אין רע בלא טוב

תמליל אוטומטי מהשיעור (יתכנו שגיאות):

אנחנו בקוהלת פרק ה פסוק י אומר שלמה המלך ברבות הטובה. רבו אוכליה. ומה כישרון? לבעליה. כי אם ראות עיניו. קודם הפירוש הפסוק של הפירוש הפשוט של הפסוק. ברבות התובה רבו אוכליה. אומרים שכשבן אדם יש לו משהו חיובי, אז להצלחה יש הרבה אבות, גם לכסף יש הרבה אבות אדם מרוויח, איזה כמה מיליונים. פתאום יש הרבה קרובי משפחה שנזכרים שהם קרובי משפחה שלו.
מספרים על איזה גביר גדול שהגיע אליו אני והתחיל רבע שעה לספר לו עד כמה הם קרובי משפחה. סבא שלך, דוד שלו, בןך שלו, אח של סבתא שלי. בקיצור, משהו כזה רחוק. אז האוויר הזה היהודי ירא שמיים, אבל הוא שמע כזה רעיון. אז הוא אומר הוויית מקרוב. קרוב רחוק מדי, רחוק, כאילו הוא רומז לו כאילו עם כל השושלת יוחסין שאתה מגיש לי. זה לא כזה לא כזה.
קרוב זה רחוק. אותו יהודי היה פיכח, המתין עד שאותו אחד עמד פעם חזן ב-18. והוא, אומר אלוקי, אברהם אלוקי יצחק אלוקי יעקב, ועוצק קוליאד עוז מקורף. מה אתה עושה? קרוב רחוק? מה יש לך איתי איתם? פתאום הוא גמרת 18.
פנקציה נתן נתן לו. צק. אבל ההצלחה תמיד יש הרבה, הרבה הרבה שנזכרים שהם קרובי משפחה, הרבה, שהם. אז לכן שמו המלך בא ומזהיר, בא ואומר, תדע לך שברבות התובעה רבו אוכליה. כשיהיה למישהו טובה יבואו. הרבה. אנשים וירצו יקבל חתיכת עוגה, גם כן.
מה ישאר לבן אדם בסוף בכיוון הזה. אני אומר עכשיו את הפירוש הפשוט מה ישאר לאדם בכיוון הזה, מה כישרון לבעליה. מה ישאר לו בסוף, כי אם בריאות עיניו. מה זה כי אם ריאות עינה זוכר באתי לבית הכנסת פעם בשמחת תורה הגיע בן אדם שרואים אותו. שרואים אותו כמו שאומרים מידי פעם בבית הכנסת, הוא מוציא לי תמונה איך שהוא היה מפקד בצהל, אדם בן 80 ומשהו, אתה רואה זה אני, זה אני גאה בזה שהייתי. אז לפעמים מה נשאר לאדם? הוא כבר חלש, הוא כבר זקן. מה נשאר בתמונה?
נשארה? הלו, מה נשאר לאדם שכולם חוטפים את הטובה ממנו? מה נשאר לו בסוף נשאר לו זה שיכול לספר שפעם הייתי שיר, פעם היה לי פעם, זה פעם תראה אותי עיניו זה הפירוש הפשוט שאומר אותו מצודת דוד, אבל אני חייב לומר לכם. שהרבה אנשים עומדים ותמהים היום. איפה אתה רואה שמי שיש לו טובה, כולם לוקחים ממנו. כולם עטים עליו, אמרתי אני חייב משהו, איך אני מסביר את העניין הזה? הפירוש הפשוט מה כסף שלי בחשבון הבנק שלי, מה מה לך ולכסף שלי, מי יכול מי יכול לגעת לי במה שאם אני רוצה אני נותן מרצון, אם אני לא רוצה. ואז נזכרתי בפנתרים הוורודים. יש קבוצה שהיא מונה. לפי התיאורים, כמה מאות איש באירופה מסתובבים בכל מיני מקומות.
אנשים ששודדים לאור היום היום. זאת אומרת בזמן שלנו, וזה כבר למעלה מעשר 12, 13 15 שנה. ככה קבוצה שאף. אחד לא יכול עליהם. המשטרה לא תופסת אותם. התכנון של האירוע שהם עושים כל כך מדוייק. הם באים באור היום עם פטישים. היא מכונית מסודרת על דרכונים מזויפים שמחכה להם אוטו בצד השני. מיד הם עוברים לכאן, עוברים לשם, עוברים לשם והכול על שמות אחרים. הכל.
המלון שלהם לא יכולים לתפוס אותם. מרוקנים את הויטרינה בשניות מיליונים ותוך חצי שעה שעה הם כבר על מטוס חזרה למדינה שלהם. והם מרוששים אנשים בצורה מדהימה ואין לאלה. לעשות להם כלום, כשמצליחים לתפוס מישהו מהם. הוא סוגר את הפה כמו המאפיה האיטלקית, לא מדברים, לא מספרים וככה הם נשארים ואפילו יש להם כזו. נאמנות שמצליחים להבריח מבית הסוהר גם כן. הם מתכננים אירועים, איך להבריח מבית הסוהר ואיך שאומרת הגמרא במסכת.
במציאה לא אך ורק גנב, אלא חור הגנב, לא העכבר גנב, אלא חור, גונב. הם, הם מיד, בורחים, חזרה למדינה שלהם. ויש להם צווי כמו שאומרים זה. אבל המדינה לא עושה כלום מפני שהם מכניסים להם המון כסף. הם חוזרים ממיליון ומשקיעים בנדלן במדינה המדינה. שמחה וטובת לב, הכל בסדר והכל לאור היום. אז אני חומר. אורנה שלמה המלך אדם מדבר איתי עם מי שיש לו. אדם כבר עשה. יש לו חנות זה יש לו תכשיטים וזה, אז הוא כבר חושב מה יהיה, מה פה, מה שם אין דבר כזה. מי שיש לו, יש לו המון המון שותפים שרוצים להשתתף איתו במה שיש לו או ברצון או שלא ברצון.
שתרצה תקרא את זה, אבל זה בהחלט. המציאות חיה וקיימת. נשארה כמו שהיא זה הפ, זה. הפירוש הפשוט. המגיד ממזריטש בספרו ליקוטי המרים תורה אור השלם.
יש לו פירוש מאוד עמוק להבנה של הפסוק שלנו מה זה נקרא ברבות. הטובה רבו אוכליה. הוא אומר קודם כל כמה הקדמות, הקדמה ראשונה מאז חטא עץ הדעת. אין בעולם טוב ולא רב. אין בעולם רע ולא טוב. כלומר בכל מעשה רע שבני אדם עושים יש גם איזה שהיא נקודת טוב, יכול להיות שאחד חלקי מיליון, אבל יש. טוב מסוימת, בכל דבר בקול רע יש טוב, גם בכל טוב יש איזה שהיא. אפילו הכי קטנה, אבל לא של חוסר שלמות שהיא בחינת רע.
זה הסדר שהתערבבו דברים בעולם. הטוב שנמצא במעמקי הקליפות הטוב שנמצא בעומק הרע. יש מגנט שכל הזמן שואב אותו. מה? קול בקבלה ידוע שכל ספירה שאוהבת את אותה ספירה התאומה שלה.
תפארת, מושכת תפארת תפארת שלה. העולם הזה מושכת תפארת של העולם, האחר, חוכמה את החוכמה של העולם הזה, וכן הלאה וכן הלאה. כל ספירה יש לה יחסי גומלין עם אותה בחינה של ספר ברובד אחר בעולם אחר, גם הטוב. זה ככה. גם בחינת הטוב הטוב, הטוב, הטוב הטמון בתוך הרעה, הוא נשאר. אלא הטוב הכללי, אל הטוב הגדול של הקדושה זה הטבע. הוא רוצה להימשך? עכשיו כדי שהוא יצא משם יש לו כמה שותפים כדי שיוציאו אותו יגלו את הטוב. יש לו כמה שותפים. השותף הראשון הוא השותף המרכזי.
שהוא הביט אל הרע. הוא הביט אל הקליפה, אל הס התראהך. הוא הביט על משהו שעושים אנשים לא הגונים והוא. ראה בתוך מה שהם לא עושים משהו. מסויימת של חיוביות. למשל, הוא ראה את אותה קבוצה נניח שדיברתי עליה קודם של הפנתרים הוורודים, את ההדדיות שלהם, את הנאמנות שלהם, את שמירת הסוד שלהם. וזה קנה אותו והוא החליט שצריך להעתיק את אותה עוצמה של אחדות לתוך עולמות חיוביים. עכשיו האחדות שביניהם. כדוגמה, כי המחשה היא בחינת הקדושה שיש בהם זה הבחינת הטוב שיש בהם. עכשיו הטוב הזה הלך והתערבב בתוך הרע, אבל בעצם זה משהו מאוד מאוד עמוק, מאוד, מאוד חיובי. כן, עכשיו האדם הזה, שבדרך כלל גילה את הדבר.
