עבדים ושפחות

תמליל אוטומטי מהשיעור (יתכנו שגיאות):

יש לנו היום פסוק, לא יכול להגיד מסובך, אבל קצת יותר טעון. קהלת פרק ב פסוק ח. אנחנו עדיין ברשימה ששלמה הולך ומונע את הדברים שהוא עשה בשביל להגיע לשלמות החוכמה ואנחנו משתדלים להגיע לפרשנות של הפרשנות הבנתית על הקשר שבין הדברים הכתובים בפסוק לבין החוכמה הטמונה בהם. אז יש פה כמה ביטויים בתוך הפסוק הזה. גם כסף וזהב פשוט ומובן, וסגולת מלכים והמדינות עשיתי לי שרים ושרות.
ותענוגות בני אדם שידה ושידות. יש פה כמה קטעים של טיעונים, ממש בהסבר בפשט שלהם עוד פעם קנסתי לי גם כסף וזהב. לא רק זה וזהב, אלא גם סגולת מלכים ומדינות. עשיתי ישרות ותענוקות בני אדם, שיטה ושידות. במשך השיעור סטודל התייחס לכל אחד מהחלקים של הפסוק, אבל נתחיל, אם כנסתי לי גם כסף וזהב. במדרש כתוב ששלמה אסף כסף הרבה מעבר, למה שצריך בשביל כלכלת המדינה הרבה מעבר למה שצריך בשביל. לשמור על איזון גם במצבים קשים אם הם יהיו אלא.
זה כבר הפך להיות אני אומר ביטוי כמו אובססיה של אסיפה, של כסף וזהב בשביל. לגדול להתפיים, לפאר בכסף ועזב. לא רק. לשימוש לא רק לצורך לצורך מצב שיכול להיות סיכון, אלא מעבר מעל ומעבר. כמו ככה זה יוצא, כן? בספר מלכים כתוב ויתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים. זה הפך להיות כסף בירושלים כמו דומין, כמו זבל כמו אבנים שנמצאים בחוץ המדרס שואל, רגע, אבל אם זה היה ככה זרוק ברחובות אז אנשים יקחו את זה והם יהפכו להיות העשירים, והמלך לאט לאט יהיה עני. המדרש לא שלמה חצב, אבנים כמו 5 מ' ושש מטר אבנים טובות, מרגליות, אני לא יודע איפה.
האבנים היום אבל היו לו אבנים טובות ומרגליות גדולות, כאלה בגודל של כמה מטרים והוא תמן אותם באדמה בצורה כזאת שאנשים דורכים עליהם כמו שזה היה המדרכה. אנשים הולכים על אבנים טובות לגנוב את זה. אי אפשר כי זה מאוד גדול וגם כן יעלו עליך אם תגנוב את זה והוא לא. חשש בגניבות. הוא רצה לגרום עצמו ולסובב אותו מן התחושה של זלזול, בכל זאת. בכסף. כל כך זה פשוט כל כך. יש לי הרבה שאני יכול אפילו לרצף כמו שאומרים את הרצפה בדברים יקרים. מה עמד מאחורי זה?
הפסוק אומר הוא שמועה טובה תדשן עצם אחד מהחכמים המלומדים שלנו. שאנחנו לומדים דף גמרא. אז אנחנו נתקלים בפירושים שלו לאורך. כמעט כל דף ודף. שמו היה רבי יעקב תם. נכדו של רשי.
נכדו של ראשי היה עשיר גדול ושמו הספרותי זה רבנוותם. עכשיו הוא כשהוא לומד היה מתקשה באיזה שהיא סוגיה. אז הוא היה שם לפניו. מטבעות זהב, זה היה נותן לו השראה. ואני מבין את מה שהוא לומד.
כן, יש כאלה שזה במוזיקה יש כאלה. הוא היה שם מטבעות זהב. יש כאלה שהולכים לאכול משהו. יש כאלה, כל אחד צריך את ההסראה שלו אז הוא היה מטבעות זהב על השולחן. מסקנה של הדברים שאני רוצה להביא זה שכאשר. כאשר אדם רוצה הרחבת הדעת, הוא עושה איזה שהיא פעולה. לפעמים המון הרבה כסף, הרבה זהב גורם להרחבת הדעת של האדם. המלך רצה להגיע לרחבת הדעת, עכשיו יש הרחבת דעת שנובעת ממקרה חד פעמי, ויש הרחבת דעת שהיא פשוט הדת מורחבת במובן קבוע.
אז סמוך השב. הוא צדק במחשבה שלו והוא חשב שכאשר האדם. ממלא את מחסורו. זה יכול להיות רגוע. אצל רבנו, כמה אתה רואה שזה לא שהיה חסר לו משהו? לא היה חסר לו. פשוט היה לו. זה היה בארון, אבל שמתי את זה מול העיניים וזה גרם לי הרחוות הדעת. אז כשאני אשים את על על הכביש על האבנים אני רצף את הרחבה בכיכר היריעה באבנים טובות. זה יגרום לי מין הרחבת דעת קבועה אצלי במדינה. אני מדבר על המלך כן, אצלי במדינה האבנים טובות הם מחצץ. התחושה הזאתי תגרום לו מן השראה יוצאת דופן, מכיוון שהוא קיבע את האבנים הטובות באופן קבוע. ככה ברצפה. לא כמו רבנו תם, ששם אותם על השולחן זמן מזוין, אז זה אמור להיות לזמן ארוך.
זה השלב הראשון קנסתי גם כסף וזהב, לפי הפרשנות שאנחנו לומדים עכשיו הרבה מאוד מאוד, מאוד מאוד עד שזה הפך להיות ריצוף בשביל שההשראה שלי תהיה רצופה. עכשיו השלב המתקדם הוא סגולת מלכים והמדינות. מה זה סגולת המלכים הפרשנים הקדמונים? אומרים. שמה שרצה שלמה להשיג בסגולת מלכים זה. הכוונה היא.
שהוא אסף הרבה כסף, ויצר, כמו שאומרים אגדות על השירות שלו. וזה נתן שהאנשים, כמו שאומרים, מתרחשים עליו וואו. זה נותן השראה לבן אדם עד הסוף. דיברתי על ההשראה שהאבנים על הקרקע, גורמות לו השראה. אנחנו מדברים עכשיו על ההשראה שגורמים. עצם זה שהבריות מחזיקות ממך לא שאתה שומר.
