי מענה בכתב היד שלו, שהוא עונה לאיזה חכם כזה שכותב לו אומר לו זה בדיוק התכוונתי, אבל אני תמיד ככה נוהג להשאיר את הדברים, ככה מעורפלים בסוף כדי שאתה תמשיך הלאה כי זה מטרה לך כשלעצמה שוב נחזור חזרה ליסודות זה לא טקטיקה של מרצים זה פשוט זה סוד הבריאה סוד הבריאה זה שכולם משפיעים כל הזמן, וגם מישהו במצב של מקבל לעת עתה הוא בעצם משפיע באותו זמן הוא משפיע ברעיון שאותו הוא שומע הוא מצליב, הוא מוסיף, ואם אתה נותן לו אוכל לילדים קטנים קטנים, זאת אומרת אוכל לעוס לגמרי, אז הוא בן אוכל אז הוא לא משפיע אז פה, פגמת באינטליגנציה שלו, אם לא באור הפנימי של האינטליגנציה באור המקיף של האינטליגנציה, וזה דבר שהוא לא נכון לעשות תמיד החוכמה תהיה להשאיר איזה שהוא דבר שהוא פתוח על איזה דומום אני כל הזמן חוזר על אותו דבר, אני אומר מילה אחת כל הזמן, כל השיעורים, אני אומר מילה אחת קוראים לה ביטול, אני רק מגבל אותה כל פעם באיזה שהוא צלופן אחר והמטרה הנקודה היא אחת הנקודה היא שהאדם בעצם הוא משפיע, וברגע שהאדם מצליח למצות את ההשפעה שלו גם כשהוא מקבל אז הוא קולט את החומר עוד יותר טוב אם הוא מצליח להיות משפיע גם כשהוא מקבל, אז הוא הופך להיות הפן האלוקי נמצא בו באותו זמן שהוא מקבל ואז התוצר, שזה מה שהוא למד יהיה מוצלח יותר חזל אומרים אדם זאת אומרת הפסוק, אומר אדם לעמל יולד אז חזל מפרשים אדם לעמל ראשי תיבות לעמל ראשי תיבות ללמוד על מנת ללמד אדם לעמל יודעת ללמוד ללמוד על מנת ללמד אבל באיזה אופן ללמד באופן של עמל, כי אם כי הלומד לא ילמד עם עמל עמל זה הפירוש שהוא משפיע זאת אומרת שיש לו גם את הקושי הוא גם כן הוא גם כן מפרק איתך את העניין, לא שאתה בא לו מוכן לחלוטין, אם זה ללא עמל בכלל, הוא לא לומד כמו שצריך הלימוד שלו הוא לא לימוד פורע אמיתי ולא לימוד שבונה ולא לימוד שיוצא אחת הדמויות הפלאיות שהיה לנו במהלך כל הדורות שדמות שלימדה את עצמה, מה היא עמל, מה, הוא עמל ולימדה גם אותנו מה, מה, מה הוא עמל זה רבי עקיבא רבי עקיבא התחיל את החיים שלו בתור רואה 40 שנה לא למד, לא ידע אפילו לקרוא לא משנה איזה כישרונות יהיה לבן אדם, אבל אני לא מצאתי עדיין אדם בגיל 40 שהגיע הכי כישרוני שבעולם, שהתחיל ללמוד בגיל 40, מקריאה ואילך והגיע למה שהגיע רבי עקיבא הרב עקיבא הוא סמל בעם היהודי, לא סמל שאנחנו זה לא סמל שאנחנו רוצים מצייר כולכם תהיו רבי עקיבא לא, זה מה שרוצים רוצים ללמד משהו אחר היה לו אחת פונטה אחת שהוא לקח ושם אותה לתשומת ליבו ואיתה הוא הלך במשך כל המאה 20 שנה שלו כל החיים שלו הוא הלך עם את זה לא כולם יודעים, אבל אני רוצה דווקא לספר את זה בעקיבא כזה מוצלח וכזה, חכם וכזה וכזה וכזה הוא הלך ללמוד כי אשתו שלחה אותו זה נכון, אבל הוא התייאש מהר מאוד, כמו שאנחנו התייאשנו בשבילו כבר מזמן והוא חזרנו, חזר הביתה, זאת אומרת היה בדרך