וצילם אותו. הוא לא יודע לעשות איתו מה שהוא, הוא מספר אותו למי שהוא, והמישהו הזה כבר כמו שאומרים מוריד את הרעיון שיהיה קצת יותר מעשי איך לשווק אותו לכיוון החיובי ואחר כך בא מישהו ששמע את הדיבור, והוא מומחה לעשייה ומוריד אותו לדרגה יותר נמוכה כך, מסביר המגיד ממזריטש. כלומר, כל דבר שאתה רוצה. לפנות? את האדם הראשון שידע לצלם אותו סיפר לי צלם יש צלם, נקרא עזרא לנדו. הוא אומר, מה מה יש היום לצלמים לתת הצלם? היום כל אחד יש לו בפלאפון מצלמה שהיא יותר טובה ממצלמת הוופלה של לפני 20 שנה שהיה שהייתה משווקת ככה בגדול.
היום יש לך מצלמות קצת יותר מקצועיות. שמה שצלם היה צריך ללמוד הרבה זמן. המצלמה הזאת עושה את זה אוטומט אוטומטי עושה את זה, היא יודעת. אתה גם רואה אפילו את התמונה, אז אתה יכול לכוון. אז היום אתה רואה שכמעט אין אנשים שנכנסים לחנות פוטו כדי לפתח פעילים, זה אולי תמונות של חתונה וזה כמעט לא מצוי שהאדם פרטי יעשה את זה. ובכל זאת, הוא אומר, דע לך אני יש לי משהו ייחודי. מה יש לו ייחודי, הוא מכניס אותי לגלריה, יש לו מיליונים של תמונות, לא מאות מיליונים בחוץ צעיר. אומר לי האחוס שלי זה לצלם דברים שאף אחד לא רואה. אמרתי לו, מה פירוש שאף אחד לא רואה אומר לו בוא תראה.
הוא מראה לי תמונה. של ילד דתי. עומד ליד מנגן ברחוב לא דתי, מנגן על גיטרה, ואתה רואה איך העיניים של הילד הדתי יוצאות מקנאה. כן, זה צלם דתי, אומר, אני אוהב לתפוס תמונות של ניגודים, דברים שלא הייתם אומר לי. יש הרבה דברים כאלה ברחוב בעולם, בחברה וזה השאלה אם אתה יודע לתפוס אותם. אני שמעתי את הרעיון שלו.
אמרתי לעצמי זה לא רק הוא כולנו כאלה. השאלה במה הוא בפוטו בתמונה? אנחנו בריאיון ששמענו. במשהו במוח. משהו בלב, משהו בעשייה שאנחנו יודעים לשים את האצבע. זהו, זה זה ההצלחה. פה כדאי ככה להגיד כל אחד מומחה. כל אחד הוא אלוף במשהו, כל אחד יש לו איזה שהיא מתנה מאוד מאוד רוחנית שהוא יודע, כמו שאומרים לזהות אותה. אבל מי הוא הראשון? הראשון זה מי שידע לזהות את הדבר בתוך חומר גלם שאף אחד לא היה מזהה אותו.
אנחנו הולכים ברחוב אם אדם כמונו יראה יהלום. לא מלוטש, מה לא, יהלום גולמי זרוק ככה באבנים. הוא יגיד שזה חצץ. הוא יגיד שזה אבן אבן כדי לזה. שזה שווה משהו, שזה לא יהלום שזרוק פה ליהלום, עם תועלת אתה צריך להיות מומחה, והמומחה הראשון הזה= הכל אחר כך. באים אנשים. מלטשים מסדרים מיפים מקדמים זה כבר שלב מתקדם. השלב הראשון זה זה שידע למצוא הרואה מה שנקרא הרואה זה שראה את הניצוץ שטמון בתוך הקליפה ואומר את זה אני אקח. זה.
לפעמים מסתובבים אנשים באיזה שהיא תערוכה רפואית. תערוכה, תערוכה של כלים רפואיים. זאת אומרת כל מיני מכשירים רפואיים או תערוכה של איזה שהוא תחום אחר, מקצועי ועומד הולך שמה בן אדם. זה עם זה. יהיה משהו והולך ומיישם הוא הולך ומספר, או הולך, ומתרושם, פטנט ומוכר לאיזשהו לאיזה שהיא חברה.
זה היכולת שלו שהוא רעב. הוא קלט הוא הראשון, אבל הוא בדרך כלל לא זה שיודע לבצע. לא תמיד יש לו את הכסף לבצע. זה חייב לעבור דרגים ודרגים למטה מדרגים למטה למטה, עד שמגיע סוף כל סוף לנקודה של יישום. כך מתברר, העולם, כך מתבררים הניצוצות. כך, מגלה לנו המגיד ממזריש הוא מפרש את הפסוק. באופן החסידי העמוק שלו שמעו.
הוא מפרש כך ברבות הטובה. רבו אוכליה הטובה. זה הניצוץ האלוקי שנמצא בתוך כל מיני דברים ברבות התובע, כאשר הניצוץ. ממוגנת אל הטובה הכללית? זאת אומרת הניצוץ שנמצא ברע, עובר אל תוך הקדושה ברבות הטובה. זאת אומרת, יש פה ריבוי של תובה, יצרתי פה, העברתי את המגנט ואספתי את הטובה. תדע לך שאף פעם זה לא אדם אחד שעשה את זה מההתחלה עד הסוף.
שניצוץ אלוקים יגאל מתוך חושך מתוך קליפות מתוך סיטרה, אחרה זה רבו אוכליה יהיו הרבה אנשים שיצטרכו לקבל על זה שכר יאכלו את השכר. למה? מכיוון שזה לא תהליך פשוט יש את הראשון יש את השני. אמרתי לכם המחשבה, הדיבור, המעשה, הביצוע, הכסף וכן הלאה. כל אחד מהם היה לו חוש, גם אחרי שהמצאת את הרעיון. אתה ידעת לדלות את הרעיון הזה ממשהו אפל? יש גביר שמסתכל מה יש בזה, אין בזה כלום. יש אדם שמסתכל זה. אימפוטנציה אני אשקיע בזה. הוא הופך את העולם עם זה. אז כל אחד עם% שלו לשים את העין ועם האינטואיציה לקלוט את זה, זה הדבר שייתן תועלת, זה הדבר שיקדם משהו.
זה הדבר ששווה. בי, אבל צריך לתת לו את הצלש הראשון. ומה כישרון לבעליה. מיהו הבעלים האמיתי של ההמצאה, כי אם ריאות עיניו מי שידע לקלוט את הדבר, מי שיידע לצלם את הדבר כמו שהוא היה בחלק הכי הכי הכי, הכי לא ברור. הכי מעורבב שיודע לזהות שזה הוא האדם. איך אומרים הכישרון המיוחד שהצליח להוציא יקר? מי זה ליל הוציא יקר, דבר חיובי מדבר.
שלילי מדבר שנראה שאין איתו שום דבר של תועלת. מה שאנחנו צריכים לקחת אומרת תורת החסידות הדבר היסודי כדי שאתה בכלל תוכל להביט על דבר ולמשות. ניצוץ של קדושה מתוכו, המילה המילה היסודית זה בלי דעות מוקדמות. כאשר האדם מסתכל על דבר והוא כבר שופט אותו, הוא כבר חושב עליו בצורה מסויימת, לא יעזור שום דבר. הוא מקובע על זה. יש דוגמה משעשעת לזה, אתם בטח מכירים.
בשנות השישים. 70 הייתה הולכת בדיחה על האמריקאים. שכשהם השקיעו מיליונים מיליארדים בחקר החלל? אז אחד מהדברים שהם דאגו וטרחו, הרי האסטרונאוטים כשהם עולים הם צריכים לכתוב דוחות. אז אז עדיין לא היה עידן המחשבים הזה, אז היו צריכים לכתוב בעט, מכיוון שהעט הוא צריך להוזיל את הדיו למטה, אז זה לא הוא לא. הוא לא נותן את. הוא לא נותן את.
כמו שאתם לא ירד באטמוספרה למטה זה הייתה הולכת בדיחה שמהאמריקאים עשו השקעה של מיליונים כדי ליצור איזה שהוא עט לאסטרונאוטים. שהיא הורידה את הדיו. היו אומרים שהרוסים הרבה יותר חכמים מהם, משום שהם הם הם כתבו את הדוחות בעפרונות, ואז חסכו הרבה מאוד כסף זה ככה הלכה הבדיחה. מה היה האמת? אמת הייתה שלא היה לא דובים ולא יער, אלא היה איזשהו אדם שעלה לו איש מסחרי, איש מנהל מפעל של של עתים, עלה לו רעיון, והרעיון שלו היה זה שאני אגיד רעיון כזה ואנשים יקנו אותו ואני אייצר, עטים כאילו לנעשה כאילו לאסרוטים וזה יהיה לי שיווק כמו שאומרים הכי טוב שיש בעולם. וכולם יקנו. היום מוכר עטים כאלה ב-85 דולר זה משתלם. וזהו. זה כל כך חדר, מה שהוא הצליח להפיץ בעולם זה חדר כל כך חזר, עד שהיה אפילו אסטרונאוט שהיה בטוח שיש בזה משהו, ולפני שהוא הלך לאיזה שהיא טיסה, הלך קנה לעצמו. עץ של זה.