את זה אתה חש את זה? זה נמצא באוסמוספרה. אז שוב יש שהאדם לומד כדי להיות חכם, אבל אם הוא למד למד, הוא כבר עשה מה שהוא יכול כדי להיות חכם אז הוא עושה כל מיני טקטיקות כדי להרחיב את יכולת החוכמה שלו. אז אחד מהטקטיקות זה הרחבת הכסף והזהב, ואחד מהטקטיקות שלנו כבר אחז בדרגה הזאת, והטקטיקה הנוספת זה סגולת מלכים. מה זה סגולת מלכים למלכים? הייתה סגולה שהם הופכים להיות חכמים בגלל שהעם מחזיק. בגלל שהאנשים. מתפעלים מהם כשהאדם גם אנשים כערכנו שמישהו מתפאל מאיתנו. אנחנו מרגישים שאנחנו הופכים להיות קצת יותר מחודדים, אז כשזה עם שלם זה חזק יותר. זהו, הוא יצר בצורה מלאכותית את את את התחושה הזאתי שהעם מחזיק ממנו. זאת אומרת, פעל על העם שהחזיק ממנו כדי להיות יותר מחודד בשכל. איפה השלב? זה השלב השני.
כסף וזהב סגולת? ואחר כך והמדינות? חכמינו מסבירים מה זה, והיה והמדינות ששם שלמה הלך בכל המדינות. הייתה מלכה מאוד חכמה. מכת שבא שהיא הגיעה מחוץ לארץ. היא באה לארץ והייתה היו לה כמה ויכוחים עם שלמה בכמה נושאים שהם נוסעים לכשעצמם, לא לא נוגע לפסוק שלנו. ושלמה ניצח אותה בכל הויכוחים. והניצוח הזה שהוא ניצח אותה הרחיב את דעתו הרבה יותר. זאת אומרת זה שלב יותר מתקדם. הוא עשה כסף, אחר כך גרם שכולם יעריצו אותו. מבחינה מחשבתית זה הרחיב את דעתו, יצר וואקום מסוים של מכל העולם. באו אליו אנשים חכמים מלומדים בגלל שדיברו המון על החוכמה שלו, ואז כאשר הגיע העישה חכמה העולמית שזה הייתה מלכת שבא.
והוא משוחח איתה ומנצח אותה. זה היה כמו שאומרים הרחבת הדעת בשבילו הרבה יותר. זאת אומרת הרבה מעבר למה שהיה עד עכשיו. אני רוצה לומר שהיה פה איזשהו ביטוי של ראוותניות, זאת אומרת לא ראוותניות במובן השלילי שלה, אלא כמטרה להגיע להרחבת הדעת. אני מתכוון לומר שאנחנו נתקלים לפעמים בשיר בעשיר. סיפר לי חבר. שהיה לו חותם עשיר מאוד בחוץ לארץ.
והחותן הזה כל פעם החבר הזה מצליח להוציא ממנו כספים. אז אמרתי לו תגיד לי לא, לא נמאס לו ממך? שאלתי פעם. עזבו כאילו אמר לי לא יודע מה לעשות עם הכסף של עכשיו, הוא עשה לעצמו ולאשתו מיטות מזהב ויהודים מאיטליה. השיו כבר לא חי.
ואין לו מה לעשות עם הכסף. לפעמים שאנחנו רואים בן אדם מה שנקרא. מה שנקרא, שיגעונות של העשירים. כל יום 7 ברכות. אליחתה בכנרת?
אם תעשה את זה באולם זה לא יהיה בסדר. לא זה צריך להיות משהו מיוחד. זה עוד שיגעון ומובן. ישנם שיגנות עוד יותר במובנים כמו מיטות מזהב. אתה לא ישן יותר טוב אבל יותר מזהב. זה אין לו מה לעשות עם הכסף. זה הסבר למה? למה אני למה אני מביא את זה? אני רוצה לומר. שאת זה אתם כן מכירים? אולי אתם לא מבינים את זה? אבל אתם מכירים. זה קיים בעולם.
אז מה שאנחנו עכשיו לומדים, זה לא דבר שאתם יכולים לחפש לו אח ורע, משום שאין בן אדם היום בעולם שעמד שכל מאוויו התמלאו גם במובן הפיזי וגם במובן הרוחני. אין דבר כזה, אין לזה אח ורע. שלמה המלך הגיע למצב שהכל היה לו בכל. תחום גם בתחום הרוחני הוא. שלט על כל החוכמות שבעולם הוא היה אדם הכי חכם, והוא שלט על השדים ועל הרוחות ועל בעלי החיים. הוא ידע את השפות, את השפה שלהם, ואכלת איתם.
ואכל לנסוע לאן שהוא רוצה. זאת אומרת, אנחנו לא עקפנו אותו עם הזכרנו. בהזדמנות אחרת את העניין שאנחנו הרבה יותר מוצלחים מהדורות הקנויים בנושאים טכניים, טכנולוגיים. אז שלמה לא לא, לא הצלחנו לעקוף אותו. כששלמה המלך רצה להגיע מכאן לשם הוא היה לו את הפרס כמו שאומרים מרבד קסמים, ואף איתו לאן שהוא רוצה הרבה יותר ממה שאנחנו עושים עם מטוס. כי היו לו שדים ורוחות, הם היו אחראים לקחת אותו ממקום למקום, והם עשו את זה הרבה יותר מאשר מטוס עושה מהר מאשר מטוס עושה את זה. אנחנו לא יכולים עכשיו מה שקרה. מה קורה לבן אדם שיש לו ויש לו ויש לו יש לו ויש לו ויש לו יש לו, יש לו אז דרגות הפלה שלו שהוא מנסה להשיג הם ברובד אחר. לגמרי. אז מה שאנחנו עכשיו אנחנו עכשיו נמצאים עכשיו בראש של שלמה אחרי שיש לו את הכל? בכל מכל הוא מנסה להיות יותר חכם.