כלל הביתה, ואז מספר המדרש שהוא ראה את המים נוטפים על האבן ומחררו את האבן וכולם יודעים מה הוא הסיק מתוך המשל הזה, אבל יש שלא כל כך שמים לב המים זה הדבר הכי רך שיש בעולם והאבן זה הדבר הכי קשה רבי עקיבא למד מהמשל מהאבון והמים דבר אחד לא הכישרון ולא העבר, הם הבסיס של ההצלחה, הדבר הרך לא הייתי מצפה שהוא ישבור אבן, אבל אם הוא בכל זאת שבר, סימן שמה שבאמת חשוב זה העמל הקבע ההתמדה, אבל ההתמדה היומיומית היא אי קושי מתמיד אני אוהב תמיד לתת את המשל מהמכונית שעולה להר אז כשהעליה היא עלייה מתמדת, גם המכונית הכי חדישה מתקשה כאשר העלייה היא עליה תלולה אפילו, אבל לא לזמן ארוך אתה רואה שהמכוניות עושות אותה לא כל כך לא כל כך בקושי אני אוהב להסתכל על העלייה של הקסטל ולהסתכל על האוטובוסים של המרצדס החדישים ולראות איך שהם נוכרים גם גם להם קשה לא רק לי, גם להם למה כי זה עלייה לאט לאט זה לא עליה קלולה לכולנו לא קשה לעשות עליות תלולות, הקושי הוא זה בעליה איטית ומתמדת זה הקושי ומה שלימד רבי עקיבא זה שזה עיקר החיים, זה הצופן של החיים אם האדם לוקח את זה לתשומת הלב, הוא הצליח וזה מה שרצה שלמה שאנחנו ניקח איזה אמר אני שונא אני שונא את העמל של היום יומיים לפני הבחינה טק טק, טק, טק טק טק טק אני איזה אמן אני אוהב את האמל שאתה פשוט למדת את כל החומר, עברת עליו כמה פעמים, אתה מגיע רגוע לבחינה אז נכון שהיית צריך להשקיע קצת יותר, אבל זה נשאר בראש יותר זה משהו יותר אמיתי, זה לא דבר חפיפי, שכמו הקיקיון של יונה, שבלילה אחד הוא צמח ובלילה אחד הוא נבל, כמו שהכנסתי כמו שהכנסתי אותו לראש, ככה זה נמחק מהראש כי זה נכנס במתח בעצבים, ובזמן מהר וקצר אז זה זה מסר שאנחנו לומדים מרבי עקיבא עכשיו הנקודה האחרונה זה הנקודה של המל במשמעות אחרת דיברנו על האמל במשמעות של העבודה האישית של האדם, גם בענייני ממון, העמל ששייך ב בלימוד העמל שהאדם צריך ליצור לעצמו, גם כאשר הוא במצב של מקבל הסברנו למה מה לא נחוץ מכיוון שזה הצד האלוקי של העניין וכאן אני רוצה להתייחס לנקודה נוספת שחזל נותנים, בעמל ואגדה של פסח כתוב ואת עמלנו זה קשור גם לפרשיות השבוע שאנחנו קוראים עכשיו, ואת עמלנו אלו הבנים, ילדים הילדים הם מעמל שלנו השאלה הנשאלת שלמה המלך כותב ששנאתי את עמלי ושנאתי אני את עמלי אנחנו יודעים שכל דבר בלשון הכל, כל דבר בחזל, כל דבר מאוד מדוייק עם עלינו זה הילדים ושנאתי אני את עמלי שנאתי את הילדים שלי זה ככה זה התשובה טמונה בזה שהוא כותב ושנאתי אני את עמלה מי זה האני הגדול הזה המנופח הזה, האני, זה האגו של האדם, האגו של האדם שונא את העמל בכלל ואת עמלנו בפרט למה מכיוון שאם אתה אגו אז הדבר האחרון שאתה צריך להשקיע בו זה בילדים למה איך האנשים אומרים מה הם ילדים אתה מגדל אותם, משקיע בהם וזה בוגדנים, אחר כך צוחקים עליך ולא זה ולא זה ולא זה זה אם