הוא יושב שם והוא רואה. החברה כותבים בעטים רגילים. מה זה? זהו רק רגיל כזה אין שום בעיה, הרי הרי הכדור מושך את הזיו למטה. זה לא העט הכדורי, הוא מושך, יש לו איזה וואקום כזה שמושך את את הדיו למטה. לא צריך, לא צריך, אין לי מה לחשוש. אין אין כאן בעיה בכלל. אבל זה זה דוגמה שכשלאדם יש דעה מוקדמת, אתה יכול ללכת כמו מטומטם על זה ולשלם על זה כסף, וזה רגע רגע, תנסה רגע לכתוב בחלל אם רגע נעשה מה יכול להיות. זה מה אתה מפסיד? מה החיסרון הגדול? איפה אתה, מה איזה קשר שהחילו אותך.
הרבה מאוד דברים בחיים שלנו. אנחנו לא מוכנים לעשות את הצעד האחד כדי לבדוק משהו מחוץ למסגרת. כולם אומרים שזה ככה כולם אומרים זה ככה, כולם זה ככה. זה בטח ככה. אין זה יבוא רק ה. איך אומרים הסקרן התורן האדם שמקבל את מה שאומרים, אבל הוא בכל זאת מנסה בכל ובודק בכל זאת עושה משהו, כמו שאומרים מחוץ לקופסה, מחוץ למסגרת, מחוץ לזה וזה ילך לו. אני לא ילך לו בפעם האחת. אז בפעם המאה ואחד. אבל זה ילך, הוא יגלה משהו בתוך הקיבעון. אתה לא מגלה שום דבר חדש רק כשאתה עושה משהו שונה אתה מגלה וזה דבר שהוא.
יסודי למה שאמר המגיד ממזריטש. אם אתה רוצה לגלות ניצוץ טוב בתוך הרע, אתה חייב להיות אדם כזה שלא. מסתכל על העולם בדעות מוקדמות כשאתה מסתכל בדעות מוקדמות ודרך אגב, שאני מדבר על העולם על הבני אדם. וזה וזה מאוד קשה.
מספרים על רבי יהודה החסיד שהוא היה בעלי התוספות שניגש אליו פעם בן אדם והוא היה איש עם עיניים של רוח הקודש. ניגש אליו איזשהו בן אדם, אמר לו רבי, אני עברתי הרבה עבירות, אני רוצה לחזור בתשובה. עכשיו הרב הזה, הוא היה רואה על הפנים של הבן אדם את העבירות. הוא מסתכל עליו והוא רואה שהבן אדם מושחת לחלוטין ממש. איך אומרים, גם אם הוא יעשה שק ואפר ותעניות כמו אנשי נינווה. 1000 שנה רצוף לא יספיק לתקן. משהו רצה לתקן מה שהוא עשה בחיים שלו. אני לא יודע מה אותו בן אדם עשה, אבל הרב יצא לו מהפה והוא אמר היה לו מקל כזה שהוא משחק איתו בשעת הלימוד. מקל אומר לו כשהמקל הזה יצמיח פרחים. מתי תוכל לעשות תשובה?
אני לא יודע כמה זמן עבר אותו. בנאדם הלך, אבל יום אחד תוך כדי הלימוד. ע הוא מרגיש שה צמח, הוא הבין וכמה שהוא היה צדיק, אז מילה שיצא לו מהפה. הקדוש ברוך הוא עשה כנראה באותו מקום, באותו עניין. אותו בנאדם כן הצליח לעשות תשובה ולא כמו שהוא חשב. יש. כולנו כולנו חוטאים בזה. כולנו חוטאים בדעות מוקדמות ואנחנו לא. אנחנו לא כאלה, טמבלים.
אנחנו חוטאים בדעות מוקדמות, מפני שיש לנו קבלות. יש לי הוכחה שהוא מטומטם. יש לי הוכחה, אני יכול לכתוב עליו ספר, אני יכול להביא לך דוגמאות. אני אביא לך דוגמאות. השערות שלך יעמדו. זה ברור שהוא מטומטם.
אז לכן אני רואה אותו ככה אני בכלל. אני בכלל לא מתרגש ממנו, אני בכלל אני אפילו לא כועס עליו בשבילי. הוא לא בן אדם. כשהוא חולה צריך לשלוח אותו לווטרינר. הוא לא בן אדם. זה בעל חיים, זה לא יש אנשים שנמצאים במצב הנפשי הזה, זה ברור להם כמו היום. בא ומגיד ממזריץ ואומר, אם אתה רוצה לגלות משהו בעולם, אתה רוצה לתקן משהו בעולם. אתה רוצה לגלות את הטוב? עצה אחת יש בעולם כדי לגלות את הטוב שלא תהיה סגור. אתה יכול ב-99% להיות סגור, אבל תשאיר תמיד פתח חלון.
ואולי אחרת אולי אחרת ממה שאני חושב אולי אחרת ממה שאמרו לי, אולי אחרת אני יכול להגיד לכם בבית הדין אני כמה כמה שאני השתדלתי לעבוד בחיים שלי. על מידת הענווה, הענווה שאני הייתי צריך לקבל בבית הדין, על אחת כמה וכמה. אני אגיד לכם למה? מכיוון שלפעמים אתה כותב פסק זה ברור לך כמו אור היום שאתה צודק. אבל אתה לא יכול, איך אומרים, אין דן יחידי, אלא אחד. רק הקדוש ברוך הוא דן יחידי אתה צריך בסוף את החתימה של החברה מסביב גם כן, והם פתאום. אני, אני אני, אני כבר משקק לי זה ברור, כמו אור היום שמה שאני חשבתי זה נכון, אבל אחרי שהם כותבים את ההערות שלהם.
אני כבר מסתפק מאוד עם מה שחשבתי, זה נכון, אבל איך אומרים? האדם לא חושב את הכל. כמה שברור לך במאה% שאתה צודק, מתברר שהמאה% שלך. זה אולי 70, זה לא 100%, צדקת כמעט. ולפעמים למרבה איך אומרים? אני אומר את זה. בבושה, אבל זה האמת. לפעמים כל המהלך היה טעות. מתברר לך שהוא נגע יותר חזק בנקודה. אל תחשבו לפעמים זה גם הפוך, אבל לפעמים זה גם ככה. זאת אומרת זה חלק.
מהמערכת, אם אתה מקובע החשיבה שלך ואני באמת רואה יש כאלה שמהמחשבה הראשונית, שלהם הם לא זזים. אני לועג להם משום שהם נשארים בטעות. זה זה קודם כל אתם שומעים את הטענות ביחד, ובדרך כלל לא מגיבים. את העדויות כותבים את הפרוטוקולים, לא לא מגיבים. אחר כך יושבים על זה בית הדין, למשל, רבני הוא נגמר מאוד מוקדם, שתיים 10 בצהריים. הוא נגמר במצבים רגילים, אבל אחר כך הם יושבים ומדברים ביניהם לפעמים, ויש כאלה שלא מסוגלים לדבר ביניהם כי הם עדיין הם צריכים להיכנס לנושא. לא כל אחד מונח בכל הנושאים בבת אחת. ביות ובהונה אחת הוא צריך קצת לפתוח ספרים אז הוא איך אומרים, הוא מעדיף לשבת עם עצמו ולהכין כמו שאומרים. לדיון שיישבו ביחד וכל אחד כשהוא מכין את עצמו לדיון אני לא יודע כל אחד אני יודע את עצמי אני. זה נראה לו בטוח שהוא הולך עכשיו להפגיז אותם וזה הולך להיות ברור שאני מנהל פה את הדיון וכולם יראו שהם נמושות.
ככה זה בור. אז זה כבר לא בפני בעלי דין בכלל זה בין הדיינים, ואז פתאום מתברר לך על לפני זה. לפעמים שולחים אחד לשני עם הודעות אימייל וזה, ואז כבר בהודעות האלה מתברר לך שאתה שאתה שאתה לא כזה כזה, כזה שאתה לא לגמרי אלוקים, אתה רק חצי, וככל שזה מתקדם הלאה המתפוגג, גם החצי השני. עכשיו זה קורה לכולם, זה הדדי, זה קורה לכולם ואז באמת בסוף יוצא משהו מושלם. זה זה בכנות, אני אומר יוצא משהו יותר יותר מבוסס, תן, יש לך צוות, יש כאלה חאפרים שלא עושים שום דבר, וזה זה כל הטענות מסביב. לא ניכנס לזה, אבל כשיש אנשים רציניים זה בוודאי ככה נראה עכשיו. אחת הבעיות שאתה נתקל לפעמים, שיש לך אנשים שהם כמו פרד. מה פרד? הוא נשאר, יש לו את הדעה שלו, הוא לא זז כמו שאני אמרתי אז זה כמו זה, לא כמו שאמרת זה לא מתחיל כמו שאמרת, אז אתה.