הוא רוצה להגיע לתכלית הבריאה והחיים עד הסוף, אז כשהוא אוחז בזה. אז הוא מנסה, איך אני הופך להיות יותר, אבל אתה אתה יותר. אז מה? אבל בתוך היותר אני יכול להיות יותר. אז הוא עושה כל מה שהוא יכול בדרכי הטבע כדי לעשות את זה. אז אם הוא מצא פטנט שמטבעות זהב יכולות להרחיב דעתו של בן תמותה, אז הוא משתמש בזה לא בשביל להתפאר? כן, אלא המטרה. כדי להגיע לתכלית האמיתית יותר נהיה יותר חכם. אני אגיע לזה. מה היה האמת? אנחנו קודם כל, זה נכון ולכן עדיין שלמה לא הגיע עדיין לאיך אומרים לטאב. הוא עדיין לא הגיע למסקנה. אנחנו באמצע באמצע הטיסה אנחנו הוא עדיין לא סיכם שזה הכל לא, אבל גם בתוך הלוע הזה אנחנו צריכים להבין מה זה כן כן, אני חוזר על זה כל שיעור. זה דבר אחד, דבר שני, שוב אזור לדוגמה של רבינו, תם רבינו תם. למד דברים מופשטים עמוקים, והוא נתקל באיזה שהיא בעיה.
והמדע של המטבעות גורמת לו. איזה שהיא הרחבת הדעת זה דבר עדין מאוד. קשה לנו להבין את זה. זאת אומרת אנחנו נגיד תודה, אם תמלא לנו את הבנק במיליונים, גם אם לא יעמדו לפנינו. אבל ברגע שאנחנו יהיה לנו את המיליונים ונהיו פשוטים ואנחנו ניתקל באיזה שהיא בעיה והרחבת הדעת תהיה תלויה בזה. אז לך תבין את המוח של של הגביר, של העשיר, של שלמה זה, זה הדבר עדין, בקיצור שלמה. במיוחד של החוכמה, שאנחנו מסוגלים לבחון. אנחנו צריכים כאילו להיות מעליו כדי לתפוס את החוכמה שלו כדי לתפוס איך אומרים להחזיק מאזניים כאלה ולשקול אותם. אז אתה צריך לעמוד מעל המאזניים ולבדוק. אנחנו כנראה כנראה שזה קצת כבד עלינו.
אבל, אבל עכשיו אנחנו כשאנחנו לומדים את הספר שהוא כתב, בסוף חייב ספר קוהלת והוא מה שנקרא, מחפש את האמת. אז הוא מתאר דברים שהוא עשה בחיים שלו כדי להגיע אל האמת, כדי להגיע אל האמת הוא עשה כל מה שהוא יכל כמו שאומרים, כדי להיות מוצלח יותר. ואולי על זה שאני אהיה מוצלח יותר. אני אתפוס. את האמת יותר טוב. אז הוא באמצע השלבים של החיפוש, וזה בעצם כאן. אנחנו אוחזים בקטע להיות טוב יותר, זה להיות יותר קרוב אל האמת של תכלית הבריאה והחיים שלמה חיפש מה יהיה התכלית של הבריאה והחיים? אולי היה תכלית של הבריאה בחיים. זה להיות עשיר, אולי החיים, תכלית של הבנייה והחיים זה להנות, אולי התכלית של בריאה החיים זה להיות חכם ולא להנות, אולי התכלית של בריאה והחיים זה גם להנות וגם להיות חכם ביחד בשילוב וככה בכל כל שיעור אנחנו לומדים פסוק. בדרכים?
הטיפוס שלו, שזה בעצם דרכי החיפוש שלנו, גם כן גם אנחנו נמצאים- או יותר באותן תהיות, לא בכסף, והזהב שלו. אבל. בחיפושים ואנחנו הולכים מה שנקרא בעקבות שלו ומנסים לראות בסוף לאן הוא מגיע. הסוף שהוא הגיע זה שהכל הבל הבלים, אמר. פועלת הכל, אבל והתכלית. זה תכנים רוחניים, לא התכנים הגשמיים. וכדי להגיע לזה הוא צריך ללכת בכל המדרגות הללו. זה מוביל אותנו אחריו. זאת אומרת, אנחנו לומדים את מה שהוא, את הנסיונות שלו אנחנו מנסים לפצח. אז עכשיו, אחרי שבן אדם יודע שאני האדם וכל מלכי תבל וכל מלומדי העולם בטלים אליי ומחזיקים ממני, זה נותן לו אשראי יותר גבוהה וזה השלב של סגולת מלכים ומדינות. זאת אומרת אנחנו.
יש לנו עוד מה ללמוד בספרים לפני שנעשה את כל. לא באיזה מילה להגיד את כל. לנו יש הרבה מה ללמוד לפני זה אבל הוא הרגיש שכבר לא היה לו מה ללמוד מדברים קונבנציונליים. אז הוא ניסה איך אומרים בשיניים לעשות איזה שהם דברים כדי להוסיף לעצמוודעת כדי. להגיע לאמת אחרים.
אחרי זה יש שלב נוסף של השראה. אנחנו ננסה לחלק את זה. אחר כך, לפי הספירות, גם כן. אבל אחרי שהוא עשה את שתי הפעולות. מאוד שרים ושרות. שרים בשירות זה פשוט מוזיקה, יש מוזיקה כזאת שבאה על ידי כלי נגינה שבימים ההם היו כלי נגינה, שדווקא גברים ידעו, ידעו להתעסק איתם, ויש כלי נגינה שדווקא נשים ידעו להתעסק איתם איך שלא יהיה, לפעמים האדם כשהוא שומע מוזיקה הוא נכנס לאיזה שהיא השראה מחשבתית גבוהה יותר. אז אחרי שהוא ניסה את ההשראה של הכסף והזהב ויהלומים על הבלטות, במקום הבלטות, ואחר כך הכבוד של התהילה, מה שנקרא שבכל העיתונים של כל העולם מדברים עליך והתמונות שלך בכל מקום תמיד יש שבח ותפארת וכול, אז אחרי זה הוא ניסה את ההשראה של המוזיקה.
ואחרי ההשראה של המוזיקה, באה השראה שהוא יצר לעצמו שידה ושידות. זה יש בזה כמה פרשנויות. אנחנו בתחילת השיעור, נתייחס לפרשנות אחת בסוף השיעור, לפרשנות נוספת, שידה ושידור לפי הפרשנות הזאתי? זה סוג מסוים של מרכבות מפוארות שהיה פעם כמו המכונית המפוארת שלנו. היום זה שידה ושידות של של הימים ההם. כמו בלשון לגמרא, שידה, תיבה ומגדל זה סוג מסוים של מרכבה שהיו נוסעים איתה פעם. מה המטרה הייתה? מה אתה שוברגיש?
