נזקי תאונת דרכים

עובדות ונתונים

1. בימי פסח ה'תשפ"א השאיל התובע את רכבו לנתבע לצורך נסיעה לתל אביב.
2. רכבו של התובע לא היה מבוטח בשום ביטוח, גם לא ביטוח חובה. לדברי הנתבע הרכב גם לא עבר מבחן בטיחות (טסט).
3. הנתבע היה 'שתויי יין' כהגדרתו, בעת שלקח את הרכב של התובע לנסיעה.
4. הנתבע התהפך עם הרכב. הרכב יצא מכלל שימוש. התובע הזמין גרר. הגורר שילם על הרכב (לצורך פירוקו והוצאת חלקי חילוף ממנו) 100 ₪.
5. הנתבע נפצע ואושפז בבית רפואה בירושלים. לאחר שחרורו קיבל הנתבע דרישה לתשלום בגין פינויו באמבולנס ובגין תקופת אשפוזו.
6. התובע רכש את הרכב לפני כחצי שנה בסך 7,000 ₪. לדברי התובע מחיר הרכב אז עמד על סך 9,000 ₪.

טענות ותביעות

1. התובע תובע הנתבע לשלם לו עבור הרכב שיצא מכלל שימוש.
2. התובע מסביר את העובדה שנתן לנתבע לנהוג ברכב שאינו מבוטח כלל מבלי לעדכן אותו על כך, כיון שזמן קצר לפני כן ביקש הנתבע ממנו לנהוג ברכב שהיה ידוע לו (לנתבע) שהוא אינו מבוטח כלל, וזה מוכיח שלנתבע לא משנה אם לרכב יש ביטוח או לא, על כן התובע לא ראה לנכון לעדכן את הנתבע בעובדה זו.
3. התובע שואל למי מגיעים 100 ₪ ששולמו עבור הרכב שניזוק.
4. הנתבע טוען כי כיון שלא דווח לרשויות על התאונה ועל עובדת היות הרכב בלתי מבוטח, אינו יכול לפנות לקרן הביטוח 'קרנית' והיא תפתח תביעה אזרחית כלפי התובע וכך הוא יוכל לקבל פיצוי בגין נזקי-גוף שאירעו לו מחמת התאונה. כמו כן, אינו יכול לקבל החזר כספי מקופת החולים בה הוא מבוטח בגין פינויו ואשפוזו.
5. בנוגע לאי-קבלת הפיצוי מקרן הביטוח 'קרנית' הנתבע מוכן לוותר, אך מבקש לקבל מהתובע את תשלום ההחזר הכספי מקופת החולים בגין פינויו ואישפוזו. הוא דורש סך תשלום זה מהתובע.

משא ומתן

1. בהלכות שאילה (שולחן ערוך חושן משפט סי' שמ ס"א) נפסק בדין שואל: "השואל מחבירו בהמה או מטלטלים ונאנסו בידו כו' חייב כו', ואין צריך לומר שחייב בגניבה ואבידה. אבל כל קלקול שאירע בה מחמת מלאכה ששאלה בשבילה כו' פטור, והוא שלא ישנה לעשות בה דבר אחר חוץ מהמלאכה ששאלה בשבילה כו' ואפילו באותה מלאכה עצמה אפשר לשנות כגון ששאלה לחרוש וחרש בה ביום ובלילה שלא כדרך כל הארץ". כלומר, שואל חפץ חייב בכל נזק שיקרה לו, חוץ מ'מתה מחמת מלאכה', אולם אם 'מיתת' החפץ אירע מחמת שימוש משונה שעשה השואל בחפץ – חייב.
2. בנדון דידן הנתבע שאל את הרכב מהתובע, ונהג בו כשהוא שתוי, שזה בוודאי שינוי מדרך העולם – הנוהגים בהתאם לחוק המדינה בעניין זה –שלא לנהוג ברכב כשהם שתויים, על כן פשוט שהנתבע חייב לשלם את נזקי הרכב.
3. בנוגע לטענת התובע (סעיף ח) וטענת הנתבע (סעיף י) בנוגע לעובדת היות הרכב בלתי מבוטח בביטוח חובה והעובדה שצד א' לא הודיע לצד ב' כי הרכב אינו מבוטח – בשו"ת מנחת יצחק (ווייס, ח"ב סי' פ"ח) הביא, בשם השואל, סברא לפטור את הנהג, זה לשונו: "דהכא הוי אומדנא דמוכח דהמנהיג לא קיבל עליו שם אחריות, אדרבה הוא סמך עצמו שמסתמא האויטא (אוטו) מובטח כפי החוק כמו שטען, דאלמלא כן לא היה נוסע עם האוׄיְטָא, ואומדנא דמוכח שכן הוא, כי שום אדם לא היה לוקח אויטא של חבירו, לכנוס באחריות תשלומין של איזה היזק ומקרה". ודחה סברא זו, "בנוגע להאומדנא דמוכח שכתב כת"ה, שלא קבל עליו אחריות מחמת שסמך עצמו שבודאי הובטח בחברת בטחון כפי החוק, אבל מכל מקום לא היה רשות לפשוע, שזה גם כן נגד החוק, שבודאי גם החברת בטחון לא היו משלמים אם היו יודעים שפשע", כלומר, כאשר התאונה אירעה מחמת פשיעת הנהג, באופן זה לא קבלה על עצמה חברת הביטוח לשלם את הנזק ועל זה לא יכול הנהג לבוא ולומר שהוא לקח את הרכב על דעת שהרכב מבוטח לפחות בביטוח חובה.
4. בנדון דידן, הנתבע עצמו הודה כי הוא היה 'שתוי יין', ובמקרה כזה מתנה חברת הביטוח [ראה תקנות הפיקוח על עסקי הביטוח (תאני חוזה לביטוח רכב פרטי), התשמ"ו 1986, סעיף 18 ב' 5] כי פוליסת ביטוח רכב לא תכסה מקרים של "אבדן או נזק שנגרמו בשל היות נהג הרכב נתון להשפעת סמים (ו\או כל דבר משכר אחר)".
5. גם אם היה הרכב מבוטח – אין מנהג כל (או אפילו רוב) הנהגים לבטח את הרכב בביטוח מקיף שמעניק כיסוי ביטוחי גם עבור נזקים לרכב של בעל הפוליסה, כך שאין לו לטעון כי נכנס לרכב על דעת שהרכב מבוטח.

פסק דין

הנתבע חייב לשלם לתובע את מלוא שווי הרכב שניזוק, ואיננו מקבלים את טענתו של הנתבע (שלא ידע שלרכב אין ביטוח) מהטעם שאמר התובע בסעיף ח'. כמו כן, הסכום של 100 ₪ ששולמו עבור גרירת הרכב שייך לתובע, שכן הוא בעל הרכב שניזוק והנתבע רשאי לקזז את סכום זה ממה שישלם לתובע. לגבי דרישת הנתבע לקבל החזר עבור פינויו ואשפוזו, אין התובע צריך לשלם לו סכום זה, מאחר והנזק הגופני נגרם לנתבע כתוצאה מפשיעתו  בלבד.