זה פשוט מעדיף. אתה יודע מה, בוא לא נדבר על הנושא כאילו אנחנו לא מדברים. לא מדבר איתך על הנושא. בסוף אני רק רוצה את החתימה שלך, אבל אני לא לא מדבר איתך וזה וזה אחת הבעיות הקשות. זה לא רק בבית הדין. ככה זה כל היחסים שלנו עם בני האדם. לפעמים נתקעים בנקודה הזאתי שבן אדם בטוח שמה שהוא אומר זה הדבר הכי נכון ובזה זה נסגר. עכשיו, מה שהחסידות טוענת? זה טענה שהכי מעצבנת את כולנו. טוענת שהאמת האמת היא שבכל דבר שמישהו אמר לך יש איזה שהיא. מסויימת של אמת, יכול להיות שהיא מאוד מאוד דלילה. האמת שהוא אמר אבל יש בן מה שהוא אמר לך משהו מסוים מאוד של אמת.
עכשיו, אם אתה לא לומד להכיר את זה אז סליחה על הביטוי, סליחה על הסלנג סתם נשאר דפוק באמצע הדרך. אני על עצמי ראיתי את זה. יום אחד אני מקבל טלפון, אולי סיפרתי לכם, אבל זה טוב לשמוע את זה עוד פעם. יום אחד אני מקבל טלפון, ואדם אחד שואל שאלה, בהתחלה הוא מתחיל בנימוס בדרך ארץ, אחר כך. הוא מתחיל ככה קצת לגמגם סביב סביב, הוא בעצם רוצה להאיר לי על משהו.
בקיצור, דבר צפוף. מה אתה רוצה? אני לא מכיר אותו, אומר, אני רוצה להגיד לך שכמו שאתה מתועד זה לא התוועדות? אז אמרתי לו, מה זה התוועדות לדעתך? כבר הייתי קצת ציני? אז הוא אמר לי שהתוועדות לדעתו זה שצועקים אחד על השני ולפעמים ככה זורקים טחינות וזה וככה פתוח והכל מתוך אהבה. דיבר ככה בערך בסגנון הזה, כמו שאתם מתרשמים, ככה זה היה- או יותר מה שהוא אמר. אז אמרתי לו אז שיקראו לך להתוואב תעשה ככה. כאילו, מה אתה רוצה מהחיים שלי? לא, אני רוצה להגיד לך שזה לא ככה, שזה לא זה.
אמרתי לו תודה, אני גם הייתי פעם בחבד וגם אני. פעם למדתי איך זה ואני יודע- או יותר אני תודה רבה, הכל טוב. אחר כך ישבתי, חשבתי עם עצמי, אבל למה למה קיבלתי את הטלפון על טור דן הזה? מה כאילו, העניין. אז אמרתי לא יכול להיות שיעבור ליד האוזן שלך דבר ואתה לא תיקח ממנו שום דבר. אני לא מתכוון לזרוק עליהם טחינות. גם אם נשב בהתוועדות, אני לא מתכוון. איך אומרים להעליב אנשים משום שאני לא חושב שזו הדרך, אבל בכל זאת אמרתי לעצמי אם הוא אמר וזה בא.
עד אליי הוא השיג את הטלפון שלי מאז שהוא פונה אליי ומספר לי וזה אפילו שבוא נגיד ככה בינינו, נראה לי לא כל כך נורמלי הבנאדם, אבל אבל אבל הלא נורמלי הזה עבר לי ליד האוזן. אז צריכים משהו לעשות עם זה אז החלטתי פעם הבאה שאני הולך להתוועדות. אני לא ישנה את הדרך שלי שאני מתכונן ושאני מכין ושאני חושב. אני לא אשנה זה אני אעשה, אבל אני קצת יותר משוחרר. לא הכל צריך ללכת לפי הסדר ולא הסיפור הזה. אחרי הסיפור הזה, אתם לא מכירים אותי ככה אני, אז אני גם בהתוודות ככה אז לא קצת, תשחרר. אני רוצה לומר לכם שההתוועדות הזו הראשונה שהתנהגתי קצת ככה הייתה מה שנקרא. פעילה זאת אומרת, היה הרבה הרבה יותר ברור שהיה צריך תוכן וברור שהתוכן הוא זה שפעל על האנשים, אבל זה שאתה היית קצת- מרובע מבחינה נפשית זה עשה משהו כמו שאומרים באטמוספרה שמסביב, אז אמרתי לעצמי האמת, היה מגיע לו ישר כוח, רק שאתה לא היית, כמו שאומרים במידות האלה, שהיית מסוגל לבוא ולהגיד לו תודה רבה כי הוא תקף אותך עכשיו, ובגדול.
לכולם. יש את זה כאשר בא מישהו וכמו שאומרים דורך לנו על איזושהי יבלת, אז אנחנו חייבים מיד להצטדק אצל חסידי פולין אומרים. אם ראית הגנב אוותר את אמו בלשון של ההגעה הפולנית, תרץ דוד המלך ותרץ אמו. זה תרוץ איתו. איך אומרים? הם אומרים תרץ זה מלשון תירוץ. אם ראית הגנב, מי יש לו מיד תירוצים למה שהוא אומר אנחנו גם כן מין גנבים בלילה. מישהו בא אלינו באיזה שהיא טענה מיד אנחנו צריכים לתרץ תירוץ ראשון, תירוץ שני. אני שואל שאלה פשוטה, מה אתה מפסיד בלי התירוץ הזה? מה אתה חושב, אתה תתאדה?
אתה עשוי מסוכר או משוקולד. מה יקרה לך? אני אומר לכם מניסיון, ניסיתי. לא קרה שום דבר. אתה נשארת אותו, בנאדם אותו בן אדם מכובד. אותו בן אדם מוערך. לא קרה שום דבר. אנחנו כאילו כולנו אנשים מפוחדים, שמא מישהו יגע בי מישהו יגיד לי מישהו, ישנה אותי ואז אני אהיה כולי ברוח על הכביש יצטרכו לגרד אותי עם שפכטל לא יצליח? ככה בן אדם חושב וזה לא נכון. האדרבה חסידות מלמדת, ככלל, יסודי, לאהוב את הביקורת כי היא טאמיך למקום האמיתי. במקום להיות מיד משונה נגד מי שהאדם הכי טוב שעושה לך משהו.
זה האדם שמאיר לך יכול להיות שהוא עושה את זה ממניעים שליליים. אבל אם תבדוק בתוך מה שהוא אומר, יש איזה שהיא. . אמיתית. אתה מותר לך להיעלב? אבל אל תזרוק את התינוק ביחד עם המים המלוכלכים ביחד. יש איזה שהיא נקודת אמת שאותה תיקח לצומת הלב, וזה מה שהמגיד ממש זה שרוצה לומר לנו, אתם רוצים להיות אנשים שמבררים בירורים. אתם רוצים להיות אנשים ממציאים. אתם רוצים אנשים להיות אנשים. ש פרודוקטיבים פועלים משהו בעולם משנים משהו חיובי בעולם, אתם צריכים לראות.
לראות את הדברים במין עומק מסוים כמו אותו צלם שהוא רואה ברחוב, דברים שאנחנו לא רואים. הוא קולט אותם במצלמה שאנחנו מסתכלים, על מה זה היה ברחוב. זה היה ברחוב. כן, זה היה ברחוב. אתה לא אתה, זה כל כך בהבזק שאם אתה לא תופס את העיתוי זה לא קיים. גם בחיים שלנו ישנם המון הבזקים כאלה חיוביים. אנחנו רק צריכים לתפוס אותם, לאחוז אותם ולפתח אותם אחר כך לפעמים שבן אדם. מתייחס אלינו בצורה מזוזנת ואנחנו שואלים למה? בוא נעצור, בוא נחשוב, בוא ניעשה מזה איזה שהוא תבלין בוא נעשה איזה ארוחה מזה בוא נעמיק. בוא ניצור מזה איזה שהוא עניין אל תיקח דבר.
תחפף אותו תזרוק אותו הרמבם כותב שבה אירוע על בן אדם והוא זורק אותו לפח הוא אכזרי. למה הוא אכזרי משום שאתה לא לקחת אותו ולא פתחת אותו. אתה תציג לך פילם לפתח אותו? תעשה בן תמונה, תעשה מהם משהו. אל תשאיר את הדברים כמו שהם עם היה לך איזשהו אירוע, תתייחס אליו, לא אני שמתי את זה בצד, אני שכחתי מזה. אני לא מתייחס לזה, אני לא רוצה, אתה שוכח, אתה שוכח, חיים, אתה שוכח דבר מהותי שיכול להביא תועלת לך ולעולם, אז זה יכול להיות אך ורק כאשר האדם מחליט אני בלי דעות מוקדמות כשיש לי דעה מוקדמת על חשבון. שבא. מהניסיון שלי אני טועה ומטעה, כי כי הדברים הם ריתמיים הדברים הם משתנים אף פעם אתה לא יכול לעשיר. את מה שחשבת אתמול ולהגיד זה ככה, זה נשאר גמרנו.