מכובד אנחנו יודעים שחלק. מהתפאורה של המלך של המלכים זה האימה אתה. בעבר היו פריצים כאלה שיכול להיות שכסף הרבה לא היה להם, וגם כן ארמון לא היה להם, אבל המרכבה שאיתם הם נוסעים למסיבות ולזה הייתה מאוד מאוד מפוארת כדי להראות שהם אז זה גם נלקח אצל שלמה בחשבון. עכשיו מה שאני רוצה רק להקדיש. דבר מעניין שהפסוק מחולק הפסוק מחולק פה, לחבדק.
לחבד חשעת נעים לספירות חבד. בשלב הראשון זה הכסף והזהב כדי להרחיב את הדעת, וזה כולל גם כן הפרסום העולמי כדי להרחיב את הדעת, וזה כולל גם כן את זה שמלכת שבא מתפעלת נחמתו של שלמה זה גם כן מרחיב את הדעת. זה החבד אחר כך במוזיקה, שזה יותר פורט על מיתרי הלב. זה החלק של החגת, של המידות. ואחר כך בא הקטע הזה של. תביא את המכונית תביא את המרכבה את הקאדילק. אני לא יודע מה אני, אני חושב. אני בעיניים שלי ראיתי. אני זוכר שיצאנו בארצות הברית מישהו, שכר, מכונית, מכונית לא זוכר את עצמי כזה מכונית פה, אבל מה אני אגיד לך? המנוע עלה באש באמצע באמצע הכביש. אנחנו, כמו מסכנים עזרנו מונית מקררו אותם אותו לצד.
זהו זהו, ועל זה אנחנו מדברים בדיוק על זה. אנחנו נראה אחר כך קצת יותר עומק בזה. אבל זה הנקודה. אבל איך אומרים? אחרי הכל, תסכימו שלפי המהלך הזה, שבו אנחנו הלכנו הפסוק מתחיל מתחיל סלמו רוצה להגיע לחוכמה, כסף, זהב, סגולת מלכים, מלכת שבא, מוזיקה אחר. כך מכונית מפוארת, איך נקרא לזה ככה? אז לפי הסדר הזה, אפילו שהוא. שהוא אומנם מתייחס פה לדברים מאוד מאוד נמוכים, אבל אתה רואה שהיסוד המוביל לאותם דברים היה השכל מהשכל. זה ירד למידות. במאה מידות זה ירד למעשה.
זה חשוב מבחינה מוסרית סתם, גם כאשר ישנם הדברים הכי הכי פשוטים ומעשיים שאנחנו עושים, שההתחלה והיסוד, הפנימי והרוחני שלהם לא יהיה במעשה, אלא השורש, יהיה בשכל. אלא שכשהם יורדים בדרגים למטה, אז מגיעים גם לחלק המעשי כמובן. אבל שמאחורי המעשה הזה תעמוד איזה שהיא אידיאולוגיה זה חשוב. דור מלך, הוא היה מלכותי בממש אומרת. הוא התנהג בדרך מדורגת הגיונית. בתוך כלי הנגינה? אני. ) בתוך כלי הנגינה שמתוארים פה שהוא.
אז חזל אומרים שמדובר בכלי נגינה. חלק מהם שהיו מנגנים מעצמם, אז מנגנים מעצמם. יש נבלים כאלה שאתה מעמיד אותם? ליד החלון והם, הרוח נושבת מנגנת. חכמינו מספרים על דוד המלך, שהוא היה המנגן בכינור מנעוריו שהיה תולה את הכינור שלו על עדן החלון לפני שהיה הולך לישון. הארוחות, שבלילה היו נותנות מכות על על המיתרים של הכינור ואז הוא היה מתעורר בזמן שהוא תכנן, בחצות או אחרי חצות 9. רוח בהוא תכנן לקום אז המטרה שוב, מבחינה רעיונית.
הכלי נגמר. מיליו, איך שאנחנו חיברנו שכלי נגינה זה החלק של החגת בנפש. החלק של הרגשות. הוא שומע את המוזיקה הזאתי כדי לעורר את הלב כדי להגיע. תנועת לב נכונה לרגשות נכונים מתוקנים.
אז יש פה גם את החשיבות שזה קורה לבד. איך זה קורה לבד? יש לנו כלל זה כלל פסיכולוגי. חשוב שהדברים יורדים אל הלב, כל כל תחום שאנחנו רוצים הדברים יורדים אל הלב ומתלבשים בלב אחרי שהם אחרי שאנחנו מילינו את המוח עד הסוף. לפעמים, כשבן אדם אומר שאני אני לא מרגיש שום דבר, זאת אומרת אני. חלילה במצב של אבל. אני מבין שקרה משהו נורא ואיום, אבל לא לא הקלתי את זה או או בדבר משמח, זה יכול להיות או יום מאוד גדול. יש לי יום כיפור ואני לא מרגיש יום כיפור. זאת אומרת אני מרגיש אולי רעב, אבל אני לא מרגיש משהו מיוחד ביום הזה, נניח.
וכדומה. זה יכול להיות בהמון המון דוגמאות. וכאן היה. היסוד ששלמה מלמד שאני טוען שהכלי נגינה. זאת אומרת הרגש, הוא התנגן לבד והוא התנגן לבד אפילו תוך כדי שאתה יושן. זאת אומרת הרגע שיתחיל לפעול אפילו תוך כדי שאתה ישן המילית את הסכר שלך עד הסוף. עםילית את השכל על הסוף אני אני אתן למחשה סתם מהעולם שלנו.
משהו שקשור עם חתונה. שבחור נפגש עם בחורה והוא רוצה לדעת שהיא רוצה לדעת מתאים לי לא מתאים לי. הם יוצאים עוד פעם+ פעם+ פעם ולא לא יודע כן, לא, לא כן, לא כן לא. ובאיזה שהוא שלב הוא לא יכול, הוא לא יכולה להגיד כן. אז אין להם סיבה, אבל הם לא יכולים להגיד כן.
