עסקת שחרור ג'קסון

המריבה על התשלום

"מה פתאום שאשלם לך יותר"?! שמעתי את ראובן כשהוא מרים את קולו. 'זוהי הרמת קול או צעקה?' חלף הרהור במוחי.

"העפודה יצא בסוף יותר ממה ששילמת לי כפר" שמעתי קול עבה עם מבטא ישמעאלי כבד.

כנראה ראובן ידע קצת ערבית, כי הוא ענה לו איזה משהו שלא הבנתי.

שמעתי אותם מתקרבים לאיזור שלי, תוך כדי שאני עסוק בקידוח חורים במוטות עבור הספריה שהזמין ממני ראובן.

קלטתי את עללא הקבלן. ידעתי שהוא קבלן השיפוצים של ראובן. ליתר דיוק קבלן שיבּוצים.

ראובן החליף את כל הסלון והמטבח, בעיקר המטבח. את כל זה הוא נתן לערבי לעשות. אותי הוא הזמין בתור נגר, לבנות לו ספריית קודש יפה בהזמנה פרטית.

"שיהיה 'זה קלי ואנווהו" הוא אמר לי. "אנשים משקיעים בכל הבית, ובסוף משאירים איזה עמודון מסכן לספרי הקודש" הוא אמר בעוגמה. "אצלי זה לא יהיה כך. ארון ספרי הקודש יקבל מקום של כבוד בבית המשופץ, יעלה כמה שיעלה – את זה אני משאיר רק ליהודי לעשות"!

ידעתי שהוא חסך הרבה שנים לשיפוץ הזה, שבסוף, אין מה לומר, בהחלט מעורר התפעלות.

אבל היו לו עיכובים רבים בדרך.

בהתחלה הוא אמר לי שהצפי לסיום השיפוץ הוא בחודש אלול, ואז ירצה שאבנה את הספריה המיוחדת. ככל שחלף הזמן, התאריך הלך והתרחק.

בראש חודש חשון הוא הודיע לי חגיגית סוף סוף כי השיפוץ ממש-ממש לקראת גמר, ואני יכול לבוא לקחת מידות. הגעתי, ואז ראיתי לראשונה את עללא. עללא עבד בשקט יחסית. היה נראה שראובן מרוצה מהעבודה למרות העיכובים. "כל עכבה לטובה" הוא אמר לי. "אמנם היה מתיש והרבה צער עד שהגעתי לרגע הזה, אבל עכשיו אני מרגיש שאני כמעט יכול לנשום לרווחה".

מסתבר שהמילה 'כמעט' שאמר, לא הייתה סתם. עכשיו, כשהשיפוץ באמת כבר הסתיים, והקבלן לכאורה קיבל את כל המזומנים שהובטחו לו, הוא פתאום בא לראובן בתביעה שמגיע לו יותר.

"כמה יותר, אה"? ניסה ראובן להתמקח.

"טוף, אז רק אלביים שקל" אמר עללא תוך שילוב ידיים והשענות על הקיר. "גם אלפיים לא חשבתי, אחרי השישים וארבע אלף ששילמתי לך מעל ומעבר" כעס ראובן.

חטיפה מקצועית

אני בינתיים סיימתי כבר עם המברגה. עכשיו הוצאתי את המסור החשמלי שלי, מה שמוכר לכולם בשם 'ג'קסון'. רק בשביל הידע הכללי, למכשיר הזה במקור קוראים באנגלית Jigsaw, ג'יגסו. סביר להניח שג'קסון הוא בעצם הגייה ישראלית משובשת של השם המקורי.

ראיתי את עללא פוזל לכיוון שלי. פתאום, לפני שהספקתי לקלוט מה קורה, הוא חטף את המזוודה הקטנה עם הג'קסון, פתח את דלת הבית בתנופה וברח החוצה.

"עללא! עללא"! ניסה לקרוא אחריו ראובן.

ניסיתי את כוחי בריצה קצרה במדרגות, אבל מיד התייאשתי. נזכרתי במאמר 'אין חכם כבעל הניסיון', כנראה שלעללא היה הרבה ניסיון בגניבות והימלטויות מרשימות.

עוד במדרגות שמעתי נהמת רכב מניע, ראשו הגיח מהחלון והוא קרא לעברי "وسوف تتعايشون مع بعضكم البعض، أيها اليهود جميعًا". הייתי בטוח שהוא פולט ערימת קללות לכיווני, אבל לפי הבעת הפנים של ראובן לא נראה שמדובר במשהו כזה. "הוא אומר שאנחנו היהודים בטוח נסתדר בסוף" תרגם.

עכשיו הגיע התור שלי לכעוס. "בגללך הפסדתי מכשיר כזה יקר"! קראתי לעבר ראובן. "כשעללא ראה שהוא לא מצליח להוציא ממך את הכסף, הוא החליט לחטוף ממני מכשיר ששווה כמעט כמו מה שהוא דורש. הם מומחים בחטיפות. אולי ירצה לעשות אחר כך גם משא ומתן עם חילופי אסירים" הוספתי במרמור.

"יודע מה" אמר ראובן בהשלמה, "אשלם לך. כמה זה כבר עלה, 500"? הוא שאל בתמימות. "מה פתאום"! הזדעקתי, "זה עלה לי 1600 ש"ח! זה של 'מקיטה', ולא מהדגמים הפשוטים".