אין מה לדבר יותר. וככה זה צריך להיות היחס שלנו לבני האדם. ככה צריך להיות היחס שלנו לדומם לצומח ולחי לעולם כולו. ברגע שהיחס שלך כזה, אתה יכול להיות חשדה וחשדה. אבל מאחורי החשדה הוא הזה, אתה עדיין בוחן אם יש משהו, האם הזהירות צריכה להיות בכל העוצמה או שאתה סוגר את כל הדלתות על האדם ולא משאיר אפילו פתח. תמיד צריך להישאר אצלך בלב איזה שהוא חלון, איזשהו פתח לראות אם אתה יכול בכל זאת לראות את הדברים בזווית אחרת בכיוון אחר. המדרש אומר.
שהפסוק שלנו מדבר. על מי? רואה את הטוב? ברבות הטובה רבו אוכליה, אומר המדרש.
הטובה זה המן, בני ישראל במדבר, אכלו לחם שירד מן השמיים מן הייתה להם בעיה עם המן, הם לא יכלו לשבוע ממנו אומר המדרש. למה? כי אדם. אדם סומא, אדם עיוור אף פעם לא 7. מה זה נקרא ברבות הטובה? אומר המדרש. כשרואים את הטובה בעיניים. יש כמה אפשרויות להיות במצב טוב, אפשרות אחת זה.
שיש לך טוב, אבל אתה לא רואה אותו, אתה מאמין בו, ואחר כך מתרחש בפועל. אבל אתה לא רואה מיידית את הטוב, אבל יש דרגה שהטוב נראה ונגלה בלשון של החסידות אומר לנו שלמה ברבות הטובה. רבו אוכליה אם. יש טובה שהיא נראית ונגלית יהיו הרבה אנשים שירוצו אחריה. מה רצה שלמה להגיד לנו על פי המגרש הוא רצה להגיד הוא מדבר על האנשים הענבים, יש האנשים שסולדים מן הפרסומת, סולדים מן הרעש. הצניעות היא המוטו שלהם, החיות הפנימית שלהם. זה שאף אחד לא יודע ממני ומהמעשה הטוב הזה שאני עשיתי, זה נדיר בדור הזה, אבל זה קיים. ככל שזה יותר עמוק ויותר פנימי, זה נוסך בהם יותר חיים. האנשים האלה פונה אליהם שלמה ואומר להם, אתם חושבים שכאשר אתם מ מסתירים את הדבר צדיק נסתר כזה, ושרק אתה יודע את העניין אתה חושב שזה התגלמות הטוב?
אני רוצה להגיד לך ולא רק זה. כשאתה רואה את האנשים שעושים את הדברים בגלוי בהרחבה, אתה בסתר ליבך קצת בז להם. בלשון של החסידות, חיצון חיצון זה מילת הגנאי הכי חזקה שיש בחסידות חיצון אתה כל כולך רק בשביל השואו בשביל הזה זה משהו שלילי לחלוטין. זה מה שרצה שלמה להגיד ברבות הטובה רבו אוכליה כשהיא.
הטובה הופכת להיות גלויה על פי המדרש שאומר שטובה ריבוי טובה זה הפירוש הוא שהטובה גם נראית ונגלית ברבות הטובה, אז הרבה אנשים יקנו אותה. תגיד, לא= לך למכור את עצמך על מזבח השיווק. אף על פי שזה הפך הטבע שלך הפך הרצון שלך הפך הכל האישיות שלך, כל המהות שלך ברבות הטובה בשביל. שיהיה תועלת שאנשים, איך אומרים, יראו את הטוב הזה ואולי ידבקו בו. אולי זה יקדם מישהו אולי זה יעשה מה שנקרא. זה יעשה מניות, לטוב. לחיוב. יש הרבה אנשים שאני רואה ואני מעריך אותם. אנחנו לא היינו מתראיינים לעיתון אף פעם, רק חשבנו. אולי יש אנשים שזה יעורר אותם לעשות משהו, זה הסתכלות.
של ברבות הטובה מתרבה האוכלים שלה קונים אותה. קנית אותי? אני הלכתי על זה. אני לא יודע אם אתם חשים. בוודאי שלכל אחד יש איזה שהיא תחושה של משהו מאוד מאוד, פנימי, מאוד אינטימי, מאוד, סודי שהוא שומר אותו. כמוס, כמוס כמוס בלב שאם, כמו שאומרים היא רק ל לטובת עצמו. זאת אומרת הוא מרגיש שזה ממש מחובר איתו. זה לא דבר שאני מעלה אותו על השפתיים בכלל אצל חסידים הרבה פעמים זה היה היחידות. עם עם הרבי היחידות זה מין משהו אינטימי מאוד, מאוד מאוד אישי, ובו נאמרים דברים משאלות, שאלות מאוד מאוד סודיות ונאמרות, תשובות מאוד מאוד סודיות ואחר כך האנשים באים ואומרים ספר לנו. אז יש בן אדם שהוא כל כולו מה שנקרא חיצון וחיצון ככה אה, בוא נשב ספר לכם רוצה לעשות ערב של קטעים כמו שאומרים ערב של של חשיפה אישית. ויש בן אדם שזה פשוט לא לא שייך לו.
אני זוכר. שבילדותי ישב. בהתוועדות היא שייכת לרבי הרשב, אבל אני לא יודע אם היא הייתה בכף מר חשוון יום היום הולדת שלו וישב שם יהודי זקן שלמעלה מתשעים שנה והוא. אנחנו ידענו שהוא היה ביחידות אצל הרבי הרשב וישבנו עליו כמו שאומרים, נו, אז ספר משהו?
אני זוכר את זה כמו אתמול. לא היהודי רוסי כזה. הקולר לא אספר. לא אספר לא הבן אדם רגיל. 90 סלול בצורה מדהימה. אני סתם מה שיש אנשים אפילו שמכירים אותו. הוא לא היה חבלניק במובן המלא של העניין. הוא היה אדם שאיך אומרים, איש של ספר יהודי גאון גאוני, תלמיד חכם בקיא במדעים, וגם בתורה והוא היה אצל הרבי הרשע. ובאריכות דיבר עם הרבי הרשע, לא אספר זה הרבי אמר לי.
לא רוצה לספר? אני מבין אותו, זה משהו אישי. זה נאמר לי, איך אומרים שבאים אנשים ושואלים אותי, הרב מה אתה מצביע? יש אנשים שנזכרים לשאול את הרב רק בהצבעה פעם בארבע שנים הוא רב הוא רב כדי לדעת מה מצביעים. אז בדרך כלל אני שואל אותם אני אומר להם, תשאלו את הרב ששאלתם את השאלה האחרונה שלכם אתם מגיעים אליי רק בבחירות אני רוצה אם יש לך שאלות בתורה לפני הבחירות יש לי עוד משהו למכור לא זה. ובסוף שזה איך אומרים לא, אבל באמת, אבל פה זה דת תורה. פה חשוב דת תורה יש בהלכות מוקצה בשבת, ובעוד דברים אני לא ראיתי אותך שם, אבל אם בכל זאת הוא לוחץ אני אומר לו למה, למה עושים את זה מאחורי הפרגוד זה סודי? זה משהו שאתה זה לא דבר שמדברים, זה סוד.
קיצר אני לא לא לא מוכן, אבל על דרך זה אותו אחד הדברים זה בחירות, זה שטויות להבדיל בין קודש לחול, אבל יש בן אדם שהוא הדברים האישיים שלו, הוא לא מוכן לספר, אבל אותו אחד. לפעמים אני לא אומר תמיד, אבל לפעמים הוא מוכן לחשוף, אולי זה ישנה מישהו לטובה. אולי זה זה באמת אישי. אם אתם שואלים מידת דין מידה דין שהוא לא צריך לספר, אבל אולי זה יפעל משהו בעולם ועליו מדבר שלמה כאן בפסוק שלמה מדבר על אחד כזה שרוצה לעשות טוב אקסטרה טוב, אז הוא חושב, אולי אם אני אפרסם אז רבו אוכליה של הט שלטוב אולי. הרבה אנשים שהשתמשו ויועילו יגאל. יגרום להם איזה שהם דברים חיוביים בעניין.