אז החסידות קורה לזה שאין משיכת הלב. מה פירוש משיכת הלב? לא משיכת הלב אל התאווה אלא משיכת הלב, אל השכל. הלב נמצא פה והשכל נמצא פה. ויש. השכל אמור להבין מה עומד לפניך הכל. אדם שהוא מחפש לעצמו בן או בת זוג אז הוא בודק את הדברים, שוקל אותם בהתאם למה שעומד לפניו. בהתאם לשכל שלו, בהתאם לכישרונות שלו, בהתאם לעיסוק שלו בהתאם לעבר שלו, בהתאם למשפחה שלו, בהתאם למעמד שלו, בהתאם למצב הכלכלי שלו וכול ובהתאם להמון המון המון פרמטרים שלא תמיד הוא אפילו מודע לעשרות הפרמטרים. שאיתם ועל ידם הוא שוקל את הצעד הזה שהוא הולך לעשות עכשיו. ב.
מתי הדברים יורדים אל הלב, איך שהחסידות מסבירה את זה כמו שאנחנו לומדים עכשיו, כאשר מבחינה השכלית ההגיונית. הדברים הם. מקובלים מסודרים, מובנים מתקבלים כמו שכתוב ענבי הגפן וענבי הגפן דבר נאה ומתקבל אני רוצה לבקש להדגיש את המילה הוא מתקבל. זאת אומרת שזה מתקבל אצלי בשכל בצורה מלאה. אז אם זה יתקבל בצורה מלאה זה יורד אל הלב ואז. משיכת הלב ומשיכת הלב זה לא אליו או אליה.
אלא משיכת הלב, זה אל השכל, זה דבר עדין לב. השתכנע שהעסק הזה הוא כדאי. מה הפירוש? ההבנה צריכה את הסכמת הלב הוא נורת הביקורת. האם ההבנה שלי? היא הבנה מושלמת. יכול להיות שאין לי שום היגיון במה שאני הולך לעשות, אבל יש משהו שמרמה אותי בסיפור הזה ואני הולך אחרי הרמאות שבסיפור. ואז לא תהיה משיכת לב, אין פה הסכמת הלב ואין פה את מורת הביקורת של הלב ויש פה משיכת התאווה, האהבה האמיתית, מה שנקרא, אהבת הלב. זה כאשר השכל הבין את הדברים.
במאה% ואז אוטומטית זה טבע וזה זה הכינור של דוד שמנגן לבד. המנגינה מתחילה להתנגן לבד. איך איך זה קורה כאשר השכל התמלא עד הסוף, ואז הוא יוצר ואקום ומושך את הלב אחריו. אז כשאתה מרגיש שהלב נמשך אחרי השכל אז אתה יודע או יש כאן משהו. יש. יש אימרה של הרבי הריץ ישאבה זה. מוסג. מאוד מאוד גבוה. יש לנו כלל שככל שהדבר הוא יותר גבוה הוא נופל למטה יותר.
סליחה שאני שאם אתם כבר שואלים, אבל כשאתה. הולך ברחוב ואתה? מגלה מישהו שרוצה להראות למישהו אהבה והוא בוחר לעשות את זה דווקא ברחוב, ודווקא כשכולם יראו אז אתה מבין טוב מאוד מה התכוון. הרבי הקודם, כשהוא אמר שאהבה זה דבר מאוד גבוה והוא נפל מאוד מאוד למטה מכיוון מכיוון. שהמושג הזה של אהבה.
שאני אוהב את הדג, או כמו שאני אוהב את העוגייה ולכן אני אוכל אותו. זה אהבת עצמי. בכל זמן שהאהבה היא ביטוי למילוי אינטרסים שלי, אז זה לא האהבה במושג הגבוה שאליו אני מדבר ואני אסביר למה. מכיוון שהמושג האהבה במקור שלו זה אהבת. הקדוש ברוך הוא אלינו ואהבת אבתינו אליו. והאהבה הזאתי זה אהבה שהיא נקייה מאינטרסים ביסוד שלה.
עכשיו אנחנו גם כן אנשים חומריים, אז אנחנו לא נקיים מאינטרסים. היכול מאוד, להיות שהאדם נמשך אחרי משהו, או איש או איש הזה לא משנה. אבל למעשה הוא נמשך אחרי עצמו, הוא מחפש את עצמו, הוא מוצא את עצמו שם. נדמה לו ששמה יהיה לא טוב. אז אז אם זה רק זה אז זה נקרא אהבה תלויה בדבר והיא בטלה. אבל היא בטלה באיזה שהוא שלב היא נגמרת. אבל אנחנו מדברים עכשיו על משהו אחר. אנחנו מדברים על אהבה שבנויה נכון, אהבה מתוקנת, אהבה מתוקנת, בנויה, כאשר השכל שלי הבין. לא הבין. עכשיו ספירות הוא הבין. נניח, אנחנו מדברים על לחתונה, אז הוא הבין מי זה האישה או מי זה. האיש הבין במובן של במובן הכי הכי הכי ריאלי של האיש והאישה לא או משהו בחלל, אבל הוא הבין שזה טוב לי כי 1000 בית גימל דלד היי עם היגיון ושכל כי זה מתאים לי כי יש לו הסברים מלאים, וככל שהוא מתבונן בזה יותר.
אז הלב שלו משתכנע שזה אכן כך. אבל יש אהבה שמתחילה מן הלב והאהבה שמתחילה מן הלב. זה לא אהבה, זו האהבה שאותה שלל הרבי הקודם. זאת תאווה. כן, זה החיפוש העצמי של האדם. זה תחושה כן, תחושה תדעו, כל מושג האהבה, אם הוא לא נולד קודם מהשכל הוא לא האהבה. יש לזה זה כלל יכול להיות שהוא התחיל מהלב, אחר כך, אחר כך השכל התחיל לעבוד ואחר כך השכל ירד אל הלב. עוד הפעם לא משנה, אבל זה צריך להיות עם אלמנט השכל אם אין את אלמנט השכל שעורר את הלב, אם אין ביניהם שום קשר. אז תסלחו לי על הביטוי, זה נקרא יכול להיות בציוריות, זה יכול להיות כמו אדם בלי ראש. יש לו ידיים, רגליים לב. אבל אין ראש.
