יוסי עובד כסוכן מכירות של חברת 'סלולקטרו'. תפקידו לשווק ללקוחות מכשירים סלולריים איכותיים מדגמים מתקדמים. חברת 'סלולקטרו' הינה חברה גדולה, ולכן מחיריה נמוכים ביחס למחירים המקובלים בחנויות למוצרים זהים.
יום אחד נפל ליוסי רעיון, "מדוע לא אשווק את מוצרי החברה במחירים המקובלים בחנויות, ואקח את ההפרש לכיסי? בסך הכל, אף אחד אינו אמור להפסיד מכך, החברה תקבל את הסכום שרצתה לקבל, הלקוח ישלם את המחיר המקובל בשוק, ואני ארויח עוד כמה שקלים".
יוסי משכנע את עצמו שהדבר מותר, כי הוא לא רואה את עצמו שונה מ'מתווך' שרשאי לקבל דמי תיווך מהלקוח.
רעיון דומה נפל לדני, מתווך דירות ותיק. מדי פעם מגיעים אליו בעלי דירות שהשעה דחוקה להם ומוכנים להוריד במחיר כדי לזרז את מכירת דירתם. "ובכן", חושב דני לעצמו, "אני אחתים אותם על יפוי כוח מלא, ואמכור את הדירה במחיר גבוה יותר מכפי שהם דורשים, ואסכם עם הרוכש שיתן חלק מסכום הרכישה 'בשחור', כלומר שחלק זה לא ייכתב בחוזה המכירה, וסכום זה אשלשל לכיסי בתור 'בונוס' – מלבד דמי התיווך הבסיסיים שאקבל מן הצדדים".
דני משוכנע שזה מותר, כי לדעתו אף אחד אינו מפסיד כאן, שהרי הוא בסך הכל מבקש מהרוכש לא יותר מאשר המחיר 'האמיתי' של דירה כזו.
האם יוסי ודני צודקים, או לא?
למען האמת, עצם ההנחה של יוסי שאף צד אינו 'מפסיד' בגלל תוספת 'התיווך' שלו – אינה נכונה. המוצרים שהוא משווק הם בבעלות חברת 'סלולקטרו', והחברה מינתה אותו אך ורק ל"סוכן מכירות" שלה. ברגע שהוא עושה את עצמו ל"מתווך" ולוקח "דמי תיווך" כפי רצונו מבלי ליידע אף אחד, זה בעצם לא 'תיווך', כי על זה הוא לא קיבל שום מינוי או הסכמה – לא מהחברה ולא מהלקוחות.
נמצא שביחס לחברה – הוא עושה 'אונאה', וביחס לקונה – הוא פשוט 'גנב', כי הבעלים האמיתי של המוצר, דהיינו החברה, קבעו מחיר אחר.
בנוסף, יתכן שיוסי אף 'מזיק' לחברה בעקיפין, כי אילו היה משווק את המוצר במחיר הנמוך שהיא קבעה – מן הסתם היו יותר לקוחות רוכשים אותו והחברה היתה מרויחה יותר[1].
והוא הדין בנוגע לדני המתווך, מעבר למעשה הפלילי של תשלום 'בשחור' והעלמת מסים, יש כאן מעשה גזילה ביחס ללקוח, כי הדירה שייכת לבעלים והלקוח אינו אמור לשלם מעבר למחיר שדורש הבעלים.
בנוסף, יתכן שיש כאן גם גרימת נזק לבעל הדירה, כי אולי בעקבות העלאת המחיר השקרית מכירת הדירה התעכבה והבעלים נזקק לשלם מסים או ריבית על החזקתה לתקופה ארוכה יותר[2].
מקורות: [1] חוט שני, פסח, קובץ ענינים שבסוף הספר, חושן משפט אות ו, עמוד של.
[2] קובץ הישר והטוב חלק ה עמוד כ.
[עריכה: ש. מלומד]
נ.ב. השמות המופיעים בסיפור ההלכתי הינם בדויים.