עוד. שאני ששלמה אומר לאותם צנועים. אנשים הרבה פעמים חושבים שהם יוכלו להגיע לשלמות האישית שלהם. באמצעות עבודה פנימית. שאיבד הם תמיד אומרים מה אנחנו צריכים אמצעים מלאכותיים בשביל להצליח אתה בא ואומר להם תראה אם אתה, כמו שאומרים, תשפיע על אחרים. אם אתה תשווק את הטוב, אומנם זה שיווק, אבל הטוב יהיה הרבה כוח. אומר לך כל המוסד.
כל המושג שיווק זה מושג מלאכותי אני. פתחתי חנות והחנות הייתה עם סחורה טובה. לא עשיתי שום פרסומת האמינות, הביאה לי את הקליינטים. אם הדת זה משהו אמיתי, זה משהו מושלם, זה משהו. זה יעשה קליינטים. למה אתה צריך לשווק אותה בצורה זולה? כאילו היא הייתה איזה קוקה קולה טעם החיים זה לא מתאים, זה לא מכובד. אדם שיחפש אמת יגיע לזה.
וכל האנשים האיכותיים הפנימיים יגיעו. למה אתה צריך כמו שאומרים להוזיל את התורה בצורה הזאתי להוזיל? את החסידות בצורה הזאתי להוזיל משיח בצורה כזאת. בשביל מה אתה עושה את זה? מה זה נותן? והטענה זה טענה חזקה כי באמת אתה רואה שדבר שנעשה בשקט, אבל זה לא לגמרי נכון. פגש אותי איזה אחד כזה אמרתי לו תגיד לי.
הפרה? הוא היה איש איש חקלאות, איש. איש פנימי, אמרתי לו, פרה, כמה זמן היא נותנת חלב? אז הוא נתן לי נתן לי זמן מסוים טבעי ואני נותן לך, שאלתי אותו ואחרי זה אומר לי אחרי זה, זה תלוי אם.
יתקנו לה את השיניים, הרי נגמרות לה השיניים אם יתקנו לה השיניים ויעשו לה שיניים תותבות. כן. אז ימשיכו ימשיכו. היא תמשיך עוד תקופה מסויימת לתת חלב. זאת אומרת, יש מה שהיה עד שנת כך וכך שלא עשו שיניים תותבות לחלב. הוא גילה ליסוד, ויש מזמן, אני לא זוכר את כל הפרטים, אבל מזמן, כך וכך שהתחילו לעשות טיפולי שיניים לפרות, אז המשיכו את התעשייה של החלב לעוד כמה שנים. אמרתי לו, תשמע, מה שאמרת? עכשיו זה חזק מאוד עליך, איך שלא יהיה, כמו שאומרים, יש את השיניים בטבע ויש את השיניים.
שהאדם עשה בלשון של המחזור, מעשה אנוש ותחבולותיו הכניס לשיניים. רציתי לתת דוגמה, תראה דברים. שהדבר מלאכותי, הסך הכל, היא אוכלת, היא אוכלת מרצונה. אני לא דחפתי לה את האוכל חלילה, היא אוכלת מרצונה ונוצר חלב המהות של הנמשל, זה שהרבה מאוד פעמים הדברים המלאכותיים גורמים לאיזה שהיא תוספת הרבה פעמים. להגיד הפרסומת זה רק שלילה. יש אנשים. שבאמצעות ובגלל הפרסומת.
הם הגיעו לעניין והם הגיעו מצד דבר חיצוני שבחיצוני. זה היה לפני. אולי 17 שנה למדתי בארצות הברית הצמידו לי. מפקד צהל שיצא לסיורים בחוץ לארץ שאני אלמד איתו פעם בשבוע הוא למד שם ובקיצור. שאלתי אותו הוא רצה ללמוד חסידות, והוא הסביר לי מה המטרה שלו. אני רוצה ללמוד קבלה כדי לדעת להפוך פילים לקרנפים.
מה פירוש הוא התכוון ל? לקבלה מעשית הוא רוצה לאיך אומרים להפוך את כל הפפר לכסף או לא יודע מה היה לו. היה לו איזה שהוא דמיון. מה זה קבלה ומה התועלת שלה בחיים היומיומיים? הוא ראה את זה לפי איזה שהם סיפורים שהוא קרא או כל מיני ראה את זה בצורה מסוימת ואני הייתי ממש צעיר אז ורציתי כמו שאומרים להוריד לו כאפה אבל לא ביד בפה ולהגיד לו יאללה יאללה, אם זה הכוונה שלך, אתה יכול לעלות על הטוסטוס כבר עכשיו וללכת מפה זה לא המטרה, לא בשביל זה באה החסידות לעולם. ושתקתי.
שתקתי. והוא ישב למדנו והיה לו כזאת דבקות. שמקובל מתחיל אחת. שבאמת רוצה להיות מעשים. הוא למד והוא חזר והוא שינן, והוא עשה סיכומים. הלוואי על כולם.
אני למדתי שם שנה שנתיים, 3, הוא נעלם לי בשנה השנייה, לא יודע איפה זה היה לפני זמן. זה היה התוועדות, גימל. מול זה שנה הייתי באיזשהו מקום בארץ ואני מתבאס ומגיע לאיזה בן אדם בין בין השיחות וחיבוקים ונשיקות אני לא מזהה אותו. הוא אומר לי זה אני חסיד כמו שנקרא עם כל ה עם כל הסממנים עם כל הסממנים. ואני שואל אותו, מדברים על דאו, ואיפה אתה, ומה אתה, ומה אתה עושה פה. מה אתה עושה שם? וככה הלךתי להתאפק?
אמרתי לו, אמרתי לו, אמרתי לו. מה עם הקרנפים? הצלחת להפוך? מה מה, מה קורה? אז הוא הסתכל עליי כמו, הוא לא הבין מה אני מדבר. אמרתי לו תשמע, אני בפעם הראשונה שנפגעת היה המום מזה. שזכרתי לו את זה. פעם ראשונה שנפגשתי איתך אתה אמרת שבשביל מה אתה לומד חסידות בשביל זה וזה, וזה אומר לך תגיד לך את האמת.
אני לא זוכר את זה. אני לא זוכר את זה בה למדתי גם מזה, למדתי איזשהו דבר. הפרסומת סביב הקבלה סביב החסידות היא יכולה להביא אותה אפילו בכאילו, בצורה מזולזלת. באמת, אבל הרבה מאוד אנשים. זה היה הפתיח הראשון שלהם, הרבה מאוד אנשים הגיעו מתוך מתוך דמיון מוטעה שהשיווק.
הזול והלא מדוייק שהביא את הדברים, הוריד אותם, אבל אני היום לא מזלזל בזה. זאת אומרת לא שאני הייתי משווק באופן הזה, אבל היום אני יודע גם לזה. יש תפקיד. אתה לא יכול לזלזל בזה. יש לזה איזשהו עניין, יש לזה איזשהי מטרה. אתה לא רואה את הדברים כמו שהם היום אחרי שאני מסתכל אני אומר הנה, אני בעיניים שלי, ראיתי בן אדם, בהתחלה אני רואה אותו בסוף ואני מה הביא אותך לפה? מה זה אומר? אל תשרוף את הפיוז לאף בן אדם, תיזהר אפילו אם יש לך איזה שהיא אמת אל אל. תוריד לו את האמת.
הוא עכשיו אוחז בזה, אתה צריך להיות מספיק אינטליגנט כדי לקלוט שהוא לא לפעמים. הדברים המלאכותיים והחיצוניים מביאים הרבה תפוקה ורב תבואות בכוח שור אתה לא יכול לשער בהתחלה לאן זה יגיע. אני רוצה להגיד לכם עוד יותר. המשמעות הזאתי שמלמדת אותנו המדרש שכשאתה רואה את הדבר בצורה חיובית. אתה רואה את הדבר בצורה חיובית. אתה לא כמו שאומרים.
לא לא פוסל אותו, לא מוריד אותו. מה קורה בהמשך הדרך? אני לא יכולתי לשער מה יצא מהדבר הזה אם הייתם שואלים אותי לפי טור הנדסי, הבן, אדם ילמד עוד שנה+ שנה ואז הוא יגלה סליחה על הביטוי, שהכל שקר. לא לא לומדים פה איך להפוך כל הדתיים שקרנים, כל הדת שקל, הכל זיוף. ואז מתוך מחשבה כזו הייתי עוד עלול להגיד אוי, אני צריך להגיד לו את זה כבר עכשיו, שלא יהיה לו תקווה. ומתברר שהזמן והעיתוי הוא הרבה יותר רחב מהקליטה של המוח שלנו שעושה את המתמטיקה בהתחלה.