זה לא ברגע כמה זמן הוא יכול לחיות ככה? האהבה צריכה כל הזמן משהו, שיפרה אותה ויחזק אותה. יש אדם שיש לו מוח מאוד מאוד קטן כדי שהוא יגיע לאיך אומרים, כדי שאני אגרום לו עכשיו לרקוד. מרוב שמחה. אני עושה את זה בצ'יק. למה אני רק רק מתחיל להסביר לו משהו הוא התמלא. אז ירדתי קצת ללב ויש כאלה אנשים ויש אדם שיש לו כלים כאלה רחבים, מוחים גדולים, שאני צריך לשפוך דליים וחביות של הסברים כדי שאולי ירים רגל וירקות וירגיש משהו בלב. אז אינדיבידואלי כל אחד באשר לו, אבל זה לא יכול לעבור. אם אתה רוצה משהו אמיתי.
זה לא יכול לעבור בלי ה בלי גם אצל איש. גם אצל אישה. ההבדל הוא שזה אצל אישה. הכלים של השכל עובדים בצורה מסויימת שהם מעוררים מהר יותר את הלב. בסדר, אבל זה חייב לעבור דרך דרך. ההבנה זה פשוט זה 1000 בית של בן אדם. זה לא 1000 בית של יהדות זה 1000. בית של אנושיות של של בן אדם. יש לך, יש לך מה שנקרא בעיות רגשיות חיילת, ילד, ילד שמבין הרבה. אבל מה שהוא מבין לא לא יורד למטה, לא יורד להבנה של הלב. דרך אגב כי ההבנה פה לא מלאה. אנחנו מוכשר, הוא מבין מהר, אבל הוא לא מבין בעומק. יכול מאוד להיות שהאדם הזה שאתה קורא לו נכס שחית בגלל שהמוכים שלו מאוד גדולים.
אז הוא בעצם מבחינה שכלית מילה יותר ממה שמאה אנשים העלו בשכל, אבל עדיין לא מילה עד הסוף. הבעיה היא זה שהלב לא מתחיל לעבוד עד שהכלי לא התמלא עד למעלה. הרעיון הזה אמר אותו הרבי הרשב בהמשך שלם של מאמרים, יש לו נקרא המשך של חג השבועות תפרס המחי. זה המשך ארוך וזה היסוד של הרעיון שלו. הלב לא יתחיל לעבוד עד שאתה לא מילית את הקליש' עד הסוף. זה כמו שאומרים לך תעשה מבחן, אתה צריך למלא לפחות 13 תשובות. אם תמלא 13 תשובות אז.
אתה מספיק שתגיע לשבעים וחמש. מה זה אומר? עד שלא תראה שאני על כל 13. אז פה ושם החסרת נורית עד 75, אבל 13. אתה צריך לענות כאילו השכל צריך להיות מלא. עכשיו נראה מה ירד אל הלב, אבל עד שאתה לא תמד לשכן, אין על מה לדבר. אז אצל שלמה, במהלך של הפסוקים הללו, אנחנו רואים את זה, זה ברור, אבל מה שאני רוצה לומר יש שכל. שהוא שכל מודע.
יש שכל שהוא שכל לא מודע. יש דבר כזה שבן אדם התמלא בשכל לא מודע. ואתה שואל אותו. הוא לא מסוגל להגיד לך מה ההסבר, אבל הוא יודע שיודע שזה ככה יותר ממה שברור לו שעכשיו לילה.
הייתי מחלק את זה. יש לפעמים שהאדם מספר לך ואני לא יודע למה פניתי ימינה וניצלתי. אני לא הייתי קורא לזה שכל. זה לא שהשכל הלא מודע שלו התמלא, ועכשיו הוא עשה את הפעולה בהתאם. לשכל לא התמלא פה יד ההשגחה. כיוונה אותו, הוא חש תחושה והוא עבד לפי אותה תחושה. זה אינטואיציה נקייה, אבל יש משהו באמצע שאנחנו. אנחנו לא רגילים לחלק בנו ובנו. שאתה הרבה למדת הרבה, שמעת הרבה הבנת, אבל זה לא נמצא אצלך עכשיו באותיות ברורות בראש.
אבל הטיי חש שאתה יודע את התשובה במאה% זה שזה מה שצריך לבחור ושזה לא טוב, רק שעדיין אין לך את היכולת להוריד את זה למילים, אפילו לא ביחס לעצמך. אם תישאר, אולי כמה שעות ותתרכז עם דף ועט, אולי תצליח להתנסח בכמה מילים אחרי הרבה מאמצים. אבל זה בהחלט שכל הרבה מאוד. מההכלה. נובעות משכל והרבה מאוד ממה שאנחנו קוראים אינטואיציה. זה לא אינטואיציה נקייה, אלא זה אינטואיציה שכוללת סך הכל של 40 שנות חיינו+ העשרים דקות הנוספות. מה ששמענו, ראינו וחווינו כל זה ביחד, הביא אותנו לתובנה הזו הזאת שאדם רואה דבר מסוים בצורה מסוימת. הסיבה לכך זה בגלל שככה הוא ראה בבית, ככה הוא שמע בבית בצורה מסוימת. הוא התחנך דור ברחוב מסוים מועלך ריח של פרחים, מסיים ריח כשהיה ילד. ובגלל כל הדברים האלה ביחד הוא הגיע למסקנה.
אז זה סוג מסוים של סרט בלשון של החסידות תמיד החסידות מביאה לזה דוגמה לרהב אחד מהגדולים התלמודיים, ששאלו אותו שאלה. שטק קרב. שתק וכולם ידעו שאין אצלו שתיקה. זאת אומרת, הוא תמיד יודע לענות וההסברה. וההסברה הייתה שהוא לא מסוגל להוציא את מה שיש לו בשכל. זה נמצא באיזה שהוא מקום, רק שהוא לא מספיק חד. זה עדיין כהה. עדיין לא מעוקצע. אז לכן אני לא יכול להגיד את זה. הוא לא יכול להוציא.
בקיצור, יש אינטואיציה. יש גם כן שכל. ויש גם כן משהו באמצע, שביניהם. יש זה חילון, נודע ויש שכל נודע זה הכל בדרך אגב. עכשיו, בהמשך לעגלות שעליהם אנחנו מדברים העגלות ששולמו המלח יצר. יש בקבלה מושג, שנקרא אותיות נקראות סוסים.