"אוי זה ממש מצער". ראובן ניסה להביע הזדהות.

"תראה" ניסיתי להסביר. "מצער או לא, העסק עם עללא היה שלך, ועכשיו הוא הפך את זה לעסק גם שלי. בוא נעשה דיל. אתה תשלם לי את מה שהוא גזל ממני, ונסגור סיפור"!

"מממ"… ראובן נראה כמהסס ממש.

אני מעדיף שנשאל דעת תורה על מקרה כזה", אמר.

שיעבודא דרבי נתן

בקומה השנייה בבנין של ראובן התגורר רב השכונה, דפקנו קלות על הדלת וביקשנו רשות לשטוח את שאלתנו בפני הרב.

הרב האזין ברוב קשב ושאל אותנו אם שמענו פעם על המושג 'שיעבודא דרבי נתן'. שנינו נענענו בראשנו ימין ושמאל ואמרנו כבמקהלה "האמת שלא, כבוד הרב".

"אז ככה, 'שיעבודא דרבי נתן' אומר שאם ראובן חייב כסף לשמעון ושמעון חייב כסף ללוי – לוי יכול לבקש מראובן לשלם לו את הכסף ישירות בלי ה'תיווך' של שמעון. במילים פשוטות יותר, אם מישהו חייב כסף לחבר שלך, והחבר הזה חייב כסף לך – אתה יכול לקבל את הכסף ישר מהאדם הראשון.

השאלה הגדולה היא, האם הכלל הזה נכון גם כשהחוב הוא כלפי גוי. ובהתאמה לסיפור שלכם – אם נכונה העובדה שראובן חייב משהו לערבי, והערבי חייב להחזיר לך את הג'קסון" אמר הרב בפנותו אליי, "האם אתה יכול לדרוש מראובן שיחזיר לך את המחיר של מה שגזל הערבי וככה 'לסגור' את הסיפור".

"נו, ומה אומרת על כך התורה"? שאל ראובן.

"אה, זו מחלוקת בין שורה ארוכה של ראשונים והאחרונים, מהר"ם מרוטנבורג, הרא"ש, הרשב"א וגם האחרונים. תבינו, הסיפור שלכם הוא לא חדש, ספרי השו"ת הקדומים מלאים בסיפורים על החיים בגלות לצד הגויים" (שו"ת מהר"ם מרוטנבורג ח"ד סי' רנג. רא"ש בבא בתרא פ"ח סוף סי' יא. שו"ת הרשב"א ח"א סי' תתקסא ד"ה ואם היו. תומים סי' פו ס"ק יג ד"ה שני. אורים ס"ק כז. נתיבות חידושים ס"ק יד. סמ"ע שם ס"ק ג. פתחי תשובה שם ס"ק א. שו"ת נודע ביהודה תניינא חו"מ סוף סי' נב. חידושי הר"ש שקופ ב"ק סי' ט אות ג. חזון איש ב"ק סי' טו ס"ק לט ד"ה בפ"ת הראשון).

"מה שנקרא דו-קיום" השלמתי.

"לא בדיוק דו-קיום, כי כל כמה שנים מצאו הגויים הנבערים תירוץ לטבוח ביהודים, ככה שההיהודים בעיקר שרדו ליד הגוים. מה שאנחנו לפחות הרווחנו מכאן, זה התייחסות הלכתית של הפוסקים לשאלות ההלכתיות שצצו בין ישראל לעמים" אמר הרב.

"כל זה בתאוריה. אבל למעשה, כלל לא בטוח שאתה – ראובן – חייב לשלם לערבי משהו, ככה שזה לא בדיוק המקרה של 'שיעבודא דרבי נתן'. בפרט, שאני לא בטוח שהתיאבון של הערבי הזה, עללא איך שקראתם לו, לכסף, יירגע אחרי שהוא לקח את הג'קסון, מאוד יכול להיות שהוא עוד יחזור וינסה לקחת ממך – ראובן – את התשלום שהוא חושב שמגיע לו, כך שאם תשלם עכשיו לנגר הצדיק שלך על הג'קסון, אתה עלול לשלם פעמיים – ואת זה אי אפשר על פי הלכה לדרוש ממך".

"כפרת עוונות" סיכמתי לעצמי בקול. 'אולי אקנה עכשיו מכשיר פשוט יותר', אמרתי לעצמי.

עסקת השחרור

למחרת, כשהגעתי לביתו של ראובן להמשיך את העבודה, הוא ירד אליי עם הג'קסון ביד. "מה זה?" שאלתי בהפתעה.

"עללא היה פה היום בבוקר ואמר לי שהג'קסון הזה שווה פחות ממה שהוא חשב, ולכן הוא רוצה את הכסף. דבר ראשון ביקשתי ממנו שיתן לי את הג'קסון, 'אני רוצה לראות אם זה אותו ג'קסון שלקחת ממני אתמול' הסברתי לו. כשהג'קסון היה אצלי, הוצאתי שטר של 100 ושטר של 200 ש"ח והשלכתי לכיוונו. 'זה המקסימום תוספת שמגיע לך' אמרתי. הוא אסף את השטרות ונסע מכאן" סיים ראובן את הסוף המפתיע.

"אכן, דו-קיום למופת" הפטרתי.