אתה מחפש את עצמך נטו עצמך ושנאתי את שנאתי אני, אם זה האני שלך פה ברקע שנאתי את המלי אתה יכול לשנוא את זה גם כן אבל מה שלמה רצה להעביר לנו בזה שהוא כתב ושנאתי אני את עמלי כשאתה עני אתה שונא את עמלי, אבל כשאתה מפסיק להיות אני, זה הדבר הכי אהוב עליך למה בעקבות כל מה שדיברנו כשאתה משקיע באנשים תודה רבה, תודה רבה, תודה רבה, תודה רבה יש אנשים שלא רוצים להשקיע, הם רוצים, יש יש, אנחנו רוצים מישהו שיחזיר לנו האהבה, ילדים לא מחזירים אהבה, אנחנו רוצים יש בעלי חיים שמחזירים אהבה, אנחנו רוצים משהו אחר שמחזירה אבל לא רוצים את זה זה זה זה מביא מביא גם כן יסורים, זה מביא גם כן עוגמות נפש אבל העניין הזה של עמלנו במובן הפנימי העמוק של העניין, שדווקא כאשר בן אדם משקיע באותה שבשבילו היא הכי הרבה עמל, עמל קשה שהוא לא תמיד מצפה ממנו לתמורה ולא תמיד כשהוא מצפה הוא מקבל את התמורה שהוא ציפה דווקא כאן נמצא אלוקי ברמה הכי גבוהה כמו שהסברתי קודם, אלוקים נמצא כשאתה משפיע הכי חזק אלוקים משפיע אנחנו הילדים שלו, אנחנו תמיד הילדים הכי טובים שיש בעולם, תמיד אנחנו מחזירים לו מה שהוא רוצה לקבל לא תמיד, ואף על פי כן הוא מחייה אותנו תת-דממה אתה לאלוקים ויהיה ואתה תהיה גם כן ברמה של ההצלחה כמו שהוא רואה אותה מהי ההצלחה כמו שהקדוש ברוך הוא רואה אותה אני רוצה לספר סיפור ובזה אני מסיים המדרש, מספר סיפרנו בשבוע שעבר על דרינוס קיסר ספר עליו עוד סיפור הדינוס קיסר נוסע על הסוס שלו ברחבי ארץ ישראל ורואה איזה אדם בגיל 100 שותל עצים והוא סבאלה לא הגיע הזמן שתנוח, קצת אתה שותל עצים, עבודה קשה, אומר לו אותו הסבא, אני כשהגעתי לעולם היו אצלי מי שתל אבותיי שתלו אז אני שותה בשביל ילדה שמע אותו הדיס איך אומרים הוא לא היה בנוי עוד מעט קצת, נסביר מה מה הלך לו בראש לאור כך הסתדר לו התשובה, נמשיך הלאה עברו כמה שנים, הזקן עוד זכה לחיות והפירות נתנו העץ, נתן פרי הוא לקח סלסלה יפה שם את הפירות בפנים ועלה ליד ארינוס הנה אני הזקן ההוא שאמרת לי בשביל מי אני נותן הנה אני מביא לך הדרנוס מאוד התרגש אמר לה למשרתים שלו, לרוקן את הפירות מהסלסלה ולמלא אותה בדינרי זהב הזקן חוזר הביתה וצהלה ושמחה ועם הטמון היה לו שכן איש קל דעת ועצלן שלא היה קם בבוקר ולא עשה שום דבר עם עצמו אשתו של אותו אדם שמעה את הצהלה בבית של הזקנים, שאלה, מה קרה אז אמרו לה בתמימות, אז היא אמרה לבעלה, זה הטיפשות שלך הינה אתה, לא שמעת שהדריינוס אוהב תאנים, לא שמעת הנה השכן שלנו הביא לו תאנים, הוא נתן לו תמורתה זהב מטבעות זהב, אז ההוא שמע ככה כסף קל, אמר הוא לקח סלסלה קטנה הוא טיפש, אני אקח לקח מה זה שק גדול מילא אותו במלא תאנים מיובשות לקח אותו על על הכתפיים ועלה על הדיינוס קיסר דפק עליו באלה, זה החיילים שלו מה אתה רוצה אומר, אני שמעתי שהמלך אוהב תאנים אז הבאתי לו את אחיינו