מילים נקראות סוסים, מה זה סוס? לוקח אותי מכאן לכאן. האותיות, גם האותיות של המחשבה, וגם האותיות של הדיבור, בעיקר הדיבור אין להם איזה שהיא משמעות, אלא הם נוסעות על עצמם תוכן שהתוכן הזה הוא מה שחשוב והוא העיקרי והוא הנחוץ, והוא בשבילו כל העניין והוא משמש כמו סוס, הוא על הגב שלו, לוקח תוכן להעביר אותו אליך אליו. אל הדף מהמחשבה על הלב וכדומה רק מעביר. למה קוראים לזה סוסים?
רוצים להגיד לך שכמו שהסוס הוא לא העיקר? ככה המילים עצמם הם לא העיקר, אלא התוכן שהם נושאות, אם העיקר זה המשמעות הפנימית. המרכבה ששלמה המלך אנחנו מדברים. עגלת צב העגלה הזאתי ששלמה המלך נוסע, הייתה מה שנקרא שידה ושידות. איך שהפסוק קרא להם הם, אין אין להם תוכן לכשעצמם, אלא זה שהם מובילים אותך מכאן, לכאן, לכאן. מה ששלמה בחר שגם המרכבה תהיה מאוד מאוד יפה, זה שיא של מותרות. במובן הרעיוני.
למה זה נקרא מותרות? תשמע, אם אני הצלחתי להעביר לך את המסר, המסר הוא העיקרי. אני יכול גם להגיד אותו במילים נמלצות, ובשפה יפה ובטון, ולעשות גם תנועות עם הידיים. כל הדברים האלה הם נחמדים, אבל אתה לא יכול לבוא להגיד שהם נחוצים שהנשמה תלויה בהם. זאת אומרת שאי אפשר להעביר את התוכן בלעדיהם. ושלמה רצה לבטא, שאצלי גם השוליים של השוליים, מה שלא חייבים ולא נצרך, גם הוא. אני יוצר ממנו דבר חשוב ונצרך ועושה התפאורה החשובה לי מאוד. גם התפאורה של הדברים הכי הכי לא חשובים וזה הוא בא לבטא באגלוצב האלה שהוא עשה, שגם הם יהיו מסודרות מאוד. מה? המשמעות, הדבר יש לנו אנשים. תענוגים יש שתי סוגים של תענוגים.
יש תענוגים שהם תענוגים ישירים, הכנסת כדור קרם לפה. הרגשת תענוג ביד ישיר. יש תענוגים שהם עקיפים הם לא הם לא, הם, לא ישירים. אנחנו שמים לב בפסוק הזה כל הפסוק לא מדבר על תענוגים ישירים, מדבר על תענוגים עקיפים בלבד. למה אנחנו מדברים עכשיו על הרחבת הדעת? אז נכון, אנחנו לא שלמה ואנחנו לא בדרגה שלו, אבל.
יבוא בן אדם ויגיד אני מרחיב את הדעת שלי אחרי שאני אוכל כמה קילו בשר. אז אפשר להגיד לו תשמע, יש גם פסוק שאומר, והאיש מה ישון ויפעת זאת אומרת לפני שאכלת כמה קילו בשר, אז לא היית כפוי טובה וידעת להוקיר תודה למי שעשה לך טובה. אחרי שתאכל כמה קילו בשר תהפוך להיות בהמה שבועט במי שעשה לך טובה. אז איפה השכל והרוח? מה שנוסף לך, כתוצאה מזה שעשיתם היה לך נחת רוח ומה שנהנתה התשובה היא שזה ההבדל בין תענוג ישיר לתענוג עקיף. כל הדברים. שמרחיבים את הדעה של האדם זה לא דברים שהם בתענוג ישיר, אלא דברים דווקא בתענוג עקיף. זה חשוב שאנחנו נדע. יש לפעמים אדם מסוים שיגיד שאני אכלתי. אכלתי פלוני. זה גרם לי לישוב הדת ואז הבנתי את העניין יותר טוב. אבל אי אפשר יהיה להגיד ככלל אדם אחר שיוכל לתת אותו מאכל יהפוך להיות בהמה, והוא יבעט וישמע אני. ישורון ויבהט תנועת הבעיטה.
אבל כשמדברים על תענוגים רוחניים כמו שתגיד מוזיקה, כמו שתגיד מטבעות. מטבעות זרה ושגורמות השראה, או שתגיד רכב כזה שמוביל אותך מכאן לכאן לא מדברים על על הרכושנות של הרכב הקנייה של הרכב לעצם ההנאה שיש לך מזה שיש לך רכב כזה או הנאה, שהאנשים יודעים שאתה כזה וכזה. זה הנאה שאפשר ויתרחיב את דעתו של האדם, אבל הנאה שהיא גשמית? היא הרבה פעמים גורמת להתבהמות של האדם יותר מאשר התיקון שלו ברור. התוצאה, אז אנחנו רוצים לעשות עכשיו סטטיסטיקה. מה את איזה איזה תוצאה תצא מדברים המאוד גשמיות חומריות? ואיזה איזה ואיזה מהנאה רוחנית, שיכול להיות בהמית, רוחנית אבל היא רוחנית. אז אתה רואה? בפועל ממש לא יודע, ראש הממשלה הופך להיות מחודד לשון יותר, שאחרי שהוא ראה את הכתבה על עצמו בעיתון בבוקר, אז זה באמי. אני לא אמרתי שלא, אבל זה גרם לו איזה שהוא.
אבל אם הוא יאכל ככה? 3 4 פיצות בבוקר ויבוא למושב הכנסת אז כנראה שהוא ילדם שם משהו ידבר לו לעניין. כאילו זה זאת אומרת. יש דברים שמרחיבים את הדעה של האדם, ויש את הדברים שמרחיבים את הקיבה שלו או דברים אחרים. אבל לא גורמים לדווקא ראה להרחבת המוחין אף על פי שהם הנאות. זה נכנס לחדד את הדברים ששלמה. לאורך כל הפסוק הזה מדבר על דברים שהם יותר רוחניים. ואנחנו רוצים לסיים אז את השלב האחרון שהוא מספיק כבד לכשעצמו, שידה ושידות. רשי על הפסוק פירש איזה מדובר על מרכבה וככה הלכנו כל השיעור שזה המכונית זה הקאדילק זה הזה זה הרמר ה. איך לדרוש כי איך הם אומרים פעם כזה?