הדוגמה שמצאתי לזה זה חללית שבהתחלה ככה הרבי מביא את זה. באחת השיחות גם כן שבהתחלה חשבו איך אנחנו מעלים, אם בשביל קילומטר אחד צריך כך וכך דלק, אז בשביל כזה כמות כמה? בה המציאות ותופחת על הפנים, שבאיזשהו שלב, כשאתה יוצאטמוספרה אתה כבר לא צריך כל כך הרבה דלק. ואולי בכלל לא, זאת אומרת כל עלייה שהאדם עולה בחיים שלו, גם אנחנו על עצמנו לא רק על שולתנו שאנחנו נשארים. איך אני אעפיל לכזה אוורסט? איך אני אשיג כזה עניין, איך אני אעלה עד כדי כך תדע לך שכל עליה אתה אף פעם לא יכול לשער איפה שזה, באיזה שהוא מקום. זה יעצר בתפיסה שלך וזה תיכנס לאיזה שהיא אטמוספרה, של תפיסה אחרת.
ואתה לא תצטרך כל כך הרבה לטרוח, וכל כך הרבה להתאמץ. קח את זה בחשבון קח בחשבון שלא הכל. אתה יודע מראש ולא הכל, אתה יכול לקחת בזה הכל בערבון מאוד מאוד, מאוד מאוד מוגבל. אז אם את זה בעירבון מוגבל, אז מה אכפת לך לעשות? מה אכפת לך להתחיל? ישבתי פעם לפני. אמירת שיעור של שעה וחצי.
לא היה לי שיעור. התחלתי לחשוב אם אני אתחיל לגרד מהארכיונים משהו, אני אגיד שיעור מהאחים. אחר כך אמרתי שיעור מהארכיון אתה תמיד יכול להגיד, אבל עכשיו יש לך 15 דקות. תתחיל להכין. בוא נראה, תתחיל, מה אכפת לך? התחלתי בסוף אמרו לי. השיעור הזה היה הכי טוב.
אמרתי למישהו כמעט לא הכנתי אותו, אל תכין לי. אמרתי להם זה לא, זה לא ילך, אני לא מאמין בזה, אבל זה הכיוון, הכיוון הוא שיש לך משהו תעשה. אתה לא יודע איך הדברים יתפתחו הלאה. יש לך דקה אז בדקה הזאת תעשה מה שאתה יכול דקה. איזה בדקה מה שאתה יכול ותראה איזה אין סוף יכול להיכנס בדקה איזה אינסוף יכול להיכנס בחמש 10 דקות אתה לא שולט בדברים הללו אל תחיה בכיה בחשבון בנושאים מה שנקרא כלכליים, אבל אל תחיה בחשבון כשמדובר בעלייה באטמוספירה תזכרו את המשל של החללית אם אנחנו היינו עושים חשבון לא היינו מגיעים אף פעם לירח. בחשבון לא מגיעים לירח, מגיעים עם שכל לא עם חשבון. לא עושים 1 + 1 זה לא ילך. אתה צריך להכיר את המציאות, ולא תמיד אתה יודע אותה. בהתחלה לא תמיד אתה יכול לשער אותה נכון, בהתחלה הנקודה זה שהאדם לא תמיד יכול לשער בהתחלה את ההמשך ואם הוא יעשה לפי מה שראיתי אתמול והיום.
תשמע, אתמול הייתי דפוק היום גם כן, כנראה שגם מחר הוא עושה את החשבון הזה. הוא לא יצא אף פעם מהדפק שלו. במילים אחרות, זה חייב להיות שהאדם באיזה שהוא מקום נותן צאנס. שאני לא. יודע את העתיד. העתיד נושא בחובו כל מיני דברים שאני לא יכול לשער אותם מראש. . האחרונה שמלמד אותנו המדרש.
הפסוק אומר ברבות הטובה רבו אוכליה, אומר המדרש. ברבות אוכליה. רבה הטובה. הוא מפרש את הפסוק ככה.
במקום ברבות הטובה רבו אוכליה, הוא מסביר את המשמעות שאם אתה רואה ריבוי טובה זה בגלל שיש הרבה אוכלים. מה הפירוש הטובה הזה נקרא בקבלה אור. אוכלי הטובה זה נקרא, מקבלים זה הכלי. אם יש הרבה כלים. יש הרבה אור, אין כלים.
אין כלים, אין אור זה. נקודת יסוד, נקודת מפתח בכל צורת ההנהגה של הקדוש ברוך הוא בעולם הפוך ממה שבני האדם בדרך כלל חושבים. בני האדם בדרך כלל חושבים. אני צריך להכין קודם כל אור ואז אני אתן אפשרות לכלי. אני צריך הרבה כסף כדי שיהיה לי אפשרות. לתת.
היהדות, אומרת שלמה אומר לו אומר קצת שונה. היהדות אומרת, כל ילד שנולד יולד, נולד ביד שלו עם הלחם שלו ביד זה. זה סמליות. מה פירוש כל ילד שנולד הקדוש ברוך הוא פותח איזשהו צינור שייתן אפשרות להורים שלו לגדל אותו? לפני 3 חודשים התקשר אליי, רואה חשבון מכפר חבד והוא אומר לי. יש מצב פה שם המשכורת שלי בדיוק והאישתי לא עובדת ופה ושם ילדים. איך אני יכול? אמרתי לו.
יש לי הקלטה. בבדיחה? אמרתי יש לי הקלטה ממה שאמרת לי יש לו 3 ילדים לפני שנולד לו הילד השלישי. הוא היה בכל מיני ספקות פנימיות איך הוא יכול להחזיק עוד ילד? אמרתי לו, לפני שנה, אתה אמרת לי את אותו דבר, יש לי הקלטה, אתה זוכר מה אמרתי לך, אומר, זוכר כל טוב שלו. מה היה זה היה זה שאמרתי לו לא יכול להיות שיבוא לך עוד ילד ולא תעלה לך משכורת? כמה אתה מחזיק ילד אמר לי 1000 2000 ש"ח לא יכול להיות שהיא לא תעלה. היא עלתה לו בפי שתיים.
אמרתי לו, זה מה שיקרה עכשיו. לפני שבועיים הוא מתקשר. ומודיע שהולך לרדת לו ילד וכבר עלתה המשכורת בפי שתיים, משהו מדהים. והוא פשוט עבר מקום עבודה עם הצעה הרבה יותר טובה וכולי וכולי. הוא לא תכנן את זה והוא מנסה כל הזמן ולא הלך לו, אבל לקראת הרעיון הוא רעיון מאוד מאוד פשוט. זה רעיון קבלי, אני רק מביא דוגמה עם ילד, אבל זה בעצם בכל הדברים ככה, אומר שלמה. כל פעם שאתה עושה.
כלי הכלי מושך או לא, כמו שאנשים חושבים שאם יש או צריך לחפש לו כלי. לא תעשה כלי, והכלי ימשוך אליו את האור זה. רחב וזה עדין וזה מצריך עומק. זה ברור שכאשר בן אדם יוצר כלי רחב שיהיה אפשרות שתבוא אצלו הברכה בתוך הכלי הרחב הזה יכנס הרבה אור. אמר לי פעם מישהו אני לא מבין בזה, אבל שאלתי אותו למה הכבישים? איפה שאני גר ובאזור ובאזור הזה הם מאוד מאוד בעייתיים בגשם וזה שלוליות. אז אמר לי אחד מהמהנדסים הוותיקים.
שכשהקימו את המדינה לא חשבו עד כמה זה התפתח ועד כמה זה יהיה יפה. עד כמה יהיה ריבוי של אנשים כתחילה בנו בחשיבה צרה. הסיבה שאנחנו לא אוהבים לחשוב רחב זה מפני שאנחנו חוששים, אבל אולי לא יהיה בוא, אני אשמור לי קצת בצד, למה לי? בוא, בוא נשמור. זה תנועה של מקבל הזוהר הקדוש אומר בחלק גימל, דבר מבהיל, אומר, מה ההבדל בין קדוש אל קליפה. מה ההבדל המהותי? ככה הגדרה. קדושה אוהבת להיות משפיע.
קליפה אוהבת להיות מקבל? ככה והוא אומר את זה בצורה הרבה יותר גסה באור החיים, מביא את הדברים שלו ומרחיב עליהם פרשת ויקי אומר. נוקבא דהקליפה. חזקה.
מהזכר של הקליפה. בקדושה הזה הפוך. המושג לקבל זה המושג הכי מתוק בקליפה. בקדושה. המושג לקבל זה המושג הכי צנוא אני רוצה להיות המשפיע. אני לא רוצה להיות המקבל, כי כמה שיותר קרוב לאלוקים אלוקים הוא המשפיע הגדול.
אז אתה רוצה, כמו שאומרים, אתה נדמה לו שתווה לו קטן, אבל אתה רוצה להיות כמוהו, אבל כשאתה מתקרב יותר לצד של הקליפה שהיא נקראת בקבלה הב, אז אתה רוצה יותר לקבל. יש לך אפשרות לתת להיות מן הנוטנים. יש לך אפשרות להיות מן המקבלים השאלה איפה אתה שמת את עצמך. מחשבתית ואחרי ששמת את עצמך מבחינה מחשבתית, ככה זה מתגלגל הלאה בהתאם לאיפה לאן? איפה השאיפות שלך נמצאות? יש לך בנאדם שכל העניין שלו צובר, בהגמרה קוראים לו אך ורק דשא ודינרי הוא צריך להבין למה קוראים לו העכבר אבל העכבר, כנראה על האוכל שלו. שומר ככה? אז צובר צובר צובר צובר? הוא לא נותן. המושג נתינה זה מושג של אחד שאומר אני, אני בידיים שלי אלוקים.