שמאל, אז הלכו לשאול את המלך, אז הוא אמר ככה הוא אמר כזה, בן אדם חצוף תתפסו אותו ותתיחו את כל התאנים בפרצוף שלו ונתנו לו מכות ושלחו אותו הביתה הוא בא הביתה פצוע, חבול מבוזה מה היה כאן העניין הוא כזה, עד הרינוס בטבעו, טען שצריך להשקיע איפה שאתה רואה תוצאות לא בעת העמלנו אלו הבנים לא להשקיע בעמל לשם עמל מה אתה מטומטם תשקיע איפה שיש רווח רק בעמל לשם עמל איפה שאתה בגיל 100, ואתה כבר לא תהנה מהתאנים איזה מקום יש שאתה תמשיך הלאה לאמון תפסיקי בא הזקן הזה ולימד אותו משהו אחר, הוא לימד אותו את כל השיעור שלנו בשתי מילים יש פן אלוקי בעמה לשם המלכי אלוקים הוא כזה אני אמל כי אבותיי עמלו במה זה בא לידי ביטוי הם עמלו, הם עשו אותי שאני אהיה איש עמל בכיוון שהם עמלו והם עשו לשם שמיים אז נכנסו בי גנים כאלה גם כן לכן אני כזה כן וזה מופיע גם בלשון של המדרש, זה קצת מדוייק זה בארמית, הוא אומר לה דרינוס איי גברא, הוא אומר על עצמו, האדם הזה עלמה, בחרוב האשקה הוא מצא עולם עם חרובים כי איך דשט כמו כשם שאבותיי שתלו בשבילי זה אופן אחד לתרגם באופן שני כי איך הד שתלי אבותיי לדידי איך שאבותיי שתלו אותם הם שתלו אותי כזה בהנהגה שלהם, החינמית האמל לשם עמל הם עשו גם אותי, אדם יוצר שלא מפסיק לרגע לעשות והדיין שמע את זה הוא לא היה אדם טיפש הוא הביא לאדם רשע, אבל לא טיפש הוא הבין את המסר, ואז כשהזקן בא אליו אז הוא ראה, כמו שאומרים תפיחת, סטירת לחי על הפרצוף אני חשבתי שהאדם הוא אף פעם לא מקבל חזרה הנה אני רואה שאפילו הוא קיבל חזרה הוא בעצמו זכה עוד לחיות+ לאכול מיני פירות, תמלאו לו איזה זהב ואז מגיע התור של השכן, העצלן שהוא שומע שפה מחלקים זהב תמורת תאנים, והוא הולך להדרינוס הדיינוס אומר לו זה בדיוק הפוך מכל המסר, בדיוק הפוך הזקן הזה עמל לא בשביל לקבל משהו אני חושב שמחר הוא מת, הוא רק עושה איך אומרים לשם האמל, אתה עושה עמל לשם כדאיות, אתה הדרייאנוס בגלגול הקודם שלו, כמו שאני חשבתי לפני שהכרתי את הזקן הוא מפה לא מגיע לך כלום לא כמו שלא חשבתי שהזקן ההוא צריך לעשות גם לך אני לא צריך לתת שום דבר ואז נסיים הזקן ואומר לדיין אז הוא אומר כמו שהעבודה ישתלו לי או שתלו אותי ענהשתי מה זה הנשילנה, לבנאי, אני שותל לילדים שלי או אני שותל את הילדים שלי, אני שותל אותם איך אני שותל אותם אני שותל אותם בזה שאני היום המייל בעמל פנימי בעמל כזה שאין לו תוצאה ואז אני מכניס בחינוך שלהם גן אלוקי, וגם אם אני לא יראה את זה בהם, זה יבוא בילדים שלהם הם יהיו אנשים כאלה שיהיה לאנושות תועלת מהם, ואם לא מהם אז מהילדים של הילדים שלהם אבל בזכות מה בזכות אבותיי ששתלו אותי ואם אנחנו חיים ככה, אז יש לנו גם דרך ארץ למבוגרים ויש לנו גם עין טובה על ההמשך שהקדוש ברוך הוא יעזור לכולם שיהיה להם נחת מהילדים שלהם או מהתלמידים שלהם, מכל אלה שמשפיעים הלאה