מרכבה זה נו. יש כמה שמות. לעגלה עם הסוסים אז יש כרכרה וכדומה. זה מה שדיברנו עד עכשיו. אבל הגמרא? גיטין נותנת לזה, פירוש אחר מביאה את הפסוק שידה ושידות.
הגמרא אומרת שמדובר על שד זכר ושדה נקבה. הדים ושדות ורשי אומר, שד, שד זכר ושד נקבה. זה הלשון שכך הוא מפרש. אז פה יש איזה שהיא משמעות רעיונית היא הרבה יותר עמוקה. זאת אומרת, עשיתי כסף וזהב, עשיתי כבוד מלכים. עשיתי זה וגם בסוף היה לי שליטה על שם ושדה. איפה זה היה? זה היה כששלמה רצה לבנות את בית המקדש וסיפרתי את זה. ב-1 השיעורים שהוא רצה צריך את השמיר. אז הוא בחר, אז הוא בחר לקרוא לה לשד ושדה זו.
והוא התעלל בהם עד שהם כדי שהם יגידו לו איפה נמצא אשם? והם אמרו אנחנו לא יודעים, אבל המלך שלנו יודע שאל אותם איפה המלך שלכם, ואז הם סיפרו לו איפה ההשמיד נמצא. אז אז זה דבר מעניין שטעון ביור למה הוא תפס שד ושדה ועשה להם את ההתעללות הזאת כדי שהם יגידו לו. פסיפוסה תתפוס שידה. למה שד ושדה? אז יש הבדל בין האדם לבין השד. שהאדם נברא נשמה וגוף ולשדים אין גוף.
הם נבראו ביום שישי? והמדרש כותב שה. הקדוש ברוך הוא לא הספיק לברוא להם גוף ונכנסה השבת. אז הם נשארו רוח בלי גוף. יכולים להתלבש בגוף אבל ב ברעיון אין להם גוף. זה רוח.
האדם, בגלל שיש לו גוף אז הוא לא הכל. רואה הגוף מעלים ומסתיר. וזה בא לידי ביטוי אחד מהביטויים הכי חזקים זה שלפני שהוא ירד לעולם אז הוא ואשתו היו נשמה אחת, ואחרי שירד לעולם, אז הנשמות נפרדו, וכל אחד נולד במקום אחר. והם צריכים לחזור חזרה, אבל הוא לא יודע מי זה הנשמה האמיתית שלו. הוא לא יודע לפי הוא יכול גם לעשות טעות וזה טעות כואבת. אח עכשיו.
מאיפה בא הטעות הזאת? אז כתוב בזוהר שהטעות הזאת באה מן הגוף. הגוף משכיח את המצב הראשוני של הנשמה כמו שהיא הייתה למעלה, ולכן הוא לא יודע מה קרה קודם. אצל השדים שהם אף פעם לא היו בגוף אז אצלהם. החיבוש בין שתי הנשמות, מה שנקרא הנשמה הזכרית והנשמה העקבית. הם חיבור שהוא חיבור ישיר ומוכר ללא שום.
העלמות וסטרים, בית המקדש במהותו זה גילוי השורש שלנו. וחזרה. זאת אומרת, מה זה בית המקדש? מקום שהקדוש ברוך הוא משרה את שכינתו בגלוי. אנחנו כשאנחנו היינו בשמיים נשמה, היינו קרובים לקדוש ברוך הוא בגלוי. בית המקדש בא להחזיר אותנו בתודעה על המצב שעמדנו לפני הקדוש ברוך הוא לפני שהתלבשנו בגוף. אז, כשצריך לבנות את בית המקדש, צריך את השמיר, וכשצריך לדעת איפה השמיר כדי לבנות את בית המקדש, אז צריך ללכת לשדים משום שאצלם החיבור שבין הנשמות הוא גלוי. הוא לא נעלם ונסתר אצל בני האדם הוא עלום וגלום, אבל אצלם הוא גלוי. לכן הם צריכים להיות שותפים באהבה. האינפורמציה שתעזור.
האדם לבנות את בית המקדש ולהחזיר אותו למצב הראשוני שלו. שלמה לפני שהוא חטא. כמו שחזל אומרים אז הוא היה מדבר עם השדים והארוחות, חלק. אחרי שהוא חטא אז נכנס בו פחד והוא לא יכול לישון בלילה מרוב פחד מן השדים והארוחות. עד שהיו עומדים 60 איש סביב המיטה שלו עם חרבות והיו שומרים אותו, ורק אז הוא היה נרדם. הנה מיטתו של אישמה 60 גיבורים סביב לה מגיבורי ישראל. כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה יש חרבו. על ירחו מפחד בלילות.
לא יכל לישון אוף, פחד אם היה בדור שלנו היו נותנים לו כדור שינה. אבל עכשיו זה המצב, זה זה היה אחרי. אז מה הרעיוניות שעמדה פה לפני שהוא חטא והיה צדיק גמור וקרוב לנשמה שלו מאוד חזק. אז מה פתאום? הוא עוד יותר מהשדים, הוא לא מפחד מהם, גם אצלהם החיבור הוא גלוי. אבל אחרי שהוא חטא אז הגוף מאפיל סם. ומסתיר. ומה? אז באמת צריך. יש פחד, צריך 60 גיבורים. צריך זה אז טוב. זה מסקנת הדברים שלמה. רוצה להיות חכם, הוא עושה כל מיני סלטות כדי להגיע לעניין. לצורך העניין הוא גם כן מביא לעצמו כסף, מביא לעצמו זהב, מביא לעצמו כבוד, מביא לעצמו כל מיני דברים שמרחיבים מדעתו ובין השאר, גם למדנו איך מתגברים על השדים. אם יוצאים מן החומרים.
מתרחקים יותר. מביות והגסות של הגוף, אז באופן טבעי מתחברים יותר לנשמה כשמתחברים יותר לנשמה. הם מזהים דברים יותר נכון ויותר טוב. אז שהקדוש ברוך הוא יעזור לנו שאנחנו נשתדל.