האבא שלי זה המיליארדר הכי גדול. אני צינור. אני מזרים. הוא יראה שאני מזרים, מזרים. עוד, מה, מה, דאגה אם תהיה בעיה. אבא שלי זעז במיליארדרי עולמי. מה הבעיה השם רועי רועי הוא, הרואה השני לא יחסר, זה התנועה של של הקדושה, התנועה של הקליפה. יש לי, יש לי מספיק, אבל לך תדע ואם אני אצטרך 700 70 שנה? להיות בבית אבות עדיין אין לי כסף בשביל זה.
ואם אני אצטרך, אתה יודע איזשהו טיפול, משהו ליסוע וזה לחול. וזה כל אם אני צריך כליה לחמנה לצלן. אני צריך $100,000 לשים בצד ואם גם הכליאה השנייה אני אצטרך אז עוד 100,000 ואולי גם לב. ואולי ביום מן הימים יגלו שצריך שאפשר להשתיל לא יודע מוח נוסף או לא יודע זה אז מה? מה שבטוח בטוח אני לא רוצה כאילו להסתכן זה תנועה של בן אדם שחי לפי ראות עיניו העכשוויות הכן ועכשיו האני שלו תופס הכי חזק זה תנועה שהיא תנועה של חיפה. הראייה של העיניים זה הדבר הכי חזק שיש לנו, יש לנו ראייה ויש לנו שמיעה. האדם כשמדבר על הראייה אומר, אני בעצמי ראיתי. זה תופס אותי. את עצם שלו באה תורת החסידות ואומרת, צריך להיזהר מאוד בעיניים. צריך מאוד להיזהר כשאתה קובע אקסיומות שאתה מקבע דברים בזכות מה שראית בעיניים שלך או בעיניים הגשמיות, או בעיני השכל, תיזהר.
תיזהר למה? מפני שאתה אף פעם לא יכול לדעת איך הדברים על התפתחו וכשאתה מקבע אותם בעיניים יהיה לך מאוד מאוד קשה. אחר כך להשתחרר מהבחינה הזאת מהרעיון הזה מהחשיבה הזאת. לעיניים אדם רואה לפי דמות מידה חתוככות של עיניים. השם יראה ללביו, איך אומרים, בלב יש מקום לכולם השם יראה ללבב זה הפירוש. הוא רואה את הדברים בצורה אינסופית בצורה רחבה. מה התפקיד שלנו מבחינה מעשית?
להשתדל. לווסת את הראייה ראייה אני מתכוון תיאני השכל ואת העיניים הרשמיות לווסת אותם, לראות את הדברים בצורה אמינה, לראות אותם בצורה נכונה. אני נזכר בסיפור, בחור אחד יוצא לפגישה עם בחורה ואחר כך הולך לרבי שלו. יש לו איזה שהיא שאלה. הכל בסדר, הכל בסדר. הבעיה היא שהיא. מידי נידרי נמוכה.
אז הוא אומר לו הרבי שלו אומר לו, לא אומרים על בן או בת ישראל נמוך אומרים הוא לא גבוה? חשבתי שא. הסיפור של ששמעתי אותו חשבתי בהתחלה שזה עניין של סימנטיקה. אתה תדבר יפה, דבר נקי. אני חושב שזה יותר עמוק מזה. זה לא שאתה מדבר על ה דבר תבחר את המילים היותר נקיות שאתה אומר נמוך. אתה מצייר נמוך. אתה מקבע את האדם כנמוך אצלך. בתפיסה שלך, הגובה שלו נשאר אותו גובה. אבל בתפיסה שלך אתה מקבל אותו.
כשאתה אומר, הוא לא גבוה, זה קצת. אתה קצת תשתשת. את הנמוך הנמוך הוא לא כל כך ברור ביום מן הימים. אולי תראה אותו כגבוה כגבוה, לא במובן הפיזי, אבל אולי במובן הפנימי ואני חוזר לדוגמה שנתתי קודם עם הפנתרים הוורודים. הפסיכולוגים שחקרו את התופעה טענו שזה שהם בחרו לעצמם שם ורוד זה. למה? מפני שוורוד נתפס אצל האנשים כמשהו חיובי. נוצרו המון אנשים חקיינים שהם לא בסדר גודל שלהם שמנסים לחקות אותם כי לא קרה. לא קראת להם השודדים המושחתים פנטרים ורודים. מה משהו, משהו לא ברור, אז גם אני רוצה להיות ורוד. גם אני רוצה להיות זה איך שאתה משחק עם המילים, זה תופס, זה תופס הפסיכולוגיה, יודעת שזה ככה.
קראתי פעם ספר של איזה שהוא פוליטרוק רוסי שרוצה להסביר איך מולידים עם שלא יודע לחשוב מחשבות מרד ומה היה הרעיון שלו? רעיון שלו לרוסים, של פעם סובייטי ליצור שפה? שאין לה מילים של מרד? אין במילים כאלה שכוללות מרד. אם אין לשפה מילים של מרד, זה היה הטענה שלו אי אפשר. לחשוב מרד כי האדם חושב באותיות והאותיות לא קיימות אצלו תיצור אנשים שיודעים שפה אחת ואין להם את ככה הם היו שקועים. אני לא יודע אם הוא צודק, אבל מה שיש בזה שבהתאם למינוח שאתה אומר, האנשים קולטים כאילו את את את המסר. אם זה נשמע חד או נשמע זה במקום במקום להגיד רוצחים בירושלים או בתל אביב התקוממות. אתה לוקח מילים, אנחנו משחקים, אנחנו כולנו כאלה. הוא לא שמן, הוא מלא וכן הלאה. אתה משחק במילה, אז זה משפיע.
בואו ניקח את התכונה הזו, שמשפיע במשחק המילים וניקח במקום להגיד הוא נמוך שאם אתה תגיד הוא נמוך יחרט לך בלי שתרצה בנפש, שהוא נידרי נידרי ביידי. זה כאילו אדם ספל הוא נמוך. זה לא רק הגובה שלו, זה האישיות שלו, זה פיכי זה יווצר לך בתת מודע בראש. כשאתה אומר הוא נמוך, הוא לא גבוה תהת תמונה מטושטשת. יש סיכוי שעוד תראה את החיוביות הנפשית שיש לבן אדם, וזו. שהיא מאוד מאוד משמעותית. זה קשור ישירות לפרשת שבוע. ולא רק לפרשת שבוע, אלא לחומס שנאמר, מחר בכית את רבקה.
ויצחק או יצחק ורבקה הם הזוג הכי זוגי שיש ביהדות בקבלה. הם נקראים יחודמה, ובן זה בחינות קבליות. מה זה מים-? היי ובן זה בן נון, זה בחינה, זה בחינה זה קבלית זה הקשר הכי מה שאפשר לצפות מניסויים. הקשר היא יוצאת עם אליעזר עם הגמלים. היא יושבת על הגמל, ומתקרבים פתאום היא רואה בן אדם שמסתובב בשדה. זה היה יצחק. זה בעלה לעתיד. והיא רואה אותו ונופלת מהגמל יש פירושים שונים. מה היה שם? אבל, לפי אחד, הפירושים שמביא רשי ראתה אותו הדור וטועה ותמה מפניו.
זאת אומרת, היא רואה את החתן שלה ומקבלת פיק ברכיים ונופלת מעל הגמל. נופלת מהגמל והנפילה הזאתי הושירה השאירה אותותיה בגוף שלה. וזה יצר גם כל מיני דברים בעייתיים בהמשך שאני לא ארחיב עליהם, כי הצניעות יפה להם, אבל העסק הזה של הראייה הזאת, והנפילה הזאת, לפי אחד הפירושים, זה לא היה כמו שאומרים הדבר הזה. המוצלח זה לא היה הדבר הגבוה וגם לא היה הדבר הנכון משום שהיא כאילו ראתה אותו. מי זה? האיש הזה הוא אדוני, ואו. מפחדת זה הפוך ממה שהיה צריך להיות זה הפוך גם ממה שהיה אחר כך במציאות בחיים, הזוגיים שלהם. ממה זה נבע, אומרים חזל, מההסתכלות הארם נערמית של. היא הביאה איתה, נשאר לה איזה שהוא ביידיש, אומרים שמוץ באנגלית, אומרים גרבץ בעברית, אומרים זבל. נשאר לה משהו, שמהמשפחה. כמה שהיא הייתה שושנה בין החוכים.
נשאר משהו. והמשהו הזה התבטא בסיפור הזה של החוסר קליטה של הקליק מהמבט הראשון שלא היה כמו שצריך.